שיעור 11 Flashcards
Sub typing (Kunda & Olson, 1997, Study 2)
- בדקו את ההשפעה של חשיפה נגדית לסטראוטיפ על סטראוטיפ.
- נבדקים קראו משפטים ששרון, הפמיניסטית, כתבה על עצמה. בדקו לפני זה סטריאוטיפיזציה שפמיניסטיות הן אסרטיביות.
משתנה בלתי תלוי:
מידת הסטייה מהסטריאוטיפ-
סטייה מתונה: “לעתים אני עושה מה שאחרים אומרים לי”, “אני מנסה להימנע מעימותים עם אחרים”
סטייה קיצונית: “תמיד אני עושה מה שאחרים אומרים לי”, “אני מנסה בכל מחיר להימנע מעימותים עם אחרים”
משתנה תלוי:
דירוג פמיניסטיות כאסרטיביות (מתארים את הדמות כמישהי שלא תואמת את הסטריאוטיפ. הסטייה מתונה- קצת לא אסרטיבית, או סטייה קיצונית- ממש לא אסרטיבית.
תוצאות:
control-
דירוג סטריאוטיפ בלי להיחשף לדירוג של שרון. רואים שיש לאנשים סטריאוטיפ שפמיניסטיות הן אסרטיביות. סטייה מתונה- דירוג מופחת. חשבו שנשים סטריאוטיפיות הן פחות אסרטיביות מהתפיסה הבסיסית. סטייה קיצונית- היה שימור סטריאוטיפ. ממוצע הדירוגים דומה ואף חזק מהקונטרול.
• הסבר:
Subtyping
- כשנתקלים בדמות שמאוד לא מייצגת את הקבוצה, לא טיפוסית, אנשים לא מכלילים בתוך הקבוצה אלא מוציאים וכך יכולים לשנות את הסטריאוטיפ. כשהדמות באמצע ולא ממש קיצונית, לא ניתן לעשות
Subtyping.
הנחת חוקרים
- סטייה קיצונית יכולה לא רק לשמר סטריאוטיפ אלא אף לחזק אותו. למה? כשעושים
Subtyping,
משייכים את המישהי המתונה לקבוצה אחרת והקבוצה שנשארה (הפמיניסטיות) אפילו מתחזקת. היוצא מהכלל שמעיד על הכלל. כנראה שאלו שנשארו הן מאוד מאוד אסרטיביות.
(Kunda & Olson, 1997, Study 4):
בדיקה האם הסטייה הקיצונית יכולה להביא לאפקט בומרנג- מעבר לשימור, גם חיזוק סטריאוטיפ.
• נבדקים קראו משפטים שדייב, איש יחסי ציבור, כתב על עצמו.
משתנה בלתי תלוי:
מידת הסטייה מהסטריאוטיפ -
סטייה קיצונית: “מאד מלחיץ לפגוש אנשים חדשים”, “לעתים קרובות אני עוזב מסיבות מבלי לדבר עם איש”-ביישן, אינטרוברט.
ביקורת: לא קראו על דייב
• משתנה בלתי תלוי:
קיצוניות הסטריאוטיפ כפי שנמדד לפני הניסוי (עד כמה אנשי יחסי ציבור דורגו כאקסטרוברטים). היה להם מדד עד כמה חזק הסטראוטיפ של הנבדקים על אנשי יחסי ציבור.
• משתנה תלוי:
דירוג אנשי יחסי ציבור כאקסטרוברטים
• תוצאות:
עמודות אפורות- לא החזיקו בסטריאוטיפ קיצוני. רואים שהמניפולציה לא השפיעה עליהם. עמודות שחורות- אנשים החזיקו בסטריאוטיפ חזק על אנשי יחסי ציבור, והחשיפה לדוגמה שסותרת (דייב)- גרמה להם לתפוס אנשי יחסי ציבור כיותר סטריאוטיפים מהביקורת.
• הסבר:
- קונטרסט: כשיש סטייה קיצונית, משייכים את הדוגמאות הסותרות לתת-קטגוריה. היוצאים מהכלל מחזקים את הקבוצה הקיימת ואת הסטריאוטיפ עליה.
- חיפוש מידע מוטה: ההפתעה במפגש עם דמות שלא תואמת את הסטריאוטיפ יכולה להוביל לחיפוש מוטה שכן היא מאששת את זה- מחפשים דוגמאות שתומכות בסטריאוטיפ שלי. כלומר מושקעים משאבים קוגנטיבים שרק מגבירים את הסטראוטיפ.
האם אפשר להתנגד לסטריאוטיפים?
דיכוי מחשבות (Thought suppression)
- אל תחשבו על דוב לבן!
ניסוי שבדק מה קורה כשאנחנו מנסים להדחיק מחשבה לא רצויה. מצאו שמה שבד”כ קורה זה תהליך אירוני של אפקט בומרנג וחושבים על זה יותר. ניסיון לדכא מחשבה מביאה לחשיבה מוגברת על האובייקט- הרבה פעמים מנסים להביא את עצמנו להפסיק לחשוב על אובייקט מסוים תוך אמירה לעצמנו “אל תחשבי עליו”. מה שקורה זה שהאובייקט עולה בצורה חזקה יותר, אפילו מאשר אם לא היינו מנסים להדחיק מחשבות עליו.
Thought Suppression (Wegner et al, 1987, Study 1)
הנחו נבדקים לספר את המחשבות שלהם לתוך טייפ בשני סבבים של 5 דקות כל אחד, במספר תנאים:
תנאי 1 - קודם אמרו להם- לא לחשוב על דוב לבן, אחרי זה- אם אתם רוצים אתם יכולים לחשוב על דוב לבן.
- לא לחשוב על דוב לבן (suppression before expression)
- לחשוב על דוב לבן (expression after suppression)
תנאי 2 - קודם אמרו להם- אם אתם רוצים אתם יכולים לחשוב על דוב לבן, אחרי זה- אל תחשבו על דוב לבן.
- לחשוב על דוב לבן (expression before suppression)
- לא לחשוב על דוב לבן(suppression after expression )
כל הנבדקים התבקשו לצלצל בפעמון בכל פעם שחשבו על דוב לבן.
משתנה תלוי: מספר האזכורים של דוב לבן + צלצולים בפעמון. השאלה- מתי יהיו יותר אזכורים של דוב לבן?
ממצאים: רואים רצף לפי מס’ הדקות. ציר ה
Y
צלצולים בפעמון.
• רואים 3 קווים שדיי קרובים- ב3 תנאים, לאורך הזמן, היו פחות אזכורים של דוב לבן.
• קו אחד מרוחק- בתנאי אחד לא הצליחו לדכא את המחשבות.
• 2 הקווים התחתונים- הדחקה: כשאומרים לאנשים לא לחשוב על דוב לבן, לפני או אחרי
expression-
הם לא חושבים/אומרים על דוב לבן.- משתפרים עם הזמן.
- קו אמצעי- ביטוי לפני דיכוי- מצליחים לדכא בצורה טובה.
- קו למעלה- דיכוי לפני ביטוי (אל תגידי דוב לבן ואז תגידי דוב לבן)- לא מצליחים לדכא. כל המחשבות שהדחיקו בהתחלה, עכשיו צפות ועולות.
- הדיכוי של מחשבות מצליח באופן מיידי כשהוא נדרש, וכאשר אחריו מאפשרים לנו לחשוב את אותן מחשבות באופן חופשי- מה שדיכאנו מתפרץ החוצה. זהו אפקט הבומרנג.
• הסבר ע”י 2 תהליכים:
1. הפעלה-operating process -
אמרו לי לא לחשוב על דוב לבן, אני מחפשת דברים אחרים לחשוב עליהם, חוץ מחשיבה על דובים לבנים.
2. בקרה- monitoring-
אנשים שואלים את עצמם האם הם מצליחים לא לחשוב על דוב לבן? בקרה על ההפעלה. תהליך הבקרה גורם לנו בצורה עקיפה לחשוב על מה שהיינו אמורים להימנע מלחשוב עליו. ככל שמתאמצים יותר, כשכבר לא צריך לעשות בקרה- התוצר הוא של אותן מחשבות שבאופן מיידי כן הצלחנו להדחיק אותן.
דיכוי חשיבה סטריאוטיפית Stereotypes on the Rebound (Macrae et al, 1994)
הניסיון לשלוט בחשיבה הסטריאוטיפית ולא להיות סטריאוטיפי גורם לעלייה בחשיבה הסטריאוטיפית.
שלב 1: נבדקים קיבלו תמונה של גלוח ראש
(Skin head)
וכתבו על יום בחייו. בארה”ב יש סטריאוטיפ עליהם כאנשים תוקפניים ואלימים. מחצית מהנבדקים הונחו לנסות להימנע מלהכניס סטריאוטיפים לתיאור. המחצית השנייה היו בלי הנחיות.
שלב 2: כל הנבדקים קיבלו אחרי זה תמונה של גלוח ראש אחר וכתבו על יום בחייו, ללא הנחיות.
משתנה תלוי: מספר התיאורים הסטריאוטיפים שנכתבו בחיבור.
ציפיית החוקרים: הנחיה להימנע משימוש בסטריאוטיפים, תגרום לנבדקים אכן להוריד סטריאוטיפים בכתיבה.
ממצאים:
בחיבור 1- אנשים שהונחו להימנע, אכן נמנעו- הטיעונים שלהם נשפטו כפחות סטריאוטיפים. (תכלת נמוך מביקורת)
בחיבור 2- אנשים שהונחו לדכא בהתחלה, נתנו יותר ביטוי לסטריאוטיפים שלהם. (תכלת גבוה מביקורת)
תנאי הביקורת- כחול כהה- אין הבדל. תיאור סטריאוטיפי.
ביקורת על הניסוי: אולי זה לא העניין של דיכוי ראשוני שגורם לפרץ מחשבות מאוחר יותר. אלא מצב של לגיטימציה- אולי הנבדקים הסיקו שאם בהתחלה אמרו להם לדכא אז עכשיו הם דווקא כן צריכים להשתמש ביותר סטריאוטיפים.
התמודדות עם הביקורת: רצו לבדוק האם אנשים גם בהתנהגות שלהם נותנים ביטוי לסטריאוטיפ- ניסוי 2.
Stereotypes on the Rebound (Macrae et al, 1994)
ניסוי 2 :
נבדקים כתבו על יום בחייו של גלוח ראש. מחציתם הונחו להימנע משימוש בסטריאוטיפים- כמו בניסוי 1 (למעלה).
הנסיין ליווה את הנבדק לחדר ההמתנה כדי לפגוש את הסטודנט בתמונה (גלוח ראש).
הסטודנט עדיין לא בחדר ומנחים את הנבדק להתיישב על כיסא בינתיים (יש כמה אופציות עם מרחקים שונים מהכיסא של הסטודנט גלוח הראש (התיק שלו מונח על אחד הכיסאות).
משתנה תלוי: מרחק הישיבה מהכסא של “גלוח הראש” ( 7 מקומות ישיבה אפשריים)\ נכונות לקירבה.
תוצאות: נבדקים בתנאי הדיכוי ישבו רחוק יותר (M = 5.25), מאשר בתנאי הביקורת (M = 4.41).
הסבר: רואים הקצנה של הסטריאוטיפ- בפועל, כשמנחים אנשים/כשהם רוצים, לדכא מחשבות על אובייקט מסוים- מצליחים בטווח המיידי. בטווח הארוך יותר- יש לכך השלכות. הביטוי ההתנהגותי/מחשבתי השניוני נותן כנראה ביטוי למה שדוכא לפני זה.
איום הסטראוטיפ:
הסיכון שאדם יאושש, כמאפיין אישי, סטריאוטיפ שלילי לגבי קבוצתו (Steele & Aronson, 1995).
ההנחה: כאשר סטודנטים שחורים עומדים בפני מבחן שבודק באופן מוצהר יכולת אינטלקטואלית, הם עומדים בפני האיום שאחרים ישפטו אותם על פי הסטריאוטיפ שקיים בחברה – היכולת האינטלקטואלית הנמוכה של חברי קבוצתם. כאשר האיום הזה קיים, הוא עלול לפגוע בביצוע האינטלקטואלי של חברי הקבוצה ובטווח הארוך להמנעות של חברי הקבוצה מפעילויות אקדמיות.
Steele and Aronson (1995) (Study 4)
נסיין לבן הסביר לנבדקים (חצי לבנים וחצי שחורים) שהניסוי בודק יכולת מילולית ושבמשך 30 דקות יבצעו מבחן דומה למבחן ה-
SAT.
תפעול איום סטריאוטיפי: לפני המבחן נבדקים מילאו שאלון דמוגרפי שכלל (או לא) שאלה על הגזע של הנבדק.
משתנה תלוי: ביצוע במבחן
תוצאות: ללא חשיפה ליכולות המילוליות לפני הניסוי שתי הקבוצות היו באותה רמה עם יתרון קל לשחורים. לעומת זאת החשיפה גרמה ליתרון משמעותי ללבנים.
Dar Nimrod and Heine (2005)
כיצד תפיסה מהותנית (גנטית) לעומת התנסותית (חברתית) לגבי מקור הבדלים מגדריים במתמטיקה משפיעה על איום סטריאוטיפי?
נתנו לנבדקות מבחן במתמטיקה ואז אמרו להם – לפני המבחן הבא תעשו מבחן בהבנת הנקרא, במבחן זה היה קטע קריאה אשר היה אחד מתוך 4 תנאים:
תוצאות: (בשני ניסויים מאוד דומים). בתנאי שאמרו לנבדקות שאין הבדל בין גברים לנשים הביצוע במבחן המתמטי השני הוא כמו הביצוע שלהן אם אומרים להם שההבדלים קיימים בגלל סיבות חברתיות.
לעומת זאת בתנאי של הסטראוטיפ ושל ההבדל הגנטי רואים ביצועים פחות טובים.
במקרה הזה אין לנו קבוצת ביקורת שרק עשו את המבחן בתור בייסליין אז אנחנו לא יודעים אם כל אחת מהקבוצות באמת הורידה או העלתה סטראוטיפים, רק יודעים שהיו פערים בביצועים.
מי חשוף לאיום סטראוטיפי?
• איום סטריאוטיפי הודגם לגבי קבוצות ויכולות שונות: נשים ויכולת מתמטית, לבנים אמריקאים ודימוי של גזענים, רקע סוציואקונומי נמוך ויכולת אינטלקטואלית, גברים לבנים (לעומת אסייתיים) ויכולת מתמטית, גברים ואינטליגנציה רגשית
עוצמת ההשפעה של הסטראוטיפ על הביצועים\ התנהגות של האדם נקבעת בעזרת מספר מאפיינים:
- מאפייני הקבוצה (מספר סטריאוטיפים) – אנשים ששייכים לקבוצה שיש לגביה הרבה סטראוטיפים או להרבה קבוצות סטראוטיפיות כך הוא יותר חשוף לאיומים סטראוטיפים.
- הזדהות עם התחום, הזדהות עם הקבוצה – ככל שלאדם יש יותר הזדהות עם תחום\ קבוצה כך אתה יותר קשוב להצלחה או לכישלון שלך. על אדם כזה הסטראוטיפים מאוד ישפיעו מאחר והמשמעות שלהם גדולה מבחינתה. בני קבוצות מיעוט שמאוד חשוב להם להוכיח את עצמם ולהצליח אקדמית כך הוא חשוף יותר לאיומים הסטראוטיפים, דבר אשר יכול להסביר נשירה גבוהה מסביבות דורשניות.
• מורכבות עצמית (self complexity)
– ככל שהזהות של האדם יותר מורכבת והוא לא מסתמך רק על זהות אחת כך הסטראוטיפ פחות משפיע עליו.
• מודעות לסטיגמה (stigma consciousness)
– מודעות כרונית לסטראוטיפים שיש לגבי הקבוצה מעלה את הפגיעות לאיום סטראוטיפי בכך שהאדם מצפה להישפט לפי אותם סטראוטיפים.
• מוטיבציה גבוהה לניהול רושם (חוש הומור) – אנשים שנוטים לדחות את הסטראוטיפים או לתת להם פחות משקל יושפעו מהם פחות. אנשים שמעדיפים לשמור על רושם חיובי ולהתייחס לסטראוטיפים בחוש הומור.
מה המנגנונים שבבסיס האיום הסטראוטיפי?
- בקשר למדדים של רגש (האם למשל לחץ או חרדה מקשר בין סטראוטיפים לביצוע) קשה קצת לדעת מאחר והמדדים עקיפים וגם לא ברור אם זה מתבטא באותו הרגע או בזמן אחר שלא מתועד בזמן הניסוי.
- יש מחקרים שטוענים שלחץ פיזיולוגי הוא הגורם המקשר – הראו שונות נמוכה בקצב הלב (שיכול להעיד על עומס קוגנטיבי), מוליכות עור גבוה, לחץ דם גבוה.. לפי שראינו עוררות פוגעת בעיקר במטלות קשות. אנחנו יודעים שזה נכון גם בסטראוטיפים, רק אם המבחן הוא קשה חשיפה לסטראוטיפים פוגעת בביצוע.
:Schmader, Johns, and Forbes (2008)
טוענים שהקשר קיים בעזרת 3 גורמים אשר לוקחים משאבים וקשב
- לחץ פיזיולוגי
- ניטור ביצוע (performance monitoring) -
אני בודקת את הביצוע שלי כל הזמן וזה לוקח לי הרבה משאבים. - ויסות רגשי
האם אפשר להימנע מסטראוטיפים?
• מסגור חדש של המטלה (reframing the task) -
למשל, על ידי הדגשה שהמבחן אינו מושפע מהשתייכות קבוצתית.
• הימנעות מהדגשת השתייכות לקבוצה מאוימת - למשל, על ידי מילוי שאלון פרטים אישיים אחרי מבחן ולא לפניו.
• אישוש עצמי (self affirmation)
- למשל, על ידי כתיבה על ערכים אישיים חשובים. נותן לאנשים תחושה שיש להם ערכים נעלים וטובים שמובילים אותם.
• ייחוסים:
– סיפוק ייחוסים חיצוניים לקושי (למשל, ייחוס מוטעה של עוררות)
– תפיסת יכולת (אינטיליגנציה) כגורם גמיש ולא קבוע
(Dweck)
תוקפנות :
התנהגות שיש בבסיסה כוונה לפגוע באחר פיזית או פסיכולוגית ללא רצונו.
כוונה לפגוע- מכניסה מורכבות מ2 היבטים: (1) לא חשובה התוצאה. עצם זה שהייתה כוונה לפגוע (גם אם מישהו רצה לדקור מישהו אחר ופספס). (2) כוונה זה משהו שקשה לתצפת עליו והיא גם עניין סובייקטיבי שנתון לפרשנות ולכן קשה להוכיח את העניין הזה.
יש הרבה צורות להתנהגות אגרסיבית- זה לא רק מכות/דקירות, יש גם פגיעה פסיכולוגית כמו העלבות/דיבור. גם אי פעולה, למשל אי מניעה של מעשה תוקפני מתוך רצון לראות את האחר נפגע.
תוקפנות אינסטרומנטאלית
משמשת אמצעי להשגת מטרה ברורה. התוקפנות היא לא המטרה. מונעת מחישובי עלות-תועלת, “תוקפנות משתלמת”, תשרת אותי. אנשים רואים הזדמנות לרווח (כסף, סטאטוס, תשומת לב) באמצעות ההתנהגות התוקפנית.
ילד שמרביץ לילד אחר כדי לקבל צעצוע- המכות (התוקפנות) הן לשם השגת הצעצוע.
- רוצח שכיר הורג בעל לא נאמן תמורת 10,000$
גורמים מעודדים:
יכולת אישית- לא כל אחד יפעיל תוקפנות כדי להפעיל רווחים. צריכה להיות תפיסה שיש לי בכלל את היכולת לפגוע ולהשיג משהו. ילד חלש פיזית למשל יגיע למסקנה שזוהי לא התנהגות שיהיה לו קל לעשות ושממש לא בטוח שהוא יצליח להשיג את הרווח (הצעצוע).
אחד ההסברים להבדלים מגדריים בתוקפנות- גברים תופסים את עצמם כמסוגלים יותר.
מודלים לחיקוי – אנשים שמתנהגים באופן תוקפני ואכן יוצא להם טוב, מלמדים אותנו שזה כדאי ושהתוקפנות מועילה. הרבה פעמים מודלים לתוקפנות ישפיעו בטווח הקצר (תוקפנות מביאה להצלחה), אך פחות בטווח הארוך. רואים את האדם שמתנהג בצורה תוקפנית באותו רגע שהשיג את התמורה, ולא נמצאים כדי לעקוב אחריו לאורך זמן ולא רואים האם זה השתלם בטווח הארוך (האם נענש, תפסו אותו).
(תוקפנות אמוציונאלית (עוינת
מונעת מהרצון לפגוע באחר מתוך תחושות כעס ועוינות. אנשים שבד”כ לא מודעים לרווחים החיצוניים של מעשיהם. התוקפנות היא המטרה. האירועים שמעוררים דחף להתנהגות תוקפנית רגשית, נראים לנו אירועים שרירותיים, אבל עבור התוקף הם מהווים פרובוקציה (תפיסת הפרובוקציה היא הכרחית במקרה זה).
ילד מרביץ לילד אחר מתוך רצון לראותו פגוע.
אדם רוצח את אשתו ואת המאהב שלה כנקמה.
גורמים מעודדים:
תגובה לפרובוקציה- האדם תופס שיש איזושהי פרובוקציה, שלא בטוח שהייתה שם אבל כך הוא מפרש את זה, וזה מעורר אצלו רצון לפגוע/להחזיר.
תפיסת כוונה לפגוע- האדם חושב שרצו לפגוע בו.
תפיסת שליטה של הפוגע- הפוגע רצה במכוון לפגוע בי.
הבנייה- הפירוש שאנו נותנים למציאות. תפיסת הפרובוקציה תלויה באופן שאנשים תופסים את הסיטואציה. הקונטקסט משפיע (תחרות, מאבק, ויכוח..).
יש גם הבדלים בינאישיים שמשפיעים. מושג “תוקפנות כרונית”- אנשים תוקפניים יותר שגם נוטים לפרש התנהגויות עמומות כפרובוקציות בשבילם. הפירושים הסובייקטיביים שלנו את המציאות מובילים למעגל תוקפנות.
Anderson -General Aggression Model (GAM)
המודל עושה אינטגרציה להרבה מהגישות והממצאים שקיימים בתחום. המודל מציג כיצד גורמים אישיים וסביבתיים משפיעים בצורות שונות על התנהגות תוקפנית. לפי המודל, אנו רואים שסביבה ואישיות משפיעים דרך גורמים קוגניטיביים, רגשיים ופיזיולוגיים (עוררות), ואלו בתורם גורמים להבניה (הבנה שפירוש המציאות חשוב). יש הרבה גורמים מתווכים שמסבירים את ההשפעה על ההתנהגות התוקפנית. המודל מתמקד בגורמים קרובים, שמשפיעים באופן מיידי על התוקפנות. יש גורמים נוספים שההשפעה שלהם יותר עקיפה ורחוקה והם לא חלק מהמודל.
גורמים סביבתיים:
תנאים אברסיביים חברתיים –
• התגרות (פרובוקציה) – מילולית (העלבה) או פיזית
• תסכול – כשאנשים או תנאים מפריעים בהשגת מטרות: מתעורר כשקיימת חסימה או תפיסה של חסימה בהשגת המטרות שלי. זה יכול להיגרם על ידי אנשים או תנאים לא אנושיים. התסכול יכול להיות גם עצמי (אנחנו מהווים את החסימה).
• השערת תסכול תוקפנות
(Miller & Dollard, 1939)
- מעשה תוקפנות הוא תגובה לכישלון בהשגת מטרה, וכל כישלון כזה מוביל לתוקפנות או לרצון להגיב בתוקפנות. תוקפנות היא תמיד תוצר של תסכול, ותסכול תמיד גורם לתוקפנות.
לפי המודל יכול להיות מצב שקיים תסכול, אבל אנו לא יכולים לתקוף את הגורם המתסכל. ואז נעשה התקה- נעביר את התוקפנות לגורם אחר שכן נוכל להוציא כלפיו את התוקפנות (אני אבעט במכונת שתייה מאשר באדם שהפריע לי).
בעייתיות- לא כל מעשי התוקפנות בהכרח מגיעים אחרי תחושת תסכול. תסכול הוא לא הגורם היחידי, אלא יש גורמים אברסיביים אחרים שמעוררים תוקפנות גם בלי שהם יחסמו לנו את תחושת השגת המטרה שלנו.
ביקורת נוספת- לא כל תחושת תסכול תמיד מובילה לתוקפנות. אנחנו חשים תסכול ויכולים להגיב גם בצורות אחרות- בכי למשל.
תנאים אברסיביים לא חברתיים -
• כאב, אי נוחות (רעש, טמפרטורה, צבע, ריח רע).
רמזי סביבה:
רמזים אשר משפיעים על התנהגות תוקפנית על ידי עירור בזיכרון של מאורעות תוקפניים או של תחושות שליליות המקושרות לתוקפנות, כלומר באופן אוטומטי שמקושרים על ידי עוררות או אמוציות. אפשרות נוספת היא השפעה מודעת שבה אני מנסה לפרש סיטואציה עמומה והרמזים הללו מעידים לי על תוקפנות.
• אפקט הנשק - עצם הנוכחות/מילים/תמונות של כלי נשק מגבירה תוקפנות.
• אפקט “המדים השחורים” - קבוצות ספורט עם מדים שחורים נענשו יותר על משחק אגרסיבי מקבוצות שלבשו מדים בצבע אחר.
• מדיה -אלימות המוצגת בתקשורת מעלה תוקפנות. סרטים, טלוויזיה, משחקי מחשב.
מאפיינים אישיים:
תכונות אישיות
o אנשים הגבוהים בעוינות תכונתית נוטים לפרש סיטואציות חברתיות בצורה יותר תוקפנית מאחרים.
o נרקסיזם – מגיבים בתוקפנות בתגובה לפרובוקציה.
מגדר
o גברים נוטים יותר לתוקפנות אינסטרומנטלית ונשים יותר לתוקפנות אמוציונאלית. חלק מההסבר טמון אולי בתפיסת היכולת של גברים ונשים אך יש גם הסבר אובלוציוני (תוקפנות אינסטרומנטלית יותר מתאימה לצייד).
o גברים נוטים יותר לתוקפנות גלויה, פיזית ונשים נוטות יותר לתוקפנות עקיפה, הקשורה בקשרים בינאישיים (מניפולציות, רכילות).
עמדות וערכים
o עמדות חיוביות כלפי אלימות קשורות בתוקפנות.
o נורמות של שמירה על כבוד מאפשרות שימוש באלימות.
מטרות
o מוטיבציות (לדוגמא, עושר) יכולות להגביר את המוכנות של אנשים להפעיל תוקפנות אינסטרומנטאלית.
זה לא אומר שכל המאפיינים האישיים הם מולדים ולא ניתנים לשינוי, אלא יכול להיות שמצבים שונים שאדם נחשף אליהם ותגובות שונות על ידי למידה חוזרת, גרמו לו לאמץ דפוסי חשיבה והתנהגות שיצרו סכמות וציפיות שמשפיעות על האופן בו הוא מתנהג.
תרבות ותוקפנות:
ניסיון למפות מדינות/תרבויות/אזורים בעולם לפי רמת התוקפנות שיש בהם.
המחקר בדק מדינות שונות ומראה כמה מקרי רצח מכוונים היו על כל 100 איש, בשנת 2004.
יש להיזהר באופן פירוש הנתונים כיוון שמדינות שונות יכולות להיבדל בפרשנות ובדיווח של הנתונים
תרבות הכבוד (Culture of Honor):
ניסו לבדוק איך נורמות שונות ותרבויות שמחשיבות כבוד, משפיעות על תוקפנות.
ממצא שהוביל למחקר הזה- אנשים מדרום ארה”ב יותר תוקפניים מאנשים בצפון ארה”ב. בעיקר נכון לגבי גברים.
תרבות מאצ’ואיסטית, שמחשיבה כבוד וסטאטוס חברתי (במיוחד בקרב גברים), ונותנת לגיטימציה לשימוש באלימות שמטרתה להגן על הכבוד והסטאטוס.
התנהגויות שנחשבות לפי הנורמה הזו כפוגעות בכבוד: ויכוחים, אי הסכמה, פלישה למרחב, ואיום על בת הזוג מתפרשים כפגיעה בכבוד או בסטאטוס ויכולים לגרור תגובה אלימה.
תרבויות כאלה מאופיינות ברמות גבוהות של אלימות.
בסדרת ניסויים (Cohen et. al., 1996)
נסיין נתקל בנבדק גבר במסדרון ומפטיר קללה (“בן…”). בדקו איך נבדקים מגיבים להתנהגות הזו, כאשר ההבדל הוא בתרבות שהנבדק הגיע ממנה (צפון/דרום ארה”ב). נבדקים שבאו מתרבויות כבוד (דרום ארה”ב):
גילו רמות גבוהות יותר של טסטוסטרון (הורמון שקשור לאגרסיה)
גילו רמות גבוהות יותר של קורטיזול (הורמון שקשור ללחץ)
הראו יותר הבעות פנים של כעס מאשר של שעשוע (85% , לעומת 35% אצל צפוניים)
חשבו שהנסיין שנתקל בהם חושב שהם “לא גברים” (פגיעה בדימוי)
פחות נטו לפנות דרך לנסיין אחר שהלך מולם.
הסבר של החוקרים: ההתנהגויות נפוצות יותר בדרום מבצפון, בגלל משהו קדום יותר מאשר התרבות האמריקאית שתסביר את ההתנהגויות האלו. בדרום התיישבו בעיקר רועי צאן סקוטים ואירים. בצפון התיישבו בעיקר בעלי חוות מהולנד, אנגליה וגרמניה. מה שהשתרש: הדאגה לפרנסה שונה. כשרועי צאן מותקפים- הם יכולים לאבד בבת אחת את כל הפרנסה שלהם והם הופכים לחשופים ופגיעים יותר מתוקפנות של אחרים. לעומת בעלי חוות- פחות מבודדים ומוקפים יותר באנשים שיכולים לעזור להם. בנוסף, הפגיעה בהם היא יותר חלקית. כמובן שהכבוד הגברי מבוסס על הפרנסה ולכן יתכן שהיסטורית זה התפתח בצורה כזו, בגלל העיסוקים השונים והפגיעות השונה.
ביססו את ההסבר שלהם בכך שהראו את זה בעוד מקומות עם תנאים דומים.
הסבר נוסף: טמפרטורה- בדרום יותר חם מבצפון. פסילת הסבר- מצאו את אותם הבדלים בין אנשים שהתרבויות שלהם התפתחו סביב סוגי פרנסה שונים, גם במקומות נוספים באירופה שבהם לא היו הבדלי טמפרטורה.
הסבר נוסף: נורמות של עבדות ויחסים היררכיים לא שוויוניים- בדרום יותר מבצפון. פסילת הסבר- הרבה פעמים זה נמצא באזורים בהם לא באמת הייתה יותר עבדות מבאזורים אחרים בצפון.
ערוצי השפעה-
קוגניציה:
העלאת הזמינות של מושגי תוקפנות בזיכרון
o אקטיבציה תכופה של מושג, מביאה לזמינות כרונית שלו. כששוב ושוב נתקלים במושגים שקשורים לתוקפנות.
o אקטיבציה מצבית מביאה לזמינות המושג בטווח הקצר (priming). במצב מסוים, בנקודת זמן מסוימת, נתקלים ברמז סביבתי שקשור לתוקפנות וזה יכול לעשות אקטיבציה ולעודד התנהגות תוקפנית.
תהליכים קוגניטיביים גבוהים
o תהליכי שיפוט ופרשנות של מצבים (למשל, חישובי עלות מול תועלת). מתוך אותם שיקולים להחליט אם להתנהג/לא להתנהג בצורה המסוימת.
o כשעושים את התהליכים הגבוהים, זה יכול גם להוריד תוקפנות.
תחת תנאים של לחץ, עייפות, עומס ותחת השפעה של סמים מסוימים ואלכוהול, קשה להפעיל תהליכי עיבוד גבוהים והקוגניציה מושפעת יותר על ידי זמינות כרונית ומצבית. כשנפגעת היכולת להפעיל תהליכים עיבוד וחשיבה שקולה.
השפעת priming על התנהגות תוקפנית-
(Bargh, Chen & Burrow, 1996, Study 1)
חשיפת נבדקים למושגים שקשורים לתוקפנות:
שלב 1 - נבדקים עברו
priming
של תכונה (עוינות, נימוס, ניטראלי), דרך מטלה של משפטים מבולבלים. נאמר להם שבסוף המטלה הם צריכים לקום ולקרוא לנסיין שנמצא בחדר אחר.
שלב 2 - כשהנסיין ראה את הנבדק מתקרב הוא פתח בשיחה עם “נבדק” אחר.
המדד התלוי- % הנבדקים שהפריעו לנסיין בשיחה. (אלו שלא נהגו בנימוס והתנהגו בצורה יותר אגרסיבית).
ממצאים- נבדקים שעברו פריימינג לעוינות- אחוז גדול מהם פנה לנסיין, לעומת נבדקי ביקורת ולעומת נבדקים שעברו פריימינג לנימוס.
הסבר החוקרים- התוצאות מראות שעירור אוטומטי ופאסיבי לא מודע, של מושגים שקשורים לעוינות, מוביל להתנהגות חברתית שתואמת את הקונספט שעורר.
הסבר חלופי- התנהגות של הנסיין שיכלה להתפרש כעמומה. יכול להיות שהפריימינג גרם לאנשים לפרש את התנהגות הנסיין כלא מנומסת (אמרת לי לבוא ולקרוא לך ואתה לא פנוי אליי), ויכול להיות שבגלל זה הם הרשו לעצמם יותר להפריע לנסיין. פסילה- היה שאלון בסוף שחלק מהשאלות היו לגבי הנסיין והתנהגותו, ולא נמצאו הבדלים בין התנאים השונים בהערכת הנסיין כנחמד/עוין והלאה.
רגש
רגשות שליליים של תסכול, כעס, עוינות, אי נוחות, גועל מעוררים התנהגות תוקפנית.
רגשות חיוביים יכולים לבטל רגשות שליליים וכך להפחית תגובות תוקפנות נקמניות.
טמפרטורה ותוקפנות- הסברים:
תיאורית הרגש השלילי (Negative Affect Theory)
– מנבא קשר ליניארי חיובי בין טמפרטורה ותוקפנות. ככל שהטמפרטורה גבוהה (חם), כך אנשים מגיבים ביותר תוקפנות. חום גורם לרגש שלילי (כעס, עוינות) וזה מביא לאלימות.
תיאורית הבריחה מרגש שלילי (Negative Affect Escape) –
קשר U הפוך בין טמפרטורה לתוקפנות. ברמות נמוכות או גבוהות מאוד של טמפרטורה- התוקפנות נמוכה, כי אז יש יותר מצב של הימנעות ושל בריחה מאשר של תוקפנות, מניע של בריחה
(flight)
מכריע מניע של תוקפנות
(fight).
מחקרים בשנים 1892, 1911, 1972, 1985, בארה”ב, אירופה ודרום אמריקה:
בדקו את הקשר בין עונות השנה לבין ביטויים שונים של אלימות (התקוממויות פוליטיות וצבאיות, אלימות במשפחה, תקיפות, מקרי אונס).
השיא של מקרי התוקפנות (כל ההתנהגויות) נמצא בקיץ.
יש ירידה בתוקפנות בעונות עם טמפרטורה נמוכה יותר.
העדויות תומכות יותר בהשערת הליניאריות- ככל שהטמפ’ גבוהה, מקרי התוקפנות עולים.
מחקר ארכיוני בדק את המספר הממוצע של חבטות להם זכו שחקנים (Hit By Pitch) על ידי המגישים (pitchers) במשחקי ליגה של בייסבול (826 משחקים) בשנים 1986-1988.
תופעה שנחקרה- מצב בו המגיש זורק את הכדור בצורה שעשויה לפגוע בחובט.
הטענה היא שההתנהגות הזו נעשית לפעמים מתוך צורך תוקפני.
בדקו את מספר הפגיעות הממוצע ומצאו שככל שהטמפרטורה עלתה, היו יותר מקרים של פגיעות של הכדור בחובט.
עוררות
הקשר בין טמפרטורה ותוקפנות: חום מעלה את רמת העוררות. במצבים תוקפניים עמומים, רמזים סביבתיים כמו חום יכולים להגביר עוררות שכבר קיימת מתנאי אחר. בגלל שאני כבר ברמת עוררות גבוהה, התנהגות האחר מפורשת על ידי כהתנהגות מעוררת פרובוקציה ואז אני אתנהג כלפיו בצורה תוקפנית יותר.
עקרון העברת עוררות
(excitation transfer) –
עוררות הנוצרת ע”י גירוי אחד מגבירה את התגובה הרגשית לגירוי אחר
(Zillmann, 1983).
עוררות יכולה להוביל לרגשות שונים, בהתאם לפירוש הקוגניטיבי שניתן לה. אנשים יכולים לפרש עוררות כצורך בהתנהגות אגרסיבית
