The Thinking Man in the Classic Perception Flashcards
המחשה לדיאלקטיקה
יוון הקלאסית עסקה באתוסים של חתירה לאמת, מחיר הידיעה והרצון לדעת שאימצה המודרנה. רעיונות קלאסיים אלו מועברים גם אל ימי הביניים והרנסנאס – זו הדיאלקטיקה של התקופות ההיסטוריות.
המחשה לפרספקטיבה של האדם כצרכן משמעות
אנו יצורים שמחפשים כל הזמן אחר המשמעות לקיום שלנו. מדובר בטבע אוניברסלי שנוכח באופן מעט שונה בכל תקופה בהיסטוריה.
אתוס
מיוונית=התנהגות/אופי, אמונות ורעיונות המשקפים את התנהלותה של חברה מסוימת ומנהלים אותה. חברה זו יכולה להיות אומה, אידיאולוגיה או תרבות. למשל, האתוס הציוני. מדובר הן בהתנהלות הקולקטיבית (למשל של המוסדות) הן בהתנהלות הפרטים המרכיבים את אותה הקבוצה.
האדם כצרכן משמעות
האדם מטבעו מחפש משמעות לקיומו. יש הטוענים שזהו תוצר לוואי של היות האדם יצור תבוני (בשונה מבעלי חיים): יש לנו יכולת למטא-קוגניציה – חשיבה על חשיבה. אולם תמיד יש הקשר רחב של נרטיב אודות מהו האדם, מה מקנה משמעות ומה לא.
נרטיב
פרשנות של היבט מסוים של העולם מעוצב דרך נקודת מבט תרבותית או אישית.
משברי משמעות
בתקופות היסטוריות בהן הדת שלטה ללא עוררין, היא העניקה לאדם קיום מעבר לקיום הפיזי הסופי שלו, ולכן היוותה מסגרת משמעות מהותית עבור האדם (האלוהות, החיים שלאחר המוות). בעת המודרנית מסגרות המשמעות משתנות (יוצרות משברי משמעות), ועל כן האדם נאלץ להתמודד ביתר שאת עם המודעות למותו ועם שאלת התכלית לקיומו. העצירה והתהייה למה אנחנו עושים מה שאנו עושים היא חלק מהמטא-קוגניציה שלנו: מדובר בשלב התפתחותי שיקרה לכולנו, תהליך נורמטיבי.
המודרנה מספקת משמעות או מרוקנת אותה?
המודרנה מהווה ניסיון לייצר מסגרת משמעות - היא מאפשרת אלמוות סימבולי בדמות גילוי ידע, חקירה, ביקורת, האדם כערך עליון. למשל; הולדת ילדים, כתיבת ספרים ומאמרים, אומנות, דת. כחלק מהפרספקטיבה של האדם כמחפש משמעות יש אשליות מרובות שמטרתן לסייע להתמודד עם חרדת המוות, למשל תפיסת האדם כערך עליון. המודרנה גם מייצרת אובדן משמעות: העדר מסגרות משמעות, שפע, ניכור ועידוד הספק בכל – מה שמייצר חרדה בהיקפים נרחבים יותר מבעבר. למשל; נסיגה מהאמונה העיוורת בדת, דגש על האדם שמייצר ניכור - חיים פחות קהילתיים וקולקטיביים.
הפילוסופיה הסוקראטית בכתבי אפלטון
אפלטון ניסה להסביר את הנבערות האנושית, את הדבקות באמונות כוזבות. הוא הבחין בין ידיעה – אפיסטמה, לבין אמונה – דוקסה. הוא טען שיש לערער על הדוקסה ולשאוף לאפסטימה. באמצעות חקירה מתקרבים לכאורה ל”אידאה” - לדבר עצמו. כלומר, המציאות אותה אנו תופסים משקפת מציאות אידאלית. דוגמה לכך היא מושג היופי: כשאני שואלת “מהו היפה?” איני מתכוונת לאיש/ה היפים ביותר בחדר, אלא לאידאה של היופי כשלעצמו, מעבר לכל ייצוג פיזי מסוים שלו בעולם הממשי. החקירה היא ניסיון להתקרב כמה שיותר לאידאות המופשטות, לכן יש צורך בכלי שגם הוא מופשט: הנפש – רמז מטרים לפוקוס על חיי הנפש בפסיכולוגיה העתידית. אם הנפש אינה פיזית אלא מופשטת, אז היא בת אלמוות (אמונה, לא ידיעה). מכאן שראוי שנפתח ונחזק אותה באמצעות הפילוסופיה.
מה מודרני בסוקרטס?
- מצא משמעות לחיים באמצעות תבונה וחקירה כייעוד האדם.
- הוריד את הפילוסופיה מהשמיים ארצה – שאלת היחסים בין אדם לאדם ובין אדם למדינה הייתה מושא עניינו המרכזי –חילוניות. לפניו, רוב הפילוסופים עסקו בעיקר בקשר בין האדם לאל.
- עסק בביקורת ובהטלת ספק כערך עליון, מה שמוביל לדחיית משמעויות קדומות. הוא הואשם באי-כיבוד האלים ובקלקול הנוער, משום שיצא נגד מוסכמות שהיו מקובלות באותה התקופה.
- הפך לסמל של החשיבה הביקורתית, אידאל האותנטיות, אידאל החופש, סמל לפילוסוף הסובל.
סוקרטס כצרכן משמעות
הוא ניהל את מסעותיו להשגת האמת באופן פומבי, והוא ייצר לעצמו תהילה (אלמוות סימבולי) ותפקיד חברתי כפילוסוף. הוא העדיף למות מיתה פיזית אך לא הפסיק לחקור, משום שהחקירה הפילוסופית מחזקת את הנפש שחיה חיי נצח, ולכן מעניקה משמעות.
משל המערה: אפלטון בספרו המדינה
כולנו חיים בתוך מערה, כבולים בצורה כזו שכל מה אנו רואים הוא הקיר של המערה. יש חריץ של שמש מלמעלה שגורם לנו לראות צללית על קיר המערה. אנו לא יודעים שמה שאנו רואים הם צללים של המערה, אנו חושבים שזו המציאות. יום אחד מישהו מצליח להשתחרר מהשלשלות ויוצא מהמערה. הוא מסתנוור מהאור וקולט שכל מה שהוא חשב שהיה המציאות הוא לא המציאות – אלא רק השתקפות. הוא מחליט לחזור למערה ולספר לכולם על התגלית שלו. הוא חוזר למערה ומתקשה עם ההבדלים בין האור לחושך, הוא מועד ולא מצליח לראות בחושך כי הוא התרגל לאור שבחוץ. כולם צוחקים עליו כי הוא נדמה להם כמשוגע. הוא מספר להם על התגלית שלו, והם לא מאמינים לו: חושבים שהוא משוגע וטיפש, צוחקים עליו וממשיכים להחזיק באמונתם. מי הוא אותו האדם? סוקרטס. הוא חי בהתחלה כמו כולם, חי חיים נוחים ללא האמת. באיזשהו שלב הוא הצליח להשתחרר ולראות את האמת – האור המסנוור. סוקרטס בוחר בדרך הקשה – חוזר למערה כדי לבשר על התגלית שלו, על אף שלא מאמינים לו.
מה מודרני במשל המערה?
האמונה המודרנית בכוחו של האדם להגיע לאמת והשאיפה להגיע לשם התקיימה גם בעידנים מוקדמים. משל המערה מספק נרטיב שמאפשר להבין את המהות של היות האדם פילוסוף, של חקירה וידע. במשל האור הוא סמל בהיר ואופטימי לידיעה ולתבונה. ניכר מהמשל שתהליך גילוי האמת כרוך במשבר משמעות – גילוי האמת הוא קשה מאוד. עם זאת, סוקרטס ואפלטון מדגישים שלמרות הקושי והאומץ הנדרש, החקירה מביאה לתחושת משמעות ולהגשמת ייעודו של איש הידע, הפילוסוף, האדם החוקר. ניתן לראות דמיון לדבריו של קאנט על הנאורות – ניתן לזהות את המקורות ההיסטוריים שלו בחייו של סוקרטס, בכתבי אפלטון ובמשל המערה.
הדימויים במשל
בתוך המערה – אמונה (דוקסה), מחוץ למערה – ידיעה (אפיסטמה). האור מושך את האדם, אך גם מתעתע ומסנוור. האור מסמל את הדבר עצמו, ואת הקושי שנוצר מתוך הניסיון להישיר אליו מבט – זו עוצמתה של ידיעת האמת. לכן הדיון ביניהם לא יכול להוביל אותם אל האמת, כי כולם כלואים באותם גבולות של דעת. התפיסה (המודרנית) היא שיש אמת, שהידע נמצא שם בחוץ – מחוץ למערה במובן פיזי וסימבולי.
הפילוסופיה והקדמה תלויות במישור החברתי
האדם מעדיף לרוב את הביטחון שבבערות על פני האור המסנוור של הידיעה: מדוע לחזור אל המערה למרות הסיכון והקושי? השליחות שבהפצת הידע והפיכת הנוחות האישית למשנית. אם סוקרטס יעזוב את הפילוסופיה חייו לא יהיו עוד חיים ראויים לאדם (הוא יחיה כאובייקט, לא כסובייקט = אדם חושב). הניסיון הוא לחיות חיים של בחינה מתמדת, לא לחיות לפי רעיונות ועקרונות שרירותיים וחיצוניים. זהו אחד המאפיינים המרכזיים של ההוגים המודרניים.
דמותו של סוקרטס כפילוסוף כמודל להוגים מודרניים
דמות הפילוסוף המנסה לחקור את העולם שלו, למרות האיסורים, הפכה למודל עבור ההוגים במודרנה שהעמידו את החקירה התבונית בתור סגולה. הדימוי של האור, אליו אמור האדם לכוון את עצמו, בניגוד לחשיכת הבורות, הפך לסמל של תבונה וקדמה ,והגיע לשיאו במסגרת הנאורות.
