פרק 5 Flashcards
Health Psychology:
שדה מחקר אשר עוסק בהשפעות של לחץ וגורמים פסיכולוגיים אחרים על התפתחותן ושימורן של בעיות בריאותיות.
Health Psychology
הוא תת-תחום בגישת ה- “רפואה ההתנהגותית”. גישה זו מאמינה בכך שגורמים פסיכולוגיים מהווים מעין קטליזטור להתפרצותן של מחלות. בין הגורמים נמנים: אירועי חיים מלחיצים, תכונות אישיות מסויימות, סגנון התמודדות ומחסור בתמיכה חברתית.
מהו לחץ?
נסיבות החיים דורשות מאיתנו להסתגל למצבים חדשים כל הזמן. כאשר אנו חווים או תופסים מצב כלשהו ככזה אשר מאתגר את ה- well being שלנו, זה גורם להפעלת משאבי ההתמודדות שלנו ומסתיים במצב פסיכולוגי שנקרא: לחץ. בפרק זה נתייחס ל- Stressors כאל דרישות חיצוניות, ל- Stress כאל ההשפעה של ה- stressors על האורגניזם ול- Coping strategies כאל המאמץ שמשקיעים בכדיי להתמודד עם הלחץ.
Hans Selye
הוא הראשון שהתייחס למושג הלחץ בהקשר פיזי. הוא השתמש במילה כדיי לתאר את הקושי והמאמץ שחווה אורגניזם בעת ניסיון להסתגל לשינויים בסביבתו.
Selye
שם לב שלחץ יכול להיגרם הן בעקבות אירוע שלילי (בחינה) והן בעקבות אירוע חיובי (חתונה). שני הסוגים הללו דורשים התגייסות של משאבי ומיומנויות ההתמודדות, על אף שללחץ “רע”
(distress)
לרוב יש פוטנציאל לגרום לנזק רב יותר. כמו כן, לחץ יכול להיווצר במספר דרכים, לא רק בפתאומיות, אלא גם באופן מתמשך.
DSM-לחץ וה
: ב-
DSM 4, PTSD
, אשר נחשבת להפרעה שנובעת מלחץ, סווגה כהפרעת חרדה
(anxiety).
אולם, ב-
DSM 5 PTSD
נמצא בקטגוריית הפרעות חדשה, שלא הייתה ב-
DSM 4,
אשר נקראת:
trauma and stressor related disorders.
הפרעות נוספות אשר נמצאות תחת הקטגוריה הזו הן:
adjustment disorder ו-acute stress disorder.
ההפרעות הללו כוללות שיבושים פיזיים והתנהגותיים. הן נבדלות לא רק בחומרת ההפרעה שנגרמת, אלא גם בסוג הסטרסור ובקונטקסט בו ההפרעה החלה.
גורמים אשר חושפים את האדם ללחץ
: כל אדם מתמודד עם דרישות מציאות שונות וייחודיות אשר עליו להסתגל אליהן. ומכאן, כל אדם חשוף לגורמי לחץ חיצוניים שונים. נוסף על כן, גם אם אנשים שונים מתמודדים עם אותו המצב בדיוק, כל אחד מהם תופס את המצב ומתמודד איתו באופנים שונים. אופן ההתמודדות השונה נובע ממנגנוני התמודדות שונים ונוכחותם של משאבי תמיכה שונים.
הבדלים בין אישיים אשר עוזרים בהתמודדות עם אירועי חיים מלחיצים הם: אופטימיות, תחושת שליטה, הערכה עצמית גבוהה ותמיכה חברתית. הגורמים הללו, לא רק שעוזרים להתמודד עם אירועי חיי היום יום המלחיצים, אלא גם מטיבים עם הבריאות. ממחקרי תאומים נראה כי סגנונות התמודדות שונים טמונים בשונות גנטית.
מחקר פורץ דרך מצא שצורה מסויימת של הגן
5HTTLPR
קשורה לסבירות בה אדם יהיה מדוכא לאור אירועי החיים המלחיצים עימם מתמודד.
כספי ושות’ מצאו שאנשים שיש להם את הצורה הקצרה של הגן
(s/s genotype)
נמצאים בסבירות גבוהה יותר לפתח דיכאון לאחר שחווה ארבעה או יותר אירועי חיים מלחיצים, לעומת אנשים להם יש את הצורה הארוכה של הגן
(l/l genotype).
לאחר ביצוע מחקרים נוספים מצאו שהמטען הגנטי שלנו הופך אותנו ליותר או פחות רגישים לסטרסורים.
כמות הלחץ שאנו נחשפים אליה בשלב מוקדם בחיים משפיעה גם היא על האופן בו נהיה רגישים ללחץ כבוגרים. נראה כי אפקט הלחץ עשוי להיות מצטבר, כל חוויה מלחיצה הופכת אותנו ליותר ריאקטיביים ללחץ בהמשך. תמיכה מחקרית, חולדות הפיקו רמות קורטיזול גבוהות יותר בעת חשיפה לאירוע מלחיץ כאשר נחשפו בעבר לאירוע מלחיץ, לעומת חולדות שלא נחשפו בעבר לאירוע מלחיץ. המונח
stress tolerance
מתייחס ליכולת האדם לעמוד בלחץ מבלי להתפרק.
חוויות מלחיצות עשויות ליצור “מעגל הנצחה” באמצעות שינוי הדרך בה אנו מפרשים את הדברים שקורים לנו. ואכן, מחקרים מראים שמצבים מלחיצים עשויים להיות קשורים לקוגניציה של האדם.
מאפיינים של אירועים מלחיצים
(stressors):
הגורמים בהם מתחשבים כדיי לקבוע האם אירוע אחד יהיה מלחיץ ואחר לא:
- (severity) חומרת האירוע.
- מידת הכרוניות של האירוע (כמה זמן הוא נמשך).
- התיזמון של האירוע.
- כמה קרוב האירוע משפיע על החיים שלנו.
- עד כמה האירוע היה צפוי.
- עד כמה ניתן לשלוט באירוע.
סטרסורים שמערבים אספקטים רבים שחשובים לאדם (פיטורין, אבדן אדם אהוב, גירושין) יהיו יותר מלחיצים עבור רובינו. נוסף על כן, ככל שמשך האירוע ארוך יותר, כך השפעתו תהיה חמורה יותר. כאמור, לחץ הוא מצטבר, חומרתם של מספר סטרסורים במקביל (גירושין ומחלה ביחד) תהיה גדולה בהרבה מאשר במצב בו היו נחווים בנפרד (גירושין ולאחר מכן התמודדות עם מחלה). הסימפטומים של לחץ מחמירים גם כאשר האירוע פוגע כמה שיותר קרוב באדם וכאשר הוא פתאומי.
מחקרים מראים שכאשר האירוע אינו צפוי ואינו נחווה כבר בעבר גורם לאדם ללחץ חמור. במצב כזה לא ניתן להיערך לתוצאות האפשריות, או לחשוב כיצד ארגיש , ולכן ההתמודדות עימו קשה ביותר. במחקר תומך, נבדקים שעמדו בפני ניתוח צפו בסרטון ערב לפני הניתוח. הסרטון תאר את כל ההליך ממבטם של מטופלים אחרים. בהשוואה לקבוצת הביקורת שלא צפתה בסרט, המטופלים שצפו בו היו פחות חרדים בבוקר הניתוח, אחרי הניתוח והשתמשו בפחות משככי כאבים.
הנסיון שבחווית משבר (crisis
המונח משבר משמש לתיאור מצב אשר מצריך התמודדות וההסתגלות שחורגות מיכולותיו של אדם או קבוצה. משברים הם מלחיצים במיוחד משום שהאירוע הוא כל כך חזק עד שטכניקות ההתמודדות שבד”כ משמשות אותנו אינן יעילות. לחץ נבדל ממשבר בדרך הבאה: האירוע שגורם למשבר גורם מהמם
(overwhelm)
את האדם עד כדיי כך שאינו יכול להתמודד, בעוד שאירוע מלחיץ אינו בהכרח גורם לאדם להיות המום.
מדידות של לחץ
: לחץ משינויים בחיי היום יום יכול להוות טריגר לבעיות רבות, ביניהן אף הפרעה בי-פולרית שיש לה בסיס ביולוגי רחב. כל שהשינויים מהירים יותר, כך הלחץ שנחווה הוא גדול יותר.
תחום חשוב במחקר על שינויים בחיי היום יום התמקד בנסיון למדוד את הלחץ שנחווה במהלך החיים.
Holmes & Rahe (1967)
פיתחו את ה-
Social Readjustment Rating Scale,
זהו מעיין צ’ק ליסט של דיווח עצמי על חוויות חיים מלחיצות שכיחות. לאחר מכן, בשל הבעיות הכרוחות בדיווח עצמי, התפתח מדד נוסף המבוסס על ראיון:
Life Events and Difficulties Schedule (LEDS).
יתרון אחד של מדד ה-
LEDS
הוא שהוא מאפשר קידוד הן של לחצים כרונים והן של לחצים אקוטיים. מערכת ה-
LEDS
מאפשרת למקודדים גם אפשרות להתחשב בנסיבות הייחודיות של כל אדם בעת קידוד כל אירוע ואירוע (למשל, אישה נשואה ומבוססת כלכלית שתגלה שהיא בהריון תגיב באופן שונה מנערה מתבגרת שתגלה זאת).
כושר התאוששות / עמידות (Resilience):
גורמים שמגבירים את העמידות: להיות זכר, להיות מבוגר ולהיות משכיל. גורם נוסף שמוביל לעמידות גבוהה הוא היותך אדם אופטימי. מחקר מראה שאנשים אופטימיים נוטים להסתגל טוב יותר למצבים חדשים. לעומתם, אנשים פסימים או רומינטטיביים (חוזרים על מחשובותיהם) נוטים להתמודד פחות טוב עם אירועים טראומטיים. מחקר תומך, על כ-80 אנשים שטופלו במוסד שיקומי לאחר שנפצעו באופן חמור בעקבות אירוע טראומטי. האנשים שהראו את העמידות הגבוהה ביותר הם אלו שהעידו על עצמם כאנשים אופטימיים. בנוסף לאופטימיות, אנשים שנטו להגיב ברגשות חיוביים כלפיי אירועים, יותר מאשר ברגשות שליליים, הראו גם הם עמידות גבוהה בתקופת שהותם במוסד, עוד ברמת המעגלים המוחיים. לבסוף, נראה שאנשים בעלי ביטחון עצמי גבוה או כאלו עם סגנון
self enhancing
נוטים להתמודד היטב עם חוויות טראומטיות. על אף שלרוב לא נעים להיות בחברת אנשים שהם
self enhancing,
האופי שלהם משרת אותם במצבי משבר. במחקר של
Gupta & Bonanno
מצאו שתלמידי קולג’ בעלי סגנון
self enhancing
התמודדו באופן כללי טוב יותר במשך כל 4 השנים בקולג’ לעומת אנשים שאינם בעלי סגנון זה.
לחץ ותגובות ללחץ
כדיי להבין כיצד לחץ עשוי להוביל לתגובות פיזיות ופסיכולוגיות, עלינו להבין מה קורה לגוף שלנו בזמן לחץ. כאשר אנו מתמודדים עם איום של סטרסור מסויים, הגוף שלנו מגיב במפל של שינויים. שתי מערכות נפרדות מעורבות בתהליך זה:
- Sympathetic Adrenomedullary system (SAM):
אחראית על הקצאת המשאבים לגוף, כמו גם לפעולת
fight or flight.
פעולת הציר מתחילה בהיפותלמוס אשר מעורר את מערכת העצבים הסימפטטית, אשר מפעילה את בלוטת האדרנל במדולה, אשר משחררת אדרנלין (אפניפרין) ונוראדרנלין (נוראפניפרין). כתגובה לכך קצב הלב מתגבר והגוף מייצר גלוקוז במהירות גבוהה מבד”כ.
2. Hypothalamus Pituitary Adrenal (HPA): כתוספת להפעלת מערכת העצבים הסימפטטית, ההיפותלמוס משחרר את ההורמון CRH. הורמון זה מפעיל את ה- Pituitary gland. בתגובה לכך, ה- Pituitary מפרישה את ההורמון ACTH אשר מעורר את החלק החיצוני של בלוטת האדרנל (adrenal cortex) שיפריש את הורמון הלחץ- glucocorticoids (קורטיזול).
קורטיזול מכין את הגוף לתגובת fight or flight (מעלה את רמות הסוכר ומגביר את המטבוליזם) אך באותו זמן הוא מדכא את תגובת המערכת האימונית. כלומר, אם ישנה פציעה, הגוף מסית את המאמץ ודוחה את תגובתו. אולם, נראה כי לקורטיזול יש גם חסרונות. לשם כך, במוח ישנם קולטנים לקורטיזול, שכאשר הם קולטים אותו הם שולחים משוב לבלוטת האדרנל שתפסיק את ייצורו. אך, כאשר הסטרסור ממשיך להיות נוכח, אין למשוב זה משמעות וציר ה- HPA ממשיך לעבוד.
מחירו הביולוגי של הלחץ
המחיר הביולוגי להסתגלות ללחץ נקרא: allostatic load. כשאנו רגועים ולא חווים לחץ, ה- allostatic load שלנו נמוך. אך כאשר אנו לחוצים ה- allostatic load גבוה יותר. כיום ידוע כי לחץ גורם למחלות רבות, וההתמקדות היא לא בסטרסורים משמעותיים (פיטורין, מוות) אלא בסטרסורים שהם יותר יומיומיים (דד-ליין בעבודה או תקלה במחשב). לחצים כאלו הם משמעותיים, הם מחלישים את המערכת החיסונית וכך הוירוס משתלט בקלות על הגוף. כלומר, כך לחץ קטן יכול לגרום למחלה אגרסיבית או לשמרה (למשל, מיגרנות או דלקת מפרקים כרונית). לחץ לטווח ארוך עשוי ליצור בעיות במערכת האימונית. Psychoneuroimmunology הוא תחום שבוחן את הקשר בין המערכת האימונית לבין מערכת העצבים. יש השפעה של עוררות יתר של מערכת העצבים על מערכת החיסון.
הבנת המערכת האימונית: המערכת החיסונית מגנה על הגוף מפני וירוסים ובקטריות ומקושרת אצלנו כאל “כוח משטרה”. כאשר המערכת חלשה, היא נכנעת בפני הפולשים וכאשר היא חזקה מדיי ולא סלקטיבית, היא יכולה להתקיף את תאי הגוף עצמו (זה מה שקורה במחלות אוטואימוניות).
קו ההגנה הראשון של המערכת החיסונית הם תאי הדם הלבנים (לויקוציטים). ישנם שני סוגי לויקוציטים:
1. B-cell: מייצרים נוגדנים ספציפיים שמטרתם להגיב לאנטיגנים מסויימים.
2. T-cell: כאשר המערכת החיסונית נכנסת לפעולה, תאי ה-
B
וה-
T
מופעלים, ויוצרים מתקפת נגד בצורות מגוונות.
תאי
T
מצויים במאגריהם בצורה “לא פעילה”. לכל תא
T
יש קולטן אשר מזהה אנטיגן ספציפי אותו הוא יודע להרוס. אולם, תאי ה-
T
לא מסוגלים לזהות אנטיגנים בעצמם. הם נהיים אקטיביים רק כאשר המאקרופאבים (תאים נוספים במערכת החיסונית) נכנסים לפעולה. המאקרופאבים בולעים ומעכלים את האנטיגנים ומשחררים את הכימיקל:
interleukin-1
וכך מעוררים את תאי ה-
T
אשר משמידים את האנטיגנים.
משתתפים חשובים הם הציטוקינים. ציטוקינים הם מולקולות חלבון קטנות שמשמשות כ”שליחים” ומאפשרות לתאים האימוניים לתקשר אחד עם השני. למשל, הכימיקל
interleukin-1
הוא ציטוקין. מה שהופך את הציטוקינים לכל כך מעניינים, הוא שמעבר לפן התקשורתי שלהם במערכת החיסונית, הם גם שולחים מסרים למוח. משמעות הדבר היא שהמוח יכול להשפיע על תהליכים חיסוניים. כך, המתרחש ברמת המוח משפיע על המתרחש בגוף, ולהיפך (המערכת החיסונית יכולה להוביל לשינויים התנהגותיים ולבעיות פסיכיאטריות).
עוד אנו יודעים שישנם ציטוקינים שיכולים להפעיל את ציר ה-
HPA
כך שיווצר מצב של משוב שלילי מעגלי. משוב שלילי מעגלי זה נוצר בכדיי למנוע פעילות אנטי דלקתית מוגזמת. כאשר מעגל המשוב השלילי כושל, כשהוא פעיל יתר על המידה או לא מספיק פעיל, מחלות רבות יכולות להתפתח (סרטן, מחלות אוטואימוניות, זיהומים וכו’). היות והמוח מעורב גם הוא במשוב השלילי המעגלי הזה, גורמים רגשיים ולחצים פסיכוסוציאליים עשויים להפר את האיזון במערכת הזו באופן חיובי או שלילי.
בעיות בהתפתחות של ציטוקינים יכולות לגרום לכך שהפרעות מוחיות יכולות להשפיע “כלפיי מטה”
(down stream)
על המערכת החיסונית וההיפך. למשל, כשאדם חולה, הוא ישן יותר, אין לו תיאבון או רצון לקיים יחסי מין. זוהי התנהגות טיפוסית של אדם חולה. התנהגות זו יכולה להיגרם, לפחות בחלקה, כתוצאה מהשפעה של ציטוקין אחד. למשל, כאשר מזריקים לאנשים
IL-1
או
interferon
(ציטוקינים), הם מראים תסמינים של אנשים דיכאוניים. לסיכום, ציטוקינים עוזרים לנו רבות בהבנת הקשרים שבין ה-
well being
הפיזי והמנטאלי שלנו.
לחץ, דיכאון והמערכת החיסונית
לחץ מאט החלמה מפציעה בכ-24%-40% בגלל שקשור לדיכוי המערכת החיסונית. ישנם סטרסורים רבים שקשורים לדיכוי המערכת החיסונית. ביניהם: חסך בשינה, ריצת מרתון, טיסה בחלל. צחוק לעומת זאת, גורם להגברת תיפקוד המערכת החיסונית. דיכאון קשור גם הוא לבעיות בתיפקוד המערכת החיסונית. ובפרט, דיכאון גורם לדיכוי גדול אף יותר בפעילות המערכת החיסונית, מעבר להשפעותיהם של כל האירועים השליליים יחד.
על אף שלרוב דיכאון מקושר לדיכוי של המערכת החיסונית, ישנן עדויות בהן מצאו שלחץ כרוני ודיכאון עשויים דווקא להגביר את פעילות המערכת החיסונית. לחץ כרוני ודיכאון עשויים להגביר את ייצורם של ציטוקינים דלקתיים
(IL-6).
דיכאון כאמור, מקושר גם הוא לייצור מוגבר של ציטוקינים דלקתיים, כולל IL-6, אך טיפול באמצעות תרופה אנטי-דיכאונית מפחית את הייצור המוגבר הזה.
קבוצת חוקרים אחת דיווחה על כך שאנשים מבוגרים (מעל גיל 71) שביקרו בקביעות בכנסייה, היו בעלי רמות נמוכות של
IL-6
וסיכויים למות במהלך 12 השנים שלאחר מכן היה נמוך, לעומת בני גילם שלא ביקרו בכנסייה באופן קבוע. ממצא זה נכון גם לאחר בקרה של משתנים מתערבים (דיכאון, תמיכה, מצב סוציו אקונומי וכו’). ממצא זה מעניין משום שמראה כיצד הציטוקין הדלקתי
IL-6
מהווה חולייה מקשרת בין מחלות לבין גורמים פסיכולוגיים.
לחץ ובריאות פיזית
הסתכלות אופטימית על החיים וחוסר נוכחותם של רגשות שליליים, מיטיבים עם הבריאות.
Positive psychology:
תחום שמתמקד בהשפעתם החיובית של תכונות אנושיות ובמקורות כוח ספציפיים (כמו למשל, הומור, הכרת תודה וחמלה) על ה-
well being
הפסיכולוגי והפיזי שלנו. דוגמא לכך ניתן למצוא במחקרם של
Witvliet
ושות’. החוקרים ביקשו מסטודנטים לבחור מצב אמיתי בו נפגעו בעבר (דחייה, בגידה באמון או העלבה אישית). הנבדקים התבקשו לדמיין את עצמם מגיבים לאירוע אותו בחרו באופן סלחני, או לא-סלחני, כאשר במקביל נלקחו מהם מדדים: טונוס שרירים, לחץ דם וקצב לב. בתנאי “הסלחני”, הנבדקים התבקשו לדמיין את עצמם סולחים לאדם שפגע בהם, או לחוש רגשות אמפתיה כלפיו. בתנאי ה”לא סלחני”, הם התבקשו לחשוב על הכאב שחוו ולפתח טינה. הממצאים הראו שהמשתתפים הסלחניים חשו רגשות חיוביים, בעוד המשתתפים הלא סלחניים חשו כעס, עצב, עוררות וחוסר שליטה. גם לאחר שהתבקשו להירגע, הם לא הצליחו לעשות כך. כלומר, העוררות הפיסיולוגית הגבוהה שנגרמה בעקבות החוויה הפסיכולוגית הכואבת שדימיינו לא דעכה בקלות. רגשות שליליים מובילים לפעילות קרדיו-ואסקולארית לא תקינה שגורמת למחלות לב ולבעיות בתיפקוד המערכת החיסונית. על אף שזה לא קל, כדאי לסלוח לאדם שפגע בך משום שזה מפחית את הלחץ ומגביר את ה-
well being.
מחלות לב וכלי דם
יתר לחץ דם (hypertension)
כשאנחנו בלחץ, כלי הדם המספקים דם לאיברים פנימיים מתכווצים והדם זורם בעוצמה רבה לשרירי הגו והגפיים. כשזה קורה, הלב חייב לעבוד בחוזקה. לפעום במהירות ובעוצמה רבה יותר, מהירות הדופק ולחץ הדם מתגברים. לאחר שהלחץ חולף, לחץ הדם חוזר לנורמה. אם הלחץ הנפשי מתמשך, יתר לחץ דם יכול להפוך לבעיה כרונית.
רופאים וחוקרים רבים, חושבים שיתר ל”ד מתחיל כאשר לאדם יש נטייה ביולוגית לפעילות קרדיווסקולרית מוגברת בעת לחץ. זה יכול להיחשב כדיאתזה או כגורם פגיעות. לאורך זמן ונוכח נסיבות חיים כרוניות וקשות, אשר יוצרות לחץ, האדם הרגיש יעבור ללקות בבעיות קליניות חמורות. חוסר היכולת לבטא כעס באופן קונסטרוקטיבי (ביטוי הסיבה שמישהו חש כעס והניסיון להגיע להבנה) יכול גם כן להגביר את הסיכון ליתר ל”ד.
סכנה וגורמים סיבתיים במחלות קרדיווסקולריות
לחץ כרוני וחמור
אישיות
דיכאון
לחץ כרוני וחמור
לחץ מגביר את הסיכון לחוות אירוע לב. כמה חוקרים תיעדו שמוות מ
CHD
(מחלת לב כלילי, חסימה קטלנית פוטנציאלית של העורקים שמספקים דם לשריר הלב) עולה בימים ובשבועות שעוקבים לרעידות אדמה. מחקר מצא כי מספר מקרי המוות עלו ממוצע של 4.6 (בימים שקדמו לרעידת האדמה) ל-24 ביום של רעידת האדמה .
דפוסים יומיומיים של לחץ יכולים גם הם להעלות את הסיכון ל-
CHD
ולמוות. דוגמא טובה לכך הוא לחץ הקשור לעבודה. במקרה זה גורמי המפתח מתגלים כעבודה בעלת דרישה גבוהה ומעט בקרה אודות קבלת החלטות. שני הסוגים הללו של לחץ בעבודה מגבירים את הסיכון ל-
CHD
עתידי. בקרב אנשים עובדים, רוב האירועים הלבביים מתרחשים ביום שני. הלחץ בחזרה לעבודה לאחר הסופ”ש משחק בכך תפקיד.
אישיות
ניסיונות לחקור את התרומה הפסיכולוגית להתפתחות של
CHD
מתוארכות חזרה לזיהוי דפוס התנהגות מסוג
A (Type A behavior pattern)
. התנהגות מסוג
A
מאופיינת במניע תחרותי מופרז, מחויבות מוגזמת לעבודה, חוסר סבלנות או דחיפות בזמן ועוינות. מושג זה שגור בשפה היומיומית.
ההתעניינות בהתנהגות מסוג A עלתה לאחר שתוצאות מחקרם של קבוצת ה- Western Collaborative התחילו להתפרסם. מחקר זה נערך על 3,150 גברים בריאים בגילאי 35-59 אשר בכניסה סווגו כסטטוס A או B (לסוג אישיות B אין את התכונות של סוג A והם נוטים להיות יותר רגועים, יותר נינוחים ופחות לחוצים בזמן). עקבו אחר כל הגברים הללו במשך שמונה וחצי שנים. בהשוואה לסוג אישיות B , סוג אישיות A היה מקושר בעלייה כפולה במחלת עורקים כלילית ופי 8 עליה בסיכון לחזרה באוטם בשריר הלב במהלך המעקב. המחקר הגדול השני של התנהגות מסוג A ו- CHD היה ה- Framingham Heart Study. עירב מעקב ארוך טווח על מספר גדול של נשים וגברים מ Framingham, Massachusetts. ניתוח הנתונים ל- CHD שהתרחש במהלך תקופת 8 שנות המעקב לא רק אישר את הממצאים העיקריים הקודמים של קבוצת Western Collaborative, אלא גם הכליל אותם לנשים גם כן. התפתחות מאוחרת יותר היא זיהוי של סוג ה-"מצוקה" או Type D personality. לאנשים עם סוג אישיות D יש נטייה לחוות רגשות שליליים ולחוש חוסר ביטחון וחרדה. גברים עם CHD שדורגו כגבוהים במצוקה נפשית כרונית היו בסבירות גבוהה יותר ללקות באירוע לב קטלני ולא קטלני במהלך תקופת 5 שנות המעקב מאשר גברים שלהם לא היו את התכונות אישיות של סוג D.
דיכאון
: לאנשים עם מחלות לב יש בקירוב פי 3 יותר סיכון להיות בדיכאון מאשר אנשים בריאים. דיכאון נפוץ יותר בקרב אנשים עם מחלות לב מאשר אנשים עם מחלות חמורות אחרות, כמו סרטן. יתרה מזאת, לחולי התקף לב עם רמות גבוהות של סימפטומים של דיכאון לאחר התקף לב יש פי 3 יותר סיכון למות תוך 5 שנים מאשר מטופלים שלא הראו רמות גבוהות של סימפטומים של דיכאון. המחקר האחרון בנושא מציע שאנהדוניה יכול לנבא במיוחד עליה בתמותה לאחר התקף לב.
דיכאון מהווה גם גורם סיכון להתפתחות .
CHD
פראט ועמיתיה, עקבו במשך 14 שנה אחר 1,500 גברים ונשים ללא היסטוריה קודמת של מחלות לב. הם מצאו ש-8% מאלו שחוו דיכאון מג’ורי בשלב מסוים ו-6% מאלו שחוו דיכאון בינוני בשלב מסוים לקו בהתקף לב במהלך 14 השנים של המעקב. מנגד, רק 3% מאלו ללא היסטוריה של דיכאון לקו בהתקף לב. אלו שחוו דיכאון מג’ורי נמצאו כבעלי סיכוי גבוה פי 4 ללקות בהתקף לב.
