מערכת העצבים האוטונומית COPY Flashcards
מבנה המערכת
- חלק עולה שמביא מידע סנסורי מאיברים פנימיים
- חלק יורד שמפעיל איברים פנימיים
שמות נוספים למערת האוטונומית
Visceral sensory and motor system
Involumtary motor system
רצפטורים של מערכת העצבים האוטונומית
interoceptor
- כמורצפטורים- מעקב אחר מאזן פחמן הדו חמצני בדם.
- מכנורצפטורים- מעקב אחר שינויים במצב המכני של האיברים.
המידע המוטורי שמועבר אל איברים פנימיים מחולק לשתי מערכות:
-
מערכת סימפטטית- fight or flight.
מגבירה פעילות ומבצעת אקסיטציה
excitation
. מופעלת במצבים בהם יש עליה בחרדה ובמתח ומסיטה אנרגיה לכל המערכות שבהן היא נדרשת. -
מערכת פראסימפטטית- rest and digest.
מפחיתה פעילות ומבצעת אינהבציה. מופעלת במצבים בהם יש רוגע ונחת ומסיטה אנרגיה לכל המערכות שבהן היא נדרשת.
הבדלים בין המערכת הסומטית למערכת האוטונומית
- תפקוד עקב פגיעה בעצב-
חלק מאיברים המעוצבבים על ידי המערכת האוטונומית יכולים לבצע פעילות כלשהי גם אם העצבוב שלהם נפגע. בשונה מהמערכת הסומטית. לדוגמה הלב.
- הבדלים מבניים בחלק המוטורי:
במערכת הסומטית יש נוירון אחד בין חוט השדרה לבין איבר המטרה ועובד עם אצטיל כולין
במערכת האוטונומית יש שני נוירונים בין חוט השדרה לבין איבר המטרה. הנוירון הראשון עם מיאלין והשני לא.
סיווג ה
autonomic ganglion
- במערכת הסימפטטית,:
Sympathetic ganglia-paravertebral- נקראים גם השרשרת הסימפטטית. הם אלה שנמאצים בסמוך לעמוד השדרה
Prevertebral ganglia- נמצאים יותר קרוב לאיברי המטרה
- במערכת הפראסימפטטית נקראים גם השרשרת הפרהסימפטטית:
Terminal ganglia
סינפסות במערכת העצבים האוטונומית
- סינפסה כולינרגית
- סינפסה אדרנגנית
הנוירוטרנסימטור בסינפסה הכולינרגנית
הנוירוטרנסמיטור המשתחרר הוא אצטיל כולין המסונטז בקצה האקסון
יצירת אצטיל כולין –
- מזורזת ע״י אנזים משני מרכיבים שאנו צורכים
מבחוץ: אצטיל קואנזים וכולין. - בסוף הריאקציה ביניהם, האצטיל נשאר
צמוד לכולין, והקואנזים נקשר לאצטיל נוסף. - אחרי שהוא השתחרר למרווח הסינפטי והפעיל את הרצפטורים, חייבי
לפרק אותו מהר, אחרת הוא יפעיל עוד ועוד רצפטורים.
השפעות אצטיל כולין
- במערכת המוטורית- כיווץ שריר
- במערכת הפרה סימפטטית- גם יכול לעורר וגם לעשות הרפייה, תלוי באיבר הרפייה של הלב, הפעלה של הקיבה
פירוקו וסילוקו מהמרווח הסינפטי –
פירוקו לאחר השחרור למרווח נעשה ע״י אנזים אצטיל-כולין-אסטרז , אשר מפרק את האצטיל כולין למרכיביו.
- הכולין מוחזר לתא הפרה-סינפטי באמצעות טרנספורטר.
- האצטט עובר בדיפוזיה ומופרש דרך השתן.
- גז עצבים מעכב את הפעילות של אצטיל כולין אסטרז, ולכן האצטיל כולין
לא יתפרק, ויפעיל עוד ועוד רצפטורים ללא הפסקה.
סדר הפעולות בסינפסה הכולינרגית
- מגיעה פוטנציאל פעולב בעצב הפרה סינפטי
- נפתחות תעלות סידן תלויות מתח
- הסידן מופרש ומאפשר את איחוי הוסיקולות אל הממברנה הפרה סינפטית
- האצטיל כולין נשפך למרווח הסינפטי ומתחבר לרצפטורים בצד הפוסט סינפטי
- הרצפטור פותח תעלות נתרן (יונוטרופי)
- יהיה או ESPS או ISPS
- האצטין כולין משתחרר מהרצפטור ומתפרק על ידי אצטיל כולין אסטרז
- הכוילן חזור והאצטט מופרש
יונוטרופי
לא דורש אנרגיה
מטאבוטרופי
דורש אנרגיה
רצפטורים כולינרגים
- רצפטור יונוטרופי ניקוטיני
- רצפטור מטאבוטרופי מוסקריני
Nicotinic receptor- מופעלים על ידי צמח הטבק שמכיל ניקוטין.
Muscarine receptor- מופעלים על ידי רעל פטריית המוסקרין.
רצפטור יונוטרופי ניקוטיני
- נמצא בצומת עצב שריר ובגנגליונים של המערכת האוטונומית.
- פותחים תעלה ישירה לנתרן ובהכרח ייכנס נתרן
- בנוי מ- 5 תת-יחידות, ומופעלים ע״י ניקוטין.
התעלה נפתחת כאשר אצטיל כולין נקשר לשני אתרי קישור. זרם הנתרן הוא הדומיננטי, וגורם לדפולריזציה
EPSP - יש לרצפטור שני תתי סוגים:
- N1: נמצא בצומת עצב שריר
- N2: נמצא על גבי הגנגליונים האוטונומיים
יהיה רק אקסיטטורי
מצוי על כל גופי התא בתאים הפוסטגנגליונים בכל הגנגליות האוטונומיות.
רצפטורים אלה מגיבים לאצטילכולין שמשתחרר על הסיבים הפוסטגנגליונם של שתי המערכות (סימפ’ את פ.ס’)
הרצפטורים האלה הם
receptoe-channel
לא ספציפיים, שמאפשרים מעבר גם לנתרן וגם לאשלגן כאשר האצטיל כולין נקשר אליהם.
בגלל שהחדירות של הממברנה שתא הפוסטגנגליוני לא ספציפי, התנועה היחסית של היונים הללו תהיה בהתאם למפל האלקטרוכימי.
תזכורת- בפוטנציאל המנוחה של הממברנה, הכח הכללי לנתרן גדול בהרבה מזה של האשלגן, בגלל שהפוטנציאל מנוחה של הממברנה קרוב יותר לפוטנציאל שיווי המשקל של האשלגן. גם הריכוז של הנתרן וגם הכח החשמלי שמופעל עליו יעדיף את התנועה לתוך התא. כתוצאה מכך, כשאצטיל כולין גורם לפתיחת של התעלות תלויות הרצפטורים, התנועה של הנתרן פנימה תהיה גדולה בהרבה מאשר התנועה של האשלגן החוצה. מה שיביר ל התחלה של פוטנציאל הפעולה.
רצפטור מטאבוטרופי מוסקריני
- הרצפטור המוסקריני נמצא על ממברנות של תאי מטרה (שריר לב, שרירים חלקים ובלוטות)
- הם נקשרים לשחרור של אצטיל כולין שמשתחרר מהסיבים הפוסטגנגליונים הפרהסימפטטים.
- חמשת תתי הסוגים של הקצפטורים המוסקרינים קשורים כולם לחלבונים
G,
שמפעילים שליחים משניים המובילים לתגובה בתאי המטרה
M1-5
המופעלים על ידי מוסקרין שהוא רעל פטרייה.
- יכול להיות אקסיטטורי ולפתוח לרוב תעלות סידן, או איניבטורי ולפתוח תעלות אשלגן.
הסינפסה האדרנרגית
הנוירוטרנסמיטור המשתחרר הוא נוראדרנלין/ נורואפניפרין, היודע להפעיל רצפטורים גם בתא הפוסט-סינפטי וגם בתא הפרה-סינפטי.
סינטזה של נוירוארדנלין
הנוירון שמגיע לסינפסה הזו מייצר נוראנדרנלין על ידי:
- חומצה אמינית טירוזין נכנסת לתא ועוברת את מחסון הדם מוח באמצעות נשא. היא הופכת ל
L DOPA
באמצעות האנזים טירוזים הידרוקסילז - אנזים נוסף הופל את
L DOPA
לדופמין. - הדופמין נארז בווסיקולות שם יש אנזים נוסך ההופך אותו לנוראנדרנלין.
סילוק הנוראנדרנלין מהמרווח הסינפטי
- Reuptake
על ידי סימפורטר.
אריזה מחדש בוסיקולות.
פירוק על ידי אנזים
MAO
בתא הפרה סינפטי. הוא נמצא בממברנת המיטוכונדריות בנוירונים הנוראדרנרגים בכבד, במעי ובכליות. - UPTAKE
על ידי התא הפוסט סינפטי ופירוק על ידי אנזים הנמצא בציטופלזמה של התאים הפוסט סינפטיים. - דיפוזיה.
כל תוצרי הפירוק מסולקים בשתן.
רצפטורים אדרנרגיים
- אלפא 1 – ממוקם בשרירים החלקים של כלי דם ובספינקטר החלק של שלפוחית השתן, וגורם לכיווצם . גורם לעוררות
- אלפא 2 – מבצע אינהיביציה לשחרור נוראדרנלין כדי להפסיק את הגירוי, ע״י פתיחת תעלות אשלגן- וויסות המערכת האוטונומית. גורם לדיכוי
- בטא 1 – מגביר את קצב הלב ועוצמת התכווצות- ופותח תעלות נתרן וסידן גורם לעוררות
-
בטא 2 – מרפה את השריר החלק בכלי הדם שבשריר השלד, ובברונכוסים-מקל על מעבר
האוויר. גורם לדיכוי - בטא 3
כל הרצפטורים הם מטאבוטרופים הפועלים דרך ייצור
שליחים שניוניים והשפעתם יכולה להיות מעוררת או
מעכבת לפי סוג התעלה שהם פתחו
מה ההבדל בין הסינפסות של המערכת האוטונומית למערכת הסומטית?
הסינפסות הן יותר דיפוזיות, יש נוירון אוטונומי
שהוא זה שיעשה סינפסה עם איבר המטרה,
ובקצה שלו יש בליטות המכילות את הווסיקולות-
הנקראות varicosity
הבליטות שופכות את
הנוירוטרנסמיטור מעל איבר המטרה כך שיחסית
מעט נוירונים מפעילים שטח גדול במערכת
האוטונומית )לנוירון אחד יש שליטה על רקמה
יחסית גדולה של שריר חלק(.