Introduction Flashcards
גישה סינכרונית
גישה שמתעלמת מהממד ההיסטורי של עיסוק בפילוסופיה, טוענת שאם רוצים לדעת מהי פילוסופיה צריך לראות מה חוקרים בה, מה השאלות המרכזיות בהן עוסקים. מתאימה לשיעורי המבוא.
גישה דיאכרונית
מכניסה פרספקטיבה היסטורית. טוענת בבסיסה שהפילוסופיה היא עיסוק ומפעל אנושי. אם רוצים לענות על השאלה מהי פילוסופיה צריך לראות אילו שאלות שאלו פילוסופים לאורך ההיסטוריה וכיצד דבר נבע מדבר. מתאימה לשאר השיעורים.
אפיסטמולוגיה
אפשרות, גבולות ואופי הידיעה/ ההכרה. אפיסטמולוגיה מסתכלת על הסובייקט החושב ובודקת באיזה מצב הכרתי/תודעתי הוא מצוי בבואו להכיר את הדברים; אלו כלים תודעתיים יש לו כדי להכיר את העולם ומה מגביל אותו.
אפיסטמולוגיה: דוגמת הקרנף
קרנף שמצייר את העולם סביבו ובציוריו מופיעה קרנו - מה שהאפיסטמולוגיה רוצה לעשות הוא לחשוף את הקרן הזו לקרנף.
ספרו של לודוויג וויטגשטיין - מאמר לוגי פילוסופי
השפה היא זו שקובעת את הגבול בין מה שאנו יכולים לדעת למה שאנו לא יכולים לדעת. הטענה היא שאנו לא יכולים לעולם לצאת מהשפה ולחרוג מהמגבלות שלה על המחשבה שלנו, אנו לא יכולים לתפוס משהו שלא מצוי כבר בשפה ואנו לא יכולים לחשוב באופן לא מושגי.
מעל גלי האתר
עצם העובדה שאנו עוד משתמשים בו חושף דבר מה לגבי התפיסה שלנו את השום-דבר: המודעות לא מסוגלת לסבול את השום דבר.
DNA
מייחסים לכל דבר דיאןאיי. יש דברים שמשום שהם לא ממושגים הם לא יכולים להיות קיימים עבורנו, הידע נגזר מהשפה וממגבלותיה.
ספרו של קאנט – ביקורת התבונה הטהורה
אנו חושבים במבנה קבוע של קטגוריות. לא יכול להיות שהתודעה שלנו יכולה לקבל כל סוג של מידע. כמו כל אלגוריתם, היא יודעת לקבל דאטה מסוג מסוים, והיא יכולה לעשות בו רק מה שהיא בנויה לעשות. כך קאנט מאתגר את היומרה שהתבונה מסוגלת לכל.
Transcendental Idealism (critical realism)
יש את העולם כפי שהוא נוצר, שעובר עריכה על ידי מערכת קטגוריות. העולם מכה בחושינו, אבל לא נרשם כפי שהוא. יש מערכת שמכניסה את הקלט החושי לתוך קטגוריות שיוצרת את התופעה. האדם הוא זה שמעצב את העולם.
Noumenal realm
המציאות החיצונית, העולם או הדבר שנמצא בחוץ. אנו לא יכולים לומר עליה דבר.
Phenomenal realm
התופעה היא מה שנמצא בפנים, היא נוצרת כשהמיינד עורך את המידע ההתנסותי לקטגוריות. אנו יכולים להתייחס רק אליה. כל מה שהמערכת לא ערוכה לקבל נשאר בחוץ. הסינון הראשון של הקלט החושי הוא לפי שלוש קטגוריות: זמן, מקום וסיבתיות.
סיבתיות
עומדת במרכז הוויכוח הגדול ביותר בתולדות הפילוסופיה בין קאנט ליום. אם טענה זו נכונה, זה משאיר אותנו עם אחת משני אפשרויות: 1- אולי יש קשרים אחרים בעולם שאנו פשוט לא יכולים לתפוס. מכאן שאי-אפשר לדעת איזה נתח מהמציאות אנו בכלל תופסים. 2– אולי אנו לא מתעלמים מפרופורציה מסוימת, אלא שאנו דוחפים בכוח את האובייקטים ואת האירועים לתוך קשרים סיבתיים
עקרון האי-ודאות של הייזנברג
לא ניתן לקבוע בו-זמנית ערכים של שני משתנים מצומדים, אפילו באמצעות כלי מדידה בעל דיוק אין-סופי. לפי שרדינגר, הקיום כולו הוא גלי וכולו פונקציית הסתברות. כלומר, כל מה שאנו יכולים לדעת על המציאות הוא רק את ההסתברות למצוא את האלקטרון במקום מסוים. עקרון האי-ודאות הוא גם אפיסטמולוגיה וגם אונטולוגיה - קודם כל אונטולוגיה.
אונטולוגיה
מה יש? מה אופי הדברים שאותם אנו יודעים? יש כל מיני סוגים של אונטולוגיות: יש “ישים” שהם מוחשיים ופיזיים, וכאלו שלא.
המעמד האונטולוגי של הנקודה לפי אוקלידס
מה שלא ניתן לחלקו, אז אין לו גודל. יש כאן “יש”, אונטולוגיה מדעית שניתנה לנו האפשרות לדעת אותה אבל לא האפשרות לרשום אותה מבחינה אמפירית. ההגדרה נובעת ממקור פנימי ולא אמפירי, אנו מסוגלים לתפוס את האובייקט (הנקודה) אבל לא לחוות אותו.