שינויים פיזיולוגים בהיריון תקין Flashcards
הרחם הטרום הריוני ובסיום ההריון:
טרום הריוני:
משקל 70 גרם ונפח 10 מל
תום היריון: תום היריון משקל 1000 גרם ונפח 5 ליטר
- שינויי הרחם שלבים השונים:
שבועות ראשונים (12)להיריון- גדילה מושפעת בעיקר מאסטרוגן ויתכן גם פרוגסטרון שמופרש על ידי הגופיף הצהוב. תאי השריר של האחם עוברים היפרטרופיה ומתיחה.
החל משבוע 12- הרחם יוצא מהאגן. רוב הגדילה מקורה מגדילת העובר, השליה ונפח מי השפיר. הדופן השרירית מתרככת ומתגמשת דבר המאפשר מישוש וזיהוי חלקי עובר שונים.
שילייה
השילייה היא צבר תאים שנוצר במהלך ההריון (בדיוק כמו העובר, גם היא נוצרת במהלך ההפרייה).
היא איבר המתפתח לצד העובר במהלך ההיריון אצל נקבות יונקים שאינם חיות כיס או יונקי הביב (אינפרא-מחלקה הנקראת יונקי שליה או שִלייניים). תפקידה העיקרי לאפשר חילוף חומרים בין האם לעובר. תפקידים נוספים הם ייצור והפרשת הורמונים, והגנה על העובר מפני חבלות ומפני חדירת מיקרו-אורגניזמים.
עובי הדופן של הרחם לפני ובסיום ההיריון
דק ובתום ההיריון הוא מגיע לכ1.5 סנטימטר.
- ניידות הרחם:
הרחם יחסית נייד בחלל הבטן. בצד שמאל של הרחם יושב המעי ולכן כאשר אישה בהיריון מתקדם שוכבת על הגב הרחם נדחף טיפה ימינה ואחורה ועלול להווצר לחץ על הוריד הנבוב התחתון שנמצא בצד ימין ולירידה בהחזר הורידי וכתוצאה מכך ירידה בתפוקת הלב= סחרחורת.
לכן ההמלצה לנשים בהריון לשכב על צד שמאל.
- אספקת הדם לרחם בהריון:
בסוף ההיריון הרחם מקבל אספקה עשירה של דם (450 – 650 מ״ל לדקה). זאת על מנת שיהיה מספיק דם בזמן הלידה ובזמן הצירים.
בזמן ציר יש התכווצות של שרירי הרחם וישנה ירידה בזרימת הדם לרחם ביחס ישר לעוצמת הציר.
בעובר תקין יש רזרבה של דם בשליה. עובר שהוא קצת חולה או שהשליה חולה אין לו רזרבה ואז בזמן צירים אין מספיק אספקת דם.
השינויים בצוואר הרחם:
צוואר הרחם הופך להיות רך ובצקתי, צבעו הופך לכחלחל.
יצירת מאין פקק צוואר הרחם
השפעה על התאים
מדוע צוואר הרחם הופך להיות רך ובצקתי וכחלחל?
- עליה באספקת הדם, היפרטרופיה והיפרפלזיה של בלוטות צוואר הרחם
צוואר הרחם בתחילת ההיריון-
הפקק הרירי
בלוטות הצוואר מפרישות ריר המשמש לחסימת פתח הצוואר שתפקידו לשמור על סביבת רחם סטרילית יותר מסביבת הנרתיק.
לקראת הלידה משתחרר ה פקק ומופרש כהפרשה דמית וזהו סימן שבקרוב תהיה הלידה. = bloody show
bloody show
סימן שמופיע לקראת הלידה כתוצאה מהפרשת הפקק שיצרו בלוטות הרחם
סוגי תאי האפיתל של צוואר הרחם:
o עמודי ושטוח.
מה קורה לסוגי האפיתל במהלך ההיריון בצוואר הרחם?
איזור המעבר בין האפיתל העמודי לאפיתל השטוח יוצא מעבר לפי החיצון (<????) ונראה כאיזור אדמומי על הצוואר באופן תקין.
שינויים בנרתיק:
*הופך להיפרמי- ריבוי כלי דם כתוצאה מוסקולרזציה וצבעו הופל סגלגל.
*רירית הלדן (הוגינה) מתעבה. (היפרטרופית)
*הפרשה- נוצרת בו הפרשה לבנה וצמיגה שמקורה בהפרשות מהצוואר ורמת החומציות עולה על מנת לשמור על האיזור מחידקים שעלולים לעבור לעובר.
שינויים בעור:
- Striae gravidarum
- Diastasis Recti
- שינויים בפיגמנטציה
Striae gravidarum -
בחודשי ההריון האחרונים מופיעים פסים אדומים-סגולים על פני הבטן והשדיים בקרב מחצית מהנשים ההרות, עקב הגדילה המהירה שלהם, וקריעה של סיבי רקמת חיבור – קולגן . לאחר הלידה צבע הפסים דוהה.
- Diastasis Recti -
הפרדת שרירי הרקטוס אבדומניס בקו האמצע שגורמים לבולג’ינג – בטן בולטת.
שינויים פיגמנטציה
-בדרך כלל קשור להפרשה של האסטרוגן מהשלייה והפרשה
MSH
מההיפופיזה.
Linea nigra- קו חום לאורך קו האמצע של הבטן
Chloasma - כתמים חומים על פני הפנים והצוואר
הפטמות והעטרות מתכהות.
היפראסטרוגניזם -
Vascular spiders , Palmar erythema
נפוץ בעיקר בנשים לבנות וחולף לאחר הלידה.
הvascular spider
Palmar erythema
שינויים בשדיים
●כבר בשבועות הראשונים להריון מופיעה תחושת גודש ומלאות בשדיים.
●השדיים גדלים, והציור הורידי עליהם מוגבר.
●הפטמה והעטרה (העור שמסביב לפטמה) גדלות, מתכהות, והפטמות הופכת לארקטיליות.
●בלוטות חלב בהיקף העטרה עוברות היפרטרופיה- Montgomery glands.
שינויים מטבוליים:
● עלייה במשקל
● משק המים
● מאזן חלבונים חיובי
● משק הפחמימות
● שומנים
עלייה במשקל
●סך הכל במהלך ההיריון: עלייה במשקל בממוצע של 10-12.5 קג.
לא מומלץ לעלות יותר מזה בשל סיכונים לעליית לחץ דם וסכרת הריון אצל אמא וגם מומי בעובר.
● עלייה ממוצעת של חצי קג בשליש השני והשלישי.
צריכת אנרגיה בכל טרימסטר-
● שינויים מטבוליים:
תוספת קלורית של 150 בטרימסטר הראשון.
תוספת קלורית של 300-350 בשני ובשלישי.
תוספת של 500 קלוריות ליום לאישה מניקה.
משק המים
●אצירת – הגדלה של כמות המים - 3.5 ליטר הולכים למי שפיר, עובר ושליה, 3 ליטר הולך לנפח הדם.
חשיבות אצירת המים
זאת משום שבלידה ממוצעת מדממים 500 סי סי דם ולכן הגוף יוצר אקסטרה לנפח הדם.
מהו המנגנון שתורם לאצירת המים?
המנגנון שמאפשר את אצירת המים הוא שינוי באוסמולריות של הפלסמה- יש הורמון
ADH
שגורם לנו לשמור מים בגוף והוא עולה בהיריון.
זאת גם הסיבה שנשים בהריון גם צמאות יותר ולהופעת בצקת גומתית בעיקר בקרסוליים בסוף היום שנגרמת מעלייה בלחץ הוורידי כתוצאה מלחץ על הוריד הנבוב התחתון וירידה בלחץ הקולואידי אוסמוטי בנוזל הבין תאי.
הורמון מעכב השתנה
- תפקידו לשמור על ריכוז המומסים בדם- כלומר שהדם לא יהיה מהול מדי או מרוכז מדי.
- כשריכוז המומסים בדם עולה, קולטים את המידע קולטנים מיוחדים בכלי הדם שבמוח, ועל סמך מידע זה פוקד המוח על בלוטת ההיפופיזה להפריש
ADH
מאזן חלבונים חיובי
●צבירת מסה של חלבון במשקל 1 ק”ג בסה”כ- 500 גרם לעובר והשליה, 500 גרם לבניית הרחם, השדיים, עלייה בנפח הפלסמה וכדוריות הדם האדומות.
●בזמן ההריון אין עלייה בספיגת החלבון ולכן, בזמן ההיריון יש להעלות את צריכת החלבונים.
מדוע היריון נחשב מצב דיאבטוגני- מעודד סכרת?
על מנת לשמור על רמת חשיפה גבוהה של העובר לגלוקוז החשוב לתפקודות התקין- בעיקר למח. המוח שלנו יכול להשתמש או בגלוקוז או בפירוק של שומנים. המוח של העובר פחות טוב בשימוש בחומצות שומן, לכן הוא צריך להשתמש כל הזמן בגלוקוז – לכן האמא צריכה שבגוף שלה יהיה יותר גלוקוז כל זמן ההיריון.
מהסיכום של יעל- אצל אישה בהיריון, במצב של צום קל (קורה די מהר) תהיה היפוגליקמיה (כביכול מחסור בסוכר) ולאחר ארוחות יהיה מעט היפרגליקמיה והיפראינסולינמיה. היתרון בכך הוא שהעובר נחשף יותר זמן לגלוקוז אשר חשוב לבניית המוח שלו.
מבחינת העובר חשוב שכל הזמן יהיה גלוקוז נגיש לפירוק למען אנרגיה זמינה ולכן אישה בהיריון מגיעה מהר מאוד ל-
Accelerated Starvation-
מצב בו יש פירוק של שומנים לצרכי אנרגיה.
מהו המנגנון שגורם למצב הדיאבטוגני?
מתחיל בהפרשת חומרים בשליה-פרוגסטרון, אסטרוגן ו
HPL
חומרים אלה גורמים לעלייה בהתנגדות הפריפרית לאינסולין- לכיוון סוכרת סוג 2
מאזן חומצה בסיס-
שינויים בעקומת הדיסוציאציה
o Minute ventilation גדל.
o יש אלקלוזיס נשימתי. (בססת- פינוי עודף של פחמן דו חמצני)
o פיצוי כלייתי לא מלא
o עלייה קלה בערך החומציות- כלומר פחות חומצי- אחד הגורמים שמפיעים על הזיקה הוא רמת החומציות. ככל שרמת החומציות נמוכה יותר, חמצן משתחרר יותר טוב (חמצן ישתחרר הרי איפה שיש יותר פחמן דו חמצני ויותר חומצות חלב)
o סטיית עקומת הדיסוציאציה ל החמצן שמאלה.
o פגיעה ביכולת העברת חמצן מהאם לעובר
o כפיצוי פיזיולוגי יהיה ייצור מוגבר של 2,3
DPG
באריתרוציטים האימהיים
o גורם לסטיית העקומה ימינה.
● מנגנון הפיצוי של העובר:
להמוגלובין העוברי יש זיקה גדולה יותר לחמצן וכך קורה שבכל לחץ חלקי נתון יותר חמצן נקשר להמוגלובין של העובר. ההמוגלובין של העובר “מושך” יותר חמצן מההמוגלובין של האם.
העקומה של העובר מוסטת שמאלה
