פרק 11 Flashcards
סטריאוטיפים, דעות קדומות ואפליה
במהלך הפרק נסקור מספר השקפות בנוגע לסטריאוטיפים, דעות קדומות ואפליה. יש כמה נקודות מבט שונות, שאינן מתחרות אלא משלימות.
ההשקפה האקונומית: שורשי העוינות בין-קבוצות היא אינטרסים מנוגדים שמבחינים ביניהן.
ההשקפה המוטיבציונית: הצרכים והמשאלות הפסיכולוגיים המובילים לקונפליקט בין קבוצות.
ההשקפה הקוגניטיבית: התהליכים הקוגניטיביים האוטומטיים שמאפשרים קטגוריזציה באופן כללי ויוצרים קונפליקט מול האמונות והערכים המודעים.
לעיתים ניתן להסביר אותן תופעות/ממצאים ע”י השקפות שונות
(Fuzzy boundaries),
ולכן ההבחנה ביניהן היא רק כדי לעשות לנו סדר בראש.
אפיון של הטיה בין-קבוצתית (Inter-group Bias)
סטריאוטיפ - אמונה בנוגע לתכונות שמאפיינות לכאורה חברי קבוצה מסוימת (אסייתים הם חרוצים, מוסלמים הם פנאטיים). אמונות אלו עשויות להיות חיוביות/שליליות, נכונות/שגויות והן משמשות לקטלוג של בני האדם. סטריאוטיפים כוללים תפיסה של האדם כחבר בקבוצה ולא כאינדיבידואל, וכתוצאה מכך הציפיות מהאדם יהיו תואמות לאפיון של הקבוצה. סטריאוטיפים יכולים להיות מדויקים. למשל, האוכל באנגליה גרוע ובתים בארה”ב עדיפים על בתים ביפן. עיקר המחקר מתמקד בסטריאוטיפים לא מדויקים שעשויים להוביל לדעות קדומות ואפליה.
דעה קדומה - גישה או תגובה רגשית, חיובית או שלילית, ביחס לקבוצה מסוימת ולחבריה. דעה קדומה כוללת שיפוט מוקדם של אינדיבידואל משום ששייך לקבוצה מסוימת.
אפליה - יחס או התנהגות שליליים, פוגעים ובלתי-הוגנים כלפי חברים של קבוצה מסוימת, בעקבות שייכותם לקבוצה הזו, וללא קשר לתכונות וליכולות האישיות שלהם.
באופן גס:
סטריאוטיפים, דעות קדומות ואפליות מתייחסים לרכיבי האמונה, גישה והתנהגות (בהתאמה) של יחסים בעייתיים בין קבוצות. שלושת מרכיבים אלו מופיעים פעמים רבות ביחד, אך זה לא הכרחי.
אפליה ללא דעה קדומה: הורים יהודים לא רוצים שבנם יתחתן עם אישה לא יהודיה (אפליה) אך זה לא נובע מדעה גרועה (או דעה קדומה) על אחרים אלא מרצון לשמור על הדת שלהם.
דעה קדומה ללא אפליה: בעיקר כשהתרבות אינה מקבלת אפליה ויש עונשים (כמו בארה”ב) שמונעים מאנשים לבצע אפליות.
גזענות מודרניות
בשנים האחרונות חל שינוי בנורמות ההתנהגות כלפי קבוצות אנשים וסוגים רבים של אפליה, דעות קדומות וסטריאוטיפים שהופצו בפומבי כבר אינם חוקיים או מקובלים חברתית. בעקבות זאת נוצרו אצל חלק מן האנשים קונפליקטים בין מה שהם מאמינים בו לבין מה ששקול ונכון חברתית לומר. קונפליקטים נוספים עלולים להיווצר בין אמונות מתחרות (רצון לשוויון לעומת רצון לתקן את העבר באמצעות אפליה מתקנת) או בין אמונות לבין תחושות בטן ואמונות מופשטות (אמונה שצריך לנהוג בשוויון ביחס לכולם מול תחושת בטן הפוכה).
קונפליקטים אלו הובילו את הפסיכולוגיה החברתית לפתח הסברים תיאורטיים חדשים לדעות הקדומות החדשות והאמביוולנטיות הללו. לדוג’, יש הטוענים שהגזענות הישנה בארה”ב הוחלפה ע”י גזענות מודרנית המכונה גם גזענות סימבולית. זוהי גזענות שיש בה דחייה של אמונות גזעניות מפורשות כאשר איבה וחשדנות כלפי אותו גזע ממשיכים להתקיים. לדוג’, דחיית האמונה שהשחורים הם נחותים גנטית, לצד אמונה ששחורים מאיימים על ערכים כגון הסתמכות עצמית, צדק, שוויון וערכי משפחה.
תיאוריה דומה טוענת שאנשים מחזיקים אמונות או עמדות נגד קבוצת מיעוט אך זה מתנגש עם ערכי השוויון החזקים ולכן נסיבות הסיטואציה קובעות במידה רבה האם האדם יתנהג בצורה מפלה – אם אין צידוק בסיטואציה להתנהגות מפלה, האדם ינהג בשוויון, אך ברגע שיש רציונליזציה זמינה שתצדיק את האפליה הדעות הקדומות הגזעניות יצוצו.
- ניסוי 1: נבדקים מתבקשים לסייע לאדם שחור/לבן הזקוק לעזרה רפואית. אם הנבדק סבר שהוא היחידי שיכול לסייע באותה סיטואציה – 94% סייעו לאדם השחור ו-84% לאדם הלבן, אך אם הנבדק סבר שהוא לא היחיד שיכול לסייע (מה שנותן לו תירוץ לא לסייע) – אחוזי הסיוע לאדם הלבן היו גבוהים הרבה יותר (38% לעומת 75%). במצבים כאלה הדעות הקדומות והאפליה מוסווים והאדם נשאר לא מודע לגזענות שבו. אדם כזה לא יצטרף לקבוצה נגד שחורים אך גם לא יתמוך בקבוצה העוזרת לשחורים וכנראה ישמור מרחק גדול יותר מעובר אורח שחור.
- ניסוי 2: נבדקים מתבקשים לדרג מועמדים שחורים ולבנים לקולג’ כלשהו. שתי קבוצות שופטים- אנשים עם דעה קדומה ביחס לשחורים ואנשים ללא דעה קדומה. שתי הקבוצות דירגו אנשים שחורים באותו אופן כשהאדם הצטיין בכל הממדים הרלוונטיים לקבלה או כשהאדם היה גרוע בכל המדדים הרלוונטיים. אולם, כשהאדם לא הצטיין בחלק מן המדדים, בעלי הדעה הקדומה נתנו דירוג נמוך הרבה יותר לאדם שחור מאשר אלו שאינם בעלי דעה קדומה. הסבר: הציון הנמוך נותן למדרג תירוץ, שהתחומים בהם השחור היה חלש חשובים יותר מאלו בהם הוא הצטיין.
לעיתים הצורך להיראות חסר דעות קדומות חזק מספיק בשביל לייצר תוצאות הפוכות – הטיה לרעת קבוצת השייכות: דירוג גבוה יותר לשחורים מאשר לבנים עם ציונים דומים. - ניסוי 3: בדירוג מועמדים לקולג’, משתתפים לבנים דירגו גבוה יותר מתמודדים שחורים מאשר מתמודדים לבנים, שהיו חזקים בחלק מהמאפיינים ובחלק לא.
גזענות וסקסיסטיות נדיבה (Benevolent)
סטריאוטיפים לא חייבים להיות שליליים. הם יכולים להיות חיוביים (“לשחורים יש חוש קצב טוב יותר”) ומעורבים- שלילים וחיובים (נשים פחות אינטליגנטיות אך יותר חמות וחברותיות).
- ניסוי: גליק ופיסקה ראיינו אלפי נשים וגברים מ-19 מקומות בעולם ומצאו שלעתים קרובות סקסיסטיות נדיבה (אידיאולוגיה אבירית המציעה חיבה והגנה לנשים המצייתות לחוקים הקונבנציונליים) קיימת לצד סקסיסטיות עוינת (אנטיפתיות כלפי נשים הממרות את סמכות הגברים). הבעיה בסטריאוטיפים חיוביים-חלקית היא שהם עמידים מאד לשינוי ומאפשרים למחזיק בהם להכחיש כל טענה לדעה קדומה. בנוסף, כשמבצעים אידיאליזציה לחלק מהקבוצה (שמתאימים בתדמית שלנו – עקרת בית שמחה, שחורים אתלטיים), סביר להביע זלזול ולנהוג בעוינות ולא כשורה בשאר חברי הקבוצה (שלא מתאימים לתדמית שיצרנו). לכן, לתגמל נשים להתאים לסטטוס-קוו פטריאכלי ושחורים/אסייתים לסטטוס-קוו גזעני זה אסור באותה מידה.
מדידת עמדות סמויות
בשל הקונפליקטים בין תחושות פנימיות למה שאנחנו מראים בפומבי, בין אמונות וערכים מתחרים ובין עמדות מודעות ותגובות רגשיות סמויות, קשה לסמוך על שאלונים להערכת סטריאוטיפים ודעות קדומות (שהן פעמים רבות אמביוולנטיות, לא ברורות או מוחבאות), שכן אנשים עשויים לא לדווח את עמדתם האמיתית. לשם כך פותחו מדדים עקיפים.נדון ב2 מהם
1) IAT – Implicit Association Test
מבחן ה-
IAT
הוא טכניקה לחשיפת דעות קדומות בלתי מודעות כלפי קבוצות מסוימות: סדרה של תמונות ו/או מילים מוצגת על המסך והנבדק צריך ללחוץ בשלב הראשון על כפתור ביד שמאל אם הגירוי עונה לכלל מסוים (פרצוף שחור או מילה חיובית) וביד ימין אם הוא עונה לכלל אחר (פרצוף לבן או מילה שלילית). בשלב השני, נעשית החלפה בזיווג בין התמונות למילים (פרצוף לבן עם מילה חיובית ופרצוף שחור עם מילה שלילית). הטענה כי הנבדקים יגיבו מהר יותר כשיש תאימות בין סוג המילה (חיובית/שלילית) לבין ההערכה של הנבדקים לגבי הקבוצה הספציפית.
הדעה המוקדמת כלפי שחורים נמדדת כהפרש בין מהירות הלחיצה על הכפתור כשפרצופים שחורים צומדו למילים חיוביות ובין מהירות הלחיצה על הכפתור כשפרצופים שחורים צומדו למילים שליליות.
שימוש בטכניקה זו הוביל לממצאים רבים: לצעירים ולזקנים יש דעה חיובית יותר על צעירים מאשר על זקנים, 2/3 מהלבנים ומחצית מהשחורים מעדיפים לבנים על פני שחורים.
יש עדויות לכך שמבחן זה מנבא התנהגות חשובה יותר מאשר לחיצה על מקשים:
- ניסוי 1: מצא מתאם בין ציון
IAT
למידת הפעילות באמיגדלה (שאחראית על למידה והערכה רגשית).לא נמצא מתאם עם מדד מודע של דעות קדומות,
Modern Racism Scale
- ניסוי 2: מצא מתאם בין ציון
IAT
לאינטראקציה של הנבדק עם נסיין שחור או לבן (כמות דיבור, חיוכים, מספר השגיאות בדיבור וכו’ ביחס לנסיין השחור לעומת הלבן).
לפיכך, נראה כי שיטה זו מסוגלת לחשוף דעות קדומות.
2) הטרמה ודעה קדומה מרומזת
חוקרים הצליחו למדוד דעות קדומות שהנבדקים לא מודעים להן או מעוניינים להכחיש באמצעות הטרמה. זה נעשה על ידי מדידת זמן התגובה הממוצע למילים חיוביות ושליליות, כאשר לפני כן מציגים תמונות של חברי הקטגוריה אשר לגביה חושדים שקיימת דעה קדומה (לדוגמא, מציגים תמונה של נזירה ואם יש קישור אצל האדם בין נזירה לבין תכונות חיוביות אזי הוא יהיה מהיר יותר בזמן תגובה לגבי מילים חיוביות).
הפער בין ז”ת למילים שליליות ומילים חיוביות לאחר צפייה בפנים של חבר קטגוריה מסוימת (לעומת ז”ת של מילים שליליות וחיוביות לאחר צפייה בפנים של אדם שאינו שייך לקבוצה) מייצג את הדעה הקדומה.
גם כשאנשים טוענים שאין להם דעות קדומות, מניפולציית הפריימינג מראה שיש להם. זה לא שאנשים אלה משקרים, פשוט אין להם גישה מודעת לכל הדעות והעמדות שלהם ולכן אנו קוראים להן עמדות מרומזות (implicit). יש בעיקר קושי לגלות עמדות מרומזים שנראות לנו לא נאותות.
ההשקפה הכלכלית (Economic Perspective)
לפי ההשקפה הכלכלית, קבוצות מפתחות דעות קדומות ואפליה אחת כלפי השנייה כאשר הן מתחרות על אותם משאבים חומריים והן רבות על מנת להגן ולקדם את האינטרסים שלהן.
תיאוריית הקונפליקט הקבוצתי הריאליסטי (Realistic Group Conflict)
גרסה זו של ההשקפה הכלכלית זכתה לשמה שכן לטענתה קונפליקט קבוצתי, דעות קדומות ואפליה נוטים לצמוח כאשר מתרחשת תחרות על משאבים רצויים מוגבלים.
ניבויים מתוך התיאוריה:
- בעת קשיים כלכליים, בשעות מחסור וכשאנשים מפחדים לאבד את מה שיש להם התופעות של אפליה וכו’ יתחזקו.
- הדעות הקדומות והאפליה תהיינה חזקות ביותר בקרב אלו שיש להם הכי הרבה מה להפסיד מההצלחה הכלכלית של קבוצה אחרת (לדוג’, המעמד הפועל בארה”ב הפגין את הגזענות החזקה ביותר נגד שחורים שכן היה להם מה להפסיד מכניסת השחורים לעבודה במפעלים).
כיצד הקונפליקט בין הקבוצות יבוא לידי ביטוי לפי התיאוריה:
Ethnocentrism - שיבוח של הקבוצה שלך והכפשה של קבוצות אחרות (תוך התנהגות שבד”כ אסורה על פי הקוד המוסרי). בכדורסל למשל, כשאדם מסוים הוא יריב נאמר עליו דברים שונים מאשר אם הוא יעבור לשחק כחלק מהקבוצה. באופן כללי, יש יחס סטריאוטיפי למי שלא שייך לקבוצה שלנו.
נאמנות מוגברת לקבוצת השייכות - לאחר ה-9/11 קבוצות אתניות שונות שלא זוהו קודם לכן כ”קבוצה” התחברו יחד.
- ניסוי: בחן טענה זו. הדגישו לסטודנטים שהמתקפה הייתה על כלל אזרחי ארה”ב ללא הבדל גזע ומעמד ועקב כך פחתה הגזענות נגד השחורים.
נדגים זאת גם באמצעות ניסוי שהתרחש במחנה קיץ לבנים.
ניסוי Robbers Cave- Muzafer & Sherif
במסגרת הניסוי, 22 תלמידי כיתה ה’ נלקחו למחנה קיץ של שבועיים וחצי ב-
Robbers Cave.
המחנה היה ניסוי ביחסים בין-קבוצתיים והנבדקים שנבחרו היו ממוצעים ודומים זה לזה בכמה שיותר מובנים: מעמד בינוני, לא מבית הרוס וכו’. הילדים לא הכירו זה את זה והם חולקו לשתי קבוצות בנות 11 משתתפים שהיו באזורים נפרדים.
(I) תחרות וקונפליקט בין-קבוצתי
שלב ראשון: כל קבוצה עסקה בנפרד בפעילויות שמעודדות אחדות (הקמת אוהלים, הכנת ארוחות בחירת שם וכו’) וכך נוצרה לכידות קבוצתית גבוהה. בנוסף, נוצרה היררכיה בתוך כל קבוצה וילדים מסוימים שהיו היוזמים העיקריים בקבוצה הפכו פופולאריים ביותר. אף קבוצה לא ידעה על קיומה של הקבוצה השנייה.
שלב השני: הפגישו בין הקבוצות לטורניר שנמשך 5 ימים וכלל פעילויות תחרותיות. נאמר לילדים כי הפרס לכל ילד בקבוצה המנצחת יהיה אולר ומדליה וילדי הקבוצה המפסידה לא יקבלו דבר. האופי התחרותי של הטורניר עודד כל קבוצה לראות את הקבוצה השנייה כאויב ומכשול בפני הגשמת מטרותיה. החל מהמפגש התחרותי הראשון, בתדירות הולכת וגדלה, הילדים קיללו את חברי הקבוצה השנייה ושיבחו את חברי הקבוצה שלהם, ביצעו פעולות התרסה (גניבת ושריפת הדגל של הקבוצה השנייה) וכמעט פרצו תגרות בין הילדים.
גם הדינמיקה הקבוצתית בתוך הקבוצות השתנתה ככל שננעלו במאבק התחרותי: ילדים עם יכולת אתלטית גבוהה יותר או שנקטו בגישה אגרסיבית יותר ביחס לקבוצה המתחרה זכו לפופולאריות גבוהה יותר בעקבות הטורניר, ובאחת הקבוצות אף התחלף המנהיג בעקבות כך (כיוון שהמנהיג הראשוני לא היה אגרסיבי או אתלטי).
בוצעו הערכות מבוקרות של היקף התופעה: באחת התחרויות הילדים התבקשו לאסוף כמה שיותר אפונים בדקה, כשהקבוצה המנצחת תזכה ב-5$. לאחר מכן, הראו לכל קבוצה לזמן קצר את כמות האפונים שאסף כל ילד והם התבקשו להעריך מהי (בפועל הייתה כמות זהה). כל קבוצה נטתה להעריך באופן חיובי יותר את יכולות האיסוף של חברי קבוצתה (אספו יותר) ובאופן שלילי יותר את האיסוף של חברי הקבוצה היריבה.
(II) הפחתת קונפליקט בין-קבוצתי באמצעות מטרות-על משותפות
(Super-ordinate)
חלק שלישי: החלק החשוב ביותר בניסוי עסק בדרכים להפחתת הקונפליקט בין הקבוצות.
ראשית, הקבוצות נפגשו 7 פעמים באווירה לא-תחרותית, אך הקונפליקט לא פחת מעצמו, אלא רק החריף.
שנית, לקבוצות הוצגו קונפליקטים הניתנים לפתירה רק ע”י שיתוף פעולה של שתי הקבוצות (כגון משבר מים במחנה שניתן לפתרון רק ע”י בדיקה של כל אורכו של הצינור או משיכת חבל לחילוץ משאית המזון שצריכה להיעשות על ידי כל הילדים). מטרות אלו, המכונות
Super-ordinate Goals,
הובילו לירידה בקונפליקט ולהפסקת הקללות והילדים אף התעקשו לעזוב באוטובוסים משותפים בסיום המחנה וחלקו ביניהם את הפרסים. העוינות שנוצרה במהלך 5 ימים של תחרותיות נמחתה ע”י המטרות המשותפות והביאה לסוף טוב.
לקחים מתוך הניסוי: ROBBERS CAVE
- לא חייבים להיות הבדלים ברקע, מראה או היסטוריה של קונפליקטים כדי ליצור עוינות בין-קבוצתית. מספיק שמטרות הקבוצות מתנגשות או שקיומה של קבוצה נוספת מאיים על מטרות הקבוצה שלך (מצב בו רק קבוצה אחת יכולה לנצח).
- תחרות נגד אנשים מקבוצות אחרות לעיתים קרובות מגבריה את הלכידות בתוך הקבוצה (פוליטיקאים נוטים לנצל זאת כדי להסיט תשומת לב מקונפליקטים פנימיים)
- ניתן להפחית קונפליקט בין קבוצות בכך שגורמים לקבוצות לעבוד יחד למען מטרות משותפות. לשים את הקבוצות ביחד כדי שיכירו טוב יותר אחת את השנייה זה בד”כ לא מספיק.
הערכה של ההשקפה הכלכלית
היתרון של השקפה זו הוא שהיא מסתדרת היטב עם מה שאנו רואים סביבנו.
(+) האינטגרציה בין שחורים ולבנים עובדת הכי טוב בשילוב שחורים בצבא, מסגרת בה כולם פועלים יחד למטרה משותפת (כמו בניסוי) – הדבר נכון גם לגבי מיעוטים אחרים כגון יהודים, אירים, היספניים וכו’. בנסיבות כאלו, התרומה של האדם למען המטרה המשותפת בולטת יותר והחשיבות של שייכות קבוצתית אתנית פוחתת. מתייחסים אליו כאל אינדיבידואל ולא כאל נציג של קבוצה מסוימת.
(-) האינטגרציה פחות מוצלחת באוניברסיטה, שכן הציונים הם יחסיים והצלחת האחד תלויה בהישגי האחר. בשל כך, לעתים נוצרות נישות של גזעים מסוימים, ובני אותה קבוצה נוהגים להתרועע יחד. ממצאים אלה מתאימים לניסוי שתואר.
ההשקפה המוטיבציונית
עוינות בין-קבוצתית עשויה להתרחש גם בהעדר תחרות. בניסוי מחנה הקיץ, העוינות החלה עוד לפני שנודע כי צפויה תחרות. עצם ידיעת הקיום של הקבוצה השנייה הביא להמצאת כינוי לקבוצה, שימוש בביטויים קבוצתיים “המגרש שלנו” ולעוינות כלפי הקבוצה השנייה. נראה כי קיומם של גבולות בין קבוצות של אינדיבידואלים עשוי להוביל לאפליה קבוצתית.
פרדיגמת הקבוצה המינימלית
פרדיגמה ניסויית של
Henri Tajfel
המציגה את נכונות בני האדם לאמץ מנטאליות של הם/אנחנו. איך זה קורה? החוקרים יוצרים קבוצות בהתבסס על קריטריון שרירותי ולכאורה חסר משמעות ואז בוחנים כיצד חברי הקבוצה נוטים להתנהג אחד כלפי השני.
ראשית, הנבדקים מבצעים מטלה ומחולקים ל-2 קבוצות, לכאורה לפי תוצאות המטלה, בפועל חלוקה אקראית. לדוג’, בעקבות מטלה של הערכת כמות נקודות על מסך, הנבדקים מחולקים לקבוצת “הערכת יתר” וקבוצת “הערכת חסר”. כדי שמשמעות ההשתייכות לקבוצה תהיה מינימאלית, נאמר לנבדק לאיזו קבוצה הוא משתייך אך לא נאמר מי עוד משתייך לקבוצתו. לאחר מכן הנבדקים מתבקשים לבחור אפשרויות לחלוקת נקודות השוות בערכן לכסף בין שני זוגות נבדקים אחרים, זוג אחד מהקבוצה שלהם ואחד מהקבוצה השנייה.
אפשרויות החלוקה (ע”מ 455):
כמעט אותו סכום כסף לשתי הקבוצות, אבל מעט יותר לקבוצת החוץ
(Out-group).
סכום כסף מקסימלי בערך מוחלט לקבוצת הפנים
(In-group)
, אבל סכום כסף מעט גדול יותר לקבוצה השנייה.
יתרון מקסימלי לקבוצת הפנים על פני קבוצת החוץ, אבל פחות כסף באופן מוחלט מאשר באופציה 2.
מספר מחקרים מצאו כי רוב הנבדקים מעדיפים למקסם את ההפרש בין קבוצת הפנים לקבוצת החוץ, ולא ליצור רווח מוחלט מקסימלי לקבוצת הפנים. הדגש הוא לא על רווח מקסימלי לקבוצת האם אלא על “לנצח” את הקבוצה השנייה. זה מדהים, שלמרות שהנבדקים נותנים כסף לאנשים אחרים ולא לעצמם, ולמרות שהחלוקה לקבוצות היא כמעט חסרת משמעות, הנבדקים עדיין מעדיפים את חברי הקבוצה שלהם. זה מוכיח באיזו קלות אנו עוברים לחשוב במושגים של “אנחנו” ו”הם”.
1) תיאוריית הזהות החברתית (Social Identity)
האם הממצאים שראינו לא משקפים נטייה קוגניטיבית טהורה לחלק את העולם לקטגוריות של “הם” ו”אנחנו”? חלק ניכר מהעדפת קבוצת פנים משקף השפעות קוגניטיביות. למעשה, הנטייה הקוגניטיבית מאפשרת את החשיבה במושגים של “אנחנו” ו”הם”. אולם, הנטייה המוטיבציונית היא זו שמובילה להעדפה של “אנחנו” על פני “הם”. לכן, ממצאי הפרדיגמה שתוארה משקפים נטייה מוטיבציונית ולא קוגניטיבית.
התיאוריה המוכרת ביותר שמספקת הסבר לתופעה זו היא תיאוריית הזהות החברתית של
Tajfel & Turner
שטוענת שהדימוי העצמי של האדם אינו נובע רק מהזהות שלו ומהישגיו אלא גם מהמעמד וההישגים של הקבוצות השונות אליהן הוא משתייך. הזהות האישית מורכבת מהדברים החיוביים והשליליים שמזוהים עם אותה קבוצה (אמריקאי- גאווה על המעצמה והישגיה, בושה על היחס לעבדים). הזהות והדימוי העצמי כרוכים בקשר חזק להצלחות ולדאגות של קבוצות השייכות השונות.
חיזוק המעמד של קבוצת הפנים
מאחר והדימוי העצמי שלנו מבוסס בחלקו על המעמד של הקבוצות אליהן אנו משתייכים, אנו עשויים להתפתות לחזק את המעמד של הקבוצות הללו ושל חבריהן. זו אחת הסיבות החשובות להעדפת הקבוצה שלך
(In-group Favoritism).
תחושה חיובית ביחס לקבוצה מעוררת תחושה חיובית ביחס לעצמי.
- ניסוי 1: אנשים שניתנה להם הזדמנות להפגין
In-group Favoritism
בפרדיגמת הקבוצה המינימאלית הפגינו אח”כ דימוי עצמי גבוה יותר מאלו שלא ניתנה להם האפשרות. - ניסוי 2: אנשים שנוטים יותר להתגאות בשייכותם לקבוצה
- נוטים יותר להראות
In-group Favoritism
בפרדיגמת הקבוצה המינימאלית. - נוטים להגיב לביקורת על הקבוצה שלהם כאילו כוונה כלפיהם.
Basking in Reflected Glory
חיזוק לתיאוריית הזהות החברתית הלקוח מחיי היומיום הוא הממצא שאנשים אוהבים להכריז על השתייכותם לקבוצות מסוימות כשהקבוצות הללו מצליחות (“אנחנו מספר 1”) ולהתנער מהן בעת הפסדים. תופעה זו מכונה
Basking in Reflected Glory
(רוברט סיאלדיני). (דיברנו על זה בהערכה עצמית-השוואה חברתית).
ניסוי: נמצא שסטודנטים לובשים יותר את חולצת קבוצת הקולג’ לאחר ניצחונות מאשר לאחר הפסדים. בנוסף, נמצאה נטייה מובהקת לשימוש בגוף ראשון לאחר ניצחונות (“ניצחנו”) ובגוף שלישי לאחר הפסדים (“הם הפסידו”). ההסבר לכך לפי התיאוריה: ניצחונות/כישלונות של הקבוצה משפיעים על הדימוי העצמי שלנו, גם כשמדובר בקבוצת כדורגל.
• הכפשת קבוצת החוץ כדי לרומם את הדימוי העצמי
האם אנו גם מפחיתים מקבוצות אחרות כדי להרגיש טוב יותר עם עצמנו ועם הקבוצה שלנו? מחקרים רבים מראים שאכן אנחנו מפתחים או משמרים את הדימוי שלנו גם באמצעות סטריאוטיפים ודעות קדומות.
- מחקר 1: למחצית מהנבדקים אמרו שהם קיבלו תוצאות לא טובות במבחני אינטליגנציה (איום על דימוי עצמי) ולמחצית נאמר שהצליחו. אח”כ הציגו לכל הנבדקים ראיון עבודה של מועמדת כאשר למחצית נאמר שמדובר ביהודיה ולמחצית לא. אלו שחשבו שהיא יהודיה דירגו אותה בצורה יותר שלילית מאלה שלא, רק בתנאי שנאמר להם שהם לא הצליחו במבחני האינטליגנציה. בנוסף, הדימוי העצמי שלהם עלה מתחילת הניסוי לאחר שהם “הוציאו את זה” על היהודייה.
- מחקר 2: ראשית, הנבדקים קיבלו ביקורת או שבח ע”י רופא לבן או שחור. החוקרים שיערו כי הנבדקים יקבלו את השבחים אך יטילו ספק בביקורת בתירוץ שקשור לגזע של הרופא. נבדקים שקיבלו ביקורת יתייחסו לאדם כשחור, ואם קיבלו שבח יתייחסו לאדם כרופא. לאחר מכן, הנבדקים ביצעו מטלת החלטה לקסיקלית- האם רצף אותיות הוא מילה. חלק מהמילים היו קשורות למקצוע הרפואה (ביה”ח,מרשם) וחלקן קשורות לסטריאוטיפים נפוצים לגבי שחורים (ג’ז,ראפ). נבדקים שקיבלו ביקורת מהרופא השחור זיהו במהירות מילים הקשורות לשחורים ונבדקים שקיבלו שבחים מהרופא השחור זיהו במהירות מילים הקשורות לרפואה.
2) תיאוריית תסכול-אגרסיביות (Frustration Aggression Theory)
כל מי שנתקע בפקק מכיר את התיאוריה: תסכול מוביל לאגרסיביות. תיאוריה זו מצדדת בגישה מוטיבציונית ביחס לדעות קדומות ואפליה, לפיה אנשים נוטים יותר להשמיץ קבוצה אחרת
(out-group)
כשהם מתוסכלים או כועסים. התיאוריה מנבאת שמצבי תסכול יביאו לאגרסיביות גוברת. ניתן להבחין כאן בגבול הדק בין תיאוריות כלכליות ומוטיבציוניות. אם מקור התסכול הוא הקבוצה שלגביה יש דעות קדומות ואפליה, אזי התיאוריה היא גם מוטיבציונית וגם כלכלית. אם מקור התסכול הוא לא הקבוצה, אלא חדר מחומם מידי או זיכרון של חוויה מעצבנת שארעה קודם לכן, ההסבר הכלכלי אינו מתאים והגישות מתפצלות.
מאגרסיבית מוכללת לאגרסיביות ממוקדת
From generalized aggression to targeted aggression
הקשר בין תסכול לאגרסיביות לא מסביר דעות קדומות ואפליה שכן תסכול גורם לאגרסיביות מוכללת. כמו כן, לפעמים הכעסים מופנים כלפי האנשים שאנו אוהבים, ולכן הקשר בין תסכול ואגרסיביות לא מסביר את זה שהאגרסיביות מופנית לקבוצה ספציפית. לפעמים אנחנו לא יכולים לגלות את מקור התסכול האמיתי מבלי לחוות קושי נוסף, ולכן אנו מפנים את התסכול ל-
safer target.
לדוגמא: אנטישמיות. למרות שיהודים היו מתקבלים בברכה בכל מקום, בזמנים קשים במדינה כעס רב הופנה כלפיהם.
ניסוי:
(Hovland & Sears)
בדק את הקשר בין מחיר הכותנה, שהייתה רכיב חשוב בכלכלה באותה תקופה, לבין מספר הלינצ’ים בשחורים בדרום ארה”ב בין 1882-1930. שיערו שמחירי כותנה גבוהים עוררו תסכול רב והביאו למספר גדול יותר של לינצ’ים. אכן נמצא קשר שלילי חזק בין הגורמים. אנליזה מחודשת של נתוני המחקר אף חיזקה את תיאורית תסכול-אגרסיביות ומצאה גם קשר שלילי דומה אך קצת יותר חלש בין מצב הכלכלה לבין הלינצ’ים בלבנים. כלומר, תסכול אכן גורם לאגרסיביות כללית אך היא מופנית יותר כלפי אוכלוסיות חלשות. אלמנט זה הופך את התיאוריה מתיאורית אגרסיביות לתיאורית אפליה. (אין בספר)
הערכה של הפרספקטיבה המוטיבציונית
חוזק של ההשקפה המוטיבציונית: בנויה על 2 רכיבים אנושים שחשיבותם לא מוטלת בספק:
אנשים מבחינים בקלות בין “אנחנו” ל”הם”
והקבוצות אליהן הם משתייכים קשורות לרצון לשפר את הדימוי העצמי שלהם.
אנשים נוטים להיות תוקפניים כשהם מתוסכלים, לרוב על חשבון החלשים ביותר.
הפסיכולוג החברתי רוג’ר בראון תיאר את הקונפליקט בין קבוצות כ”שרפרף חזק בעל 3 רגליים”, משום שהוא מבוסס על:
1) הנטייה המתמשכת של אנשים לסטריאוטיפיזציה (פרספקטיבה קוגניטיבית)
2) הנטייה להאדיר את ה-
In-group
ולהקטין את מי שאינו נמצא בה (כלכלית+מוטיבציונית)
3) הנטייה ליצור חברות שבהן חלוקת המשאבים לא שווה ויוצרת עוינות בין קבוצות (כלכלית+מוטיבציונית)
הן הפרספקטיבות הכלכליות והן המוטיבציוניות הראו נטייה לתגמל את קבוצתנו ולהעניש חיצוניים לה - רגל מס’ 2. שתי הגישות הסבירו גם כן כיצד חלוקה לא שוויונית של משאבים יכולה ליצור תסכול, שבתורו גורם לעוינות בין קבוצות – רגל מס’ 3. בכדי להסביר את רגל מס’ 1 – סטריאוטיפיזציה - יש לגשת אל הפרספקטיבה הקוגניטיבית. (אין בספר)
ההשקפה הקוגניטיבית
לפי ההשקפה הקוגניטיבית, סטריאוטיפים הם בלתי נמנעים שכן הם נובעים מהצורך/ ההכרח לבצע קטגוריזציה. אנו מבצעים קטגוריזציה לכל מה שמסביבנו, אפילו צבעים נתפסים אצלנו כקטגוריות מובחנות. לקטגוריזציה הזו יש מטרה: היא מסייעת לתפוס ולעבד את הגירויים הרבים שבסביבתנו, ועוזרת לנו לבנות מודל פשוט יותר של העולם מהמודל המורכב הקיים במציאות. העיתונאי האמריקאי וולטר ליפמן טבע את המושג סטריאוטיפ וטען כי המציאות מורכבת מידי ולכן אנו מבנים אותה מחדש למבנים פשוטים יותר כדי שנוכל להסתדר. לפי הגישה הקוגניטיבית, סטריאוטיפים הם תוצאה טבעית של הדרך בה המוח שלנו עובד ומעבד מידע.
סטריאוטיפים ושימור של רזרבות מנטליות
לפי ההשקפה הקוגניטיבית, סטריאוטיפים הם קטגוריות קוגניטיביות שימושיות שעוזרות לנו לעבד מידע ביעילות. אם כך, נצפה למצוא שימוש מוגבר בסטריאוטיפים כשיש עלינו עומס מנטלי, כשאנו עייפים או כשאנו זקוקים לקיצור דרך.
- ניסוי 1: מצא שימוש מוגבר בסטריאוטיפים כשהנבדקים היו בשעות הקשות של המחזור היומי שלהם: “אנשי בוקר” נטו יותר לבצע סטריאוטיפים ולסבור שאדם שהעתיק בבחינה אשם אם הוא אתלט- כאשר נבחנו בלילה. “אנשי לילה” נטו יותר לטעון כי אדם שהואשם בשימוש בסמים הוא אשם אם הוא שחור כאשר נבחנו ביום. אנשים אלה פנו לשימוש חסר-מחשבה בסטריאוטיפים כשהייתה חסרה להם אנרגיה מנטלית.
אם שימוש בסטריאוטיפים חוסך משאבים קוגניטיביים, הוא מפנה משאבים קוגניטיביים שניתן לעשות בהם שימוש לצורך מטלות קוגניטיביות אחרות. (אין בספר) - ניסוי 2: נבדקים התבקשו למלא שתי מטלות במקביל: לגבש רושם על אדם מסוים בהסתמך על תכונות אופי שהוצגו על המסך (מסוכן, מרדן וכו’) ולהקשיב לקלטת על הכלכלה והגיאוגרפיה של אינדונזיה. עבור מחצית מהנבדקים התכונות לוו בסטריאוטיפ מתאים (לדוגמא:
Skinhead)
ונמצא שאכן הם נטו יותר לבצע סטריאוטיפים, מה שפינה להם יותר משאבים קוגניטיביים ולכן הם הצליחו יותר בבוחן על אינדונזיה וגם זכרו יותר טוב את התכונות שהוצגו להם. כלומר, השימוש בסטריאוטיפים גרם לזיכרון טוב יותר של התכונות ולהצלחה גדולה יותר בבוחן פתע על אינדונזיה.
תהליכי הבניה והערכות מוטים
המחיר של יעילות השימוש בסטריאוטיפים הוא ירידה בדיוק ועלייה בסיכוי לטעות (שכן לא כל חברי הקטגוריה תואמים לגמרי את הסטריאוטיפ). בנוסף, עיבוד מידע מוטה עשוי להסביר מדוע גם סטריאוטיפים בלתי-תקפים בעליל מתפתחים ומחזיקים מעמד – קל מאד להבנות מידע הרלוונטי לסטריאוטיפ וע”י כך לחזק את הסטריאוטיפ השגוי.
ההשקפה הקוגניטיבית שואפת לזהות את תהליכי הבנייה המדויקים העומדים בבסיס הסטריאוטיפים המעוותים את תפיסתנו.
הבלטה של דמיון בקבוצת הפנים ושוני מקבוצת החוץ
מספרים על אדם שחי על הגבול בין רוסיה לפולין ובגלל מלחמות ושינויים בגבולות כל פעם היה תחת מדינה אחרת. פעם אחת הוא לא היה בטוח איזו מדינה הוא והוא שאל מישהו האם הוא עכשיו שייך לפולין או לרוסיה. אמרו לו שהוא שייך לפולין אז הוא אמר “מזל, כבר לא יכולתי לסבול את החורפים הרוסיים הקשים האלה”. סיפור זה ממחיש כי למרות שחלוקה לאומית שרירותית לא יכולה להשפיע על מזג האוויר במקום מסוים, לגבולות קטגוריאליים שרירותיים יש השפעה עצומה על ה-
mind
האנושי.
מחקרים מראים שחלוקה של אנשים/ אובייקטים לשתי קבוצות לבדה גורמת לאנשים לראות פחות גיוון בתוך הקבוצות ויותר שוני בין הקבוצות.
- ניסוי 1: הראו לאנשים קווים השונים זה מזה באורכם במידה קבועה. לאחר מכן, חילקו את הקווים לשתי קבוצות שונות, וכתוצאה מכך הנבדקים הפגינו הערכת חסר של ההבדל בין קווים סמוכים בכל קבוצה והערכת יתר של ההבדל בין הקווים החיצוניים בכל קבוצה. (אין בספר)
- ניסוי 2: הנבדקים חולקו לשתי קבוצות מינימאליות. לאחר מכן מילאו שאלון עמדות פעמיים; בשם עצמם ובשם אדם מה-
In-group /
מה-Out-group.
הנבדקים נטו לחשוב שחבריהם לקבוצה חושבים יותר כמוהם ואילו חברי הקבוצה השנייה חושבים באופן שונה מהם, גם כאשר החלוקה לקבוצות שרירותית.
זה לא מפתיע שאנשים נוטים לראות יותר דמיון בתוך הקבוצה מאשר בין הקבוצות, שכן כל רעיון הקטגוריזציה מתבסס על חלוקה לקטגוריות לפי דמיון משותף. מה שמפתיע הוא שאנשים נוטים לעשות זאת גם כשקריטריון החלוקה הוא שרירותי לחלוטין או כשהמימד ששימש לחלוקה (לדוגמא: צבע עור) אינו רלוונטי למימד אותו מנסים להעריך (לדוגמא:
IQ).
במקרים כאלו, סטריאוטיפים מעוותים את השיפוטים שלנו.
אפקט ההומוגניות של קבוצת החוץ
הנטייה להניח הומוגניות בתוך הקבוצה גדולה הרבה יותר עבור קבוצת החוץ מאשר קבוצת הפנים (“הם” חושבים באותה צורה, אבל “אנחנו” לא).
- ניסוי: נבדקים משתי אוניברסיטאות צפו בקלטת בה סטודנטים מקבלים החלטות (איזו מוסיקה לשמוע, האם לשבת עם אנשים אחרים בהפסקה בזמן ניסוי וכו’). למחצית מהנבדקים נאמר כי אלו סטודנטים מהאוניברסיטה שלהם ולמחצית השנייה נאמר שאלו סטודנטים מהאוניברסיטה השנייה. לאחר מכן, הנבדקים התבקשו להעריך האם סטודנטים מהאוניברסיטה בה צפו יבצעו את אותן הבחירות כמו הסטודנטים שהופיעו בסרט. הנבדקים נטו להעריך הומוגניות גדולה יותר מבחינת דעות והרגלים בקרב סטודנטים מהאוניברסיטה השנייה וגיוון גדול יותר בקרב האוניברסיטה שלהם. כך שנעשתה יותר הכללה בקבוצה השנייה ופחות הכללה בקבוצה של הנבדק.
הסברים אפשריים לתופעה:
כמות האינטראקציות: אנו נמצאים במגע רב יותר עם חברי הקבוצה שלנו, מה שנותן לנו הזדמנות לראות את הגיוון בדעות ובמנהגים, בעוד פעמים רבות כל מה שאנו יודעים על הקבוצה השנייה הוא מאפיינים סטריאוטיפים.
טבע האינטראקציות: בתור חברים באותה קבוצה אנחנו לא מתייחסים לכל חבר כמייצג של הקבוצה, אלא מבחינים בהעדפות וכישרונות האופייניים של הפרט ושמים אותם במרכז האינטראקציה. לעומת זאת, באינטראקציות עם חברי הקבוצה השנייה אנחנו נוטים להתייחס לחברי הקבוצה כמייצגים של הקבוצה, והתכונות הייחודיות של הפרט מתפוגגות אל הרקע.
עיבוד מידע מוטה
כפי שראינו, אנו נוטים להתייחס לפעולות של חבר קבוצה כאופייניות לכל חברי הקבוצה כאשר מדובר בקבוצה אחרת ולא בקבוצה שלנו. אולם, הנטייה לבצע הכללה מושפעת גם מסוג ההתנהגות, ולא רק מהשייכות הקבוצתית. למשל, יש סיכוי גדול להכליל על נטייה להתנהגות חצופה, ופחות סיכוי להכליל על נטייה להתקפי אפילפסיה.
באופן כללי, אנשים נוטים לבצע הסקות נרחבות לגבי התנהגויות שהם כבר חושדים שמאפיינות את הקבוצה, ולהתעלם מהתנהגויות שאינן תואמות את הסטריאוטיפ שלה. לפיכך, סטריאוטיפים נוטים לחזק את עצמם: אנו שמים לב, מייחסים חשיבות וזוכרים התנהגויות שתואמות את הסטריאוטיפ, ולעומת זאת מתעלמים, שוללים ושוכחים התנהגויות שאינן תואמות לסטריאוטיפ.
סטריאוטיפים משפיעים גם על האופן בו אנו מפרשים אירועים.
- ניסוי 1: נבדקים לבנים צפו בסרט בו אדם לבן ושחור עורכים דיון. הנבדקים מתבקשים לתאר את הסרט באמצעות קטגוריות (“התנהגות אגרסיבית”, “משחק” וכו’). בחלק מסוים בסרט, אחד השחקנים דוחף את השני – עבור מחצית מן הנבדקים האדם השחור הוא זה שדחף ועבור המחצית השנייה האדם הלבן. הנבדקים שצפו באדם הלבן נטו יותר לראות את הדחיפה כמשחק ואלו שצפו באדם השחור נטו יותר לראות את הדחיפה כהתנהגות אגרסיבית. כלומר, על אף ששתי הקבוצות ראו את אותו האירוע, הן תפסו אותו אחרת. תוצאות מחקר זה מדהימות משום שהדחיפה הינה עובדה נתפסת אל מול עיניהם של הנבדקים ובכל זאת מתייחסים מפרשים וזוכרים אותה אחרת. (בשיעור- שקופית 19)
השפעת הסטריאוטיפ צפויה להיות גדולה אף יותר כשאנו מקבלים את המידע ממקור שני.
- ניסוי 2: נבדקים הקשיבו לתיאור של משחק כדורסל והתבקשו להתמקד בשחקן מסוים. מחצית מהנבדקים ראו תמונה לפיה השחקן שחור והמחצית השנייה חשבו שהוא לבן. ההערכה של השחקן הושפעה מסטריאוטיפים לגבי שחקני כדורסל שחורים ולבנים: אלו שסברו שהוא שחור נטו לתאר את סגנון המשחק שלו כטוב ואתלטי ואלו שסברו שהוא לבן נטו לתאר את סגנון המשחק שלו כמתוחכם ומאומץ.
לסיכום, נראה שאנחנו לא מעריכים את המידע באופן אובייקטיבי. מידע שתואם את הסטריאוטיפ שלנו מקבל משקל גבוה יותר מאשר מידע שאינו תואם את הסטריאוטיפ.
נבואות שמגשימות את עצמן
רוברט מרטון טבע את המושג, המתייחס לביצוע התנהגות המעוררת אצל האחר התנהגות התואמת לאמונתנו המקורית לגביו ומחזקת אותה. לדוגמא, אם אנו סבורים שקבוצה מסוימת היא עוינת נתנהג כלפיה בחשדנות. הדבר יוביל לקרירות מצדה שתשמש כהוכחה לאמונתנו. מורה שחושבת שחברים בקבוצה מסוימת חסרי יכולות אינטלקטואליות, יכולה לא להציע להם הוראות מתאימות, ובכך להגביר את סיכוייהם באמת לפגר אחרי חבריהם לכיתה.
- ניסוי: נבדקים (סטודנטים לבנים מפרינסטון) ראיינו אנשים שחורים ולבנים שלכאורה מועמדים לעבודה כלשהי. נמצא שהמראיינים התייחסו באופן שונה ובלתי מודע למרואיינים השחורים – הם ישבו רחוק יותר מהם, סיימו את הראיון מהר יותר וכו’ – מה שכמובן פגע בביצועי המרואיין. בשלב הבא, הנבדקים אומנו להתייחס למרואיינים לבנים באותו אופן בו התייחסו למרואיינים שחורים/ לבנים בחלק הראשון של הניסוי. נמצא כי נבדקים שקיבלו יחס דומה ליחס לו זכו השחורים קודם לכן, דורגו כפחות מצליחים בראיון. מכך ניתן להסיק שהסטריאוטיפ השלילי לגבי שחורים אושש על ידי התנהגות המראיין, אשר מראש העמיד אותם בעמדה נחותה יותר בתחילת ראיון. תוצאות דומות נצפו גם בניסוי דומה בו המועמדים לעבודה היו הומוסקסואלים.
ייחודיות ומתאמים מדומים
למרות שהגישה הקוגניטיבית מדגישה את התפקיד של הקוגניציה, זה לא ברור איפה עיבוד מידע אובייקטיבי מפסיק להשפיע וישנה השפעה של להט, מניע או אינטרס אישי. מלבד ההשפעה של הקוגניציה על הטיות יש השפעה של מאפיינים מוטיבציוניים. בניסוי שהוצג לעיל, יתכן שחוסר נוחות לראיין מישהו מגזע אחר הובילה להתנהגות של הנבדקים ולא ציפיות מוקדמות מהמרואיינים.
אך יש סוג אחד של הטיות סטריאוטיפיות שנובע מתהליכים קוגניטיביים בלבד וזה האופן בו אנו רואים קשר בין אירועים.
מתאם מדומה (Illusory Correlation)
אמונה שגויה לגבי קשר בין אירועים, מאפיינים וקטגוריות שלמעשה לא קיים. חלק מהמתאמים המדומים מתרחשים בגלל הפרוש שלנו לאירועים אנומליים. אירועים ייחודיים מושכים תשומת לב ולכן הם נחרטים יותר בזיכרון וזוכים לייצוג יתר בזיכרון. הדבר נכון לגבי מיעוטים, שמעצם הגדרתם חבריהם בולטים יותר בעיני הרוב. בני המיעוטים בולטים במיוחד עבור התנהגות שלילית, שגם היא בולטת במיוחד בשל היותה נדירה יותר. לפיכך, התנהגות שלילית של בני מיעוטים בולטת באופן כפול ולכן נדמה שהיא נפוצה יותר מכפי שהיא באמת, ויוצרת את הרושם שבניי מיעוטים בעלי יותר התנהגות בעיתית. אפקט זה מכונה ייחודיות מזווגת
(Paired Distinctiveness) -
צימוד של שני אירועים ייחודים אשר הופכים עוד יותר בולטים בשל התרחשותם יחד.
- ניסוי 1: בשלב הראשון מראים לנבדקים שקפים המתארים התנהגות חיובית/ שלילית של חברי קבוצה א/ב. הקבוצות לא היו מציאותיות כך שלנבדקים לא היו אמונות קודמות לגביהן. 2/3 מהאמירות התייחסו לחברי קבוצה א’ ולכן היא הייתה קבוצת הרוב וקבוצה ב’ הייתה המיעוט. בקרב שתי הקבוצות, אחוז ההתנהגות החיובית היה זהה (69%) ולכן לא היה מתאם בין התנהגות להשתייכות לקבוצה. בשלב השני הנבדקים צפו באותן התנהגויות ללא השיוך הקבוצתי של מבצע הפעולה. הם התבקשו (1) לשייך את ההתנהגויות לחבר הקבוצה הנכונה ו(2) להעריך את תכונות האופי של חברי הקבוצות על גבי מגוון סקאלות של תכונות. ממצאים: הנבדקים נטו לשייך יותר את ההתנהגות השלילית לחברי הקבוצה הקטנה (ב’) ואת ההתנהגות החיובית נטו לשייך יותר לקבוצה הגדולה (א’). בנוסף, הנבדקים נתנו הערכת אופי אוהדת יותר לקבוצה הגדולה. הנבדקים העריכו הערכת יתר ביחס לביצוע התנהגות חיובית ע”י הרוב והערכת חסר לביצוע התנהגות חיובית ע”י המיעוט, ולהפך.
- ניסוי 2: כדי להראות שמדובר בייחודיות מזווגת כללית ולא משהו שקשור להתנהגות שלילית, בדקו האם הממצאים משוחזרים גם כאשר אחוז ההתנהגויות השליליות שהוצגו היה גדול יותר. גם במקרה זה הנבדקים שייכו את ההתנהגות החיובית לקבוצה הקטנה.
כדי להשליך ממצאי הניסוי לסטריאוטיפים המשמעותיים ועמידים הקיימים במציאות יש לזכור
(+) התוצאות מרשימות במיוחד מכיוון שהניסוי נעשה ללא הקשר. בחיים קיים הקשר שעשוי להבליט עוד יותר את יצירת המתאם המדומה. למשל, גזע עשוי להשפיע על האופן בו אנו שופטים בן קבוצה אחרת, אך לא נייחס לגזע משמעות בבואנו לשפוט אדם מקבוצה אתנית זהה לשלנו.
(-) התיאוריה מבצעת ניבוי יתר: הניסוי מנבא נטייה לפתח ‘מתאם מדומה’ בין כל שני משתנים ייחודיים המופיעים יחד. בפועל זה לא כך. לדוגמא, אין נטייה לפתח מתאם מדומה לגבי אנשים שמאליים שהם גם צמחוניים/ לטינו שהם גם בעלי נטייה הומוסקסואלית/ אסיאתיים שהם גם עושים סנואובורד, למרות שבכל המקרים מדובר בשני מאפיינים ייחודיים המופיעים יחד. התיאוריה לא מצליחה לנבא אילו צימודים ייחודים יהפכו לסטריאוטיפים.
איך מסבירים את יוצאי הדופן? (Disconfirmation=)
נדיר שסטריאוטיפ לא יופרך לעולם. גם בקבוצות שידועות כאינטליגנטיות/ ספורטיביות יש מדי פעם טיפשים/ עצלנים. כמעט בטוח שניתקל במידע הסותר את הסטריאוטיפ, גם אם הוא די מדויק. אם הסטריאוטיפ שגוי נתקל במידע סותר לעיתים קרובות.
אין תשובה אחת לגבי האופן בו אנשים נוהגים כשהם נתקלים בידע הסותר את הסטריאוטיפ ונראה שגורמים רבים משפיעים על כך (חשיבות רגשית של הסטריאוטיפ, האם האדם מחזיק בסטריאוטיפ לבדו או שכל בני קבוצת השייכות שלו מחזיקים בו וכו’). מה שידוע הוא שאנשים לא נוטשים סטריאוטיפים בקלות. קיימים תהליכים רבים באמצעותם אנשים מעבדים מידע הסותר סטריאוטיפ. הבנת תהליכים אלה מספקת תובנה באשר לסיבה מדוע סטריאוטיפים ממשיכים להתקיים גם בנוכחות מידע הסותר אותם?
אף סטריאוטיפ לא טוען שאין שונות בהתנהגות – קבוצה עשויה להיחשב עצלנית/ לא כנה “בממוצע”. אין ציפייה שכל חברי הקבוצה יהיו כל הזמן עצלנים/ לא כנים, ולכן תמיד ניתן להסתכל על סתירות לסטריאוטיפ כעל תת-קטגוריות יוצאות דופן. תופעה זו מכונה
Subtyping
– הסברת קיומם של יוצאי דופן ע”י יצירת תת-קטגוריה שניתן לצפות כי תהיה שונה מהקבוצה הכוללת. למשל, האמונה ששחורים לא מוצלחים בשום דבר חוץ מספורט לא תפגע בגלל אובמה, כי הוא חצי לבן. למעשה המקרים השונים הם יוצאי הדופן שמדגישים את הכלל. מידע המתאים לסטריאוטיפ נתפס כעובדה, ומידע שלא מתאים לסטריאוטיפ עובר אנליזה ונדחה. ניתן לעשות זאת באמצעות מספר דרכים:
1) ייחוס של התנהגות תואמת סטריאוטיפ לנטיות האישיות של האדם וייחוס של התנהגות סותרת סטריאוטיפ לנסיבות חיצוניות ותחשב ללא משמעותית (פילנתרופיות של יהודי תיוחס ע”י אנטישמי לרצון להתקבל חברתית אך הישגיותו תיוחס לאופי ה”אמיתי” שלו).
2) באמצעות רמת קידוד קונקרטית/רחבה
(Level of Encoding)
של הסיטואציה. לדוגמא: אדם המקים אדם אחר שנפל יכול להיתפס ברמה המוחשית ביותר כ”מקים” או ברמה יותר נרחבת כ”עוזר”/”אלטרואיסט”. רמות שונות של מוחשיות מעוררות קונוטציות שונות. ככל שהתיאור יותר קונקרטי הוא פחות מעיד על האדם המעורב (כל אחד יכול “להרים”, לא כל אחד הוא “אלטרואיסט”). ניבוי: אם ההערכה שלנו מונחית ע”י סטריאוטיפים מוקדמים, נצפה לתאר פעולות שמתאימות לסטריאוטיפ במושגים רחבים (וכך לחזק את הסטריאוטיפ), ופעולות שלא מתאימות לסטריאוטיפ במונחים קונקרטיים (וכך למנוע איתגור פוטנציאלי של הסטריאוטיפ).
ניסוי: לפני תחרות סוסים מסורתית באיטליה, בה התחרות הבין-קבוצתית גבוהה, הראו לנבדקים תמונות של חברי קבוצתם או חברי הקבוצה המתחרה (ניתן להבחין לפי צבע החולצה) מבצעים פעולות חיוביות/שליליות ובקשו מהם לתאר את התמונה. נמצא שפעולות שתאמו את האוריינטציה המקורית של הנבדק (פעולות חיוביות של קבוצתם ופעולות שליליות של הקבוצה השנייה) תוארו במונחים מופשטים יותר מאשר פעולות שסתרו אותה. למשל: עוזר/מרים, מביע דאגה/מבקר, מרמה/מסתיר מידע. הבדלים אלו מסייעים לאדם לראות באור חיובי יותר את הקבוצה שלו.
עיבוד אוטומטי ועיבוד מבוקר
חלק מהתהליכים הקוגניטיביים המובילים ליצירת סטריאוטיפים הם מודעים
(Subtyping,
התייחסות לסתירות כיוצאי דופן של הסטריאוטיפ בכדי לשמר אותו), וחלקם אוטומטיים (מתאמים מדומים המבוססים על ייחודיות או אפקט ההומוגניות של קבוצת החוץ). מחקרים מראים כי התגובות שלנו לקבוצות שונות מונחות במידה רבה ע”י תהליכים אוטומטיים שניתן לצמצמם, אך לא לבטלם. המחקר מבליט את ההבחנה בין תגובות מיידיות רפלקסיביות לבין תגובות יותר רפלקטיביות.
Devine
הראתה שההבדל בין אנשים עם דעות קדומות לאנשים ללא דעות קדומות אינו הידע שלהם לגבי סטריאוטיפים, אלא האם הם מתנגדים לסטריאוטיפים הללו או לא. לשם כך, היא הבחינה בין שני סוגים תהליכים:
תהליכים אוטומטיים: תהליכים המתרחשים מחוץ לתודעה, ללא בקרה מודעת.
תהליכים מבוקרים: תהליכים המתרחשים בהנחיה מודעת ומחשבה מכוונת.
הפעלת הסטריאוטיפ היא לרוב אוטומטית, גם בקרב אנשים ללא דעות קדומות, מכיוון שהאסוציאציות (בין מוסלמים לפנאטיות, בין שחורים לפשיעה וכו’) בין אם הן נכונות או לא, קיימות בתרבות שלנו. אולם, אנשים ללא דעות קדומות ישתמשו ביותר תהליכים קוגניטיביים מבוקרים בניסיון לדכא את האסוציאציות הללו.
- ניסוי 1: נבדקים חולקו לקבוצת דעות קדומות גבוהות/ נמוכות לפי ציוניהם בשאלון
Modern Racism Scale.
כדי להראות שאין הבדל בין האנשים בעיבוד האוטומטי של מידע סטריאוטיפי, הראו לשתי הקבוצות מילים באופן תת-סיפי. לחלק מהנבדקים הראו מילים ניטראליות ולחלק הראו מילים הקשורות לסטריאוטיפ של אנשים שחורים (ולא קשורות לתוקפנות) על מנת לבצע הטרמה לסטריאוטיפ. לאחר מכן, הציגו לנבדקים מקרה בו אדם שחור התנהג באופן מעורפל שעשוי להתפרש כעוין או אסרטיבי (האדם סרב לשלם שכירות עד שהדירה תתוקן). נבדקים שעברו הטרמה לסטריאוטיפ של שחורים העריכו את האדם באופן שלילי יותר מאלו שלא עברו הטרמה, ללא קשר לרמת הדעות הקדומות שנמדדה בשאלון. מכיוון שהסטריאוטיפים נשלטו ע”י תהליכים אוטומטיים בשתי הקבוצות, גם נבדקים ללא דעות קדומות חזקות לא הצליחו לדכא את העיבוד האוטומטי של מידע סטריאוטיפי. - ניסוי 2: כדי להראות שההבדל בין שתי הקבוצות הוא בתהליכים הקוגניטיביים המבוקרים, ביקשו מהנבדקים לרשום מאפיינים של קבוצת ה’שחורים’. למרות שהראו קודם שאצל נבדקים בשתי הקבוצות הסטריאוטיפ של אדם שחור היה מעורר, נבדקים שהוגדרו קודם לכן כבעלי דעה קדומה חזקה רשמו הרבה יותר מאפיינים משפילים מנבדקים ללא דעה קדומה חזקה. למעשה כל האנשים מכירים ויודעים את הסטריאוטיפים השליליים על שחורים אך אנשים עם דעות קדומות חזקות מוכנים להגיד אותם ואחרים לא.
מחקרים מאוחרים יותר תומכים בממצא שאסוציאציות שליליות אוטומטיות לגבי קבוצות מסוימות מופעלות בקלות יותר אצל אנשים עם דעות קדומות לעומת אנשים ללא דעות קדומות. עם זאת, אנשים ללא דעות קדומות חווים פער בין האמונות והרגשות המופעלים על ידי התהליכים האוטומטיים לאלו המופעלים על ידי תהליכים מבוקרים.
ניסוי 1: הציגו לאנשים ללא דעות קדומות פרצופים לבנים/שחורים למשך פרק זמן שונה:
30 מילישניות: תגובה אוטומטית
- פעילות מוגברת באמיגדלה בתגובה לפרצופים שחורים.
- מתאם בין מידת הפעילות באמיגדלה לתוצאות מבחן
IAT
הבודק דעות קדומות מרומזות.
525 מילישניות: תגובה נשלטת
- לא היה הבדל בפעילות האמיגדלה בין פרצופים שחורים ללבנים (מה שמעיד על שליטה בתגובה האוטומטית ביחס לשחורים שהופיעה בהתחלה).
- פעילות ה-
Prefrontal Cortex
(האחראי על ויסות קוגניטיבי והתנהגותי) הייתה גבוהה יותר עבור פרצופים שחורים.
ניסוי 2: ראשית נמדדה הדעה הקדומה של הנבדקים באמצעות מדד מרומז (פריימינג) ומדד מפורש (שאלון יחס כלפי שחורים). לאחר מכן, ביקשו מהנבדקים לשוחח במשך 3 דקות עם אדם שחור ועם אדם לבן (בנפרד). התנהגות הנבדק בשיחות הוערכה על ידי שופטים, פעם אחת ללא סאונד ופעם אחת באופן רגיל. נמצא כי המדד המפורש ניבא את החברותיות המילולית של הנבדקים כלפי שחורים (פעולה שניתן לשלוט עליה בקלות) והמדד המרומז ניבא את החברותיות הבלתי-מילולית של הנבדקים כלפי שחורים (פעולה שקשה לשלוט עליה). התוצאות המפורשות נמצאו קשורות גם למידה שבה הנבדקים עצמם חשבו שהיו חברותיים במהלך האינטראקציה. אך רק תוצאות המדד המרומז ניבאו את מידת החברותיות שיוחסה להם בניתוח הוידאו וכן החברותיות שייחסו להם הפרטנרים לשיחה. לסיכום, מדדים מפורשים של דעה קדומה יכולים לנבא התנהגות נשלטת ומדדים מרומזים מנבאים את התנהגות אוטומטית.
ניסוי 3:
(Payne)
נבדקים התבקשו להעריך במהירות האפשרית האם התמונה שמראים להם היא אקדח או כלי עבודה. נמצא כי כשהראו לפני התמונות תמונות של אנשים שחורים, זיהוי האקדח ע”י לבנים היה מהיר יותר וכשהראו תמונות של אנשים לבנים, זיהוי כלי העבודה היה מהיר יותר.
האם דפוס זה נובע מכך שלבנים רואים שחורים באור שלילי באופן כללי ולכן יקשרו כל גירוי שלילי לשחורים, או שמא ישנו קישור ספציפי בלתי-מודע בין אנשים שחורים לאקדחים הנובע מסטריאוטיפ קיים?
ניסוי 4: כלל 4 סוגים של גירויים מטרה, שהוצגו לאחר תמונה של אדם שחור/לבן: גירויים חיוביים, שליליים, קשורים לסטריאוטיפ של שחורים ולא קשורים לסטריאוטיפ של שחורים. הניסוי הראה כי תמונות של שחורים סייעו לזיהוי של פריטים חיוביים ושליליים המקושרים לשחורים (כגון ציוד ספורט וכלי נשק) אך לא סייעו לזיהוי של פריטים חיוביים ושליליים שאינם מקושרים לשחורים (פירות וחרקים).
ניסוי 5: מדגים את אותו רעיון. הניסוי נערך בעקבות מקרה בו אדם שחור נורה למוות בטעות ע”י שוטרים מאחר והם חשבו כי הוא שולף לעברם אקדח. הנבדקים צפו במשחק וידאו שבו דמות שחורה או לבנה מופיעה באופן מפתיע כשהיא נושאת אקדח או עצם תמים. הנבדקים התבקשו ללחוץ כמה שיותר מהר על כפתור “ירייה” אם הם סברו שהדמות נושאת אקדח ולא ללחוץ אם לדעתם היא נושאת חפץ תמים. נבדקו כמות הטעויות וסוג הטעויות שהנבדקים ביצעו- ירי באדם לא חמוש ואי-ירייה באדם חמוש. נמצא כי לגבי דמויות לבנות הנבדקים ביצעו את שני סוגי הטעויות באותה כמות. לגבי דמויות שחורות הנבדקים נטו לסבור יותר בטעות כי הדמות נושאת אקדח מאשר שהדמות נושאת חפץ תמים ולכן ביצעו יותר ירי בטעות מאשר אי-ירי נחוץ. תוצאות דומות התקבלו גם כאשר הנבדקים היו שחורים בעצמם.
הערכה של ההשקפה הקוגניטיבית
מבקרי הגישה מכירים בכך שקידמה את הידע בתחום הקונפליקטים הבין-קבוצתיים, אך טוענים כי מחקר הבוחן זמני תגובה וכו’ מסיט את תשומת הלב מהגורמים האמיתיים של התופעה החמורה של אפליית מיעוטים. לטענתם התופעות שנחקרות מנותקות מהקשרן האמיתי.
בנוסף, יש שטוענים שהגישה מתארת אפקטים קצרי טווח (לדוגמא, הטרמה ע”י תמונה של אדם שחור היא בעלת השפעה למשך זמן קצר מאוד) ויש אף הטוענים כי 10 דקות לאחר אינטראקציה עם אדם שחור כבר לא נמצאה השפעה למניפולציה.
עם זאת, חשוב לזכור שנזק רב עשוי להיגרם גם על ידי האפקטים קצרי הטווח (לדוגמא, ירי באזרח שחור תמים) כך שאין להקל בהם ראש. הם יכולים להיות הזרעים מהם סוגים עמוקים יותר של אפליה ודעות קדומות צומחים.
בנוסף, הגישה הקוגניטיבית הבהירה יותר מכל גישה אחרת כי כולנו נוטים לסטריאוטיפים, ולעיתים לא מודעים לכך. מבחן
IAT
עקיף יכול להראות כי יש לכל אחד אסוציאציות שליליות ביחס לקבוצות מסוימות שעדיף היה להימנע מהן. הבנה זו יכולה להיות הצעד הראשון להתגבר על דעות קדומות, והיא התאפשרה תודות לגישה הקוגניטיבית.
השתייכות לקבוצה סטיגמטית
עד כה התייחסו לגורמים לאפליה. מה עם אלו שנפגעים מהסטיגמה? אנשים המשתייכים לקבוצת הסטיגמה משלמים מחיר ברור מבחינה נפשית, תעסוקתית, בריאותית וכו’. בנוסף לכך, הם מודעים לסטריאוטיפים שקיימים כלפיהם ומודעות זו עשויה להיות בעלת השפעה שלילית עליהם. נדון בשתי השפעות מסוג זה.
1) עמימות של הייחוס (Attributional Ambiguity)
אנשים באופן כללי אוהבים לדעת את הגורמים לאירועים מסביבם, אך זה יכול להיות קשה מאד עבור אנשים המשתייכים לקבוצת הסטיגמה, שכן הם תמיד חושדים שאירוע מסוים התרחש בשל היותם חברים בקבוצה זו (“האם קיבלתי את הקידום כי אני שחור?”). תופעה זו מתרחשת הן עבור אירועים חיוביים והן עבור אירועים שליליים.
- ניסוי: נבדקים שחורים ולבנים מקבלים פידבק חיובי או שלילי מסטודנט אחר הנמצא בחדר סמוך. במחצית מהמקרים נאמר להם שנותן הפידבק יכול לראות אותם (ולפיכך יכול לזהות את צבע עורם) ובמחצית מהמקרים נאמר להם שלא. ממצאים: עבור הלבנים, לא הייתה לכך השפעה על התייחסותם לפידבק. עבור השחורים – אם לא ראו אותם, הפידבק השלילי פגע בדימוי העצמי והחיובי שיפר את הדימוי העצמי שלהם אך אם ראו אותם הפידבק לא השפיע על הדימוי העצמי.
השייכים לקבוצת סטריאוטיפ חיים בעולם פחות ברור. הם לא יודעים האם לשייך פידבק חיובי לכישרון שלהם או להתנשאות והאם לשייך פידבק שלילי לדעות הקדומות או לחוסר ההצלחה שלהם.
2) איום הסטריאוטיפ (Stereotype Threat)
הביצוע של אנשים מקבוצת סטיגמה עלול להיפגע עקב איום הסטריאוטיפ – פחד מאישור הסטריאוטיפ שקיים לגבי הקבוצה.
- ניסוי 1: בדק את ההשפעה שיש למתן חשיבות להבדלים בין המינים על הביצועים של נשים במבחני מתמטיקה. לקבוצה אחת נאמר שאין הבדל בין המינים בביצועים במבחן מסוים ולקבוצה השנייה נאמר שיש הבדל בין המינים. כשנאמר לנשים שאין הבדל הביצועים היו זהים בין המינים, וכשנאמר שיש הבדל ביצועי הנשים היו גרועים יותר.
- ניסוי 2: גם מניפולציות פחות בוטות מאמירה מפורשת שיש הבדלים השפיעו על התוצאות. אישה שנבחנה יחד עם שני גברים הגיעה לביצועים נמוכים (55% מהתשובות נכונות) בהשוואה לאישה שנבחנה באותו המבחן יחד עם שתי נשים (70% מהתשובות נכונות).
- ניסוי 3: סטודנטים שחורים ולבנים ביצעו מבחן מילולי. למחצית מהנבדקים נאמר כי זהו מבחן שמודד אינטליגנציה ולמחצית נאמר שזהו מבחן בפיתוח שלא מודד דבר. ביצועי הלבנים לא הושפעו מהמניפולציה, אך ביצועי השחורים היו נמוכים יותר במבחן שלכאורה מודד אינטליגנציה. גם כאן, די היה במניפולציה מינורית של כתיבת הגזע שלהם בראש העמוד כדי לייצר את האפקט. (אותו רעיון כמו הניסויים בשיעור)
מחקרים רבים הראו כי כמעט אף אחד לא חסין בפני תופעה זו.
- גברים לבנים ביצעו פחות טוב במבחני מתמטיקה כשהזכירו להם את עליונות האסייתים.
- בניסוי בו שיחקו גולף במעבדה הראו כי שמות התנאים השפיעו על ביצועי הנבדקים:
כשנאמר שבוחנים “ספורט פסיכולוגי” הנבדקים הלבנים והשחורים היו דומים בביצועיהם
כשנאמר שבוחנים “אינטליגנציית ספורט” השחורים ביצעו פחות טוב
כשנאמר שבוחנים “יכולות אתלטיות מולדות” לבנים ביצעו פחות טוב.
ישנם כמה הסברים לאופן בו איום סטריאוטיפ פוגע בביצועים:
- האיום גורם לעוררות גבוהה הפוגעת באופן ישיר בביצוע משימות מורכבות וכן מהווה מקור להסחה שפוגעת במיקוד במטרה.
- הידיעה כי קבוצה כלשהי חשודה במשהו נוטה לעורר מחשבות שליליות, אשר יכולות לפגוע באופן ישיר בתפקוד של הפרט או לגרום לו “ללכת על בטוח” בניסיון להימנע מכישלון במקום לנסות להצליח.
אמנם כולם עשויים להיפגע מאיום זה, אך יש הטוענים כי הרגישות של אפרו-אמריקאיים היא בעלת פוטנציאל ייחודי לגרום נזק. הסכנה באיום סטריאוטיפ היא שהוא גורר מעגל קסמים:
האיום פוגע בביצועים אקדמיים> פגיעה ביטחון עצמי> הפרט פגיע יותר לאיום סטריאוטיפ. הסטריאוטיפ פוגע בביצוע האדם, מה שמחזק שוב את הסטריאוטיפ, ולבסוף מונע מהאדם לעסוק בתחומים הללו (בייחוד מפסיק להיות מזוהה עם הישגים אקדמיים) ומעדיף לעסוק בתחומים בהם הוא יכול לשפר את הדימוי העצמי שלו.
המחיר של ההסתרה- סיפור על שחיין אוסטרלי מוצלח שחשבו שהוא הומוסקסואל והכחיש את זה- אמר שרק רוצים לשים עליו תוויות כסטרייט, כשבפועל הוא באמת היה גיי. אחרי שפרש הוא יצא מהארון . מספר על ההטבה שאחרי החשיפה- בריאות טובה יותר והקלה, ביצוע טוב יותר במבחנים.
הפחתת סטריאוטיפים, דעות קדומות ואפליה
אחד הגורמים שעוזרים להפחתת סטריאוטיפים הוא הגברת האינטראקציות היומיומיות בין הקבוצות השונות. כאשר האינטראקציות בין אנשים הן תדירות, יש נטייה מוגברת לראות אנשים כאינדיבידואלים ולא כנציגים של קבוצה מסוימת.
השערת הקשר (contact hypothesis)
לימודים מעורבים של תלמידים מגזעים שונים ומוצא אתני שונה יביאו להפחתת הדעות הקדומות והאפליה.
אולם, קשר בין קבוצות הוא לא הכל וחלק מן הקשרים יעילים יותר מהאחרים. מחקרים ראשונים בארה”ב לא חיזקו את השערת הקשר, ומחקר אחד אף מצא כי אינטגרציה של התלמידים אף גרמה ליותר דעות קדומות. ממצאים אלה אינם מפתיעים (כפי שראינו במחקר
Robbers Cave
פשוט להפגיש את הקבוצות לא עזר), ונמצא שהאינטראקציה בין קבוצות שונות יותר חיובית ומועילה כאשר מתקיימים כמה תנאים:
- סטטוס שווה לקבוצות - אם קבוצה אחת חשה עליונות על הקבוצה השנייה או עוינות ביחס אליה לא סביר לצפות שהרמוניה ופרודוקטיביות קבוצתית תהיה הנורמה.
- מטרה משותפת - כפי שראינו במחקר מחנה הקיץ, כאשר לקבוצות יש מטרה משותפת הדורשת שיתוף פעולה, האינטראקציות ביניהן יותר חיוביות.
- נורמות חברתיות תומכות בקשר בין-קבוצתי - הנורמות החברתיות משפיעות על האינטראקציות. אם הורי התלמידים יחשפו אותם בבית לדיבור שלילי על “ההם”, לא סביר שהיחס כלפיהם בביה”ס יהיה שונה.
• עידוד קשרים של אחד על אחד בין הקבוצות השונות – באופן זה מושם דגש על האינדיבידואל ופחות על שייכותו הקבוצתית.
אנליזה של מחקרים רבים ב-25 מדינות שונות מצאה כי כאשר רוב התנאים הללו מתקיימים ישנה ירידה בדעות הקדומות. במונחים של סטודנטים, כאשר סטודנטים שותפים לחדר עם סטודנטים מקבוצות אתניות שונות, יש פחות חרדה ממפגש עם גזע אחר ופחות מאפיינים מרומזים של דעות קדומות כלפי קבוצות שונות.
גם אם אינטראקציה גורמת לכך שהדעות הקדומות ירדו ל-0, חשוב לזכור כי לפי מה שראינו בפרק דעות קדומות חדשות יופיעו. אלמנטים חשובים בטבע האדם גורמים לדעות קדומות להיווצר ולכן כאשר יש מפגש בין קבוצות שונות יש לשים לכך לב.
- גישה כלכלית: משאבים מוגבלים וחוסר הסכמה מי יקבל מה גורמים כל הזמן לקונפליקטים בין קבוצות.
- גישה מוטיבציונית: אנשים צריכים להרגיש מוערכים ובעלי דימוי עצמי גבוה, תחושות שנובעות בחלקן מהקבוצה אליה הם משתייכים. לכן, גם אם אין ויכוחים על משאבים, ייתכנו בעיות בין-קבוצות.
- גישה קוגניטיבית: ממה שלמדנו על המוח האנושי עלתה בבירור נטייה לבצע קטגוריזציה אשר עשויה לגרום להבחנה בין-קבוצות ולבעיות בין-קבוצות.
הנטייה לסטריאוטיפים, דעות קדומות והתנהגות מפלה קיימת בכולנו, וכמוהן גם האחריות לדאוג להפחתת עוינות בין-קבוצות. כאזרחים עלינו לשים לב לכך שחוקים לשוויון מתקיימים, שאין גזענות בתקשורת, ושקבוצות יפעלו יחד להשגת מטרות משותפות ולא אחת נגד השנייה. כפרטים עלינו לנסות להתגבר על הפחד שלנו מאחרים ולשאוף ליותר אינטראקציות. כל זאת כדי לחיות בעולם יותר שוויוני וצודק.
