פרק 3 Flashcards
הטבע של העצמי החברתי:
המחקר של הפסיכולוגיה החברתית אודות ה”עצמי” החלה במחקרו של וויליאם ג’יימס. בספרו “העקרונות של פסיכולוגיה” ג’יימס תיאר תפיסות רבות לגבי ה”עצמי” שהמשיכו לעורר השראה עד היום, למשל כותרת אחד מפרקי הספר- “העצמי החברתי”-
(social self\me).
המונח מתייחס לחלקים שאנו מודעים להם בעצמי שנגזרים מקשרים חברתיים.
לפי הפסיכולוגיה החברתית, העצמי החברתי שלנו מעוצב ע”י שילוב תכונותינו עם דינאמיות משפחתיות, התרבות שלנו, הסיטואציה בה אנו נמצאים והדרך בה אנו מתנהגים כלפיי אחרים.
אינטרוספקציה:
מקור לידע עצמי. באינטרוספקציה אנשים ממקדים את תשומת ליבם בעצמם, בניסיון מכוון לקדם הבנה עצמית.
לעיתים אנשים לוקחים את האינטרוספקציה צעד אחד קדימה, ומייצרים סיפורים שלמים על עצמם- מה שנקרא בספרות ה-אני הנרטיבי
- narrated self
על פי דן מקאדמס. עוד הוא מוסיף, כי כולנו ממשיכים לספר לעצמנו סיפורים אודות עצמנו במהלך החיים, וכמו רומן טוב ל”אני הנרטיבי” יש “סטינג” (מקום המגורים), “שחקן”, “תפניות בעלילה”, “תמות דרמטיות” וכו’. הקונספט של האני הנרטיבי מתאים לתפיסה של פסיכולוגיה חברתית שההבנה של העולם מתווכת על ידי תהליכי הבניות.
הדיוק בידע העצמי:
היינו מצפים שהאדם יהיה מקור הידע העצמי הטוב ביותר, כיוון שיש לו גישה למידע סמוי, למשל כל חוויות עברו, רגשות, ומניעים. אך לא תמיד התובנות על העצמי על ידי מדויקות. לעיתים בגלל מניעים חזקים- דברים שלא נרצה לחשוב על עצמנו, ולרוב כיוון שאין לנו לתהליכים מנטלים סמויים מסוימים (למשל הנטייה להעדיף בחירה מצד ימין). אז איך בכל זאת ניתן לגבש ידע על העצמי?
לאחרונה חוקרים הציעו כי אנשים אחרים יכולים להוות מקור טוב.
• ניסוי וזיר ומהל (2008)-ביקשו מאנשים לדרג כמה מדויקים הם יהיו בהערכת ביצוע של התנהגויות מסוימות- תחזיות של עצמם ושל אחרים. כולם הניחו שהם ינבאו את ההתנהגות העצמית שלהם בצורה טובה יותר מאחרים.
• בניסוי המשך מצאו- כי הערכת אחרים קרובים היא מדויקת כמו שלנו בניבוי ההתנהגות שלנו (מדדו התנהגות אמיתית). ההערכות היו מעט שונות זו מזו- מה שגרם לחוקרים להגיע למסקנה שלכל מתבונן תרומה ייחודית- לעצמי יש גישה למוקדי ידע סמויים, ולאחרים יש יכולת טובה יותר לשפוט את ההתנהגות הנראית.
לסיכום, אינטרוספקציה יכולה להוות מקור טוב לאספקטים מסוימים בידע העצמי, אבל לאספקטים אחרים אנשים אחרים יכולים להוות מקור מידע טוב יותר (אולי נובע מהנטייה לחשוב טוב אודות עצמך).
הארגון של ידע עצמי
פסיכולוגיה חברתית מניחה שהידע העצמי מאוחסן בזכרון במבנים קוגניטיביים הידועים כסכמות עצמיות. סכמות עצמיות - התגבשו מחוויות עבר, ומייצגות את הרגשות ואמונות של אדם לגבי עצמו בכללי ובסיטואציות ספציפיות.
אנשים נבדלים זה מזה במידת הסיפוק מכל סכמה, וברמת הפירוט שלה.
הסכמות העצמיות עוזרות לנווט בין פיסות מידע לגבי העצמי שאנחנו נחשפים אליהם כל יום, להפיק מהן משמעות, ולהגיב אליהן ביותר מהירות. לסיכום, בלי קשר לדיוק שלהן, סכמות עצמיות מהוות יחידות ארגון בסיסיות לידע על העצמי ומשפיעות על הפרשנות ושיפוט של עצמנו ושל העולם החברתי.
המקור של תחושת העצמי:
המשפחה וסוכני חיברות נוספים
אנחנו לומדים אילו התנהגויות וגישות הם מתאימות מההורים, אחים, מורים, קבוצת השווים וסוכני חיברות נוספים. תהליך זה הוא טבעי וקורה בצורה ישירה (דרך הנחיות והוראות) וגם בצורה עקיפה (מודלים לחיקוי).
סוכני חיברות יכולים לעצב גם את תחושת העצמי. ע”י עידוד התנהגויות מסוימות וסיפוק הזדמנויות לפעילויות מסוימות, סוכני החיברות יכולים להשפיע על תכונות אישיות, יכולות והעדפות. (לדוג’ אם במהלך הילדות האם לוקחת את ביתה לבית כנסת ומחנכת אותה לשמור מצוות, כשתתבגר זה לא יהיה מפתיע אם היותה יהודיה, יהווה חלק משמעותי בזהות שלה).
צורה נוספת בה סוכני חיברות משפיעים על תחושת העצמי דרך מחשבה מה אחרים חושבים עלי, צורה זאת נקראת שיקוף העצמי המוערך-
reflected self-appraisals.
בגלל שדרך ההערכה עצמית זו מבוססת על מחשבה מה אחרים חושבים, וזו לא בהכרח אמיתית- לעיתים ההערכה העצמית לא מתואמת במידה רבה עם הערכת אחר.
תפיסה עצמית לפעמים גם מושפעת מתפיסת האחרים שנאמרת לנו במפורש. אצל מתבגרים, במידה ניכרת יותר ממבוגרים, ההערכה העצמית יותר מתבססת על שיקוף העצמי המוערך- על אמונות איך אנשים תופסים אותם.
סיטואציוניזם
מצב בו העצמי החברתי משתנה בהקשרים שונים, מצב זה נתמך במחקרים אמפירים.
אספקטים בעצמי שרלוונטים להקשר החברתי
Working self concept-
החלק בידע העצמי שמובא למחשבה בהקשר מסוים.
לרוב החלק שהכי רלוונטי או הולם בסיטואציה מסוימת הוא זה שיבוא לידי ביטוי. לדוג’ החלק הזוגי שבי יבוא לידי ביטוי, ויהיה חלק מרכזי במחשבה מול בן זוג, והחלק התחרותי בי יעלה בהקשר של ספורט.
אספקטים בעצמי שמיוחדים בהקשר החברתי
היפותזת המובחנות
וויליאם מקגוואיר ואליס פדוור-סינגר טענו שאנו מזהים מה מייחד אותנו בכל סיטואציה, ומדגישים זאת בהגדרת העצמי שלנו. החוקרים ביקשו מילדים בכיתה ו’ מבתי ספר שונים לתאר את עצמם, ומצאו שהילדים מגדירים את עצמם לפי השוני שלהם מחבריהם לכיתה.
30% מהילדים שהיו צעירים במיוחד או גדולים במיוחד ביחס לחברי הכיתה ציינו את גילם בהגדרתם, בעוד שרק 19% משאר הכיתה ציינו את גילם. 44% מאלו שנולדו מחוץ לארה”ב ציינו את מוצאם, מול 7% שנולדו בתוך ארה”ב וציינו זאת. 26% מהילדים מהילדים שמינם נמצא במיעוט בכתה ציינו את המין בהגדרתם, לעומת 11% מאלה שמינם נמצא ברוב. לפחות במערב, מה שמייחד את האדם הופך להיות מרכזי מאוד לזהותו ולהגדרת העצמי שלו.
גמישות ויציבות
בני האדם חווים תחושה יציבה של המשכיות בעצמי, יש ליבה של העצמי. איך אפשר לגשר בין תחושת הגמישות והתאמה לסיטואציה לבין תחושת יציבות העצמי?
- למרות שאנו משתנים בין סיטואציות יש תמיד אספקטי ליבה במחשבה על עצמי שיבואו לידי ביטוי, לא משנה היכן ומי בסביבה.
- מאגר חתיכות הידע העצמי הוא מוגבל ויציב לאורך זמן- כלומר גם אם בסיטואציות שונות באים לידי ביטוי חלקים אחרים בעצמי, לאורך זמן אותם חלקים יחשפו הרבה פעמים ויתנו תחושה של המשכיות.
- הגמישות בתפיסת העצמי יציבה- כלומר אותם דפוסים חוזרים על עצמם מול אותם האנשים. לדוג’ גם אם מול חברים מישהי פתוחה וחברותית ומול אמה הביקורתית היא ביישנית- הדפוס חוזר על עצמו לאורך זמן.
שתי התחושות אכן מתקיימות במקביל. יש גמישות בין הקשרים שונים, ויש עקביות בהתנהגות מעבר לזמן בהקשרים הללו.
תרבות והעצמי החברתי
יש הבדלים בין תרבותיים רבים בתפיסת העצמי החברתי. בחברות מערביות הדגש הוא על אינדיבידואליות, חופש וביטוי עצמי. בתרבויות אסיתיות התפיסה היא יותר קולקטיביסטת. תפיסות עצמי שונת יכולות להשפיע על הרגשות שאנו חשים, המוטיבציות, המניעים שלנוף והדרך בה אנו תופסים את העולם החברתי.
בתרבויות המעודדות עצמאות, העצמי הוא ישות אוטונומית השונה ונפרדת מאחרים. הרעיון הוא להשיג ייחודיות ועצמאות. הדגש הוא על גורמים פנימיים להתנהגות. ביחד, כוחות אלה מובילים לתפיסה של העצמי במושגים של תכונות יציבות לאורך זמן ומעבר לקונטקסט חברתי.
בתרבויות המעודדות תלות ויחסי גומלין, העצמי קשור לאנשים אחרים. האדם צריך למצוא את הסטאטוס שלו ולתפקד בקהילה ובקבוצות שונות, למשל בתוך משפחה ובארגונים. הדגש הוא על הקונטקסט החברתי והסיטואציה וכיצד הם משפיעים על ההתנהגות. ביחד, כוחות אלה מובילים לתפיסת העצמי בה העצמי מוטמע ביחסים החברתיים, בתפקידים ובחובות. ישנן שפות מזרחיות בהן תפיסה זו באה לידי ביטוי. למשל, ביפנית המילה “אני” כמעט ולא בשימוש. כאשר אדם רוצה להתייחס לעצמו הוא משתמש במילה שפירושה הוא “החלק שלי”, דבר המרמז על כך שהעצמי הוא חלק מהשלם, חלק מ”מרחב החיים המשותף”.
הקשר בין מגדר לתפיסת העצמי
סוזן קרוס ולורה מדסון מצאו שבארה”ב וביפן - נשים נוטות לתפוס את העצמי במושגים של תלות ויחסי גומלין ובמושגי קשר לאחרים. גברים נוטים לתפוס את עצמי במושגים יותר עצמאיים, ע”י הדגשת השוני והייחודיות.
הממצאים לגבי הבדלים אלה מורכבים. כשנשים מגדירות את עצמן, הן נוטות להתייחס למאפיינים חברתיים וליחסים בין אישיים יותר מאשר גברים. באינטראקציה חברתית, נשים חושבות יותר על השותפים שלהן ונוטות להיות יותר אמפתיות ומפגינות שיפוט טוב יותר של אישיותם ורגשותיהם של אנשים אחרים. גברים נוטים להיות יותר מכווננים לתגובות הפנימיות שלהם, כגון קצב לב מוגבר, בעוד שנשים נוטות להיות יותר מכווננות לרמזים מצביים, כגון תגובות של אנשים אחרים.
מה מקור ההבדלים האלה? סוכני חברות רבים מדריכים נשים וגברים לתפיסת העצמי השונה.
- התקשורת מציגה גברים ונשים באופן שונה, כשבדרך כלל גברים הם במעמד של כוח ופעולה.
- סטריאוטיפים תרבותיים מובילים מורים לציפיות שונות מגברים ומנשים.
- הורים מגדלים גברים ונשים בצורה שונה.
- החברויות והקבוצות שאנו יוצרים – החל מגיל 3 ועד סוף בית הספר היסודי, אנו מתחלקים לקבוצות וחברויות ע”פ מגדר כשכל קבוצה משחקת בנפרד. דבר זה מחזק את ההבדלים בתפיסת העצמי. קבוצות בנות נוטות להתמקד במשחקים עם שיתוף פעולה היוצרים יחסים בין אישיים. קבוצות בנים נוטות להדגיש תחרות, היררכיה והפרדה.
- כמבוגרים, התפקידים המגדריים מחזקים את ההבדלים האלה. למשל, גם כיום אישה לוקחת על עצמה את רוב האחריות על גידול הילדים, תפקיד הנשען על נטיות תלות ויחסי גומלין.
- מבחינה פיזית ופסיכולוגית גברים מצוידים בכישורים הדקושים לציד ומפגשים אגרסיביים עם אחרים, ונשים מצוידות בכלים לגידול הצעירים. כלומר גם התפקיד האבולוציוני של הגברים הוא של אי תלות ושל הנשים הוא של תלות.
תיאוריית ההשוואה החברתית-פסטינגר
היפותזה לפיה אנשים משווים עצמם לאחרים כדי להשיג הערכה מדויקת של דעתם האישית, יכולת ומצב נפשי.
כאשר לאנשים אין קריטריון אובייקטיבי, סטנדרט שבו הם יכולים להשתמש כדי להגדיר את היכולות שלהם, הם משווים את עצמם לאחרים. כדי להבין כמה אתה טוב במשהו, אתה צריך להשוות את עצמך עם אנשים בעלי אותה רמה כמו שלך פחות או יותר. אין טעם להשוות את עצמנו לאיינשטיין. ניסויים הראו שאנשים משווים את עצמם בעיקר לאנשים הדומים להם. אולם, אנו אוהבים להרגיש טוב לגבי עצמנו, לכן החיפוש אחר מטרות השוואה נוטה להיות כלפי אנשים קצת פחות מוכשרים מאיתנו.
השוואה חברתית כלפי מטה עוזרת לנו להגדיר את עצמנו כטובים יותר ומחזקת דימוי עצמי. השוואה זו היא הנפוצה יותר.
השוואה כלפי מעלה משמשת כאשר אנו רוצים להיות טובים יותר בדבר מסוים או רוצים לשפר רכיב ספציפי באופי או באישיות שלנו.
גם אם אנו משווים את עצמנו לפחות/ליותר טובים מאיתנו, אנו מסתמכים על אחרים להגדרת עצמנו.
הערכה עצמית
הערכה עצמית - ההערכה הכללית החיובית או השלילית שיש לנו לגבי עצמנו. כוללת את איך שאנו מרגישים לגבי התכונות שלנו, לגבי ההצלחות והכישלונות שלנו וכו’.
אנשים עם הערכה עצמית גבוהה מרגישים טוב לגבי עצמם.
אנשים עם הערכה עצמית נמוכה מרגישים אמביוולנטיים לגבי עצמם.
אנשים שבאמת לא אוהבים את עצמם הם נדירים ובד”כ נמצאים בקבוצות קליניות ספציפיות כגון דיכאון חמור.
חלק מההערכה העצמית שלנו נשאר יציב, וחלק אחר משתנה בתגובה לסיטואציה וקונטקסט נוכחי.
הערכה עצמית תכונתית
היא הרמה המתמשכת של הערכה שיש לנו כלפי עצמנו מעבר לזמן. היא די יציבה. אנשים שמדווחים על עצמם כגבוהים בתכונה זו בשלב כלשהו בחייהם, ידווחו על עצמם באותה צורה גם שנים לאחר מכן.
הערכה עצמית מצבית
ההערכה העצמית הדינמית והמשתנה שנחווית כרגש רגעי לגבי העצמי. הערכה עצמית מצבית עולה ויורדת בהתאם למצבי רוח ותהליכי הסקה ספציפיים בסיטואציות שונות. כשאדם נתקל במכשול זמני – בעיקר אם הוא בעל הערכה עצמית נמוכה מלכתחילה – ההערכה העצמית בד”כ יורדת. מחקרים מצאו שכשקבוצת הפוטבול של סטודנטים מפסידה במשחק, ההערכה העצמית שלהם יורדת. בנוסף, כשילדים עם אינטיליגנציה ממוצעת נמצאים בכתה עם ילדים מצטיינים ההערכה העצמית שלהם נמוכה יותר ממצב בו הם נמצאים בכתה עם ילדים עם הישגים אקדמיים יות נמוכים. הערכה עצמית משתנה גם בהתאם לשלבי התפתחות. אצל גברים, מגיל ההתבגרות עד הבגרות המוקדמת (14-23) ההערכה העצמית נוטה לעלות, ואצל בנות היא נוטה לרדת בשלב זה.
תלותיות הערך העצמי
ערך עצמי יכול להיות קשור להיבטים רבים, השונים מאדם לאדם (הצלחה אקדמאית, כושר גופני…).
כדי להבין איך הערכה עצמית מתקשרת לתחומי חיים שונים. כדי לבחון כיצד הערכה עצמית מתקשרת להיבטים שונים, ג’ניפר קרוקר וקוני וולף הציעו את דו”ח תלותיות הערך העצמי.
המודל שלהם מתבסס על ההנחה שההערכה העצמית קשורה להצלחה או כישלון בתחומים עליהם האדם מבסס את הערך העצמי שלו- תמיכה משפחתית, הצלחה בלימודים, תחרותיות, הערכה חברתית, מראה חיצונית ואהבת אלוהים. תחומים אלה משתנים מאדם לאדם ובין תרבויות ותת תרבויות. אנחנו שבויים של ההערכה העצמית שלנו- אם דברים הולכים טוב בתחומים החשובים לנו ההערכה העצמית תהיה גבוהה, ואם לא ההערכה העצמית תרד.
סטודנטים באוניברסיטת מישיגן שהגישו מועמדות לתואר שני התבקשו לענות על שאלון אינטרנט המודד הערכה עצמית, בכל פעם שהם מקבלים תשובה חיובית לבקשה שלהם. לסטודנטים הייתה הערכה עצמית גבוהה יותר כאשר קיבלו תשובה חיובית, אך הבדלים אלה היו גדולים במיוחד אצל סטודנטים שעבורם הצלחה אקדמאית הייתה קריטריון מאוד חשוב לערך העצמי.
מסקנות: עלינו ליצור לעצמנו סביבה שתאפשר הצלחה בתחומים החשובים לנו. כדאי להגדיר את הערך העצמי שלנו ע”י מספר תחומים ולא רק תחום אחד (“מורכבות עצמית”, לפי פטרישיה לנוויל). אנשים שמגדירים עצמם ע”פ מספר תחומים חווים פחות נפילות בהערכה העצמית.
מקובלות חברתית והערכה עצמית
מרק לירי: השערת הסוציומטר - איך הערכה עצמית משקפת את מקומנו בין אחרים?
כיצורים חברתיים, מבחינה אבולוציונית אנו משגשגים כשאנו נמצאים ביחסים חברתיים בריאים. מצב ההערכה העצמית שלנו נותן הערכה מהירה למצבנו בקשרים החברתיים. לפי לירי, הדברים שגורמים לנו להרגיש טוב לגבי עצמנו (היותנו מושכים, מסוגלים וכו’) הם הדברים שגורמים לאחרים לרצות לקבל או לדחות אותנו. כשההערכה העצמית שלנו נמוכה זה אומר שיש לנו בעיה בקשרים או שיש סכנה לכך. הערכה עצמית נמוכה מהווה מידע חשוב לגבי מתי עלינו לפנות לקשרים החברתיים שלנו או לחזק את הקשרים האלה.
ניסוי: לירי ביקש מנבדקים לכתוב 2 חיבורים “מי אני” ו”מי הייתי רוצה להיות”. לאחר מכן כל נבדק קרא חיבורים של נבדקים אחרים ולפיהם היה צריך לבחור עם מי הוא רוצה לעבוד. לחלק מהנבדקים נאמר שאף אחד לא רצה לעבוד איתם ולכן הם נאלצים לעבוד לבד ולחלק מהנבדקים נאמר שהמון אנשים רצו לעבוד איתם ולכן הם עובדים בקבוצה. לנבדקים שנאלצו לעבוד לבד הייתה רמת הערכה עצמית יותר נמוכה.
תרבות והערכה עצמית
תרבויות עצמאיות מעודדות רמת הערכה עצמית גבוהה יותר מתרבויות השמות דגש על יחסי גומלין. במערב נוטים לדווח על הערכה עצמית גבוהה יותר וליחס לה חשיבות גדולה יותר מבמזרח (אסיה ויפן).
מה יוצר את ההבדלים האלה?
אנשים מתרבויות מערביות יוצרים סיטואציות חברתיות המעצימות הערכה עצמית.
לפי מחקרים אמפיריים, סיטואציות נפוצות ביפן נחשבות כפחות מחזקות הערכה עצמית – גם ע”י היפנים וגם ע”י אמריקאים – מאשר סיטואציות הנפוצות בארה”ב. למשל, יפנים נתקלים ביותר עידוד לביקורת עצמית מאשר אמריקאים. בארה”ב, לעומת זאת, מקבלים יותר פעמים מחמאות על הצלחה מאשר ביפן.
ככל שאנשים מהמזרח נעשים יותר קרובים למערב, הם יותר מדגישים ערך עצמי וההערכה העצמית שלהם עולה. כך למשל ליפנים שחיים בחו”ל יש הערכה עצמית גדולה יותר מאשר ליפנים שחיים ביפן, וככך שהמהגרים נמצאים בחו”ל זמן ארוך יותר ומספר דורת גבוה יותר כך ההערכה העצמית שלהם עולה.
אילו הבדלים תרבותיים אלה – העצמת הערכת העצמי לעומת שיפור העצמי – יוצרים השלכות על התגובה של אנשים לכישלונות ומכשולים.
סטיבן היין נתן ליפנים וקנדיים לבצע משימה ואח”כ נתן להם פידבק חיובי או שלילי. קנדיים התאמצו יותר לאחר שקיבלו פידבק חיובי בעוד שיפנים התאמצו יותר כאשר קיבלו פידבק שלילי.
“יותר מרק הבדלים בהערכה עצמית גבוהה או נמוכה”.
רוי באומייסטר הציג כמה סכנות בהערכה עצמית גבוהה מדי.
אנשים בעלי הערכה עצמית יכולים לחשוב שהם מעל אנשים אחרים, מה שיכול ליצור רגישות לאיומים, העלבות ואתגרים. זאת כיוון שההערכה העצמית הגבוהה יכולה להיות תוצאה של אגו מנופח. בעלי אגו מנופח יכולים להיות לא-יציבים כשמשהו מאיים על ההערכה העצמית שלהם ולהשתמש באלימות כדי להחזיר את עליונותם. כלומר, הערכה עצמית גדולה יחד עם איום לאגו יכולים להוביל לאלימות. באומייסטר והקולגות הציעו, על בסיס ידע היסטורי, שעבדות, טרוריזם, ורצח עם הם תוצרים של תערובת מסוכנת של הרגשת עליונות ואיומים על האגו.
הייר מצא שפסיכופתים שאחראיים על כ-50 אחוז מהפשעים החמורים היו בעלי נקודת מבט מנופחת לגבי הערך העצמי שלהם ובאותו זמן היו מאוד רגישים לאיומים- נוטים לאלימות כשהם מרגישים מאוימים ואו כשכבודם נפגע. בנוסף, אלכוהול מעלה את ההערכה העצמית וגורם לתגובות אגרסיביות יותר אצל אנשים וכו’.
מוטיבציה להערכה עצמית
תהליך ההערכה העצמית מובל ע”י קונפליקט בין שני רצונות:
הרצון להרגיש טוב עם עצמך והרצון לדעת את האמת על עצמך.
תהליכי הבנייה והערכה עצמית
רוב האנשים, בעיקר מערביים, נוטים לראות את עצמם באופן חיובי, ובממוצע רמת הדימוי העצמי שלהם די גבוהה. כאשר מבקשים מאנשים להשוות את עצמם לאחרים בתחומים שונים, נתקלים ב-אפקט המעל הממוצע - כאשר מפרשים תכונה או יכולת מסוימת במושגים של דברים שבהם הם מצליחים, הרוב משוכנעים שהם מעל לממוצע.
מדוע אפקט זה מתרחש?
תומס סקלינג טען אנשים מדרגים עצמם גבוה בתכונות שהם מעריכים ותופסים את עצמם כמצטיינים בהן. נהג מקצועי יעריך מקצועיות, נהג זהיר יעריך זהירות-
self observing construal.
דיוויד דנינג מצא שאפקטים גדולים של מעל לממוצע קורים בתכונות שהן לא חד-משמעיות ושניתן לפרש בצורות שונות (כגון יצירתי) יותר מאשר בתכונות חד משמעיות (כגון דייקן). הם גם מצאו שכאשר נותנים לאנשים הוראות מפורשות כיצד להגדיר יצירתיות לפני שמבקשים מהם לדרג את עצמם, גודל אפקטי מעל לממוצע פותח משמעותית.
well-being -שיפור עצמי ו
אשליות והטיות לגבי העצמי- ההנחה הרווחת היא שהדרך לבריאות נפשית ולאושר היא הבנה של מי אתה באמת, היא לגרום לידע העצמי להיות מדויק. תנועות הומאניות מעודדות אותנו לקבל את החולשות שלנו והחסרונות שלנו.
בניגוד לתפיסות אלה, שלי טיילור ויונתן בראון טענו שידע עצמי כולל הרבה פעמים אשליות לגבי עצמנו – אנו חושבים שאנו יותר מצחיקים או חכמים ממה שאנו באמת, ואשליות אלה דווקא מחזקות את בריאותנו.
אנשים המסתגלים היטב נוטים ליותר אשליות לגבי העצמי מאלה הסובלים מדימוי עצמי נמוך ודיכאון.
- יש להם נקודת מבט חיובית באופן לא מציאותי לגבי עצמם.
- הם נוטים להאמין שתכונות אישיות חיוביות מתארות אותם יותר טוב מתכונות שליליות.
- כשמדובר בתכונות שליליות שלהם הם בטוחים שיש קונצנזוס: “כולם משקרים לחברים שלהם מדי פעם”.
- כשמדובר בתכונות חיוביות שלהם הם מניחים שהן ייחודיות: “שלא כמו אנשים אחרים, אני משתדל להביע הערכה כאשר עושים בשבילי משהו”.
- יש להם תפיסה מוגזמת של שליטה - הם חושבים שהם יכולים לשלוט באירועים, כשלמעשה אין להם השפעה עליהם. אלן לנגר בחן את אשליית השליטה: לחלק מהנבדקים נתנו כרטיס לוטו, וחלק מהנבדקים בחרו לבד כרטיס לוטו. לאחר מכן הנבדקים התבקשו למכור את הכרטיס. נבדקים שלהם הייתה “שליטה” (בחרו לבד את הכרטיס) היו מוכנים למכור במחיר הרבה יותר גבוה מנבדקים שקיבלו את הכרטיס (1.96$ מול 9$). באופן כללי, אנשים בדיכאון נוטים להעריך באופן מדויק יותר את מידת השליטה שיש להם על אירועים.
- אופטימיות – התחושה שהעתיד מציע שמחה והצלחה – היא הדרך לבריאות. הרבה אנשים מערביים נוטים לאופטימיות לא ריאליסטית. כששאלו תלמידי קולג’ מה לדעתם הסיכוי שיקרו להם ולחברי הכיתה אירועים חיוביים ושליליים, הם נטו להאמין שיש יותר סיכוי שאירוע חיובי יקרה להם מאשר לשאר הסטודנטים, ופחות סיכוי לאירוע שלילי משאר הסטודנטים. ג’סטין קרוגר: הראה שלמרות שאופטימיזם השוואתי הוא נפוץ, קיימות גם דוגמאות של פסימיזם השוואתי. אופטימיזם השוואתי נובע מהאגוצנטריות של אנשים – הנטייה שלהם להתמקד בעצמם ולהתעלם ממה שקורה לאחרים. זה מוביל לאופטימיות יתר לגבי אירועים חיוביים נפוצים ואירועים שליליים נדירים. אך זה מוביל גם ליתר פסימיזם לגבי אירועים חיוביים נדירים (“אני אף פעם לא אהיה כזה בר מזל”) ואירועים שליליים נפוצים (“אין דרך להתחמק מכך”).
טיילור ובראון טענו שאשליות של תפיסת שליטה מוגזמת ואופטימיות בלתי מציאותית מקדמות בריאות ב-3 דרכים:
- מגבירות מצב רוח טוב ומפחיתות מצב רוח רע.
- מעודדות קשרים חברתיים בריאים בכך שהופכות את האנשים ליותר אלטרואיסטים ונדיבים.
- מעודדות התנהגות מוכוונת מטרה. כשאנו מאמינים שאנו בעלי יכולת ושליטה, אנו מצפים לתוצאות חיוביות, ויש יותר סיכוי שנתמיד בהליכה לעבר מטרות חשובות בחיים.
ביקורת על התזה של טיילור ובראון:
- נרקיסיסטים – יודעים לעשות רושם ראשוני טוב אך בטווח הארוך הופכים ללא פופולריים. בהתחלה אנשים מוקסמים מהכריזמה שלהם, ולאחר מכן נמאס להם מההערכה העצמית המוגזמת שלהם. לכן, קשה לטעון שנטיות אלה הן טובות.
- בתחום מסוים של הערכת יתר של יכולת אקדמאית – סטודנטים שמעריכים יתר על המידה את היכולות שלהם נוטים להתדרדר בביצועים האקדמאיים וחווים ירידה בדימוי העצמי. כלומר, חיזוק עצמי יכול להיות גם מזיק בתחומים מסוימים.
- מחקרים בין תרבותיים מצאו כי מערביים נוטים יותר לאשליות חיוביות לגבי העצמי מאשר אסיתיים, אך בריאותם של האסיתיים הייתה טובה יותר. כלומר, אשליות לגבי העצמי לא מחזקות את הבריאות באופן אוטומטי. הן עושות זאת הרבה פעמים עבור מערביים כיוון שאופטימיזם, שליטה ונקודת מבט חיובית הם ערכים מוערכים. אולם, אצל אסייתיים הבריאות יותר קשורה לערכים תלותיים ויחסי גומלין, למשל מילוי ציפיות החברה ותפקידם בחברה.
המוטיבציה לדעת את האמת על עצמך
אנו לא מעוניינים לראות את עצמנו רק דרך משקפיים ורודות. האמת חשובה לנו.
תיאוריית האישוש העצמי
אנו שואפים ליציבות ואמונות מדויקות לגבי עצמנו כי אמונות אלה נותנות לנו תחושת עקביות, קוהרנטיות, והופכות אותנו ליותר צפויים עבורנו ועבור אחרים. הדיוק גם אומר לנו באילו ניסיונות להמשיך ומאילו להימנע.
אנו אוספים מידע אמיתי לגבי עצמנו ב-2 דרכים:
- אנו זוכרים ומתייחסים למידע על עצמנו התואם לנקודות המבט שלנו על עצמנו -גם כשהוא לא מחמיא. אנשים עם מבט שלילי על עצמם נוטים להתייחס יותר לפידבק שלילי לגביהם, ויטו ליצור קשרים עם אנשים שמספקים להם את אותו פידבק.
- אנו יוצרים סביבות חברתיות המאששות את העצמי דרך ההתנהגות שלנו- רמזי הזהות שלנו (הבעות פנים, בגדים וכו’) מאותתים לאחרים על היבטים חשובים בזהותנו, ובכך מאותתים איך להתייחס אלינו.
גוסלין גילה שיש חשיבות לאופן סידור ועיצוב החדר של הסטודנטים בקולג’ בכך שהוא משקף את העצמי החברתי שלהם. לדוגמא, לאנשים מצפוניים מאוד יש חדרים מסודרים עם מעט בלאגן. אנשים שפתוחים לחוויות בדרך כלל תולים אמנות נועזת על הקירות וכו’.
גם המוזיקה שאנחנו בוחרים לשמוע משקפתאת העצמי החברתי שלנו. אנשים מוחצנים נוטים להעדיף מוזיקה קצבית קונבנציונלית כמו פופ וקאנטרי, או מוזק אנרגטית קמו היפהופ ואלקטרני. סטודנטים פתוחים לחויה נוטים להעדיף מוזיקה מורכבת כמו ג’אז ומוזיקה קלאסית, או מוזיקה מרדנית כמו רוק אלטרנטיבי.
אנשים בוחרים גם להיכנס למערכות יחסים שמשמרות את ההשקפות שלהם על העצמי. במחקר על קשרים אינטימיים, בני זוג שראו אחד את השני בצורה חופפת- כלומר שהתפיסות שלהם אחד של השניהיו בהסכמה- דיווחו על יותר מחויבות למערכת היחסים, אפילו כשאחד מהבני זוג ראה את השני באור שלילי.
איך ניתן לשלב בין חיזוק עצמי לאימות עצמי?
כל אחד מהם קשור לתהליך נפרד הקשור להערכה עצמית.
- האדרה עצמית רלבנטית יותר לתגובה הרגשית שלנו לפידבק.
- אימות עצמי מגדיר את ההערכה הקוגניטיבית לגבי תוקף הפידבק.
סוואן ושות’ נתנו לנבדקים פידבקים חיוביים ושליליים. כאשר נתבקשו להעריך אילו מהם נכונים, הנבדקים שראו את עצמם מנקודת מבט שלילית אמרו שהשליליים נכונים, ואלה שראו את עצמם מנקודת מבט חיובית ראו את החיוביים כנכונים. יחד עם זאת, כולם הרגישו טוב עם הפידבקים החיוביים ולא אהבו את הפידבקים השליליים.
פסימי - רואה שלילי ,
אופטימי - רואה חיובי
הפונקציה המוטיבציונית של ידע עצמי
התפקיד השני של ידע עצמי הוא לעזור לעודד התנהגות. אמונות עצמיות, סכמות עצמיות וסיפורי חיינו משמשים כסטנדרטים שמעודדים סוגים מסוימים של פעולות ומונעים מאיתנו להתנהג באופן לא הולם.
ויסות עצמי- תהליך בו אנשים מקדמים, משנים ושולטים בהתנהגותם על מנת להשיג את מטרותיהם.
מיצוי אגו- ego depletion
רוי באומייסטר וקטלין ווס טענו שכאשר אנו מנסים לשלוט בהתנהגות שלנו כדי להתאים לסטנדרטים חשובים, אנו הרבה פעמים חווים
ego depletion
. שליטה עצמית יכולה להתיש אותנו פסיכולוגית. טענה זו מבוססת על הרעיון ששליטה עצמית דורשת משאבים פסיכולוגיים (שהינם מוגבלים). כשאנו מנסים לשלוט בעצמנו אנו משתמשים במשאבים, וכך יש פחות משאבים לפעולות נוספות שדורשות שליטה עצמית. לדוגמא: נבדקים שנאסר עליהם לאכול עוגיות (היו צריכים לשלוט בעצמם על מנת לא לאכול אותן) ויתרו מהר יותר כשניסו לפתור בעיות מסובכות.
ייצוג עצמי
העצמי החברתי הוא הרבה פעמים הופעה דרמטית שלתוכה אנו מנסים להכניס את העצמי הפומבי.
העצמי הפומבי נוצר באופן אקטיבי באינטראקציה חברתית ומעוצב ע”י תפיסת האחרים והתפיסה שבה אנו רוצים שהאחרים יראו אותנו. הוא אחראי על הייצוג העצמי, העצמי שאנו רוצים שאחרים יחשבו שאנחנו. מושג נוסף הוא ניהול רושם – הניסיון לשלוט על האמונות של אחרים לגבינו.
גופמן (סוציולוג) תיעד את התנהגותם של אנשים במוסדות חולי נפש, ומצא שאינטראקציה חלקה דורשת מאיתנו לשתף פעולה בייצוג של העצמי הפומבי שלנו ושל אחרים. הכלים השפתיים כגון “אופס” כשאנו מבוישים, עוזרים לשקם את הסדר החברתי כאשר אנו מפרים את חוקי הייצוג העצמי ובכך מראים שאנו נאמנים לעצמי הפומבי. גופמן יצר את ההשקפה הדרמטית על העצמי החברתי- אינטראקציה חברתית יכולה להיחשב כדרמה של ייצוג עצמי, בה אנו מנסים ליצור ולשמר רושם שלנו במוחם של אחרים. אינטראקציה חברתית היא הבמה עליה אנו מציגים את עצמנו, בין אם זו אמת או לא. יכול להיות שנרצה שאחרים יחשבו שיש לנו יכולות אינטלקטואליות שמאפשרות לנו להצליח מבלי להשקיע, או שאנו מושא הערצה למין השני. אנו תלויים באחרים שיכבדו את רצוננו לזהות חברתית מסוימת, וכך גם אחרים תלויים בנו באותה צורה. אחד האלמנטים החשובים ביותר לשם כך הוא הפנים.
נכות עצמית – סוג של התנהגות הגנתית
הסכנה בעצמי הפומבי היא שאנו יכולים לא לקיים את הייצוג ובכך להביך את עצמנו. למשל, אם אנו מציגים את עצמנו כאלוף המרתון הבא, בסופו של דבר זה יועמד במבחן ויש סיכוי לכישלון. כדי להגן על עצמנו מכך אנו נוקטים בהתנהגות הגנתית.
נכות עצמית - התנהגויות של הרס עצמי, פעולות שמהוות הסבר לכישלון אפשרי ובכך שומרות על העצמי הפומבי הרצוי. לעיתים אנשים מעדיפים להיכשל ושתהיה להם סיבה לכך מאשר לנסות להצליח ולהסתכן בחוסר הסבר לכישלון שעלול להגיע.
הסברים אפשריים:
- הגנה על העצמי הפומבי במצב של כישלון. אם לא תתפקד כפי שמצופה ממך במבחן שלא התכוננת אליו, אין שום איום לטענה שאתה כשרון יוצא דופן (הרי לא למדת).
- תיאוריה אבולוציונית: נכות עצמית לעיתים מצביעה על גנים מובחרים. למשל, לצבי יש קרניים ארוכות המונעות ממנו לבצע תנועות מסוימות וכך מקשות על הישרדותו. אותן קרניים (=תכונות) משמשות כסימן לאויבים ולסביבה: רק צבי עם גנים מובחרים יכול להתקיים איתן. כלומר, הצלחה במשימה למרות הנכות, מעידה על כישרון מאוד גדול וגנים מאוד טובים. דוגמא נוספת היא לטווס לו יש נוצות ארוכות המקשות עליו להילחם. כך גם למשל תלמידים הטוענים שלא למדו למבחן – כאשר מקבלים 100 לאחר שכביכול לא למדו בכלל, כנראה זה אומר שהם מאוד מוכשרים.
לפעמים אנשים טוענים ל”נכות עצמית” שבפועל הם לא חוו. למשל, סטודנטים שמתנהגים כאילו הם השקיעו המון כאשר בפועל הם כן.
באחד המחקרים הראשונים על נכות עצמית, גרמו לנבדקים גברים להאמין שהם יצליחו או לחילופין ייתקלו בקשיים במילוי משימה שניתנה להם. לאחר מכן ניתנה לנבדקים ההזדמנות לקחת את אחת משתי תרופות - הראשונה משפרת את היכולות שלהם, והשנייה מזיקה לביצוע. נבדקים שהרגישו שהם ייכשלו במבחן העדיפו את החומר שמדכא ביצועים. כפי הנראה, אנשים יעדיפו לפעמים להיכשל ושתהיה להם סיבה טובה לכך מאשר שינסו להצליח ושלא יהיה להם תירוץ לכישלון.
ייצוג עצמי, פלרטוט והקנטה
כנות היא אמנם מעלה חשובה אך היא עלולה לאיים על העצמי הציבורי שמשהו מנסה להציג, וכך לגרום לא הכנה להיתפס כלא מנומס ולא מתחשב.
פנלופה בראון וסטיבן לוינסון טענו שיש שתי רמות של תקשורת.
תקשורת ישירה- הצהרות שאנו עושים שאמורות להילקח באופן מילולי. תקשורת זו היא בדרך כלל כנה, ישירה, רלבנטית ומועברת בצורה כנה וישירה.
תקשורת לא ישירה- משמשת כשעלינו להעביר מסר שעלול לפגוע בעצמי הפומבי שלנו או של מישהו יקר לנו. היא לא ישירה ולא חד-משמעית, ומאפשרת לרמוז רעיונות ולהעביר משמעויות שאינן מפורשות באמצעות שורה של טקטיקות שכוללות שאלות רטוריות, הכזמות, שימוש בלשון המעטה או אי בהרות מכוונת. בדיוק כך אנו מפלרטטים ועושים טיזינג, או מציקםי לאנשים אחרים (כמו בני נוער שמציקים להורים שלהם על ידי הבעות פנים מוגזמות של כעס, פחד, או הפתעה, כדי ללעוג להם).
סיכום- הטבע של העצמי החברתי
o העצמי בבסיסו הוא חברתי, ומשתנה בהתאם לשינויים בסיטואציה החברתית.
o אינטרוספקציה שמתבצעת על מנת להרוויח ידע על העצמי- לא תמיד מדויקת, ולעיתים תפיסות של אנשים אחרים הן לעיתים הערכה טובה יותר של התנהגות אדם.
o סכמות עצמיות- מבנים אירגוניים שעוזרים- להנחות את ההבניה של מידע חברתי, לייצג את האמונות של אדם ורגשותיו לגבי העצמי באופן כללי, ובסיטואציות ספציפיות.
סיכום- המקור של תחושת העצמי
o חיברות על ידי חברי משפחה ואנשים חשובים אחרים הוא אחד הגורמים הבסיסיים בעצמי החברתי.
reflected-self appraisals-
אמונות לגבי מה אחרים חושבים על העצמי החברתי של אדם.
o העצמי החברתי מעוצב על ידי סיטואציות בדרכים רבות, ו”עצמי” שונים באים לידי ביטוי בסיטואציות שונות.
o העצמי החברתי מושפע בצורה משמעותית מהתרבות שבה חי- האם חי בתרבות קולקטיביסטית או אינדיווידואליסטית.
o מגדר- נשים לרוב מדגישות את מערכות היחסים שלהן ומגדירות עצמן כתלות בהם. גברים באופן כללי מדגישים את הייחוד שלהם ומבנים את ה”עצמי” בצורה עצמאית (לא דרך קשרים).
o אנשים נסמכים על השוואות חברתיות ללמוד על היכולות שלהם, גישה ותכונות אישיות.
סיכום- הערכה עצמית
o הערכה עצמית תכונתית היא חלק יחסית יציב בזהות אדם, בעוד שהערכה עצמית מצבית משתנה בהתאם להקשרים שונים.
o הערכה עצמית מוגדרת על ידי תחומים מרכזיים וספציפיים שחשובים לאדם או שעקביים עם הערכתו העצמית, ושמקובלים על ידי אחרים.
o הערכה עצמית היא יותר חשובה ויותר גבוהה בתרבות המערבית על פני תרבות המזרח.
o הערכה עצמית יכולה להיות מאופיינת לא רק על ציר ההערכה גבוהה\ נמוכה. חוקרים שונים הציעו צורות שונות של הערכה עצמית גבוהה ונמוכה, השונות זו מזו באיכויות שלהן.
סיכום- מניעים המשפיעים על ההערכה העצמית
o המניעים להערכה העצמית כוללים את הדחף לשיפור עצמי ואישור עצמי.
o המוטבציה לחשוב טוב אודות עצמך משפיעה על תחזוק מערכות יחסים. מערכות היחסים מאפשרות לאנשים לערוך השוואות חברתיות ומספקות הזדמנות להינות מההצלחה של קרובים.
o עצם קיום אמונות יציבות הנוגעות לעצמי נותן לאנשים תחושה של קוהרנטיות בעצמי, ויכולת לצפות ולנבא תגובות עתידיות.
סיכום- ויסות עצמי- הנעה ושליטה בהתנהגות:
o תיאורית התיאום העצמי
(self discrepancy theory)-
חוקרת כיצד אנשים משווים את האני הממשי לאני האידיאלי והאני הרצוי שלהם, ואת ההשלכות הרגשיות של השוואות אלו.
o כשאנשים מווסתים את התנהגותם בהתאם לסטנדרטים של האני האידיאלי שלהם יש להם
“promotion focus”
החותר להשגת תוצאות חיוביות. כשאנשים מווסתים את התנהגותם בהתאם לסטנדרטים של ה”אני המצופה” יש להם
“prevention focus”
והם חותרים להמנע מתוצאות שליליות.
o שליטה עצמית יכולה ליצור מצב של הדלדלות אגו- שמקשה על ייצור שליטה עצמית נוספת.
o אסטרטגיות לשליטה עצמית יכולות להיות מיושמות בצורה אוטומטית. כמו במצבים בהם מטרה לטווח ארוך קופצת לראש אוטומטית כשאנשים עומדים מול פיתויים שיכולים לפגוע במטרה.
סיכום- ייצוג עצמי
o ייצוג עצמי מקושר ל”אני הפומבי”. אנשים מציגים את עצמם בדרך שבה הם רוצים שאנשים יראו אותם.
“face”
מתייחס לתמונה שאנשים רוצים שתהיה לאחרים לגביהם.
“self-monitoring”
מבטיח שהתנהגות של אדם תתאים לדרישות של ההקשר החברתי.
o אנשים מגינים על האני הפומבי שלבם בעזרת “נכות עצמית”, התנהגות שיכולה לתרץ ביצועים נמוכים או כשלון.
o ייצוג עצמי ברשת מתרחש בדיוק כפי שקורה פנים מול פנים. מניעים שונים יכולים להנחות את הייצוג העצמי ברשת, ביניהם הרצון שאחרים יראו אותי בצורה מדויקת.
