זיהומיות Flashcards
מה מהבאים נכון לגבי אנדוקרדיטיס:
- לאחר החלפה מלעורית של המסתם האאורטלי שיעור הזיהומים בשנה הראשונה הוא 0.1%
- שיעור הזיהומים על קוצבים גבוה מאשר על דפיברילטור אינטרה קרדיאלי
- שיעור הזיהומים על מסתם תותב נמוך בשנה הראשונה ועולה בהדרגה לאחר מכן
- אין הבדל בשיעור הזיהומים בין מסתם מכני לבין מסתם ביולוגי
התשובה היא 4
עמ’ 921-922.
שיעור הזיהומים לאחר חלפה מלעורית של המסתם האאורטלי בשנה הראשונה הוא 0.97%
על דפיברילטור אינטרה קרדיאלי יותר מאשר קוצב
זיהום על מסתם תותב גבוה יותר ב-6-12 חודשים הראשונים לאחר הניתוח ויורד בהדרגה לאחר מכן
מה מהבאים נכון לגבי אנדוקרדיטיס:
- HACEK מגיע מהעור
- אנדוקרדיטיס על מסתם נטיבי הקשור לשירותי בריאות נגרם לרוב ע”י פטריות, פסאודומונס, ס. אאוראוס ו-קונס
- המחוללים ואתרי החדירה המעורבים בזיהום על מסתם תותב מעל שנה מהניתוח זהים לאלו של זיהום על מסתם נטיבי מהקהילה.
- אנדוקרדיטיס על מסתם תותב ע”י קונס בין 2-12 חודשים מההשתלה אינו נוזוקומיאלי
התשובה היא 3
עמ’ 922-923
HACEK מגיע מדרכי נשימה עליונות
אנדוקרדיטיס על מסתם נטיבי הקשור לשירותי בריאות נגרם על ידי ס. אאוראוס, קונס ואנטרוקוקים
אנדוקרדיטיס על מסתם תותב ע”י קונס בין 2-12 חודשים מההשתלה מהווה זיהום נוזוקומיאלי מאוחר
מה מהבאים נכון לגבי אנדוקרדיטיס:
- לקוקסיאלה פרה-דילקציה למסתמים נטיביים
- שיעור האנדוקרדיטיס ללא צמיחה בתרביות הוא כ-30%.
- טרופירמה וויפלי גורם לצורה סוערת של אנדוקרדיטיס עם חום גבוה ושיעור גבוה של אנאוריזמות מיקוטיות
- שליש עד מחצית המקרים של אנדוקרדיטיס ללא צמיחה בתרביות הם עקב טיפול אנטיביוטי קודם
התשובה היא 4
עמ’ 922-923
לקוקסיאלה פרה-דילקציה למסתמים תותבים
שיעור אנדוקרדיטיס ללא צמיחה בתרביות הוא 5-15%
טרופירמה וויפלי גורם למחלה אינדולנטית ללא חום
מה מהבאים פחות שכיח כגורם סיכון להתפתחות NTBE:
- AS
- AR
- MS
- MR
- מום לב קונגניטלי מורכב
- VSD
- מצב היפרקואגולבילי
התשובה היא 3, MS
עמ’ 923
מה מהבאים נכון לגבי אנדוקרדיטיס:
- בשלב הראשון של אנדוקרדיטיס על מסתם נטיבי לרוב אין אוושה
- אבצס מיטראלי שכיח יותר כגורם להפרעות הולכה לעומת אבצס אאורטלי, אשר נדיר שמערב את מערכת ההולכה.
- אמבוליות עורקיות אינן שכיחות ומופיעות בכ-10% מהמקרים
- גורמי סיכון לאמבוליה עורקית הם וגטציה > 30 מ”מ ומעורבות של העלה האחורי של המסתם המיטראלי
התשובה היא 1
עמ’ 923-924
אבצס אאורטלי יכול לערב את מערכת ההולכה, נדיר במקרה של אבצס מיטראלי
אמבוליות עורקיות ב-50%, מחציתן מקדימות את האבחנה
גורמי הסיכון הם וגטציה > 10 מ”מ, זיהום ב-ס. אאוראוס ומעורבות העלה הקדמי של המסתם המיטראלי
מה מהבאים נכון לגבי אנדוקרדיטיס?
- תסחיף שהופיע לאחר 14 ימי טיפול מהווה עדות לכשלון של הטיפול ומצריך לשקול ניתוח
- מעורבות כלייתית יכולה להתבטא בגלומרולונפריטיס עם משלים תקין או אוטם כלייתי עם המטוריה ואי ספיקת כליות חריפה
- זיהום כיס של התקן תוך לבבי בעיקר בחצי השנה הראשונה מההשתלה, יכול להתבטא בתסמינים ריאתיים, חום ואוושה מינימלית.
- תשעים אחוזים מאנדוקרדיטיס במזריקי סמים מערבים את המסתם הטריקוספידלי
התשובה היא 3
עמ’ 924
תסחיף שהופיע בשלב מאוחר של הטיפול או אחריו, כשלעצמו אינו מהווה עדות לכשלון של הטיפול
גלומרולונפריטיס עם משלים נמוך. אוטם כלייתי לרוב ללא הפרעה בתפקוד הכלייתי.
חמישים אחוז מעורבות טריקספיד במזריקי סמים
MODIFIED DUKE’S CRITERIA
קריטריונים מאג’וריים:
1. תרבית דם חיובית (יש ליטול 3 סטים במרווחים של לפחות שעתיים במהלך 24 שעות. אם התרביות עקרות לאחר 48-72 שעות יש ליטול 2-3 סטים נוספים):
א- מחולל טיפוסי בשתי תרביות נפרדות (וירידנס, גלוליטיקוס, ס. אאוראוס, האסק, אנטרוקוק שנרכש בקהילה בהיעדר מקור אחר).
ב- תרביות דם חיוביות עם מחולל אופייני במרווח של לפחות 12 שעות.
ג- 3 תרביות חיוביות או הרוב מתוך 4 ומעלה כאשר הראשונה והאחרונה הן לפחות במרווח של שעה זו מזו.
ד- תרבית חיובית אחת עם קוקסיאלה או סרולוגיה חיובית לפאזה 1 בטיטר של מעל 1:800.
2. עדות למעורבות אנדוקרדיאלית:
א- אקו חיובי (אקו טראנס אזופגיאלי נחוץ במסתם תותב או חשד לסיבוך) המוגדר כמסה מתנפנפת על מסתם או מבנים תומכים או במרכז ג’ט רגורגיטנטי או בשתל, בהיעדר הסבר אנטומי אלטרנטיבי.
ב- אבצס
ג- התפרקות חדשה של מסתם תותב
ד- אי ספיקה מסתמית חדשה (לא מספיק שינוי באוושה ידועה)
קריטריונים מינוריים:
1. פרה דיספוזיציה: מזריקי סמים, מסתם תותב, שתל תוך לבבי, מום לב גם אם נותח (למעט פגם מחיצתי עלייתי מבודד, פגם מחיצתי חדרי שתוקן או דוקטוס ארטריוזוס שנסגר), מחלה מסתמית, אנדוקרדיטיס קודם, קרדיומיופתיה היפרטרופית.
2. חום מעל 38
3. תופעות וסקולריות: janeway lesions, דימומים בלחמית, אנאוריזמה מיקוטית, דימום תוך גולגלתי, אמבוליה עורקית מאג’ורית, אוטמים ריאתיים ספטיים.
4. תופעות אימוניות: GN, osler nodes, RF, roth’s spots
5. ממצא מיקרוביולוגי שאינו עונה על קריטריון מאג’ורי ( למעט תרבית בודדת של קונס, דיפטרואידים או חיידק לא שכיח באנדוקרדיטיס כמו בצילי גראם שליליים) או סרולוגיה חיובית של מחולל אופייני לאנדוקרדיטיס.
מה מהבאים אינו שולל את האבחנה של אנדוקרדיטיס:
- חולה עם מסתם תותב המתאשפז עם חום וחולשה אשר חולפים לאחר 3 ימי טיפול אנטיביוטי אמפירי.
- שתי תרביות חיוביות של ס. וירידנס ברווח של 3 שעות זו מזו בנוכחות חום > 38 בחולה ללא פרה דיספוזיציה, ללא ממצא באקו תוך ושטי
- חולה לאחר החלפה מלעורית של המסתם האאורטלי המתאשפז עם בקטרמיה אנטרוקוקלית ותסמינים אורינריים.
- חולה עם קרדיומיופתיה היפרטרופית המתאשפז עם חום וצמיחה בתרבית אחת של קונס
התשובה היא 2, עמ’ 925
האבחנה נשללת אם נעשית אבחנה אלטרנטיבית, אם התסמינים חולפים ללא הישנות לאחר ≤ 4 ימי טיפול אנטיביוטי, או אם בניתוח או אוטופסיה ≤ 4 ימים של טיפול אנטיביוטי אין הוכחה היסטולוגית.
מחוללים שנדיר שגורמים לאנדוקרדיטיס ומהווים בדר”כ קונטמינציה (קואגולז נגטיב, דיפטרואידים) צריכים לצמוח בתרביות חוזרות.
בן 72 עם מסתם תותב ביולוגי מתאשפז עם חום לאחר טיפול שיניים רצנטי, צמיחה של ס. אאוראוס רגיש בשתי תרביות. החולה יציב ונינוח. אקו תוך ושטי שמבוצע יום לאחר אשפוזו- שלילי. מה השלב הבא?
- PET
- לחזור על אקו כעבור 7-10 ימים
- מדובר באבחנה אפשרית של אנדוקרדיטיס ויש להתחיל טיפול בצפמזין, בלי צורך בהדמיה נוספת.
- נשללה אבחנה של אנדוקרדיטיס, יש להתחיל טיפול בצפמזין.
התשובה היא 2, עמ’ 927
הערה: מצויין בטקסט שפט יכול לזהות זיהומים על מסתם תותב או גראפט שלא הודגמו באקו תוך ושטי אך שטכניקה זו עדיין נבדקת. לפי תרשים הזרימה כאשר החשד גבוה או כשלא נמצא מקור אחר יש לחזור על אקו.
אכן מדובר באבחנה אפשרית ואז הניהול והטיפול הוא כמו באבחנה וודאית. יחד עם זאת לפי תרשים הזרימה, צריך לחזור על אקו.
חולה דיאליזה הנושא קוצב לב עקב בלוק בדרגה גבוהה, וסובל מהיצרות אאורטלית קלה, מאושפז מזה עשרה ימים עקב אוסטאומייליטיס. דווח על צמיחה של ס. אאוראוס רגיש בסט אחד של תרביות, ללא צמיחה נוספת למחרת. מה מהבאים מאפשר לבצע אקו רגיל במקום אקו תוך ושטי:
- ליין דיאליזה
- היעדר צמיחה למחרת
- קוצב
- אבחנה של אוסטאומייליטיס לא ורטברלי
התשובה היא 2, עמ’ 926
חולים עם זיהום ס. אאוראוס נוזוקומיאלי הם בסיכון מוגבר לאנדוקרדיטיס אם מתקיים אחד מהבאים: תרביות חיוביות במשך 2-4 ימים, תלות בדיאליזה, התקן תוך לבבי, זיהום ספינאלי, אוסטאומייליטיס שאינו ורטברלי והפרעה מסתמית המהווה פרה דיספוזיציה. חולים אלו צריכים אקו תוך ושטי, ואם אף אחד מהנ”ל אינו מתקיים מספיק לבצע אקו דרך בית החזה.
מה מהבאים נכון לגבי טיפול באנדוקרדיטיס:
- במקרה של מסתם תותב עם בקטרמיה של ס. אאוראוס הטיפול כולל ריפמפין, ונקומיצין, וגנטמיצין (הניתן לשבועיים).
- במקרה של אנדוקרדיטיס עם בקטרמיה של אנטרוקוק עם עמידות לאמינוגליקוזידים הטיפול הוא במשלב אמפיצילין + גנטמיצין או סטרפטומיצין
- במקרה של אנדוקרדיטיס על מסתם נטיבי עם צמיחה של מ.ר.ס.א הטיפול הוא בונקומיצין משולב עם ריפמפין
- באנדוקרדיטיס ימנית עם צמיחה של מ.ס.ס.א הטיפול הוא בונקומיצין + גנטמיצין למשך 6 שבועות
התשובה היא 1, עמ’ 926-929
במקרה של עמידות לאמינוגליקוזידים ההמלצה היא למונותרפיה ממושכת 8-12 שבועות עם אנטיביוטיקה הפועלת על דופן התא. לחילופין, אם מדובר באנטרוקוקוס פקאליס אפשר לטפל במשלב אמפיצילין+צפטריאקסון שנמצא יעיל באותה מידה (יכול לשמש גם במקרה של חולה בסיכון גבוה לפגיעה כלייתית)
במקרה של ס. אאוראוס על מסתם נטיבי אין צורך בהוספה של ריפמפין או אמינוגליקוזיד
באנדוקרדיטיס ימנית עם מ.ס.ס.א ומחלה לא סוערת ניתן לטפל באוקסצילין (אך לא ונקומיצין) + גנטמיצין למשך שבועיים. אם יש חום ממושך על הטיפול או מעורבות ריאתית נרחבת יש לטפל במשך סטנדרטי.
מה מהבאים נכון לגבי טיפול באנדוקרדיטיס:
- במקרה של זיהום קוצב ניתן לנסות טיפול שמרני בטרם החלטה על ניתוח.
- במקרה של קוקסיאלה על מסתם נטיבי ניתן לטפל 6 שבועות, בניגוד ל-12 חודשים במקרה של מסתם תותב.
- טיפול אמפירי במסתם תותב לאחר יותר משנה מההשתלה הוא ונקומיצין + צפטריאקסון + דוקסילין
- טיפול אמפירי במזריקי סמים הוא ונקומיצין או דפטומיצין
התשובה היא 3, עמ’ 929-930
תמיד צריך להוציא התקן אם הוא מזוהם, בנוסף לטיפול אנטיביוטי
הטיפול בקוקסיאלה הוא 18 חודשים במסתם נטיבי ו-24 חודשים במסתם תותב
אכן הטיפול האמפירי במסתם תותב מאוחר זהה לטיפול האמפירי במסתם נטיבי עם תרביות שליליות, בעוד שהטיפול במסתם תותב מוקדם הוא ונקו+גנטמיצין+צפפים
טיפול אמפירי במזריקי סמים ונקומיצין+גנטמיצין בדומה לזיהום מסתם נטיבי הקשור בשירותי בריאות
מה מהבאים נכון לגבי טיפול באנדוקרדיטיס:
- מ.ר.ס.א שממשיך לצמוח 6 ימים אחרי הטיפול מצריך שינוי של הטיפול האנטיביוטי.
- אם 3 חודשים לאחר הטיפול עדיין מודגמת וגטציה באקו, יש להפנות לניתוח.
- אסור להוסיף נוגדי קרישה גם אם התפתח פרפור פרוזדורים.
- אם יש הישנות של החום לאחר שבוע ללא מקור ברור בבדיקה הגופנית, זה מהווה אינדיקציה לאקו תוך ושטי.
התשובה היא 4, עמ’ 930
מ.ר.ס.א יכול להמשיך לצמוח 7-9 ימים מתחילת הטיפול, לעומת מ.ס.ס.א שצומח עד 3-5 ימים, ושאר המחוללים שצומחים עד יומיים.
וגטציות יכולות להישאר באותו גודל גם חודשים לאחר הטיפול.
נוגדי קרישה אינם מונעים אמבוליות ספטיות אך אם יש אינדיקציה אחרת ובהיעדר סיכון מוגבר לדמם מומלץ להוסיף
הישנות של חום או חום שנמשך מעל שבוע על טיפול מצריך בירור של סיבוך כמו אבצס פרי-וולוולרי.
מהן האינדיקציות המוחלטות לניתוח באנדוקרדיטיס (5)
טבלה 123-5
- מסתם תותב שהתפרק חלקית ואינו יציב
- אי ספיקת לב בינונית-קשה עקב הפרעה מסתמית
- זיהום פרי-וולוולרי עם אבצס, פיסטולה או בלוק
- בקטרמיה פרסיסטנטית ללא מקור אחר למרות 7-10 ימים של טיפול אופטימלי
- היעדר טיפול אנטיביוטי יעיל (פטריה, ברוצלה, MDR-GNB)
מה מהבאים אינו מהווה אינדיקציה לניתוח חירום באנדוקרדיטיס:
- קרע של אבצס
- מסתם תותב שהתפרק
- בצקת ריאות או שוק קרדיוגני בנוכחות הפרעה מסתמית
- דלף אאורטלי המלווה בסגירה מוקדמת של המסתם המיטראלי
טבלה 123-6
התשובה היא 2- מסתם תותב שהתפרק מהווה אינדיקציה לניתוח דחוף ביומיים הקרובים אך לא חירום.
אינדיקציות דחופות נוספות שאינן חירום:
חסימת מסתם על ידי וגטציה
דלף אאורטלי או מיטראלי חריף מלווה באי ספיקת לב דרגה 3-4
פרפורציה של הספטום
מעורבות פרי-וולוולרית עם או ללא הפרעות אק”ג נלוות
היעדר טיפול אנטיביוטי יעיל (פטריה, ברוצלה, MDR-GNB)
אינדיקציות לניתוח אלקטיבי:
דלף פאראוולוולרי מתקדם
הפרעה מסתמית + בקטרמיה שממשיכה לאחר 7-10 ימים של טיפול אנטיביוטי
זיהום פטרייתי
מה מהבאים אינו מאפשר ניתוח אלקטיבי באנדוקרדיטיס:
- דלף פאראוולוולרי מתקדם
- מעורבות פרי-וולוולרית ללא הפרעות אק”ג נלוות
- זיהום פטרייתי
- הפרעה מסתמית + בקטרמיה שממשיכה לאחר 7-10 ימים של טיפול אנטיביוטי
טבלה 123-6
התשובה היא 2. מעורבות פרי-וולוולרית עם או ללא הפרעות אק”ג נלוות מהווה אינדיקציה לניתוח דחוף ביומיים הקרובים.
מה מהבאים אינו מהווה אינדיקציה לניתוח חירום באנדוקרדיטיס:
- פרפורציה של הספטום
- שוק קרדיוגני
- קרע של אבצס
- הופעה של תפליט פריקרדיאלי
התשובה היא 1
טבלה 123-6
פרפורציה של הספטום מהווה אינדיקציה לניתוח דחוף ביומיים הקרובים אך לא חירום.
הופעה של תפליט פריקרדיאלי יכולה לבטא קרע של אבצס אל תוך השק הפריקרדיאלי.
מה מהבאים אינו מהווה אינדיקציה לניתוח חירום באנדוקרדיטיס:
- בצקת ריאות
- שוק קרדיוגני
- דלף אאורטלי חריף המלווה בסגירה מוקדמת של המסתם המיטראלי
- הופעה של בלוק 2:1 באק”ג
טבלה 123-6
התשובה היא 4- מעורבות פרי-וולוולרית עם או ללא בלוק מהווה אינדיקציה לניתוח דחוף ביומיים הקרובים אך לא חירום.
מי מהבאים אינו זקוק לאנטיביוטיקה פרופילקטית לפני טיפול שיניים:
- חולה עם אנדוקרדיטיס קודם
- חולה עם מום לב ציאנוטי
- חולה עם היצרות מיטראלית קשה
- חולה עם אי ספיקה אאורטלית קלה לאחר השתלת לב
טבלה 123-8
תשובה 3
לציין שלפי האירופאים חולה עם הפרעה מסתמית לאחר השתלת לב אינו חייב פרופילקסיס
מי מהבאים אינו זקוק לאנטיביוטיקה פרופילקטית לפני טיפול שיניים:
- חולה שעבר תיקון של מום לב מולד לפני 8 חודשים
- חולה שעבר תיקון חלקי של מום מולד
- חולה עם מסתם תותב
- חולה עם מום לב ציאנוטי
טבלה 123-8
תשובה 1- מי שעבר תיקון מלא צריך פרופילקסיס למשך חצי שנה בלבד
מה מהבאים מהווה אינדיקציה לטיפול אנטיביוטי פרופילקטי:
- חולה עם מסתם תותב לפני ציסטוסקופיה
- חולה עם אנדוקרדיטיס בעבר וללא הפרעה מסתמית קלינית, לפני טיפול שורש
- חולה עם דלף מיטראלי בינוני לפני הכנסת נפרוסטום עקב גידול חוסם
- חולה עם מום לב ציאנוטי לפני גסטרוסקופיה.
התשובה היא 2.
עמ’ 932-933, טבלה 123-8
פרופילקסיס רק לטיפולי שיניים עם חדירה למוקוזה
בפעולות במערכת העיכול או גניטואורינרית, אם הרקמה מזוהמת יש לטפל לפני הפעולה
מה מהבאים נכון לגבי מנינגיטיס חריפה:
- המחוללים השכיחים ביותר במנינגיטיס חיידקית הם פנאומוקוק, מנינגוקוק והמופילוס
- שיעורי תמותה ממנינגיטיס פנאומוקוקלית חמישה אחוזים בהיעדר טיפול אנטיביוטי
- מנינגוקוק סוג בי אחראי לשליש מהמקרים
- ירידה במצב ההכרה בפחות מ-30 אחוז
התשובה היא 3
הבאים בשכיחותם אחרי פנאומוקוק ומנינגוקוק הם סטרפ בי וליסטריה, כאשר המופילוס פחות מעשרה אחוז
תמותה 20 אחוז עם טיפול
ירידה במצב ההכרה ב-75 אחוז
מה מהבאים אינו מהווה גורם סיכון למנינגיטיס פנאומוקוקלית
- פנאומוניה
- אלכוהוליזם
- סוכרת
- חבלת ראש עם שבר בסיס גולגולת
- ילודים
התשובה היא 5
מה מהבאים אינו מהווה גורם סיכון למנינגיטיס עם גראם נגטיב
- פצעים כרוניים
- צירוזיס
- זיהומים חוזרים בדרכי השתן
- פעולות כירורגיות
התשובה היא 1
מה מהבאים נכון לגבי מנינגיטיס חריפה
- ליסטריה בילדים עד גיל חצי שנה
- סטרפ מקבוצה בי במבוגרים מעל גיל חמישים
- אינו מהווה סיבוך של אנדוקרדיטיס
- פירכוסים בפחות מחמישה אחוזים
- סיקוולה בעשרה אחוזים מהחולים
התשובה היא 2
ליסטריה עד חודש, הריוניות ומבוגרים מעל 60
פירכוסים 20-40 אחוז
סיקוולה ברבע מהחולים, שכיח ירידה קוגניטיבית, פירכוסים, אבדן שמיעה, סחרחורות והפרעות הליכה
מה מהבאים נכון לגבי מנינגיטיס חריפה
- קשיון עורף הוא פתוגנומוני
- לחץ פתיחה מוגבר הוא ספציפי אך לא רגיש
- בניגוד לאנצפליטיס, ירידה במצב ההכרה היא נדירה
- אין לתת אנטיביוטיקה לפני ניקור מתני
- אין לבצע ניקור מתני ללא הדמיה
התשובה היא 1
אמנם קשיון עורף הוא פתוגנומוני אך קרניג/ברוזינסקי לא רגיש ולא ספציפי
לחץ פתיחה מוגבר רגיש מאוד: ל-90% מעל 180 ול-20% מעל 400
ירידה במצב ההכרה ב-75%, החל מישנוניות ועד קומה
ניקור לא מעכב אנטיביוטיקה
אין צורך בהדמיה במטופל ללא חסר חיסוני ללא חבלת ראש ללא פפילאדמה במצב הכרה תקין ללא חסרים נוירולוגיים
מהם ממצאי הניקור הטיפוסיים במנינגיטיס ובאיזה שיעור
פולימורפונוקלארים, גלוקוז, חלבון, לחץ פתיחה, תרביות וצביעה
פולימורפונוקלארים מעל 100 בתשעים אחוז גלוקוז פחות מארבעים או יחס מול הסרום פחות מ-0.4 ב-60% יכול להיות גם בפטריות, מיקובקטריה וממאירות חלבון מעל 45 בתשעים אחוז לחץ פתיחה מעל 180 ס"מ מים בתשעים אחוז תרביות חיוביות מעל שמונים אחוז צביעה מעל שישים אחוז
מה מהבאים אינה בדיקה נדרשת במנינגיטיס חריפה
- מ.ר.י בנוכחות חסרים פוקאליים
- ביופסיה מפטכיות
- אי אי ג’י בחשד להרפס אנצפליטיס
- ציטולוגיה מנוזל מוחי שדרתי
התשובה היא 4
למי מהחולים הבאים אין צורך לתת אמפיצילין במנינגיטיס
- אישה בהריון
- תינוק בן 6 חודשים
- גבר בן 57 עם אי ספיקת לב
- אישה בת ארבעים עם לופוס
התשובה היא 2
אמנם שכיחות מתוארת בילודים מתחת לחודש ובמבוגרים מעל 60 אך בפסקה על הטיפול מומלץ לתת מתחת לשלושה חודשים ומעל גיל 55, בנוסף להריוניות ומדוכאי חיסון
מה מהבאים אינו מהווה טיפול אמפירי מומלץ במנינגיטיס
- פלג’יל
- פיפרצילין/טאזובקטם
- מרופנם
- צפטזידים
- דוקסילין
- צפוטקסים
התשובה היא 2
פלג’יל לכיסוי אנאירוביים בחולים עם סינוסיטיס, מאסטואידיטיס, אוטיטיס
בחולים נוירוכירורגיים- צפטזידים או מרו/ונקו
בחשד קליני לריקציה- דוקסילין
בחולים עם חום נויטרופני- צפטזידים/מרופנם
צפוטקסים הוא קלפורן, צפלוספורין דור 3 היכול להוות חלק מהכיסוי האמפירי
מה מהבאים נכון לגבי טיפול במנינגיטיס חריפה
- למנינגוקוק רגיש ניתן לתת פניצילין, טיפול לשבוע
- בזיהום פנאומוקוקלי יש לתת למטופל ולקרוביו כמופרופילקסיס עם ריפמפין 600 פעמיים ביום ליומיים
- בזיהום פנאומוקוקלי טיפול בצפלוספורין בלבד לשבועיים
- בזיהום פנאומוקוקלי אין צורך לחזור על ניקור אם החולה מגיב קלינית
התשובה היא 1
כמופרופילקסיס במנינגוקוק, ובנוסף כיום פחות מקובל לתת ריפמפין, נותנים מנה חד פעמית של רוצפין 250 מ”ג תוך ורידית
לפנאומוקוק צפלוספורין+ונקומיצין לשבועיים ודה אסקלציה לפי פרופיל עמידויות
יש לחזור על ניקור אחרי 24-36 שעות לוודא אירדיקציה מהנוזל, אחרת מהווה הוכחה לעמידות. ניתן לנסות מתן אינטרה תקאלי אם אין תגובה לונקומיצין
מה נכון לגבי הטיפול במנינגיטיס חריפה
- הטיפול בליסטריה הוא אמפיצילין כמונותרפיה למשך שבועיים
- ניתן לתת רספרים לליסטריה
- ניתן לתת טאזוצין + אמינוגליקוזיד לכיסוי של פסאודומונס
- טיפול בגראם שליליים באמינוגליקוזיד למשך 10 ימים
התשובה היא 2
טיפול בליסטריה אמפי+גנטה למשך 3 שבועות
הטיפול לפסאודומונס הוא צפטזידים/מרופנם
הטיפול בגראם שליליים צפלוספורין דור 3 או צפטזידים למשך 3 שבועות
מה מהבאים נכון לגבי מנינגיטיס ויראלית?
- נדיר פלאוציטוזיס מעל 200
- סוכר תמיד תקין
- וירוס הנילוס המערבי יכול לגרום לפלאוציטוזיס ניכר פולימורפונוקלארי עד שבוע
- חלבון כמעט תמיד מוגבר
- התמונה הטיפוסית היא פלאוציטוזיס לימפוציטרי עם גלוקוז נמוך
התשובה היא 3
פלאוציטוזיס בדרך כלל 25-500
יכול להיות סוכר נמוך במקרים מסויימים כמו חזרת, ציטומגלווירוס במדוכאי חיסון, זוסטר, הרפס2
חלבון תקין או מוגבר מעט 20-80
ככלל, פלאוציטוזיס לימפוציטי עם סוכר נמוך מכוון לשחפת, זיהום פונגאלי, ליסטריה או סיבה לא זיהומית כמו ממאירות או סרקואידוזיס
מה נכון לגבי מנינגיטיס ויראלית
- שינויים במצב ההכרה וסימנים נוירולוגיים הם שכיחים
- המחוללים השכיחים ביותר הם הרפס 1 ו-2
- הרפס 2 שכיח יותר בגברים
- בשני שליש מהמקרים יהיה זיהוי של מחולל ויראלי בפי סי אר
התשובה היא 4
אין שינויים במצב ההכרה או סימנים נוירולוגיים, אחרת מדובר באנצפליטיס
המחולל השכיח הוא אנטרווירוסים 85%, הרפס הוא השני בשכיחותו 5%, יותר 2 מאשר 1
הרפס 2 עם אפיזודה ראשונה של הרפס גניטלי שכיח יותר בנשים 35% לעומת 15% בגברים
חמישית מאלו שחוו הרפס מנינגיטיס יסבלו מאירועים חוזרים
מה נכון לגבי מנינגיטיס ויראלית
- ניתן לטפל באציקלוביר גם בוריצלה ובאפשטיין בר
- מנינגיטיס של איידס בדרך כלל מופיע בשלבים מאוחרים של המחלה ונדיר שגורם לסימנים נוירולוגיים
- אימונוגלובולינים הם קונטרה אינדיקציה במדוכאי חיסון
- חזרת מופיעה באופן שווה בבנים ובבנות
התשובה היא 1
מנינגיטיס של איידס מופיעה בעד 10% בעקבות זיהום ראשוני ופחות בשלבים מאוחרים, מעורבות שכיחה של עצבים קרניאלים 5,7,8
יש לתת אימונוגלובולינים למי שיש לו חסר חיסוני הומורלי ולא קיבל עדיין
חזרת פי 3 בבנים
מה נכון לגבי מנינגיטיס
- הסיבוך השכיח של מנינגיטיס פונגאלי הוא פרופטוזיס
- נוירוסיפיליס אינו פוגע בעצבים קרניאלים
- בנוירוסיפיליס יש לחזור על ניקור אחת לחצי שנה במשך שנתיים להראות התנרמלות הספירה וירידה בוידיאראל
- אין לטפל במנינגיטיס מיקובקטריאלית לפני זיהוי סופי של המחולל
התשובה היא 3
הסיבוך השכיח של מנינגיטיס פונגאלי הוא הידרוצפלוס
נוירוסיפיליס פוגע בעיקר בעצבים קרניאלים 7 ו-8
במנינגיטיס מיקובקטריאלית מטפלים אמפירית אם יש חשד גבוה גם ללא הוכחה מעבדתית
מה מהבאים מהווה גורם סיכון לאמבוליזציה ספטית באנדוקרדיטיס
- מעורבות מסתם אאורטלי
- מעורבות עלה קדמי של מסתם מיטראלי
- צמיחה של ס. אאוראוס
- וגטציה > 8 מ”מ
התשובה היא 3
גורמי הסיכון כוללים פרט לצמיחה של סטאפ אאוראוס מעורבות עלה אחורי של מסתם מיטראלי ווגטציה מעל 10 מ”מ
מה נכון לגבי ארתריטיס
- מעורבות של יותר ממפרק אחד שוללת אטיולוגיה זיהומית
- ניתן לשלול זיהום של מפרק עם פחות מ-50000 תאים
- אין חובה לזהות מחולל על מנת לאבחן ארתריטיס ספטית
- דלקת התקפית יכולה להוות הסתמנות של תהליך זיהומי
התשובה היא 4
יכולה להיות אוליגוארתריטיס למשל בשחפת או זיהום פטרייתי, פוליארתריטיס חריפה יכולה להופיע כתגובה אימונית לזיהום (אנדוקרדיטיס למשל) או עם מעורבות של המפרקים על ידי מחולל חיידקי (ראומטואיד ארתריטיס בעיקר) או ויראלי
זיהום חיידקי לרוב יהיה מעל 50000 תאים ורובם יהיו נויטרופילים אך יכול להיות גם 10-30 אלף בשחפת או פטריה
האבחנה מצריכה זיהוי של מחולל בצביעה/תרבית/פי סי אר
דלקת התקפית יכולה להיגרם על ידי סיפיליס או בורליה
מטופל הגיע עם מונוארתריטיס בשורש כף היד לאחר נשיכת אדם, מה המחולל הסביר?
- סטאפ אאוראוס
- גונוקוק
- אייקינלה
- קינגלה
- פסטורלה
התשובה היא 3
המחולל השכיח ביותר בפגיעה חודרת הוא סטאפ אאוראוס
לאחר טראומה- פולימיקרוביאלי
בדריכה על מסמר- פסאודומונס
נשיכת חתול- פסטורלה וברטונלה
המחולל השכיח ביותר בפיזור המטוגני הוא גונוקוק בנוער ומבוגרים צעירים, סטאפ אאוראוס בכל שכבות הגיל מבין הזיהומים הלא-גונוקוקלים
בן 59 מטופל בנוגד טי אן אף עקב מחלת מעי דלקתית, מתייצג עם ארתריטיס מזה כשלושה שבועות, מה יש לשלול?
- שחפת
- תגובה אימונית עקב היווצרות נוגדנים לטיפול הביולוגי
- ארתריטיס משנית למחלת המעי הדלקתית
- תגובה אימונית להפטיטיס בי
התשובה היא 1
נוגד טי אן אף מעלה סיכון ספציפית לשחפת אך גם לזיהומים רבים אחרים
ראומטואיד ארתריטיס רגישים במיוחד לזיהומים חיידקיים ובפרט ס. אאוראוס
,גורמי סיכון נוספים כוללים סוכרת, דיאליזה, טיפול סטרואידלי,
ממאירות, אלכוהוליסטים ומזריקי סמים
בת 19 עם היפוגאמאגלובולינמיה ברקע מתייצגת עם מונואתריטיס קשה, מה הטיפול?
- משלב של איזוניאזיד, אתמבוטול, ריפמפיצין
- טטרציקלין ואיי וי איי ג’י
- טאזוצין + ונקומיצין
- צפלוסופורין דור ראשון
התשובה היא 2
חולים עם חסר של אימונוגלובולינים עלולים לפתח ארתריטיס קשה משני למיקופלסמה עם הרס בלתי הפיך של המפרק אלא אם מקבלים טטרציקלין ואיי וי איי ג’י
מה נכון לגבי די ג’י איי
- סיכוי גבוה לבודד חיידק מהנוזל הסינוביאלי
- לרוב נגרם מקולוניזציה אתסמינית של רירית האורטרה, צוואר הרחם או הלוע
- יותר גברים מנשים
- הריון או מחזור מפחיתים סיכון
התשובה היא 2
נגרם מבקטרמיה סביב זיהום גונוקוקלי או שכיח יותר מקולוניזציה אסימפטומטית של רירית האורטרה, צוואר הרחם או הלוע.
נשים בסיכון גבוה יותר סביב המחזור ובהריון ובאופן כללי בסיכון מוגבר פי 2-3 מגברים
נוזלים סינוביאליים בדר”כ שליליים לחיידקים ותרביות דם חיוביות בפחות מ-45%. הנוזל המפרקי קשה לניקור ומכיל לרוב 10000-20000 תאים בלבד.
בת 32 עם ריבוי פרטנרים מיניים מתייצגת עם מונוארתריטיס, מה נכון?
- סיכוי גבוה לבודד חיידק מתרבית הדם
- התגובה לטיפול צפויה להיות איטית
- הטיפול כולל צפלוספורין, פלורוקינולון ומאקרוליד
- יותר שכיח מדי ג’י איי
התשובה היא 3
ארתריטיס ספטי גונוקוקלי פחות שכיח מ-די ג’י איי ותמיד מופיע אחרי די ג’י איי שיכול להיות לא מאובחן בשליש מהחולים.
נוזל קל לניקור עם למעלה מ-50000 תאים
רק לעיתים ניתן לראות גונוקוק במשטח, ותרביות מנוזל מפרקי חיוביות בפחות מ-40%.
תרביות דם כמעט תמיד שליליות
מכיוון שקשה לבודד חיידק ממפרק או מהדם, מומלץ לקחת תרבית גם מרירית שחשודה כמזוהמת
תגובה דרמטית תוך 24-48 מתחילת הטיפול תומכת באבחנה אם התרביות שליליות
טיפול התחלתי מבוסס על רוצפין ולאחר שהתסמינים חולפים השלמת טיפול בן 7 ימים בפלורוקינולון פומי כמו ציפרו אם החיידק רגיש
אם מבודד חיידק רגיש לפניצילין ניתן לטפל במוקסיפן
יש לטפל גם כנגד כלמידיה טרכומטיס במנה חד פעמית של אזניל 1 גר’ (אלא אם נשלל מעבדתית), היות וקו-אינפקציה נפוצה. יש גם להציע בירור וטיפול לפרטנרים מיניים
מה נכון לגבי פריטוניטיס חיידקית משנית לדיאליזה פריטונאלית
- החיידקים השכיחים מקורם ממערכת העיכול או השתן
- האבחנה נעשית אם זוהו למעלה מ-500 לויקוציטים שמחציתם פולימורפונוקלארים
- אירועים חוזרים מהווים אינדיקציה להפסקת דיאליזה פריטונאלית
- שכיח זיהום פולימיקרוביאלי
התשובה היא 3
החיידקים השכיחים הם חיידקי עור, בעיקר סטאפ
האבחנה היא לפי 100 לויקוציטים שלפחות מחציתם נויטרופילים, ואם המטופל מבצע רק דיאליזה לילית ולא מתמשכת, אפשר להסתכל רק על אחוז הנויטרופילים במבדלת
זיהום פולימיקרוביאלי מצריך בירור לפריטוניטיס שניונית (אבצס, התנקבות של איבר)
מה נכון לגבי זיהום בקלוסטרידיום?
- שילוב של פניצילין + מעכב ביתא לקטמאז מעלה סיכון במידה רבה יותר לעומת פניצילין רגיל
- אין הבדל בקולוניזציה בקרב מאושפזים לעומת מי שלא נחשף לבית חולים או מוסד סיעודי
- ב-10% מהחולים עם פסאודוממברנוס קוליטיס אין מעורבות רקטלית
- ברוב החולים עם שלשול ובדיקת צואה חיובית לקלוסטרידיום, ניתן לזהות באנדוסקופיה פסאודוממברנות
התשובה היא 3
שילוב פניצילין עם מעכב ביתא לקטמאז הוא פחות קלוסטרידוגני
פסאודוממברנות ניתנות לזיהוי רק בחצי מהחולים שאובחנו קלינית ומיקרוביולוגית ולכן הבדיקה היא ספציפית אך לא רגישה
מה נכון לגבי קלוסטרידיום?
- טוקסין איי הוא יותר וירולנטי מטוקסין בי
- כל הזנים יכולים לייצר טוקסין בינארי
- זן 027 מאופיין ברגישות גבוהה לקינולונים
- זן 027 מאופיין בין היתר בייצור עודף של טוקסין בתרבית
התשובה היא 4
החיידק יודע לייצר שלושה טוקסינים כאשר בי יותר וירולנטי, ובינארי המיוצר ע”י זן 027 אשר יש לו גם עמידות גבוהה לקינולונים וכאמור מייצר בעודף טוקסין אין ויטרו.
מה נכון לגבי קלוסטרידיום?
- בכל חולה משלשל עם בדיקת צואה חיובית לטוקסין יש לטפל
- לאחר הטיפול יש לחזור על בדיקת הצואה על מנת לוודא אירדיקציה
- היעילות של ונקו ופידקסומיצין היא זהה
- בנוכחות איליאוס פאראליטי קיימת אינדיקציה לטפל בפלג’יל תוך ורידי
התשובה היא 3
כאשר חולה משלשל יש להוכיח הן טוקסין והן פי.סי.אר כי יכול להיות חולה נשא עם טוקסין בצואה ושלשול מסיבה אחרת
מאותה סיבה אין משמעות לבדיקת צואה לטוקסין לאחר הטיפול, בחצי מהחולים עדיין תהיה קולוניזציה וטוקסין חיובי וזה לא מנבא סיכון להישנות
היעילות של ונקו ופידקסו אכן זהה אך סיכון נמוך יותר להישנות עם פידקסו
אם יש איליאוס אין יעילות לפלג’יל תוך ורידי
מה נכון לגבי הטיפול בקלוסטרידיום?
- משך הטיפול לפחות שבועיים
- אם החולה עדיין משלשל לאחר 3 ימי טיפול ניתן להכריז על כשלון טיפולי
- במקרה של לויקוציטוזיס מעל 15000 או קריאטנין מעל פי 1.5 מהבסיס יש להוסיף לטיפול פלג’יל
- מחלה פולמיננטית יכולה להתבטא גם ללא שלשול
התשובה היא 4
משך הטיפול הוא בדרך כלל 10 ימים כאשר רק לאחר 6 ימים ניתן להכריז על כשלון טיפולי
הטיפול האפיזודה ראשונה יכלול ונקו או פידקסו או פלג’יל פומי שהוא פחות עדיף וניתן רק במקרה שהאנטיביוטיקות האחרות אינן בנמצא, ובכל מקרה במחלה קשה המאופיינת בלויקוציטוזיס
מעל 15 אלף או קריאטנין מעל פי 1.5 מהבסיס, אין לטפל בפלג’יל פומי לבד
מחלה פולמיננטית מוגדרת כמחלה קשה + תת ל”ד, איליאוס או מגה קולון. יכולה להתבטא גם ללא שלשול. משך הטיפול צריך להיות לפחות שבועיים, עם ונקו במינון גבוה של 500 בשילוב פלג’יל תוך ורידי וחוקני ונקו.
מה נכון לגבי הישנות של קלוסטרידיום?
- הישנות אחת אינה מגבירה סיכון להישנויות נוספות
- הישנות מתרחשת עקב עמידות לטיפול
- הישנות מעלה סיכון לסיבוכים קשים
- הטיפול המומלץ בהישנויות הוא פלג’יל לטווח ארוך
התשובה היא 3
שיעורי הישנות 15-30%. הישנות שניה ב-38%. נגרמת עקב זיהום מחדש באותו הזן או הדבקה בזן נוסף, בעקבות הפגיעה בפלורה ע”י האנטיביוטיקה ששימשה לטיפול בזיהום הקודם.
הישנות מלווה בשיעור מוגבר של סיבוכים (11%)
טיפול מומלץ להישנות ראשונה הוא ונקו רגיל או טייפר-פולס או פידקסומיצין כאשר יש לקחת בחשבון את הטיפול שניתן בזיהום הראשון.
אך יש להימנע מטיפול ארוך או חוזר של מטרונידזול עקב סיכון לנוירוטוקסיות. הגישה המומלצת היא ונקו במשטר טייפר-פולס. גישות מחקריות כוללות השתלת צואה או הדבקה מכוונת בזן שאינו טוקסיגני.
טיפול מומלץ בהישנויות חוזרות לפי הטבלה: ונקו רגיל -> טייפר פולס או ונקו רגיל -> ריפקסימין או פידקסומיצין או השתלת צואה.
מה נכון לגבי לגיונלה?
- פונטיאק פיבר היא צורה קשה וסוערת של פנאומוניה משנית ללגיונלה
- הטיפול בפונטיאק פיבר לרוב מצריך משלב של 2 אנטיביוטיקות
- בפנאומוניה עקב לגיונלה לרוב אין חום
- פנאומוניה עקב לגיונלה יכולה להיות מלווה בכאב חזה פלאוריטי וכיח דמי
- בפנאומוניה עקב לגיונלה שכיח שיש מיאלגיה ואתראלגיה
התשובה היא 4
פונטיאק פיבר היא מחלת חום ללא פנאומוניה אשר חולפת ספונטנית ואינה מצריכה טיפול ספציפי
בפנאומוניה עקב לגיונלה כמעט תמיד יש חום, אך לא שכיח שיש מיאלגיה וארתראלגיה
כן יתכן כאב פלאוריטי והמופטיזיס
מה נכון לגבי לגיונלה
- שכיח תסמינים של מערכת הנשימה העליונה
- בראדיקרדיה יחסית מאפיינת את המחלה בילדים
- התסמינים הנוירולוגיים השכיחים הם בלבול ושינוי במצב ההכרה
- הממצאים הרדיוגרפיים במדוכאי חיסון דלים לעומת חולים אימונוקומפטנטים
- אין צורך לקחת בדיקות ללגיונלה בכל המטופלים עם דלקת ריאות מהקהילה כי ממילא מקובל לטפל במשלב המכסה את החיידק
התשובה היא 3
נדיר תסמיני מערכת הנשימה העליונה
בראדיקרדיה יחסית בקשישים עם פנאומוניה קשה
במדוכאי חיסון, בעיקר מי שמטופל בסטרואידים, תסנינים עגולים העוברים קביטציה, יכול להיות גם אבצס. הממצאים הרנטגניים יכולים להחמיר למרות טיפול הולם והשיפור מאחר אחר התגובה הקלינית, עד 1-4 חודשים.
מומלץ לבדוק לגיונלה בכל החולים עם דלקת ריאות מהקהילה
מה נכון לגבי לגיונלה
- סטנדרט הזהב לאבחנה הוא בדיקת אנטיגן בשתן
- אנטיגן בשתן מזהה רק את תת הסוג הסרולוגי 2, אשר גורם לכמחצית המקרים
- במושתלים קיימת עדיפות לטיפול בקינולונים על פני מאקרוליד או ריפמפין
- הטיפול הוא תמיד מונותרפיה ללא קשר לחומרת המחלה
- לרוב המחלה אינה מעורבת בסיקוולה לאחר ההחלמה
התשובה היא 3
סטנדרט הזהב הוא תרבית
אנטיגן בשתן מזהה את תת סוג 1 האחראי ל-80 אחוז מהמקרים
אכן במושתלים עדיף קינולונים כי למאקרולידים וריפמפין יש אינטראקציה עם טקרולימוס וציקלוספורין
במחלה סוערת מקובל לתת משלב של מאקרוליד, קינולון ו/או ריפמפין, כאשר ת”ל של ריפמפין מופחתות ע”י הגבלת משך הטיפול בו ל-3-5 ימים.
משך הטיפול באימונוקומפטנטים 10-14 ימים (5-10 ימים עם אזניל בזכות מחצית חיים ארוכה), ובמדוכאי חיסון 3 שבועות.
בכשני שליש היתה סיקוולה נוירולוגית, עייפות וחולשה, שנה וחצי לאחר הטיפול
מה נכון לגבי פנאומוניה?
א- מספיק גורם סיכון אחד, דוגמת דמנציה, על מנת שיהיה צורך לכסות אמפירית לחיידקים עמידים
ב- פנאומוניה חיידקית עלולה להתפתח כתוצאה מזיהום ע”י הפלורה הטבעית של דרכי הנשימה
ג- פנאומוניה לובארית שכיחה יותר בזיהומים נוזוקומיאליים בעוד שברונכופנאומוניה שכיחה יותר בפנאומוניה שנרכשה בקהילה
ד- פנאומוניה ויראלית או זו הנגרמת ע”י פי סי פי מאופיינת בתהליך שהוא אינטרסטיציאלי בעיקרו ולא אלבאולרי
התשובה היא ב. יש צורך ב-2 אם לא 3 ג”ס כדי לכסות חיידקים עמידים אמפירית. אחת התאוריות גורסת ששינוי במנגנוני ההגנה, כמו למשל זיהום ויראלי רצנטי או שימוש באנטיביוטיקה, גורם לגדילה ביתר של אחד או יותר ממרכיבי הפלורה הטבעית. פנאומוניה לובארית שכיחה יותר בקהילה בעוד שברונכופנאומוניה יותר בזיהומים נוזוקומיאליים. וכן, למרות המראה הרדיוגרפי, פי סי פי ופנאומוניה ויראלית גורמים לתהליך דלקתי אלבאולרי ולא אינטרסטיציאלי.
מה נכון לגבי פנאומוניה?
א- החיסון לא שינה שכיחות של פנאומוניה פנאומוקוקלית אלא רק את המחוללים הספציפיים
ב- שכיחות של מיקופלסמה וכלמידיה בירידה בשנים האחרונות
ג- ממאירות סולידית אך לא המטולוגית מהווה ג”ס לפנאומוניה
ד- עד 20% יסבלו מתסמינים גסטרואינטסטינליים ללא קשר למחולל ספציפי
ה- לא נצפה קשר לתחלואה קרדיאלית
התשובה היא ד. פנאומוקוק בירידה, מיקופלסמה וכלמידיה בעליה דווקא, בעיקר בצעירים. ממאירות המטולוגית וסולידית מהווה ג”ס ללגיונלה כמו גם איידס, מחלת כליות כרונית, סוכרת, עישון ומין זכר. קיים קשר לתחלואה קרדיאלית לרבות סיכון מוגבר לאוטם שריר הלב, אי ספיקת לב (בקשישים עד שנה לאחר האשפוז!) והפרעות קצב.
מה נכון לגבי אבחנה של פנאומוניה?
א- המטרה של צביעת גראם בכיח היא זיהוי מהיר של הפתוגן
ב- יש לקחת תרבית דם לכל המטופלים לפני תחילת טיפול אנטיביוטי
ג- אין טעם לקחת אנטיגן לפנאמוקוק בשתן לאחר תחילת הטיפול האנטביוטי
ד- פחות מ-50% מתרביות הכיח חוזרות חיוביות
ה- זיהום עם יותר ממחולל אחד הוא נדיר.
התשובה היא ד. המטרה העיקרית של צביעת הגראם היא לוודא שהדגימה מתאימה לתרבית (מעל 25 נויטרופילים ופחות מ-10 תאי אפיתל). יש לקחת תרבית רק לחולים בסיכון גבוה כמו נויטרופנים, אספלנים, מחלת כבד כרונית, פנאומוניה סוערת. אנטיגן לפנואמוקוק או לגיונלה יכול להיות מזוהה בשתן גם לאחר טיפול אנטיביוטי. ב-15% מהמקרים הזיהום הוא פולימיקרוביאלי טיפי ואטיפי במקביל.
מה נכון לגבי הטיפול בפנאומוניה שנרכשה בקהילה?
א- צפטריאקסון + אזיתרומיצין הוא טיפול אפשרי למאושפזים בטיפול נמרץ
ב- בכל מקרה מונותרפיה עם טיפול פומי אינה מומלצת לחולים מאושפזים
ג- בלא מאושפזים ניתן לטפל בדוקסילין כמונותרפיה אם החולה קיבל אנטיביוטיקה ב-3 החודשים הקודמים או אם יש מחלות רקע
ד- למרסא שנרכשה בקהילה יש להוסיף רספרים
התשובה היא א.
במאושפזים ניתן לטפל בקינולון רספירטורי פומי כמונותרפיה
דוקסילין כמונותרפיה בקהילה רק אם החולה בריא ולא טופל אנטיביוטית ב-3 החודשים
למרסא שנרכשה בקהילה מוסיפים קלינדמיצין + לינזוליד או ונקו
מה נכון לגבי פנאומוניה הקשורה בהנשמה?
א- לאחר 2-3 ימי הנשמה רוב הפתוגנים הם חיידקים עמידים
ב- הסיכון לפנאומוניה הקשורה בהנשמה נותר גבוה גם לאחר העברת המטופל ליחידת מונשמים כרוניים
ג- היפרגליקמיה ומתן עירויי דם מעלים את הסיכון לפנאומוניה הקשורה בהנשמה
ד- בניגוד לפנאומוניה שנרכשה בקהילה, חשיפה קודמת לאנטיביוטיקה אינה מהווה גורם סיכון משמעותי לפנאומוניה הקשורה בהנשמה
ה- צילומי חזה חוזרים מהווים מדד טוב יותר לתגובה לטיפול מאשר הערכה קלינית, לאור המורכבות של החולים.
התשובה היא ג. עד 5-7 ימים המחוללים כמעט זהים לאלו של פנאומוניה שנרכשה בקהילה קשה. הסיכון לפנאומוניה הקשורה בהנשמה יורד משמעותית לאחר ההעברה למונשמים כרוניים. חשיפה קודמת לאנטיביוטיקה היא גורם הסיכון המשמעותי ביותר לפנאומוניה הקשורה בהנשמה- חיידקים כמו פסאודומונס כמעט אף פעם אינם גורמים לזיהום בחולים שלא טופלו קודם אנטיביוטית. צילומי חזה הרבה פעמים מחמירים דווקא עם תחילת הטיפול ולכן הערכה קלינית היא מדד טוב יותר. הצפי לשיפור הוא 48-72 שעות מתחילת הטיפול.
בן 62 עם קרדיומיופתיה איסכמית ברקע, אי ספיקת כליות מתקדמת, נשא מרסא. אושפז בטיפול נמרץ בשל ספסיס ממקור של דרכי השתן ונזקק להנשמה עקב בצקת ריאות קשה. תחת טיפול אנטיביוטי באמינוגליקוזיד השתפר אבל בהמשך שוב הידרדרות במצבו, ל”ד נמוכים, עליית חום וריבוי הפרשות בטובוס. בצילום חשד לתסנין חדש. מה הטיפול המומלץ?
א- צפטריאקסון + לבופלוקסצין
ב- מרופנם + לבופלוקסצין + לינזוליד
ג- פיפרצילין/טאזובקטם
ד- בינתיים ללא טיפול אמפירי, מעקב עד תשובת תרבית כיח
התשובה היא ב. מטופל ללא סיכון לחיידקים עמידים- לא נחשף לאנטיביוטיקה, ללא אשפוז קודם, ללא נשאות ידועה לחיידקים עמידים, ניתן לטפל במונותרפיה. כאשר יש סיכון לחיידקים עמידים יש לטפל במשלב של 2 תרופות (ביתא לקטם רחב טווח + אמינוגליקוזיד/קינולון/קוליסטין/פולימיקסין) וכאשר יש סיכון למרסא יש להוסיף ונקומיצין או לינזוליד.
מה נכון לגבי הטיפול בפנאומוניה הקשורה בהנשמה?
א- הטיפול בונקומיצין עדיף על פני לינזוליד, למרות הסיכון לפגיעה כלייתית
ב- התמותה כתוצאה מפסאודומונס למרות טיפול היא 50%
ג- גם אם אין צמיחה בתרבית יש להשלים את הטיפול האנטיביוטי שהוחל
ד- רמות פרוקלציטונין אינן מדד מדוייק לתגובה לטיפול
התשובה היא ב.
לינזוליד נמצא יעיל מונקומיצין ב-15% ועדיף בחולים עם איס”כ
תמותה של 40-50% בקרב מונשמים עם פנאומוניה עקב פסאודומונס ללא קשר לטיפול
היעדר צמיחה בתרבית שנלקחה לפני שינוי אנטיביוטי מצריך הפסקה של הטיפול או חיפוש אחר אבחנה אלטרנטיבית
רמות פרוקלציטונין יכולות לשמש כמדד לתגובה לטיפול
מה מהבאים אינו מהווה אסטרטגיה למניעת פנאומוניה הקשורה בהנשמה בכל החולים? א- הפחתת שימוש במעכבי חומצה ב- המנעות מהעברת החולים ג- הרמת הראש לזווית של לפחות 30 מעלות ד- חלון סדציה ה- שאיבת הפרשות מעל הבלונית
התשובה היא א. אסטרטגיה זו נכונה רק לאוכלוסיות מסויימות כמו מושתלי כבד וחולים שעברו ניתוחים בטניים גדולים או שיש להם חסימת מעי.
מה מהבאים אינו מהווה זד”ש מורכבת?
- ציסטיטיס פשוטה באישה בהריון
- פרוסטטיטיס בקשיש
- פיילונפריטיס באישה צעירה עם ריבוי פרטנרים
- ציסטיטיס חוזרת בצעירה עם ריפלוקס נפרופתי
- אורוספסיס באישה הנושאת נפרוסטום
התשובה היא 3.
זד”ש פשוטה מוגדרת כזיהום באישה שאינה בהריון, ללא הפרעות אנטומיות וללא אינסטרומנטציה, או גורמים המעכבים תגובה לטיפול. כל השאר הן זד”ש מורכבת
מה נכון לגבי זד”ש?
- בילדים מופיעה יותר בבנים אך במבוגרים בכל הגילים הרבה יותר נשים מגברים
- בקטריאוריה אתסמינית שכיחה יותר בקשישים מאשר בצעירים
- זד”ש אצל האם אינו רלוונטי לסיכון להתפתחות זד”ש אצל הבת
- פחות מחמישה אחוזים מהנשים יסבלו מאירועים חוזרים
- אסטרוגן יעיל במניעת זד”ש בנשים פוסטמנופאוזאליות
התשובה היא 2
בקשישים השכיחות כמעט משתווה עקב הגדלה שפירה של הערמונית
עשרים עד שלושים אחוז שהיה להם זד”ש יסבלו מאירועים חוזרים
אמנם בנשים פוסטמנופאזואליות הפלורה הטבעית משתנה ומכילה יותר חיידקים גראם שליליים, אולם אסטרוגן אינו יעיל במניעת זד”ש
מה נכון לגבי זד”ש?
- הסיכון לאירוע נוסף עולה ככל שחולף הזמן מהאירוע הקודם
- בניגוד לדעה הרווחת גברים שאינם נימולים אינם בסיכון מוגבר
- אנטרוקוק מופיע לרוב בחולים ללא אינסטרומנטציה או הפרעה אנטומית
- אי קולי מהווה המחולל השכיח ביותר הן בזד”ש פשוט והן בזד”ש מורכבת
התשובה היא 4.
הסיכון לאירוע נוסף יורד דווקא ככל שחולף הזמן. לא נדיר שיש צבר של אירועים סביב רכישת ג”ס חדש
אנטרוקוק מופיע דווקא בחולים עם אינסטרומנטציה
בנוסף לאי קולי בזד”ש מורכבת יש יותר פסאודומונס, קלבסיאלה וכן גראם חיוביים כמו סטאפ ואנטרוקוק
בת 72 סוכרתית מאושפזת עם פיילונפריטיס ומטופלת
אנטיביוטית. לאחר 3 ימים עדיין חום גבוה, צמרמורות וכאבי בטן. ללא צמיחה בתרביות. מה יש לעשות כעת?
1. הדמיית בטן דחופה
2. חלון אנטיביוטי
3. להמשיך באותו טיפול- נצפה לשיפור רק מהיום הרביעי לטיפול ואילך
4. שידרוג לאנטיביוטיקה רחבת טווח
התשובה היא 1, חשד לסיבוך כמו אבצס/אבן מזוהמת וכו
מה נכון לגבי אבחנה וטיפול ב-UTI?
- לא חייבים לטפל בזד”ש עם תסמינים קלים
- תרבית שלילית שוללת את האבחנה
- סטיק שתן תקין אינו מספיק כדי לשלול בקטריאוריה באישה בהריון
- הסף לאבחנה בתרבית גבוה יותר בנשים לעומת גברים
- צמיחה מעורבת תמיד תצביע על קונטמינציה
התשובה היא 3
חייבים לטפל בכל זד”ש תסמינית
הסף לאבחנה גבוה יותר בגברים
צמיחה מעורבת היא אכן קונטמינציה למעט בנוכחות קתטר קבוע, אצירת שתן כרונית או פיסטולה
מה נכון לגבי הטיפול בזד”ש?
- פוספומיצין אינו מיועד לאי קולי עמיד
- קו ראשון הוא ביתא לקטם
- לרספרים פחות עמידויות מאשר למקרודנטין
- אין להשתמש בקינולונים לציסטיטיס פשוטה אלא אם אין אלטרנטיבה
התשובה היא 4
פוספומיצין מכסה אי קולי עמיד
ביתא לקטם הוא קו שני
העמידות למקרודנטין נותרת נמוכה למרות מעל 60 שנות שימוש, מכיוון שנחוצות מספר מוטציות ברצף על מנת לרכוש עמידות לתרופה זו
מה נכון לגבי הטיפול בזד”ש?
- טיפול במקרודנטין הוא לשלושה ימים
- טיפול ברספרים הוא לשלושה ימים
- מקרודנטין הוא קו ראשון לטיפול בפיילונפריטיס
- בנשים בהריון מומלץ טיפול בקינולון מכיוון שמדובר בזד”ש מורכבת
התשובה היא 2
בציסטיטיס- מקרודנטין לחמישה ימים, רספרים שלושה ימים
מקרודנטין אינו מומלץ לפיילונפריטיס כי אין לו חדירות טובה לרקמה
קינולון בציסטיטיס לשלושה ימים, אך מומלץ רק אם אין אופציה אחרת כי משרה עמידויות
קינולון ורספרים אסור בהריון, ההמלצה היא אמפיצילין או צפלוספורין 4-7 ימים לבקטריאוריה או ציסטיטיס, וביתא לקטם תוך ורידי +/- אמינוגליקוזיד לפיילונפריטיס
מה נכון לגבי טיפול בזד”ש?
- קתטריזציות חוזרות עדיפות על פני קתטר קבוע באוכלוסיות מסויימות (נפגעי חוט שדרה למשל)
- אין צורך להחליף קתטר באפיזודה של CAUTI
- קתטר סופרה פובי הוכח כמפחית אירועי CAUTI
- שתן עכור במטופל נושא קתטר עם חום הוא אבחנתי ל-CAUTI
התשובה היא 1
בנוסף ליתרון במניעת זיהומים, בחולים עם פגיעת חוט שדרה הנושאים קתטר קבוע, הוא מהווה גורם סיכון מוכח לסרטן שלפוחית, כנראה עקב דלקת כרונית המשנית לבקטריאוריה המתמשכת.
במי מהבאים עם בקטריאוריה אסימפטומטית אין לטפל?
- אישה לפני ציסטוסקופיה
- גבר
- אישה בהריון
- אישה 3 שבועות לאחר השתלת כיליה
התשובה היא 2
מה מהבאים אינו מהווה אינדיקציה לטיפול בקנדידיוריה?
- חולה נויטרופני
- חולה לפני ציסטוסקופיה
- אישה בהריון אתסמינית
- חולה עם ל”ד 80/50 וחום
התשובה היא 3
הטיפול שמור לזד”ש תסמיני או לחולים בסיכון גבוה למחלה מפושטת כפי שמפורט בשאלה
מה נכון לגבי לגיונלה:
- בפונטיאק פיבר חובה לטפל אנטיביוטית בעוד שפנאומוניה משנית ללגיונלה יכולה לחלוף ספונטנית
- מושתלים בסיכון מוגבר במיוחד למחלה קביטרית ולתמותה
- גורמת לפנאומוניה פחות קשה או בחומרה דומה לפנאומוניות אטיפיות אחרות
- למעלה ממחצית המקרים ללא חום
התשובה היא 2. לרוב 3 חודשים מההשתלה
פונטיאק היא מחלת חום חריפה ללא פנאומוניה אשר חולפת ספונטנית ואינה מצריכה טיפול
לרוב גורמת לפנאומוניה קשה יותר ממחוללים אטיפיים אחרים
נוכחות של חום כמעט בכל החולים, 20% עם חום גבוה מעל 40 מ”צ
מה מהבאים אינו מהווה רמז אבחנתי ללגיונלה?
- אשפוז בעשרה ימים אחרונים
- חום גבוה
- תסמיני מערכת נשימה עליונה
- כשלון טיפולי על ביתא לקטם
התשובה היא 3
מהווה מאפיין נדיר, וכן מיאלגיה/ארתראלגיה גם הן אינן שכיחות
מה נכון לגבי אבחנה של לגיונלה
- ברונכוסקופיה רגישה יותר מתרביות כיח
- צביעת גראם לרוב תגלה את המחולל
- אנטיגן בשתן צפוי להיות חיובי זמן קצר לאחר הופעת התסמינים
- בדיקת אנטיגן בשתן מאבחנת רק תת סוג 1 אשר אחראי לכמחצית המקרים
התשובה היא 3
רגישות של תרבית כיח וברונכוסקופיה היא דומה
בצביעת גראם לרוב נראה נויטרופילים רבים ללא אורגניזמים
אנטיגן בשתן אכן חיובי זמן קצר לאחר תחילת הקליניקה ועד 10 חודשים ללא קשר לטיפול האנטיביוטי, אם כי תזהה רק תת סוג 1 האחראי לכ-80% מהמקרים
בן 48 מושתל כיליה על רקע סוכרת סוג 1, מטופל בטקרולימוס. מאושפז עקב פנאומוניה עם אנטיגן בשתן חיובי ללגיונלה. מה הטיפול המומלץ?
- לבופלוקסצין ל-3 שבועות
- אזיתרומיצין לחמישה ימים
- צפטריאקסון + אזיתרומיצין עשרה ימים
- פיפרצילין/טאזובקטם + אזיתרומיצין לשבוע
התשובה היא 1
טיפול הבחירה בלגיונלה פנאומוניה הוא מאקרוליד או קינולון וניתן לתת כמונותרפיה
למושתלים מומלץ קינולון כי למאקרולידים/ריפמפין אינטראקציה עם תרופות לדחיית שתל
הטיפול במדוכאי חיסון הוא ממושך יותר אלא אם מטפלים באזיתרומיצין ואז מספיק קורס של 5-10 ימים בזכות זמן מחצית חיים ארוך
מה נכון לגבי CMV?
- מדבק מאוד, גם בהיעדר מגע הדוק
- מדבק במגע מיני
- אינו עובר במוצרי דם
- אין נשאות לנגיף
- אינקובציה של עד שבוע
התשובה היא 2
דרוש מגע הדוק להדבקה
עד 10% הדבקה דרך מוצרי דם כאשר דל לויקוציטים או בדיקה של המנה ושלילת נוכחות הנגיף מפחיתה משמעותית את הסיכון
לאחר ההדבקה יש נשאות לכל החיים עם סיכון לרה אקטיבציה כאשר יש ירידה בחיסוניות של תאי T
אינקובציה של 20-60 ימים
מה נכון לגבי CMV?
- לימפוציטים אטיפיים הם תאים מסוג B
- יכולים להופיע נוגדנים מסוג RF
- הביטוי הקליני השכיח הוא פארינגיטיס עם תפליטים ולימפאדנופתיה צווארית
- במדוכאי חיסון שכיחות נמוכה של superinfection
- במעבדה שכיחה לימפופניה
התשובה היא 2
לימפוציטים אטיפיים הם תאים מסוג CD8
הפעלה של תאי בי יכולה לגרום להופעת נוגדנים עצמיים כולל RF
הביטוי השכיח בהיעדר דיכוי חיסוני הוא מונונוקלאוזיס, בפרט בצעירים פעילים מינית, אך בניגוד לאפשטיין באר פארינגיטיס עם תפליטים ולימפאדנופתיה צווארית הם נדירים
הוירוס עצמו גורם לדיכוי חיסוני ציטוטוקסי, במדוכאי חיסון שכיחות גבוהה של superinfection
במעבדה לימפופציטוזיס יחסית
במושתלים, מה נכון לגבי CMV?
- במושתלים מהווה הזיהום הויראלי השכיח ביותר
- אינו מהווה בפני עצמו גורם סיכון לדחיית השתל
- ריאקטיבציה תגרום למחלה חמורה יותר קלינית מהדבקה ראשונית
- הסיכון עולה כעבור למעלה מארבעה חודשים מההשתלה
התשובה היא 1
הסיכון הוא בחודשים 1-4 מההשתלה
במדוכאי חיסון, מה נכון לגבי CMV?
- פי סי אר שלילי בדם שולל זיהום בסי אם וי
- שכיחה יותר מעורבות של האיבר המושתל
- כאשר יש זיהום במערכת העיכול, במושתלים ההסתמנות השכיחה היא הפטיטיס
- בחולי אייצ’ איי וי לא שכיח בתקופה הראשונה לאחר תחילת הטיפול האנטי ויראלי
התשובה היא 2
פי סי אר שלילי יכול להיות בזיהום במערכת העיכול
ההסתמנות השכיחה במושתלים היא קוליטיס
סי אמ וי באייצ’ איי וי יכול להיות כחלק מאייריס בשבועות הראשונים לאחר תחילת הטיפול
בן 29 מושתל כיליה ע”ר ריפלוקס, מתייצג עם פולירדיקולופתיה הולכת ומחמירה, מה מהבאים הוא טיפול מתאים?
- הפחתת טיפול אימונוסופרסיבי
- ויטמין בי 12
- גנציקלוביר
- איזוניאזיד
התשובה היא 3
מדובר בסיבוך נוירולוגי של סי אם וי במדוכאי חיסון
מה נכון לגבי אבחנה של CMV?
- בדיקה סרולוגית היא בדיקת הבחירה במטופלים שאינם מדוכאי חיסון
- זיהוי של הוירוס בהפרשות גוף הוא אבחנתי
- פי סי אר מהדם יכולה להיות שלילית בנוכחות זיהום בדרכי העיכול
- בדיקות סרולוגיות אינן יעילות לצורך הערכת סיכון במושתלים
התשובה היא 3
סרולוגיה יעילה בעיקר כדי לחזות סיכון למחלה בקרב מושתלים
זיהוי של הוירוס בהפרשות אינו אבחנתי כי יכול להיות חודשים עד שנים מההדבקה
מה נכון לגבי מניעה וטיפול ב-CMV
- במושתלי מח עצם מומלץ לנטר מדי שבוע ולטפל רק אם מודגמת וירמיה
- בנשאי אייצ’ איי וי מומלץ לתת פרופילקסיס תרופתי אם רמות סידי4 נמוכות
- יעילות דומה בין גנציקלוביר ואציקלוביר
- ולגנציקלוביר יעיל יותר מגנציקלוביר אך פרופיל תופעות הלוואי שלו פחות טוב
התשובה היא 1
הסיבה לכך היא שהטיפול האנטי ויראלי יכול לגרום לדיכוי מח העצם
גם בנשאי אייצ’ איי וי לא מומלץ פרופילקסיס אלא שמירה על רמות סידי4 מעל 100
גנציקלוביר יעיל יותר מאציקלוביר
גנציקלוביר וואלגנציקלוביר יעילים במידה זהה, עם פרופיל ת”ל דומה ושיעור עמידויות זהה. ההבדל ביניהם הוא שואלגנציקלוביר הוא פרודראג שניתן פומית
אפשרויות טיפול נוספות כוללות פוסקרנט וצידופוביר, שניהם נפרוטוקסיים ועלולים לגרום להפרעות אלקטרוליטריות קשות אך יעילים כנגד זנים עמידים. הטיפול מצריך התאמת מינון והידרציה אגרסיבית, מתן פרובנציד בטיפול בצידופוביר
מה נכון לגבי סיפיליס
- תקופת אינקובציה של 7-14 ימים
- כל מי שלא מטופל יפתח בסופו של דבר סיפיליס שלישוני
- גדל לאט בתרבית
- שיעור ההידבקות נמצא במגמת עליה בעשרים השנים האחרונות
התשובה היא 4
אינקובציה של 2-6 שבועות
סיפיליס שלישוני בשליש מהחולים שאינם מטופלים, לא ברור מה הגורמים של מחלה שלישונית
אינו ניתן לגידול בתרבית
שיעור העליה מיוחס לשיפור בטיפול באיידס, שיעור הגברים נשאי איידס המקיימים יחסים ללא קונדום עם נשאים אחרים והעליה בשירותי המין
מה נכון לגבי סיפיליס
- הנגע הראשוני חולף ספונטנית לאחר 7-14 ימים
- נגעים שניוניים יכולים להופיע בזמן שקיים נגע ראשוני
- תמיד תופיע מחלה ראשונית ושניונית לפני מעבר לתקופה לטנטית
- לאחר שהנגעים השניוניים חולפים, לא תהיה הישנות שלהם
התשובה היא 2
הנגע הראשוני חולף לאחר 4-6 שבועות
אכן מחלה שניונית יכולה לחפוף לראשונית ב-15% מהחולים, בעיקר נשאי HIV
ויש חולים בתקופה לטנטית שלא הבחינו במחלה ראשונית או שניונית
יכולה להיות הישנות של הנגעים השניוניים, במיוחד במהלך השנה הראשונה מההדבקה
מה נכון לגבי סיפיליס ראשונית
- השנקר מופיע רק באיבר המין
- לימאדנופתיה לרוב כואבת וחד צדדית
- הלימפאדנופתיה יכולה להישאר זמן רב לאחר היעלמות הנגע הראשוני
- אם מופיעים מספר נגעי שנקר לא מדובר בסיפיליס ויש לחפש אבחנה אחרת
התשובה היא 3
השנקר יכול להיות ברקטום, פי הטבעת או בפה בהומוסקסואלים וכן בצוואר הרחם בנשים ולכן באוכלוסיות אלו קל לפספס
הלימפאדנופתיה היא בדר”כ בילטרלית במפשעות, נוקשה ואינה כואבת, יכולה להישאר זמן רב לאחר היעלמות השנקר
במיעוט החולים יכולים להיות מספר נגעים ראשוניים