שיעור 5 Flashcards
שיפוטים חברתיים
האופן שבו אנו עושים שיפוטים בכללי לגביי אנשים, המאפיינים הכלליים שלהם וכן הלאה.
מאפיין חשוב של שיפוטים חברתיים הוא הבנייה. הרעיון שאנו כאנשים תופסים את המציאות לא כמו שהיא, אלא באופן סובייקטיבי. הדגש הוא על ההבנייה של המציאות, תפיסת המציאות ע”פ איך שאנו תופסים אותה ולא ע”פ המציאות האובייקטיבית כפי שהיא.
The Tapping Study- (Newton, 1990)
שני תנאים: “מקישים” ו- “מאזינים”
1) “מקיש” – בוחר שיר מתוך רשימה ומקיש על השולחן. מעריך את הסיכוי ש”המאזין” יזהה את השיר.
2) “מאזין” – מנסה לזהות את השיר.
ניבאו שאנשים יצליחו לזהות את השיר בסיכוי של 50%. בפועל- רק 2% מהמאזינים הצליחו לזהות, כמעט אף אחד.
תנאי נוסף: אומרים למאזינים מהו השיר לפני שמקשיבים למקיש. המאזינים
מעריכים את אחוז הנבדקים שיזהו את השיר מבלי לדעת את שמו לפני כן.
גם מאזינים שאמרו להם מה השיר לפני ההקשה, העריכו שיצליחו יותר ממה שיצא בפועל.
הסיבה לפער: למה לאנשים שמקישים ברור יותר מאשר למאזינים עצמם, שיצליחו לנחש את השיר? המידע השונה- המקיש שר לעצמו את השיר בלב, נדמה להם שיש לכולם את אותה חוויה פנימית, גם למאזינים, כאשר זה לא כך בפועל.
אין הבנה שיש פער בין המידע שזמין למקיש לבין המידע שזמין למאזין. אנחנו משתמשים בידע זמין לנו כדי לעשות שיפוטים (פה- השיר שהמקיש שומע מתנגן בראש), ולא לוקחים בחשבון שלאנשים אחרים הידע הזה לא זמין.
זוהי הטיה שמתבססת על אגוצנטריות- מתבססים על ידע אישי שיש לנו מבלי לקחת בחשבון שלאנשים אחרים אין את אותו הידע, כיוון שהוא זמין רק לנו.
שיפוטים חברתיים- זמינות מידע
שיפוטים חברתיים נשענים על מידע זמין
הטיה אגוצנטרית-
• הקושי לזהות שהחוויה שלי שונה משל אחרים.
• הקושי להתחשב בשונות ביני לבין אחרים בשיפוטים חברתיים- כי הם מתבססים על ידע קצת אחר. כלומר, להתחשב בהטיה בשיפוטי האחר.
גם כשמבינים שיש את ההטיה, זה לא מונע מאיתנו לעשות אותה שוב- הטיה חזקה במגוון תחומים. כלומר, גם כשאומרים לאנשים שיש את הפער הזה ומדגישים אותו זה לא עוזר תמיד לתיקון מלא של ההטיה.
הרבה הטיות מתבססות על הבנה סובייקטיבית ולא על תפיסת המציאות כפי שהיא בפועל.
חסם לשיפוט מדויק שנובע מתהליכי הבניה. הפער בין אופן הבנית המציאות השונה של כל אחד- מהווה חסם לשיפוט טוב, לדיוק בשיפוטים, הבנה בין אנשים.
נוטים להבין אנשים אחרים על ידי המידע שזמין לנו מבלי להתחשב בפער המידע.
ניסוי שמדגים את ההטיה האגוצנטרית:
הנסיין מבקש מהנבדקת את הכדור הגדול. האם תיתן את הכדורגל (כי תבין שהנסיין לא רואה את הכדורסל), או שתיתן את הכדורסל (כי בפרספקטיבה שלה, זהו הכדור הגדול).
ילדים בני 4-5 מתחילים לפתח יכולת לקחת פרספקטיבה.
אבל אפילו מבוגרים לא לגמרי נפטרים מהאגוצנטריות – למשל, אפשר לראות תנועת עיניים לעבר הכדורסל
Impression of Attractiveness- Eyal and Epley (2010):
המחקר בדק יצירת רושם-
איך אנו מגבשים התרשמות על אחרים? ואיך אנחנו מנבאים את הרושם של אחרים לגבינו?
ניתן לסוג את זה כ”קריאת מחשבות”- היכולת לקרוא/לזהות/להבין מה אנשים חושבים וגם מה הם חושבים לגבי העצמי.
המחקר מראה שאנו לא כל כך טובים בלקרוא מחשבות של אחרים, לזהות רגשות ועמדות, ההערכות שלהם לגביי אובייקטים ואנשים אחרים.
אחת הסיבות לכך היא שאנחנו נשענים על מידע אגוצנטרי כשאנחנו מנסים לזהות איך ואילו שיפוטים אנשים עושים.
מהלך המחקר:
1. צילום נבדקים במעבדה ונאמר להם שיראו את התמונה לנבדק אחר מהמגדר השני.
- העלו את התמונה מיד אחרי שצולמה והנבדק ישב מול התמונה של עצמו והתבקש להגיד איך הנבדק השני מהמגדר האחר יעריך את האטרקטיביות שלהם.
- בפועל- הראו את התמונה לנבדק האחר (צופים) וביקשו מהם לשפוט את מידת האטרקטיביות של האדם בתמונה.
- השוואה בין הערכת האדם של מה יחשבו עליו, לבין מה שהאחר חשב עליו (דירוג אובייקטיביות).
- 3 תנאים:
א. הנבדק האחר יראה את התמונה עוד היום
ב. הנבדק האחר יראה את התמונה בעוד כמה חודשים
ג. עודדו אנשים לקחת את הפרספקטיבה של האדם האחר- כשאתה מעריך איך האחר ישפוט את האטרקטיביות שלך, נסה להיכנס לנעליים שלו. (חשבו שזה ישפר את הדיוק של האנשים ויעזור להם להבין שהם ואחרים מסתכלים על הדברים ושופטים מתוך פרספקטיבה אחרת). - תפעול הזמן היה אמור להדגיש שיש שימוש באינפורמציה אחרת לגבי עצמם: מחקרים העלו שכשאנו חושבים לטווח הרחוק- לוקחים פרספקטיבה רחוקה, מתייחסים למשהו הזה בצורה אבסטרקטית יותר. כשחושבים על משהו קרוב- חושבים על אותו אובייקט/אירוע במונחים יותר קונקרטיים, תלוי הקשר, ספציפי.
- ממצאים:
• כששאלו על תיאור בטווח הרחוק- התיאור היה יותר כוללני, יציב- “מראה אתלטי”, “אסייתי” “מלאה/רזה”. התייחסו יותר לתכונות ומאפיינים כללים, מעבר לתמונה הספציפית.
• עשו זאת כיוון שידעו שאנשים נוטים לחשוב על עצמם בצורה מצבית יותר, וכשהתבקשו להעריך איך אחרים ידרגו אותם, הם ישתמשו במידע האגוצנטרי הזה וישכחו שאנשים רואים אותם בצורה יותר כללית/תכונתית.
• יש פער במידע שיש לאנשים לגבי עצמם ושיש לאחרים לגביהם. כשמנסים לחשוב איך אחרים יתייחסו אלינו- שוכחים מקיומו של הפער הזה וחושבים שאחרים יראו אותנו בצורה המצבית, עם כל המידע האגוצנטרי בעצם שלנו יש לגבי עצמנו, ולא חושבים שבפועל אנשים מעריכים אנשים אחרים לפי מידע כללי ולא על בסיס ידע מצבי.
• הניבוי- בטווח הרחוק יהיה דיוק. הפרספקטיבה הרחוקה תגרום לאנשים לחשוב על עצמם בצורה תכונתית יותר ולא מצבית, כמו שבעצם אנשים באמת חושבים על אנשים אחרים, בלי הידע הפנימי. זה יצמצם את הפער. - גרף קורלציה בין המשתתף לצופה:
• באמצע- תנאי רחוק בזמן- קורלציה גבוהה יחסית: אנשים היו מדויקים יותר בין מה שהם חשבו שאנשים יחשבו עליהם, ומה שבפועל חשבו עליהם.
• בצד ימין- התנאי הקרוב- קורלציה הפוכה- ככל שחשבתי שידרגו אותי משהו מסוים, דירגו אותי בדיוק הפוך.
• בצד שמאל- רואים שלקיחת פרספקטיבה לא כל כך עזרה. נבדקים לא ידעו מה לעשות כדי ליצור את הדיוק. - גרף:
• שיחזור המחקר בארץ, ביקשו מהנבדקים לתאר את עצמם בהקלטה.
• השאלה- איך אדם אחר שישמע את ההקלטה יעריך אותך הערכה כללית- אדם חיובי / שלילי.
• נמצא אותו דפוס: קורלציה, דיוק גבוה יותר כשחושבים שאדם יעריך אותם בעוד הרבה זמן לעומת בזמן קרוב יותר.
• מסקנה: כשאנשים לוקחים פרספקטיבה זה גורם להם להתאמץ יותר בשיפוט וגם להרגיש יותר בטוחים בשיפוט שלהם אך לפי תוצאות המחקרים זה לא עוזר ואף מקלקל. לעומת זאת אסטרטגיות אחרות שהן לא מודעות כמו שיפוט דחוי בזמן, לפחות בפרדיגמה הזאת, עוזרת לשיעור.
בורות פלורליסטית (Pluralistic ignorance) –
האמונה של אנשים שהעמדות או התחושות שלהם שונות משל אחרים באותה סיטואציה למרות שההתנהגות בפועל מאוד דומה.
פירוש של הנורמה החברתית. הם מסיקים שהתנהגות האחרים נובעת מסיבות שונות משלהם.
יש התנהגות מסוימת (נורמה), אנחנו מתנהגים כמו אחרים. אבל מסיקים שהסיבות של אחרים להתנהגות, שונות מהסיבות שלנו לאותה התנהגות.
דוגמא- סטודנט שמוצא את עצמו בשיעור הולך לאיבוד ולא מבין את החומר אבל לא שואל שאלה כי לא נעים לו, רואה שאחרים לא שואלים. חושבים שאחרים לא שואלים כי הם מבינים הכול ואנחנו לא שואלים כי אנחנו לא מבינים וחוששים ממבוכה. אני נותנת פרשנות שונה למניעים שלי ולמניעים של אחרים לאותה ההתנהגות.
2 תופעות שניתן להסביר באמצעות זה (לא הזכירה בשיעור):
אפקט העומד מהצד
השתרשות יחסים בין קבוצות: אנשים מוותרים על ניסיון להתחבר עם קבוצות חוץ (כאלו שהרבה לא מתחברים אליהם ולא ניגשים אליהם) בגלל שהם מפרשים את חוסר ההתחברות של אחרים אליהם כחוסר עניין בקבוצה הזו. אם אני אעשה את זה- אולי אחרים יצחקו עליי ויראו את זה בעין יפה. אנשים חוששים מהמחיר שיהיה להתנהגות כזו שהיא שונה מהתנהגות הנורמה. לא לוקחים בחשבון שאנשים אחרים בעצם חושבים כמונו.
Pluralistic ignorance- (Miller and McFarland, 1987)
נבדקים השתתפו בניסוי בקבוצות שלא הכירו לפני.
סיפור הכיסוי לנבדקים- הם קראו מאמר על “פרספקטיבות תיאורטיות על העצמי” כדי להתכונן לדיון בנושא.
למחצית מהנבדקים נאמר כי לא ניתן לשאול שאלות תוך כדי קריאת המאמר, ולמחצית השנייה נאמר כי ניתן לשאול שאלות, אך זה היה כרוך בתהליך מביך (לחשוף אי הבנה, להפריע לנסיינית שאמרה שהיא צריכה ללכת לעשות משהו בחדר השני).
נבדקים ענו על שאלות: עד כמה הם הבינו את המאמר, כמה ידע יש להם לגבי העצמי ובאיזו מידה יצליחו בכתיבת חיבור יחסית לנבדק הממוצע (1- פחות, 2- שווה, 3- יותר).
בבורות פלורליסטית רוצים לבדוק איך האדם תופס את עצמו יחסית לממוצע.
ע”י תפעול והצגת המצב כמביך- נתנו לאנשים אפשרות ליחס את חוסר הפעולה שלהם במידה שהם לא שואלים שאלות- לחשש מהמבוכה, ולא לחוסר הבנה.
השערת המחקר- נבדקים יעריכו את עצמם בהשוואה לממוצע באופן שלילי יותר, בתנאי שבו היה מותר לשאול עם המחיר של המבוכה. למה? כי אז הם יגידו לעצמם “אני לא הלכתי לשאול כי לא רציתי להביך את עצמי ולהפגין את חוסר הידע שלי מול האחרים”. הם ייחסו את זה לעצמם ולא ישימו לב שאולי אחרים לא שואלים גם בגלל אותה סיבה. במאמר צוין שאף אחד לא קם לשאול!
ממצאים:
• כשמותר לשאול- נבדקים דירגו עצמם כפחות מהממוצע. אני לא מבין ואחרים מבינים, בגלל זה הם לא שואלים.
• כשאסור לשאול- נבדקים דירגו עצמם דומה לממוצע.
• מסיקים שאנשים מתאפיינים הרבה פעמים בבורות פלורליסטית, כשהם חושבים שהם מרגישים שונה מאחרים למרות שבפועל הסיבות להתנהגות שלנו דומות.
בורות פלורליסטית, מחקר נוסף (Prentice and Miller, 1993)
יש בעיית שתייה באלכוהול בקולג’ והחוקרים העריכו שזה קשור גם לבורות פלורליסטית. כלומר, שייתכן שהנורמות האלה נוצרות מאחר ואנחנו מעריכים את הכוונות והמניעים של אחרים אחרת ממה שאנחנו חשים ולכן כביכול מנסים ל”התיישר” לנורמה שאנחנו בתור חברה יצרנו.
ניסוי 1
• שאלו סטודנטים שתי שאלות: כמה אתה מרגיש בנוח עם הרגלי השתיה של הסטודנטים בפרינסטון? וכמה הסטודנט הממוצע מרגיש בנוח עם הרגלי השתיה של הסטונדטים בפרינסטון?
• תוצאות – היה פער בין רמת הנוחות של הפרט לבין הערכת רמת הנוחות של הסטודנט הממוצע. כלומר, הרוב הרגישו לא בנוח אך העריכו שהסטודנט הממוצע מרגיש עם זה די בנוח.
• הסבר לתוצאות – בורות פלורליסטית. אני לא מרגיש עם זה בנוח אך אני מסתכלת על אנשים אחרים והם ניראים לי בסדר אז כנראה אני הבעייתית והחריגה. התפיסה שלי של הנורמה היא אחרת לגמרי מהתפיסה שלי את עצמי.
ניסוי 2
• הוסיפו שאלה לגבי רמת הנוחות של חבר (סטודנט אחר אך מוכר ולא סטודנט ממוצע כלשהוא) ושינו את סדר השאלות אצל חצי מהנבדקים.
• תוצאות – האפקט היה יותר קטן אך עדיין קיים. מצאו גם שהאפקט מתחזק כששואלים על הנורמה הכללית ואז על הפרט (כלומר סדר שאלות הפוך מהניסוי ה1).
ניסוי 3
• בדקו את ההשערה שאולי אנשים נוטים להפנים את מה שהם מחשיבים כנורמה חברתית לאורך זמן. לקחו מדגם יותר מצומצם של סטודנטים שנה שנייה שיש להם ידע מסוים ושאלו אותם את השאלות בתחילת השנה ואז לאחר כמה חודשים של לימודים.
• תוצאות – האפקט נראה בתחילת השנה ועם הזמן הולך ומצטמצם. רואים את הצמצום בעיקר אצל גברים אך אצל נשים הפער נשמר. יש עוד נתונים על מתאמים שפספסתי.
• הסבר לתוצאות – נשים לא מראות הפנמה של הנורמה לאורך זמן אך גברים כן.
אופן הצגת המידע
Order Effects - אפקט סדר:
סדר ההצגה משפיעה על השיפוט.
2 דוגמאות: במחקרים הציגו לנבדקים שאלות שהן שיפוטים לגבי עצמם כפי שמוצג במסגרת
את השאלות הציגו בסדר משתנה. למחצית מהנבדקים הציגו קודם שאלה כללית ואחר כך ספציפית (קבוצה 2) ולחלק להיפך (קבוצה 1).
הממצאים: מתאם חיובי גבוה בין השיפוטים של 2 השאלות כאשר הספציפית הוצגה לפני הכללית. המתאם הפך במידה ניכרת ואפילו הפך חלש כאשר הם נשאלו קודם את השאלה הכללית ואחר כך את הספציפית. כלומר- סדר הצגת השאלות ספציפי לכללי או להיפך, משפיע על השיפוטים שלנו לשביעות הרצון מהחיים.
ההסבר: תופעת אסימילציה- השיפוט השני נשפט בהתאם לשיפוט הראשון. בנוסף יכול להיות אפקט של קונטרסט (ניגוד בין 2 ההערכות).
מידע ספציפי עשה אקטיבציה למידע שניתן להשתמש בו בשיפוט הכללי יותר, כלומר, הופך אותו לזמין יותר. כששואלים על חיי הנישואים שלי, אני חושב על התחום הספציפי הזה ואחרי זה אפשר לחשוב על סכמה כללית שתתקשר לשביעות רצון כללית מהחיים. אך המצב ההפוך פחות סביר- כששואלים אותי בכללי על שביעות הרצון מהחיים שלי, הייצוגים שעולים יכולים בכלל לא להיות קשורים לחיי הנישואים שלי, או שיעלו מעט ייצוגים על חיי הנישואים, ואז חיי הנישואים לא קשורים לייצוג של החיים בכללי. זה יכול להביא לאסימילציה חלשה יותר או בכלל אפילו לאפקט של קונטרסט- אם לא חשבתי בכלל על חיי הנישואים שלי אז אולי זה אומר שאני בכלל לא מרוצה מזה?
מסוגי האינפורמציה שהופכים להיות זמינים בזיכרון אני יכולה להסיק מהספציפי לכללי אך לא להיפך.
אופן הצגת המידע- Asch 1946
-Primacy effectאפקט הראשונות:
המחקר: אש הציג לנבדקים רשימת תכונות של אדם אחר. גיל הוא:
- חכם, חרוץ,אימפולסיבי, ביקורתי, עקשן, קנאי מהחיובי לשלילי, כשבאמצע יש תכונות עמומות יותר מבחינת הערכיות שלהן.
- קנאי, עקשן, ביקורתי, אימפולסיבי, חרוץ, חכם מהשלילי לחיובי.
שואלים את הנבדקים: באיזו מידה אתם מחבבים את גיל? שאלות הערכה על הבן אדם (חיובי, שלילי).
ממצאים: נמצא אפקט הראשונות- אנשים שופטים על פי התכונה הראשונית. גיל יצא יותר נחמד ומעורר חיבה כאשר הוא מתואר עם אותן תכונות אבל הראשונה היא חיובית. אנשים מושפעים בהערכה הכללית שלהם מהתכונות הראשונות.
הסברים:
- לאנשים יש מוטיבציה בסיסית (אולי לחץ) להיות עקביים, והם שופטים ומסיקים מסקנות לפי המידע הראשוני שנקלט ונתפס אצלם.
- קשור למגבלות תהליך עיבוד מידע- אולי אנשים נוטים להפנות יותר קשב למידע שמוצג ראשון ואחר כך מאבדים את הקשב ופחות זוכרים את הסוף.
- ההסבר של אש- שינוי משמעות: אנשים יוצרים לעצמם סכמה ראשונית לפי המידע הראשוני שהם קולטים, וכל תכונה נוספת שהם נחשפים אליה, נשפטת על פי אותה סכמה והיא משנה את המשמעות. אימפולסיבי נשמע פחות גרוע כאשר הוא מגיע אחרי שנבנתה סכמה חיובית (חכם וחרוץ), לעומת כאשר הוא מגיע אחרי שנבנתה סכמה שלילית (עקשן וקנאי).
ידע קודם ומבנה הידע:
איך הידע מאורגן ומעובד בזיכרון ואיך זה משפיע על שיפוטים. נוטים לחלק את עיבוד המידע לתהליכים משני סוגים -
Bottom-Up: עיבוד מידע הנסמך על נתונים. הסקת מסקנות על בסיס גירויים בעולם החיצוני.
Top-Down: עיבוד מידע מבוסס תיאוריה. הסקת מסקנות על בסיס ידע קודם וציפיות.
מחקר על שיפוטים חברתיים עוסק בעיקר בטופ דאון- יוצאים מתוך הבנה שתהליכי תפיסה של גירויים ושיפוטים המבוססים על תהלכי התפיסה, הם לא פאסיביים ולא בהכרח נשענים על הדברים האובייקטיבים של גירויי הסביבה, אלא הם מובנים באופן אקטיבי בעזרת הציפיות, הידע הקודם והסכמות שיש לנו.
סכמה (schema)
מבנה ידע, ייצוג מנטאלי המארגן ידע קודם. קיים בזיכרון. משתמשים בידע הזה כאשר אנחנו תופסים את הסיבה החברתית ועושים שיפוטים והערכות לגביה.
דוגמאות
- סכמות של אנשים: ציפיות המבוססות על תכונות אישיות (אינטרוברט, אדם חם).
- סכמות של תפקידים: ציפיות לגבי אנשים בתפקיד מסוים או קטגוריה חברתית מסוימת (מרצה, אמא, סטודנט, רופאה, הולנדי).סכמות עצמיות:
- סכמות לגבי העצמי שמארגנות ומנחות ידע רלבנטי לעצמי.
- סכמות של אירועים: ציפיות לגבי רצף אירועים במצב חברתי (ארוחה במסעדה, ריצת בוקר).
סכמות חשובות: מפחיתות את כמות המידע שיש לעבד, מפחיתות עמימות, מנחות תהליכי קשב וקידוד (כמה מהר אנחנו תופסים, מה אנחנו תופסים, כיצד אנחנו מפרשים את מה שתופסים), מנחות זכרון, שיפוטים והתנהגות.
השפעה של סכמות:
- סכמות מנחות קשב (attention) – קשב סלקטיבי. אננחנו בד”כ מפנים קשב לדברים שאנו מצפים לראות (ניסוי הגורילה)
- סכמות משפיעות על זיכרון – אנחנו בד”כ זוכרים מידע תואם-סכמה יותר מאשר מידע שסותר את הסכמה. סכמות משפיעות על קידוד (איחסון המידע בזכרון) ושליפה מהזכרון. האפקט של סכמה על זכרון יותר חזק כשהסכמה באה לפני הקידוד מאשר אחריו.
- סכמות משפיעות על הבניה ופירוש מידע – ניסוי דונלד.
- סכמות משפיעות על התנהגות – סכמת “זקנה” (הולכים לאט יותר…) וסכמת “פרופסורים” לעומת “אוהדי כדורגל פראיים” בהולנד.
כיצד סכמות משפיעות על השיפוטים?
Accessibility X Fit (Higgins, Rholes, & Jones, 1977)
העלאת הזמינות Accessibility מצבית או כרונית – זמינות מצבית נוצרת ע”י אקטיבציה של סכמה בעזרת התערבות חיצונית. ככל שיש סכמה יותר מעוררות היא יותר זמינה לנו ויש יותר סיכוי שנשתמש בה בשיפוט. זמינות כרונית הן מצבים יותר קבועים שאנשים מסוימים חווים למשל לאנשים חרדים יהיו יותר סכמות שליליות מעוררות באופן תמידי. בכל מקרה מדובר על איזשהי הטרמה פנימית או חיצונית אשר משפיעה על השיפוטים.
התאמה Fit (fluency) – אם פריט המידע החדש מרגיש לי נכון או מתאים למידע הנתון אני אעשה בו יותר שימוש.
הבנייה (construal) - שימוש בידע קודם המאוחסן בזיכרון כדי לתת משמעות לגירויים. השימוש באותן סכמות כדי לפרש ולעשות שיפוטים לגבי הגירויים בסביבה.
Going Beyond the Information Given - (Bruner, 1973)
מסגור framing))
(לא הסבירה בשיעור את ההגדרה)- הצגת מידע בתוך הקשר משפיעה על הפירוש שניתן למידע. מציגים מידע בתוך מסגרת מסוימת. למשל באפקט סדר- מציגים לפי סדר מסוים. זה יכול להיות גם מסגרות אחרות (הפסד-רווח למשל), והפירוש שלנו שונה למרות שזה אותו מידע בדיוק וכך גם נוצרים אפקטים שונים. הצגת המידע בתוך קונטקסט, הקונטקסט בא עם הגירוי והוא הרקע שלו- וכך משפיע על השיפוט.
תהליכי הבנייה במעבדה
– הטרמה (priming)-
עירור מנטאלי של סכמה על ידי גירוי (מילה, תמונה) והפיכת הסכמה לזמינה. עושים אקטיבציה לסכמה מסוימת בזיכרון. הרמז הופך את הסכמה לזמינה וכשהיא זמינה היא משפיעה על הפירוש שאנו עושים למקרה/סיטואציה. מחוץ לגירוי, לא קשור לגירוי עצמו.
פריימינג בעזרת מטלת משפטים מבולבלים (Bargh and Chartrand, 1998):
הציגו לאנשים את התמונה (משמאל)- חלק רואים דמות של אישה וחלק נגן סקסופון.
המחקר בדק השפעה של פריימינג של מושג על התפיסה של מה שקיים בתמונה.
הפריימינג- נעשה בעזרת מטלה של משפטים מבולבלים וצריך לארגן את המילים בסדר נכון כדי שהמשפט יהיה תקני.
הפריימינג היה לג’אז או לאישה.
הגירויים:
♀- כפיים זכתה פנים למחיאות השחקנית –> השחקנית זכתה למחיאות כפיים
♪- הג’אז החלה אירופה באמריקה מוזיקת –> מוזיקת הג’אז החלה באמריקה
ממצאים: אחוז הנבדקים שדיווחו שהם רואים נגן סקסופון היה אלו שהמשפטים המבולבלים שהוצגו להם כללו מילים שקשורות למוזיקה. המטלה הקודמת כשהציגו אותה הרבה לנבדקים כלא קשורה, עושה פריימינג למטלה התפיסתית. רוצים להראות שלפריימינג יש השפעה על המטלה השנייה למרות שהן נפרדות.
ההסבר לאפקט: רואים מושג בצורות שונות, חוזר על עצמו, עושה אקטיבציה לייצוגים וסכמות שונות והמידע הופך לזמין יותר ומשפע על התפיסה. הזמינות מייצרת קונטקסט ואז שופטים דברים בהתאם לקונטקסט.
Priming a concept – Judgment- (Higgins, Rholes, & Jones, 1977)- השפעת מושגים תוכניים על שיפוט
מבחן זיכרון- המחקר על דונאלד:
הציגו לנבדקים מטלה שהוצגה כמבחן זיכרון (בפריימיניג חשוב שהנבדקים לא יראו קשר בין המטלות השונות כד שלא יחשבו שיש השפעה בין 2 המטלות)
למחצית הנבדקים הציגו תכונות חיוביות ולחצי תכונות שליליות
המבחן- לזכור את המילים (הרבה)
לפני מבחן הזיכרון הציגו מטלה אחרת- סיפור על דונאלד: הסיפור יכול להתפרש כחיובי או שלילי- בחור שמתנהג בצורה שיכולה להתפרש כשלילית, לא זהירה או בצורה חיובית, הרפתקנית, מאתגרת.
שואלים את הנבדקים:
- באיזו מידה את/ה מחבב/ת את דונלד?
- באיזו מידה דונלד הרפתקן, חסר זהירות…?
בודקים שיפוט חיובי ושיפוט שלילי של דונאלד.
ממצאים: פריימינג של תכונות חיוביות (הרפתקן) הביא ליצירת רושם חיובי יותר על דונלד מאשר פריימינג של תכונות שליליות (חסר זהירות).
כדי להגיד שזה פריימינג, חייבים לבדוק שנבדקים לא עשו את החיבור בין המטלה הראשונה למטלה השנייה.
בעיות עם סכמות…
- סכמות יכולות לסלף את הזכרון.
- סכמות יכולות להפוך כרוניות, גם אם מערערים על המהימנות שלהן.
- סכמות עשויות לפעול כנבואה שמגשימה את עצמה: אם יש לנו ציפיה (סכמה) לגבי התנהגות של אדם מסוים, זה יכול להשפיע על התגובה שלנו אליו. ההתנהגות שלנו עשויה לגרום לאדם להתנהג באופן שמצופה ממנו.
- Priming
יכול לייצר אפקט קונטרסט – התנהגות הפוכה לסכמה המעוררת.
היוריסטיקות: גורם מרכזי נוסף שמשפיע עלינו
A bat and a ball cost $1.10 in total. The bat costs $1 more than the ball. How much does the ball cost?
התשובה הנפוצה- 10 סנט. התשובה הנכונה- 5 סנט.
המבחן עוזר להעיד על חשיבה אינטואיטיבית לעומת חשיבה רציונאלית (מבוקרת).
הרבה מחקרים בתחום של שיפוט, מנסחים איך אנשים יכולים/צריכים לקבל החלטות, אך יודעים שבפועל אנשים פחות מקבלים החלטות לפי המודלים, פחות בצורה רציונאלית.
נהוג לומר שיש 2 צורות של חשיבה/עיבוד:
1) System 1- קשורה לפעולה של היוריסטיקות (כללי אצבע- מהירים, שעוקפים את החשיבה המהירה והמבוקרת) ושל הסכמות (שעושות אקטיבציה אוטומטית)- שבתורן משפיעות על ההיסקים ועל ההתנהגות/ביצוע.
2) System 2- חשיבה יותר מודעת ורציונאלית.
המערכות יכולות לפעול ביחד- יכולה להיות אינטואיציה לגבי משהו ואותה תחושה תקבל אישוש כאשר נתעסק בחשיבה יותר מאומצת.
הן גם יכולות לבוא בקונפליקט- המערכת הרציונאלית תכריע במצבים מסוימים ותקבל יותר ביטוי במצבים חדשים- כשאין ידע קודם, או במצבים חשובים לי וכשיש זמן לחישובים. האינטואיטיבית משפיעה יותר במצבי קונפליקט.
