שיעור 9 Flashcards
קבוצות
השאלות שנדון בהם בשיעור זה:
• האם לומדים יותר טוב לבד או בקבוצה?
• האם התרומה לקבוצה עולה או יורדת ככל שהקבוצה גדולה יותר?
• האם יש דברים שעושים רק בקבוצה ולא לבד?
קבוצה
אוסף של יחידים המקיימים ביניהם מערכת יחסים שהופכת אותם לתלויים אחד בשני במידה מסוימת.
Cartwright and Zander (1968).
קיום של מספר אנשים ביחד לא הופך אותם לקבוצה, צריכה להיות מידה מסוימת של תלות.
- המידה שבה מספר אנשים יוצרים קבוצה (תלות) נעה על רצף. בקצה הימני- משפחה, בקצה השמאלי- אנשים שעומדים ביחד בתור לאוטובוס.
- אותה תלות הנמצאת בין הפרטים בקצה הנמוך, יכולה להשתנות כתלות גם בסיטואציה עצמה: במצב שיגרה כל אחד לעצמו, אבל למשל אם יש מצב חרום בזמן ההמתנה בתור- התלות הופכת גדולה יותר.
קבלת החלטות בקבוצה:
מקובל לחשוב שקבלת החלטה בקבוצה היא טובה יותר, בגלל ריבוי הדעות. אך הרבה פעמים החלטה שקבוצה מגיעה אליה היא פחות טובה מהחלטה של פרטים. בקבוצות יש קונפליקטים, אינטרסים, מנטאליות/תרבות שמנחה את הקבוצה, פחד מגורמים שנוטה להביא להטיית הכף.
יתרונות של החלטה קבוצתית:
בהחלטה קבוצתית יש יותר נטייה לאקטיביות- מחויבות ויכולת גדולה להזיז דברים כי יש יותר אנשים ולכן יותר כוח להניע ולהוציא דברים לפועל.
כשיש תשובה אחת עובדתית נכונה, מדויקת- החלטה קבוצתית מביאה לשקלול טוב יותר ומנטרלת קיצון ולכן מגיעה לתשובה הזו טוב יותר.
ראינו זאת בתרגיל שעשינו על הסרט “שנים עשר המושבעים” – הניבויים הקבוצתיים היו יותר טובים מאשר הניבויים האישיים. זהו מצב שבו יש תשובה אובייקטיבית (סדר ההשתכנעות בפועל של המושבעים כבר קיימת בסרט) ואכן רואים שהניבוי הקבוצתי יותר טוב (מתאמים במצגת).
חשיבה קבוצתית:
Janis-
סוציולוג, טבע ב-1972 את המונח
groupthink –
חשיבה מוטעית שנעשית על ידי קבוצות מתוך לחצים חברתיים להגיע לקונצנזוס. יש כוחות בקבוצה שלוחצים להגיע להחלטה מסוימת, לקונצנזוס, וזה מביא להתאמה של היחידים לניתוב דעתם לדעה קבוצתית אחידה (גם אם יש להם דעות שונות מכך, הם לא משמיעים את דעתם וזה מונע חשיבה מעמיקה). קורה גם במצבים בהם מדובר בהחלטות הרות- גורל. ראינו זאת גם בסרט שהיה
groupthink
מאוד חזק, אף אחד לא אמר אחרת מהקונצזוס מה שכמעט מנע דיון בנושא גורלו של הנער אם לא אחד מהמושבעים ששבר את הקונצזוס. הרבה פעמים יש צורך להגיע להחלטה מהירה (למשל החלטות של הממשלה או הצבא) מה שמונע העלאת סימני שאלה ושקילת דעות.
מודל תיאורטי שמתאר מצב של חשיבה קבוצתית- מתי ומהם מאפייניה? (המודל לפי סדר המספרים)
Janis and Mann (1977)
- גורמים מקדימים: הם מדברים על הגורמים המקדימים המביאים לחשיבה קבוצתית. ההנהגה החזקה מובילה לרוב את אותה חשיבה קבוצתית. רמת הלחץ הגבוהה להגיע להחלטה.
- לכידות גבוהה
- בידוד הקבוצה
- העדר כללים לחיפוש והערכת מידע
- הנהגה חזקה
- רמת לחץ גבוהה וחוסר תקווה למציאת פתרון אחר - מוטיבציה: כשהכי חשוב זה להגיע לתמימות דעים, זה מניע את הקבוצה לחשיבה קבוצתית. שלא יהיו אחרי זה טענות או ויכוחים ותהיה החלטה אחת טובה וברורה.
- שאיפה להגיע לתמימות דעים. נכון שבכל קבוצה צריך להגיע להחלטה אך יש קבוצות שבהן קבלת ההחלטה הקבוצתית יותר חשובה מהפלורליזם והגיוון. גורם בסופו של דבר לקונפורמיות. - סימפטומים: כולם משכנעים אחד את השני שההחלטה היא טובה, כקבוצה מרגישים טוב ומפעילים חשיבה לא טובה כלפי החוץ- כדי להצדיק את ההחלטה שלנו, צנזורה עצמית- החלטה שלא חושפים את ההחלטות לביקורת חיצונית או פנימית, פקחים- ממנים אנשים פנימיים שמושפעים מאותה חשיבה קבוצתית להיות מבקרים. אין הסתכלות חיצונית.
- אשליית העדר פגיעות
- רציונליזציה קבוצתית
- סטראוטיפים של קבוצת החוץ (מי שמתנגד לנו הוא כזה וכזה.. אנחנו מכירים את הסגנון הזה)
- לחץ ישיר על פורשים
- צנזורה עצמית
- אשליית תמימות דעים
- פקחים במינוי עצמי - מאפייני ההחלטה: דומים אחד לשני ברעיון שאופן הפעולה הזה מוביל להחלטות מוטות שמאוד חסרות בבחינת ידע.
- בחינה חסרה של מטרות
- בחינה חסרה של חלופות
- תהליך חסר של חיפוש מידע
- העדר בחינה של סיכונים
- עיבוד מידע מוטה
- העדר הערכה נכונה של חלופות
- העדר תוכניות חלופיות
המודל לא ניתן לבחינה אמפירית אך משתמשים בו לזיהוי גורמים שיכולים להוביל להחלטות לא טובות או להפך- איך להימנע מחשיבה קבוצתית. אם מודעים לכך שלא רוצים להגיע לחשיבה קבוצתית- יכולים למשל לטפל בגורמים המקדימים שמוצעים במודל.
האם אנחנו מבצעים טוב יותר לבד או בחברת אנשים?
- מחקרים שנעשו לרוב על קבוצות של אנשים שאין בינהם היכרות, כלומר אין בינהם תלות! *
מה הקשר בין אופניים, ליפוף חוטי דייג ונמלים? מחקרים שנעשו על אלו מצאו שהביצוע טוב יותר כאשר הוא בקבוצה לעומת ביצוע של יחידים.
• אופניים - ב 1898 הבחין
Triplett
שרוכבי אופניים קבעו זמנים טובים יותר כאשר רכבו עם אחרים מאשר לבד נגד השעון.
- חוט דייג - ילדים גלגלו חוט דייג יותר מהר כשהיו בקבוצה (עם לפחות עוד ילד אחד בחדר שעשה את אותה מטלה) מאשר כשהיו לבד.
- נמלים - חופרות מהר יותר קנים בחברת נמלים אחרות.
הקלה (האצה) חברתית - Social Facilitation
מחקרים שמצאו ממצאים הפוכים לכך שנוכחות אחרים משפרת ביצוע של היחיד. למשל ביצוע מטלות לוגיות/מטלות זיכרון נפגעו כאשר הביצוע היה בקבוצה.
Social Facilitation: Zajonc (1965):
המודל הציע פיתרון לקונפליקט- תלות בסוג המטלה, ברמת הקושי.
לפי המודל, עצם החשיפה לאחר משפיעה על הביצוע: משפרת ביצוע במטלות פשוטות/נלמדות היטב, אך פוגעת בביצוע במטלות קשות/חדשות.
ההסבר נעשה על ידי עוררות: נוכחות אחרים מעלה את רמת העוררות הפיזיולוגית. היא מייצרת אי ודאות והאדם צריך להכין את עצמו לתגובה, זה מכניס אותו למצב של דריכות. במצב של דריכות ומתח, אנשים נוטים להיות פחות גמישים ונוטים לבצע התנהגויות דומיננטיות.
התנהגות דומיננטית- הסיכוי לעשות אותה במצב מסוים הוא הגבוה ביותר, בהשוואה להתנהגויות אחרות. התנהגות רפלקסיבית שרגילים לעשות.
במטלה קלה/מוכרת- התגובה הדומיננטית היא הנכונה, אין הרבה אופציות לביצוע- לכן נוכחות האחר משפרת ביצוע.
במטלה קשה/חדשה- הסבירות שהתגובה הדומיננטית היא הנכונה, יורדת- לכן נוכחות האחר פוגעת בביצוע.
מחקר שבודק את האפקט של Social Facilitation:
סטודנטים שיחקו פול והחוקרים צפו בהם ללא ידיעתם. החוקרים דירגו את רמת המשחק שלהם- מעל או מתחת לממוצע (שולחן ביליארד שפשוט היה איפשהו באוניברסיטה).
במהלך המשחק היו 2 תנאים: 1. מספר משתפי פעולה נעמדו סביב שולחן השופטים והסתכלו על המשחק. 2. לא היו הרבה אנשים שצפו.
נוכחות צופים שיפרה ביצועים של שחקנים שהיו מעל הממוצע, אבל פגעה בביצועים של אלו שהיו מתחת לממוצע.
שחקני
Pool
טובים שבממוצע מצליחים ב 71% מהקליעות כשהם לבד - פוגעים 80% בנוכחות קהל.
שחקנים פחות טובים שמצליחים ב 36% כשהם לבד, קולעים 25% בנוכחות קהל צופים.
מדוע עולה העוררות הפיזיולוגית בנוכחות אחרים?
Zajonc- נטייה מולדת, טבעית, אדפטיבית. מספיקה עצם הנוכחות של אחרים
(mere presence) כדי שהיחיד ירגיש עוררות
. התופעה קיימת גם אצל בעלי חיים. נוכחות אחרים מעלה עוררות.
Cottrel- העוררות נובעת מהחשש שאחרים יעריכו אותנו באופן ביקורתי
Evaluation apprehension.
בעצם מציע הסבר אחר לאותה עוררות.
Baron - הסבר קוגניטיבי. המודעות לנוכחות אחרים יוצרת קונפליקט קשבי
((Distraction conflict
. הצורך בחלוקת קשב (בין המשימה לאחרים) יוצר עוררות מוגברת ועומס קוגניטיבי, וכך יש קושי לתפקד בעיקר במטלות קשות.
Zajonc, Heingartner and Herman (1969)
ג’וק הוכנס למבוך פשוט (לרוץ בקו ישר) או מורכב (לרוץ במבוך ולפנות בזווית מסוימת ימינה).
פתח המבוך הואר. הימנעות מאור היא תגובה דומיננטית עבור ג’וקים.
מחצית מהג’וקים רצו במבוך בו נכחו ג’וקים אחרים ומחצית רצו לבד.
תוצאות:
o כשהמבוך היה פשוט- “הנבדק” מצא את המטרה מהר יותר בנוכחות קהל של ג’וקים אחרים (33 שניות) מאשר לבד (41 שניות).
o כשהמבוך היה מורכב- הביצוע היה איטי יותר בנוכחות קהל (130 שניות) מאשר לבד (110 שניות).
זה מחזק שעצם הנוכחות היא מייצרת את העוררות, שטובה למצבים בהם התגובה הדומיננטית היא הנכונה.
Evaluation apprehension - Cottrell et al (1968)
רצה להראות שהעוררות נוצרת מתוך החשש להערכה (קהל צופה ומבקר ולא רק הימצאות הקהל בסיטואציה).
נבדקים ביצעו מטלת שינון וזכירה של מלים מומצאות (למשל-
MECBURI).
משתנה ב”ת 1 - מספר הפעמים שהמילה שוננה בקול רם (1,2,5,10,25). ככה ייצרו תגובה דומיננטית (ככל ששוננה יותר- תגובה דומיננטית). מטלת זיכרון במסווה של מטלת למידת שפה זרה. למעשה מילים מומצאות.
משתנה ב”ת 2 - נוכחות אחרים: המטלה בוצעה לבד, בנוכחות 2 צופים (קהל מעריך), או בנוכחות אחרים שלבשו כיסוי עיניים (קהל לא מעריך).
משתנה תלוי – מספר הפעמים בהם נבדקים אמרו שהמילה הדומיננטית (שהופיעה 25 פעמים) אכן הופיעה במבחן זיהוי. בפועל, לא הופיעו מילים ששוננו במבחן הזיהוי. איך זה עבד? לנבדקים הוקרנו מילים להבזק מאוד קצר שלא באמת איפשר קריאה שלהן, והתבקשו להגיד בקול רם לתוך אינטרקום איזו מילה הוקרנה להם. בדקו כמה פעמים הנבדקים אמרו מילה שהוצגה להם בשלב הלמידה.
רצו לבדוק האם נוכחות אחרים שהיו עם/ללא יכולת להעריך, תשפיע על מספר הפעמים שהתגובה הדומיננטית תינתן.
תוצאות- המילה הדומיננטית ניתנה יותר פעמים כאשר הנוכחים בחדר היו ללא כיסוי עיניים (קהל מעריך), מאשר כשלא היו אחרים או שהיה קהל לא מעריך.
זוהי הוכחה שהחשש מההערכה ממלא תפקיד חשוב.
הביקורת הייתה שה”לבד” פה הוא לא באמת לבד כי עדיין צופים עליהם בעצם זה שהם בניסוי. לכן המחקר הבא..
Evaluation apprehension - Markus (1978)
נבדקים נדרשו להתארגן בחדר, בזמן שהם ממתינים לנבדק נוסף שאמור להגיע (הם מתכוננים לניסוי אך בעצם זמן ההתארגנות הוא הניסוי עצמו). לא חשבו שההתארגנות היא חלק מהניסוי ולכן הלבד הוא באמת “לבד”.
משתנה ב”ת 1: נבדקים ביצעו מטלה קלה (לחלוץ ולנעול את נעליהם) או מטלה חדשה ומורכבת (לגרוב גרביים מעל הגרביים שלהם, לנעול נעלי מעבדה גדולות, ללבוש חלוק מעבדה גדול).
משתנה ב”ת 2: נבדקים היו 1. לבד 2. עם אדם אחר שמתבונן בעניין (קהל מעריך) 3.בחברת טכנאי לא מתעניין (קהל לא מעריך).
משתנה תלוי: זמן התלבשות (שניות). * יש מצב שאמרו להם תתארגנו כמה שיותר מהר אבל טל אמרה שתבדוק, כי אחרת למה שיתלבשו מהר?
גרף: ציר ה Y- זמן התארגנות. ציר ה X- לבד/מעריך/לא מעריך. כחול- מטלה מורכבת. תכלת- מטלה פשוטה.
תוצאות: מעניינים הפערים בזמן ההתארגנות בין המטלה הפשוטה למורכבת.
o בתנאי של נוכחות אחרים מעריכים- הפער בין התארגנות למטלה קשה או קלה היה גדול יותר.
o פער קטן יותר בזמן שיש אחרים אבל הם לא מעריכים אותנו.
o פער נמוך ביותר בתנאי הלבד- עדין קיים פער כי המטלה המורכבת מראש דורשת יותר זמן התארגנות, לעומת המטלה הפשוטה.
מסקנות: יש את 2 האפקטים
o רואים את האפקט של
mere presence
בהבדל בין התנאי האמצעי לתנאי הלבד. יש השפעה לנוכחות האחר, לא משנה מה הוא.
o יש אפקט של החשש מההערכה- בין אחרים עם יכולת הערכה לאנשים בלי יכולת הערכה.
social Loafing בטלה חברתית:
ירידה במוטיבציה ובהשקעת מאמץ של היחיד, במצב של פעולה קבוצתית בהשוואה למצב שבו הוא פועל לבד
(Baron and Byrne, 2003).
תרומת היחיד לקבוצה יורדת ככל שיש יותר אנשים שעושים את אותה פעולה ביחד- הוסיפו אנשים למשיכת חבל וכל אדם בודד עשה פחות בסופו של דבר
(Ringelman).
שונה ממצב שהיחיד הוא חלק ממאמץ קבוצתי. כשעושים ביחד בקבוצה- מודדים רק את התוצר הקבוצתי, לעומת
social facilitation.
Social Loafing
– הנטייה להתאמץ פחות במטלה קבוצתית כאשר תרומת היחיד אינה יכולה להיות מוערכת.
Social Facilitation
– ביצוע היחיד מושפע מנוכחות אחרים.
Latane (1979) Williams, & Harkins-
נבדקים נתבקשו לשאוג קריאות עידוד ולמחוא כף במלוא הכוח.
נבדקים ביצעו את המשימה לבד או בקבוצות של עד 6 אנשים.
נמדדה עוצמת הרעש- הממוצעת הייתה גבוהה יותר כשאנשים היו לבד, והלכה ופחתה ככל שהיו יותר אנשים.
כשמודדים את התרומה הייחודית של אנשים לביצוע הקבוצתי, התרומה של היחיד הולכת ופוחתת ככל שיש יותר אנשים בקבוצה.
למה זה קורה? הסברים שונים שכל אחד שם דגש על משהו אחר
פיזור אחריות Diffusion of responsibility)) –
תחושת אחריות שמתפזרת על פני עוד אנשים.
“רוכב חופשי” (Free rider effect) –
התחושה שהתרומה שלנו לא הכרחית וכי עדיין ניתן להרוויח מביצוע הקבוצה (השקעה נמוכה, רווח גבוה). אני אקבל בלי להתאמץ יותר מידי. דגש על אינטרס אישי מתוך הביצוע הקבוצתי.
“אפקט הפראייר” (Sucker effect) –
נכונות לעשות את המינימום מתוך אמונה שאחרים בודאי לא משקיעים הרבה אז למה להיות “הפראייר היחיד”? חוסר רצון להיות זה שמשקיע הכי הרבה מתוך מחשבה שבמילא אף אחד אחר לא משקיע.
גורמים שמקטינים את הנטייה ל- Social Loafing
כשניתן לזהות תוצרים אינדיבידואליים (ניתן לראות כמה כל אחד תורם)- קשה למשל במחיאות כפיים.
מטלות מעניינות ומאתגרות- כשלאנשים יש אינטרס להשקיע ולהיות מעורבים במטלה.
אמונה שתרומתו של כל אחד חשובה והכרחית להצלחה במשימה.
אמונה שאחרים בקבוצה עושים כמיטב יכולתם- מטפל באפקט הפראייר.
קבוצות קטנות מאוד (ניתן לעקוב אחר השקעה אינדיבידואלית).
מחויבות לקבוצה (חברים).
האם אנחנו מתנהגים אחרת כשאנחנו לבד ובקבוצה?
• התנהגות של קבוצה שונה מסכום החברים הבודדים בקבוצה.
• השפעות הקבוצה על התנהגות החברים בה ברורה בהתנהגות של המון
(mobs).
• דוגמא: בהופעות, אנשים עושים התנהגויות שאופייניות לאנשים שנמצאים שם בהופעות, לעומת שמיעת אותם שירים של ההופעה כאשר אנו בחדר לבד. או השוואה בין מופע אינטימי להופעה המונית. ההתנהגות שאנו מרשים לעצמנו להתנהג כשאנו בחברת המון אנשים היא לא זהה להתנהגות כשאנו לבד.
התנהגות המונים (Mob action)
LeBon (1895) – Group Mind:
אנשים בקבוצות גדולות מאבדים מיכולתם לחשוב באופן הגיוני ומאמצים “מוח קבוצתי”. כשאנשים נמצאים בהמון, תחושת האינדיבידואליזציה הולכת לאיבוד יותר (כמו תחושת השחרור שדיברנו קודם).
באיזה אופן החשיבה של היחיד משתנה כשהוא בהמון? תחושת דה אידיבידואציה – אובדן זהות עצמאית והפחתה של שליטה עצמית.
Zimbardo 1969:
המודל בא להסביר התנהגות אימפולסיבית או חסרת עכבות- לא בהכרח שלילית!
הציע מסגרת תיאורטית להבנת התנהגות יחידים/המון-
עומס גירויים- הרבה אנשים, קולות
פיזור אחריות- גם כשלא מדובר על ביצוע/הישגיות. יש תחושה שאני כחלק ממשהו והפוקוס עליי מצומצם יותר
1- התאמת עצמי להתנהלות הקבוצתית. תלות בנורמת הקבוצה- שלילית/חיובית.
2- בגלל התחושה של חוסר הריסון והפורקן- עולות תגובות אימפולסיביות שעלולות להיות שליליות.
עדויות ממחקרים קורלטיביים (Mann, 1981)
עידוד (פיתוי) התאבדות - Suicide Baiting
אנשים שצופים באדם המתכוון להתאבד בקפיצה מבניין, נוטים לעודדו לקפוץ.
- עדויות מעיתונות כתובה למקרי התאבדות.
- האם עידוד התאבדות עולה במצב של דה אינדיבידואציה?
מספר המקרים שבהם התרחש עידוד התאבדות, לפי מדדים שונים-
- גודל ההמון: שהקהל גדול מ300- יש יותר עידוד לקפוץ לעומת מצב של קהל קטן מ300.
- זמן האירוע (חושך- לא ניתן לזהות אותנו): אחרי 18:00 בערב היה יותר עידוד.
- מרחק מהקורבן: כשהקורבן רחוק יותר מאיתנו (יש פחות אופציה לזיהוי) העידוד עולה.
Zimbardo (1969): 2
נבדקות הוזמנו לניסוי בקבוצות של 4 והתבקשו לתת שוקים לבחורה כחלק מתהליך למידה.
תופעלה אנונימיות:
• מחצית מהנבדקות לבשו מעילים ארוכים ומסכות ולא נקראו בשמן.
• מחצית מהנבדקות לבשו את בגדיהן וזוהו בשמן.
תופעלה גם זהות ה”תלמידה” – תוארה כדמות חיובית (נחמדה, עוזרת) או כדמות שלילית (נבזית, לא נעימה).
תוצאות:
• נבדקות אנונימיות נתנו שוקים זמן ממושך יותר (פי 2) מנבדקות מזוהות ולא עשו הבחנה בין התלמידות על פי הזהות.
• נבדקות מזוהות נתנו שוקים ממושכים יותר לדמות הפחות נחמדה.
דה אינדיבידואציה וזהות חברתית- Johnson and Downing (1979):
נבדקות הוזמנו בקבוצות של ארבע אך עברו את הניסוי לבד.
נאמר להן שהניסוי בודק השפעת עוררות על למידה וכי עליהן לקבוע את עוצמת השוק שתועבר לתלמיד (המכונה מכוונת על רמת שוק בסיסית והן יכולות לשלוט ברמה גבוהה או נמוכה יותר).
תפעול תחפושת: נבדקות לבשו תחפושת של
Ku Klux Klan
או של אחיות בי”ח- נטרול מאפיינים אישיים וזהות אינדיבידואלית. יש פה השתייכות חברתית שלילית ואנטי-חברתית, או חיובית ופרו-חברתית/עוזרת.
תפעול אנונימיות: נבדקות ראו תצלומים של הנבדקות האחרות. בתנאי המזוהה - הוצמד שם לכל תצלום ונאמר לנבדקות מי נתן ואיזה מידת שוק.
גרף: ציר ה
Y-
עליה/הפחתה ברמת השוק (מספרים חיובים או שליליים). כחול- אנונימיות.
תוצאות:
• תחפושת של
KKK-
נתנו עוצמת שוק גדולה יותר, יותר בתנאי בו היו אנונימיים (דה אינדיבידואציה)
• תחפושת של אחיות- הפחיתו את עוצמת השוק. בתנאי של האנונימיות- נתנו עוצמת שוק עוד יותר נמוכה.
הסבר לאחיות שבתנאי האנונימיות נתנו עוצמת שוק יותר נמוכה: חוזר למודל של זימברדו שמדבר על כך שדה-אינדיבידואציה מגביר הזדהות/הפנמה של נורמות קבוצתיות. כשהן לבושות במדים ולא מזוהות בשם, הן לוקחות את הזהות החברתית של אחות רחמנייה, “עד הסוף בתוך התפקיד”- לקיחת נורמה חברתית חיובית. בדיוק כמו שהKKK לקחו הזדהות עם נורמה שלילית חברתית כשהיו אנונימיים.
מה אפשר לעשות?
מודעות עצמית מעלה אינדיבידואציה – הסתכלות פנימה.
Self-awareness Theory (Duval & Wicklund, 1972)-
כשאנשים מודעים לעצמם (מצלמה, מראה, תג שם) הם דואגים להערכה העצמית שלהם ומתאימים את ההתנהגות לנורמות ולערכים שלהם.
האם מודעות עצמית מפחיתה השפעות שליליות של דה אינדיבידואציה?
Diener et al. (1976) Halloween
בדק תנאים להיווצרות התנהגות אימפולסיבית שהיא בניגוד לקודים חברתיים.
ילדים מחופשים בליל כל הקדושים השתתפו ב-
Trick-or –treat.
האישה שקיבלה את פניהם אמרה להם שיכולים לקחת ממתק אחד והלכה, ונשאר שם שולחן עם כסף וקערת ממתקים.
משתנה ב”ת נצפה- מספר הילדים שהגיעו לבית (לבד, בקבוצה).
משתנה ב”ת מתופעל- הילדים נשאלו לשמם (אינדיבידואציה) או לא (אנונימיות)- חלק מהילדים האישה שאלה אותם לשמם והתייחסה באופן אישי.
משתנה תלוי- אחוז הילדים שפעלו בניגוד להוראות (לקחו יותר מממתק אחד או כסף).
תוצאות: 2 אפקטים עיקריים-
• לבד או בקבוצה- כשהילד לבד הוא פועל פחות בניגוד להוראות. כלומר הקבוצה הייתה תמריץ לפעול בניגוד לכללים.
• אינדיבידואציה- כשילדים לא היו צריכים להזדהות הם לקחו יותר ממתקים וכסף מאשר כשנשאלו לשמם.
תנאי נוסף- האישה מינתה ילד אחד שיהיה אחראי אם הילדים ייקחו יותר ממתקים (פיזור אחריות) - 80% מהילדים האחרים פעלו בניגוד להוראות. זה נתן להם יותר לגיטימציה כי כל האחריות נפלה על הילד האחראי כביכול.
Beamen et al. (1979) follow-up:
ילדים מחופשים בליל כל הקדושים השתתפו ב-
Trick-or –treat.
האישה שקיבלה את פניהם אמרה להם שיכולים לקחת ממתק אחד והלכה.
משתנה ב”ת – הוצבה מראה ליד קערת הממתקים (מודעות) או לא (ללא מודעות).
משתנה ב”ת – נקבע סטנדרט להתנהגות (אמרה: “קחו ממתק אחד”) או לא (אמרה: “התכבדו”).
משתנה תלוי – אחוז הילדים שלקחו יותר מממתק אחד או כסף.
תוצאות: 2 אפקטים עיקריים-
• כשיש מראה- ילדים פחות מתנהגים בניגוד לנורמה. מתנהגים יותר באופן המקובל, כלומר לוקחים פחות ממתקים.
• כשיש סטנדרט- עומדים בו יותר, מאשר במצב שאין סטנדרט ואז לא נוהגים לפיו.
זה יותר בעייתי כי אין באמת נורמה קבועה להתנהגות – לא כזה ברור שאמורים לקחת רק ממתק אחד וזהו.
לסיכום- האם דה אינדיבידואציה זה בהכרח דבר רע?
דה אינדיבידואציה מגבירה התנהגות על פי נורמות קבוצתיות/חברתיות. הרבה פעמים המחקר\התיאוריה התמקדו בקבוצות עם נורמות שליליות, לכן אולי ההשערה הזאת לא נכונה.
אם הנורמות הקבוצתיות הן פרו-חברתיות, דה אינדיבידואציה יכולה לחזק התנהגות פרו-חברתית.
