מצגת ראשונה Flashcards
פיזיולוגיה
ענף שמסביר כיצד הגוף עובד. נחקרת מהרמה המולקולרית עד אוכלוסיית מין ספציפי.
הפיזיולוגיה (בניגוד לאנטומיה) משתנה אצל האדם ברגע שהוא מת או חולה (האנטומיה = מבנה גופו, לא משתנה בפתולוגיות או במוות).
סוגי רקמות
- שריר
- עצב
- חיבר
- אפיתל
הומאוסטזיס
- = שמירה על סביבה פנימית סביב נקודת ייחוס (נפח, הרכב וטמפ׳ נוזלי הגוף) יציבה המתאימה לפעילות מיטבית, למרות השינויים החלים בסביבה החיצונית (למשל שינויי מזג אוויר).
- שיווי משקל דינאמי
- לכל נושא (טמפ׳, חומציות, אוסמולריות וכו׳) יש רצפטורים ספציפיים משלו. המנגנונים בגוף מפצים אחד על השני במקרה שאחד מהם לא עובד.
- בעך סף ויסות מסויים. כאשר עוברים את הסף מתפתחת פתולוגיה
set point
נקודת הייחוס הנמצאת במערכת עצבים המרכזית
אוסמולריות
איזון המים. הגוף יודע למדוד את ריכוז החלקיקים בנפח מסויים.
שינוי בריכוז מומסים-
חיישנים(ספציפיים ומגובים במידה ואחד מהם לא עובד) בפריפריה מעבירים מידע להיפותלמוס דרך הסיבים העולים- המוח מוציא אפקטור סיגנל בעזרת סיבים יורדים- מערכות הגוף מתחילות לעבוד כדי להחזיר לשיווי משקל.
מכניזם לשמירה על הומאוסטזיס:
- Autoregulation (intrinsic) – ברמה המקומית, תגובה אוטומטית של התא לעצמו או לתא שכן. למשל במצב שבו השריר מתאמץ וצריך להזרים לו יותר דם, התא בתוך השריר יפריש חומרים (בעקבות הפד״ח) שיגרמו להרחבת כלי דם ברמה המקומית.
- Extrinsic Regulation – ברמה הכללית, תגובה הנשלטת ע״י מערכת העצבים או המערכת האנדוקרינית (הורמונים). למשל, כשהשריר מתאמץ מערכת העצבים המרכזית מרגישה את פעילות השרירים באמצעות הסיגנלים, והיא תעשה רגולציה מבחוץ שתרחיב את כלי הדם בשריר.
פיזור המים בגוף שלנו
- שישים אחוז מים
- מתוכם:
- שני שליש בנוזל התוך תאי, הציטופלזמה- ICF
- שליש בנוזל החוץ תאי- EFC
- רבע מהנוזל החוץ תאי הוא הנוזל בכלי הדם
- שלושת רבעי מהנוזל החוץ תאי הוא הנוזל הבין תאי. הוא קבוע יחסית. מקיף את כל התאים ומספק להם את צרכיהם.
תפקידי המים בגוף:
- זהו התווך שבו מתרחשות כל התגובות.
- נשא המאפשר תנועת חלקיקים מהסביבה החיצונית לגוף, בתוך הגוף ומהגוף החוצה. יש לזכור שלהומאוסטזיס יש סף וויסות מסוים, ואם נעבור אותו הגוף לא יצליח לאזן את עצמו לבד.
- ויסות טמפ׳ הגוף.
- פתולוגיות רבות קשורות למשק המים: שלשול, הקאה, התייבשות, מחלות כליה, בצקות, מחלות הנובעות מפגיעה באקוופורינים (פור=נקב, תעלות מים מיקרוסקופיות בממברנה , פורינים- חלבונים טרנס-ממברנליים).
תאים בגוף האדם
בגוף האדם יש כ30 טריליון תאים. המוקפים בסביבה פנימית של נוזל.
ממנו ואליו מתבצע חילוף החומרים.
קלוד ברנרד –
- אבי הפיזיולוגיה המודרנית, רופא מהמאה ה-19 שקבע את המונח סביבה פנימית, והבין את המעבר בין הסביבה הפנימית לחיצונית.
סביבה חיצונית
כל איבר או חלק בגוף הנמצאים באינטראקציה עם הסביבה החיצונית מחוץ לגוף האדם, נחשבים לסביבה החיצונית.
סביבה פנימית-
כוללת את התאים והנוזל הבין תאי, מערכת ההובלה, מערכת העצבים, הכליות. תהליכים המתרחשים בסביבה הפנימית נקראים מטבוליזם.
חילוף חומרים מהסביבה החיצונית לנוזל החוץ תאי\סביבה פנימית
- מתרחשת כל הזמן, יש מגע ישיר דרך הריאות (חילוף גזים) או מזון שנכנס לנוזל הבין תאי. שם נעשות תגובות רבות השומרות על הומאוסטזיס –
Buffer Zone
. ה-
ECF
גם מחזיר לסביבה החיצונית את כל הפסולת שהתאים מפרישים (פד״ח, צואה, שתן).
מהנוזל החוץ תאי לנוזל התוך תאי
מהסביבה החוץ תאית החומרים עוברים לתוך התאים, אשר פולטים חזרה לנוזל החוץ תאי את כל הפסולת שהתא לא צריך יותר.
סהכ הרכב המים בגוף
- TBW= ICW+ECW
Total Body Water =TBW
Intracellular Water =ICW
Extracellular Water =ECW
ISW= intercellular water
הנוזל החוץ תאי מורכב מ:
פלסמה+ הנוזל הבין תאי
מדידת כמת המים במדורים השונים
כמות החומר שנכנס לגוף לא משתנה, אך ריכוזו ישתנה בהתאם לנפח הנוזל אליו הגיע
שיטת המיהול:
מדידת כמות המים במדורים השונים:
מזריקים סמן ידוע לתוך הגוף, אחרי התפשטותו במדורים שאנו רוצים לוקחים דגימת דם ומודדים את ריכוזו. משווים את הכמות שהזרקנו לכמות שנמצאה בדם, ומתוך זה מסיקים מה הנפח החדש
תכונת הסמנים
- לא רעיל.
- לא חומר שהגוף מייצר בעצמו – כדי שהכמות בגוף לא תשתנה עקב ייצור עצמאי (אם הכמות תשתנה אז התוצאות שלנו ישתבשו).
- יתפזר אך ורק במדור הרצוי.
- לא יופרש מהגוף בזמן הבדיקה (כדי שנדע שהכמות שנתנו היא הכמות הנמדדת).
- אינו משפיע על פיזור הנוזלים בגוף – שלא יהיו לו ריאקציות עם חומרים אחרים בגוף, כי זה ישנה את הכמות הנמדדת.
- קל למדידה.
המטוקריט
מדד לנפח תאי הדם האדומים ביחס לנפח הדם. מבוטא באחוזים.
- כשמעבירים דם בצנטריפוגה תאי הדם אדומים יורדים לתחתית המבחנה, מעליהם כדוריות דם לבנות וטסיות (שכבה יחסית דקה), ומעליהם הפלסמה. יש טווח תקין, בממוצע 55% הוא נוזל הפלסמה, ו-45% התאים בכלי הדם.
תכונות משותפות לתאים:
- כל תא מקיים את עצמו – מייצר את האברונים הדרושים לתפקודו, את האנרגיה הדרושה לפעילותו (ע״י תהליכי חילוף חומרים – פירוק גלוקוז, שומן, חלבון), את החלבונים (אנזימים, נשאים, רצפטורים).
- לכל תא יש ממברנה ייחודית שמאפשרת מעבר של חומרים מסוימים בהתאם לצרכי התא, ומגבילה מעבר חומרים אחרים.
ליפוזום –
בועית מיקרוסקופית העשויה משכבה כפולה של פוספוליפידים הנסגרים בקצותיהם לצורה מעגלית (מבוסס על מבנה הממברנה). ליפוזומים עוברים במערכת הדם, מגיעים לתא היעד ומתאחדים עם הממברנה שלו, כך שהחומרים הנמצאים בתוך הליפוזום משתחררים אל הציטופלסמה.
בתעשיית התרופות מנסים להחדיר תרופות לליפוזום (שיודע להתאחות עם הממברנה כי הם עשויים מאותו החומר) כדי לטרגט תאים ספציפיים, ולהחדיר חומרים לתוך התא מבלי לפגוע בכל הגוף במהלך הלחימה. כמו בחיסון הקורונה.
תהליכי טרנספורט
העברת חומרים בגוף
- מדיום רציף
- דרך ממברנות התאים
מדיום רציף
- חומרים עוברים ממקום למקום ללא מחיצות.
- דם בכלי הדם
- מזון במערכת העיכול
- שתן
- נשימה- חמצן דרך מערכת הנשימה
דרך ממברנות התאים
תהליכי העברה דרך ממברנות התאים- תהליכי העברה לא ישירים – מעבר חמצן מהבועית לדם ולהיפך, מעבר מים וחומרי מזון מהמעי לדם, מעבר יונים וחומרי מזון לתוך התא ולהיפך (פתולוגיה אפשרית: סכרת).