ספר 4-5 Flashcards
קשב
תהליך ההתמקדות בפרטים מסוימים בסביבה, גירויים או מיקומים. הרעיון הזה נפוץ בעיקר בהקשר של קשב סלקטיבי בו הריכוז מועבר רק לפרטים הרצויים ויתר הפרטים מתמזגים/”נעלמים” מהסביבה.
במקרה של קשב ויזאולי, לדוגמה, ניתן לחלק את הקשב לשני מושגים:
קשב גלוי וקשב סמוי
מקרה נוסף הוא “תשומת לב מחולקת” – התמקדות בשניים או יותר דברים באותו הזמן. תשומת לב מחולקת יכולה להיות גלויה, סמויה, או שילוב של שתיהן, לדוגמה: בזמן ריצה אתה שם לב ליעד אליו אתה רץ (גלוי) וגם לעצמים מסביבך (סמוי).
קשב גלוי
התהליך של העברת הקשב ממקום אחד לאחר באמצעות הזזת העיניים.
קשב סמוי
כאשר תשומת הלב מוסטת ממקום אחר לאחר, בלי תזוזה של העיניים.
השפעת הקשב על אספקטים שונים בקוגניציה
- תפיסה - הפניית קשב למשהו מעלה את הסיכוי שנתפוס אותו (מיקוד הקשב מעלה סיכוי לעיבוד)
- זיכרון - סיכוי טוב יותר שנזכור גירוי מסוים במידה ונפנה אליו את הקשב כשהופיע
- שפה - קריאת משפט מערבת הפניית קשב רגעי למילים במשפט
- פתרון בעיות - ההצלחה בפיתרון בעיה עשויה להיות תלויה בהיבט של הבעיה בו נתמקד.
קשב סלקטיבי (Selective attention)
היכולת להתמקד במסר אחד ולהתעלם ממסר אחר. מחקר הנושא בתחילתו גרס כי אם ממקדים את הקשב במסר אחד, קשה או בלתי אפשרי לקלוט מידע ממסר אחר המוצג בו זמנית.
קשב סלקטיבי כפילטר
ניסויים רבים בעבר הסתכמו על הרעיון שיש “פילטר” שמסנן את הקלט, מחליט איזה מידע לא ייקלט ואיזה מידע יכנס ויעבור המשך עיבוד. ניסויים אלו השתמשו בעיקר בגירויים אודיטוריים.
קולין צ’רי 1953
השתמש בתהליך “האזנה דיכוטית”
(Dichotic listening):
מסר אחד מוצג לאוזן שמאל ואחר לימין. המשתתפים אמורים להקשיב לאחד מהמסרים ולהתעלם מהאחר, ולחזור על המסר אליו נתבקשו להקשיב.
o “Shadowing”
- הצללה, תהליך החזרה על מסר המושמע באוזן אחת בקול ונועד לוודא שהנבדקים ממקדים את קשבם במסר הנכון.
- כשהנבדקים עשו הצללה למסר מהאוזן “הרצויה”, התקבל מסר גם באוזן ה”לא רצויה”.
- כשהנבדקים נשאלו מה שמעו באוזן “הלא רצויה”, הצליחו לומר רק כי זיהו שהיה מסר ואת מין הדובר. הנבדקים לא הצליחו לדווח על תוכן המסר.
- צ’רי הראה שהמקשיב יכול לבחור במסר אחד. הסבר לאופן הבחירה מוצע ע”י המודל של ברודבנט:
סלקציה מוקדמת - מודל הפילטר של ברודבנט:
המידע עובר דרך השלבים הבאים:
- זיכרון סנסורי: מחזיק את כל המידע הנקלט למשך שנייה ומעבירו לשלב הבא.
- הפילטר: מזהה את המסר בו ממוקד הקשב בהתבסס על מאפייניו הפיזיקאליים: טון, קול, מהירות דיבור, ומאפשר רק למסר זה לעבור לשלב הבא. יתר המסרים לא עוברים את הפילטר.
- גלאי (detector): מעבד מידע לקביעת מאפיינים של המסר ברמה גבוהה יותר, כמו משמעות המידע. מפני שרק מידע חשוב עבר את הפילטר, הגלאי מעבד את כל המידע שהגיע אליו.
- זיכרון לטווח קצר: מקבל את הפלט של הגלאי. הזיכרון לטווח קצר מחזיק את המידע למשך 10-15 שניות ומעביר את המידע לזיכרון לטווח ארוך, שיכול להחזיק מידע לנצח.
יש כאלה שקראו למודל של ברודבנט “צוואר בקבוק”. ברודבנט הציע כי הפילטר מגביל את כמויות המידע העצומות שזמינות לאדם, כך שרק חלק מהמידע מגיע לגלאי. למעשה, בשונה מצוואר בקבוק, שנותן לכל סוגי המידע לעבור, הפילטר של ברודבנט מתיר למידע לעבור רק בהתאם למאפיינים ספציפיים כמו קצב הדיבור וגובה הקול.
המודל של ברודבנט הינו מודל סלקציה מוקדמת (early selection model), מפני ששלב הפילטר ממוקם לפני שהמידע מנותח לקביעת משמעותו. הפילטר מסנן את המידע לפי מאפיינים פיזיקאליים של המסר.
במחקר המוקדם על קשב סלקטיבי השתמשו בגירויים שמיעתיים. חוקרים התייחסו לאוזן שמאל ולימין כאל “ערוצים” שונים, והתעניינו כיצד אנשים סופגים מידע מערוצים אלה תחת תנאים שונים.
מסקנות הניסוי של ברודבנט split-scan:
ברודבנט טען שקשה להצליב מידע המגיע מ2 הערוצים (האוזניים) הלוך ושוב, אך קל יותר לדווח קודם על כל המידע מערוץ אחד ולאחר מכן לחזור על המידע שהתקבל בערוץ השני. מחקרים מאוחרים יותר העלו בעיות בתאוריה של ברודבנט.
מוריי (1959)
השתמש אף הוא בהאזנה דיכוטית וביקש מהנבדקים לעשות
shadowing
למסר מאוזן אחת. אולם כאשר הציג את שם הנבדק באוזן אליה לא אמור היה לתת את הקשב, 1/3 מהנבדקים הבחינו בשמם, על אף שלפי ברודבנט השם היה אמור להיות מסונן בפילטר לפני שהגיע לגלאי. השם של הנבדק לא סונן ועבר ניתוח טוב דיו כדי לקבוע את משמעותו. בהמשך, חוקרים נוספים גילו שמידע המוצג לאוזן אליה לא מכוון הקשב מעובד בצורה מספקת, על-מנת לספק למאזין מידה של משמעות של המידע. אפקט זה נקרא אפקט מסיבת הקוקטייל
ניסוי Dear aunt Jane:
נבדקים שמעו באוזן הקשובה "Dear 7 Jane" ובלא קשובה "9 aunt 6" , ופירשו את המסר כ "Dear aunt Jane". מעבר מערוץ קשוב לערוץ לא קשוב וחזרה מלמד שייתכן מעבר בין ערוצים, משום שהנבדקים התייחסו למשמעות המילים. לכן, על אף שלפי ברודבנט קשה לדלג בין ערוצים, משמעות המילים גרמה לנבדקים לעבור בין ערוצים בכל מקרה.
תיאורית הפחתת הקשב (Attenuation theory of attention) של טריזמן
טריזמן הציעה שהסלקציה מתרחשת ב2 שלבים, והמירה את הפילטר של ברודבנט במָנחֵת (Attenuator). המנחת מנתח את המסר במונחים של:
1) מאפיינים פיזיקאליים (צליל גבוה/ נמוך, מהיר/איטי).
2) שפה- איך המסר מתקבץ להברות ומילים.
3) משמעות – איך רצף מילים יוצר ביטוי בעל משמעות
המודל דומה למודל של ברודבנט, אלא שטריזמן טענה שניתן להשתמש גם בשפה ובמשמעות להבחנה בין מסרים. טריזמן הציעה כי ניתוח המסר נמשך רק במהלך הזמן בו הניתוח הכרחי על מנת לזהות את המסר אליו הקשב נתון. למשל, אם יש שני מסרים, אחד בקול גברי ואחד בקול נשי, אז הניתוח ברמת מאפיינים פיזיקאליים מספק בכדי להבחין בין הקול הגבוה של האישה לקול הנמוך של הגבר. אך אם הקולות דומים, ייתכן שיהיה צורך להשתמש במשמעות המסר כדי להבחין בין שני המסרים.
ברגע שהמסר אליו נתון הקשב והמסר אליו לא נתון הקשב מזוהים, שני המסרים עוברים דרך המנחת, אך המסר אליו נתון הקשב מופיע בכל הכוח, והמסרים אליהם לא נתון הקשב מופחתים. הם עדיין נוכחים אך חלשים יותר מהמסר אליו נתון הקשב. מאחר ולפחות חלק מהמסר אליו לא נתון קשב עובר דרך המנחת, המודל של טריזמן נקרא מודל עם “פילטר דולף”.
הפלט האחרון במודל נקבע בשלב השני בו המסר מנותח ע”י היחידה המילונית
(Dictionary unit)
, הכוללת מילים מאוחסנות שלכל אחת מהן יש סף על מנת להיות מופעלת. סף= הסיגנל החלש ביותר שיכול להיות מובחן. מילה עם סף נמוך תובחן אפילו כשתוצג בשקט או כשתוסתר ע”י מילים אחרות. לפי טריזמן, למילים נפוצות או חשובות במיוחד, כשם המאזין, יש סף נמוך. למילים לא נפוצות/חשובות יש סף גבוה יותר. לכן, לפי טריזמן המסר אליו נתון הקשב עובר + חלקים מסוימים של המסר החלש ללא הקשב.
המודל של טריזמן, כמו של ברודבנט, נקרא לרוב “מודל סלקציה מוקדמת” מאחר והמסר אליו נתון הקשב יכול להיות מובחן מהמסר אליו לא נתון הקשב בחלק מוקדם של תהליך עיבוד המידע. למרות זאת, מאחר וסלקציה נוספת יכולה להתרחש מאוחר יותר, נקרא למודל של טריזמן “מודל סלקציה אמצעית”.
מודלים של סלקציה מאוחרת (late-selection models):
מודלים המציעים שהסלקציה מתבצעת רק לאחר שהמידע נותח כדי להבין את משמעותו.
ניסוי של מקיי
מתאר הבדלים בין מודלים של סלקציה מוקדמת למאוחרת:
סלקציה מוקדמת- רק המאפיינים הפיזיקאליים של המסר מעובדים לפני שהסלקציה מתרחשת.
סלקציה מאוחרת- גם המאפיינים הפיזיקאליים וגם המשמעות מעובדים לפני שהסלקציה מתרחשת.
רעיון שהוצע להכרעה בין 2 הדעות הוא שמידע שמעובד במהלך מטלת קשב סלקטיבי נקבע ע”י אופי המטלה. נילי לביא הציעה שהמשתנה הקריטי הוא עומס המטלה (task load)- בכמה מהמשאבים הקוגניטיביים של האדם הוא משתמש על מנת להשלים את המטלה.
כיצד משפיע עומס המטלה על קשב סלקטיבי?
לביא מתארת מטלה בעלת עומס גבוה כמטלה המשתמשת ברוב/כל המשאבים של האדם ולכן לא משאירה מקום להתמודד עם מטלות אחרות. מטלה בעלת עומס נמוך משתמשת במעט משאבים ומשאירה משאבים להתמודדות עם מטלות אחרות. האפקט של עומס מטלה נבחן באמצעות שימוש בטכניקה הנקראת “מטלת ההתאמה של פלנקר”.
במטלת ההתאמה של פלנקר לנבדק מוצגת תצוגה מרכזית, שיכולה לכלול מטרה וגירוי מסיח “פלנקר” בצד. מטרת הנבדק היא להבחין במטרה שבמרכז במהירות האפשרית, תוך התעלמות מהמסיח. השאלה במטלה זו היא “האם הנבדקים יכולים למקד את הקשב שלהם לגמרי במטרה במרכז התצוגה, כך שזהות המסיח לא תשפיע על ביצועיהם?”. במטלה 2 סוגי מסיחים: 1. מסיח תואם, כמו המטרה.
2. מסיח לא תואם, שונה מהמטרה.
בעומס מטלה נמוך (מטרה 1 אפשרית בלבד)- זמן התגובה היה ארוך יותר למסיח הלא תואם. כך, למרות שהנבדק הורה למקד את הקשב לאזור בו תופיע המטרה, המידע מהמסיח עוּבָּד. מסתבר שמטלה זו הייתה כה קלה עד שלנבדקים עדיין היו משאבים לעבד מידע מהמסיח.
בעומס מטלה גבוה (יותר ממטרה 1 אפשרית)- זמן התגובה הארוך בגירוי הלא תואם לא מתרחש (ההבדל בין התגובות לתואם וללא-תואם אינו מובהק סטטיסטית). כשהעומס גבוה, סוג המסיח לא משפיע על זמן התגובה. זה מתרחש מאחר והנבדקים זקוקים לכל המשאבים שלהם כדי להתמודד עם התצוגה המורכבת יותר, כך שלא נשארים משאבים כדי לעבד את המסיח.
גרין ובווליאר הראו שהתוצאות המראות שעומס עולה מבטל את זמן התגובה הארוך בעבור המסיחים הלא תואמים- לא מתרחשות עבור אנשים שהפכו למומחים בתחום לאחר אימון (בניסוי- מומחים במשחקי וידאו). תוצאות המומחים והלא-מומחים בעומס נמוך היו דומות (זמני תגובה ארוכים למסיחים לא תואמים). אך העלאת העומס לשחקנים מומחים לא ביטל את ההבדלים בביצוע בעבור מסיחים תואמים ולא תואמים. אפילו בעומס גבוה, לשחקני הוידאו נותרו מספיק משאבים כדי לעבד את המסיחים. לפי החוקרים, אימון במשחקי וידאו יכול להגביר את היכולת לעבד מידע חזותי.
ניסוי ההתאמה של פלנקר
מראה שהיכולת להפנות קשב נקבעת ע”י עומס, וכי אימון יכול להשפיע על היכולת הזו. נילי לביא טוענת שהשפעת עומס על קשב סלקטיבי יכולה להסביר את ההבדלים בין כמה מהתוצאות שהשתמשו בהן כדי לתמוך ברעיון של סלקציה מוקדמת ומאוחרת.
לפי לביא, ניסויים התומכים בסלקציה מוקדמת כוללים מטלות בעלות עומס גבוה, שמערבים עיבוד מסרים מורכבים. ניסויים התומכים בסלקציה מאוחרת מערבים מטלות בעלות עומס נמוך הדורשות מעט ממשאבי הנבדק, כך שגם המסר אליו נתון הקשב וגם חלק מהמסר אליו לא נתון הקשב יכולים להיות מעובדים. מסתבר שהתשובה לשאלה “מתי הסלקציה מתרחשת?” תלויה בסוג המשימה.
חלוקת קשב (Divided attention)
ישנם מצבים רבים בהם חלוקת קשב- הפצת הקשב לשתי מטלות או יותר יכולה להתרחש. היכולת לחלק את הקשב תלויה במספר גורמים, כולל אימון וקושי המשימה.
אימון יכול להוביל לעיבוד אוטומטי: מחקרים על חלוקת קשב הראו שעם אימון, אנשים יכולים ללמוד לעשות בו”ז שני דברים שנראו בתחילה די מסובכים.
ניסוי של שניידר ושיפרין
נבדקים דיווחו שלאחר 600 ניסיונות במטלה “consistent mapping condition”
זו הפכה לאוטומטית, הנבדקים ענו מבלי לחשוב על כך במודע. לפי שניידר ושיפרין, האימון גרם לנבדקים להיות מסוגלים לחלק את הקשב שלהם כדי להתמודד עם כל המטרות ופריטי הניסוי בו”ז. בנוסף, האימונים הרבים הביאו לעיבוד אוטומטי, סוג עיבוד המתרחש: 1. ללא תשומת לב (ללא קשב). מתרחש אוטומטית מבלי שהאדם מתכוון לכך. 2. מתרחש במחיר רק של חלק מהמשאבים הקוגניטיביים.
אפקט סטרופ
הוא דוגמא נוספת לעיבוד אוטומטי. אפקט סטרופ, בו שם המילה מפריע ליכולת לציין את צבע הדיו, נגרם ע”י חוסר היכולת של אנשים להימנע מלשים לב למשמעות המילה, למרות שההוראה הניתנת להם היא להתעלם ממנה. קריאת מילים היא פעולה שאנו מתאמנים עליה הרבה, והפכה להיות כה אוטומטית שקשה לא לקרוא את המילה. למרות שקריאת המילה דורשת מעט משאבים קוגניטיביים, היא משתמשת במספיק משאבים כדי להאט את מהירות אמירת הצבע.
עיבוד אוטומטי הוא בלתי אפשרי בעבור משימות מסובכות:
ניסוי נוסף של שניידר ושיפרין
החוקרים בחנו כיצד חלוקת קשב מושפעת כשקושי המטלה עולה. הם הפכו את המשימה הקודמת לקשה יותר, מאחר והחוקים השתנו בכל ניסיון
“Varied mapping condition”
. המטלה הייתה כה קשה שהמשתתפים לא הגיעו לעיבוד אוטומטי שהם השיגו במטלה הקודמת
(consistent mapping condition)
. שניידר ושיפרין מתארים את העיבוד שנעשה ב-
varied condition
כעיבוד נשלט
(controlled processing
), מאחר והמשתתפים היו צריכים לשים לב מאוד טוב כל הזמן ונאלצו לחפש את המטרה בין המסיחים באופן איטי ומבוקר יותר מאשר במטלה הקודמת.
סיכום הניסויים: חלוקת קשב מתרחשת אם מטלות הן קלות/מתאמנים עליהן הרבה. חלוקת קשב הופכת להיות קשה או בלתי-אפשרית כשאחת מהמטלות נעשית קשה מדי.
חלוקת קשב בעולם האמיתי – חוסר קשב ונהיגה:
טורונטו: הסיכוי לתאונה בזמן נהיגה כשמשתמשים בפלאפון גדולה פי 4 מאשר כשלא משתמשים בו. שימוש בפלאפון בדיבורית לא הוביל לשום יתרון בטיחותי. לפיכך, הסיקו שהמטלה הקוגניטיבית של דיבור בפלאפון משתמשת במשאבים שהנהג היה משתמש בהם לנהיגה. כך, הסחת הדעת יכולה להפחית ביצועים. קיימות הסחות דעת נוספות ברכב, שעלולות להוביל לנהיגה לא בטוחה ע”י שימוש במשאבים קוגניטיביים שאנו עלולים להזדקק להם במצבי נהיגה בעלי עומס קוגניטיבי גדול.
קשב ועיבוד ויזואלי: נבחן איך אנו מפנים את הקשב לאובייקטים בסביבה הוויזואלית שלנו.
הפניית קשב ויזואלי בעזרת העיניים:
אנו יכולים לשים לב לדברים שאינם נמצאים ישירות בקו הראייה שלנו, וכן להסתכל ישירות על משהו מבלי לשים לב אליו. יש אספקט מנטאלי לקשב, הכולל עיבוד שיכול להתרחש באופן עצמאי מתנועות עיניים. התבוננות ישירות במשהו מבלי לשים לב אליו, כפי שקורה כשאנו סורקים משפט עם העיניים בזמן שחושבים על משהו אחר, מוביל לעיוורון חסר קשב
(inattentional blindness).
גירוי שלא מפנים אליו את הקשב אינו נתפס, למרות שייתכן שהאדם מסתכל ישירות אליו.
בדיוק כפי שאנו יכולים להסתכל על משהו מבלי לשים לב אליו, אנו גם יכולים להסתכל על משהו תוך כדי הפניית הקשב לצד. התופעה של הפניית הקשב למיקום כלשהו מבלי להזיז את העיניים נבדקה ע”י שימוש בהליך הנקרא “רמז מוקדם”
(precueing),
בו לנבדק מוצג רמז שמציין היכן סבירות גבוהה שהגירוי יופיע.
Precueing
פוזנר: הבדקים הביטו על ריבוע קטן שהיה תחום ע”י 2 אורות בכל צד. בתחילה האורות לא נדלקו, אך בתחילת הניסוי הנבדקים ראו רמז בתוך הריבוע, כאשר הרמז מציין איזה מהאורות עתיד להידלק. אח”כ, אחד האורות נדלק (בד”כ האור שצוין ע”י הרמז, אך לעיתים גם אור במיקום אחר). מטרת הנבדקים הייתה ללחוץ על כפתור במהירות הגבוהה ביותר ברגע שראו את האור שנדלק – גם אם הוא בצד המרומז וגם אם הוא במיקום אחר. תוצאות הניסוי היו שהנבדקים הגיבו מהר יותר כשהאור הופיע במיקום הנרמז ע”י הרמז מאשר כשהוא הופיע במיקום אחר, למרות שתמיד שמרו על עיניהם ממוקדות על הריבוע הקטן. זה מראה שמיקוד הקשב במרכז יכול להשפיע על עיבוד מידע במקום אליו מופנה הקשב.
קולבי ושות’: אימנו קוף למקד את עיניו על נקודה עליה כתוב
“Fix”,
כאשר אור פריפריאלי נדלק במיקום כלשהו מצד ימין. במצב של “פיקסציה בלבד”, מטלת הקוף הייתה להמשיך להסתכל על אור הפיקסציה ולשחרר את ידו מבריח ברגע שאור הפיקסציה עומעם. במצב של “פיקסציה וקשב”, הקוף גם המשיך להסתכל על אור הפיקסציה אך שחרר את הבריח כאשר אור פריפריאלי נדלק. כלומר, במצב של פיקסציה וקשב, על הקוף היה לשים לב למה שקורה בצדדים. בזמן שהקוף ביצע זאת, קולבי הקליטה נוירון בקורטקס הפריאטלי שירה לאור הפריפריאלי. ניתן לראות שהנוירון הגיב בצורה גרועה כשהקוף לא שם לב לאור, אך התגובה של הנוירון עלתה כשהקוף העביר את הקשב שלו אל האור – למרות שהוא תמיד הסתכל אל נקודת הפיקסציה. מכך שתמונת האור ונקודת הפיקסציה על הרטינה של הקוף הייתה תמיד זהה. לכן, התגובה המוגברת כשהקשב של הקוף היה מופנה לאור הפריפריאלי נגרמה ככל הנראה לא עקב שינוי כלשהו בגירוי על הרטינה שלו, אלא ע”י הקשב שלו כלפי האור. מה תוצאה זו אומרת לגבי התפקיד של עיבוד top-down בקשב?
קשב ויזואלי המבוסס על אובייקטים:
קשב, כפי שנבחן ע”י שימוש בהליך של רמז מוקדם, בודק כיצד אנשים מעבירים את הקשב שלהם ממקום אחד לאחר- קשב המבוסס על מיקום
(location-based attention).
אך ניסויים אחרים הראו שקשב יכול להיות גם מקושר לאובייקטים ספציפיים, קשב מבוסס אובייקטים
(object-based attention).
כשהקשב מופנה למקום אחד על אובייקט כלשהו, אפקט ההגברה של הקשב הזה מתפשט לכל האובייקט.
ניסוי של אגלי ושות’: התופעה של קשב מוגבר התפשטה לאורך כל המלבן שהוצג מימין, כך שלמרות שהרמז הוצג ב-
A,
הייתה הגברה גם ב
-B
(A ו-B נמצאים על אותו מלבן).
מור ושות’: אותה תוצאה מתקבלת גם כאשר המלבנים חסומים ע”י פס אופקי. העובדה שקשב יכול להשפיע על כל האובייקט, אפילו כשהוא חסום ע”י אובייקטים אחרים, היא חשובה מאחר וחסימה כזו מתרחשת בעולם האמיתי כל הזמן.
ראינו שקשב יכול להיות מבוסס גם על הכיוון אליו האדם מסתכל בסביבה (מבוסס-מיקום) וגם על הכיוון אליו האדם מסתכל באובייקט מסוים (מבוסס-אובייקט). אפשר לחשוב על 2 מודלים אלה של קשב חזותי כמודלים המערבים שני מנגנונים שונים הפועלים תחת תנאים שונים. בעבור התרחשויות סטטיות או כאלה המכילות מעט אובייקטים, קשב חזותי המבוסס על מיקום יכול להיות מושווה לזרקור הסורק מיקומים שונים. בעבור סביבות דינאמיות, קשב חזותי מבוסס אובייקט יכול לערב מנגנון הננעל על אובייקטים ועוקב אחריהם כשהם זזים. שני המודלים מפעילים אזורים שונים במוח.
