פרק 13 Flashcards
תוקפנות
הסברים לתוקפנות מושפעים מהשאלה האם מדובר בתוקפנות עוינת או אינסטרומנטאלית.
תוקפנות עוינת – התנהגות שמטרתה לפגוע באחר בצורה פיזית או פסיכולוגית, אשר מונעת ע”י רגשות של כעס ועוינות. חלק מהשואה ברואנדה בבירור נבע ממניעים עוינים: בני ההוטו רצו לנקום בבני הטוצי מתוך כעס על עוינות עבר.
תוקפנות אינסטרומנטאלית – התנהגות שמטרתה לפגוע באחר למטרות שאינן עוינות טהורה. למשל, רצון בתשומת לב או בסטאטוס, רצון להתעשר ורצון לקדם מניעים פוליטיים ואידיאולוגיים. חלק מהשואה ברואנדה נבע ממניעים פוליטיים: בני ההוטו רצו יותר כוח והשפעה מהטוצי.
גילויים רבים של תוקפנות משקפים מניעים מעורבים של עוינות ומניעים אינסטרומנטאליים.
שחקן כדורגל שנוהג בתוקפנות ביחס לשחקן אחר יכול לפעול מתוך רגש תוקפנות או ממתך מגוון סיבות אינסטרומנטאליות (ליצור לעצמו תדמית מאיימת, לעזור לקבוצתו לנצח וכו’).
1) מאפיינים מצביים של אגרסיה
חום, אלימות במדיה, אלימות במשחקי מחשב
מסגרת: אלימות חקיינית (Copy-Cat)
פיליפס: סוג אחד של אלימות חקיינית, התאבדות, היא תופעה מאוד ממשית. בניסוי ראשון, הוא זיהה 35 דו”חות על התאבדות במדיה בארה”ב בין 1947-1968, ובדק האם שיעורי ההתאבדות עלו בחודשים האלה. הוא השווה את שיעורי ההתאבדות בכל אחד מהחודשים האלה לשיעור באותו חודש בשנה שקדמה להן ובשנה העוקבת. כך שלט בהשפעה של מזג אוויר ועונתיות על מידת התוקפנות (שהיא מובהקת). ב-26 מתוך 35 הדו”חות המפורטים, שיעורי ההתאבדות עלו באופן משמעותי בחודש לאחר ההתאבדות בהשוואה לאותו חודש שנה קודם ובשנה לאחר מכן. למשל, לאחר ההתאבדות המפורסמת תקשורתית של מרלין מונרו בחודש אוגוסט 1962 הייתה עליה של 12% בהתאבדויות בארה”ב ושל 10% בבריטניה. כמו כן, נמצא מתאם חיובי חזק בין מידת הכיסוי התקשורתי של ההתאבדות לגידול בשיעור ההתאבדות. אנליזה עמוקה יותר הראתה שאנשים לא נוהגים בהתאבדות חקיינית כתוצאה מאבל. ההתנהגות החקיינית קורית גם בעקבות אנשים שהתאבדו שלא אהבו אותם, למשל ההתאבדות של מנהגי הקו-קלאקס-קלאן.
האם אנשים דיכאוניים או אגרסיביים, שמועדים יותר לפגוע בעצמם או באחרים, נוטים יותר לחקות אקטים ציבוריים ולהתאבד? אין לכך תשובה בממצאים של פיליפס, אבל גם אם הדבר נכון זה לא מפחית מהמסקנות של פיליפס, אלא רק אומר שהאפקט של התאבדות חקיינית גדול יותר עבור חלקים מסוימים מהאוכלוסיה.
א) חום
מזה זמן רב ידוע שיש קשר בין מזג האוויר לבין מצב רוח והתנהגות. ככה”נ הקשר המשוער החזק ביותר הוא בין חום לבין אגרסיביות. נהוג לחשוב על אנשים כועסים כעל “רותחים מזעם”, וזה נובע בין השאר ממה שכעס עושה לגוף. כעס מעלה את הטמפרטורה של הידיים. יתכן שהקשר בין חום לכעס קשור למה שהטמפרטורה הסובבת עושה לאמוציות ולפעולות שלנו.
- במאה ה-19 זיהו ששיעורי האלימות גבוהים יותר בדרום צרפת ובדרום איטליה, אזורים חמים בהשוואה לצפון צרפת וצפון איטליה. כמובן שניתן להסביר הבדלים אלה בין האזורים גם ע”י הבדלים ברמות אבטלה, הכנסה לנפש, הרכב אתני וגיל ממוצע.
- אנדרסון: בדק ב-260 ערים בארה”ב בכמה ימים עלתה הטמפרטורה מעל 90 פרנהייט. מספר הימים החמים בעיר היה מנבא חזק לשיעורי פשיעה אלימה (רצח, אונס), ולא ניבא שיעורי פשיעה לא אלימה. הממצאים נמצאו כאשר רמת האבטלה, ההכנסה לנפש וגיל האזרחים הממוצע הוחזקו קבועים.
- שחקני בייסבול בליגה נוטים יותר לאלימות כאשר מזג האוויר מתחמם.
אנשים אלימים יותר במהלך חודשים חמים (יולי, אוגוסט) בהשוואה לחודשים קרים (ינואר, פברואר), למעט חודש דצמבר שגם בו שיעורי הפשיעה האלימה עולים, כנראה בגלל החגים.
הסברים אפשריים:
- לפי תיאוריית הייחוס המוטעה, עלייה בחום הגוף גורמת לעוררות גופנית שהאדם אינו מודע מה גורם לה. כשהוא נתקל במצב המעורר תסכול או כעס הוא מייחס את העוררות הגופנית לאדם או למצב המתסכל. כתוצאה מהייחוס המוטעה, גוברים רגשות התסכול והכעס.
- חום מעורר תחושה בסיסית לא-נוחה של כעס, אשר מגבירה את הסיכויים להתנהגות אגרסיבית מכל סוג שהיא (נדון בהסבר זה בהרחבה בהמשך).
ב) אלימות במדיה
אחד הלקחים של הטרגדיה ברואנדה נוגע להשפעת המדיה בהצתת אלימות. עיתון נפוץ ברואנדה הפיץ את “עשרת הדברות של ההוטו”, אשר הזהירו מפני סכנות הטוצי, טענו כי נשות הטוצי הן סוכנות חשאיות וכי מי שנשוי לבת טוצי הוא משתף פעולה וכו’. המדיה הפיצה שמועות והפחדות בנודע לטוצי באופן שהאיץ את השואה ברואנדה. תפקיד דומה מילאו “הפרוטוקולים של זקני ציון” לעידוד שואת העם היהודי.
המדיה המערבית מובנית עם ייצוגים של תוקפנות:
- ילד אמריקאי ממוצע צופה כ-3-4 שעות ב-TV, וחלק ניכר מהתוכניות הן אלימות.
- בתוכניות פריים-טיים יש בממוצע 5-6 אקטים אלימים.
- 90% מהתוכניות שילדים צופים בהן מכילות אלימות ברמה זו או אחרת.
- עד גיל 12 הצופה הממוצע ב-TV ראה 100,000 אקטים אלימים: מהתנגשות מכוניות בתוכניות משטרתיות דרך רצח ומכות בסרטי דרמה ועד צילומי גופות בחדשות הערב.\
- לפי חלק מההערכות, בוגר תיכון ממוצע צפה בחייו ב-13,000 קטעי הריגה ב-TV, מבלי להכליל צפייה בסרטים ומשחקי וידיאו.
האם חשיפה לאלימות המוצגת במדיה מגבירה התנהגות אגרסיבית? כן.
- Copycat Violence:
(היה בשיעור - שקופית 23) חיקוי של אקט אלים ספציפי שתואר במדיה.
ג’ון הינקלי, שניסה להתנקש בנשיא ארה”ב רונאלד רייגן, צפה בסרט “Taxi driver” בו רוברט דה-נירו מגלם פסיכופת שמתנקש בפוליטיקאים כדי לזכות באהבתה של ג’ודי פוסטר. בחדר המלון שלו נמצא מכתב לג’ודי פוסטר בו כתב שבכוונתו להרוג את הנשיא רייגן למענה.
מהו טווח השפעתה של
Copycat Violence?
ניסוי 1: בחן את הרגלי הצפייה ב-TV של 211 בנים בקולומביה מילדות ועד בגרות. הם רצו לגלות האם העדפה לצפות בתוכניות אלימות בגיל 8 תנבא את רמת הפעילות הקרימינאלית בגיל 30. הבעיה היא שניתן לייחס את המתאם בין שני המשתנים לגורם שלישי, מידת האגרסיביות של הילד. החוקרים שלטו במידת האגרסיביות של הילד בגיל 8 כדי למצוא את הקשר הנקי בין צפייה באלימות ב-TV בגיל 8 לבין התנהגות אגרסיבית מאוחרת, ואכן נמצא קשר בין השניים.
ניסוי 2: מס’ ניסויים מעבדתיים בדקו את ההשפעה המיידית של חשיפה לאלימות על אגרסיביות. הנבדקים צפו בסרט אלים ולאחר מכן ניתנה להם הזדמנו להתנהג באופן אגרסיבי. הניסויים הראו כי צפייה באלימות במדיה מגבירה את הנטייה לאגרסיביות. למשל באמצעות מתן שוק חשמלי למשתף פעולה מתעמת. מחקרים מצאו ש:
- סרטים אגרסיביים גרמו לעברייני נוער במוסד לעבריינים צעירים להיות יותר תוקפניים.
- סטודנטים גברים נהגו ביותר אלימות ביחס לנשים לאחר צפייה בסרט אלים.
- חשיפה לפורנוגרפיה אלימה הגבירה את היחס של אגרסיביות ביחס לנשים.
באמצעות שליטה בסוג הספציפי של תוכן אלים במדיה בו הנבדקים צופים, החוקרים כיסו את סוגי המדיות האלימות שהן בעלות הסיכוי הגדול ביותר לעורר אגרסיביות.
- אנשים נוטים יותר לאגרסיביות לאחר שצפו בסרט בו הם מזדהים עם מבצע האלימות.
- אנשים נוטים יותר לאגרסיביות לאחר שצפו בסרט המציג אלימות מוצדקת שהיא נגד הרעים.
- אנשים נוטים פחות לאגרסיביות כאשר דעתם מוסחת מהתוכן האגרסיבי, למשל כשמבקשים שישימו לב למאפיינים האסטטיים של הצילום.
אלימות במשחקי מחשב
טכנולוגיות חדשות – אתרי אינטרנט, יוטיוב ומשחקי וידיאו – פתחו מגוון חדש של אמצעים שניתן להיחשף דרכם לאלימות.
- 85% מהנוער בארה”ב משחקים במשחקי מחשב באופן קבוע.
- בקרב בני 8-13 הממוצע הוא יותר מ-7.5 שעות בשבוע.
- 2% מהסטודנטים הזכרים בארה”ב משחקים משחקי מחשב לפחות 20 שעות בשבוע.
דוגמא לשני בני נוער שהיו מכורים למשחקי וידיאו ואהבו במיוחד את המשחק
Doom,
שבו דמויות חמושות בתחמושת בלתי-נגמרת יורים בקורבנות חסרי אונים שלא יכולים להתגונן. ב-1999 השניים התנהגו באופן ששיקף את עולם המשחק שלהם: הטמינו פצצות והתחמשו במספר אקדחים ומסה אדירה של חומר נפץ, הרגו 12 בני נוער ומורה בתיכון שבו למדו, פצעו 23 והתאבדו.
ניסוי: 43 בנים ובנות תלמידי תיכון עם ניסיון ממוצע במשחקי וידיאו הוקצו באופן מקרי לשחק באחד משני משחקי וידיאו – במשחק הראשון
“mortal combat”
מטרתם להרוג 6 דמויות אחרות והם מקבלים ניקוד לפי מספר ההרוגים וחומרת הפציעות שגרמו, במשחק השני “טורניר גולף” מטרתם להכניס את הכדור ל-18 חורים תוך התחשבות בעוצמת החבטה, כיוון הרוח ותנאי השטח. לאחר מכן, המשתתפים שיחקו במשחק תחרותי עם משתף פעולה. כשהמשתתפים נכשלו הם נענשו ע”י משתף הפעולה בהשמעת קול צורמני, וכשניצחו הענישו את משתף הפעולה בהשמעת קול צורמני. נבדקים ששיחקו את המשחק
“mortal combat”
נתנו יותר פולסים של קול צורמני ובעוצמה חזקה יותר מהנבדקים ששיחקו גולף.
בסקירה של 35 מחקרים, אנדרסון ובושמן תיעדו 5 השפעות מטרידות של משחקי וידיאו.
1. משחקי וידיאו הגבירו התנהגות אגרסיבית
2. הפחיתו התנהגות פרו-חברתית כמו עזרה ואלטרואיזם
3. הגבירו מחשבות אגרסיביות
4. הגבירו רגשות אגרסיביים
5. הגבירו לחץ דם ודופק, תגובות פיזיולוגיות המקושרות ל-
fight & flight
השפעות אלה תועדו בקרב ילדים ומבוגרים, נשים וגברים.
2) אגרסיה ותהליכים מבניים
הזכרנו מספר גורמים מצביים שמעודדים תוקפנות. למעשה, גורמים מצביים חזקים כמו לגדול במשפחה אלימה נחוצים כדי שפרט עם פרה-דיספוזיציה גנטית ינהג בתוקפנות בפועל. כמובן, שגורמים מצביים לבדם אינם גורמים לתוקפנות.
גורם מצבי נוסף שמשפיע על רמות האגרסיביות הוא אי-שוויון בהכנסה. האם אי שוויון בהכנסה מעלה תוקפנות- בדקו נתונים של מדינות- ככל שבמדינה היו יותר פערים כלכליים-> כמות הרציחות הייתה גבוהה יותר.
מחקר: שיעור הרצח בכל רמה של האוכלוסייה עולה כאשר אי-השוויון בהכנסה גדל. הסבר אפשרי הוא שאי-שוויון מעורר אצל הגברים תחרותיות על משאבים כלכליים ועל נשים, שני גורמים נפוצים לרצח ופשעים אחרים. חלק מהאנשים מגיבים לאי-השוויון שסביבם בתחושות של כעס והתנהגות אגרסיבית, וחלקם מגיבים בייאוש וכניעה.
כעס- גירוי לא נעים מעורר תגובת פייט או פלייט של כעס. כשאנשים כועסים וחושבים שדברים לא הוגנים הם יגיבו בתוקפנות. ברקוביץ’ בוחן שכאשר כעס ונוכחות של נשק מופיעים יחד הם מובילים לתגובה אגרסיבית. (שקופית 21).
בחלק זה ננסה להסביר איך תהליכים מבניים ספציפיים, ותהליכים שמעוררים ע”י תחושות לא נעימות של כעס בפרט, מגבירים התנהגות אגרסיבית.
דה הומניזציה יכולה לגרום לאגרסיה כי קל לך יותר לפגוע באדם שנראה לך פחות אנושי.
ניסוי- מדדו עד כמה הנטייה של גברים להתייחס לנשים בדה הומניזציה ע”י עד כמה מהר הם זיווגו קונספט של אישה עם חיה. גברים שיותר נטו לדה הומניזציה גם יותר דיווחו על הסבירות שהם יהיו תוקפניים מינית או יאנסו אישה אם לא היו תופסים אותם.
כשאנחנו מרגישים מחויבים לקבוצה מסוימת אנחנו יותר חשופים לעשיית דה הומניזציה כלפי אחרים- לחשוב קבוצתית. בניסויים הראו שמספיק שאני ארגיש מחובר לאדם אחר או לקבוצה- זה יגרום לי לעשות דה הומניזציה. שני ניסויים שהדגימו זאת: ניסוי אחד שבו תפעלו כתיבת חוויה שהרגישו מחוברים למישהו וענו על שאלון, ובניסוי אחר או שישבו ליד חבר או ליד אדם זר ואז היו צריכים לענות על שאלון. בשני הניסויים- בתנאי שבו הרגישו מחוברים לאחר- בשאלון אפשר היה לראות דה הומניזציה של קבוצות חוץ.
שליטה קוגניטיבית בכעס-
קתרזיס- שחרור רגשות עזים ע”י הביטוי הישיר שלהם. יש הסבורים שזו הדרך הכי טובה להתמודד עם הסיטואציה. ניסוי שמוכיח אחרת- משת”פ ביקר את הכתיבה של הנבדקים באופן בוטה. הנבדקים התבקשו להוציא את הכעס באחד מ3 תנאים- ברוגע, או להרביץ לשק כשהם חושבים על התמונה של אדם לא קשור, או להרביץ לשק כשהם חושבים על המשת”פ שהעליב אותם. כשהייתה להם האפשרות להעניש את המשת”פ- מי שדמיין אותו- תנאי שלישי- נתן את השוק הכי חזק.
ניסוי 2- התבקשו לחשוב על חוויה שגרמה להם לכעוס. חצי שידמיינו את זה בלהט הרגע, וחצי מרחוק יותר כאילו הם צופים בזה בסרט. בתנאי הרחוק- הנבדקים הראו פחות תגובת פייט או פלייט לפי לח”ד ודיווחו על יותר תחושת רוגע.
• מסגרת – ההשפעה של צבע המדים על אגרסיביות
שינויים לכאורה קטנים בסביבה יכולים להשפיע על ההתנהגות. צבע הבגדים עשוי להשפיע על ההתנהגות והתנהגות אגרסיבית. האם המדים השחורים של חיילי ה-SS הקלו עליהם להתנהג בברוטאליות?
ניסוי: בחנו את ההשפעה של צבע המדים על תוקפנות בקרב ספורטאים מקצועיים. תחילה בדקו את ציוני העונשים של כל קבוצות הפוטבול המקצועיות ושל קבוצות ההוקי מ-1970-1985. הקבוצות עם המדים השחורים קיבלו את הניקוד הגבוה ביותר בעונשים בכל שנה. אולם, אף שהנטייה נמצאה מובהקת לא ניתן להסיק על סיבתיות. קיימות שתי אפשרויות אחרות:
- יתכן שסטריאוטיפים שליליים הקשורים לצבע השחור (רשעים בקולנוע בד”כ לובשים שחור) גורמים לכך שהלובשים שחור נראים יותר זדוניים גם אם הם לא משחקים אחרת מיתר הקבוצות, ולכן הסיכוי שייענשו בעבירות גבוליות גדול יותר.
- יתכן שההנהלה של קבוצות מסוימות סבורה כי תוקפנות משתלמת ולכן הם בוחרים שחקנים אגרסיביים ונותנים להם מדים שחורים שיחזקו את הדימוי הזה. ניתן לשלול הסבר זה: מספר קבוצות עם מדים לא-שחורים שהשתתפו במחקר החליפו את צבע המדים שלהן וקיבלו יותר עונשים על תוקפנות.
האפקט של הצבע השחור משפיע הן על התוקפנות של השחקנים והן על השיפוט של השופטים.
ההשפעה של צבע שחור על תוקפנות נראית מוגבלת להקשרים המזוהים גם ככה עם עימות ואגרסיביות. כנראה שהמדים השחורים שלובשים כמרים קתוליים וחרדים יהודים לא מעוררים אגרסיביות, לעומת המדים השחורים של חיילי ה-SS של היטלר.
3) אגרסיה ותרבות
יש הבדלים תרבותיים ברמת האגרסיביות.
אנשים בתרבויות מסוימות מתוארים כחביבים, שלווים ומשתפי פעולה.
למשל: יחידות צבאיות באלסקה שכמעט לא מבטאות כעס או תוקפנות ביחסן לאחרים.
אחרים מתוארים כאלימים, תוקפניים ולוחמניים.
למשל: בקרב יאנומאמו מעודדים אגרסיביות אצל ילדים, קרבות בין שבטים עם חניתות וסכינים קורות מדי שבוע ואונס ומלחמה נחשבים לחלק בלתי נפרד מטבע האדם.
כיצד ניתן להסביר את ההבדלים בין התרבויות?
מפרספקטיבה תרבותית, יש ערכים מסוימים והרגלים לאופן הפירוש של עצמי ושל אחרים, שגורמים לבני תרבות אחת להיות אלימים ומועדים יותר לאגרסיביות מבני תרבות אחרת.
נדגים את עקרונות ההשקפה התרבותית לפי 2 קוים מרכזיים:
א. תרבות של כבוד
ניסבט וכוהן מצאו הבדלים אזוריים באלימות בארה”ב. הם טענו כי בדרום אנשים רבים הם חלק מתרבות של כבוד, מוטרדים מהמוניטין של הנוקשות שלהם, מהגבריות שלהם, ומהנכונות והיכולת שלהם לשאת טעות או עלבון. דאגות אלה מולידות חוקים נוקשים של נימוסים ודרכים נוספות דרכן אנשים מזהים את הכבוד של האחרים,וכך משמרים את יציבותן של מערכות יחסים חברתיות ומפחיתים את הסכנה לאלימות. הצד השלילי של דאגות סביב כבוד הוא שזה גורם לאנשים להיות רגישים מאוד לעלבון ולהרגיש מחויבים להגיב באלימות כדי להגן על כבודם או לבסס אותו מחדש.
דרומיים יותר נוטים להגיב בתוקפנות מצפוניים כאשר כבודם נפגע
(Nisbett ו-Cohen):
- נמצא כי רצח בהקשר של פשע היה נפוץ במידה דומה בקרב דרומיים וצפוניים, אך פשע על רקע כבוד היה נפוץ יותר בדרום ובדרום מערב.
- במחקר מעבדה: מצאו כי כאשר חשפו אותם לעלבון במעבדה אנשים דרומיים הביעו יותר כעס בהבעות הפנים מאשר צפוניים, היו להם רמות גבוהות יותר של טסטוסטרון וקורטיזול, הם לחצו את ידו של אדם אחר ביותר נוקשות וסירבו לזוז כאשר משתף פעולה הלך לכיוון שלהם במסדרון צר.
- במחקר שדה: מצאו כי מעסיק פוטנציאלי דרומי הביע מידה רבה של חמימות ביחס למועמד פוטנציאלי לעבודה שהתוודה כי הרג אדם אחר כדי להגן על כבודו.
מהם השורשים העמוקים יותר של השונות הנצפית במידת האגרסיביות?
לא יתכן שזה קשור לחום, כי פשעים שקשורים לפגיעה בכבוד בדרום נפוצים יותר באזורים קרים יחסית בהרים. לא סביר שזה קשור להיסטוריה של עבדות, כי עבדות הייתה פחות נפוצה באותם אזורים הרריים.
ניסבט וכוהן הציעו שתרבות של כבוד קשורה לאתוס הבינלאומי של מי שחי מגידול בע”ח. רועים מסתכנים באובדן כל העושר שלהם אם מישהו יגנוב מהם את הפרות, כבשים, חזירים שלהם. איכרים לא חשופים לאובדן כה מהיר וקטסטרופאלי, לפחות לא מידי אדם אחר. הפגיעות של הרועה גרמה לו לפתח חיצוניות נוקשה שתבהיר לכל כי ינקוט בצעדים כנגד כל איום קטן, אפילו העלבה או בדיחה על חשבונו. ההבדל בין האזורים נובע מכך שהצפון מיושב בעיקר ע”י איכרים מאנגליה, גרמניה או הולנד, בעוד שהדרום מיושב בעיקר ע”י מתיישבים סקוטים ואירים, שהיו רועים משחר ההיסטוריה. לכן בדרום, שבו תרבות הרעיה נשארה פעילות כלכלית עיקרית עד לאחרונה, האנשים מועדים יותר לנקוט בתוקפנות מהאיכרים שמשתמשים באדמה העשירה.
ב. תרבויות מועדדות אונס
מה גורם לאונס להיות נפוץ יותר בתרבויות מסוימות?
Sanday השתמשה בנתוני ארכיון לגבי 156 תרבויות, משנת 1750 לפנה”ס ועד שנות ה-60’ וזיהתה תרבויות מועדות-לאונס. תרבויות אלה תוארו לפי האם השתמשו באונס…
(1) כאקט מלחמתי כנגד נשים מקרב האויב.
(2) כאקט ריטואלי – למשל, חלק מטקס חתונה או מעבר לבגרות.
(3) כאיום כנגד אישה על מנת שתישאר כנועה לגבר.
מ-156 התרבויות: 47% סווגו כנטולות-אונס, 18% מועדות-לאונס, 35% האונס-נוכח בתרבות (בהן האונס קיים, אך לא מהווה ריטואל, איום על אישה או אקט מלחמתי).
ממצאים אלה שנויים במחלוקת, כי מבוססים על תצפיות אנתרופולוגיות ואונס הוא נושא שמהווה טאבו בתרבויות רבות וקשה מאוד לצפות בו. לכן סביר שהנתונים מהווים הערכת חסר של שכיחות הנטייה לאונס בין תרבויות.
אילו התנהגויות מיניות מנבאות שכיחות של אונס בקרב התרבויות הנ”ל?
- דיכוי של מיניות בתרבות: ניתן לשער כי בתרבויות שמדכאות יותר מיניות האנשים ינקטו יותר באונס כדי לספק את תאוותם המינית. הממצאים לא מצאו כך. היא מדדה דיכוי מיני ע”י טאבו לפני לידה וטאבו על סקס לפני החתונה. לא נמצא קשר בין אמונות ומנהגים אלה לבין שכיחות של אונס.
רמה כללית של אלימות בתרבות: אם אונס ביסודו הוא אקט של אלימות, הוא אמור להיות נפוץ יותר בתרבויות יותר אלימות ואגרסיביות. זה מתאים לגישה של ברקוביץ’ לתוקפנות, ואכן נמצאו עדויות לכך. בתרבויות מועדות-לאונס רמת האלימות הייתה גבוהה יותר, הייתה היסטוריה של לחימה ודגש על גבריות וקשיחות גברית.
פגיעה במעמדן של נשים: מחקרים רבים התייחסו לאונס כאקט של דומיננטיות, אמצעי לשעבוד של נשים והעברתן לסטטוס נמוך יותר. לפיכך, אונס אמור להיות נפוץ יותר בתרבויות בהן לנשים יש מעמד נמוך יותר. גם זה נמצא נכון. נשים בתרבויות מועדות-לאונס לקחו פחות חלק בהשכלה והחלטות פוליטיות מנשים בתרבויות נטולות-אונס, להן היה סיכוי גדול יותר לסטטוס שווה לגברים והעצמה.
MBUTI PYGMIES - דוגמא לממצאים אלה.
זו נחשבת לתרבות נטולת-אונס, יש אלימות בין-אישית מינימאלית ולחימה מינימאלית. יוקרה גדולה מיוחסת לגידול ילדים, והתרומה של נשים לחברה מוערכת. לגברים ונשים יש מחויבויות שונות אך עמדות זהות והם משתתפים באות מידה בקבלת החלטות פוליטיות.
• מסגרת: שכונות ירוקות גורמות לאזרחים רגועים יותר
פילוסופיים טרנסצנדנטליים היוו השראה לתנועות סביבתיות. הם מצאו נחת ושלווה בלהיות ביער.
Kuo:
שאלה האם שהייה בסביבה טבעית אכן גורמת לאזרחיםלהיות יותר רגועים ופחות תוקפניים. במחקר אחד היא השוותה בין רמות של אלימות (לפי דיווח עצמי) של שתי קבוצות אזרחים המתגוררים בפרוייקטי שיכון בשיקאגו: קבוצה אחת גרה בפרוייקט עם פארקים ואגמים סמוכים, והשנייה גרה בסביבה ללא ירק, מוקפת אספלט שומם. האזרחים בקבוצה הראשונה דיווחו על פחות אגרסיביות בשכונה וביצעו טוב יותר במבחן האומד את יכולת הריכוז. מרחבים ירוקים מרגיעים את המיינד האנושי, ומאפשרים לאנשים להתמדד עם תסכולים יומיומיים בצורה טובה יותר.
4) אגרסיה ואבולוציה
לרבים, אבולוציה משמעה מאבק אלים להישרדות ועל ההזדמנות להתרבות, ואכן חוקרי אבולוציה תרמו רבות להבנה של תוקפנות. נתמקד ביחסים חורגים ובאלימות בין בעל ואישה.
א. בכל העולם הספרות מלאה בסיפורים על התעללות של הורים חורגים בילדיהם, וגם בטבע יחסים של הורים מאמצים מועדים לאלימות. למשל, כשלאריה זכר יש בת זוג חדשה הוא הורג את כל הצאצאים מהזוגיות הקודמת. לפי הפסיכולוגים האבולוציוניים ווילסון ודאלי, הנטיות של אבותינו הקדמונים היונקים הותירו סימנים בטבע האנושי.
לטענתם, הברירה הטבעית מתגמלת את ההורים שמקדישים משאבים לצאצאים שלהם. כל ההתנהגויות שקשורות לדאגה הורית, מאהבת אם להנקה, עוזרים להישרדות של הצאצאים שלנו, וכך מגדילים את ההתאמה הכוללת שלנו – הנטייה האבולוציונית לדאוג לעצמנו, לצאצאים שלנו ולקרובים שלנו וצאצאיהם, כדי שהגנים שלנו ישרדו. אולם, לדאגה הורית יש מחיר שמתבטא בזמן, מאמץ ומחויבות של משאבים. במונחים אבולוציוניים, המחיר הזה משתלם רק אם הוא גורם לכך שהגנים שלנו ישרדו, ולכן הורות-מאמצת לא משתלמת, כי היא מבטאת דאגה לזאטוטים שלא חולקים איתנו מטען גנטי.
- מחקר 1 - מבוסס שאלון: יחסים בין הורים וילדים מאומצים נוטים להיות מרוחקים יותר, טעונים יותר בקונפליקטים, פחות מחייבים ופחות מספקים ממערכות יחסים בין הורים לצאצאים הביולוגיים שלהם.
- מחקר 2 – מבוסס ארכיון: בארה”ב - לילדים מתחת לגיל שנתיים יש סיכוי גדול פי 100 לסבול מהתעללות קטלנית מידי הורים חורגים מאשר הורים ביולוגיים. בקנדה – פי 70. ממצאים אלה נמצאו כאשר מחזיקים קבוע משתנים שעשויים לתרום/לגרום להתעללות כמו: עוני, גיל האם, משך האזרחות, מספר ילדים בבית והטיות מדווחות.
- מחקר 3: מקרב “שוחרי מזון” בדרום אמריקה (מתוך מורפיקס: שיחור מזון הוא כינוי לכלל ההתנהגויות הקשורות בחיפוש ואיסוף מזון, ציד ואכילה בבעלי חיים), 43% מהילדים שגודלו ע”י אם ביולוגית ואב חורג מתו לפני גיל 15 – יותר מפי שתיים ביחס לילדים שגודלו ע”י שני הורים ביולוגיים (19%). הכוונה לא שהילדים נרצחו, אלא לכל הפחות שנמנעו מהם משאבים חיוניים כמו מזון ודאגה פיזית.
ב. אלימות של גבר ביחס לבת זוג בסוגיות של חוסר נאמנות. הרציונל: באיחוד מונוגאמי האינטרסים של הגבר והאישה מתאחדים, ושניהם מקדישים את המשאבים לצאצאיהם. אולם, חוסר נאמנות משפיע באופן שונה על גברים ונשים: הנשים יודעות כשהצאצא הוא שלהן, בעוד שלגבר תמיד יש חוסר וודאות, ולכן הגבר מסתכן בכך שהוא משקיע משאבים לשווא. בנוסף, הגבר יכול לעזור לטובת הזדמנויות רביה אחרות. לכן, ניתן לצפות כי חוסר נאמנות מינית תעורר יותר מצוקה ואגרסיביות של גברים ביחס לנשים מאשר להפך.
- בקנדה: ב-4 מתוך 5 מקרים של רצח בין בני זוג הבעל הוא הרוצח.
- באוסטרליה, קנדה וארה”ב: אלימות קטלנית ביחס לנשים גבוהה פי 2-5 כאשר בני הזוג פרודים מאשר כשהם ביחד. לפי הרציונל, כשבני הזוג פרודים יש לאישה יותר הזדמנויות להתרבות מגבר אחר, נבואה בלתי נסבלת לבן זוגה.
5) אגרסיה ומגדר
תוקפנות פיזית היא מילדות מוקדמת עד גיל מבוגר יותר ההבדל המגדרי הכי בולט ועיקש בהתנהגות
- 99% מהמואשמים באונס, 88% מהעצורים בעוון רצח, 92% מהאסורים על גניבה, 87% מהאסורים באשמת העלבה חמורה – הם גברים.
- גברים הם לרוב גם הקורבנות של אלימות.
גם נשים הן תוקפניות אבל באופן שונה. מחקרים חדשים בוחנים את האגרסיביות הקשורה ליחסים שבה נשים מצטיינות; דרך רכילות, יצירת ניכור ונידוי. סוג זה של תוקפנות הוא מאוד כואב רגשית. נראה כי גברים מועדים לתוקפנות פיזית, ונשים מועדות לתוקפנות רגשית.
הבדל מגדרי זה בכל הרמות של אגרסיביות נבחן מבחינה תרבותית ואבולוציונית:
א. מבחינה אבולוציונית:
a. בראשית האבולוציה האנושית, גברים היו ציידים ומגנים ועסקו באופן כמעט בלעדי במאבקים אלימים בין שבטים. נשים, מנגד, נטו יותר לדאוג לילדים ולתינוקות. חלוקת עבודה בסיסית זו יכולה להסביר למה גברים אלימים יותר כיום. הם היו אלה שפיתחו פלג גוף עליון חזק יותר, מסת שריר גדולה יותר ונטייה גדולה יותר להתנהגות אגרסיבית, בגלל שדרישות מסוימות של ההישרדות (מציאת מקורות בשר, הגנה מפני התקפה) דרשו זאת. נשים, כמטפלות, פיתחו יכולות גדולות יותר לאמפתיה ודאגה, כוחות שמדכאים התנהגות אגרסיבית ומייצרים יותר התנהגות אלטרואיסטית.
b. לפי היגיון אבולוציוני, היכולת של גברים להתרבות תלויה בסטטוס שלהם בהיררכיה החברתית. גברים עם סטטוס גבוה מצליחים יותר מגברים עם סטטוס נמוך, במונחים של הזדמנויות רבייה או מספר צאצאים. כך, לחלק מהגברים היו צאצאים רבים ולחלקם לא היו כלל צאצאים. לעומת זאת, נשים בריאות שרצו להעביר את הגנים שלהן הלאה כמעט תמיד הצליחו לעשות זאת. הבדל בסיסי זה בדפוסי רבייה דרש מהגברים לפתח אסטרטגיות, שאחת מהן היא להיות אלימים, כדי לגבור על גברים אחרים בגישה לנשים. זה אחד הגורמים לשכיחות הגדולה של אלימות בעולם: הסיכוי שגבר יהרוג גבר אחר גדול פי 20 מהסיכוי שיהרוג אישה.
ב. מבחינה תרבותית:
גברים מחוברתים לתפקידים שונים שבהם יש עליונות לתוקפנות פיזית. הורים, מורים, תקשורת ומוסדות חברתיים מעודדים באופן סיסטמתי לעיתים לא מודע נטיות תוקפניות יותר אצל גברים. מראשית חייהם ילדים מצופים להיות יותר אגרסיביים.
מראים להורים וידיאו של תינוק מבוהל – אם התינוק הוא בן ההורים חושבים שהוא כועס, ואם הוא בת חושבים שהיא מפוחדת.
אמהות מדברות יותר על רגשות עם בנותיהן מאשר עם בניהן, מה שעשוי לעודד יותר אמפתיה אצל הבנות – כל הרגשות למעט כעס.
אמהות נוטות יותר לציין כעס לתיאור רגשות של הבנים שלהן. מגיל צעיר, תגובות של כעס ואגרסיביות מובלטות יותר אצל בנים מאשר בנות.
בהינתן שכעס הוא גורם מרכזי לתוקפנות, תהליך החיברות הזה עשוי לגרום לפחות לחלק מההבדלים המגדריים שהזכרנו.
תיאוריית הגבריות המועדת לסיכון- הרעיון שבמצב של תחרות יש יותר סיכוי לאובדן הזהות המגדרית של גבר הקשורה לכוח וקשיחות, ואובדן זה יוביל להתנהגות אגרסיבית.
אובדן הזהות הגברית נמצא במודעות של הגברים ועל כן באופן כללי הם מתנהגים באופן אגרסיבי. זה חלק מהסיבה שאפשר לראות יותר אצל נערים משימות תוכחה
(I dare you).
ניסוי- גברים עשו: - או צמה מחבלים. – או מפאה (פעולה יותר נשית). לאחר מכן נתנו להם לתת מכה לשק עם כפפות אגרוף. גברים שעשו צמה מפאה היכו את השק הרבה יותר חזק.
ניסוי 2- גברים שהגבריות שלהם אוימה (בעקבות מניפולציה) הראו יותר מרחק ויותר תוקפנות כלפי הומואים.
Misperception - תפיסות מוטעות
- נוטים לייחס לקבוצת החוץ תכונות לא אנושיות ועושים דה-הומניזציה כדי להצדיק תוקפנות.
- נטייה לראות את המעשים שלך קבוצת הפנים כמוסריים ושל החץ כלא מוסריים.
- מעריכים שהדעות של קבוצת החוץ הן מוקצנות יחסית אליהם וכתוצאה גם מעריכים שהשוני בין הקבוצות הוא גדול יותר מאשר הוא באמת קיים במציאות.
- Reactive devaluation -
להעניק פחות חשיבות וערך להצעה במשא ומתן כאשר ההצעה מועלת מהצד השני.
o ניסוי: בדקו עמדות של סטודנטים לגבי מדיניות מסוימת באוניברסיטה. הסטודנטים הביעו דעות יחסית תומכות. אחרי שהמנהלת האוניברסיטה (במקרה הזה - קבוצת החוץ) אימצה את המדיניות ראו שיש דעות הרבה פחות חיוביות בנוגע לאותה מדיניות.
הנמקה פשוטה או רטורית
- יש נימוק מורכב ונימוק פשוט
o מורכב - לוקחים בחשבון הרבה טיעונים , שילובים ביניהם , משמעויות והשלכות…
o פשוט - פחות טיעונים , פחות שילובים וכד’ - מחקרים שהראו שפוליטיקאים בזמן מסע בחירות משתמשים בטיעונים פשוטים , וכשהם נבחרים ומנהלים מדיניות משתמשים בנימוקים מורכבים. (מה הקשר?)
- ניסוי : השוו בין מלחת העולם הראשונה (נגמר רע) למשבר הטילים בקובה (שנגמר טוב בהסכם). מצאו שבמקרה של קובה הייתה עלייה בכמות הטיעונים המורכבים שפוליטיקאים הצהירו בין נקודת ההתחלה לנקודת השיא של המשבר. לעומת זאת במלחמת העולם הראשונה הייתה ירידה.
כלומר, שימוש בטיעונים מורכבים עזר להביא להסכם. - ניסוי : ראו שיותר קיצוניים (משמאל או ימין) השתשמו יותר בנימוקים פשוטים, ויותר מתונים השתמשו ביותר טיעונים מורכבים.
תקשורת והתפייסות
- תקשורת פנים אל פנים עוזרת לתקשורת. (דוגמא: קמפ דיוויד)
- ראו ששיחות פיוס זה דרך אפקטיבית כדי להפחית קונפליקט - מקרה של דרום אפריקה. האפשרות להתנצל ולחפר על האבל שנעשה מאפשרת להמשיך הלאה.
- בבתי משפט לנוער יותר ויותר מאמצים את הגישה של להפגיש בין הקורבן לפושע מאחר וזה נותן אפשרות להתנצל על המעשה ואז מחקרים הראו שיש פחות רצון לנקמה מצד הקורבן, יותר נטו לסלוח ולהאמין במערכת המשפט.
