שיעור 8 Flashcards
The Sleeper Effect (Hovland & Weiss, 1951; Greenwald et al ,1988)
מסר מדובר לא אמין, משפיע פחות ממסר מדובר אמין, באופן מיידי. אם נציג מסר מאל גור ומסר מגאיידמק, בתחום שלא רלוונטי לתחום העיסוק שלהם- אנשים באופן מיידי ישוכנעו יותר ממסר שמועבר מדובר אמין (אל גור). אבל לאחר זמן, כשחוזרים לאותם אנשים ובודקים את העמדות אחרי השהייה מסוימת- הדובר שנתפס כלא אמין כן משפיע. אנשים נוטים לא להשתכנע מדובר לא אמין מיד כשמועבר המסר, אבל לאחר זמן יש השתכנעות מדובר לא אמין.
ההסבר: לאנשים נשאר לאורך זמן התוכן של המסר והם עושים ניתוק בין מעביר המסר לתוכן המסר, ולכן אחרי השהייה הם כן מושפעים. במיידי- משפיע מי אמר, ובמרחק זמן- משפיע מה הוא אמר.
מאפייני מקבל המסר (Whom)
האם אנשים שמחים או עצובים משתכנעים יותר?
כאשר המוטיבציה והיכולת לעיבוד נמוכים – אנשים משתמשים בהיוריסטיקות (“אני מרגישה טוב, לכן אני מחבבת את X”). אנשים במצב רוח חיובי –משתכנעים יותר דרך השימוש בהיוריסטיקה. העברת ההרגשה החיובית לאובייקט. נחמד לי אז אני מחבב כל דבר שאני נתקלת בו.
כאשר אנשים לא מוגבלים להשתמש בערוץ מסוים (מחקרים שלא מתעניינים בשאלה האם לאנשים יש מוטיבציה/לא) – רגש חיובי מפריע לעיבוד יותר מרגש שלילי. רגש חיובי מסיח יותר ואנשים ברגש שלילי נוטים יותר להסתכלות ממוקדת ולכן ברגש שלילי הם יושפעו יותר מעיבוד המסר.
כאשר המוטיבציה והיכולת לעיבוד גבוהים – רגשות מחזקים את המחשבות של היחיד בכיוון המחשבות (לדוג’, רגשות חיוביים עוזרים לשלוף מחשבות חיוביות כלפי האובייקט). אני קוראת דברים לגבי חשיבות העלאת שכ”ל, אני במצב רוח חיובי, סביר שאני אחשוב חיובי על חשיבות העלאת שכ”ל. אתו דבר לגבי מצב רוח שלילי- אם בזמן מצב רוח שלילי, אני אעלה יותר בקלות מחשבות עם תוכן שלילי וגם מחשבות לגבי משהו ספציפי יהיו שליליות יותר.
כל מחקר פה נבדק בנפרד ולא נעשו השוואות בין הממצאים. בעצם מה שהחלק הזה אומר זה שהעולם הוא מורכב וזה לא שרגש חיובי עושה ככה ורגש שלילי עושה אחרת אלא שיש הרבה מאוד מרכיבים שמשפיעים על העניין.
(Brinol & Petty, 2007, Brinol, Petty, & Barden, 2007)
רגשות משפיעים על שיכנוע דרך השפעה על הביטחון (תוקף) במחשבות כלפי אובייקט: יש מצב של תיקוף עצמי, כשאני בטוחה במחשבות שלי. אם המחשבות חיוביות, הן יחזקו עמדה חיובית ביחס לאובייקט מסוים. הביטחון- עד כמה יש תוקף למחשבות שלי. המצב רוח- מוסיף/מעלה לתחושת הביטחון. אגב, הם לא מדברים רק על רגשות כמשפיעים על ביטחון אלא גם למשל על תנועות גוף.
שמחה מעלה תחושת ביטחון - כשאני במצב רוח חיובי, אני יותר בטוח במחשבות שלי (חיוביות/שליליות), הן יותר “נכונות” עבורי. אם יש לי עמדה שלילית לגבי מישהו, ואני במצב רוח חיובי- זה יחזק את הרגשות השליליות שלי כלפי אותו אובייקט, אני אהיה יותר “נגדו”.
עצב מוריד תחושת ביטחון – כשאני במצב רוח שלילי אני פחות בטוחה במחשבות שלי.
בניסוי, נבדקים ביצעו שתי מטלות לכאורה לא קשורות:
משתנה ב”ת- איכות המסר: נבדקים קראו טיעונים חזקים או חלשים כלפי הנהגת מדיניות חדשה בקמפוס - חובת נשיאת כרטיס זיהוי. מסר חלש למשל- לשומרים בקמפוס יהיה יותר זמן לאכול צהריים כי לא יצטרכו לדאוג לזיהוי הסטודנטים זמן רב.
מיד לאחר קריאת המסר, נבדקים כתבו את המחשבות שלהם ביחס לשיטה המוצעת.-קודם כל נותנים למחשבות לעלות- שליליות/חיוביות.
משתנה ב”ת- רגש: נבדקים כתבו על חוויה חיובית או שלילית. מעוררים את הרגש מחדש- חיובי/שלילי.
נבדקים דירגו את מידת הביטחון שלהם במחשבות שכתבו.
משתנה תלוי: עמדה כלפי המדיניות החדשה.
תוצאות:
ממצא לגבי העמדה- עד כמה חיוביים לגבי התוכנית המוצעת:
כשהמסר עם טיעונים חזקים- נבדקים במצב רוח חיובי השתכנעו יותר לגביו, מאשר נבדקים שהיו במצב רוח שלילי.
כשהמסר עם טיעונים חלשים- נבדקים במצב רוח חיובי השתכנעו פחות לגביו, העמדות לגבי התוכנית היו שליליות יותר.
בתנאי המצב רוח:
מצב רוח שלילי לא השפיע הרבה-לא רואים הבדלים בתוך מצב רוח שלילי בין מסר חזק למסר חלש.
מצב רוח חיובי כן השפיע- גרם לעמדות יותר חיוביות אצל אנשים שנחשפו למסר חזק לעומת חלש.
הסבר: במצב רוח חיובי, חשיפה למסר עם טיעונים חזקים- עולות מחשבות חיוביות (שיקולים בעד השיטה)- המצב רוח החיובי מחזק את העמדה, מתקף את המחשבות החיוביות שעלו לנו. בטיעונים חלשים, עולים שיקולי נגד התוכנית ואז המצב רוח החיובי מחזק אותן ורואים את הפער- ממש בעד או ממש נגד התוכנית החדשה.
ממצא נוסף: נמדדה גם מידת הביטחון של אנשים במחשבות שלהם- רואים שזה עובד כמשתנה מתווך: השפעת רגש (מצב רוח) על העמדות של אנשים, מוסברת גם סטטיסטית על ידי הביטחון שנבדקים דירגו שיש להם במחשבות שלהם. מצב רוח חיובי מעלה את תחושת הביטחון וזה מייצר עמדה יותר חיובית, ולהיפך עם מצב רוח שלילי.
Six Persuasion Principles - Cialdini (2001) יש קישור לסרטון במצגת
- consistency
- Social Validation
- Reciprocity
- Friendship/liking
- Scarcity
- Authority
קונפורמיות
התנהגות של אנשים היא פונקציה של אינטראקציה בין מאפייני האדם למאפייני הסיטואציה. מאפיין מצבי חשוב עם השפעה משמעותית על התנהגות אנשים היא הנוכחות של אנשים אחרים בסיטואציה. נראה שאחרים משפיעים על ההתנהגות שלנו כי הם מקור ידע עבורנו לגבי האופן/הנורמה בה צריך להתנהל וגם כי נוכחותם משפיעה מתוך הרצון שלנו להיות חלק מהקבוצה/חברה.
ישראל כחברה עם תרבות אינדיבידואליסטית (מצוינות אישית, הישגים אישיים, כדאיות של אנשים לפעול לפי דרכם ואמונתם). אבל כאנשים אנו יצורים חברתיים וההתנהגות מונעת מחיפוש קשר עם אחרים ואישור של אחרים.
לקונפורמיות יש צדדים שליליים אך גם חיוביים- קבוצתיות שגורמת לקבוצה לתרום לחברה, לעשות ספורט ביחד. הליכה אחר קבוצות עם השלכות חיוביות.
ההתארגנויות מתחילות לרוב עם אדם אחד או קבוצה קטנה של אנשים והאנשים שמתווספים הולכים אחרי המוביל/ים ובדרכם ולפי מה שהם מגדירים.
בשיעור נתייחס בעיקר למאפיינים של קונפורמיות, נדבר על זה בהקשרים חיוביים ושליליים.
השפעה חברתית
הדרכים השונות בהן אנשים משפיעים על העמדות, האמונות, הרגשות וההתנהגויות של אחרים.
נוטים לדבר על מספר מאפיינים שונים של השפעה חברתית: קונפורמיות, היענות, ציות.
זוהי אחת החלוקות וניתן לאפיין לפי 2 שאלות:
- האם הפניה באה מגורם סמכות או לא?
- האם הפניה\ההשפעה נעשתה באופן גלוי או לא?
(בספר ציות והיענות). ציות- מצב בו יש פניה של גורם סמכות. זוהי התנהגות שנעשית כמענה לפניה של הגורם והפניה היא גלויה- גורם הסמכות אומר/מצווה/מורה לעשות משהו, ואנחנו עושים. היענות- התנהגות שנעשית בעקבות פניה ממישהו שהוא לא גורם סמכות, הבקשה גלויה. נענים לבקשה מסוימת.
2 הצורות הנ”ל הן גלויות, כשההבדל הוא בעיקר הגורם הפונה- ציות: גורם סמכות, היענות: לא גורם סמכות. צריך שיהיה אפשר להבדיל האם עשינו משהו כי זה בא מגורם סמכות (ציות) או בגלל דברים אחרים (היענות).
בקונפורמיות- מתאימים את התנהגותנו לגורם (אדם אחר/קבוצה) מבלי שנעשתה פניה ברורה (גלויה) אלינו מאותו גורם.
גורמים לקונפורמיות:
קונפורמיות - שינוי באמונותיו או בהתנהגותו של היחיד בתגובה ללחץ (נתפס או אמיתי) גלוי או סמוי של אחרים.
הלחץ לקונפורמיות נפוץ בחיי היומיום שלנו.
ניסוי- אומרים לסטודנטים לעלות לבמה ולהגיד את שמם, השנה בתואר והעיר בה גדלו. 2 מתוך 5 הסטודנטים מקבלים הנחיה גם להגיד את שם התיכון בו הם למדו והם מציגים את עצמם ראשונים. יוצא שהאחרים מתיישרים לפי מה שקודמיהם אמרו למרות שזה לא התבקש מהם, וזו הדגמה לכך שאנו מתאימים את עצמנו למה שאחרים עושים, גם כשאנו לא מודעים לכך.
הגורמים:
- השפעה חברתית אוטומטית (לא מודעת): שני הסוגים הם חיקוי ו
priming.
במקרים רבים ההתנהגות הקונפורמית היא לא נשלטת, רפלקסיבית, ללא מחשבה מקדימה ולא יודעים להגיד למה עשו זאת. יש לכך השלכות שליליות (עדויות ממצבי קרב). - השפעה חברתית אינפורמטיבית
- השפעה חברתית נורמטיבית
השפעה חברתית אוטומטית- חיקוי:
בני אדם נולדים עם נטייה לחקות הבעות פנים של אנשים וזה עם נטייה הישרדותית (מאפשר לחזק את הקשר בין הילד להורים. ילד מגיב וחייכן מעורר יותר חיבה). צורת חיקוי זו מתחילה עם הלידה וממשיכה לאורך החיים.
Chameleon Effect (Chartrand & Bargh, 1999)
בשני חלקי ניסוי, שני נבדקים (אחד מהם משתף פעולה) ישבו זה לצד זה ותיארו אחד לשני תמונות כחלק ממחקר פיילוט (לכאורה). משתפי הפעולה התחלפו בין החלקים. בחלק הראשון משתף הפעולה שפשף את פניו תוך כדי התיאור ובחלק השני משתף הפעולה נדנד את רגלו (או ההפך מבחינת סדר ההתנהגויות).
משתנה תלוי- מספר הפעמים שבו הנבדק הזיז את רגלו, שפשף את פניו (כתלות במשת”פ איתו השתתפו). בעצם בודקים את החיקוי.
גרף- ציר ה
Y- שכיחות.
ממצאים- רואים כי נבדקים נטו יותר לגעת בפנים כשמשתף הפעולה נוגע בפנים (עמודה שחורה), ויותר להזיז את הרגל כאשר משתף הפעולה הזיז את הרגל (עמודה לבנה).
מסקנות- הנבדקים ביצעו יותר פעולה שלא קשורה לניסוי כאשר הם נחשפו לאחרים שעשו את הפעולה הזו.
הטענה- התנהגות חיקוי היא דבר בסיסי וכנראה שאבולוציונית אנו נוהגים לחקות התנהגות של אחרים שלידנו. פה זה לא קונפורמיות במובן הקלאסי שלה, אך אנחנו עדיין רואים פה חיקוי לפעולות של האחר למרות שלא היה שום לחץ לקונפורמיות.
אנחנו יודעים שקיימת תופעה חזקה יותר של חיקוי אם יש חיבה למודל החיקוי (הניסוי עם הפריימינג של הזיקנה עובד יותר טוב אם מעביר לנו את זה מישהו שאנחנו מחבבים).
אנחנו יודעים גם שחיקוי מוביל לאינטראקציה נעימה יותר. נראה לזה עדויות אמפיריות בהמשך
השפעה חברתית אוטומטית- priming
Epley and Gilovich, 1999
נבדקים עברו
priming
למושגים של קונפורמיות/נון-קונפורמיות בעזרת מטלת משפטים מבולבלים שנאמר להם שעליהן לסדר את המילים למשפט.
המילים- (follow, conform, obey vs. reject, disagree, oppose).
לאחר מכן שמעו נבדק אחר (משתף פעולה) מספר שהניסוי היה מעניין ומהנה ושהוא דירג אותו גבוה.
משתנה תלוי – ממוצע דירוגי מידת עניין, הנאה מהניסוי (1-11) . בודקים מה אומרים הנבדקים שעברו את הפריימינג.
ממצאים-
o מי שנחשף למילים שקשורות לקונפורמיות, שפט את הניסוי בדירוג קרוב יותר לדירוג של משתף הפעולה, לעומת אלו שלא נחשפו למילים שקשורות לקונפורמיות. רואים שהקבוצה הזו הייתה יותר קונפורמית והתאימה עצמה לאחר יותר.
o מה שחסר- אין פה קבוצת ביקורת בשביל להגיד שהקבוצה שלא נחשפה למילים קונפורמיות, אכן התנהגה בצורה לא קונפורמית.
o בניסוי אחר עם קבוצת ביקורת: מצאו שהנונ-קונפורמיסטים לא נתנו דירוגים נמוכים יותר מקבוצת הביקורת. כלומר הייתה השפעה למילים קונפורמיות אבל לא למילים לא קונפורמיות. השערה אפשרית – אולי קל יותר לייצר קונפורמיות מאשר נונקונפורמיות, לא נהוג ללכת נגד הזרם. עוד אופציה שגם הנונקונפורמיות עוררה קונפורמיות בזה שדווקא האנטי עורר גם מושגים קונפורמיסטים במקביל וזה מטשטש את ההשפעה הנונקונפורמיסטית. עוד אופציה היא זה שמשתף הפעולה רק דיבר בחיוב על הניסוי, לא היה משת”פ שאמר “וואי איזה ניסוי משעמם” ולכן יותר קל לחזק את המילים החיוביות שלו מאשר לייצר את האפקט ההפוך. בכל מקרה אין תשובה לזה במחקר הנוכחי.
Chameleon Effect (Chartrand & Bargh, 1999, Study 2)
עשו ניסוי כדי לבדוק את ההשערה שחיקוי מעורר חיבה ואינטראקציה חיובית בין אנשים.
שני נבדקים (אחד מהם משתף פעולה) ישבו זה לצד זה ותיארו תמונות כחלק ממחקר פיילוט.
o תנאי חיקוי- משתף פעולה חיקה את הנבדק בתנועותיו (פעולות פשוטות- רגל על רגל, גירוד, הזזת שיער). באופן לא מוגזם כך שלא יעורר את חשדם של הנבדקים.
o תנאי ביקורת- ללא חיקוי
משתנה תלוי- דירוגים (1-9) בשתי שאלות: חיבה למשתף הפעולה והתנהלות חלקה של האינטראקציה עם משתף הפעולה.
ממצאים- בתנאי החיקוי, נבדקים דיווחו על יותר חיבה לנבדק השני ואינטראקציה חלקה ונעימה יותר (6.62, 6.76).
הראו את הסרטונים האלו לנבדקים (שופטים) שלא ידעו את ההנחיות והם נדרשו לשפוט ולדרג את טיב האינטראקציה והחיבה שהייתה בין שני הנבדקים. במקרה הזה של שופטים חיצוניים- לא נמצאו הבדלים. זה חיזק את ההנחה של החוקרים שזה משהו סובייקטיבי של הנבדק שמחקים אותו, התנהגות האחר שמותאמת להתנהגות שלו, יוצרת אצלו קשר וחיבה לאחר, מתוך מה שהוא מזהה. והצופים החיצוניים לא הבחינו בכך.
השפעה חברתית אינפורמטיבית
אנשים רוצים להיות צודקים והם משתמשים באחרים להנחיה, בעיקר במצבים שהמציאות קשה להבנה ואז אחרים עוזרים לנו בפירוש המציאות הזו. למשל אם לא יודעים מה ללבוש לאירוע מסוים- רואים מה אנשים אחרים לובשים או לבשו לאירוע דומה. כשלא יודעים לאיפה ללכת, הולכים אחרי אנשים אחרים. ההשפעה הזאת היא לרוב מאוד מתונה ואנחנו לרוב לא מתייחסים אליה כקונפורמיות כי שוב אף אחד לא כופה עלינו את הדעה שלנו, אך למעשה אנחנו נעזרים בהתנהגות של אחרים כדי לדעת איך להתנהג ולהתאים את עצמנו.
Autokinetic Effect – Sherif (1936)
האפקט האוטוקינטי: נקודת אור קבועה נשפטת כזזה בחושך.
שאלו נבדקים מה המרחק שהנקודה זזה.
הנבדקים נתנו את השיפוט ב2 תנאים: 1. לבד 2. נבדקים נותנים שיפוט בקול רם כשיש עוד אנשים בחדר.
גרף- רואים שנוצרת התלכדות של שיפוט המרחק, אחרי מספר סבבים. הנבדקים מגיעים לאותה תשובה.
ההסבר של שריף ואחרים- לא ברור לאנשים איך להתנהג, זו מטלה לא פשוטה (להעריך תזוזה של נקודת אור), הם לא בטוחים בתשובה שלהם ומשתמשים בדעת האחר כדי להעריך את הדעה שלהם. כל נבדק משפיע על האחר ולכן בסוף הנקודות מתלכדות.
הקונפורמיות משמשת כפונקציה של קבלת מידע בתנאים שאין לנו מידע. מצב זה של קונפורמיות אינפורמטיבית תלויה במצב עמום שאנו חווים אי וודאות לגביו.
הרבה פעמים מתייחסים לניסוי הזה כתהליך של יצירת נורמה.
הקונפורמיות הנ”ל יכולה להיות גורם שלילי- למשל במצבים שצריך להתפנות מבנין, זה מצב לחץ שאנשים לא בטוחים בעצמם ובהחלטה שלהם ולכן מסתכלים על תגובות של אחרים ורצים אחרי ההמון. נוצרת דחיסת אנשים לאותה יציאת חירום למשל לעומת להתפזר להרבה יציאות שונות ולהציל את עצמם.
השפעה חברתית נורמטיבית
אנשים רוצים שאחרים יחבבו אותם ולכן מתאימים עצמם לנורמה.
Asch (1951)
השאלה שעלתה אצל אש- אצל שריף היה ברור שהמטלה אופיינה בחוסר בהירות לגבי התשובה הנכונה. רצו לבדוק האם נוכחות אחרים תשפיע גם במצב של תשובה ברורה וחד משמעית, ולא במצב עמום. האם היחיד יתאים עצמו להתנהגות אחרים גם במצב בו ברור לו לחלוטין איך צריך להתנהג.
נבדק נכנס לחדר שבו 6 משתפי פעולה וישב במקום הפנוי (חמישי).
הנסיין מראה לנבדקים קו מטרה ומבקש מהם להחליט איזה מבין 3 קווים זהה לו באורכו. הנבדקים אומרים בקול רם את תשובתם. התשובה מאוד ברורה!
משתפי הפעולה הונחו לטעות בכוונה ברוב הסבבים-12 מתוך 18 הסבבים.
נבדקה איזו תשובה הנבדק ייתן במקרה הזה.
ההשערה של אש- במקרה שבו התשובה מאוד ברורה, לא תהיה קונפורמיות חזקה.
ממצאים: 75% היו קונפורמיים לפחות פעם אחת, בממוצע, נבדקים היו קונפורמיים ב- 36.8% מהבחירות. 98% ענו תשובה מדויקת כשהיו לבד. כלומר- רוב הנבדקים ברוב הסבבים לא היו קונפורמיים! אש טוען שהתוצאות שהוא מצא תומכות בהשערה הראשונית שלו. רואים שאפשר לפרש תוצאות בכל מיני צורות – יש אנשים שטוענים שיחסית למחשבה שהיה אמור להיות פה אחוז אפסי של קונפורמיות (התשובה די ברורה), אחוז הקונפורמיות הוא די גבוהה וזו ההפתעה המפורטת למטה.
מפתיע (שיש רמה גבוהה של קונפורמיות)-
- כי אנחנו יכולים לסמוך על החושים שלנו- חשבנו שבתשובות אובייקטיביות כשיש משהו נכון בעולם האמיתי הרי לא יהיה צורך להשתמש בתשובות של אחרים, אלא נוכל לסמוך על עצמנו.
- אנחנו רואים ומגיבים כאן ל”עולם האמיתי”.
- לקונפורמיות יש מחיר – אי נוחות פסיכולוגית- אנו יודעים שהרבה פעמים כשאנחנו עושים משהו לא נכון,שונה ממה שנראה לנו שצריך לעשות, נרגיש אי נוחות.
אבל- המחיר של אי-קונפורמיסטיות הוא גם גבוה- אנחנו לא רוצים להיות מנודים, אנחנו רוצים להיות מקובלים.
מאפייני הקבוצה וקונפורמיות (גורמים שמשפיעים על קונפורמיות):
1) גודל הקבוצה - ככל שהקבוצה גדולה יותר, הנטייה לקונפורמיות עולה, עם זאת עד גבול מסוים. כשיש יותר אנשים והם מתנהגים בצורה מסוימת, זה מספק יותר מידע, נותן יותר תוקף להתנהגות/למידע שהם מעבירים. בנוסף- החשש מנידוי עולה (להתנהג בצורה שונה בקבוצה של יותר אנשים זה אולי יותר קשה). ההשפעה היא עד גודל קבוצה מסוים! מ-4 אנשים ומעלה האפקט נשאר די קבוע.
2) אחדות דעים בקבוצה - אם מישהו אחד “סוטה” מהכלל ונותן תשובה אחרת, הנטייה לקונפורמיות (בעיקר נורמטיבית) יורדת. מספיק שמבטאים קול אחר מהקול הקבוצתי, זה נותן לגיטימציה לריבוי דעות וחופש ביטוי, ואנשים מרגישים יותר בנוח לנהוג לפי הדעות שלהם. “אני לא הטיפש היחיד”- תחושה יותר נוחה. זה מדגיש את חשיבות חופש הביטוי וכשאין- זה פוגע מאוד באינדיבידואלים שבתוך הקבוצה.
3) סטאטוס ומומחיות - ככל שהקבוצה נתפסת כיותר מומחית ובעלת סטאטוס גבוה, הנטייה לקונפורמיות עולה. הגיוני גם מהגישה הנורמטיבית וגם האינפורמטיבית- אנו רוצים להיות אהודים יותר בקרב אנשים בעלי סטאטוס גבוה ויודעי דבר. בנוסף אנו מושפעים יותר ממידע שמועבר על ידי אנשים מומחים.
4) חשיבות הקבוצה - ככל שהקבוצה חשובה יותר (מזוהה איתה יותר), הנטייה לקונפורמיות עולה. סומכים יותר על קבוצות שאנו מחשיבים אותן יותר וגם חשוב לנו להשתייך לקבוצות כאלו יותר.
מאפייני המצב והיחיד וקונפורמיות:
1) קושי המטלה – כשהמטלה קלה, מוכרת וחד משמעית, יש ירידה בקונפורמיות אינפורמטיבית (כמו אצל שריף), אבל לא נורמטיבית (כמו אצל אש).
(Sherif versus Asch)
2) אנונימיות- כשהתגובות הן אנונימיות יש ירידה בקונפורמיות נורמטיבית. הנבדק שממלא את התשובות בדף ולא אומר בקול רם בניסוי של אש.
3) מחויבות - פחות קונפורמיות כשיש מחויבות גבוהה למטלה.
4) הבדלים אינדיבידואלים- ככל שהדימוי העצמי גבוה יותר, כך קיימת פחות נטייה לקונפורמיות נורמטיבית (הרי עיקר ההשפעה זה החשש מלא להיות לגמרי חלק מהקבוצה).
5) מגדר- נשים מראות יותר קונפורמיות. מוסבר על ידי תהליכי סוציאליזציה שנשים תלויות יותר באחרים מאשר גברים.
The Bennington Studies- (Newcomb, 1936)
מחקר שדה שבו עקבו אחרי העמדות הפוליטיות והתנהגות ההצבעה של סטודנטיות בקולג’.
רוב הסטודנטיות באו מבתים רפובליקנים מבוססים כלכלית והחזיקו בדעות שמרניות כמו הוריהם, כשנכנסו לקולג’.
סגל המרצים היה ברובו בעל דעות ליברליות. רצו לבדוק עד כמה חשיפת הסטודנטיות לדעות שונות, גם מעבר לפן הפורמאלי ישפיע על עמדותיהן.
ממצאים – לאחר שנתיים של לימודים וחשיפה לסביבה האקדמית שבה למדו, שינו הסטודנטיות את העדפותיהן הפוליטיות, בניגוד לבני משפחתן.
כלומר, ההקשר החברתי (לדעת ניוקומב בעיקר ההקשר החברתי הלא פורמאלי, מעבר לשעות הלימודים) יצר שינוי עמדות פוליטיות.
העמדות הפוליטיות שנוצרו (אחרי השינוי) החזיקו לטווח ארוך (עשרות שנים) ובאו לידי ביטוי בבחירות לנשיאות (קונסרבטיביים-ליברליים):
• בשנה הראשונה- הרוב תמכו בקונסרבטיבי.
• בשנה הרביעית- הרוב תמכו בליברלי.
• בשנות ה60- בדיקה אחרי זמן ממושך: הרוב תמכו בליברלי (קנדי), לעומת קבוצת ביקורת וגם לעומת אחוז ההצבעה הכללי.
• בשנות ה80: עדין אחוז גבוה של תמיכה במועמד הליברלי, למרות שהפסיד בבחירות. שוב לעומת ביקורת ולעומת אחוז הצבעה כללי בארה”ב.
המחקר מובא כהדגמה של השפעת קונפורמיות והשפעה חברתית בצורות שונות.
התנגדות להשפעה חברתית
עד כמה לאדם עצמו יש מקום עם האמונות והתפיסות שלו, אל מול המצב והחברה, האם בכלל אפשר להתנגד.
Reactance Theory- Brehm 1956
אנשים חווים עוררות שלילית כשתחושת החופש שלהם נפגעת- אותה שפה של דיסוננס: כשאנחנו מתאימים את עצמנו לאחר, בניגוד לדעה שלנו.
ערך החופש והרצון לשמור עליו מתחזקים.
גורמים המאפשרים התנגדות לקונפורמיות:
- אימון - מאמנים אנשים להטיל ספק בסמכות, ולא לקבל או להתאים את עצמם לכל מה שאחרים עושים/אומרים. עידוד לחשוב בצורה ביקורתית, להציב סימני שאלה וללכת עם העמדה שלהם.
- בעל ברית – עדות ממחקריו של
Asch
לכך שמספיק בעל ברית אחד להתנגדות וזה שובר את הנטייה לקונפורמיות. - מודעות לתהליך הדרגתי של אסקלציה- קונפורמיות היא דבר שכיח וגם תהליך שמתחיל בקטן ומתגבר עם הזמן. המודעות לכך מעלה את היכולת שלנו להתנגד לתהליכי השפעה חברתית.
- דחייה של ההחלטה – הזמן נותן לרגשות המעורבים בקונפורמיות לדעוך. ניתן יותר מקום לכל הכוחות שנמצאים בקונפליקט ולא רק לאחרים להשפיע.
“המתריעים בשער”
התנגדות להשפעה חברתית יכולה לבוא לידי ביטוי במקרים קיצוניים בהתנהגות של חשיפת שחיתות. בשנת 2002 מגזין
Time
האמריקאי בחר שלוש נשים כאנשי השנה. המשותף לנשים אלה היה שעבדו בעמדות בכירות בחברות ענק אמריקאיות (חברות עסקיות וגם ה-
FBI)
והתריעו על התנהלות לא תקינה בממדים מאד גדולים בחברות שלהן. הטענה בעולם העסקים וגם הפסיכולוגיה היא שהתרעה בשער
(whistle blowing )
כרוכה בדילמה מוסרית – בין נאמנות/קונפורמיות למערכת לבין הגינות
(fairness).
The whistleblower’s dilemma and the fairness-loyalty tadeoff – Waytz, Dungen and Young, 2013
• נבדקים ב-
M Turk
(אפליקציה של אמזון) עברו הטרמה לנאמנות או הגינות על ידי כתיבה על החשיבות של הפגנת נאמנות/הגינות בקרב “עובדי”
M Turk.
במטלה הבאה, שהוצגה כפיילוט, נבדקים התבקשו לכתוב במלים את המספרים 1-30.
בשלב הבא הם ראו את מה שכביכול הנבדק הקודם כתב.
נבדקים נשאלו האם הם חושבים שיש לחסום את הנבדק הזה מהשתתפות בניסויים נוספים והאם הנבדק הזה הפר כללים או קודים להתנהגות של
M Turk
(סולמות של 1-7)?
תוצאות: נבדקים שעברו הטרמה להגינות התריעו על התנהגות לא הולמת
(M = 4.36, SD = 1.83)
יותר מנבדקים שעברו הטרמה לנאמנות
(M = 3.72, SD = 1.71), t(155) = 2.29, p = .023, d = .37.
הניסוי הזה חשוב כי הוא אומר שאם מייצרים נורמות למשל בארגון מסוים שזה לגיטימי לחשוף התנהגויות לא הולמות זה יעודד אנשים באמת לעשות זאת. אך לצערנו אנחנו יודעים שהמציאות אינה כזאת ובאירגונים גדולים כמו צבא או משטרה מאוד קשה לקום ולהשמיע קול נגדי.
מסקנות לסיכום:
למרות ההעדפה הגלויה שלנו לייחודיות ואינדיבידואליות,
הקונפורמיות-
שכיחה- חישבו על כל הדברים שאנחנו עושים כמו כולם (עצם המילה “אופנה”, צווים חברתיים אחרים)
עדינה
(subtle)-
לחץ לקונפורמיות לרוב אינו מאד חזק (כמו במחקרים הראשונים, זה דיי אוטומטי)
אדפטיבית- חברה לא יכולה להתקיים בלי זה (למרות הנימה הביקורתית בתכלס אם אנשים לא היו מתאימים את עצמם לכללי הרוב, הייתה פחות התנהלות חברתית וחברותית).
