The Enlightenment and Church Flashcards
נאורות
תנועה אינטלקטואלית, רעיונית ותרבותית שהתפשטה במאה ה-18 באירופה. הנרטיב של המשתייכים אליה הוא של בני האור שנלחמו בחושך במודע ובכוונה תחילה. בתקופת הנאורות הופיעו מונחים חדשים ברוח התקופה.
הפילוסופיה כתבונה הנפרדת מהדת
רעיון חדשני באותה התקופה.
האמונה הטפלה
ביקורת על אמונות טפלות, שסימלו את החושך והבערות.
המידה הטובה (virtue)
ערך מוסרי לפיו יש לשאוף לאהבת המין האנושי ולרצות לטפחו.
המודרנה היא תקופה של אופטימיות ביחס לאנושות
על רקע שינויים חברתיים, פוליטיים וכלכליים: ירידה בתמותה, התפתחות התעשייה והכלכלה ועוד.
“הנאורות היא “כאוס של אידאות בהירות
היא לא היוותה מקשה אחת של רעיונות. היו בה רעיונות מנוגדים/סותרים/קונפליקטואליים. הנאורות שייכת למודרנה, אבל לא כל מי שהוא מודרני הוא גם נאור.
מהי נאורות/עמנואל קאנט
לפי קאנט, להיות אדם נאור משמעו לחשוב בצורה עצמאית ובלתי תלויה. הוא קורא לאנשים להיות אמיצים ולהעז לחשוב ולדעת. כמו כן, קאנט טוען שהעצלות והפחד הם הסיבה לחוסר הנאורות, אך הוא גם מגלה אמפתיה – מאוד קל ללכת אחר מישהו שיודע ואומר לי מה לעשות.
מהי תפיסת הזמן על-פי הנאורות של קאנט
ניתן לדבר על קידמה מול מסורת. הוא טען שהאנושות מתקדמת על קו לינארי והיררכי (מפחות טוב אל יותר טוב, ממסורת אל קידמה). ההתקדמות מושגת באמצעות הטלת ביקורת, שמסייעת לדחות את הישן לטובת החדש.
קאנט שם דגש על חינוך ותיקון הסדר החברתי למען אושר בעולם הזה
ההתמקדות בעולם הזה מנוגדת לתפיסות טרנסדנטליות, שמתמקדות במה שמחוץ לעולם הזה, האל והעולם הבא (תפיסה חילונית, שמושפעת גם מהמהפכה הפרוטסטנטית). ביקורת אפשרית על תפיסת הזמן הזו היא: האמנם אנחנו בהכרח מתקדמים?
מי הוא האדם על פי הנאורות של קאנט?
על-פי קאנט האדם הוא אינדיבידואל אוניברסלי תבוני – מונח שגור בימינו. אכן קאנט גם טען שהתפיסה היא אוניברסלית באפיסטמולוגיה שלו. עם זאת, רק מיעוט של אינטלקטואלים “הורשו” להוביל לעבר הקדמה.
בידי מי האחריות לנוע לעבר הקדמה?
האחריות נמצאת בידי האדם בלבד, בניגוד לתפיסות דתיות שאומרות שהאחריות היא של אנשי הדת, הממסד והאל. בטענה זו קיימת נכונות להעמיד את האדם במרכז – להעצים את חירותו ולשפר את העולם עבורו. מנגד, העצלנות והפחדנות עוצרים את האדם, לא כוח עליון טרנס-דנטלי. הגישה של קאנט היא אופטימית ביחס לאדם, אך גורסת שיש לו גם כוח מאיים – הכוח הוא בידי האדם, יש לו חירות וגם אחריות (מזכיר את המהפכה הפרוטסטנטית, בייחוד את הגותו של קלווין).
מה תפקידה של התבונה על-פי קאנט?
התבונה היא הכלי הבלעדי שיביא את האושר ואת הרווחה האישית והחברתית. בדומה למשל המערה, קשה להשתחרר מהבורות ומחוסר הבגרות. התבונה קשורה בספקנות ובביקורתיות, והיא דורשת אומץ ומאמץ – אבל היא שווה את זה. רעיון זה הוזכר גם על-ידי סוקרטס, אפלטון, דקארט ולוק.
תבונה כערך עליון
הנאורות שואפת לפתח את האדם הרציונלי והאוטונומי. היא הבסיס לכך שהאדם מכונן את עולמו באמצעות חוקים, סדרים חברתיים וקוד מוסרי. כלומר, האדם יכול לקבוע את הקוד המוסרי ואת הסדר החברתי של עצמו, מכוח תבונתו. לפיכך, התבונה היא גם מקור הסמכות העליונה – פוטנציאל לקונפליקט עם סמכות הדת/השלטון.
פתרון קונפליקט הסמכות
הכרה בחשיבות סמכות המדינה/הכנסייה/הצבא למען שמירת הסדר. הפתרון הזה מושג באמצעות הבחנה בין תבונה פומבית לפרטית: תבונה פומבית – סמכות התבונה, אוניברסלית ולא מוגבלת; תבונה פרטית – סמכות של המדינה/כנסייה/הצבא, ספציפית ומוגבלת. מזכיר ניסיונות פשרה של הוגים קודמים.
הפרט האוטונומי משתמש בתבונה הפומבית
כי השימוש במחשבה ובתבונה בא לידי ביטוי בהתדיינות.