שיעור 3 Flashcards
שתי גישות לזיכרון
גישת האחסון
הגישה הפונקציונלית
גישת האחסון
הזיכרון הוא כמחסן בו שמים דברים. במונחים של גישה זו, חושבים על כך שכשנרצה נוכל לשלוף את המידע מהמחסן. אין פונקציה, יש יכולת לאחסן דברים. הוא מחולק ל-זיכרון ארוך-טווח וזכרון קצר-טווח. זיכרון קצר טווח- מוגבל, רכישה מהירה, אחזור מהיר ודעיכה מהירה. זיכרון ארוך טווח- רכישה ואחזור איטיים, קיבולת אינסופית ונשמר לעד, לא ניתן להחליט למחוק דברים.
• השאלות:
כדי לחקור זיכרון לפי גישה זו שואלים את השאלות הבאות
מהו המבנה פנימי של מחסן (למשל מחסני ביניים), מעבר יחידות מחלק אחד לשני, תחרויות בין תתי המערכות, אבדן מידע.
• שכחה= אבדן מידע:
ברמה של היחידות, ברמה של הקשרים בין היחידות. יחידת מידע נעלמת והגישה למידע נעשית פחות נגישה. הקישורים בין המידע אובדים.
• פרדיגמה ניסויית:
בד”כ למידת רשימה של צמדי מילים. כמה מהפריטים/זוגות זוכרים?
• סוגי תופעות:
השפעת אורך רשימה (כמה פריטים מסוגלים לזכור?), זמן שחולף (כיצד הזמן משפיע?), סדר הפריטים (ראשוניות, אחרוניות).
• מדידה:
יחידות שניתן לאחזר
• מטאפורה:
המחשב, המחסן.
הגישה הפונקציונלית:
הגישה הפונקציונלית אומרת שאין מחסנים, המטרה היא לא לאחסן ולשלוף אלא לעשות משהו עם המידע שיש לנו. למה נחוץ זיכרון? פישוט (נפשט עובדות ונעשה הכללה), ארגון, עיוות(הזכירה התעוותה מעט, מעוררת נוירונים שונים מבעבר), חילוץ. הזכירה היא לא לשם זכירה אלא זוכרים רק דברים שיש שימוש בהם. המטרה היא לא לאחסן סתם אלא ללמוד מהניסיון (לא זוכרים כל חבטת טניס, אך משתפרים בכל זאת). כלומר: ננצל כל התנסות קודמת לשם ביצוע משופר בהתנסות הבאה. המידע שיש בזיכרון מחלצים כללים בהם ניתן להשתמש- מאחזרים מידע, ממצעים את תוצאותיו וכך לומדים מה כדאי ולא כדאי לעשות.
הזיכרונות משתנים תחת השפעה של ארגון וחילוץ (שלא כמו במחסן) כיוון שהמטרה אינה אחזור לשם אחזור בלבד.
מודלים וממצאים קלאסיים (חזרה על שנה א’)
- מודל המחסנים
- אפקט המיקום הסדרתי
- מודל הרכיבים
מודל המחסנים- אטקינסון ושיפרין (תחת גישת האחסון):
STM-
- מוגבל (תאים בודדים)
- רכישה מהירה (הכנסה של גירוי)
- אחזור מהיר (מה שזמין לנו)
- דעיכה מהירה (כ20 שניות).
LTM-
- רכישה ואחזור איטיים יותר (יש להפנות לשם קשב)
- קיבולת “לא מוגבלת” (זיכרון אינסופי) - המוח הוא קופסא, ומאידך, לא קורה שאנחנו נתקלים במשהו ואומרים ‘זהו אין מקום להכנס’.
- נשמר ל”עד” - זוכרים דברים גם מגיל 3.
ישנה הפרדה מבנית בין -זיכרון קצר-טווח לזיכרון ארוך-טווח . ולכן, עצמים עוברים ממחסן אחד לשני. הפריטים מתחילים בזיכרון קצר-טווח בהכרח, ומשם עוברים ל זיכרון ארוך-טווח או שדועכים. מדובר בשני מנגנונים שונים הנבדלים זה מזה בצורה מבנית.
-פריט יכול להיות בשני מקומות בו זמנית: בזמן האחסון הפריט נמצא בשתי המערכות, ולאחר מכן הוא יהיה רק זיכרון ארוך-טווח. בזמן האיחזור הוא בזיכרון ארוך-טווח אך עובר לזמן מוגבל לזיכרון קצר-טווח כדי שיהיה נגיש. למשל: איחסון- שמעת עובדה חדשה, היא נמצאת בזיכרון קצר-טווח וגם מועברת בו”ז לזיכרון ארוך-טווח. איחזור: העובדה קיימת בזיכרון ארוך-טווח אך מועברת לזיכרון קצר-טווח לשימוש.
כמות פריטים לאחסון-פיטרסון את פיטרסון 1959:
בדקו אחוזי זכירה של שלשות אותיות תוך הפרעה של ספירה לאחור. מדוע? כי יש רמות עירור שונות לפריטים בזיכרון (אקטיבציה) וזה קובע את מהירות הגישה (מילים עם אקטיבציה גבוהה קל יותר לגשת אליהן). רמות עירור דועכות מהר אלא אם מתוחזקות ע”י שינון (ככל שלא משחזרים משהו, קשה יותר לזכור אותו. אם יש הפרעה לשינון, יש דעיכה שאפשר למדוד). הדעיכה הוא תהליך השכחה היחיד שקיים..
רואים זכירה יורדת אקספוננציאלית עם הזמן
אפקט המיקום הסדרתי
את המילים הראשונות והאחרונות שנלמדו- זוכרים הכי טוב. ככל שיש יותר מילים ברשימה רואים אפקט זה טוב יותר.
אפקט האחרוניות/מיידיות- הפריטים האחרונים עדיין טריים ולכן נמצאים בזיכרון קצר-טווח . (מיידיות= מה שנלמד לפני זמן קצר)
ככל שרשימת המילים תהיה קטנה יותר כך נזכור יותר מילים גם באמצע, גם באפקט הראשוניות והכי הרבה נראה את זה באפקט האחרוניות. הסדר לא נדרש בחיפוש חופשי ומסביר מדוע אפקט האחרוניות עובד כאן.
הפרעה ב30 שניות האחרונות (עד הזכירה) מחסלת את אפקט האחרוניות- תפסו את אותו מקום (לא ניתן לשנן את המילים האחרונות ולכן הן לא נמצאות בזיכרון קצר-טווח). אפקט הראשוניות לא נפגע כי המידע כבר עבר לזיכרון ארוך-טווח.
אפקט הראשונית
המילים הראשונות שוננו ולכן הועברו לזיכרון ארוך-טווח.
האפקט הסמנטי
מילים אמצעיות בעלות קשר סמנטי (עגבנייה, מלפפון, חסה ופלפל) יש להן יתרון- יזכרו טוב ללא קשר למקום הופעתן.
מודל אושר וכהן, איך קרה שיש לנו זכרון עבודה כה קטן?
יש לנו זיכרון עובד קטן מאוד לעומת היכולות של קיבולת הזיכרון ארוך הטווח.
משל הספגטי- מעבירים את הספגטי דרך חור קטן כדי לשחזר צלחת ספגטי מקורית. זאת דרך לא יעילה לעיבוד אבל ככה אנחנו בנויים.
אנחנו חייבים לקלוט את המידע דרך הזיכרון העובד לפני שנאחסן אותו בזיכרון ארוך הטווח.
אי אפשר ישירות לטעון חומר לLTM וזוהי המגבלה הרצינית של הזיכרון עובד. הזיכרון העובד קטן יותר- כי הוא דורש יותר משאבים, הוא מורכב יותר.
המגבלה לא נובעת ממספר התאים ( אותו אפשר עקרונית להגדיל) אלא פועל יוצא של אופן התפקוד. הזיכרון דומה לזירה עם כמה אנשים (סומו) המנסים להישאר בפנים ולהעיף אחרים כשצפוף מידי. הטענה: אנו לא בנויים לקלוט כמות גדולה של חומר בו”ז בשביל מטרה פונקציונליצ- כדי שלא יהיו המון מטרות במקביל. אין תאים בזיכרון, יש מקום לכולם, אך הם נלחמים על המקום ולכן לא כל המידע נכנס.
כשהתאים מאפשרים יהיה מקום בזירה לשניהם, אך כשהתנאים אינם מאפשרים יהיה מאבק.
מותר להם להקים קואליציות: אלו שדומים, משתפים פעולה (ולכן יש דיכוי ועירור של מידע). עירור= נוכחות של 1 מחזקת את השני. דיכוי= נוכחות של 1 פוגעת בנוכחות השני.
מספר פריטים דומים יזכרו יחד- זוהי פעולה אינטגרטיבית. כיון שהם דומים הם גם דורשים משאבים זהים, הם מעוררים אחד את השני ולכן לא צורכים הרבה.
דיברנו על כך שהתנאי בו משהו שנשאר/ לא נשאר בזיכרון עבודה- תלוי ב2 אופנים, בשתי מערכות הפועלות על פי עיקרון שונה:
1. פריטים נמצאים בזיכרון הקצר טווח מהסוג הראשון, והם דועכים שם אם לא נשמור עליהם בצורה פעילה במערכת (כל פעם שנכנסים פריטים חדשים, אם לא נשמר אותם הם ידעכו).
2. כמו ששני המתאבקים יציבים באופן כללי, בסופו של דבר מישהו יצא בגלל שהאחר העיף אותו ולא בגלל שהוא ביוזמתו החליט לעזוב.
עירור- במערכת הראשונה (עם הדעיכה) כל פריט בזיכרון טווח קצר מאופיין בזה שיש לו אקטיבציה (שימור הנוכחות בעוצמה) ששונה מ-0 ומבטא את מידת הנגישות שלו. עם ההגעה ל-0 הוא יאופיין בחוסר נגישות.
במערכת השנייה עירור מתייחס לכך שמשהו נכנס בפנים והוא מערער את הפריט הקודם כך שהוא יורש את מקומו בזיכרון העבודה. לפעמים יש שוטר תנועה שדואג שהקודם יקבל את מקומו, או קרובי משפחה ששומרים על הפריט הקודם.
התפקיד המקורי של המכלול הוא זה של שוטר תנועה (ייעול ולא זכירה), רכיב בקרה וניהול. לא כדאי שירוצו מטלות רבות במקביל (כדאי לתזמן דברים). ולכן: הוא אינו צריך להיות גדול (הזירה צריכה להיות קטנה ואז נהיה מפוקסים). עדיף לנו זיכרון עבודה קטן שבכוונה מפנה מקום למספר מצומצם של מטלות.
הספקולציה של לייזר על מה שכנראה קורה במהלך האבולוציה- במקור זהו מנגנון שנועד לשמור אותנו מפוקסים על מספר קטן של דברים. אבל היום בעולמנו המתקדם הוא מגויס גם לשמור מספר טלפון של חבר, לדבר בטלפון, לסדר את התחנה ברדיו… -אלו כולם דברים שמההתחלה לא נועדו להיות. בקיצור, אנחנו מנסים להרחיב ולהעמיס על היכולת הזאת דברים אחרים ולכן נתקלים במגבלות.
המודל של אושר מנסה להסביר המון תופעות הקשורות לזיכרון העבודה (מגבלת קיבולת, אפקט האחרוניות וכו’).
שני רכיבים לזכרון לטווח קצר
מכאן בשפה מופשטת יותר, כשאנחנו מסתכלים על זיכרון קצר טווח ניתן להבחין בין שני ממדים, מבחינה נוירולוגית מתארים מקום שעושה דבר כזה או אחר אך זה לא ברור בוודאיות מהם הרכיבים.
רכיב אחסוני
עלינו לשמור את הדברים שעולים לנו כרגע בראש, למשל אם נרצה לחשב מכפלת שני מספרים- כדי לפעול עליהם אנחנו צריכים לזכור את המספרים. הטענה היא שמהצד האחסוני החומר יהיה מעורער, המספרים יצליחו לדעוך מעצמם או בעקבות הפרעה (משהו אחר תפס את המקום).
• עירור נחלש עקב דעיכה או הפרעה.
• חלק מהדברים מקבלים עירור נוסף ועוברים למוקד הקשב.
רכיב הבקרה- הפונקציות הניהוליות
שימור המספרים מסיבה כלשהי מצריך מאמץ מקוון להעלות דברים מהזיכרון ולשמור עליהם, ולהדוף חומר אחר שמפריע לי. רכיב הבקרה זה הדינאמיקה של המודל, יש מספר מטרות בזמן נתון ואני הודפת דברים נוספים שנכנסים . מטרת הממד היא ניהול.
• יוצר אקטיבציה על ידי העלאה מבוקרת של דברים מהזכרון. יותר אקטיבציה בשל פונ’ מסוימת. הרכיב הזה שומר על עירור של דברים שחשובים לנו –שאנו צריכים אותם. תוך כך הוא מונע הפרעה של משהו אחר.
• שומר על אקטיבציה של דברים מעוררים.
• מונע הפרעה מגורמים אחרים.
מתי נחוץ רכיב הבקרה?
• כאשר צריך להחזיק מטרות של משימה באופן אקטיבי בזכרון.
• כאשר יש מספר תהליכים שצריכים לקרות בו זמנית ויש לתזמן אותם.
• כאשר יש צורך בדיכוי של מידע לא רלוונטי.
מבנה הזיכרון קצר-הטווח: הפרונטלי
• מורכב מאשכולות תאים:
כל אובייקט מבחינת תוכן מורכב מאשכול תאים (כמו בצד שמאל למעלה- ארבעת הריבועים יחד), כאשר כל יחידה (ריבוע בודד) מורכבת פסיכולוגית מכמה תאים ובאשכול כולו יש עירור הדדי בין היחידות, ולכן עירור של הרביעה הזאת מובטח.
באיזה שהוא שלב יש דעיכה של כמה מהאלמנטים, ואלו גם המתחזקים את עצמם.
בין אשכולות (כמה צבעים שונים של 4 ריבועים למשל) יש יחסי דיכוי שמונעים את התפשטות העירור בין היחידות ללא שליטה.
o יחידות המייצגות אובייקטים מוכרים
o התאים בתוך כל אשכול מקיימים יחסי עירור הדדיים, כך הם מאפשרים המשך עירור גם כאשר הגירוי נעלם.
o עיכוב צידי (Lateral Inhibition)
, בין האשכולות מונע את התפשטות העירור בין היחידות ללא שליטה.
• אינפורמציה חיצונית מתקבלת מהחלק האחורי של ה-זיכרון קצר הטווח.
אם נוסיף עוד אשכול הוא יפגע בתפקוד של האשכולות האחרים, אם נוסיף יותר מאשכול אחד, יהיה עוד יותר עיכוב צידי עד שבאזישהו שלב העוצמה של העיכוב תהיה גדולה יותר מן העוצמה של העירור של האשכולות ולכן כשיש הרבה פריטים חלק מהפריטים “יעופו מהזירה”.
הפריטים לא דועכים מעצמם, אבל יכולים להיות מוזזים מהפריט הבא ומסיבה זאת, בזירה הזאת אין מקום ל-8 פריטים כי הם יחלישו פריטים אחרים עד הוצאתם מהזירה. העירור בתוך האשכול הוא קבוע, אבל הוספה של עוד אשכולות גוברת על היכולת של האשכול לעירור ולכן תעכב אותו ומכאן מגבלת הקיבולת בזיכרון העבודה.
*בעצם לכל פריט יש מקום במוח ואם אנחנו לומדים משהו חדש הוא נקשר לפריט שדומה לפריט אחר שכבר קיים לנו בזיכרון אך זה בא על חשבון ערעור של משהו אחר. בסופו של דבר מה שיש לו עירעור יותר חזק אז יותר קל לשלוף אותו.
• ככל שיש יותר אשכולות פעילות ב STM העירור של כל אשכול פוחת.
• למה? כיוון שהעירור העצמי קבוע לכל אשכול ואילו העיכוב הצידי גדול יותר ככל שיש יותר יחידות פעילות.
ומכאן נובעת מגבלת הקיבולת
הסבר לאפקט האחרוניות:
• כאשר כמות היחידות עולה, חלק מהפריטים דועכים.
• לגירויים האחרונים יש יותר סיכוי להישאר כיוון שהם אלה עם האקטיבציה הגבוהה יותר עקב הקלט שלהם.
• דומה לזירה עם כמה אנשים (סומו) המנסים להישאר בפנים ולהעיף את אחרים כשצפוף מדי.
• ככל שפריט נכנס מאוחר יותר – עדיין לא “חטף” הרבה מכות, עיכוב צידי, ולכן חזק יותר.
הסבר לאפקט הסמנטי:
• מקבצים של יחידות קשורים סמנטית מושתלים לרשימת המילים. הסיכוי לאחזור מאמצע הרשימה למילים מתוך המקבץ עולה באופן משמעותי ביחס למילים ללא קשר סמנטי.
• איך המודל מסביר את התופעה?
• מכניסים קשרים מעוררים בין היחידות שיש ביניהן קשר סמנטי. הקשרים הללו מחזקים את העירור של היחידות הקשורות סמנטית ומכאן מעלים את ההסתברות להישארותן. “קואליציה”
מודל הרכיבים baddely
סימל את המעבר מזיכרון קצר טווח לחשיבה על דברים במונחים של זיכרון עבודה/זיכרון עובד. working memory: • פיצול מושג הזיכרון לטווח קצר • לכל אחד אוטונומיה תפקודים: • לא רק שימור לזמן קצר • פתרון בעיות • הבנת השפה דימוי: שוטר תנועה הקובע מי יעבור ומתי, אחרת כולם יעברו יחד (פונולוגיה, סמנטיקה, לולאה פונולוגיה, תפקודי), כך המערכת יעילה יותר. רכיבים:
המנהל המרכזי – כמו שוטר תנועה שעושה סדר. אחראי על הפונקציות הניהוליות. מערכת בקרה/ניהול מוגבלת.
לולאה פונולוגית (הגיה)- התיאוריה של לולאה פונולוגית אומרת שכדי להיזכר ברשימה של מילים משננים אותם. השינון הוא הלולאה כי צריך לחזור על זה הרבה פעמים. ללולאה יש אורך קבוע ותכונות נוספות.
פנקס חזותי - מרחבי
מידע סמנטי
מידע פרוצדורלי
הקשר בין זא”ט לזק”ט
שתי גישות המתייחסות לקשר בין זכרון ארוך לטווח לקצר טווח:
- הכלה
- קשר פונקציונאלי
הזיכרון ארוך הטווח, מכיל אזור מעורר (הקשורים סמנטית) ובתוכו זיכרון העבודה.
או: זיכרון עבודה < זיכרון ארוך טווח פעיל < זיכרון ארוך טווח
זיכרון ארוך טווח, וזיכרון קצר טווח (זיכרון העבודה) אינם גופים נפרדים.
אלא הם עיגולים המוכלים זה בתוך זה.
זיכרון ארוך הטווח כולל את כל הידע שברשותנו.
הזיכרון קצר הטווח כולל את הידע המעורר מתוך כל הידע המצוי בזיכרון ארוך הטווח.
מה רואים כאן? יש זיכרון ארוך טווח. בתוכו יש חלק שהוא הזיכרון קצר טווח (שהוא החלק הפעיל מתוך הזיכרון ארוך הטווח).
מה שנכנס לזיכרון קצר הטווח נמצא במוקד הקשב. אינפורמציה מבחוץ או מידע שקיים כבר בזיכרון.
אינטגרציה של הרכיבים
1- מיקום
2- מסלול
.מיקום זיכרון העבודה
יש לפחות שתי מערכות זק”ט, אין מיקום אחד ויחיד.
א.אחורית (מקבילה ללולאה הפונולוגית של באדלי).
o פונולוגי
o מבוססת על שינון (עליה דיבר באדלי) כדי שהמידע לא ידעך משננים אותו ע”י הגייה
o יכולה להתבצע דעיכה ולכן יש צורך בשינון פעיל ע”י הגייה (ארטיקוליישן).
ב.קדמית (פרונטלית)- לפי המודל של אושר וכהן
o סמנטית (מבוססת משמעות)
o הדהוד
o המידע מחזיק ללא התערבות כמו שינון
o מידע עוזב כאשר הוא מוחלף ע”חי מידע אחר.
מסלול- רשקין ושות
.מסלול- רשקין ושות’
במחקר שלהם, הם סיכמו מחקרים המסתמכים על דיוק זמני רב, בצורה זאת אפשר לראות אילו מערכות מתקשרות עם מערכות אחרות. הם מציעים שיש לנו מסלול קדמי, אחורי וזא”ט
מתאר מסלול פונקציונאלי של הזיכרון: זק”ט קדמי -> זק”ט אחורי-> זא”ט
הסבר:
כיוון החיצים בתמונה השמאלית= מי שולט על מי
o הזק”ט הקדמי קובע את המטרות (מה חשוב באותו הרגע), לפי זה הוא בעצם מספק את המערכת הקשבית השומרת על עירור במערכות האחוריות.זוהי המערכת שקובעת מה הזק”ט האחורי יזכור (מחייב שינון). אם משהו חשוב הוא כן מסוגל להישאר בניהול (קדמי) שלא דורש שינון.
o הדעיכה בזק”ט נגרמת ע”י “וי.אס.טי.אמ” האחורי.
o הקשר בין הזק”ט האחורי לזא”ט הוא לעשות הפנייה (כמו לינק) לייצוג ולשלוף משם את המידע.
o הידע שלנו נמצא בזא”ט -הייצוגים עבור החומר המוחזק בזיכרון העבודה מסופקים ע”י מערכת הזא”ט בשילוב עם הזק”ט האחורי (כי הוא זה שיקבע לאיזה ייצוג לתת קישור).
o מהו המידע שישמר? מה שהמערכת הקדמית מחליטה שהוא חשוב.
o במערכת זו מספר מוגבל של מוקדי קשב (סומו). על-פי מודל אושר: קובע גבולות זק”ט. חומר מוחלף ע”י חומר חדש. (כנראה מדובר בנק’ זו על הזק”ט הקדמי אבל לא ברור)
המודל של רושקין ושות’
• הייצוגים עבור החומר המוחזק בזכרון העבודה מסופקים על ידי מערכות הזא”ט בשילוב עם המנגנונים ב
posterior cortex
• דעיכה זק”ט נגרם על ידי המערכת האחורית
(posterior)
• הקורטקס הפרה-פרונטלי (קדמי) מספק את מערכת הקשבית השומרת על ערור במערכות האחוריות
(executive attention system)
- במערכת זאת מספר מוגבל של “מוקדי קשב” (סומו)
- על פי מודל אושר
- קובע גבולות קיבולת זק”ט
- חומר מוחלף ע”י חומר חדש
רכיבים תכניים או פונקציונליים: ההבדל בין המודלים הוא על איזה רכיבים מדברים- חלוקה לפי תוכן או לפי הפונקציה שזה ממלא.
o באדלי- חלוקה לרכיבים תכניים.
o רשקין- חלוקה לרכיבים פונקציונליים.
o מודל אושר מתאר את הSTM הקדמי של רשקין.
