ילדים Flashcards
שלבי התפתחות הריאות בעובר
- phase 1- embryonic period
- phase 2- pseudoglandular period
- phase 3- canalicular period
- phase 4
- phase 1- embryonic period
- משבוע 3-5
- בסופו הפיצולים העיקריים של הריאה קיימים ונראה חלוקה לשני ברונכוסים ראשיים
- phase 2- pseudoglandular period
- שבוע 6-16
- 4עד שבוע 16 מתפתחים כל הדורות של דרכי האוויר מהטרכיאה ועד הברונכיולות הסופיות.
מתחילה התפתחות של רקמה סחוסית
שבוע 10- מופיעה הסילייה
- phase 3- canalicular period
- משבוע 17-24
- מתפתחות ברונכיולות רספירטוריות ובועיות
- הגבול אוויר-דם מתחיל להופיע
- בשבוע 24- מתחיל להיווצר הסורפקטנט ולכן משבוע זה העובר יכול לחית מחוץ לרחם
עיקר היווצרות הסורפקטנט
שבועות 30-34
מה עושים במקרה של לידה מוקדמת?
נותנים זריקת סטרואידים שמאיצים את ייצור הסורפקטנט
phase 4
כל המנים קיימים וממשיכים להתפתח.
חלק מהברונכיאולות הסופיות הופכות לרספירטוריות.
נוצרות סקרלות שמאוד דומות לבועיות.
מה מייחד סקרלות?
מאוד דומות לנאדיות אבל בעלות אפילת עבה יותר- רקמה שיכולה לאפשר חלוף גזים
מה קורה לאחר השלב הרביעי בהתפתחות?
מבנה הריאות הושלם אך גם לאחר הלידה ההתפתחות הריאתית נמשכת.
מספר הנאדיות הולך וגדל מ20 מיליון ועד 300 מיליון בועיות בגיל 8.
אם ילד עבר כריתה של אונה ריאתית- עד גיל 8 נוכל לראות הווצרות של רקמה ריאתית דשה. לאחר גיל 8 הרקמה תתפוס את המקום ללא היווצרות של בועיות חדשות
fetal lung liquid
- בתוך הריאות של העובר קיים נוזל שדומה בנפחו לנפח הפוקנציונלי.
- המבנה הריאתי נבנה סביב אותו נוזל
- בלידה טבעית- בית החזה עובר סחיטה והנוזל נפלט החוצה
- קיסרי- לעתים צריך לעשות שאיבה. שכיחו תגדולה לסיבוכים ריאתיים בלידה קיסרית.
התפתחות הסרעפת
- מתחילה את התפתחותה משבוע 3 ומסיימת את התפתחותה בשבוע 10
נשימה עוברית
- ניתן לצפות בא.ס בטרימסטר השלישי בתנועות נשימה כהכנה לנשימה עצמאית מחוץ לרחם.
הבדלים אנטומים בין מבוגר לילד
- תינוקות נושמים מהאף
- גודל הטרכיאה
- קירות הברונכוסים
- הנקודה הצרה ביותר בדרכי האוויר
- רקמות לימפתיות
- איברים פנימיים
- מבנה הצלעות
- אורוור
- סיליה
הסיבה שבגינה תינוקות נושמים מהאף
- הלשון שלהם גדולה ביחס לחלל הפה
- הבדל אנטומי בעצבוב של דרכי הנשיהמ שנותן לילד אפשרות לנשום ולאכול בו זמנית עד גיל 3-4 חודשים. מכאן שחסימה באף תגרום לקושי באכילה.
גודל הטרכיאה
- מבוגר- 15 ממ
- ילד- 5 ממ
- הקוטר דרכו זורם האוויר בילד הוא 1 ממ לעומת מבוגר שם זה 11 ממ
קוטר צר=התנגדות גבוהה= עבודת נשימה עולה
באיזה שלב מערכת הנשימה של ילד נהיית דומה לזה של מבוגר?
סביבות גיל 13-14, שכבי החזה של ילד נראה כמו של מבוגר.
השלכות קליניות לגודל הטכיאה
- סכנה לבצקת טרכיאלית באיזור מיתרי הקול משנית לאחר אקסטובציה.
- לא נטפל בילד שעה אחרי אקסטובציה כי נפחד מספאזם- שיוסיף הצרות לטריכאה המוצרת גם ככה
קירות ברונכוסים
- בילד יש יותר בלטות, סחוס ורקמות חיבור ופחות שרירים
- הסחוס שיש לו לא כל כך קשיח- סכנה לקריסה.
- לילד יש פחות שרר חלק- אינהלציה עובדת על שריר זה ולכן יעילוהת אצל ילדים פחותה.
איך נותנים אינהלציה לילדים?
- עד גיל 6-8 חודשים ניתן לשים את התינוק באוהל שבתוכו יש אינהלציה.
- המשאף הרגיל מתחבר ל”חדר אוויר”- שמים את המסיכה על הפנים של המטופל, לוחים על המשאף והילד לוקח 10 נשימות דרך המסיכה
הנקודה הצרה ביותר
- מבוגר- איזור מירי הקול
- ילד- איזור הקריקואיד- איזור נמוך יותר עם הרבה סיליה כך שחסימה יכולה להגרם הרבה יותר מהר.
רקמות לימפתיות
אצל ילדים יש הרבה רקמות לימפתיות- שקדים ושקד שלישי שלעתים קרובות מוגדלים.
איברים פנימיים
- אצל ילד גדולים יחסית.
- הלב ובלוטת התימוס שאחראית למערת הלימפה גדולים יחסית.
- הלב תופס כ50 אחוז מהארך הטרנסברסלי של בית החזה
בלוטת התימוס
נספגת באיזור גיל 12 ואת תפקידה תופס מח העצם
הבלים מבניים הצלעות
- צלעות התינוק הוריזונטליות ולכן אין לו את תנועתיות ידית הדלי.
- חולשה יחסית של השרירים הבין צלעיים כך שהילד סומך בעיקר על הסרעפת.
- המרווח הבין צלעי נראה גדול יותר אצל ילדים בגלל שהצלעות הוריזונטליות וגם בגלל שההתגרמות של הצלעו תעדיין קטנה. הן מאוד סחוסיות ולכן המרחק בינהן נראה גדול יותר
מה גורם לצלעות לשנות את הזווית?
- מעבר לשלב העמידה- סביבות גיל שנה
סרעפת
- אצל ילדים שטוחה ולכן פחות יעילה.
- הילד אמנם מתבסס על הסרעפת כשריר נשימה אבל גם היא פועלת לרעתו.
אוורור
- הזווית ההוריזונטלית של האחז של הסרעפת בשילוב עם הענות גבוהה של בית החזה- בגלל הצלעות והסחוסים, גורמים לכך שיש בסך הכל אוורור ונועתיות פחות טובים של בית החזה בזמן שאיפה.
מדוע האוורור פחות טוב?
- בזמן שאיפה נהיה לחץ שלילי בבית החזה- בגלל שכלוב בית החזה יותר סחוסי וחלש הלחץ השלילי במצבים פתולוגיים יכול לגרום לריטרקציה של בית החזה.
סיליה
- אצל תינוקות ובמיוחד פגים- הסיליה לא מפותחת, התעלות הקולטרליות לא מפותחים עד גיל 2-3 שנים.
- בגלל כמות הבועיות המועטה, שטח הפנים לשחלוך גזים יורד.
- ילד- 2.8 מטר רבוע
- ילד- 32 מטר רבוע
- מבוגר- 75 מטר רבוע
הבדלים פיזיולוגיים בין מבוגר לילד
- ההעינו תהריאתית של תינוק קטנה משל מסוגר, במיחד בפגים כשיש חסר בסורפקטנט
- הענות בית החזה בתינוק גבוהה לעומת מבוגר- לכן בית החזה של תינוק לא יכול להתנגד טוב ללחץ השלילי ושלמור על נפח פונקציונלי.
- נשימה סרעפתית
- מטבוליזם
- השפע היפוקסיה
- זמן שינה
- לחץ סגירת הבועיות
- יחסי אוורור-פרפוזיה
מצוקה נשימתית אצל תינוקות
- תינוק לא יכול להגדיל את נפח הריאה ולכן יגביר את קצב נשימותיו= טכיפניאה. נשים לב שטכיפניאה אצל תינוק שנולד גבוה גם כך ויש להכיר את המדדים בגילאים השונים.
- נשימת כנפי אף כדי להקטין את ההתנגדות ולהגדיל את זרימת האוויר.
- רטרקציות בין צלעיות.
- תינוק במצוקה נשימתית על רקע לבבי יהיה לרוב בפשיטה של הצוואר.ו
head bobbing
סיבי שריר של הסרעפת
- הסרעפת אצל מבוגרים כוללת 50 אחוז סיבים מסוג טוני.
- בתינוק 25 אחוז
- ואצל פג 10 אחוז
מכאן שהסרעפת של ילדים מתעייפת מהר יתר
קצב מטבולי אצל ילדים
מהיר יותר- צריכת החמצן גבוהה יותר והיפוקסמיה תגיע מהר יותר
השפעת היפוקסיה אצל ילדים
- תגרום להאטת קצב לב והתכוצות של כלי דם בריאה.
- אצל מבוגר קורה הפוך- הגברת קצב לב והרחבות כלי דם.
- זה חשוב לנו כמטפלים- אם מטפלים בפג ובמהלך טיפול יש ברדיקרדיה יש לעצור את הטיפול.
שינה
- תינוקות יכולים לישון עד 20 שעות ביום
- 80 אחוז מהזמן שינה שלהם הוא REM
- בזמן שנת רם יש ירידה בטונוס= אינהיביציה של השרירים הבין צלעיים, מה שגורם לירידה ב
FRC
כי בית החזה שוקע. - אם מסתכים על תינוק ישן שנת רם רואים את הפנים שלו תנועות בלתי רצוניות ולעצים תנועה פרדוקסלית של בית החזה וזה תקין.
- נשימה פרדוקסלית אצל תינוק ישן- תקין
לחץ סגירת הבועיות
- דומה ללחץ ה
FRC
כלומר כשהילד מוציא אוויר לאחר נשימה בנפח מתחלף יש מיקרו תמטים בריאות. - כל בועית שנמאצת בתמט היא יותר קשה לפתיחה- כלומר המצב ההתחלתי התקין הוא לרעתו של הידל.
מדוע אצל ילדים הרבה פעמים נשמע אנחות בנשימה מאומצת
- התינוק יוצר סוג של
PEEP
ומעלה את הלחץ בבית החזה. הוא מפעיל את הבטן במקום שהנשיפה היה פסיבית - שכיבה על הבטן תיצור לחץ על איברי הבטן שידחפו את הסרעפת- כך שהסרעפת תהיה פחות שטוחה דבר שישפר את הוצאת האוויר וישפר את יעילותה
יחסי אוורור-פרפוזיה
שכיבה על הצד- מבוגר
- מטופל שוכב על הצד כך שבית החזה הוריאה נתמכת על גבי המיטה.
- בחלק התחתון יש פחות לחץ בגל כח הכובד לעומת החלק העליון והבועיות יהיו יותר קטנות ויאפשרו שינוי בנפחם בצורה טובה יותר מכאן שהאוורור שלהם יהיה טוב יותר בחלק התחתון.
- מבחינת סרעפת- מאפשרת לריאה בחלק התחתון אוורור טוב יותר מכיוון שהיא עגולה יותר בחלק התחתון. איברי הבטן דוחים את הסרעפת לצורה כיפתית יותר בחלק התחתון.
יחסי אוורור פרפוזיה בילד
- בחלק התחתון בגלל שינויים פיזיולוגים אצל ילדים, הבועיות יהיו במצב של מיקרו תמטים כך שיהיה קשה לפתוח אותם והאוויר יעבור לאיזור עם התנגדות נמוכה יותר בחלק העליון.
- בית חזה “פלאפי” לא יתרחב כנגד המיטה להיווצרות של לחץ שלילי
בחלק הזה יש שקופית עם מדדים קליניים והבדים בין קבוצות גיל
הטיפול הפיזיותרפי אצל תינוקות
- הטפול יהיה קצר יותר. הטיפול בילדים גורם לסטרס ויש לכך השלכות על מדדים
- הטכניקות של הטיפול לא נראות נעימות להורה- לכן יש להסביר להורה מה אנחנו עושים, אפשר להדגים עליו ולהסביר שהבכי של התינוק זה בגלל הלח ולאו דווקא כאב.
הטיפול הנשימתי בילדים- קריטריונים
- הערכה
- קביעת מטרות
- טיפול
- הערכה מחדש
הבדלים במתן חמצן בין ילדים למבוגרים
- בירידה קלה של סטורציה סביבות 94 אחוז- יכול להסתפק בחמצן סביבתי. שמים את הצינור לידו ודרכו מתקבלת כמות החמצן.
- אם לא מספיק- עוברים למשקפיים דרך האף.
- מתן חמצן בהוד
- אם זה לא מספיק- NIV
- אם אין ברירה- טובוס דרך האף או דרך הפה- קודם דרך הפה, ואז דרף האף.
- טרכיאוסטום- אם הילד לא מסתדר עם טובוס דרך האף.
סוגי
NIV
ילדים
- nasal bipapa
- מכשיר ואקוטר
- מסיכה שנותנת מתן חמצן באחוזים גבוהים בלחץ חיובי בלי טובוס
הערכה
אצל תינוקות נסתכל על השלב ההתפתחותי בו הוא נמצא, האם השיג אבני דרך שתואמים לגילו.
* מישוש- כמו מבוג. רק עם אצבעות
* ניקוש- לא עושים\האזנה- אותו דבר עם סטטוסקופים ייעודיים
* תפקוד- בהתאם לאבני דרך
* בדיקות מיוחדות- תבחין זיעה אם יש חדש לס.פ, ספירומטריה.
אינדיקציות לטיפול
- הפרשות
- תמט, דלקת ריאות- לא באופן אוטומטי
- ילדים עם ניוון שרירי מקבלים טיפול פיזיו לפחות פעם ביום. ברוב המקרים על ידי ההורים.
- RDS, BPD- כשיש קושי בפינוי הפרשות
- CF
- ברונכיאקטזיות
- לםני ואחר אקסטובציה. לפני כדי שיגיע לאקסטובציה בורה כי טובה, אחרי כדי לפנות הפרשות
- לאחר ניתוח.
- מחלות רסטרקטיביות- האוורור הריאתי ויכולת השיעול שלהם נפגעים ויש להם החמרות נשימתיו מאוד קשות על רקע פנאומוניה.
השפעות הניתוח
- בזמן הרדמה מערכת הנשימה מורדמת כולל הסיליה.
- יש הצטברות של הפרשות.
- ילד לאחר ניתוח הוא כאוב ומאוד קשה לגייס אותו לשיעול.
- ינשום מבר ושטחי ככל שהצלקת גבוהה יותר ולכן הסיכון לפתח תמט אחרי ניתוח הוא מאוד גדול.
- במקום שבו יש תמט אין אוורור- יש הצטברות של הפרשות מה יוצר קרקע פורייה לחיידקים ולכן הופעה של חום לאחר ניתוח יכולה להיו סממן לסיבוך נשימתי.
- זיהום יכול גם לקרות בגלל החתך הניתוחי
קונטרא אינדיקציות יחסיות
- כשלא צריך טיפול
- ילד לא יציב המודניאמית
- דימום ריאתי
- בצקת ריאות
- לחץ תוך גוגולתי מוגבר
- אסטמה בשלב חריף
מדוע יחסי? יש מקרים שעלי לשקול טיפול. יעילוץ מול נזק
ק.א מוחלטת
- גוף זר
- תסחיף ריאתי
- חזה אוויר לא מנוקז- בחזה אוויר מנוקז מומלץ לטפל.
- PLT- תרומבוציטים. חשש מדימום בגלל טכניקות מנואליות.
הטיפול הפסיבי הנשימתי בילדים
- clapping- אם סית זחה קטן נעשה מודיפיקליות עם האצבעות.
- shaking, vibration- בעכיקר ויברציות. יש גם מעין ויברטורים קטנים שעושים רטט שההורה יכול לטפ לבילד.
- שבלייה- טכניקה מצויינ תלילדים. עובדת על קיבוע בית החזה העליון ועידוד נשימה סרעפתית. בעיקר חולי ס.פ
- manual hyper inflation
- אמבו- מכניסים אוויר בלחץ ועוזבים וזה מחקרה את השיעול.
- מתיחות
- שאיבה- רק כשצריך ולא כרוטינה. נשאב לאותם ילדים שיש להם שיעול פרודקטיבי ולא אפקטבי.
- סידור תנוחתי לילדים
סידור תנוחתי לילדים
- צריך 20 דקות- קשה לגייס ילדים
- לא שמים ילד במנח של טרנדלנבורג
- ניתן לעשות מודיפקציות לילדים
מדוע לא שמים ילדים בטרנדלנבורג
- העלאת הלחץ התוך גולגלתי
- רפלוקס- חזרה של תוכן קיבה לכיוון הוושת.
התאמות תנוחתיות
- השכבה גבוהה אם יש הצטברות ליחה באיזורים עליונים
- השכבה על הצד
דגשים לטכניקות פסיביות אצל ילדים
- החזקת ראש- עד גיל 5 חודשים הילד לא מחזיק את הראש בכוחות עצמו.
- מיקום ביצוע טכניקה- בית החזה קטן מאוד.
- תזמון עם אכל ואינהלציות
- קושי במעקב אחר הנשיפה- בגלל שתינוק נושם באופן תקין בקצב גבוה יותר, אנחנו יכולים לגרום בטעות להפחתה בקצב ודה סטורציה. לכן הטיפולים קצרים יותר
- הדרכת הורים- רק בילדים כרוניים
תזמון אוכל ואינהלציות
- לא נבצע טיפול שעה לאחר אוכל
- תזמון אינהצליות- עדיף לעשות אחרי טיפול אינהלציה של מרחיבי סימפונות ולפני אינהלציה של סטרואידים\אנטיביוטיקה
טיפול פסיבי בילד מונשם ומורדם
- על טפול בילד מונשם עם הפרשות מסתיים בסקשן
נטיפול האקטיבי
- יכול להיות מגיל שנה-שנתיים.
- הטיפול דורש מאיתנו להכיר את עולמות התוכן של הילדים כדי לגרום לגיוס שיתוף פעולה.
טכניקות טיפול
- כל הפעלה- תלוית גיל. הליכה, הקפצות, הרצות, משימות תלויות זמן וכדומה.
- ACBT- ילדים גדולים ובני נוער
- טריפלו, פלאטר, קניליפלחו
- בועות עם מים- דורש שאיפה חזקה יותר, הארכת אקספיריום, השאיפה יוצרת מעין ויברציות ואקספיריום מאומץ.