Newton Flashcards
פרסום הספר: עקרונות מתמטיים של פילוסופיית הטבע (הפרינקיפיה)
האירוע הכי חשוב בתולדות המדע. ניוטון בא מתוך מסורת בייקונית אמפריציסטית, והוא עובד בצילה של החברה המלכותית. היה ברור עוד לפני יציאת הספר שמה שכתוב שם הולך להיות חשוב מאוד. שלושת חוקי ניוטון נתפסו כמופת מדעי, כפיזיקה עצמה.
הספר הראשון
מאוד רציונליסטי: מלא במתמטיקה, לכן החברה המלכותית מתחילה לרתוח. כמו כן, ניוטון לא מביא בחישוב את החיכוך בחוקים שלו. הוא נותן בזה אישור לעשות משהו שאף אחד לא העלה בדעתו – שימוש בעולם מדומיין: זו שיטה של ניסוי מחשבה, שניוטון הופך אותה ללגיטימית. באותו זמן, אף אחד מהצדדים לא באמת יכול לארח כזה מצב מחשבתי בתפיסת העולם שלו. הוא מציג את הרעיון שהמציאות עמוסה מכדי להתייחס אליה בכלל.
חוק 1
כל גוף יתמיד במצבו כל עוד אין כוחות חיצוניים שפועלים עליו. בעולם ללא חיכוך.
חוק 2
כוח שווה למסה כפול תאוצה. בעולם ללא חיכוך.
חוק 3
כשגוף מפעיל כוח על גוף אחר, אז הגוף השני יפעיל כוח שווה בעוצמתו ומנוגד בכיוונו לכוח של הגוף הראשון. בעולם ללא חיכוך.
הספר השני
ניוטון מתייחס לאותו הדבר בדיוק, רק מתוקן לעולם עם חיכוך. שוב הוא עושה שימוש נרחב במתמטיקה – מחשבה רציונליסטית. יש פה חיזוק של הרציונליזם: למעשה בספר ניתן לראות שהמתמטיקה יכולה לעשות פרדיקציות. מכאן שלא צריך תצפיות בשביל לדעת מה יקרה.
הספר השלישי
בפתיחתו ניוטון מסביר לנו מה הוא הולך לעשות: הוא אומר שהוא הולך לתת תיאוריה, אבל בפועל הוא נותן רשימה של תופעות, עם תצפיות מסודרות וטבלאות. הוא יצא לעולם וצפה ומדד, והוא מדווח תוצאות של ניסויים – אמפיריציזם. בהמשך הוא מסביר שהוא לא יודע מה סיבת הגרביטציה, הוא יכול רק לתאר אותה. אם לא יודעים את הסיבות, זה כבר לא יכול להיות רציונליזם. ניוטון אומר במובלע שכל מה שדקארט והרציונליזם יכולים לתת הוא השערות, שאין להן מקום בפילוסופיה אקספרמנטלית.
תכונות אוניברסליות לעומת תכונות מהותיות
לפי ניוטון, כל מה שאנו יכולים ללמוד על העולם הן תכונות מהותיות או אוניברסליות של החומר, כמו גרביטציה, שניתן לתאר אותן במונחים של יחסים.
המטרה המוצהרת כפי שהיא כתובה בספר
ניוטון מבקש לתת את הרציונל שלו ומציג את הקושי הגדול בעיניו: (מרפרר לדקארט ) לגזור את הכוחות מהתופעות, ואז להדגים את הכוחות האלה בתופעות אחרות. שוב ניתן לראות בדבריו רציונליזם – לקחת סיבות ולראות איך הן באות לידי ביטוי בעולם. ניוטון לא מחפש לפשר בין העמדות של הרציונליזם לאמפיריציזם, אלא רוצה להקים אפשרות שלישית.
בעקבות הספר הזה מתחילים מדענים ופילוסופים של המדע להבין
1) צריך לחשוב מחדש על איך עושים מדע.
2) המתודה המדעית צריכה כנראה להיות שילוב בין אמפיריציזם ורציונליזם.
הפילוסופיה של המדע חדלה להיות מאמץ
כבר לא מחוקקים מתודות מדעיות. הטון של הפילוסופיה של המדע משתנה – מטון מורה של מדריכים כמו של בייקון ודקארט, הטון משתנה לטון פרשני, מבאר ומתאר את העשייה המדעית.
קביעת גבול שממנו אפשר להתחיל את התבונה המדעית
הגבול בספרו של ניוטון מתחיל מהמקום שבו הוא אמר “אני לא יודע ואני לא משער השערות”. התכונה של החומר עצמו או תכונה אוניברסלית - כמו גרביטציה, היא הקו שמסמל את הגבול שממנו בונים את התבונה המדעית. אפשר למנות את התכונות אבל לא לדעת את סיבתן. אנחנו רק יודעים שזה ככה. זה כל מה שיכול לעשות המפעל המדעי.
הסיבות היחידות שהמדע יכול לתת עליהן דין וחשבון הן הסיבות הפועלות
אי אפשר לעשות אינדוקציה נוספת, כפי שבייקון רצה שנעשה שתי אינדוקציות. כך למעשה ניוטון מוציא את אלוהים מהתמונה מבלי לכפור בו -אנחנו לא יודעים. ניוטון הצליח להפוך את המדע למפעל אגנוסטי בקשר לקיומן של סיבות ראשונות. לכן השאלה של הסיבה נדחפת לתחום של האמונה. אסור למדע להתייחס לזה.
ההתנגדות החריפה של המכניסטים לכוח הוויטלי
ניוטון מאפשר בספרו במידה מסוימת כוחות נסתרים. הקו של “הלא יודע” הוא הקו שבו נגמרות הסיבות הכימו-פיזיקליות. במובן מסוים הדיון בשאלה האם החיים כוללים רכיבים שהם לא כימיקופיזקליים, נראית לא רלוונטית: אנו אפילו לא יודעים אם הכימיה והפיזיקה מכילות כוחות כאלה, קל וחומר לגבי הביולוגיה.
ציור של ניוטון בקרקעית הים עם מגילה ומצפן/בלייק
לבלייק כאמן הייתה התנגדות עקרונית למדע. הוא הרגיש שהאמנות היא כוח מחיה והמדע הוא כוח ממית. המדע נתפס בעיניו כמה שמשטיח את החיים ומצמצם את העושר בעולם. במיוחד הייתה לו התנגדות לרעיונות של ניוטון, שיש גאולה באמצעות המדע.