פרק 4 Flashcards
קוגניציה חברתית
תחום הפסיכולוגיה החברתית עוסק בשיפוט מאחר ולתחום זה מאז ומעולם הייתה זיקה קוגניטיבית. אחד העקרונות החשובים ביותר בתחום הוא שיש להבין כיצד הסיטואציה נתפסת ומפורשת על ידי האדם כדי להבין כיצד יתנהג. גירויים חברתיים כמעט ואינם משפיעים על ההתנהגות באופן ישיר, אלא רק בדרך עקיפה באמצעות הדרך בה הם מפורשים ומובנים.
בנוסף, לשיפוט יש חשיבות רבה ביום-יום, ופעמים רבות הוא שגוי. הטעויות שלנו נותנות לפסיכולוגים מידע על האסטרטגיות והחוקים על פיהם בני האדם מבצעים שיפוטים. טעויות אלו מסייעות גם לטועה עצמו מפני שבאמצעות הבנת הטעות יוכל האדם ללמוד כיצד לנהוג להבא. כלומר, מחקר של השיפוט עשוי להוביל לשיפור בשיפוט שלנו.
המידע הזמין לשיפוט
בבעיות רבות בחיינו אין לנו את כל הידע הנחוץ לפתרון הבעיה, ולעתים המידע הקיים בידנו הוא שגוי. מגבלות אלו מגבילות את הדיוק אליו ניתן להגיע (לעתים אנו עשויים להגיע להחלטות שגויות למרות שהשיקולים שביצענו היו נכונים). לכן רצוי להעריך את השיפוט לא על סמך תוצאותיו אלא על סמך התהליך שהוביל אליו.
מכיוון ששיפוטים חברתיים נשענים על מידע זמין חשוב לדעת מתי המידע שבידנו מדויק/שגוי.
הטיות במידע המוצג ממקור ראשון
- חלק מהמידע שמגיע אלינו על העולם מגיע ממקור ראשון, דרך התנסויות ישירות.
- חלק מהמידע מגיע מיד שנייה- רכילות, חדשות, ביוגרפיות, ספרי לימוד וכדומה. בחלק מהמקרים המידע ממקור ראשון מדויק יותר, מכיוון שהוא לא עובר סינון ע”י אנשים אחרים שיכולים להטות את המידע בכיוון מסוים. אך גם מידע ממקור ראשון יכול להיות מטעה- למשל כאשר אנחנו לא קשובים או לא מפרשים כהלכה את המידע, החוויה שלנו יכולה אף היא להיות לא מייצגת.
- חלק מהמידע שאנחנו מסיקים נובע מהתנהגות של אנשים אחרים, שיכולה להיות לא מייצגת בניסיון לייצר רושם אחר על עצמם.
בורות פלורליסטית (pluralistic ignorance)
סיטואציה נפוצה בה אנשים מסיקים מסקנות לא נכונות על התנהגות של אנשים אחרים. לדוגמא: כשמלמדים חומר קשה בכיתה, המרצה שואל אם יש שאלות אך אף אחד לא מרים את היד כי הוא אפילו לא יודע מאיפה להתחיל לשאול על החומר, שהיה כל כך קשה. כל תלמיד רואה שאף אחד לא שואל ומניח שרק הוא לא הבין.
o התופעה מתרחשת כאשר אנשים מתנהגים באופן שונה מהאמונה הפרטית שלהם כיוון שהם פוחדים מהשלכות חברתיות, כתוצאה מכך כולם לא תופסים נכון את הנורמה הקבוצתית. למעשה, אנשים מסיקים שהם הסטייה מהקונצנזוס וזה מחזק את הקושי לנהוג לפי מה שהם באמת מרגישים.
o הטיה זו מתרחשת בעיקר במקומות בהם מעריכים “קשיחות”, כך שאנשים פוחדים להראות רחמים ודחפים עדינים יותר.
o (1) חברי כנופיות לעיתים מתוודים על התנגדותם למעשי אלימות באופן פרטי אך פוחדים להראות זאת בפומבי כדי שלא יצחקו עליהם.
o (2) סוהרים בבתי כלא לא רוצים להראות רחמים כלפי האסירים (קופמן).
מחקר של פרנסיס ומילר
עסק בגישה של סטודנטים לצריכת אלכוהול באוניברסיטת פרינסטון, שם הנורמה החברתית היא לשתות הרבה. בפרטיות הסטודנטים התוודו כי הם חוששים מהכמויות. הסטודנטים נשאלו מה לדעתם סטודנטים אחרים חושבים על התופעה, והממצאים העידו על בורות פלורליסטית- הנבדקים סברו שלהם נוח פחות עם השתייה מאשר מרבית הסטודנטים, כלומר חשבו שהם חריגים. כשהסטודנטים נחשפו לעמדות האמיתיות של חבריהם, זה הפחית את כמות השתייה.
החוקרים חילקו את הנבדקים ל-2 קבוצות דיון- אחת דנה בבורות פלורליסטית וכיצד נורמות אלכוהול התפתחו, והשנייה דנה בהחלטות נבונות יותר על צריכת אלכוהול. נבדקים מהקבוצה הראשונה שתו 40% פחות מאשר אלה בקבוצה השנייה.
מחקר של שלטון ורצ’רדסון
בורות פלורליסטית ביצירת קשרי חברות עם בני מוצא אתני שונה- הם ניבאו שאנשים פוחדים ליצור קשר עם בן קבוצה אתנית אחרת כיוון שהם חוששים שאין להם עניין לדבר איתם. כל אחד מהצדדים חושב את זה, וכך לא נוצרת חברות. כיצד אנשים מפרשים את הסיטואציה? סטודנטים נוטים לייחס את חוסר היכולת שלהם לתקשר עם פחד מדחייה, אך את חוסר הרצון לתקשר של הצד השני כחוסר רצון ליצור קשר עם קבוצה אתנית שונה.
הטיות זיכרון
מאפיינים מסוימים של הזיכרון (דעיכה עם הזמן, קושי בשימור מידע רב בו-זמנית ודחיקה של מידע ישן על ידי מידע חדש) עשויים לגרום לו להיראות פסיבי אך כיום ידוע כי הזיכרון הינו רכיב אקטיבי וקונסטרוקטיבי.מערכת ההבניה של הזיכרון בנויה כך שהיא עלולה להבנות זיכרונות של אירועים שמעולם לא התרחשו. בעיות כאלה בזיכרון יכולות להוביל לטעויות בשיפוט. החשש בנוגע לזיכרונות מוטעים הפך לבולט בשנות ה80-90, כחלק מהדיון על “זיכרונות שנזכרו מחדש”. כלומר, אנשים טוענים שחוו טראומת ילדות שהם שכחו לחלוטין או הדחיקו את נזכרים בהמשך חייהם, בד”כ במהלך טיפול פסיכולוגי. הזיכרונות הכי נפוצים הם של התעללות מינית. לדוגמא, אביה של איילין פרנקלין ריצה 6 שנים בכלא לאחר עדות של בתו שהוא אנס את חברתה כשהיו קטנות.
לעיתים קרובות אנחנו לא יכולים להגיד האם זיכרונות מאוחזרים הם אמיתיים או לא. אם יש עדות שזיכרון אחד הובנה, זה לא אומר שכל הזיכרונות הובנו, וגם להפך. אפילו הזיכרונות החיים ביותר יכולים להיות לא מדויקים- מומצאים לחלוטין או שחלק מהפרטים שונו. למשל, אדמס וג’פרסון טענו שחתמו על מגילת העצמאות ב-4 ביולי למרות שזה לא היה המקרה. כנראה משום שיום זה דומיננטי בהיסטוריה האמריקאית.
מרבית האנשים מניחים שדברים מסוימים בחיים נוטים להישאר אותו הדבר, ודברים אחרים משתנים. תיאוריות כאלה על יציבות ושינויים יכולות לעוות את הזיכרונות כאשר אירועים אמיתיים לא מתאימים לתיאוריות.
המחקר של גוטהלס ורקמן
: עסק בגישות כלפי הסעות משותפות כדי ליצור אינטגרציה גזעית. סטודנטים מילאו שאלונים לגבי נושאים פוליטיים ובהם נושא זה. לאחר כ4-14 ימים הם השתתפו בקבוצת דיון על נושאים במחלוקת- בנושא הסעות משותפות. הקבוצות חולקו לכולם בעד, או כולם נגד וכללו גם נסיין משתף פעולה שקיבל טיעונים חזקים בעד ונגד. התפקיד של הנסיין היה לשנות את הדעה של הסטודנטים, והוא הצליח בכך. לאחר הדיון חולקו שאלונים בעד-ונגד ושאלו אם הם זוכרים את העמדה הראשונה שהייתה להם לפני הדיון, הנבדקים הבנו את הזיכרון שיתאים לדעות החדשות שלהם (אלה עם דעה חיובית טענו שדעתם הייתה שלילית). ביקורת: הנבדקים רצו להיות עקביים, ולכן סיפקו מידע לא נכון לגבי עמדתם בעבר. כדי לשלול זאת החוקרים במחקר יצרו שאלון זהה לשאלון שהסטודנטים קיבלו בפעם הראשונה וביקשו מהם לדייק בתשובתיהם מכיוון שבודקים את איכות הזיכרון שלהם. ולמרות בקשה זו העמדות השתנו מאוד.
עיוותים כאלה לזיכרון נפוצים מאוד בתוכניות “עזרה עצמית” כמו משטרי דיאטה, לימוד קריאה מהיר, סדנאות בטחון עצמי… הרבה תוכניות כאלה נמצאו כלא אפקטיביות ואף פוגעות, אך משתתפים מדווחים על הצלחה. קונוואי ורוס טענו שאנשים מתחילים את התוכנית עם ציפייה להצלחה, הם מיישמים תיאוריה זו בסוף התוכנית ומסיקים על כיצד הם בטח היו לפני שהשתתפו בתוכנית. אנשים העריכו את הכישורים ההתחלתיים שלהם כרעים יותר ממה שהיו באמת, כך הם חשבו שהם השתפרו. בפועל ראו שהם לא קיבלו ציונים גבוהים יותר במבחנים. זה מתרחש דרך תהליכי רציונליזציה.
זיכרונות הבזק
זיכרון חזק וחי של הרגע בו למד אדם על חדשות דרמטיות וטעונות רגשית. למשל, איפה הייתי כששמעתי על 9.11. בעבר חשבו שזיכרונות אלה מדויקים מאוד. במחקר בדקו את זיכרונות אנשים על שמיעת אסון צ’לנג’ר ראו שזיכרונות אלה השתנו לאחר שנתיים וחצי.
הטיות במידע המוצג ממקור שני
מרבית השיפוטים שלנו מתבססים על מידע זה, כמה הוא מדויק?
חידוד ואיזון/יישור sharpening and leveling
אנשים שמספקים מידע נוטים לסכם את מה שקרה כיוון שלשומעים אין סבלנות, ולדוברים אין מוטיבציה לספק את כל המידע על מה שקרה. אלמנטים מסוימים מודגשים (מחודדים), ומידע לא רלוונטי נעלם (מיושר). לדוגמא: המקרה של אלברט הקטן בהתניה קלאסית. תינוק בן 9 חודשים השתתף בניסוי במהלכו שמע רעש מפחיד בכל פעם שראה עכבר לבן. אלברט פיתח חרדה מעכברים, שנמשכה מעבר להשמעת הצלילים המוצמדים. טענו שאלברט פיתח פחד גם מדברים שדומים לעכברים כגון זקן לבן וכדורי צמר. למעשה, המחקר המקורי הכיל פרטי מידע חשובים אחרים שעברו חידוד ויישור כדי ליצור סיפור פשוט על כיצד אנשים מפתחים פוביות ועוברים הכללה. למשל, נטען שאלברט הכליל את החרדה לארנבים, כשבפועל השמיעו לו צליל מפחיד כל פעם שהיה ליד ארנב כך שלא הייתה הכללה. בנוסף, הפחד נעלם לאחר 5 ימים אם לא השמיעו לו את הצלילים. הפרטים המקהים את התמה המרכזית הוצאו מהסיפור.
רושם שנרכש ממקור שני על אנשים אחרים
לאנשים יש דעות על אנשים אחרים שמעולם לא פגשו. למשל דעה על האקס של בן הזוג. התנהגות של אחרים מיוחסת בעיקר לתכונות אישיות, ואילו התנהגות של עצמנו ושל אנשים שלא פגשנו מיוחסת לקונטקסט. המידע על האדם ופעולותיו נוטה לעבור חידוד, ומידע על ההקשר הסביבתי נוטה לעבור יישור. כך, רושם על אנשים אחרים הופך להיות יחסית קיצוני כי אין לנו כל מידע על הסביבה. תופעה זו בולטת דרך ניסויים של “דור ראשון”. נבדקים צופים בוידיאו המכיל פרטי מידע אוטוביוגרפי על אדם. לאחר מכן הנבדקים מצולמים בוידאו כשהם מדרגים מימדי אישיות של אותו אדם שהם ראו. נבדקים של “דור שני” צופים בקלטות של ההערכות של אנשי הדור הראשון וכותבים בעצמם דירוג אישיותי על האדם עליו הם שמעו. נבדקי הדור השני מדרגים תכונות בצורה קיצונית יותר מאשר אנשי הדור הראשון. הדבר מוכיח כי תהליכי חידוד ויישור מתרחשים בכל זמן גם ללא רצון או מוטיבציה להשתמש בהם ולהטות את המידע.
סילופים אידיאולוגיים
האפקטים המטים של חידוד ויישור מוקצנים כאשר יש מוטיבציה להטות את הסיפור בכיוון מסוים. לעיתים הסילופים יחסית תמימים, למשל כשהאדם מאמין בכל ליבו במסר. בחלק מהמקרים ההטיה אינה תמימה, לדוגמא הדברים שהרפובליקנים אומרים על הליברלים ולהפך, המסרים במקומות בהם יש מלחמה אתנית כגון קונגו ועזה וכו’ (אנשים ממציאים זוועות שלא התרחשו מעולם).
סילופים במדיה
אחד המקורות לסילופים במקור שני הוא הרצון לשעשע. למשל אנחנו מגזימים בסיפור עלילה כדי להפוך אותה למעניינת, אנחנו מגזימים בקרבה שלנו לאובייקט הסיפור (משהו שקרה למישהו שבקושי מכירים, כקרה לחבר טוב שלי), מספרים סיפור שרק שמענו עליו כמשהו שחווינו בעצמנו… הרצון לספק בידור מעוות את המסרים שמועברים במדיה- למשל לדווח על אירועים שליליים, אלימים ולא על חדשות חיוביות. הבעיה שזה מעוות את השיפוטים של אנשים בהערכת הסכנות בחיי היומיום. העולם שמשתקף דרך המדיה הוא ש80% מכל הפשעים הם אלימים למרות שבפועל רק 20%. יש כיסוי זהה של אירועים בין אם מדובר בתקופה קשה או טובה (הכיסוי גבוה גם כשיש אחוזי פשיעה גבוהים וגם באחוזי פשיעה נמוכים), ובנוסף האלימות מוקצנת עוד יותר דרך המדיה. אנשים חושבים שהסיכוי שלהם להפוך לקורבן גדול יותר ממה שבפועל.
מחקר על סילופים במדיה
שאלו אנשים כמה זמן הם צופים ביום בטלויזיה, ואז שאלו אותם שאלות לגבי הסבירות של פשעים בחיי היומיום (למשל אם ילד ישחק בפארק במשך שנה מה הסבירות שיהיה קורבן לפשע כלשהו?). תוצאות המחקר הראו קשר בין כמות הצפייה בטלויזיה לבין החשש מליפול קורבן לפשע. הביקורת על המחקר הייתה שייתכן שיש סוג מסויים של אנשים שצופה הרבה בטלויזיה והם רגישים במיוחד. אז החוקרים אספו מידע נוסף לגבי הנבדקים (הכנסה, מקום מגורים, מין, גזע וכו’) והתברר כי הקשר נחלש אצל אנשים שגרו במקומות עם פשיעה נמוכה, אך הקשר נותר זהה אצל אנשים שגרו במקומות עם פשיעה גבוהה. הצפייה בטלויזיה יכולה להפוך את העולם למקום מסוכן לצופה.
האסימטריה בין מידע שלילי וחיובי
מדוע הקהל מתעניין יותר במידע שלילי? גם אם המידע החיובי והשלילי מוצגים ביחד לא תהיה להם השפעה סימטרית. לדוגמא, אם העברתי הרצאה ומרבית התגובות חיוביות, אך אחת שלילית נהיה אובססיביים לתגובה השלילית. כנראה שאנחנו יותר קשובים למידע שלילי כיוון שבעבר הייתה לכך השלכה על ההישרדות שלנו. מידע שלילי מצריך טיפול מיידי.
כיצד מידע מיוצג?
דוגמא שממחישה את הכוח של ייצוג- בכלכלת שפע חברות יכולות לספק די מוצרים בשביל כולם. בכל זאת, חברות פרסום משווקות וממריצות אצל אנשים צורך, כדי שיהיה מספיק ביקוש למה שמיוצר. כלומר יש חשיבות לא רק למידע שמוצג, אלא גם כיצד מציגים אותו.
אפקט הסדר
כמה אתה מאושר מהחיים שלך? > לכמה דייטים יצאת בחודש האחרון? [מתאם נמוך]
לכמה דייטים יצאת בחודש האחרון? > כמה אתה מאושר מהחיים שלך? [מתאם גבוה]
השאלה הראשונה מגבירה מודעות לתחום מסוים ולכן ענו על השאלה השנייה בהקשר של השאלה הראשונה. לעיתים המידע שמוצג ראשון משפיע הכי הרבה - אפקט הראשוניות, ולעיתים המידע שמוצג אחרון משפיע הכי הרבה - אפקט האחרוניות.
המחקר של אש
אפקט הראשוניות: נבדקים התבקשו להעריך אדם היפותטי לאחר שתיארו להם את תכונותיו: אינטליגנטי, חרוץ, אימפולסיבי, ביקורתי, עקשן וקנאי. ההערכה הייתה חיובית כי התכונות הראשונות הן חיוביות. קבוצה אחרת קראה את תיאור התכונות בסדר הפוך וההערכה שלהם הייתה פחות חיובית.
- אפקט סדר קורה כיוון שמעבדי המידע שלנו מוגבלים.
- אפקט הראשוניות נובע מהנטייה להפנות הרבה קשב לגירוי שמוצג קודם ולאבד את הריכוז בהמשך.
- אפקט האחרוניות מתרחש כשהאובייקטים האחרונים קלים יותר לזכירה.
- אפקט סדר נוסף מתרחש כאשר מידע ראשוני משפיע על האופן שבו נבנה מידע שמוצג בהמשך. למשל, אם המילה עקשן מוצגת לאחר אינטליגנטי וחרוץ היא מפורשת לחיוב, כנחישות. אם היא מוצגת לאחר קנאי, היא מתפרשת כשמרנות.
אפקט המסגור
אפקט סדר הוא סוג של אפקט מסגור. הסדר בו מידע מוצג יכול למסגר את האופן בו המידע מעובד ומפורש. הדוגמא של הדייטים היא אפקט מסגור טהור, המסגור השתנה למרות שהמידע לא השתנה, וכתוצאה מכך המידע עובד בצורה שונה.
מסגור ספין
פרסומאים מנסים לגרום ללקוחות למסגר את ההחלטה לטובת המוצר הנמכר. למעשה הם משנים את התוכן של המודעה ולא רק את הסדר של המידע המיוצג. למשל, חברה עם פן תחרותי בתחום איכות תמסגר את המוצר במובנים של איכות, חברה שמתמחה במחירים זולים תציג את הקניה כחסכון. גם מתחרים בדיונים פוליטיים מנסים למסגר את הדיון באמצעות הדגשה של אספקטים מסוימים של המידע (טרוריסטים לעומת לוחמי חופש, נגד הפלות או בעד הזכות לחיות, משרד הביטחון או משרד ההגנה). משתמשים בזה גם במשאלי עם, ויש לכך השפעה בתחומים רחבים. לכן, צריך לדעת מי מממן את הסקרים, ולשים לב לניסוח השאלות. ניתן לשים דגש על אלמנטים חיוביים או שליליים של מוצרים (נקנה בשר שמוצג כ-25% יותר רזה, ולא 75% יותר שמן, קונדומים שמבטיחים 90% הגנה, ולא 10% סיכון). אין מסגור יותר נכון, כי מדובר באותה תוחלת.
מסגור חיובי ושלילי
- אפקט המסגור משפיע גם על מומחים: 400 רופאים נשאלו האם ימליצו על ניתוח או הקרנות למטופל עם סרטן. במקרה אחד הציגו ש-100 מטופלים עברו את הטיפול, 90 שרדו את הניתוח, 68 חיו גם שנה לאחר מכן, 34 חיו גם 5 שנים לאחר הניתוח. 82% מהרופאים המליצו על הטיפול. לעומת זאת לקבוצה השנייה הציגו, ש-10 נבדקים מתו בניתוח, 32 מתו לאחר שנה ו66 מתו לאחר 5 שנים, רק 56% הסכימו לטיפול. מידע שלילי נוטה למשוך את הקשב שלנו ויש לו יותר השלכות ממידע חיובי. מידע שממוסגר באופן שלילי מעורר תגובה חזקה יותר. ניתן לראות את התופעה גם כשמנסחים לאנשים רווח מול הפסד, אנשים שונאים להפסיד. יותר אנשים יסכימו לחדש יער שנשרף מאשר לשתול יותר עצים מלכתחילה.
הטיית האישוש
כשאנשים מעריכים טענה, הם בד”כ מחפשים מידע שיאושש את הטענה בנכונות ונמרצות יותר מאשר מידע שיפריך את הטענה.
מחקר: קבוצה אחת הייתה צריכה להעריך האם כושר יום לפני משחק טניס מגדיל את הסיכוי לנצח, והקבוצה השנייה הייתה צריכה להעריך האם זה מגדיל את הסיכוי להפסד. הנבדקים יכלו לבדוק כל אחד מ-4 סוגי מידע לפני המסקנה- מספר המשחקים בהם עשו כושר וניצחו, עשו כושר והפסידו, לא עשו כושר ונצחו או לא עשו כושר והפסידו. כל סוגי המידע נחוצים כדי להגיע למסקנה תקפה. הנבדקים לא חיפשו את כל המידע הנחוץ למסקנה, אלא רק מידע שיאושש את הטיעון שקיבלו (אלא שהתעניינו בהפסד חיפשו נתונים בהם הפסידו וההפך). הטיית האישוש בעייתית כי כמעט תמיד נצליח למצוא מידע שמאושש כל טענה, אך בפועל יש מידע שמפריך את מרבית הטענות. הנטייה לאושש טענות בתחום חברתי עוברת קונפאונד כיוון שהשאלות שאנחנו שואלים ממסגרות את התשובות, ונוצרת תמיכה אשלייתית למה שאנחנו מנסים לברר.
מחקר: ביקשו מנבדקים להעריך האם אדם מסוים הוא אקסטרוברטי ולקבוצה שנייה האם הוא אינטרוברטי. הנבדקים בחרו את השאלות מרשימה שסופקה להם. נבדקים בקבוצה הראשונה נטו לבחור שאלות שהתמקדו בחברתיות, ובקבוצה השנייה התמקדו בשאלות שדנו בנסיגה חברתית. כאשר שאלו שאלות על חברתיות האדם עונה בצורה יותר חברתית גם אם הם לא לחלוטין כך, וההפך. החוקרים הקליטו את הניסוי והציגו את השאלון לנבדקים אחרים. הנבדקים החדשים דירגו את האנשים כאינטרוברטים אם נשאלו שאלות מופנמות, ואקסטרוברטים אם נשאלו שאלות על חברתיות.
הטיית האישוש המונעת ע”י מוטיבציה (motivated confirmation bias)
אנשים נופלים להטיית האישוש גם כאשר הם לא מנסים לאשר תוצאה מסוימת, ולמעשה אין להם העדפה בכיוון אחד או אחר. עם זאת, לעיתים אנשים כן מחפשים באופן מוכוון תימוכין לציפיות שלהם. במצב זה, מידע שתומך בעמדתם מתקבל ומידע שמתנגש עם האמונה יתקבל בביקורת ולא יתייחסו אליו.
מחקר: בדקו מתנגדים ותומכים בעונש ממשלתי, ונתנו להם לקרוא מחקרים בנוגע לאם עונש מוות מהווה גורם מרתיע לפשיעה או לא. חלק קראו מחקרים על כך שאחוזי הפשיעה לא נמוכים יותר במדינות עם עונש מוות, וחלק קראו על כך שברגע שהוכנס עונש מוות במדינות מסויימות אחוזי הפשיעה ירדו. שני הצדדים תמכו במחקרים שאיששו את עמדתם, וביקרו מאוד מחקרים שסתרו אותה.
ידע קודם ומבני ידע
הקשר עוזר לנו להבין מידע. ידע המאוחסן בזיכרוננו עוזר לנו לפרש אירועים חדשים. הבנה זקוקה לשימוש במידע קיים ושילובו עם מידע חדש. הבנת העולם דורשת הפעלה מקבילה של תהליכי Bottom-Up ו-Top-Down. Bottom-Up: עיבוד גירויים רלוונטיים מהעולם החיצוני. Top-Down: סינון ופענוח גירויים לאור מידע וציפיות קיימים. משמעות הגירוי לא נקלטת בצורה פסיבית אלא מובנית באופן אקטיבי. ידע קיים הכרחי להבנה ושיפוט, כיוון שהם דורשים ללכת מעבר למידע הנגיש. פסיכולוגים חוקרים כיצד אנו משתמשים בידע הקיים שלנו כדי להגיע לשיפוטים יומיומיים.
עקרון אחד: מידע מאוחסן במבנים קוהרנטיים, מבני ידע בהם כל מידע קשור מאוחסן ביחד. למבנים אלה שמות שונים כגון סכמות, מסגורים, פרוטוטיפים, פרסונה. סכמה היא השימוש הנפוץ ביותר.
כיצד סכמות משפיעות על שיפוט?
הסכמות שיש לנו משפיעות על השיפוט שלנו בכל מיני דרכים, על ידי הפניית תשומת הלב שלנו, השפעה על פירוש המידע ובניית הזיכרון שלנו. בלי סכמות העולם שלנו היה מבולגן, מצד שני לפעמים הסכמות גורמות לנו להגדיר לא נכון את העולם.
קשב- קשב הוא סלקטיבי. המידע שאנחנו מביאים לסיטואציה מאפשר לנו להפנות את הקשב לאלמנטים החשובים ביותר ולהתעלם מהשאר. דוגמא לאופן בו סכמות מכוונות את ההתנהגות והקשב שלנו- ניסוי הגורילה (למחצית מהנבדקים היה עיוורון קשבי).
הסקה והבניה- הניסוי בו מציגים את דונלד (היגנס, רולס וג’ונס). שתי קבוצות נבדקים קיבלו רשימת מילים שהוקרנה על המסך, כביכול לא קשורה לחלק השני של הניסוי. הקבוצה הראשונה: הרפתקני, בטחון עצמי, עצמאי, דבק במטרתו. למחצית השנייה: נמהר, מלא בעצמו, מפוזר, עקשן. לאחר מכן קיבלו את הסיפור של דונלד, שהוא סיפור דו-משמעי. דונלד מחפש ריגושים חדשים ולא חושב שהוא צריך את עזרתם של אחרים, תמיד משיג את מה שהוא רוצה. החוקרים בדקו האם המילים בחלק הראשון השפיעו על ההערכה של דונלד. הקבוצה הראשונה הייתה יותר בעד דונלד מאשר השנייה. כלומר קטגוריות של תכונות שעברו פריימינג משפיעות על הסקה של נבדקים על דונלד. מידע שנמצא כבר בראש משפיע על הבניית המידע החדש. זה קורה לרוב כאשר המידע המוצג הוא דו משמעי, ואנחנו צריכים להסתמך על תהליכי
Top-Down
כדי לפצות על המידע הלא מספק שניתן להשיג ב-
Bottom-Up.
זיכרון- מכיוון שסכמות משפיעות על קשב הן משפיעות גם על הזיכרון. ההשפעה של סכמות על הזיכרון נחקרה בהרבה ניסויים. למשל: נבדקים צפו בסרט של בעל ואישה אוכלים ארוחת ערב. לחצי מהנבדקים נאמר שהאישה היא מלצרית ולמחצית שהאישה היא ספרנית. על הנבדקים היה לשים לב לפרטים בקלטת כמו איזה משקה היא שתתה או איזה ספר היא קיבלה במתנה, כשהשאלות שנשאלו תאמו לסכמה מסוימת (“האם האשה קיבלה ספר הסטוריה?” (סכמה של ספרנית)/ “האם האשה קיבלה ספר רומן”? (סכמה של מלצרית). ואכן התוצאות הראו כי הנבדקים הושפעו מהסטריאוטיפ וזיהו יותר פרטים בקלטת הקשורים למקצוע האישה. כלומר, מידע שמתאים לסכמה ולציפיות הקיימות היה קל יותר לשליפה. המחקר מראה שסכמות יכולות להשפיע על זיכרון בכך שהם משפיעות על קידוד מידע, כך שסכמות מפנות קשב למידע שצריך קידוד.
בנוסף, סכמות משפיעות על שליפת מידע ממחסני הזיכרון. כדי לבדוק שליפה מספקים מידע סכמתי רק לאחר הקידוד, כך שהוא לא יכול להשפיע על הקידוד. ממצאים מראים שמידע זה משפיע, אך לא באותה מידה של חשיפה למידע בזמן הקידוד.
כיצד מידע חדש ממופה לסכמות קיימות?
איזה סכמה מופעלת כדי להעריך מידע שמוצג? כדי שסכמה תדריך פרשנות של סיטואציה חדשה, חייבת להיווצר אסוציאציה בין הסכמה והמידע שנכנס.
דמיון והתאמת מאפיינים
אחד הדברים החשובים כדי להכריע איזה סכמה תופעל, היא השאלה האם הסכמה דומה למאפייני הגירוי הנקלט. המאפיינים של הסיטואציה מגדירים אותה, ויישום של סכמה רלוונטית מסייעת לפענוח נוסף.
מחקר: נבדקים שיחקו במשחק האולטימאטום, כאשר בסביבה הונחו מספר פריטים מעולם העסקים כגון תיק, שולחן של חדר פגישות, עטים נובעים וכו’. נמצא שחשיפה לאובייקטים אלה עוררה את הסכמה של עולם העסקים, ועקב כך הנבדקים פעלו בצורה תחרותית המתאימה לסכמה, יותר מאשר קבוצת הביקורת.
התאמת מאפיינים דואגת לכך שהסכמה הנכונה תופעל כדי לקודד את הסיטואציה. מכיוון ששיפוט וסכמות שניהם תלויים בתהליכי בוטום-אם וטופ-דאון, לא תמיד סכמה שעוררה תנצח בלי שום קשר למידע שמוצג לפנינו במציאות. למשל, הפעלת סכמת חתונה על הלוויה תהיה כל כך לא תואמת כך שהיא תזנח. ולפעמים להפך, הסכמה הלא נכונה יכולה להיות מותאמת לאירוע הלא מתאים. מצב כזה יכול להתרחש כאשר לסכמה ולאירוע יש תכונות שטחיות שהן דומות אך הן לא חשובות מאוד.
ניסוי (גילוביץ’): השפעת סכמות על הדעה בנוגע להתערבות ארה”ב בקונפליקטים צבאיים מעבר לים. תומכי ההתערבות משווים את המצב למלחמת העולם השנייה ולפיכך טוענים שאי אפשר לשבת בצד. המתנגדים טוענים שווייטנאם היא דוגמא לכך שארה”ב הסתבכה במעורבות מעבר לים, התקשתה מאוד לצאת משם וספגה הפסדים קשים. במחקר בדקו האם דמיון לא רלוונטי בין משבר שעומד בפתח לבין הסכמות הקיימות יכול להוביל להמלצות שונות במדיניות. הציגו לסטודנטים הלומדים יחסים בין לאומיים משבר היפותטי: מדינה דמוקרטית מאוימת ע”י מדינה טוטליטרית שעומדת להיכנס לשטחה. הנבדקים נשאלו מה המלצתם לפתרון המצב. בחלק מהמקרים המשבר והמדינה הזכירו את מלחמת ווייטנאם ובחלק את מלה”ע ה-2 (סירות, לעומת קרונות רכבת). במטלה לא נרמז לנבדקים מה הפתרון הטוב ביותר אך האסוציאציות החזקות שהופעלו השפיעו על המדיניות בהתאם להשערה. הנבדקים שקראו את גרסת מחלמת העולם ה2 חשבו שיש לארה”ב צורך גדול יותר להתערב לעומת הקבוצה של הנוסח הוייטנאמי.
ציפיות
לעיתים אנו מיישמים סכמה כיוון שיש לנו ציפיות באשר למה שאנו עומדים להיתקל בו. הציפייה מפעילה את הסכמה כך שהיא מופעלת ביתר קלות. אם הציפייה ודאית, זה חוסך אנרגיה מנטאלית רבה. למשל, יישום סכמת התמקחות לפני עסקה כספית מאפשרת לנו לפטור את המחיר הראשוני בלי לחשוב על זה, בלי חרדה, ולירות מיד הצעה נגדית.
נבואות שמגשימות את עצמן
ציפיות לא רק מכווינות את האופן בו אנו מפרשים מידע, אלא גם משפיעות על ההתנהגות שלנו ועל האינטראקציות שלנו. זה גורם לנבואות שמגשימות את עצמן: הציפיות מכווינות את ההתנהגות שלנו באותו אופן שמעודד את ההתנהגות שאנחנו מצפים מאחרים. למשל המחקר בו אמרו למורים שמבחנים הצביעו על כל שחלק מהתלמידים יצליחו מאוד בשנה הקרובה (אך התלמידים נבחרו אקראית). הציפייה הזו הובילה להתנהגות ואינטראקציה בין המורה וילד שהובילה לצמיחה אינטלקטואלית. לא כל הנבואות מגשימות את עצמן, אם אני מאמינה שאהיה עשירה זה לא הכרחי, וחלק מהנבואות שליליות- כמו נהג שאומר ששום דבר רע לא יקרה לו.
אקטיבציה שהתרחשה לאחרונה
ציפיות, כמו שראינו קודם, משפיעות על עיבוד מידע בכך שהן מורידות את סף ההפעלה של יישום סכמה מסוימת (מקלות על השימוש בה). הציפיות מעוררות את הסכמה, ואז היא מופעלת עם כל זיק קטן ביותר של מידע רלוונטי. אבל ניתן לעורר סכמה בדרכים נוספות, למשל בעזרת אקטיבציה קודמת. אם סכמה הופעלה לאחרונה היא נוטה להיות נגישה יותר.
לדוגמה: הניסוי של היגנס, בו נבדקים נחשפו למילים שמתארות את דונלד ואם המילה הייתה חיובית הדעה הייתה חיובית ולהפך. סכמות יכולות להיות מופעלות לא רק ע”י מילים. שיפוט של אנשים והתנהגות מושפע ממאפיינים של הסביבה שהופיעו כפריימינג, וכן סימנים תרבותיים כגון דגל, מרדף אחר מטרה, האחר המשמעותי וריח חולף יכולים להפעיל סכמות.
מודעות לאקטיבציה: נחוצה או לא?
מחקרים רבים גילו כי כאשר שאלו נבדקים אם הם הבינו כי קיים קשר בין הניסוי הראשון לשני (בין שלב הפריימינג לשב השיפוט), רובם השיבו שלא. ולכן עולה השאלה עד כמה הנבדק צריך להיות מודע לשלב הפריימינג בכדי שהוא יפעיל את הסכמה.
מחקר: הציגו לנבדקים מילים על מסך במהירות תת-סיפית כך שלא יכלו לפענח מה הן. נבדקים בקבוצת הבקרה התבקשו לנחש מה המילים ונכשלו במשימה. נבדקים בתנאים האחרים קיבלו מילים עוינות או מילים לא עוינות, ולאחר מכן התבקשו לקרוא סיפור על מישהו שביצע מעשים עוינים במידה בינונית ולאחר מכן היו צריכות לתאר אותו בסולמות תכונות. הנבדקים שנחשפו למילים עוינות תיארו אותו בשליליות רבה יותר מהקבוצה השנייה. כלומר סכמות יכולות לעבור פריימינג דרך הפעלה קודמת גם כאשר הצגת הגירוי היא
SUBLIMINAL-
כלומר מתחת לסף המודעות.
היגיון, אינטואיציה והיוריסטיקות
במבחן בו הציעו לאנשים להוציא כדור אדום מתוך קערה עם כדור אדום אחד ו9 לבנים, או מתוך קערה עם 9 אדומים ו91 לבנים. 61% בוחרים באופציה השנייה, למרות שברור שמדגם קטן יותר מאפשר יותר סיכויים. אנו מגיבים לגירוי בהתאם לשתי מערכות חשיבה אנלוגיות לאינטואיציה והיגיון.
המערכת האינטואיטיבית מתפקדת במהירות והיא אוטומטית, מתבססת על אסוציאציות, מפעילה מספר תהליכים בו זמנית במקביל.
המערכת הרציונאלית איטית ומבוקרת, מבוססת על חוקי דדוקציה, ופועלת באופן סדרתי ולא מקבילי.
הפעולה המהירה של המערכת האינטואיטיבית אומרת שתמיד יהיה פלט, תשובה לבעיה נתונה, ולעיתים הפלט יידרס ע”י הפלט של המערכת המחושבת והרציונאלית. לדוגמא אם הטלת מטבע 5 פעמים ותמיד יצא עץ, המערכת האינטואיטיבית תקבע כי הסיכויים לעץ נוסף הם קטנים אך המערכת ההגיונית תזכיר לנו שכל הטלה היא בלתי תלוייה בהטלות האחרות וכך נוכל להסתכל על הטלה זו כהטלה חדשה.
היחסים בין המערכות יכולים להיות:
- התאמה
- חוסר התאמה- מצב בו המערכת הרציונאלית תדרוס את המסר מהמערכת האינטואיטיבית.
- המערכת האינטואיטיבית תפיק תגובה שתראה לנו הגיונית ותעשה זאת במהירות כך שהמערכת הרציונאלית לא תספיק לפעול (יוריסטיקות).
טברסקי וכהנמן התרכזו בסעיף השלישי, ומחקרם השפיע רבות גם בתחום כלכלה, ניהול, חוק, רפואה ומדעי המדינה. הם הציעו שיש תהליכים מנטליים שהמערכת האינטואיטיבית מבצעת באופן אוטומטי – המהירות בה משהו עולה לנו במחשבה, או הדמיון בין שני מקרים שמשפיע על ההחלטה שלנו. התהליכים המנטאליים האלה נקראים היוריסטיקות. אלה קיצורי דרך שמאפשרים לנו תשובות שלעיתים לא יהיו מדויקות לבעיות נפוצות של שיפוט.
יש דמיון בין שימוש בהיוריסטיקות ורמזים תפיסתיים:
למשל, כדי להעריך כמה חפץ רחוק מאיתנו אנחנו משתמשים ברמז ‘כמה החפץ נראה ברור’. ככל שדבר רחוק יותר הוא נראה פחות ברור. עם זאת, הסתמכות יתרה על בהירות יכולה להוביל לטעויות כך שביום בהיר מאוד הם נראים קרובים יותר, וביום מעורפל רחוקים יותר.
החוקרים טענו שכולנו פועלים בצורה לא מדויקת ביומיום, בשיפוטים לא תפיסתיים. המערכת האינטואיטיבית מפעילה הערכה לגבי בעיה קיימת ומציעה תשובה אפשרית בהחלט. עם זאת, כאשר המערכת פועלת ללא פיקוח היא מתעלמת מנתונים חשובים והשיפוט יכול להיות מוטה. אנחנו מסתמכים על היוריסטיקת הזמינות כאשר אנחנו שופטים מה השכיחות והסבירות של אירוע מסוים לפי המידה שאירועים דומים עולים לנו לראש. אנחנו משתמשים בהיוריסטיקת הייצוגיות כאשר אנחנו מנסים לסווג משהו באמצעות שיפוט כמה הוא דומה או לא דומה לתפיסה שלנו של חבר טיפוסי של הקטגוריה.
היוריסטיקת הזמינות
הקלות בה דומגאות עולות לנו בראש היא לרוב הערכה טובה של ההסתברות של אירועים אלה. אבל יוריסטיקה זו יכולה להוביל לטעויות. אירועים מסויימים יכולים להיות זכורים יותר או קלים יותר לשליפה מאחרים. למשל, איפה יש יותר טורנדו, בקנזס או נברסקה? מרבית האנשים חושבים על הקוסם מארץ עוץ ויגידו קנזס למרות שבפועל המספר זהה. דוגמא נוספת- האם יש יותר מילים שמתחילות באות
R
או יותר מילים שהאות
R
היא האות השלישית, מרבית האנשים עונים שהאפשרות הראשונה סבירה יותר, כיוון שאותיות מסודרות בזיכרון בצורה אלפביתית וקל יותר להיזכר בהן.
התרת הקשר בין קלות השליפה וכמות המידע הנשלף
היוריסטיקת הזמינות כוללת שיפוט של תדירות האירוע, גודל הקטגוריה והסבירות של תוצאה מסוימת לפי הקלות שבה מעלים אירועים רלוונטיים לראש. כלומר, לא מדובר רק בהערכה של מספר המקרים ששולפים. הקלות משחקת פה תפקיד.
הניסוי של שוורץ: הצליח להפריד בין שתי הפרשנויות לתופעה (מידת הקלות/ מספר הדוגמאות).
ביקשו מסטודנטים לסקור את החיים שלנו בחיפוש אחר אירועים שקשורים לאסרטיביות.
4 תנאי הניסוי:
(1) התבקשו לרשום 6 אירועים בהם התנהגו באסרטיביות.
(2) התבקשו להעלות 12 אירועים בהם התנהגו באסרטיביות.
(3) התבקשו לרשום 6 אירועים בהם לא התנהגו באסרטיביות.
(4) התבקשו להעלות 12 מקרים בהם לא התנהגו באסרטיביות.
לחשוב על 6 דוגמאות זה יחסית קל אך 12 דוגמאות קשה מאוד לשלוף. לכן, אלה שצריכים לחשוב על 12 דוגמאות יעלו יותר מקרים, אך יהיה להם קשה לעשות את זה- זה יפתור את הדילמה מה משפיע יותר על שיפוט. לאחר מכן הנבדקים התבקשו לדרג עד כמה הם עצמם אסרטיביים. מצאו שהקלות בה מעלים דוגמאות היא המרכיב המשפיע על שיפוטים. אלה שסיפקו 6 דוגמאות דירגו את עצמם כאסרטיביים יותר מאלה שנתנו 12 דוגמאות. האפקט היה כל כך חזק שאלה שחשבו על 12 דוגמאות של אי אסרטיביות דירגו את עצמם כאסרטיביים יותר מאלה שחשבו על אסרטיביות.
הערכות מוטות של סיכונים
אם אנשים מעריכים את הסיכונים בחייהם לפי הקלות בה הם מעלים דוגמאות של סיכונים אלה לראש, ניתן יהיה לצפות מה תהיינה ההערכות שלהם עפ”י כמות החשיפה בתקשורת לסיכונים מסוימים. תשומת לב חדשותית מגדילה את הנגישות של המידע, ובגללה אנשים מעריכים בטעות שיותר אנשים מתים מרצח מאשר מהתאבדות, יותר אנשים מתים משריפות מאשר טביעה, אנשים מעריכים יתר על המידה מוות שנגרם מסיבות דרמטיות וגובה הרבה חיים… אנשים עושים הערכת חסר של מיתות מסיבוכים של גורמים שהם נתקלים בהם ביומיום בצורה לא לטלית כגון סכרת, חיסונים ואסטמה.
הערכות שגויות לגבי התרומה בפרויקטים משותפים
אנשים שעובדים ביחד על פרויקט צריכים להחליט כיצד מחלקים את הקרדיט על העבודה. למשל, השם של מי יופיע קודם, איך מחלקים את הכסף וכו’. מייקל רוס העריך שאנשים יעריכו יתר על המידה את התרומה שלהם לפרויקטים, כיוון שאנו משקיעים אנרגיה ותשומת לב רבה לתרומה שלנו, ולכן היא יותר נגישה לנו מאשר התרומה של האחרים. רוס וסיקולי ערכו מספר ניסויים ע”מ לבדוק זאת.
ניסוי 1: בדקו כיצד נבדקים מעריכים את תרומתם לשיחה משותפת, ומצאו כי המשיבים לשאלה נתנו לעצמם יותר קרדיט מאשר לשותפיהם.
ניסוי 2: שאלו זוגות נשואים כיצד חלוקת העבודה מתרחשת ביומיום בחיי הבית. הנשאלים תמיד נתנו לעצמם יותר קרדיט, כך שהסכום הכולל של אחוז העבודה שלהם הסתכם ליותר מ-100%. חשוב לציין שההערכה של התרומה הייתה גם במובנים השליליים (התחלת ויכוח) וגם בחיוביים גבוהה ומוגזמת. אם ההערכה הייתה רק במובנים החיוביים היינו חושבים שזה קשור להערכה ממניעים אגואיסטיים כי אנשים רוצים לראות את עצמם באור חיובי, אך זה מוכיח שיש פה שימוש בהיוריסטיקת הזמינות.
זרימה, שטף- fluency
זרימה- חלק מהגירויים קלים יותר לעיבוד מאשר אחרים. קל לעבד תמונה ברורה כי יש בה זרימה, וקשה לעבד מילה חריגה כי היא לא זורמת. זרימה משפיעה (1) על שיפוטים (2) על עיבוד מידע
.
השפעת הזרימה על שיפוטים: אנחנו נוטים לשפוט שמות זורמים יותר כיותר מפורסמים, אובייקטים זורמים כדוגמאות טובות יותר לקטגוריה שהם שייכים לה, פתגמים שמתחרזים כיותר תקפים ואמינים מאשר כאלה שלא וכו’. זרימה גם משפיעה על הקושי הנתפס של משימה. אם הפונט של הכתוב קשה לקריאה מעריכים שהמתכון יהיה קשה יותר להכנה.
השפעת הזרימה על הדרך בה אנשים מעבדים מידע רלוונטי: במובנים רבים התחושה של זרימה דומה לתחושה של מצב רוח טוב. תחושה של חוסר זרימה במהלך עיבוד מידע גורמת לאנשים להאט את הקצב ולהיזהר לקראת קבלת החלטות. בניסוי שכלל מטלת רפלקציה קוגניטיבית בה הנבדקים התבקשו לתת את התשובה הראשונה שעולה לראשם, הבעיה נכתבה בכתב קריא או כתב קשה מאוד לקריאה. מטלה זו דורשת להימנע מתחושת בטן מהירה כדי להחליט מה התשובה הנכונה (מחבט וכדור עולים יחד 1.10, המחבט עולה ב1 יותר מהכדור – כמה הם עולים יחדיו? 0.05+1.05 = 1.10). בתנאי של קושי לקריאה (לא זורמת) הנבדקים ענו על יותר תשובות בצורה נכונה.
היוריסטיקת הייצוגיות
כדי להעריך האם מישהו חבר בקבוצה מסוימת אנו מעריכים באופן אוטומטי את המידה בה האדם נראה כמו חבר בקבוצה. חבר קטגוריה מסוימת חייב להיות דומה לפרוטוטיפ, תוצאה חייבת להיות דומה לסיבה. האסטרטגיה טובה כאשר יש תוקף לפרוטוטיפ וחברי הקבוצה אכן דומים לו. עם זאת, גם כאשר הפרוטוטיפ תקף היוריסטיקה יכולה ליצור קשיים אם מסתמכים עליה באופן בלעדי. למעשה, אנחנו מתעלמים מגורמים נוספים חשובים כמו שיעור הבסיס שמתייחס לכמות החברים בקבוצה ביחס לכמות החברים בכל קבוצה אחרת.
הזנחת שיעור בסיס כאשר מסתמכים על דמיון בין חברים וקטגוריות
כהנמן וטברסקי נתנו לנבדקים לקרוא תיאור של בחור בשם טום שנכתב לאחר הערכה טיפולית כביכול, לאחר מבחני אישיות (בחור מסודר, משעמם ומכני, פרפקציוניסט, לא אוהב לתקשר עם אחרים). קבוצה אחת התבקשה לדרג 9 תחומים אקדמאים לפי מידת הסבירות שטום יבחר בתחום מסוים להתמחות, והקבוצה השנייה התבקשה לדרג את 9 התחומים לפי מידת הדמיון של טום לתלמידים מאותו תחום לדעתם. קבוצה שלישית לא קיבלה תיאור של טום והתבקשה להעריך את אחוז הסטודנטים בארה”ב שרשומים לכל אחת מהדיסציפלינות. כיוון שהיוריסטיקה היא לא מדריך מושלם, צריך להשתמש בכל מידע נוסף כגון שיעור בסיס. סביר יותר שטום יהיה במחלקה בה יש הכי הרבה סטודנטים. הממצאים הראו שהדירוג על הסבירות שטום ילמד בכל דיסציפלינה זהה לדירוג של כמה טום דומה לסטודנטים מאותה דיסציפלינה, ושונה מהסבירות הכללית באוכלוסיה להשתייך לדיסציפלינה. כלומר, הנבדקים הסתמכו לחלוטין על המידה שבה טום דומה לסטודנט הטיפוסי בשדה. בנוסף, החלטות הנבדקים לא תאמו כלל לשיעור הבסיס, ומידע הידוע על כמות הסטודנטים שלומדים בכל תחום.
למרות שהזנחת שיעור בסיס מתרחשת הרבה, זה לא אוניברסאלי או בלתי נמנע.
בחלק מהמקרים ניתן לעודד שימוש בשיעור הבסיס, למשל:
1) אם יש חשיבות סיבתית למטלה: במקרים מסוימים שיעור הבסיס ברור. למשל, בהינתן תיאור נקודות חוזק וחולשה אקדמיים של סטודנט וכאשר ידוע ש-70% נכשלים, כאשר נבדקים מתבקשים להעריך את הסיכוי שהסטודנט יעבור את המבחן הם מסיקים כי אם אחוז הנכשלים גבוה כנראה שזה לא תלוי רק בדמיון של הפרט לקטגוריה של חכמים.
2) כאשר משנים את הגישה הבסיסית לבעיה: כשאנשים מעריכים על שייכות של פרט לקטגוריה מסוימת הם נעזרים בהסתכלות “פנימית” לבעיה - התמקדות בפרטים של האדם הספציפי (מי האדם הזה? לאיזה סוג של אנשים הוא דומה?). מנגד, ניתן להשתמש בהסתכלות “חיצונית”- התמקדות בנתונים סטטיסטיים. למשל, אם נידרש להעריך מה המקצוע שיתאים לסטודנטים רבים ולא רק לטום, הפרטים על אדם אחד אינם חשובים והיינו מסתמכים על שיקולים סטטיסטים. גם במקרה הקיצוני ש-20 אנשים מתאימים לפרוטוטיפ של עו”ד, אנשים יהססו לשייך את כולם למגמת משפטים.
כשל התכנון
טעות נוספת הנובעת מנקיטת נקודת מבט “פנימית” היא טעות התכנון. זוהי הנטייה להיות אופטימי באופן בלתי-מציאותי בנוגע למהירות ההשלמה של פרוייקט מסוים, למרות הידיעה שפרויקטים דומים בעבר חרגו מהזמן שהוקצב להם.
בוהלר, גריפין ורוס בדקו את הערכות הזמנים של אנשים. שאלו סטודנטים כמה זמן ייקח להם להגיש תיזה במצב רגיל וכמה זמן ייקח להם אם הכל ישתבש להם בדרך. פחות משליש הגישו את התיזה בהתאם לזמן שהעריכו, ופחות מחצי סיימו בזמן הכי גרוע שהעריכו. כשהנבדקים התבקשו בזמן הערכת הזמן להגיד בקול את כל השיקולים המנחים את הערכתם, מצאו שכמעט כל המחשבות היו על תוכניות ודברים אפשריים שיכולים להתרחש בהקשר של הפרויקט הנוכחי. רק מעט התעסקו בניסיון עבר. כלומר, חשיבה פנימית מערפלת מידע הכרחי חיצוני.
דמיון בין סיבה ותוצאה
היוריסטית הייצוגיות משפיעה גם על האופן בו אנשים מעריכים סיבה ותוצאה. אנשים נוטים לחפש ולקבל קשרים סיבתיים כאשר משהו דומה הולך עם משהו דומה. גורמים גדולים יגרמו לתוצאות גדולות, קטנים לקטנות (פתרון מסובך נדרש למצב המסובך במזרח התיכון) וכו’. בפועל זה לא תמיד תקף. למשל, וירוס קטן יכול להוביל למוות.
- בעבר בתחומי רפואה השפעת היוריסטיקה על שיפוטי סיבתיות רווחה מאוד. לדוגמא, בסין נתנו לאנשים עם בעיות ראיה לאכול עטלפים, מתוך מחשבה שיש לעטלפים ראיה מצוינת.
- בתחום התזונה ההיוריסטיקה משפיעה עד היום כאשר אנשים מאמינים שהם צריכים להימנע מחלב כשהם מצוננים ולהימנע מצ’יפס הגורם לפצעונים. הנימוק לכך הוא שהשמנוניות של הצ’יפס מזכירה את שמנוניות העור, ושהחלב דומה לליחה המופיעה בצינון. ניסוי: נבדקים התבקשו להעריך מה התכונות של בני שבט מסוים לפי מה שהם אוכלים. לקבוצה אחת נאמר שהם אוכלים חזירי בר וצדים צבי ים בשביל השריון שלהם, ולקבוצה השנייה נאמר כי הם אוכלים צבי ים וצדים חזיר בר בשביל הניבים שלהם. תשובות הנבדקים הראו כי הם חשבו שמאפייני האוכל משפיעים על האופי של בני השבט. למשל, מי שאכל צבי ים היה שחיין טוב יותר, ומי שאכל חזירים היה אגרסיבי יותר ובעל זקן.
- המשיכה באסוציאציות מבוססות ייצוגיות אחראית גם לאמונות שונות של ניו-אייג’. למשל, “לידה מחדש”- בה אנשים משחזרים את הלידה שלהם במטרה לתקן את הלידה הראשונית, הלא טבעית שחוו, מתוך מחשבה שהלידה הזו גרמה להם לבעיות אישיות. אנשים שנולדו עם הרגליים קודם עברו לידה מחדש בגלל שחשו שהחיים שלהם הולכים בכיוון הלא נכון, אנשים שנולדו בלידה קיסרית נולדו מחדש בגלל שחשו שהם נותנים לאחרים להשלים משימות עבורם וכו’.
- הייצוגיות משפיעה גם בתחומי פסאודו-מדע כמו אסטרולוגיה. יש דמיון רב בין המאפיינים שאנשים מייחסים לסימנים עצמם (גדי,תאומים) והתכונות שמשייכות לאנשים במזל הזה. אנשים משתמשים בהיוריסטיקה הזו כי היא אינטואיטיבית וקל לנחש מה הולך עם מה.
פעולה משותפת של ייצוגיות וזמינות
לעיתים היוריסטיקות עובדות ביחד. האפקט המשותף של שתי היוריסטיקות יכול לגרום למתאם מדומה בין שני משתנים, ולמחשבה כי הם קשורים למרות שבפועל זה לא המקרה. שיפוט של ייצוגיות יגרום לנו לצפות לאסוציאציה בין שתי ישויות, והציפייה הזו גורמת למקרים בהם אנחנו רואים את הישויות ביחד כזכורות במיוחד.
מחקר של צ’אפמן : קלינאים טוענים שמבחני אישיות עוזרים באבחונים, אך מחקרים מראים שאין להם שום תוקף. מדוע נוצר המתאם המדומה הזה? החוקרים שאלו קלינאים על תגובות ספציפיות של המטופלים שיעידו על פתולוגיה. הם התמקדו במבחן של ציור-אדם, שכביכול מעיד על פתולוגיות (אנשים עם פרנויה יציירו עיניים גדולות או קטנות במיוחד וכו’). החוקרים אספו 45 ציורים, 35 של חולים ו-10 ציורים של סטודנטים לפסיכולוגיה, ואז הצמידו אמרה מזויפת לכל תמונה, שמתארת לכאורה את הפתולוגיה ממנה האדם סובל. החוקרים נמנעו ממתאם בין טבע הציור והמצב הפתולוגי (למשל אנשים חשדניים ציירו גם עיניים חריגות וגם עיניים רגילות). לאחר מכן הציגו את התמונות לסטודנטים שלא הכירו את המבחן, וגם הם ניחשו את הקשרים שהקלינאים ראו- כלומר גם הם חשבו שעיניים גדולות מעידות על חשדנות. הקלינאים למעשה לא הסתמכו על תיאוריה אלא על אינטואיציה, שנוצרה ממתאם מדומה.
במחקר נוסף אמרו לסטודנטים להגיד איזה מצבים שונים (אימפוטנציה, חשדנות, תלות) מגבירים הבדלים באיברי גוף שונים (עיניים, איברי מין, פה וכו’). התגובות שלהם התאימו למתאמים שדווחו בקבוצות הסטודנטים והקלינאים.
האם ניתן להגדיל את פעילות המערכת הרציונאלית על חשבון המערכת האינטואיטיבית? הרבה מהיוריסטיקות והטעויות יכולות להעלם עם אימון בתחום סטטיסטיקה ומחקר.
ידיים חמות וסטטיסטיקות קרות-
האמונה שתוצאות צריכות להיות דומות לתהליכים שיצרו אותן מסבירה את התופעה של אשליית ההתקבצות. למשל, באינסוף הסיכוי לקבלת עץ/פלי בהטלת מטבע הוא 50-50. בטווח הקצר יש יותר התקבצות של נפילה על צד אחד וזה נראה לנו פחות אקראי מאשר 50-50. לכן מהמרים חושבים שהם “עלו על גל”. בכדורסל למשל מאמינים שיש שחקנים עם “ידיים חמות” שלא יכולים לפספס, זו אמונה שהצלחה מולידה הצלחה. בפועל זה לא נכון. קליעת סל לפני כמה דקות לא מנבאת קליעת סל לאחר מכן.
סיכום בספר
לקרוא סיכום נקודות בסיכום
