The Dialectics of the Romanticism Flashcards
תנועת הרומנטיקה
זרם רעיוני, אומנותי ואינטלקטואלי שהתפתח בסוף המאה ה-18 ובעיקר במאה ה-19 באירופה. כמו רומנטיקה באהבה, הדגש הוא על היקסמות, התנהגות לא רציונלית, היסחפות מעבר לרציונל, קסם שלא ניתן להסביר אותו.
הרומנטיקה כצל הנאורות
אפשר לחשוב על תנועת הרומנטיקה כמעין תגובה לתנועת הנאורות, שביטאה ערכים של המודרנה. בתקופת המודרנה החלו לצוץ רעיונות ביקורתיים לה שהתנגדו לה, מתוך תנועת הנאורות עצמה (הוגים שהשתייכו לתנועה). הם שאלו: האמנם המודרנה היא באמת מודרנית? האם היא באמת משפרת את מצבו של האדם? האם היא באמת תורמת לעולם?
דיאלקטיקה של הרומנטיקה
אף על פי שהרומנטיקה היא תגובה ביקורתית למודרנה, יש בה גם דיאלקטיקה – במקביל היא גם חלק מהמודרנה.
מקס וובר
הוא ביקר את השלכות המודרנה: כיצד נתפס האדם מבעד לסטטיסטיקה? האם יש דיון על מהות? על ערכים? על שיוויון? על ערך חיי אדם? על חייהם של אנשים תחת חוסר ודאות כלכלית וחברתית? התהליך המודרני כלל רציונליזציה ובירוקרטיזציה שמבקשות לפתור בעיות בכלים מדעיים – בעיות אלו דורשות דיון מהותי וערכי לפי וובר. וובר משקף דיאלקטיקה בכך שמצד אחד הוא התנגד לבירוקרטיה, ומהצד השני הוא גם הסביר כיצד לפקידים יש תפקיד בטיפול אובייקטיבי בבעיות כמו בעיית העוני. כמו כן, הוא ביקר את המודרנה אך היה חלק ממנה במקביל.
דוגמה מהיום: ועדת אללוף לטיפול בעוני
העיסוק הסטטיסטי-בירוקרטי בבעיית העוני, במקום עיסוק במהות ובערכים עצמם.
בירוקרטיה
בירו (=כוח/שלטון ביוונית) + קרטיה (=משרד בצרפתית). מדובר בעקרון תיאום רציונלי במערכת, עקרון ניהול ארגוני המבוסס על שימוש בחוקים ברורים ומוחלטים לצורך יצירת סדר ושמירה עליו. הבירוקרטיה היא המאפיין הבולט ביותר של החברה המודרנית, והוא מבדיל אותה מהמבנים החברתיים-מדיניים שקדמו לה.
הביקורת על הבירוקרטיה
לפי וובר ואחרים (קפקפא) הבירוקרטיה שוללת את האנושיות ואת המחשבה העצמאית, משום שהיא מקבעת וכובלת.
המדע כייעוד/מקס וובר
האינטלקטואליזציה והרציונליזציה לא הגדילה את הידע הכללי של האדם, אלא נתנה לו את הביטחון שהוא יכול לדעת ולצפות תופעות בעולם. בשלב זה העולם כבר לא מסתורי ולא נסתר – הכול גלוי, אם רק נרצה. מתרחשת הסרת הקסם מן העולם.
חזרה למהפכה המדעית
גלילאו ומדענים דיאיסטים חתרו להפרדה בין “למה” ל”איך”. וובר טען שבתקופה בה המדענים היו דיאיסטים הם עוד האמינו שעבודתם מפארת את האל, ועל כן המחקר המדעי סיפק להם משמעות איתנה. לעומת זאת, מאה שנים לאחר מכן (1918), אמירה כזו תצחיק את המדענים: עם הזמן התגליות המדעיות הלכו והתרחקו בהדרגה מההסבר הדתי, האלוהי והקסום. דוגמה לכך היא התיאוריה של דרווין, שהציעה הסבר חלופי לבריאת העולם והאדם.
המצב המודרני כמצב טראגי
האדרת הרציונליות לא נשארה רק בכלכלה או במדע, אלא זלגה גם לתחומי חיים אחרים, אפילו לאהבה. האדם המודרני כלוא בתוך עולם שבו הרציונל הולך ותופס מקום חשוב יותר ויותר – כלוב הברזל. תהליכים של רציונליזציה ובירוקרטיה היו אמורים לשחרר אותנו, אבל הם הפכו אותנו לברגים קטנים במכונה קפיטליסטית אחת גדולה. בתחום הערכים והמוסר, המדע חסר אונים: הוא היה אמור לשחרר את האדם, ולהעניק לו שליטה על העולם ועל עצמו, אך במקום זאת הביא לאובדן של ערכים ולכן גם של משמעות. וובר חשש שהפרט המודרני, הרציונלי, העצמאי, האינטלקטואל נותר ללא יכולת לחשוב, לחוות דעתו, לדון ולהכריע לגבי ערכים.
מועקות המודרנה
למילה מועקות יש מטען שלילי, אבל טיילור (כמו וובר) לא טוען שהמודרנה היא דבר רע, אלא שעלינו לשים לב לכך שלצד היתרונות שסיפקה המודרנה לאדם, היא יצרה גם תחושה של שקיעה ואובדן. גם בהגותו של טיילור יש דיאלקטיקה – הוא ראה צדדים טובים ורעים במודרנה כאחד, והוא עצמו שייך למודרנה אך בא בעת מבקר אותה.
טיילור כתב על שלוש מועקות, קשורות ודומות זו לזו.
1) האינדיבידואליזם: הישג או מועקה?
טרם המודרנה, לעולם היה סדר קוסמי מקודש שהעניק משמעות לקיום האנושי. העולם החברתי נתפס כמשקף את אותו הסדר ההיררכי: האדם קיבל את היותו “לכוד” בתפקיד ובעמדה מסוימים, בדומה למעמדות חברתיים בתקופה הפיאודלית או המלוכה בחסד האל. המודרנה היא מחאה כנגד הסדר ההיררכי הזה והשתחררות ממנו – אנחנו כבר לא חיים תחת סדר היררכי שניתן על-ידי האל. מצד אחד האינדיבידואליות נתפסת כתהליך חיובי של שחרור, אך יש לה גם צדדים שליליים: השטחה והצטמצמות האדם (לפי המשכורת שלו), וקבוצת ההשתייכות כבר לא מהווה משענת יציבה.
self-made man
המודרנה היא מחאה כנגד הסדר ההיררכי הזה והשתחררות ממנו – אנחנו כבר לא חיים תחת סדר היררכי שניתן על-ידי האל.
2) אובדן התכליות ועליונותה של האינסטרומנטליות
סילוק הסדר הישן והמקודש בדמות המערכת הדתית הביא לשלטון התבונה האינסטרומנטלית. הערצת הטכנולוגיה והשתלטות הרציונליות על כל זירות החיים, מייצרות פגיעה בתכליות ערכיות שונות. טיילור כתב שהגישה הטכנולוגית ברפואה דוחקת את הטיפול הכרוך בהתייחסות לחולה כאל אדם שלם בעל סיפור חיים, ולא כאל אתר עם בעיה טכנית.
התבונה האינסטרומנטלית
שאיפה ליעילות מקסימלית