סדציה פליאטיבית Flashcards
אישה בת 72 עם אי ספיקת לב מתקדמת סובלת מנשמת מאד קשה. כל הניסיונות להקל על סבלה כשלו וכל הצוות תמימי דעים שהיא זקוקה לסדציה פליאטיבית. איך תנהג?
1. הזרקה תת עורית של מורפין במינון של 5 מ”ג כל 20 דקות עד שתירדם ותשאיר מזרקים של מורפין במינון של 5 מ”ג להזרקה לפי צורך
2. טיפול בהלידול במינון של 5 מ”ג בהזרקה תת עורית פעם בשעה עד שהחולה תירדם.
3. בהזרקת מידאזולם 2.5 מ”ג כל 5 דקות עד שהמטופל רגוע, ניתן להשתמש
בעירוי תת עורי או תוך ורדי.
4. מקובל לתת סדציה פליאטיבית עם טיפול תרופתי פומי בתרופות סדטיביות חזקות כמו אנטומין במינון של 40 מ”ג.
3
פרק 75 עמ’ 721-2
midazolam is recommended as the drug of choice. Initial sedation can be achieved with a bolus of 2.5 mg SC/IV which can be repeated after 5 minutes if adequate sedation is not achieved. Once the patient is calm, a subcutaneous or intravenous infusion can be used.
Neuroleptics may be effective when the patient is manifesting signs and symptoms of delirium.
In the management of pain, an attempt is usually made to first
escalate the opioid dose. Although some patients will benefit from this intervention, inadequate sedation or the development of neuroexcitatory side effects, such as myoclonus or agitated delirium, often necessitate the addition of a second agent.
בת 57 הסובלת מסרטן קיבה מפושט, מעורפלת הכרה, מרותקת למיטה, מוזנת דרך זונדה. בשל דליריום טרמינלי שלא הגיב לטיפול החולה טופלה בסדציה פליאטיבית והיא כעת ורגועה. מה הנכון ביותר לגבי מתן כלכלה בזמן סדציה פליאטיבית?
1. מתן כלכלה בזמן סדציה פליאטיבית גורם לסבל ולכן יש להימנע ממתן כלכלה
2. מקובל שהימנעות ממתן כלכלה היא פעולה לא אתית ולכן יש לתת כלכלה
3. ההחלטה על מתן כלכלה תתקבל ע”י הצוות הרפואי בהתאם לשיקולים קליניים בלבד
4. ההחלטה על מתן כלכלה תתקבל בשיתוף של הצוות הרפואי ומשפחתה של החולה
4
פרק 75 עמ’ 723-4
אישה בת 89, ניצולת שואה, עם ירידה קוגניטיבית קלה, מועברת למחלקה הפנימית הגריאטרית לאחר שאובחנה באשפוז עם ממאירות ושט מתקדמת גרורתית לבלוטות לימפה מעל ומתחת לסרעפת, ריאות, חלל הבטן והשלד. היא סה”כ מאוזנת מבחינת תסמינים אך בעלת אפקט דכאוני מאוד ובשיחות עימה עולים תכנים קשים המעידים על סבל קיומי קשה. לדבריה מצבה הנוכחי מזכיר לה את שעברה בילדותה, והיא מבקשת לסיים את חיה. מה מהבאים נכון?
1. במקרה הנ”ל קיימת התוויה להתחיל בהליך של סדציה פליאטיבית
2. סבל קיומי אינו מהווה התוויה מקובלת לסדציה פליאטיבית מכיוון שלא ניתן להגדירו כרפרקטורי
3. אם תתקבל החלטה לבצע סדציה פליאטיבית, ההמלצה היא להתחיל עם סדציה אינטרמיטנטית לסירוגין עם נסיון טיפול מיטבי בדיכאון של המטופלת
4. מכיוון שבמקרה של סבל קיומי סדציה צפויה להיות ממושכת, חובה לספק למטופלת הידרציה והזנה כדי למנוע מצב בו הטיפול יזרז את מותה
3
פרק 75 עמ’ 721-2
הצוות הפליאטיבי מטפל בחולה בן 64 הסובל מהנטינגטון מתקדם. נטל סימפטומים גופניים ורגשיים קשה ביותר. בדיון רב מקצועי הרושם שהחולה סובל מסבל קיומי משמעותי. מה מקשה על הטיפול בסדציה פליאטיבית בהקשר של סבל קיומי?
1. אי אפשר להוכיח כי הסבל הקיומי הוא עמיד לטיפול
2. מנגנוני הסתגלות והכלה הם דינמיים ומטופל עם סבל קיומי יכול להשתפר לאורך הזמן
3. במידה והחולה מסרב או אינו מתאים לטיפול פסיכולוגי אין אפשרות להציע לו סדציה פליאטיבית שכן הטיפול הפליאטיבי לא מוצה
4. סבל קיומי עמיד לטיפול שכיח בחולים הסובלים ממחלות חשוכות מרפא
2
פרק 75 עמ’ 721-2
בת ,67 סרטן שד גרורתי עם מעורבות מח עצם נרחבת, ללא טיפול פעיל במחלה. פרוגנוזה מוערכת שעות-ימים. מאושפזת במחלקה אונקולוגית כשבוע עקב דימומים חוזרים מפצע גידולי גדול בשד מריריות הפה, פנציטופניה קשה בספירת דם, תפקודי קרישה תקינים. המטופלת החלה כעת לדמם בצורה מאסיבית מריריות הפה. קיבלה 2.5 מ”ג מידזולם עם השפעה חלקית – היא מעט מטושטשת, ובמצוקה גדולה. הסכימה מראש בשיחה עמה על סדציה פליאטיבית בסוף החיים. מהי הגישה הטיפולית הנכונה ביותר להתחלת סדציה?
1. יש להמשיך לתת מידזולם 2.5 מ”ג ולחזור על המנה כל 5 דקות בעת הצורך
2. יש לתת כעת כלורפרומאזין 12.5 מ”ג ולחזור על המנה כל 5 דקות בעת הצורך
3. יש לתת כעת הלופרידול 5 מ”ג ולחזור על המנה כל 5 דקות בעת הצורך
4. יש לתת כעת מורפין 10 מ”ג ולחזור על המנה כל 5 דקות בעת הצורך
1
פרק 75 עמ’ 721 + 722
בת ,57 לפני כעשר שנים חלתה בסרטן השד ממנו החלימה לאחר טיפול כמותרפי קשה. לפני כשנה נצפתה הישנות המחלה. לאחר מספר טיפולים היתה נסיגה של המחלה אך בהדמיה לפני כחודשיים הודגמה מחלה מפושטת ללא אפשרויות טיפוליות. לדברי האונקולוג תוחלת חייה המשוערת היא חודשים בודדים. מאז הבשורה המרה חלה הדרדרות נפשית קשה. החולה שוכבת רוב שעות היממה במיטה מרבה לבכות. בהכרה מלאה. אירועים של אי שקט פסיכומוטורי. לדבריה לא מצליחה להירדם מהפחד שאם תעצום עיניים לא תתעורר. ניסיונות טיפול בקלונזפאם וריספרדל לא הביאו לשיפור. בשל החרדה הגדולה לא הצליחה להירדם כבר 72 שעות. ארועי האגיטציה הולכים וגוברים. החולה מבקשת פעם אחר פעם “תרדימו אותי, אינני יכולה עוד”. החולה נבדקה ע”י פסיכאטר שקבע שהיא כשירה לקבל החלטות. מה הגישה הטיפולית הנכונה ביותר אצל חולה זו?
1. בדומה לסימפטומים פיזיים, חומרת הסבל הנפשי וההתדרדרות המהירה מרמזים על תוחלת חיים קצרה המאפשרת סדציה פליאטיבית
2. בשלב זה מומלץ להתחיל עם Respite sedation
3. טיפול פסיכוסוציאלי הוא אפשרות היחידה לטיפול בסבל קיומי עמיד לטיפול תרופתי
4. טיפול הבחירה בשלב זה הוא שילוב של אולנזפין עם היפנוזה ודמיון מודרך
2
פרק 75
בן 45 עם סרטן כליה גרורתי, לאחר מיצוי קווי טיפול, פרוגנוזה מוערכת של שבועות בודדים. מבקש סדציה פליאטיבית עקב סבל קיומי משמעותי, שלא הוקל על ידי שיחות עם העובדת הסוציאלית. מה נכון לעשות בשלב הזה? סמנ/י את התשובה הנכונה ביותר:
1. עזרה פסיכוסוציאלית נוספת (פסיכולוג, מלווה רוחני)
2. עזרה פסיכוסוציאלית נוספת (פסיכולוג, מלווה רוחני) ושילוב תרופות (אנטי פסיכוטיות/ נגד
דיכאון / נגד חרדה) לשיפור מצבו הנפשי
3. סדציה פליאטיבית מתמשכת עקב פרוגנוזה עגומה ביותר וסימפטום עמיד
4. הערכה רב מקצועית מקיפה בנוסף לשילוב טיפול נפשי אינטנסיבי (תרופתי ושאינו תרופתי) תוך אפשרות לביצוע סדציה זמנית
4
