חוק וסדר Flashcards
מה מהבאים אינו אחד מהשיקולים הבלעדיים בקביעת טיפול בסוף חיים:
1. רצון החולה
2. שיקולי הצוות הרפואי
3. מצבו הרפואי של החולה
4. מידת סבלו של החולה
2
מה מהבאים נכון לגבי קביעת סטטוס נוטה למות?
1. לפני קביעת הסטטוס יש חובה להתייעץ עם רופאים מומחים אחרים המטפלים באותו מטופל, ובמידת האפשר גם עם רופאו האישי
2. אין הכרח לשתף את המטופל בהחלטה להגדירו כנוטה למות
3. החוק ממליץ אך אינו מחייב לתעד ולנמק כל הליך, דיון, החלטה ופעולה או החלטה להימנע מפעולה
4. לאחר שנקבע לגבי מטופל כי הוא נוטה למות, או שאינו נוטה למות, לא ניתן לערער על קביעה זו
1
מה נכון לגבי חזקת הכשרות?
1. ע”פ החוק אדם מגיל 16 כשיר לקבל החלטות בקשר לטיפול הרפואי בו אלא אם הוכרז פסול דין ע”י ביהמ”ש
2. אדם שמונה לו אפוטרופוס (אך לא הוכרז פסול דין) עשוי להיות בעל כשרות לעניין חוק החולה הנוטה למות
3. במידה שמונה לאדם אפוטרופוס, אין חובה לערב את האפוטרופוס בתהליך קבלת החלטות רפואיות, אלא רק חובה ליידע אותו בהחלטה שנתקבלה
4. מטופל שנקבע עבורו כי הוא נוטה למות והוא בעל כשרות, מומלץ (אך אין חובה) ליידע אותו בדבר האפשרות למלא הוראות מקדימות או למנות מיופה כוח
2
אדם מגיל 17 נחשב כשיר לקבל החלטות רפואיות ע”פ החוק
חובה לערב אפוטרופוס בתהליך קבלת החלטות
חובה ליידע מטופל נוטה למות וכשיר, על האפשרות למלא הור”מ/ למנות מיופה כוח
מה מהבאים אינו מהווה אחד השלבים ביישום חוק החולה הנוטה למות:
1. קביעה כי המטופל נוטה למות
2. קביעה כי המטופל אינו בעל כשרות לקבל החלטות עבור עצמו לפי חוק החולה הנוטה למות
3. קביעת רצונו של הנוטה למות שלא יאריכו את חייו
4. קביעה האם לתת או להימנע ממתן טיפול נלווה (טיפול שגרתי, פליאטיבי, מזון, נוזלים)
4
גם אם החולה אינו בעל כשרות וגם סובל סבל משמעותי, אסור להימנע מטיפול נלווה גם אם נקבע בוודאות שזה היה רצונו (למעט במקרה בו החולה בשלב סופי של מחלתו)
מה נכון לגבי חזקת הרצון לחיות?
1. אין להניח באופן אוטומטי כי אדם רוצה להוסיף ולחיות
2. חולה שמביע רצונו במפורש שאינו מעוניין להוסיף ולחיות, ולא נתן הנחיות מקדימות בכתב, עליו לתעד רצונו בכתב בטופס יעודי
3. אם לא נמצאו הנחיות מקדימות או יפוי כוח, ואין אפשרות לקבל תצהיר של אדם קרוב, חובה לקבל את דעתו האישית של האפוטרופוס לענייני גוף של המטופל
4. אדם קרוב חייב להיות בן משפחה
2
החוק קובע כי חזקה על אדם שהוא רוצה להוסיף לחיות אלא אם הוכח אחרת
הרופא האחראי רשאי אך לא חייב לקבל את דעתו של אפוטרופסו לענייני גוף של המטופל בתנאי שהוא נחשב אדם קרוב ע”פ ההגדרה בחוק
אדם קרוב יכול להיות בעל קרבה משפחתית (לרבות ידוע בציבור, מאומץ/מאמץ, אח חורג, גיס וכדומה) או בעל קרבה רגשית למטופל (אך לא אם מקבל שכר עבור סיוע, פרט לבן משפחה המקבל שכר אפוטרופוס)
הקשר בין האדם הקרוב למטופל צריך לכלול פעילויות משותפות תכופות במשך תקופה של שנתיים לפחות ברציפות , והאדם הקרוב צריך לדעת פרטים רבים אודות החולה (מצבו המשפחתי והחברתי, מצבו הרפואי העדכני, נסיבות מחלתו, טיפולים שקיבל או סירב לקבל בעבר, מוסדות שטופל בהם ורצונותיו והעדפותיו האישיות)
מה מהבאים נכון לגבי מטופל נוטה למות המבקש שחייו יוארכו?
1. החוק אינו מאפשר למטופל להביע רצונו להאריך את חייו ע”י קבלת טיפול אשר לדעת הרופא האחראי הוא בלתי מוצדק
2. קביעה של רצון החולה להאריך חייו באמצעים חריגים תעשה באופן זהה לקביעת רצונו של חולה שחייו לא יוארכו, לרבות הוכחה מעל ספק סביר
3. אם נקבע כי רצונו של החולה שחייו יוארכו גם באמצעים חריגים - יש לכבד את רצונו ולתת לו את הטיפול המבוקש
4. הוראת החוק מחייבת רופא אחראי לאשר טיפול רפואי גם אם לדעתו הטיפול אינו צפוי להאריך את חייו של החולה הנוטה למות, או שעלול לגרום לו נזק משמעותי
3
מה נכון לגבי הטיפול בחולה הנוטה למות:
1. עבור חולה בעל כשרות - ניתן להימנע מטיפול בו לפי הוראותיו, גם אם אינו סובל סבל משמעותי
2. יש להימנע מלנסות ולשכנע את החולה בעל הכשרות הנוטה למות, לקבל טיפול נלווה, כגון מזון, מזון ונוזלים באמצעים מלאכותיים, חמצן, טיפול שגרתי ו/או טיפול מקל
3. חולה נוטה למות, הסובל סבל משמעותי, שאינו בעל כשרות, אשר נתן הוראות לפיהן הוא מעוניין להימנע מטיפול נלווה כמוגדר בחוק, חובה להימנע מטיפול זה
4. לחולה נוטה למות הסובל סבל משמעותי, ניתן לתת טיפול שמטרתו קיצור חייו
1
חובה לעשות מאמץ סביר לשכנע חולה נוטה למות בעל כשרות לקבל טיפול נלווה
אסור להימנע מטיפול נלווה בחולה נוטה למות שאינו כשיר, גם אם נתן הור”מ לעניין
חל איסור חמור לתת טיפול שמטרתו המתה של אדם או סיוע בהתאבדות
חולה בבית עם אי ספיקה כליתית מתקדמת שכל עוד היה צלול בדעתו סירב לדיאליזה וביקש לעשות הכול כדי להקל על סבלו, הרופא מוצא את החולה במצב מאד ירוד, בהכרה מעורפלת ונראה שהאיש מאד סובל. לידו אשתו ושלושת ילדיו בני 24-31 לצוות נראה שיש מקום לסדציה. 2 מילדיו מבקשים סדציה ואחד לא מעוניין. חושש שמדובר במילה עדינה להמתת חסד. מה מהבאים נכון?
1. לא מתחילים סדציה פליאטיבית במקרה של חילוקי דעות בין בני משפחה
2. במטופל עם סבל עמיד לטיפולים הקיימים, בקבלת ההחלטה על מתן טיפול בסדציה, לא שואלים לא את החולה ולא בני משפחה.
3. בפגישה משפחתית עושים מאמץ גדול שלא יהיו חילוקי דעות והטיפול נעשה בהסכמה של כל בני המשפחה
4.במידה ויש חילוקי דעות בין בני משפחה תמיד יש צורך בהקמת בוועדה אתית במקום שהחולה מאושפז בו.
3
בחור בן ,23 הסובל מפיגור שיכלי בינוני, מסוגל לבצע פעולות פשוטות, חוסה במוסד . אובחנה לחסוי מחלה ממארת סופנית .החסוי מבין שחולה במחלה “מסוכנת”, ורוצה “להילחם” . כיצד תנהג?
1. ההחלטות לטיפול הן רפואיות -מקצועיות בלבד, ואינן מתייחסות לרצון החסוי
2. לאפוטרופוס של החסוי יש סמכות החלטה מלאה לגבי הטיפול בו
3. באם לחסוי יש יכולת הבנה והכלה למצבו, יש לכבד את רצונו
4. כל מקרה המתייחס להחלטות טיפול ב”חולה נוטה למות” שהינו חסוי, יש להביא לפני וועדה מוסדית
3
חוזר מנכל לעניין יישום חוק החולה הנוטה למות סעיף 3.2 עמ’ 15-17
חולה נוטה למות אשר חתם על מינוי ייפוי כוח לפי חוק החולה הנוטה למות. נמצא באשפוז בשל סינקופה המיוחסת לחסם הולכתי וזקוק להכנסת קוצב. הצוות המטפל מתלבט האם החולה כשיר לקבל החלטה זו או שיש להכניס לתוקף את ייפוי הכוח. מה המלצתך לצוות?
1. כל רופא שהוגדר כאחראי יכול להוציא מחזקת הכשרות על פי חוק זה
2. יש להזמין גריאטר כיוון שרק הוא יכול להחליט על הוצאה מחזקת הכשרות על פי חוק החולה הנוטה למות
3. יש להזמין פסיכיאטר כיוון שרק הוא יכול להחליט על הוצאה מחזקת הכשרות על פי חוק זה
4. הרופא האחראי יכול לקבוע העדר כשירות במידה והוא פסיכיאטר, גריאטר או נוירולוג
1
חוזר מנכל לעניין יישום חוק החולה הנוטה למות סעיף 1.2.2 עמ’ 5
מטופל בן 79 עם אי ספיקת לב מתקדמת, מתייעץ איתך בנוגע לכיבוי דפיברילטור. מה מהבאים נכון?
1. מדובר בפעולה בלתי הפיכה
2. הפעולה מצריכה התערבות ניתוחית
3. אם המכשיר כולל גם קיצוב - כיבוי הדפיברילטור יפסיק גם את פעולת הקיצוב
4. כיבוי המכשיר על ידי מגנט חיצוני הוא זמני
4
מי מהבאים יכול להיחשב באוכלוסיית היעד המקנה זכאות לשירותי רפואה פליאטיבית, על ידי חוזר מנכ”ל 30/09?
1. בן 70 עם המיפרזיס משמאל לאחר שבץ, מתנייד עם הליכון, סובל מכאב רדיקולרי
2. בת 45 עם סרטן שד שלב 1, סובלת מחרדה קשה ואינסומניה
3. בת 80 עם אי ספיקת לב נ.י.ה.א 2, סובלת מכאבים לסירוגין בחזה במאמצים, וכן בחילות וחוסר תיאבון
4. בן 47 עם מחלת מעי דלקתית קשה, סובל משלשול, פריחה וכאבי בטן
2
סרטן בכל שלב של המחלה עם מצוקה גופנית או נפשית ניכרת
שבץ מוחי קשה
אי ספיקת איבר סופנית
מחוסר הכרה
מחלת עצבים ניוונית מתקדמת;
בן 68, חולה דיאליזה הסובל מקרצינומה של הריאה הוגדר על ידי האונקולוג כחולה הנוטה למות. הוא ללא חסר קוגניטיבי והוגדר כשיר לקבל החלטות. לאחרונה הביע רצונו שלא להאריך את חייו באמצעים מלאכותיים לרבות הפסקת טיפולי הדיאליזה.
איזה מהבאים נכון בנוגע לתגובה הנדרשת לבקשתו של החולה?
1. יש להימנע מלשבץ את החולה לטיפולי דיאליזה ולהנחות אותו כיצד לטפל בתופעות הצפויות
2.לא ניתן להפסיק טיפולי דיאליזה היות ומדובר בטיפול רציף
3. לא ניתן לקיים את רצונו של החולה מבלי שמילא הנחיות מקדימות מפורטות בנוגע לטיפולי הדיאליזה
4. בחולה שהוגדר על ידי אונקולוג כחולה הנוטה למות ניתן להפסיק טיפול בדיאליזה גם ללא בקשת החולה
1
בן 88, סובל מדמנציה מתקדמת והוגדר כחולה נוטה למות על רקע מחלה זו. לאחרונה הוא אוכל מעט והצוות במחלקה הסיעודית שבה מטופל העלה אפשרות של “הזנת צינור”. הוא לא השאיר הנחיות מקדימות או ייפוי כוח רפואי. מה האפשרויות החוקיות במצב זה (לפי המלצות ועד המותב)?
1. הארכת חיים מלאכותית בחולה נוטה למות הינה מנוגדת עקרונית לחוק ולכן לא מומלץ להאכיל בזונדה או פג
2. הדרך המועדפת להאכלה של חולים עם דמנציה סופנית הינה בפג
3. בחולה דמנציה המוגדר כחולה הנוטה למות מותר להמשיך הזנה פומית (האכלה חומלת) ובמידת הצורך תוספת עירוי נוזלים
4. כדאי לדחות את התקנת הפג כמה שאפשר ולהשתמש בינתיים בזונדה, שכן פרוצדורת החדרת הפג הינה מורכבת
3
בן 72, ברקע יל”ד, היפרטרופיה של הערמונית, דכאון ואאורטיק סטנוזיס סימפטומטי. עומד בפני החלטה על טאבי. בהערכת כשירות מסתבר שמסרב לפרוצדורה בטענה שטוב מותו מחייו. פי.אייץ’.קיו9=17. מה יהיה סיכום הערכתך את כשירותו?
1. אינו כשיר ע”ר דכאון קשה.
2. לא ניתן לקבוע בוודאות, כדאי לערב פסיכיאטר.
3. אינו כשיר כיוון שמסרב לפרוצדורה שבסבירות גבוהה תציל את חייו.
4. לא ניתן לקבוע בוודאות, יתכן שכעת בדליריום, כדאי לחזור על ההערכה למחרת.
2
בת 82, סובלת מסרטן לבלב גרורתי, הוגדרה חולה נוטה למות, אך לא בשלב הסופי. ביתה מיופת כח עפ”י חוק החולה הנוטה למות. נפלה בבית וכעת סובלת מדימום מוחי ומבולבלת. מומלץ על טיפול ניתוחי לניקוז. כיצד מוגדר טיפול זה ומה משמעות ההגדרה עפ”י החוק, לגבי המטופלת הספציפית?
1. מוגדר “טיפול נלווה” וניתן להמנע מביצועו.
2. מוגדר “טיפול נלווה” ולא ניתן להמנע מביצועו.
3. מוגדר “טיפול שאינו מחזורי” ולכן לא ניתן להמנע מביצועו.
4. מוגדר “טיפול מחזורי” ולכן ניתן להפסיקו.
2
הטיפול אינו קשור למחלתה חשוכת המרפא והיא אינה נוטה למות ולכן לא ניתן להימנע
חוזר מנכ”ל ליישום חוק החולה הנוטה למות סעיף 1.6.3