גיליון ללא שם - 800 1200 Flashcards
חָטַא
1 - עשה עוול למישהו. עבר על כללי מוסר.2 - נהג בצורה יוצאת דופן, שאינה מאפיינת אותו בדרך כלל.
חֲטוֹטֶרֶת
בליטה בגב, גבנון, דבשת. (בלשון הדיבור: גיבנת).
חֹטֶם
אף.
חַיֵּי שָׁעָה
1 - התעסקות בצרכים גשמיים ובהנאות חולפות. (ההיפך מ: עניינים רוחניים).2 - כינוי לקיום זמני קצר וחולף.
חַיֵיךָ!
אני נשבע לך! אני מבטיח לך!
חִיכָּה עַד בּוֹשׁ
חיכה לשווא.
חִיל
פחד, יראה, בעתה, פלצוּת.
חַיִל
1 - כֹח, אומץ, גבורה.2 - הצלחה.
חִיל וּרְעָדָה
פחד רב.
הָלַך מֵחַיִּל לְחַיִּל
הלך והצליח, נע מהישג אחד למשנהו.
חַיִּץ
מחיצה, הפרדה.
חֵירוּף
ביזוי, גידוף, קללה.
חֲרָפוֹת
קללות.
חַכְלִילִי
אדמדם, סמוק.
חֵלֶב
כינוי לשעווה של נר.
חֶלֶד
עולם, יקום.
יְמֵי חֶלְדּוֹ
ימי חייו (הימים בהם התהלך על פני האדמה).
חִלָּה (אֶת) פָּנָיו
ביקש רחמים או סליחה, התחנן. (^)
חֲלוֹם וְשִבְרוֹ
1 - חלום ופתרונו.2 - חלום והתנפצותו. שאיפה שלא התגשמה.
חֲלוֹמוֹת בְּאַסְפַּמְיָא
פנטזיות, חלומות או משאלות חסרי סיכוי להתגשם. (מילולית: חלומות בספרד - España- חלומות על ארץ רחוקה ולא מושגת).
חִלּוּפֵי גַּבְרֵי
שינוי באיוש של משרות או תפקידים.
חָלוּק
מי שחושב אחרת, חולק בדעתו.
חָלַט = שָלַק
יצק מים רותחים על מזון לשם בישולו / הכנתו
חֵלְכָּאִי
חֵלְכָּאִי - עלוב, דל, מסכן, מדוכא.
חֶלְמָאִי
טיפשי, אווילי.
חֲלָצַיִים
מותניים.
יוֹצֵא חֲלָצַיו (גם: בֵּן חֲלָצַיו)
בנו (מי שמקורו במותניו, או ליתר דיוק בין מותניו).
חֶמְדָּה
1 - חשק, תאווה.2 - דבר שחושקים בו.
חֶמְדַּת לִבִּי
כינוי לאהוב או לאהובה (ולאהובה גם: חֶמְדָּתִי).
חֵמָה
זעם, כעס, חֳרִי-אף.
בָּעֲרָה חֲמָתוֹ
כעס מאוד, זעם.
צַעֲקַת חָמָס
מחאה נמרצת על עוול שנעשה. (חָמָס שוד, גזל).
חֲמַקְמַק
מתחמק, מתפתל, משתמט, שאינו ישיר וברור. (^)
חֹמֶר
1 - חֵמָר, אדמה רכה שכשמחממים אותה היא מתקשה והופכת לחֶרֶס.2 - כינוי למכלול הדברים הגופניים והגשמיים. (ההיפך מ: רוּחַ כינוי לרוחני, נפשי, מופשט).
כַּחֹמֵר בְּיַד הַיוֹצֵר
נתון לחלוטין להשפעת מישהו אחר. (הרעיון: כמו חימר בידיו של קַדָּר, המעצב אותו כרצונו).
חֵמֶת
שק מעור המיועד לנוזלים, נֹאד.
חָנוּט
1 - שמור ללא שינוי, מאובן.2 - מומיה, גופה שנעטפה וטופלה באופן בו נשמרה לחלוטין.
חֶנְוָנִי
מוכר במכולת.
חֲנוּפָּה
דבריו של החנפן; דברים שנאמרים כדי למצוא חן בעיני השומע.
חִנְחוּן
התגנדרות, ביצוע תנועות על מנת לשאת חן או להשיג טובת הנאה.
חָסָה
מצא מגן ומסתור.
חָסִיד שוֹטֶה
נאמן וקנאי לרעיון או לאדם בצורה עיוורת.
חִסָּיוֹן
הוראה המאפשרת אי-גילוי ראייה במשפט (כדי להגן על אינטרס מסוים).
חֲסַל
מילת קריאה נגמר! הסתיים! תָּם!
חֲסַל סֵדֶר
יש לשים סוף לדבר; העניין הסתיים.
חֲסַר פְּנִיּוֹת
הוגן ומאוזן, אובייקטיבי, ללא אינטרס אישי. (מילולית: שאינו פונה לצד זה או לצד אחר).
חֲסַר פֵּשֶׁר
לא מובן, ללא פירוש.
חֲסַר תַּקָּנָה
שאין סיכוי לשנותו.
חִפּוּי
1 - ציפוי, כיסוי, קֵרוי.2 - בהשאלה: העלמת עין.
חֲפוּי רֹאש
מבויש, מלא כלימה, אבֵל.
חֲפִיר
תעלה שנחפרת מסביב למבצר על-מנת להגן עליו מפני תוקפים אפשריים.
חֲפָתִים
זוג אביזרי רכיסה לדש השרוול (כמו כפתורים לשרוול ביד).
חָצָה אֶת הַרוּבִּיקוֹן
עשה מעשה גורלי, שלאחריו אין דרך חזרה. (מקור הביטוי באיסור שהטיל פומפיוס על הלגיונות של יוליוס קיסר לעבור את נהר הרוביקון לכיוון רומא. מרגע שחצה יוליוס קיסר את הרוביקון, המלחמה ביניהם הייתה בלתי נמנעת).
חֲצִיצָה
הפרדה.
חַצְרָן
1 - עובד בעבודות אחזקה וניקיון במוסד כלשהו.2 - אחד מאנשי חצר המלוכה, בעל תפקיד בממשל או בפקידות.
חָקוּק = חָרוּת (אפשר גם: חָרוּט)
1 - רשום או מגולף על אבן או על עץ וכו’.2 - בהשאלה: זכור, כלומר, רשום בלב, בזיכרון וכד’.
חֲקִיקָה
1 - יצירת חוקים. 2 - חריתה בחומר קשה של כתובת, ציור וכו’, באמצעות מכשיר או כלי חד.
חָרֵב
1 - הרוס, עזוב.2 - יבש.
חָרָבָה
יַבָּשָׁה, אדמה שאינה מכוסה מים.
חֶרֶב פִּיפִיּוֹת
כינוי לדבר שמשתמשים בו כנגד מישהו, אך יכול להזיק לאלה שמשתמשים בו.(מילולית: חרב בעלת שני להבים וידית באמצע).
חָרוּל = דַרְדַר
סוגים של קוצים.
חָרוּם
פחוס או שקוע.
חָרוֹן = חֲרִי = חֲרִי-אַף
כעס, חֵמה, זעם, עֶבְרָה, קֶצֶף.
חֲרוּשׁ קְמָטִים
(נאמר בעיקר על פנים או מצח) שיש בו קמטים רבים. (^)
חִרְחוּר
התגרות, סכסוך, שיסוי, גרימה להתפרצות ולמריבה.
חָרִיט
תיק קטן של נשים המיועד לנשיאת כסף ופריטים חיוניים אחרים, ארנק. (^)
חָרִיף
1 - שנון, מבריק.2 - (כשנאמר על אמירה או מעשה) קיצוני, חמור.3 - (כשנאמר על ניגוד) חד, קיצוני, מובהק.
חָרִיץ גְבִינָה
נתח של גבינה.
חֲרִיר
חור קטן, נקב.
חָרִישׁ
פעולת החרישה.
חָרָך
סדק צר בקיר שאפשר להציץ דרכו.
הֶעֱטָה עָלָיו חֶרְפָּה
ביזה אותו, גרם לו לבושה.
חָרַץ אֶת לְשׁוֹנוֹ
1 - הוציא לשון.2 - דיבר באופן בוטה, קילל, גידֵף.
חַרְצוּבּוֹת
קשרים או מעצורים שקשה להתירם ולהתגבר עליהם, כבלים, שלשלאות, עבותות. (^)
הִתִּיר חַרְצוּבּוֹת לְשׁוֹנוֹ
הפר את שתיקתו, החל לדבר.
חָרָשׁ
אמן, בעל מלאכה. (^)
חֶרֶש
בסתר, בחשאי ובשקט, בַּלָאט.
חָרַשׁ רָעָה = חָרַשׁ מְזִימּוֹת
התכוון להרע, זמם להתנכל.
חִשֵּׁב לְ…
נטה ל…, עמד ל…
חִשּׁוּר
זרוע ברזל המחברת בין חישוק הגלגל למרכזו (“שפיצים”, “סיחים”).
חַשְׁרַת עַבִים
הצטברות עננים (עב = ענן) עבים וכהים המבשרים גשם. (^)
חַת
נבהל, נתמלא פחד.
הִפִּיל / הֵטִיל אֶת חִתָּתוֹ / חִתּוֹ (על מישהו)
הפחיד אותו.
עָשׂוּי לִבְלִי חַת
אמיץ, חסר פחד.
חִתּוּך דִבּוּר
אופן הגיית המילים, צורת דיבור אופיינית.
חָתוּם
סגור, סתום, לא ברור. (בפנים חתומות: הבעה שאינה מסגירה רגש, “פְּנֵי פּוֹקֵר”).
כְּסֵפֶר הֶחָתוּם
משל לדבר קשה לפענוח ולהבנה. (חָתוּם - ראו יחידה 1).
טַבּוּלָה רָאסָה
כינוי למי שמגיע ללא ידע מוקדם ועודנו נקי מהשפעות חיצוניות. (מילולית: לוח חלק, שדבר לא כתוב עליו. טבולה = טבלה, לוח).
טַבּוּר
אמצע, מרכז.
טָבִין וּתְקִילִין
סכום נכבד ששולם עבור סחורה כלשהי.
טְבִיעָה
חקיקת צורה כלשהי בתוך חומר.
טָבַל במשהו
היה מוקף או שרוי בו.
טוּבִין
סחורות ונכסים הניתנים להעברה ממקום למקום (רהיטים, תכשיטים וכד’).
טוֹבֵל וְשֶׁרֶץ בְּיָדוֹ
נוהג באופן צבוע, מתחרט למראית עין אך בפועל ממשיך במעשיו הרעים. (מילולית: מנסה להיטהר בטבילה, אך מחזיק בידו שרץ ששב ומטמא אותו).
טְוִיָּה
1 - יצירת חוטים, הפיכת חומר גלם (כותנה, צמר וכו’) לחוט.2 - בהשאלה: תכנון, הגיית תכנית במחשבה.
טוֹל קוֹרָה מִבֵּין עֵינֶיך
בדוק את עצמך לפני שאתה מעביר ביקורת על אחרים.
טַחוּ עֵינָיו מֵרְאוֹת
לא ראה את הדברים או את המציאות באופן נכון. (מילולית: עיניו כוסו ולכן הוא אינו רואה כהלכה).
טָחוּב
לח, רטוב מעט.
טִין = טִיט
בוץ.
טִיפִּין טִיפִּין
לא בבת אחת, לאט ובהדרגה.
טִירָן
עריץ, דיקטטור, רודן.
טִכֵּס עֵצָה
התייעץ, חיפש תחבולה. (^)
לְהַטְלִיא
לתקן קרע בבגד על ידי טלאי.
טִלְטוּל
1 - נענוע, נדנוד של דבר מצד לצד, בדרך כלל בכוח. 2 - הזזה או העברה של דבר ממקום למקום.
טֶלֶף
פרסה, החלק התחתון ברגליהם של בעלי חיים (כף הרגל). (ברבים: טְלָפיים).
טמיר
נסתר, סודי.
טַס
מגש.
טָעוּן
1 - מחייב.2 - מלא, מכיל בקרבו, גדוש.3 - קשור לנושאים רגישים, יוצר אווירה של מתח.
טַעַם
1 - סיבה, הסבר.2 - בסיס הגיוני, תכלית.
טַעַם לִפְגָּם
מה שיש בו מגרעת או ליקוי, המעיבים על השאר.
טַעֲמוֹ (וְנִמּוּקוֹ) עִמּוֹ
יש לו סיבה טובה למה שאמר או עשה. (טַעַם - ראו יחידה 1).
טֶפַח
1 - מידת אורך קדומה.2 - בהשאלה: קצת, מעט.
גִּלָּה טֶפַח וְכִסָּה טִפְחַיים
הסתיר יותר משגילה.
טְפִיפָה
הליכה בקלילות ובחן, הליכה מגונדרת.
טְפָרִים
ציפורניים קמורות וחדות המצויות אצל בעלי חיים רבים, בעיקר בקרב טורפים. (צורת הרבים של: טֹפֶר).
טְרוּטות
(נאמר על עיניים) סגורות למחצה ומטושטשות מחוסר שינה.
טְרוֹמִי
מוקדם, ראשוני. (המקור: טֶרֶם, לפני).
טְרוּנְיָה
טענה, תלונה.
שֵׁינָה טְרוּפָה
שינה לא מסודרת, רצופת התעוררויות וסיוטים.
טַרְזָנִי
גנדרני, קוֹקֶטי.
טְרִיז
חתיכה משולשת של עץ, מתכת וכד’, שנועצים במרווח שבין שני גופים כדי להפריד ביניהם או לקבֵּע אותם במקומם. (^)
תָּקַע טְרִיז בֵּינֵיהֶם
הפריד, הרחיק בין שניים קרובים זה לזה.
טְרָשִׁים
שטח סלעי הקשה לעיבוד.
אֲדְמַת טְרָשִׁים
אדמה סלעית שאינה ניתנת לעיבוד.
יְבָבָה
יללה, בכי, התייפחות.
יַבְשׁוּשִׁי
יבש במקצת.
יָגוֹר
נבהל, פחד, חשש, ירא.
אֲשֶׁר יָגוֹרְתִּי בָּא לִי
קרה בדיוק מה שפחדתי שיקרה, הדבר ממנו חששתי התגשם (נאמר במקור על ידי איוב).
יָגֵעַ
עייף, לֵאֶה.
יְגִיעַ כַּפַּיִם
עבודה קשה.
יָד
מצבת זיכרון, אנדרטה.
יָד לַפֶּה!
יש לשמור על הדבר בסוד.
יָדוֹ הָיְתָה בַּמַּעַל
יש לו חלק בעניין השלילי, אינו נקי ממעורבות ואחריות למעשה.
יָדוּעַ/ה בַּצִיבּוּר
מצב משפטי בו למרות שבני הזוג לא נישאו פורמאלית, יש לקשר ביניהם מעמד מחייב (מכוח היותם ידועים בציבור כזוג).
יִדְעוֹנִי
קוסם, מעלה באוב, מכשף.
יוּבַל
נחל, פלג, שלוחה של נהר.
יוֹגֵב
איכר, חקלאי, עובד אדמה.
יוֹמְרָנּוּת = הִתְיַמְּרוּת
התפארות ביכולות גדולות מכפי שיש באמת.
יָמְרָה
שאיפה להשיג דברים שאין ביכולתו של אדם או התפארות ביכולות שאינן ברשותו.
יוֹקֵד
בוער, דולק, לוהט.
יוֹרֵד יָם
ימאי, סַפָּן, מַלָח.
יוֹרָה
דוּד, סיר גדול, קלחת.
יוֹשֵׁב קְרָנוֹת
בטלן. (מילולית: קרנות הן פינות הצטלבות רחובות, ויושבי קרנות יושבים בהן ומפטפטים).
יִחוּד
1 - התכונה שהופכת דבר למיוחד.2 - הקצאה, קביעה שדבר נועד לתפקיד מסוים.
יִחוּר
ענף רך המשמש להרכבה (הכלאה של שני זנים) או לנטיעה.
ייחוּס
1 - השתייכות למשפחה מסוימת, לשושלת מסוימת. (לעיתים, כאשר לא מפורט איזה ייחוס, הכוונה היא לייחוס לשושלת מכובדת, למשפחת אצולה). 2 - פעולה של שיוך דבר מה (כגון אמירה או מעשה) למישהו.
יַנּוּקָא
ילד צעיר, דרדק.
יִסְכּוֹן
יועיל, יִצְלַח, יתאים למשהו. (לעומת:”יַסְכִּין” - צורת העתיד של הִסְכִּין = התרגל, הסתגל).
יַעַן
בגלל, מפני ש…
יִפְחָה
קול בכי.
יִפְעָה
יופי, הדר, הוד, זיו.
יָצָא בְּשֵן וָעַיִן
יצא בהפסד, נחלץ מהעניין בנזקים רבים.
יָצָא הֶפְסֵדו בִּשְכָרוֹ
השכר עלה על ההפסד, כלומר: המעשה היה כדאי.
יָצָא שְֹכָרוֹ בְּהֶפְסֵדוֹ
המעשה לא השתלם.
יָצָא וְיָדָיו עַל רֹאשׁוֹ
יצא בתחושת הפסד נוראי.
יָצָא חוֹצֵץ נֶגֶד
העביר ביקורת חריפה, יצא למאבק נגד, הביע התנגדות נמרצת.
יָצָא לשׂוּח
הלך לטייל , “להסתובב”.
יָצָא מִגִּדְרוֹ = יָצָא מֵעוֹרוֹ
השתדל מאוד, נהג שלא כדרכו, התאמץ מאוד, עשה מעל ומעבר.(מילולית: עבר את גבולותיו. גדרו = הגדר שלו = גבולותיו).
יָצָא נָקִי מִנְכָסָיו
הפסיד את כל הונו, נשאר חסר כל.
יָצָא שְׁמוֹ
התפרסם.