Presentation of Reality Flashcards
ייצוג
האופן בו אנו רואים ומבינים את המציאות, בנפרד מהמציאות עצמה.
משטר ייצוג
מסגרת מחשבה שהעולם הפילוסופי/מדעי/כללי נתון בה. צורת מחשבה אפיסטמולוגית המארגנת את הידע ושואלת על אופן השגתו, שכן לא ניתן לקבל כמובן מאליו התאמה בין איך שאנחנו תופסים את המציאות לבין המציאות עצמה.
משטר ייצוג קלאסי
במודרנה, סביב מחצית המאה ה-16 במקביל לקופרניקוס ולמהפכה המדעית. כוללת שני זרמים עיקריים: אמפיריציזם ורציונליזם. שאלת הייצוג היא שאלה אפיסטמולוגית.
עיסוק באפיסטימולוגיה
המהפכה המדעית היוותה נקודת מפנה אפיסטמולוגית: חוסר תלות בחוקר, בחינה רציונלית ושיטתית ואובייקטיביות. גם הרפורמציה מעודדת חוסר תלות (בכנסייה ובאנשי דת) ובחינה עצמאית של העולם. המהפכה הקופרניקאית הביאה לכך שאנשים לא יכלו יותר לקבל כמובן מאליו התאמה בין איך שאנו רואים את המציאות למציאות עצמה, כמו במשל המערה.
רציונליזם
זרם אפיסטמולוגי במשטר הייצוג הקלאסי במודרנה. מקור המילה בלטינית, ריזון = סיבה. בעברית, רציונליזם = שכלתנות. ישנו ידע אפריורי – מולד. החושים לא מהימנים ומתעתעים, והגיון ותבונה מספקים ידע הכרחי וודאי כמו לוגיקה וגיאומטריה.
רכישת הידע מבוססת על דדוקציה = הסקה מן הכלל אל הפרט. תהליך טופ דאוון – מההגיון והשכל מסיקים לגבי העולם.
אמפיריציזם
זרם אפיסטמולוגי במשטר הייצוג הקלאסי במודרנה. מקור המילה ביוונית = ניסיון, בעברית – נסותנות. לפי מושג זה כל ידע הוא אפוסטריורי – נובע מהניסיון - בלבד. ידע מושג על ידי ניסיון, תצפית, שימוש ברשמי החושים, הסקה אינדוקטיבית וחקר אקספרמינטלי .
רכישת הידע מבוססת על אינדוקציה = הסקה מהפרט אל הכלל . תהליכי בוטום אפ – מהמציאות והשטח אל ההסקה, מההתנסות להגיון. הגישה השלטת ממהפכה המדעית ועד היום – כל הניסויים בהם אנו עוסקים מבוססים על מחקר מתוך התנסות (אמפירי) ותפיסת העולם החיצוני.
ויכוח בין הזרמים
שני הזרמים במשטר הייצוג הקלאסי מתעניינים במציאות החיצונית, אך מתווכחים על איך להגיע אליה. לפי משטר הייצוג הקלאסי, הסובייקט נפרד מהאובייקט, והקשר הוא חד-כיווני: הצופה קולט פסיבית את המציאות האובייקטיבית. השוני בין הזרמים מייצר תחומי עיסוק שונים – למשל, כיצד דג נושם (אמפיריציזם), ומה סכום הזוויות במשולש (רציונליזם). כל זרם יבקר את השני ויגיד שייצוג המציאות על פיו מעוות.
רציונליזם: רנה דקארט
תחילת הדרך היא נקודת מוצא חזקה, אמת ודאית, ולכן הוא חיפש אמת כזו להישען עליה.
האמת היא אונטולוגית – היא קיימת באופן אובייקטיבי, בלי צורך באדם. הוודאות היא אפיסטמולוגית – היא סובייקטיבית, תלויה באדם ובחקירתו. החתירה אחר האמת תושג באמצעות הטלת ספק מתודית, בהשראת סוקרטס. דקארט פעל בתקופה בה היה ספק אדיר – לאחר הרפורמציה והמהפכה הקופרניקאית.
דקארט הטיל ספק ב
- רשמי החושים.
- הגוף.
- ערות לעומת חלום.
- פיסיקה, אסטרונומיה ורפואה.
- האריתמטיקה, הגיאומטריה ויתר המדעים המדויקים – קשה יותר להטיל בהם ספק כי הם עקביים, אבל אולי אני טועה באופן עקבי?
- שד/אל עלול לתעתע בכל.
“אני חושב, משמע אני קיים”
דקארט עשה הבחנה בין תוכן המחשבה למחשבה עצמה – לא ניתן להפריך את עצם המחשבה. לכן המחשבה היא נקודת המוצא של דקארט.
דואליזם
דקארט הבחין בין העולם החיצוני (שעווה למשל) לעולם הפנימי – הסובייקט המתבונן בעולם. העולם מתפצל לשניים: אובייקטים לעומת סובייקטים. הדואליזם הוביל להבחנה ברורה בין חומר לרוח, גוף ונפש, נצפה וצופה, סובייקט (המדענית המתבוננת) ואובייקט (העולם). הבחנה זו חשובה כדי להבין את הרעיון של ייצוג – במשטר הייצוג הקלאסי הסובייקט מכיר את האובייקט. הבחנה זו גם הובילה להפרדה מוחלטת בין הרפואה הפיזית לפסיכיאטריה ולפסיכולוגיה הנפשיות. ביקורת על כך: הגוף והנפש קשורים זה בזה, והעיסוק רק באחד מהם משמעותו פספוס של השני. היום כן רואים סינתזה בין גוף ונפש במדעי הפסיכולוגיה, למשל פסיכולוגיה רפואית ושיקומית והעיסוק בבעיות פסיכוסומטיות. אולם, אלו עדיין יוצאים מן הכלל המעידים על הכלל.
דואליזם והאל
לאחר שהגיע לנקודת הוודאות בעזרת הדוגמה הספציפית דקארט ממשיך: אם הוא עצמו יצור סופי, כיצד הוא יכול להגות אידאה של אלוהים, שהיא אין-סופית ומושלמת? אלוהים הוא היחיד שמסוגל לטעת בו אידיאה כזו, לכן האל קיים.
אם דקארט ימלא את חובתו ויארגן את מחשבותיו בבהירות, אלוהים ידאג לשלומו המוסרי והאינטלקטואלי. מכאן שהוודאות הרציונליסטית נטועה גם היא באל. עקרון זה מדגיש את העובדה שהמודרנה אינה אתיאיזם, אלא התמקדות בעולם הזה.
בלשנות ודיאלקטיקה
החלוקה לתחומי דעת מאפיינת את המודרנה, והיא לעיתים שרירותית. רעיונות חדשים (כמו הרעיון שיש ידע לשוני מולד) לכאורה, הופיעו כבר בעבר בצורה קצת אחרת. קיימת אינטגרציה בין התחומים השונים.
רציונליזם/דקארט
- ספקנות וחשיבה ביקורתית כאידאל.
- פיתוח משטר חשיבה חדש למדע כולו – הגישה הרציונליסטית מציעה עצמה כדרך לרכישת ידע עבור כלל המדעים.
- כוחה של המחשבה ומרכזיותה בהגדרת האדם המודרני.
- דואליזם – הפרדות וחלוקות כחלק מהאופנה המודרנית.
- ללא ניתוק מהדת.
ג’ון לוק
התייחס למונח טבולה ראסה = לוח חלק – אין ידע אפריורי; כל ידע הוא אפוסטריורי. הוא טען ש”התינוק הוא המדען הטוב ביותר” – תינוק מגיע לעולם ומתחיל לצבור ידע באמצעות חושיו. כלומר, יש ספק רב, אך הוודאות היא בניסיון שנובע מהחושים. הוא דיבר על תכונות ראשוניות לעומת תכונות משניות: הוא טען שצריך לזקק את התכונות הראשוניות ולנקות אותן מהתכונות המשניות של אובייקטים כדי להשיג ידע וודאי. גם בתחום הפוליטי הוא טען שאין ללכת בעיניים עצומות אחרי סמכות, אלא להתבונן בעובדות, לחשוב עליהן ולבקר אותן.