המטולוגיה Flashcards
מה מהבאים נכון לגבי פקקת ורידית:
- ההפרעות המולדות השכיחות ביותר הן ליידן וחלבון סי
- תסמונת אנטי-פוספוליפיד היא הסיבה הנרכשת השכיחה ביותר לתרומבופיליה
- תסחיף ריאתי מאסיבי מוגדר כתסחיף גדול הגורם לאי ספיקה ימנית באקו ועליה במרקרים קרדיאליים
- פקקת ורידית שטחית אינה מהווה גורם סיכון להתפתחות פקקת עמוקה ותחלוף ללא צורך בטיפול
התשובה היא 2
עמ’ 1910
האוטוזומליות השכיחות הן ליידן ופרותרומבין
חסר חלבון סי, אס ואנטיתרומבין הוא נדיר
מה מהבאים אינו מהווה גורם סיכון לפקקת ורידית:
- זיהום אוויר
- עירוי דם
- אשפוז ממושך
- CKD
- פסוריאזיס
- COPD
- יל”ד
התשובה היא 3
עמ’ 1910
מה מהבאים נכון לגבי תסחיף ריאתי:
- אם יש אוטם ריאתי, בדר”כ מדובר בתסחיף קטן ופריפרי
- הממצא האלקטרוקרדיוגרפי השכיח ביותר הוא סינוס טכיקרדיה
- מ.ר אנגיו של החזה עדיף על סיטי אנגיו להדמיה של תסחיפים קטנים ודיסטאליים אך אינו בשימוש עקב עלות גבוהה וזמינות נמוכה
- אקו המדגים אי ספיקה ימנית חדשה עם היפוקינזיה של הדופן הימנית והיפרקינזיה אפיקלית, מספיק לאבחנה של תסחיף ריאתי, ללא צורך בהדמיה נוספת.
התשובה היא 1
עמ’ 1912-1913
תסחיף כזה הוא גם בדר”כ כואב מאוד כי קרוב לעצבים פלאורליים
הממצא השכיח ביותר באק”ג הוא היפוכי טי בחיבורי החזה הימניים המבטאים עומס ימני
מ.ר.א טוב לתסחיפים פרוקסימלים גדולים בלבד. מ.ר.ו לרגל הוא דווקא מצויין.
אקו אינו אמין כמודליטי אבחנתי לתסחיף ריאתי אך יכול להדגים אבחנה אלטרנטיבית וכן מאפשר להעריך חומרה של תסחיף ידוע.
מה נכון לגבי הטיפול בפקקת ורידית:
- בחולים עם פקקת בגפה עליונה עקב צנתר, הטיפול המומלץ הוא אנטיקואגולציה לחצי שנה לפחות
- תרומבוליזה ישירה באמצעות צנתר הוכחה כמפחיתה שיעור סינדרום פוסט תרומבוטי כאשר משולבת עם גרביים אלסטיות
- חולים עם סינדרום אפלא ופקקת עם פרובוקציה ברורה, עדיין יצטרכו טיפול לזמן לא מוגבל
- חולים עם פקקת עם פרובוקציה ברורה ומוטציה כמו פקטור ליידן הטרוזיגוטי או פרותרומבין, יצטרכו טיפול לזמן לא מוגבל
התשובה היא 3
עמ’ 1915
חולים עם פקקת בגפה עליונה או שוק שיש לה גורם פרובוקציה, הטיפול המומלץ הוא שלושה חודשים
גרביים אלסטיות מפחיתות סימפטומים אך לא משפרים סינדרום פוסט תרומבוטי, ותרומבוליזה ישירה שמורה רק לתסחיף נרחב איליאקי או בגפה עליונה
מוטציה אינה מעלה סיכון להישנויות
מי מהבאים אינו מהווה אינדיקציה לפילטר בווריד הנבוב התחתון:
- חולה עם פקקת פרוקסימלית וסינדרום אפלא המסרב לנוגדי קרישה
- חולה עם פקקת והמופטיזיס עם ירידת המוגלובין
- חולה עם אפלא עם אירוע חוזר של תסחיף ריאתי למרות היענות טובה לקומדין לפי בדיקת קרישה
- חולה עם תסחיף תת מאסיבי וכשל ימני המועמד לתרומבוליזה
התשובה היא 4
עמ’ 1915
האינדיקציות העיקריות הן חולה עם דימום פעיל (מסיח שתיים) וחולה עם אירועים חוזרים למרות טיפול אינטנסיבי (מסיח שלוש).
אינדיקציות חלשות יותר כוללות מניעה בחולה עם סיכון קיצוני (מסיח אחד) ובחולה עם אי ספיקה ימנית שאינו מועמד לתרומבוליזה.
מה מהבאים מהווה אינדיקציה לפיברינוליזה:
- חולה עם תסחיף ריאתי גדול, אי ספיקה ימנית, ל”ד 80/50 המגיב לתמיכת אינוטרופים.
- חולה עם גליובלסטומה מולטיפורמה, תסחיף ריאתי ושוק קרדיוגני
- חולה לאחר אמפוטציה של רגל סוכרתית מזוהמת עם תסחיף ריאתי מאסיבי
- חולה עם אפלא שהגיע עם פקקת פרוקסימלית למרות טיפול מקסימלי
התשובה היא 1
עמ’ 1915 + עמ’ 1879
האינדיקציה היחידה בהקשר של תסחיף ריאתי היא תסחיף מאסיבי
ק”א כוללות מחלה אינטרה קרניאלית, ניתוח רצנטי, טראומה, דימום תוך מוחי בעבר, שבץ איסכמי או אירוע צרברווסקולרי אחר בשנה האחרונה, ל”ד סיסטולי מעל מאה שמונים או דיאסטולי מעל מאה ועשר, חשד לדיסקציה של האאורטה ודימום פנימי פעיל.
מה מהבאים אינו מאפיין טיפוסי של ספרוציטוזיס
- ריכוז המוגלובין נמוך בכדוריות האדומות
- ספלנומגליה
- צהבת
- כולליתיאזיס
- אנמיה נורמוציטית
התשובה היא 1
זהו כמעט המצב היחיד בו ריכוז ההמוגלובין בכדוריות גבוה > 34
הטחול תורם הן להרס הכדוריות והן גורם לספרוציטוזיס ובעבר הטיפול היחיד היה ספלנקטומי. כיום נמנעים במקרים קלים ובמקרים בינוניים ממתינים לגיל ההתבגרות.
מה אינו נכון לגבי ג6פד
- נפוץ במדינות טרופיות
- נשים יכולות לבטא את הגן הפגום
- זיהום אינו מהווה טריגר להמוליזה
- מעניק הגנה מפני מלריה
התשובה היא 3
ביטוי אצל נשים הוא וריאבילי כתלות במוזאיקה
מה מהבאים עלול לגרום להתלקחות של ג6פד?
- אספירין 100 מ”ג ליממה
- אופטלגין
- אנלוגים של ויטמין קיי
- פוספומיצין
התשובה היא 3
אספירין עלול לגרום במינון גבוה מעל 3 גר’ ביממה
עוד חומרים שמוזכרים כגורם אפשרי הם חומצה אסקורבית, ציפרו, כלורוקווין
מה מהבאים עלול לגרום להתלקחות של ג6פד?
- כדורי נפתלין
- אמוקסיצילין
- פירות טרופיים
- אלופורינול
התשובה היא 1
עוד חומרים שמוזכרים כוודאיים הם רספרים, מקרודנטין, סדורל (פנאזופירידין), דפסון, מתילן בלו, רסבוריקאז, פרימקווין
מה מהבאים אינו אופייני בהמוליזה כתוצאה מ-ג6פד
- גופיפי היינץ
- אי ספיקת כליות חריפה
- ספרוציטים
- אי ספיקת כבד חריפה
- צהבת
התשובה היא 4
הסיבוך המשמעותי במבוגרים הוא אי ספיקת כליות חריפה
מה מהבאים אינו טיפול אפשרי בג6פד
- דיאליזה
- פלסמפרזיס
- עירוי דם
- ספלנקטומי
- חומצה פולית
התשובה היא 2
הטיפול העיקרי הוא מניעה.
כאשר הופיעה כבר המוליזה לרוב לא נחוץ טיפול ספציפי (באנמיה קשה- עירויי דם, באיס”כ קשה- דיאליזה).
בחולים עם המוליזה כרונית- ח’ פולית ומעקב.
במקרים קשים- ספלנקטומי הוכחה כיעילה למרות היעדר ראיות להרס סלקטיבי בטחול.
מה מהבאים אינו גורם לאנמיה המוליטית אוטואימונית “חמה”
- EBV
- HIV
- CLL
- ICI
- BMT
התשובה היא 1
באנמיה המוליטית אוטואימונית “חמה” הנוגדן פועל ב-37 מעלות
פרט לאיידס וחיסונים ויראליים, זיהומים ויראליים אחרים, כמו גם מיקופלסמה, גורמים להמוליזה “קרה”
ICI= immune checkpoint inhibitors
BMT= bone marrow transplantation
מצבים אחרים העלולים לגרום להמוליזה “חמה” כוללים:
מושתלי איברים סולידיים
מחלות אוטואימוניות (לופוס, מחלת מעי דלקית)
CLL
תרופות- רובן גורמות להמוליזה חמה (רוצפין, טאזוצין) ומיעוטן לקרה (לנלידומיד)
וולדנסטרום גורמת להמוליזה קרה
מה מהבאים אינו נכון לגבי המוליזה חמה
- סינדרום אוונס יכול להיות קשור בחסר אימוני
- הנוגדן גורם להרס על ידי מאקרופאג בטחול וכתוצאה מכך המוליזה חוץ כלית
- הנוגדן גורם להרס מתווך משלים ולכן המוליזה תוך כלית
- היעדר רטיקולוציטוזיס שולל המוליזה
התשובה היא 4
לעיתים הנוגדן גורם להרס של התא על ידי מאקרופאג ואז נראה יותר המוליזה חוץ כלית, בעיקר בטחול.
לעיתים, בעיקר עם איי ג’י אם, ההרס יהיה מתווך משלים ואז ההמוליזה תהיה תוך כלית.
במחלה קשה יכול להיות היעדר רטיקולוציטוזיס
וכן שילוב של תרומבוציטופניה אימונית (סינדרום אוונס) שיכול להיות ביטוי של כשל חיסוני
מה מהבאים אינו נכון לגבי טיפול בהמוליזה חמה
- במקרים קשים עירוי דם ללא הצלבה
- ריטוקסימאב אינו בהתוויה כקו ראשון ולא הוכח כמפחית הישנויות
- איי וי איי ג’י הם אופציה טיפולית כקו שני
- השתלת מח עצם מהווה אופציה טיפולית במקרים קשים
התשובה היא 2
במצב חירום- עירוי דם. באופן פרדוקסלי לא תואם מבחינת הצלבה במחשבה שהתאים בעירוי יעברו המוליזה במידה שווה לתאים האנדוגניים.
כשהחולה יציב רצוי להימנע מעירוי כדי לא להחמיר בעיות של התאמה.
במקביל טיפול בפרדניזון 1 מ”ג/ק”ג ליממה יביא לרמיסיה בכחצי מהחולים. ריטוקסימאב ששימש בעבר כקו שני כיום נכנס לשימוש במינון מופחת בשילוב עם פרדניזון כקו ראשון, מפחית שיעור של הישנויות.
קו שני/שלישי- ריטוקסימאב, אימורן, ציקלוספורין, ציקלופוספאמיד ו-איי וי איי ג’י.
בחולים עם הישנויות/היעדר תגובה- ספלנקטומי (לא מרפא
אך משפר משמעותית).
במקרים קשים מאוד- כמותרפיה אינטנסיבית ולאחריה השתלת מח עצם אוטולוגית/אלוגנאית כטיפול הצלה.
מה נכון לגבי המוליזה קרה
- יותר בילדים
- לרוב מחלה חריפה ללא המוליזה כרונית
- ריטוקסימאב קו ראשון
- פרדניזון וספלנקטומי יעילים
- עירוי דם הוא ק”א
התשובה היא 3
בדר”כ במבוגרים, מצב כרוני, הנוגדנים מופעלים בטמפ’ נמוכה.
איי ג’י אם המיוצר על ידי קלון של תאי בי (לימפומה של תאי בי בוגרים, גרייד נמוך), ולפעמים מופיע כספייק באלקטרופורזה של חלבון מכאן שהיחס הוא כאל צורה של וולדנסטרום מאקרוגלובולינמיה.
טיפול: בצורות הקלות הימנעות מקור.
אחרת, ריטוקסימאב שניתן כקו ראשון הביא ל60% תגובה. בהישנות- קורס נוסף של ריטוקסימאב, או בשילוב עם פלודאראבין
(הביא לתגובה ממושכת יותר).
תרופות ציטוטוקסיות/אימונוסופרסיביות אחרות הן פחות יעילות ואינן מומלצות עקב פרופיל תופעות הלוואי.
בשונה מהמוליזה חמה, פרדניזון וספלנקטומי לא יעילים.
כטיפול תומך ניתן לתת עירוי דם תוך חימום המנה וחימום המטופל.
מה נכון לגבי פי אן אייצ’
- המוגלובינוריה בבוקר היא שכיחה
- יכול להתקדם ללוקמיה מיילואידית חריפה
- התפתחות של אנמיה אפלסטית היא לא אופיינית
- השתלת מח עצם אלוגנאית אינה מהווה אופציה טיפולית
- סטרואידים מהווים את בסיס הטיפול הכרוני
התשובה היא 2
ההתייצגות “הטיפוסית” של שתן דמי בבוקר היא לא כ”כ שכיחה.
הרבה פעמים חולה מפתח את המחלה אחרי שבעבר סבל מאנמיה אפלסטית, אולם יתכן גם חולה עם פנציטופניה שהולכת ומחמירה עד כדי כשל של מח העצם.
עד לפני כעשור, טיפול תומך (ח’ פולית, מוצרי דם לפי צורך, ניטור ברזל ומתן החזרים לפי צורך) או השתלה אלוגנאית
השתלת מח עצם יכולה להביא לריפוי, ההמלצה היא במטופל צעיר עם מחלה קשה וקרוב עם אייצ’ אל איי תואם, ולחולים עם אנמיה אפלסטית נילווית כי אקוליזומאב לא משפיע על כשל מח עצם. אקוליזומאב הוא נוגדן מונוקלונאלי החוסם את סי5. הטיפול משפר את איכות החיים, מפחית המוליזה וצורך בעירויים ומפחית סיכון לאירועים תרומבוטיים. יחד עם זאת ההמוליזה ממשיכה דרך סי3 אם כי כעת חוץ כלית.
סטרואידים כטיפול קבוע הם ק”א כי לא מועילים וגורמים לת”ל, אם כי קורס קצר יכול להועיל במקרה שמצב דלקתי גורם להתלקחות. כל חולה שסבל מאירוע תרומבוטי או שיש לו מצב תרומבופילי נוסף, צריך אנטיקואגולציה.
מה נכון לגבי סי אל אל
- קרינה היא גורם סיכון עיקרי
- היפוגאמאגלובולינמיה היא שכיחה אם כי חסר מבודד של איי ג’י אם אינו מקושר עם עליה בשכיחות של זיהומים
- מונוקלונל בי סל לימפוציטוזיס הוא מצב פרה מליגני אשר אינו קשור בעליה בשכיחות זיהומים או ממאירויות משניות
- איי וי איי ג’י הוכחו כמשפרים הישרדות בחולים עם היפוגאמאגלובולינמיה
התשובה היא 2
יותר בגיל המבוגר, עד גיל 80 גברים>נשים ואח”כ משתווה, יותר בלבנים. יש נטיה גנטית.
לא נמצא קשר לחשיפה סביבתית כלשהי, וזו אחת הלוקמיות
היחידות שאינה קשורה לקרינה.
אם בי אל מקושר עם פגיעה חיסונית ונטיה לממאירויות משניות בדומה לסי אל אל
איי וי איי ג’י לא משפרים הישרדות אך מפחיתים זיהומים בקטריאליים קלים-בינוניים ומומלצים לחולים עם זיהומים חוזרים/ברונכיאקטזיות. אינדיקציות נוספות כוללות שפעת, זיהום חמור וחולים עם פחות מ-300 אימונוגלובולינים
מה נכון לגבי סי אל אל
- מוטציה בבי סי אר אייבל קשורה בפרוגנוזה טובה
- פחות מ-2% מוטציות ב-איי ג’י וי אייצ’ קשור בפרוגנוזה טובה
- יש לבצע פיש +/- ציטוגנטיקה לפני כל קו טיפול
- מחיקה של הזרוע הקצרה של כרומוזום 17 קשורה בפרוגנוזה טובה
התשובה היא 3
אין קשר לביסיאר אייבל
פחות מ-2% מוטציות ב-איי ג’י וי אייצ’ קשור בפרוגנוזה גרועה
מאחר ושכיח שיש רכישה של מוטציות במהלך המחלה, בעיקר ב-איי ג’י וי אייצ’ לא מוטנטי, יש לבצע פיש +/- ציטוגנטיקה לפני כל קו טיפול בעיקר כדי לשלול מחיקה של 17 פי הקשור בפרוגנוזה הגרועה ביותר
במי מהבאים יש להתחיל טיפול בסי אל אל
- בן 69 עם לימפוציטוזיס, לימפאדנופתיה צווארית ואקסילרית קלה
- בת 80 עם אנמיה אוטואימונית נשלטת תחת טיפול סטרואידלי
- בן 71 עם ספלנומגליה אתסמינית 5 ס”מ מתחת לקשת הצלעות
- בן 75 עם תסמיני בי
התשובה היא 4
תחילת טיפול שמורה למטופלים תסמיניים בלבד אשר הסימפטומים אצלם קשורים במחלה:
1. כשל מח עצם (ולא החמרה בציטופניות על רקע אימוני)
2. ספלנומגליה מאסיבית מעל 6 ס”מ מתחת לקשת הצלעות או תסמינית או מתקדמת
3. לימפאדנופתיה מאסיבית מעל 10 ס”מ או תסמינית או מתקדמת
4. אנמיה או תרומבוציטופניה אימוניות רפרקטוריות
5. תסמינים קונסטיציונליים ותסמיני בי
מה נכון לגבי CML?
א- כרומוזום פילדלפיה במעל 90% מהחולים
ב- שכיחות גבוהה בקרב קרובי משפחה מדרגה ראשונה
ג- נמצאו מספר רב של גורמי סיכון סביבתיים
ד- שכיח שמופיע משנית לטיפול בממאירות סולידית בעבר
התשובה היא א. אין גורמי סיכון גנטיים או סביבתיים ידועים. כן לציין קשר לקרינה מייננת כאשר החשיפה היא משמעותית.
מה נכון לגבי CML? א- לרוב החולים יש תסמינים בעת האבחנה ב- תרומבוציטופניה היא ממצא מעבדתי שכיח ג- תמיד יש לבצע ביופסיית מח עצם לצורך האבחנה ד- פיברוזיס של מח העצם הוא מצב בלתי הפיך
התשובה היא ג. מחצית החולים באבחנה הם אתסמיניים. תרומבוציטופניה היא נדירה ואם מופיעה יש לחשוד בהתקדמות המחלה או אטיולוגיה אחרת. תמיד יש לבצע ביופסיית מח עצם. וציטוגנטיקה בנוסף ל-פיש ופי סי אר. מח העצם יראה היפרצלולריות עם היפרפלסיה מיילואידית. מעל 5% בלסטים זו פרוגנוזה רעה, 15% זו פאזה מואצת. פיברוזיס הפיך בטיפול במעכבי טירוזין קינאז.
מה מגדיר פאזה בלסטית ב-CML?
א- 15% בלסטים בדם פריפרי או במח העצם
ב- 30% בלסטים במח העצם וכל עדות לבלסטים בדם הפריפרי
ג- כל עדות לבלסטים, במח העצם או בדם פריפרי
ד- כמות משמעותית של בלסטים ברקמה אקסטרה מדולרית
התשובה היא ד. שלב בלסטי מוגדר ע”י 30% בלסטים במח העצם או בדם פריפרי או כמות משמעותית של בלסטים ברקמה אקסטרה מדולרית (עור, עצם).
מה נכון לגבי הטיפול ב-CML?
א- מטרת הטיפול היחידה היא השגת תגובה ציטוגנטית מלאה ואחזקתה.
ב- חוסר הצלחה בהשגת תגובה מולקולרית מהווה כשלון טיפולי ומצריך החלפת הטיפול
ג- הופעה של ת”ל קשות אינה מוגדרת ככשלון טיפולי
ד- ניתן לתת מעכבי טירוזין קינאז בהריון
התשובה היא א וזו התגובה היחידה הקשורה בשיפור בהישרדות. היעדר תגובה מולקולרית אינו מצריך שינוי טיפול אך ת”ל קשות דווקא כן. אסור מעכבי טירוזין קינאז בהריון.