Aristotle Flashcards
הפילוסופיה של אריסטו (שורשי האמפיריציזם)
מבקשת להסיק מסקנות מתצפיות, וטוענת שאי-אפשר להגיד שום דבר על הטבע אם לא יוצאים לטבע ומסתכלים בו. הביולוגיה צמחה מאריסטו.
הפילוסופיה של אפלטון (שורשי הרציונליזם)
רואה את התופעות בעולם כמטעות. את האמת ניתן להסיק רק באמצעות השכל.
החושים שלנו מוגבלים
אנו לא תופסים את כל המציאות, ויתכן שהחושים שלנו מעוותים את המציאות שאנו תופסים. לכן, לא יעזור לצאת אל הטבע כדי ללמוד עליו כי כל מה שנבחין בו באמצעות חושינו הוא אשליה. מחזק את אפלטון.
שאלת האוניברסליים
מה שיש בעולם הוא פרטיקולרי. אז גם אם החושים שלנו לא מטעים, אנו תופסים פרטים פרטיקולריים שמלאים בתכונות קונטינגנטיות. מכאן שלא ניתן להפריד בצורה טובה בין ההכרחי לקונטינגנטי - עם כזה סיכוי לטעות לא בונים ידע מדעי.
תמיכה בגישה של אריסטו: משנתו של אמפדוקלס
יש בטבע שני כוחות מנוגדים – אהבה ומריבה, יצירה ופירוק. הם קיימים לא רק ביצורים חיים, אלא גם במעבר בין מצבי צבירה לדוגמה. יצורים חיים נוצרים בכוחה של אהבה. ניתן לתרגם זאת למונחים של תרמודינמיקה: עליה (מות יצור חי) וירידה (יצירת יצור חי) באנתרופיה. נוצרים באורח מקרי כל מיני יצורים, אך מתוכם שורדים רק אלה שמביאים תועלת. מזכיר את דרוויון.
עיקרון האידאות של אפלטון
אצל אפלטון אין מקריות, לכן לא יוצאים בכלל לטבע לראות את הפרטים המזדמנים והפרטיקולריים. זו פילוסופיה שמחפשת את העקרונות שמנחים את האלים כשיצרו את העולם. מה שהאל ברא הוא לא את כל הצורות הלא מושלמות בעולם, אלא את האידאות – הצורה המושלמת של כל דבר, הצורה הכי מזוקקת של הדברים. האידאות מסתובבות בעולם ופועלות על החומר כדי להטביע בו את צורתן. מכיוון שהחומר הוא אינרטי – מגלה התנגדות, אז מהכוחות המנוגדים האלה, התוצר שיתקבל הוא פגום, בלתי מושלם, כמו פרטיקולריים.
תמיכה בגישה של אפלטון: אטומיסטים
פילוסופים שחשבו שבטבע יש רק אטומים וריק – כלומר יסוד אחד שהוא אטומים. האטומים הם גופיפים חומריים זעירים בלתי נראים לעין ובלתי ניתנים לחלוקה. מדובר במוניזם –מעמד אונטולוגי שקיים רק לדבר אחד – לאטומים. האטומים נעים בחלל שממדיו אינסופיים. הם מתנגשים זה בזה והתנועה שלהם משתנה כל הזמן, וכך נוצרים העצמים החומריים שבטבע. אטום למעשה מייצג סוג של אידאה.
השוואה בין אמפדוקלס לאטומיסטים
בשניהם יש יצירה ופירוק. ההבדל ביניהם הוא שאצל האטומיסטים הדבר היחיד שקיים בטבע הוא אטום – “יש” בלתי מוחשי. בשבילם התופעות שנתפסות בחושים הן בנות חלוף, לכן אין עניין והגיון לבדוק אותן.
הרקליטוס
פילוסוף שאריסטו רואה את עצמו כממשיכו. הוא דיבר על הכוח של תפיסה אינטואיטיבית שהיא עדיפה על פני היקשים לוגיים. זו הפילוסופיה שמנחה את אריסטו.
אריסטו ואלוהים
אלוהים נמצא בדברים, ואם אנו מחפשים ללמוד את מעשה האלוהים אז אנחנו צריכים לגשת לדברים. כשאני חוקרת את הטבע, אני חוקרת את מה שאלוהים נמצא בו. כך ניתן להוציא את אלוהים מהתפיסה המדעית מבלי לכפור בו.
סיבה חומרית
הדברים הם כמו שהם בגלל החומרים שמהם הם עשויים. עקרון שקובע או מגביל את הדבר. למשל, שעון עשוי מחומר מסוים שהופך אותו לשעון.
סיבה צורנית
החומר הזה מאורגן בצורה מסוימת. למשל, פסל הוא עצם שהחומר שממנו הוא עשוי הוא שיש, והצורה שלו היא הראש של אריסטו. הצורה כופה סיבתיות מסוג אחר, היא כופה תנאים מסוימים על החומר. *החומר והצורה מגבילים זה את זה. הצורה מגבילה את החומר – קבועת את גבולותיו, והחומר מגביל את מספר הצורות שניתן לקבל ממנו.
סיבה תכליתית
סיבתיות שגורמת לחומר לקבל צורה מסוימת באופן בלתי מקרי. למשל, מתכנן השעון שקבע את הצורה שלו למטרה מסוימת – להראות את השעה. הצורה והחומר הם כמו שהם בגלל סיבתיות תכליתית. אפילו אם מניחים שאלוהים לא ברא את הטבע, התכליתיות נשארת.
*יש תכליות מסוימות שחומרים מסוימים לא יכולים לתת. סיבה חומרית מגבילה סיבה תכליתית. יש צורות מסוימות שלא יאפשרו להגשים תכלית מסוימת.
סיבה פועלת (אפקטיבית)
איך התכנית לצורה יצאה לפועל? מה סדרת הפעולות שהיה צריך לעשות כדי להגשים את התכליתיות בחומר? גם פה יש הגבלה הדדית. אי-אפשר לפסל בשיש באמצעות נשיפה. הסיבה החומרית מגבילה את הסיבה האפקטיבית.
החומר החי
הרעיון של השפעה הדדית ברמות היררכיה שונות ביצור החי הוא חזק מאוד בביולוגיה. לדוגמה, רצף נוקלאוטידים מגביל את רמות החופש של היצור החי. ביישים המלאכותיים/דוממים הסיבה התכליתית היא של היוצר, וביישים הטבעיים/החיים הסיבה התכליתית היא בחומר עצמו – תכונה אימננטית של החומר. כל ארבע הסיבות השונות מצויות בחומר החי.
דוגמה בביולוגיה: דיאנאיי
המושג של גן איבד את המשמעות האונטולוגית שלו – נהיה אפיסטמולוגיה, רעיון שמשמש את התפיסה שלנו. זו הסיבה שהגותו של אריסטו ממשיכה להיות רלוונטית, אפילו ביתר שאת, כיום: “התכנית” אינה נמצאת במקום כלשהו בחומר החי, אלא היא חלק ממהות החומר החי עצמו.
נפש (soul=psyche)
המהות של החומר החי, היכולת שלו להכיל את הסיבות השונות. לפי אריסטו אין רק אונטולוגיה אחת, יש הבדל בין חומר חי לדומם. כשהיצור החי מת נפשו מתה – הסיבות מפסיקות לפעול זו על זו במוות.
נפש מגדלת (nutritive soul /vegetative)
נפש שחייבת להיות בכל היצורים החיים. גדילה, בשלות, הזנה. כולל צמחים.
נפש תחושתית (sensitive soul)
משותפת לבעלי החיים ולאדם. מכילה יכולת חישה ותנועה, תפיסה, זיכרון והתמצאות במרחב (אולי גם דמיון ורצון).
נפש משכלת/חושבת (rational soul)
הנפש שקיימת רק בבני האדם שנבדלים משאר בעלי החיים. מה היא בדיוק מכילה? שאלה שנחקרת עד היום.