lesson 8 Flashcards
fMRI
מיפוי מבני
CT & MRI
מיפוי תפקודי
fMRI, EEG, MEG
PET
כולל הזרקת חומר ניגוד רדיואקטיבי שמזיק לבריאות (לנשים בגיל הפוריות מומלץ לא לעשות את הבדיקה יותר מפעם אחת).
EEG
משתמשים בעיקר בפסיכולוגיה. קולט זרמים חשמליים בעיקר מאזור הקורטקס.
MEG
חדר מסוכך מגנטית, דומה לאיאיג’י אך קולט גם זרמים עמוקים במוח.
MRI כיצד עובד ?
שמים את האדם בתוך שדה מגנטי חזק (עוצמה של 3 טסלה). מדובר בשדה לא מזיק, אבל אם בטעות מכניסים לחדר מתכת הוא יעוף לעבר המכשיר – מה שמאוד מסוכן לנבדק, שראשו נמצא במרכז המגנט.
שדה מגנטי מיישר בזווית מסוימת את האטומים בגוף
פרוטונים במצב הטבעי ינועו בכל הכיוונים. כשיכנסו לשדה המגנטי, בערך מיליונית מהם יסתדרו יחד עם כיוון השדה המגנטי. למעשה מעוררים את הפרוטונים, ואז הם חוזרים חזרה למצב של השדה המגנטי (רלקסציה). זמני הרלקסציה הם שונים לרקמות שונות במוח – שומן, חומר לבן, חומר אפור וסיאסאף, כך ניתן לייצר תמונה באמאראיי -דימות. בלבן יופיע הסיאסאף ובאפור החומר האפור (יש קונטרסטים שונים בתמונות שונות).
fMRI
אותו מכשיר כמו אמאראיי, כאשר הסריקה מתבצעת מספר פעמים ולאורך זמן.
פעילות מוחית מגדילה זרימת דם
כשאזור מסוים במוח פעיל, הוא דורש אספקת חמצן, ולכן משתנה היחס בין אוקסי-המוגלובין לדה אוקסי-המוגלובין (לא מחומצן). אוקסי המוגלובין הוא דיאמגנטי ודה אוקסי-המוגלובין הוא פאראמגנטי. השימוש במכשיר מסתמך על התכונות המגנטיות של חומרים: חומרים שנמשכים למגנט – פאראמגנטי, וחומרים שלא – דיאמגנטי, למשל זהב או טיטניום.
BOLD = blood oxygenation level depended
אוקסי המוגלובין הוא דיאמגנטי ודה אוקסי-המוגלובין הוא פאראמגנטי. זה הסיגנל שמשמש למדידת פעילות באפאמאראיי.
ניסויים מ-1991-1992
כאשר הנבדקים נסרקו עם עיניים עצומות לעומת פקוחות, בפרקי הזמן בהם הם פתחו את העיניים אזור וי1 סומן בצבע בהיר (הפך פעיל). במאמרים מדעיים עורכים קורלציה סטטיסטית בין הפרדיגמה הניסויית לתפקוד, ואלו התוצאות שמוצגות. בצורה זו ניתן לאפיין פעילות מוחית בצורה לא פולשנית.
magnetic resonance imaging
המשתתף נכנס לסורק (מגנט). בתוך המגנט קיים שדה מגנטי חזק וקבוע. RF transmission - כמות קטנה ולא מזיקה של קרינה Spatial encoding – gradients signal processing digitalization יצירת התמונה
dopamine pathways
mesolimbic & Nigrostriatal pathways
mesolimbic pathway
מהוויטיאיי שמעצבב את ההיפוקמפוס, את הפריפרונטל קורטקס ואת הסטריאטום.
Nigrostriatal pathway
הסבסטנשיה ניגרה מעצבבת את הדורסל סטריאטום.
צורת ההשפעה של דופמין
בניסוי של שולץ, אימנו את הקוף ליצירת צימוד של תמונה עם ריוורד, ולאחר מכן מצאו שעלייה בירי תאי הדופמין התרחש בצמוד להצגת הסיאס, הייתה ירידה של הירי בריוורד, מה שמתאים לתיאוריה של טידי לרנינג.
TD learning
האורגניזם רוכש יכולת ניבוי של הריוורד. התגובה נובעת מהציפייה.
reinforcement learning
במחקר נבדקים התבקשו לבחור קלף מבין כמה שהוצגו להם. הנבדקים לא ידעו שלכל קלף יש הסתברות אחרת לזכות אותם בפרס (25% לעומת 75%). לאחר מספר חזרות על המטלה, נמצא שרק כ-60% מהנבדקים הצליחו לבצע למידה.
כיצד ניתן להסביר את העובדה שאנשים בריאים לא ביצעו למידה?
הערך הנלמד מונע מניבוי טעות: . הערך החדש = ערך ישן + טעות בניבוי. המודל עובד ללמידה חוזרנית.
reward related behavior
במחקר אפאמאראיי מצאו שהחלק שהיה פעיל בעת הביצוע המטלה (הצגת אות וחיזוק) היה הסטריאטום. ממצא קורלטיבי.
reward related behavior & dopamin
הראו במחקר שכאשר נותנים לנבדקים אלדופה (תרופה לחולי פרקינסון), הסיגנל שנמצא בסטריאטום מתגבר - למידה מוגברת. בנוסף, כשנתנו לנבדקים הלופרידול (תרופה אנטי פסיכוטית) גם הייתה הגברה של הסיגנל (אמור להוריד פעילות דופמין). ממצא סיבתי.
יכול לשמש למידול פעילות דופמין בנבדקים בריאים fMRI
במחקר חזרו על מטלת הקלפים באפמאראיי כדי למצוא את
ההבדל בין הלומדים ללא לומדים. מדלו את טעויות הניבוי בכל צעד ומצאו קשר ישיר בין למידת חיזוק שנמדדה בסיגנל באפאמאראיי ובין הבדל בין אישי בקבלת החלטות. כלומר, אצל קבוצת הלא לומדים לא הייתה פעילות שמצביעה על למידה תלוית ריווארד. אפאמאריי משקף אפקט פוסט סינפטי פוטואיטיב של דופמין – אקטיבציה של הסטריאטום.
בניסוי נוסף התאימו את המטלה לחולי הפרקינסון
אצל חולי פרקינסון יש פגיעה סלקטיבית בתאי דופמין. לכן, חולי פרקינסון לא יצליחו לבצע למידה במטלה זו. הפכו את המטלה לקלה יותר כדי שגם חולי פרקינסון יוכלו לבצעה, והשוו בין החולים לבריאים. מצאו שטעויות בניבוי היו חסרות רק באזורים שמעוצבבים על ידי דופמין. כלומר, למידה של טעות בניבוי מתווכת על ידי דופמין.
OCD ניסוי בחולי
ביצעו את אותה המטלה ונסרקו. מצאו אצלם אקטיבציה רגילה כמו של בריאים וביצוע במטלה כמו של בריאים. מכאן שככל הנראה OCD אינו מערב פגיעה דופמינרגית (בשונה ממחלות פסיכיאטריות אחרות).
נצפה לראות למידה באזור של האינפוט -
הסטריאטום.
gamble decision
מטלה נוספת בניסוי אפאמאראיי. הנבדק מבצע מעין משחק הימורים, ובהטלת מטבע יוחלט אם הוא יזכה בכסף או יפסיד. המטלה נשענת על ממצאים קודמים לגבי לוס אברשן. מצאו שיש אזורים במוח שאחראים על עיבוד הזכיות ועל עיבוד ההפסדים - המדיאל ונטרל פיאפסי והסטריאטום (הנבדקים לא קיבלו חיזוק). כלומר, יש רשת אנפה במוח שאחראית על עיבוד הפסדים וזכיות.
במחקר הם מצאו גם את האזור שאחראי על לוס אברשן.
loss aversion
אנשים יעדיפו ביחס של 2:1 להרוויח וימנעו מהאפשרות להפסיד.
risk taking
רוב המחקרים משתמשים בהגדרה הכלכלית: שונות לאורך התפלגות התוצאות האפשריות. בכלכלה, התנהגות מסוכנת היא העדפה לצפי עם שונות גדולה.
הגדרה פסיכולוגית של סיכון
פוטנציאל לתוצאות שליליות. התנהגות מסוכנת = חשיפה לתוצאות שליליות. השלכות שלה: השקעות, נהיגה, התמכרות. מטלות של כלכלנים אינן מתאימות להגדרה זו, וגם אינן מתאימות להתנהגויות שקשורות בהשקעה.
BART = balloon analogue risk task
מטלה שהחיה פסיכולוג בתחילת שנות ה-2000, שנועדה למדוד התנהגות שנמצאת בקורלציה עם סיכונים בעולם האמיתי: שימוש בסמים, הימורים, סקס לא מוגן ועישון. במטלה מוצג לנבדק בלון: הוא צריך להחליט האם לפרוש עם הכסף או להמשיך לנפח את הבלון – ככל שהבלון מנופח יותר יש יותר סיכוי להרוויח, אך גם סיכוי יותר גבוה לפיצוץ של הבלון. מצאו שמספר הניפוחים של הבלון ניבא לקיחת סיכונים בעולם האמיתי – למשל נמצא בקורלציה למרחק שנהגים שומרים בין רכבים (מרחק קטן יותר – נהיגה יותר מסוכנת).
fMRI & BART
ביצעו את המטלה כשהנבדקים נסרקים באפאמאראיי, ומצאו שפיצוץ הבלון התאים לתגובת הפסד. רצו לבדוק האם גדילת הבלון (הסיכון הולך וגדל) תבוא לידי ביטוי גם בפעילות המוחית שתמדל סיכון – ואכן היא מידלה גם זכיות, גם הפסדים וגם סיכון. ככל שכמות הניפוחים עלתה – הפעילות בוויאמפיאפסי הלכה וירדה. פעילות אזור זה נמצאת בקורלציה שלילית עם כמות הניפוחים מכיוון שנבדקים התמקדו בירידה באטרקטיביות של כל ניפוח נוסף ולא בעלייה בריווראד (עלות שולית פוחתת).
danger in informal reverse inference1
בניסוי מצאו שהגדלת מספר הניפוחים הייתה בקורלציה עם האינסולה הבילטרלית, האנטריור סינגולייט והדורסל פריפרונטל קורטקס. כל האזורים הללו נמצאו בעבר קשורים ללקיחת סיכונים, קושי בקבלת החלטה, קונפליקט גובר ושליטה עצמית. בדיון של אותו המאמר החוקרים הודו שיש קונפאונד בין הריוורד לסיכון.
danger in informal reverse inference2
במחקר ב-2011 מצאו שיש בין 20% ל-30% מהאזורים במוח שפעילים בכל מחקרי ה-MRI (!).
אזורים לדוגמה:
bilateral insula, ACC
danger in informal reverse inference3
הכניסו נבדקים רפובליקנים ודמוקרטים למכשיר אפאמאראיי בסמוך לבחירות, מצאו שנבדקים דמוקרטים שהוצגו להם מועמדים דמוקרטים הגיבו בפעילות של אמאוופיאפסי, שמצביע על חיבור רגשי ורגשות חיוביים. בנוסף, תמונות של מתמודד דמוקרטי גרמו לפעילות של האינפריור פרונטר קורטקס שמקשור לאמפטיה. אצל נבדקים רפובליקנים, התגובה למועמד הדמוקרטי התבטאה בפעילות האינסולה, שמקושרת לרגשות שליליים, מה שביטא גועל.
danger in informal reverse inference4
במאמר שפורסם בניו יורק טיימס הציגו את האינסולה כאזור שמקושר לרגשות חיוביים – אהבה וחמלה. מדענים שלחו מכתבים לניו יורק טיימס, בטענה שהאינסולה מאוקטבת בשליש מניסויי הדימות.
הסקה קדימה לדוגמה - ביצעתי מניפולציה של זיכרון עבודה, ומצאתי שאזור מסוים עבד (אייסיסי). אם אבצע מטלה ואראה שהיא הפעילה את אזור זה, האם זה אומר שזו מטלת זיכרון עבודה?
לא! יש מגוון רחב של פעולות שיפעילו את האייסיסי:
, כאב, Phonology, הסקה, קושי, קונפליקט, טעויות, קשב.
Neurosynth
אתר שבו ניתן להקליד מונח ולמצוא איזה אזור פעיל במוח. ניתן להשתמש באתר הזה בשביל לבצע הסקה לאחור. האתר מכיל מונחים וקואורדינטות וחיות באופן ממוחשב (ללא יד אדם). כך מקבלים הסקה לאחור בצורה פורמלית, לא הסקה לאחור שנובעת מקישור הממצאים לתופעות קודמות שנמצאו
decoding for imaging - formal reverse inference
אם ביצעתי מטלה של כאב, אני יכולה להעלות את צילום האקטיבציה שקיבלתי, ולמצוא תפקודים שמתאימים לאזור הפעיל: למשל זיכרון עבודה או רגש מסוים. מכאן, שיתכן שהמטלה שלי הפעילה גם מנגנונים אלו, או שהיא כלל לא הפעילה את מה שרציתי שהיא תפעיל (כאב).
forward inference
בהינתן מניפולציה שעשיתי, אלו האזורים שהופעלו.
Reverse inference
בהינתן האזורים הפעילים, זו המניפולציה.
המאגר מבצע קלסיפיקציה של מצבים קוגניטיביים
כשנתונים 2 מונחים ויותר, המאגר יכול לקבוע איזה מהם יותר סביר בהינתן הנתונים. ניתן ליישם זאת לכל מפת אקטיבציה – מחקרים, נבדקים אינדיבידואליים ועוד.
Naïve bayes classifier
– מניח שכל המאפיינים הם בלתי תלויים, ובוחר את הסוג הכי סביר.
NARPS
שונות באנליזה של תמונה מוחית יחידה בבסיס הנתונים על ידי מספר צוותים. אספו נתונים מצילומי אפאמאראיי וגייסו 70 קבוצות חוקרים מכל העולם. מראש נתנו להם תשע השערות להשתמש בהן. לקחו עוד קבוצה שהימרה לגבי התוצאות שיתקבלו בנוגע לשונות. נמצא שהייתה אי הסכמה גדולה מאוד לגבי השערות המחקר (כן או לא), ההסכמה הגדולה ביותר הייתה של 84%, והשאר נעו בין 6% ל-37%. מכאן שבכל תחום שיש מורכבות של ניתוח הנתונים תופעה זו קיימת.
optimism bias
בניסוי נמצא שאנשים שקראו את המחקרים הקודמים בנושא היו אופטימיים מדיי. כלומר, אם נמצא שמחקר קודם שיש הפעלה של האמיגדלה במטלה מסוימת, נצפה למצוא את אותה התוצאה מטלה דומה. אבל, לא כך הדבר. מכך שאנו למדים שגם בעולם המדע השתרשו הטיות שמסכנות את המסקנות שאנו מסיקים במחקרים.
פתרונות אפשריים
רישום מראש לפני שמתחילים בעבודה. בשלב ההשערות נכנסים לאתר מסוים וכותבים לפני המחקר את ההשערות ואת השיטות. כשמגיעים לשלב האנליזה מנתחים את הנתונים לפי מה שאמרנו שיקרה. זה לא פותר את כל הבעיות.
אנליזה מסורתית
בעבר כשהיו עורכים מחקר היו מבצעים מספר אנליזות ומדווחים על האנליזה שהצליחה.
אנליזה מתכוננת
היום מראש מצהירים מה נמצא במחקרים קודמים, מה אנו הולכים לעשות, ואז לדווח בהתאם לזה. אפשר גם לדווח על דברים שונים ממה שתכננו, אבל תמיד צריך נקודת ייחוס. כשאין נקודה כזו אנו מסתכנים ב-p-hacking.
multiverse analysis
בעתיד, ננתח את הנתונים כמה שיותר וגם נדווח על הכול. זה מה שעשו בפרויקט ה-NARPS.