גיליון ללא שם - 1200 1600 Flashcards
לִיטְרַת הַבָּשָׂר
דבר שאדם זכאי לו, והוא דורש אותו למרות שהדבר כרוך בסבלו של אחר.
לִיסְטִים
שודד, גזלן. (ביחיד וברבים: ליסטים).
לִירִי
פיוטי, רגשני.
לֵית מָאן דְּפָלִיג
אין מי שחולק על כך, הכל מסכימים.
לְכַהוֹת (במישהו)
לנזוף, לגעור, להוכיח.
לְכַחֵד
להסתיר את האמת, להעלים מידע.
לְכִידָה
1 - הכנסה למלכודת, תפיסה.2 - (כשנאמר על מבט, עין וכו’) הבחנה. (^)
לְכַלּוֹת
לגמור, לסיים.
כָּלוּ כָּל הַקִּצִין
אבדה כל תקווה, אפסו הסיכויים.
כָּלְתָּה נַפְשׁוֹ
נתקף געגועים, השתוקק, נכסף.
לְלֹא כָּחָל וְסָרָק
כמו שהוא ממש, ללא קישוט.
לִלְאוֹט
ללחוש, לדבר בשקט.
בַּלָאט
בסתר (בחשאי) ובשקט, חֶרֶש.
לִלְחֹך
1 - (נאמר על בעל חיים) לאכול עשבים, עלים וכיו”ב תוך תלישה באמצעות הפה.2 - (כשנאמר על אש, גלים וכו’) לגעת קלות.
לִלְקוֹת
1 - (במשהו) להתאפיין בדבר מה פגום. 2 - (במחלה) לחלות.
לִמֵּד זְכוּת
טען לטובת מישהו, סנגר עליו.
לִמֵּד חוֹבָה
קִטרג, טען לחובתו ונגדו.
לְמוּד סֶבֶל
מי שחווה הרבה סבל.
לְמוֹלֵל
למעוך בין האצבעות.
לָמוּשׁ
לזוז, לסטות, לָזוּעַ.
לְמַכְבִּיר
בשפע, הרבה.
לְמַפְרֵעַ
1 - בדיעבד, על מה שכבר נעשה או התרחש, רטרואקטיבית.2 - (בלשון דיבור למילה פירוש הפוך מהקודם) מראש, לפני מעשה, על מה שעתיד לבוא.
לְמַצוֹת
1 - לנצל עד תום, להפיק את המרב מדבר מה.2 - להוציא מיץ או תמצית.
לְמִצְעַר
לכל הפחות, לְמִּזְעָר
לְמַרְגְּלוֹת
1 - ליד רגליו.2 - בהשאלה: בחלק הנמוך שלו.
לְמְרַאֲשׁוֹת
ליד המקום בו האדם שוכב ומניח את ראשו.
לְמִשְעִי
באופן נקי, באופן חלק.
לִנְבֹּע
1 - לפרוץ, לזרום, לקלוח.2 - להשתמע מדבר קודם, להיות מוסק באופן הגיוני מהנתון הקודם.
לִנְגֹּשׂ
לדכא, לרדות, ללחוץ ולדחוק במישהו.
לָנוּד
לנוע, להתנועע, לזוז.
לְנַכֵּשׁ
לעקור עשבים שוטים.
לִנְסֹך
1 - ליצוק נוזל במסגרת פולחן דתי. (^)2 - להשרות תחושה מסוימת.
לָסוֹב
להסתובב סביב משהו, להקיף.
לְסוֹכֵך
להסתיר, לכסות, להגן. (^)
לָסוּר
1 - לפנות הצידה, לסטות מהדרך. 2 - לעזוב, להתרחק. 3 - (בהקשרים רשמיים) להיכנס, לבוא, לבקר.
“סוּר!”
“זוז!”.
סָר חִינוֹ
הפסיק למצוא חן, מאסו בו. (מילולית: החן שהיה לו פנה והסתלק).
סָר מֵרַע
אדם מוסרי, מי שנמנע מלהזיק.
לְסַנְגֵּר
לטעון לזכותו של מישהו או של משהו, להגן עליו.
לְסֵרוּגִין
בדילוגים, אחד כן ואחד לא.
לְסַתֵּת
לעבד אבנים באמצעות אזמל, להכשיר אבנים לבנייה וכיו”ב.
לָעוּט
להתנפל בפתאומיות ובתוקפנות או לתקוף במילים קשות.
לָעַז = לְשּוֹן הָרָע
דיבה, רכילות, הוצאת שם רע למישהו.
מַעֲטֶה
כיסוי, כְּסוּת, מעטֶפֶת.
לְעֵילָא וּלְעֵילָא
בדרגה הגבוהה ביותר, משובח ביותר, מאיכות מעולה, “שופרא דשופרא”.
לִעְלֵעַ
דיבר בקול חנוק, כאילו יש מחסום בלועו.
לַעֲנָה
צמח מר.
לִפְגֹּעַ (במישהו או במשהו)
לפגוש בו במקרה, להיתקל בו.
לָפוּג
להיעלם, להתאדות, להתפוגג, להיפסק, לחלוף.
לַפוּש
לנוח. (מלשון: נופש).
לְפַלֵּל
לקוות, לצפות, לייחל.
לִפְנַי וְלִפְנִים
1 - המקום החשוב ביותר, המרכזי, שהכניסה אליו מותרת למעטים. 2 - לגמרי, באופן יסודי, על כל האופנים.
לִפְנִים מִשׁוּרַת הַדִּין
סלחנות, הקלה ביחס לחוק היבש.
לִפְעוֹת
לגעות, להשמיע קול יבבה, לצווח.
לִפְקוֹד
1 - לצוות, לתת פקודה.2 - לספור, למנות, לערוך מִפקד.3 - לערוך ביקור.
לִפְרוֹעַ
1 - לפזר את השיער.2 - לשלם, להחזיר חוב .
לִפְשׂוֹת
להתפרשׂ, להתרחב, להתפשט (בעיקר באופן שלילי).
לְפֶתָח חַטָּאת רוֹבֵץ
יש להיזהר, שכן החטא אורב ומחכה להזדמנות להשפיע לרעה.
לִצְבּוֹא (על מישהו או משהו)
להתאסף, להתקהל.
לָצוֹן
ליצנות, דברי צחוק והיתול.
חָמַד לָצוֹן
התלוצץ.
לֵץ
ליצן, קל דעת.
צָלְחָה דַרְכּוֹ
הצליח, נחל הצלחה.
לִצְפֹּד
(נאמר על עור) להתכווץ ולהצטמק.
לִצְרוֹר
1 - לארוז בצרור, לכרוך יחדיו.2 - להתייחס בעוינות, להיות אויב של מישהו.
לְקוֹמֵם
להכעיס, לגרום למישהו להתנגד.
לָקוֹנִי
ענייני, קצר ותמציתי.
לְקַלֵּס
1 - לשבח, להלל.2 - לקלל, לגדף, לחרף (המשמעות ההפוכה לראשונה).
לְקַנֵּן
1 - לבנות קן. 2 - להיתפס ולהתבסס.
לְקַפֵּד
לכרות, לקצר.
קִפֵּד אֶת פְּתִיל חַיָיו
נהרג במפתיע (בדרך כלל בעודו צעיר).
לִקְפֹּחַ
להכות, להלום, לטפוח.
לִקְרוֹן
להפיץ קרני אור, לזרוח, לזהור, לנגוה.
לְרַבּוֹת
כולל
לִרְגֹּן
להתלונן, לרגוז.
לִרְדּוֹת
1 - לשלוט, לשעבד.2 - להוציא לחם מהתנור או דבש מהכוורת.
לְרוֹצֵץ = לִרְצוֹץ
לשבור, לנפץ.
מִשְׁעֶנֶת קָנֶה רָצוּץ
דבר או אדם שכושלים בשעת מבחן.
רָצוּץ
1 - (כשנאמר על עצמות, על גולגולות וכד’) שבור, מנופץ, מרוסק. 2 - (כשנאמר על שפה, דיבור וכד’) מקוטע, שסוע. 3 - עייף ויגע, מותש, תשוש, שרוי באפיסת כוחות. (^)
לִרְחֹשׁ
1 - להרגיש, לחוש רגש כלפי משהו.2 - (כשנאמר על חרקים) לזחול בהמונים.3 - להיות מלא פעילות, לשקוק חיים.
לִרְטוֹן
רטינה, מלמול באופן בלתי מובן מתוך כעס ורוגז.
לִרְעוֹם
לרעוש ולגעוש, להשמיע קול שאון רב.
לְרַפְרֵף
1 - לעבור בעיניים, לסקור משהו במבט מהיר מבלי להתעמק בפרטים.2 - להניע מעלה ומטה בתנועות מהירות.(^)
לִרְצוֹעַ
לנקב.
מַרְצֵעַ
מכשיר המשמש לניקוב.
עֶבֶד נִרְצָע
כינוי לאדם המשועבד באופן מוחלט לאחר. (^)
לִרְקוֹק
לירוק.
לְשֶבֶט אוֹ לְחֶסֶד
לזכות או לחובה, לטוב או לרע.
נִרְטַב עַד לְשַׁד עַצְמוֹתָיו
נרטב כולו במים. (לְשַד עֶצֶם - מח העצם, כלומר, הרקמה הרכה שנמצאת בתוך העצם).
לְהִשְׁתַּדֵּל
(אצל מישהו / בפני מישהו) לשדל אדם בעל מעמד וסמכות להעניק טובת הנאה.
לָשֹוּחַ
להסתובב, להתהלך, לטייל.
לָשׁוֹן אֲרֻכָּה
פטפטן, רכלן.
לָשוֹן נוֹפֵל עַל לָשוֹן
שימוש במילים או ביטויים שנשמעים אותו דבר, אך יש להם משמעות שונה ולעיתים כתיב שונה, בדרך כלל בתור התחכמות או בדיחה.
לָשוֹן נְקִיָּה
ניסוח מעודן של מילים או ביטויים גסים ובוטים שאין רוצים לבטא במפורש (אחת הדרכים - “פוליטיקלי קורקט”: לומר “מאותגרים בגובהם” במקום גמדים, וכיו”ב).
לְשׁוֹן סַגִּי נְהוֹר
שימוש במילה באופן הפוך ממשמעותה. (המקור: סגי = רב; נהור = אור, על עיוור היו אומרים שהוא רואה הרבה אור, ובעצם קורצים, כי מתכוונים להיפוכו של דבר).
לְשַׁחֵר
לחפש
לְשַׁחֵת
לקלקל, להרוס, להשחית.
שִׁחֵת דְּבָרָיו לָרִיק
דיבר סתם, דבריו לא התקבלו.
שִׁחֵת זְמַנּוֹ לָרִיק
ביזבז את זמנו.
לָשִׁית
לשים, להניח.
שָׁת לִבּוֹ
שם לב, נתן דעתו.
לִשְׁכֹּך
להירגע, להפוך לפחות אלים.
לִשְׁלוֹת
למשות, להוציא מתוך נוזל.
לִשְׁנוֹת
1 - לשנן, ללמוד.2 - לחזור על משהו פעם נוספת.
לְשַׁנֵּס
לחגור סביב המותניים, לאזור.
לִשְׁעוֹת
להיענות, להיעתר, להתייחס, לשים לב.
לִשְׁפּוֹת
לשים על האש.
לְשָׁרֵשׁ
לעקור מהשורש. (ההיפך מ: לְהַשְׁרִישׁ, לְהִשְתַרֵש = להיאחז, להכות שורש, להתערות).
לִתְעוֹת
לאבד את הדרך, לסטות מן הדרך.
מֵאִגְרָא רָמָא לְבֵירָא עֲמִיקְתָּא
מעבר חד ממעמד גבוה לשפל המדרגה. (מילולית: מגג גבוה לבור עמוק). (^)
מְאוּבָּן
1 - דבר שהתקשה כאבן. 2 - בהשאלה: מישהו שהפך משותק לרגע מרוב תדהמה או פחד.
מֵאוּן
סירוב, התנגדות.
מְאוֹר עֵינַיִם
היכולת לראות.
מְאוֹר פָּנִים
חביבות, נעימות, לבביות.
מַאי נָפְקָא מִנַּהּ?
מה ההבדל? מה זה משנה? (מילולית: מה יוצא מזה?).
מֵאִיר עֵינַיִם
ברור ובולט לעין, חד ובהיר. (^)
מַאֲכֶלֶת
סכין לשחיטה.
מְאַלֵף
1 - שניתן ללמוד ממנו. 2 - מעניין ומרתק.
מָאן דְהוּ
מישהו, אדם כלשהו, אלמוני.
מַאְפֵּלְיָה
חושך, אפלה מוחלטת.
מַאֲרָג
1 - מעשה אריגה. 2 - בהשאלה: מערכת, רשת של דברים הקשורים זה לזה.
מְבוֹאָר
מוסבר, ברור.
מִבְּלִי מֵשׂים
בלי לשים לב, בלי כוונה.
מֻבְלַעַת
חבל ארץ במדינה המוקף כולו או רובו שטחי אדמה של מדינה אחרת. (^)
מְבֻסָּם
שתוי, שיכור קלות.
מַבָּע
1 - הבעת פנים, מבט או ארשת פנים המביעים רגשות מחשבות וכד’. 2 - ביטוי, הבעה במילים. (^)
מִגְדַּל שֵן
כינוי למקום שיושביו רואים עצמם כמורמים מעם, מקום מנותק ותלוש מהמציאות.
מִגְדָּלִים פּוֹרְחִים בָּאֲוִויר
דבר שאין לו אחיזה במציאות, דבר שאינו ניתן למימוש.
מִגְדָּנוֹת
ממתקים.
מְגוֹאָל
מלוכלך, מזוהם, מוכתם.
מְמוּגָר
מחוסל, שהשמידו אותו, שהכחידו אותו.
מַגָּל
מכשיר לקצירת תבואה ועשבים.
מַגְלֵב
שוט, פרגול.
מֶגָלוֹמָנְיָה
שיגעון גדלות, הפרעה נפשית הגורמת לאדם להאמין שהוא אדם חשוב או שיש לו כוחות מיוחדים. (^)
מִגְרַעַת
1 - שֶקַע, גוּמְחָה. (המקור: גָרַע = החסיר, ושֶקע הוא חלק חסר). 2 - חסרון, פגם, ליקוי.
מְדֻבְלָל
מבולגן, פרוע, שיש בו קשרים.
מָדוֹן = מְדָנִים
ריב, סכסוך.
אִיש מָדוֹן
(גם: איש מדונים, ובנקבה: אשת מדנים) אדם בעל נטייה לריב, מסוכסך עם הבריות.
מִדֵי
ביטוי המציין התרחשות חוזרת בכל פרק זמן מסוים.
מַדְמֵנָה
בִּיצָּה, אדמת בוץ, רפש טובעני, טיט. (^)
מִדְרָשׁ
חיבור או מאמר של חז”ל בתחום האגדה, פירוש פסוק באמצעות פרטים שמוכנסים “בין השורות”.
מַה יּוֹם מִיּוֹמַיִים?
מה החידוש? (מילולית: במה שונה יום זה מימים אחרים?). (^)
מַה מִּנִּי יַהֲלֹך
מה אכפת לי? מה אפסיד מזה?
מַהְבִּיל
רותח, מעלה אדים.
מְהַדֵּר
קפדן, דקדקן, מי שמקפיד על כל פרט.
מְהוּגָּן
שניתן לסמוך עליו, הגון, ישר.
מָהוּהַּ
בלוי, מרופט, שחוק.
מְהוּמָה עַל לֹא מְאוּמָה = מְהוּמָה רַבָּה עַל לֹא דָּבַר
הרבה “רעש” ללא סיבה מספקת, “סערה בכוס מים”.
מְהִיר חֵמָה
עצבני, נוטה להתרגז בקלות.
מַהֲמוֹרָה (בעיקר בצורת הרבים: מהמורות)
1.בור; שקע. “היתה מהמורה בכביש והרכב סטה לשוליים.”2.מכשול. “התגברנו על כל המהמורות בדרך לניצחון.”
מְהֻקְצָע
1 - מלוטש, חָלָק.2 - מדויק, שאין בו פגמים.
לְהַקְצִיעַ
ללטש, להפוך משהו לחָלַק.
מַקְצוּעָה
כלי עבודה המשמש נגרים להקצעת עצים.
מְהַשָּׂפָה וְלָחוּץ
ללא כוונה אמיתית, לצאת ידי חובה.
מוּסַר כְּלָיוֹת
רגשות והרהורי חרטה, נקיפות מצפון. (המקור: ברפואה העתיקה, הכליות נחשבו לאיבר שאחראי על המוסר והמצפון).
מוֹסֵרָה
חבל לרתימת בהמה לעגלה. (ברבים: מוֹסְרוֹת - מושכות).
מוּפְשָט
ערטילאי, חסר ממשות פיסית, אבסטרקטי.
מוֹפֵת
1 - פלא.2 - דוגמה הראויה לחיקוי.
בְּאוֹתוֹת וּבְּמוֹפְתִים
באופן משכנע, באמצעות הוכחות חותכות.
מוֹץ
קליפת גרגירי התבואה, המושלכת לפני טחינתם. (^)
מוֹצָאוֹת
קורות, תולדות, השתלשלות האירועים בחייו של מישהו או משהו.
מוֹקֵד
1 - מדורה. 2 - מרכז, עיקר.
מוֹרָא
פחד, יראה.
מוֹרְבִּידִי
עוסק במוות או בנושאים חולניים ומבעיתים. (^)
מוֹרַת רוּחַ
חוסר שביעות רצון (היפוכה של קוֹרַת רוּחַ).
מוֹשֵך בְּעֵט
סופר, כותב ספרים.
מוֹשֵל בַּכִּיפָּה
מושל ביד רמה, שולט ללא עוררין.
מוֹתָר
1 - עודף, שארית.2 - עדיפות, יתרון.
לְמוֹתָר
מיותר, לא נחוץ.
מוֹתָר הַאָדָם מִן הַבְהֵמָה
המבדיל את האדם מהבהמה, יתרונו על-פניה.
מֶזֶג
1 - אופי, אישיות.2 - ערבוב, מהילה.
מוֹזֵג
בַּרְמֵן, עובד במסבאה.
מְזֵה רָעָב
מורעב.
מְחוֹלֵל
1 - יוצר. 2 - בהשאלה: גנרטור (יוצר זרם חשמלי). 3 - רוקד. (מלשון: מחול).
מְחֻוָּר
ברור, נהיר. (המקור: חיוור, לבן, מואר, שניתן לראותו בבירור).
מֵחוּשִׁים
כאבים.
מְחִיָּה
1 - סילוק, השמדה. 2 - ניגוב, ניקוי.
מְחִיטָת אף
קינוח אף, ניקוי האף.
מַחְלָפוֹת
שיער הראש (בדרך כלל קלוע לצמות). (^)
מַחֲלָצוֹת
בגדים מהודרים.
מְחֻפֶּה
שיש מעליו חיפוי (= כיסוי), מכוסה, מקורה.
מַחְצָבִים
חומרים המופקים מהאדמה באמצעות חציבה וכרייה.
מַחְתָּה
יָעֵה המשמש לטיפול בגחלים.
חָתָה
העביר גחלים ממקום למקום.
מַט לִנְפּוֹל
על סף קריסה, נוטה ליפול.
מֶטָאפוֹרָה
השאלה, שימוש במלה לא במשמעותה המילונית אלא באופן ציורי. (לדוגמה: חומת אדישות, זנב סיגריה, צל של תקווה).
מֶטָאפִיסִי
מעבר לפיסי, עניין מופשט וערטילאי שמעבר למציאות.
מַטֵּה לֶחֶם
מזון; מקור פרנסה, עיסוק.
נִשְׁבַּר מַטֵּה לַחְמוֹ
איבד את פרנסתו.
מְטוּרְזָן = מְפֻרְכָּס = מְגֻנְדָּר = מְהֻדָּר
לבוש באופן מקושט ומסוגנן, מיופה בצורה מוגזמת.
מְטִיל
גוש של מתכת.
מִטַּלְטְלִין
חפצים, דברים הניתנים להעברה וטלטול. (לעומת: נִכסי דלא ניידי = נדל”ן מבנים, קרקעות וכו’).
מְטֻלָּל
מכוסה בטל.
מַטְרוֹנָה = מַטְרוֹנִית
אישה כבודה והדורה.
מֵי אֲפְסַיִם
כינוי לדברים רדודים וחסרי חשיבות. (מילולית: מים רדודים).
מִי שָׂמְךָ?
מי מינה אותך? מה מקור סמכותך?
מִי שְנִכְוָה בְּרוֹתְחִין נִזְהַר בְּצוֹנְנִין
ניסיון כושל מוביל לזהירות רבה גם בסיטואציות פשוטות. (מילולית: מי שנכווה ממים רותחים ייזהר גם במים קרים).
מְיֻבָּל
מכוסה יבלות.
מִיזַנְתְרוֹפּ
שונא אנשים, מי שמתנשא ובז לאנשים.
מֵיזָע
חולצה ספורטיבית עבה וארוכת שרוולים, סווצ’ר (sweat shirt).
מִיטַת סְדוֹם
כינוי למצב דחוק, שאין בו אפשרות תמרון, כפייה של תנאים קבועים מראש.
מִילִיטַנְטִי
תוקפני, לוחמני.
מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ
ההנאה מדבר אסור גדולה יותר מההנאה מאותו דבר כשהוא מותר.
מְיָּמִים יָמִימָה = מִקַּדְמַת דְנָא
מאז ומעולם, משכבר הימים.
מֵימְרָה
אִמרה, פתגם.
מִין
כופר, אדם שמסרב לקבל עליו את האמונה הדתית השלטת.
נִתְפַּס לְמִינוּת
הפך להיות כופר. (מִין כופר, אדם שמסרב לקבל עליו את האמונה הדתית השלטת).
מֵירוּק
צחצוח, הברקה, ליטוש, ניקוי.
מְמוֹרָק
מלוטש, מצוחצח.
מִיתַת נְשִׁיקָה
מוות טבעי ללא ייסורים.
מָך
1 - עני, דל, רש, אביון. 2 - ענו, צנוע, שפל-רוח.
מַכְבֵּנָה
סיכת ראש (כיוון שמחברת יחד את השיער).
מְכוּנָף
שיש לו כנף או כנפיים.
מְכוֹרָה
מולדת, מקום מוצא.
נִתְכַּרְכְּמוּ פָּנָיו
פניו התעוותו מכאב או מצער; פניו קדרו והרצינו כאות לאי שביעות רצון. (^) (מְכוּרְכָּם - שצבעו צהוב-כתום כצבע הכרכום).
מַכּוֹת נֶאֱמָנוֹת
מכות קשות ומכאיבות.(^)
מִכָּל מָקוֹם
בכל אופן, בסיכומו של דבר.
מַכְלֵב
מכשיר לחיבור באמצעות סיכות. בלשון הדיבור: “שדכן” או “מהדק סיכות”.
מִכְמֹרֶת
רשת דייגים.
מִכְסָה
כמות מסוימת שנקבעה מראש.
מַכְשֵׁלָה
דבר העשוי לגרום לכישלון, קושי.
מִכְתָּבָה
שולחן כתיבה שמחובר אליו ארון עם תאים ומגירות.
מִכְתָּם
שיר קצר ושנון.
מַכְתֵּשׁ
1 - בור שנוצר בקרקע כתוצאה מתהליכים גיאולוגיים או פיצוץ. 2 - קערה המשמשת לכתישת גרגרים.
מִלֵּא פִּיו מַיִם
שתק, נמנע מלהתערב.
מְלָאוֹ לִבּוֹ
הֵעֵז, הרהיב עוז, הרהיב, מצא עוז בנפשו, הֵהִין.
מַלְאָך
1 - שליח, בלדר. 2 - כרוב, שׂרף, אראל.
מְלֶאכֶת מַחֲשֶבֶת
עבודה הדורשת מומחיות רבה.
מְלוּבּן
מלוהט באש עד היותו לבן. (^)
מַלְטֶשֶׁת
מכשיר המשמש לליטוש.
מֵלִיץ
1 - מתורגמן. 2 - מתווך, מי שבזכות לשונו הרהוטה מייצג אחרים, ממליץ עליהם.
(לְ)תִפְאֶרֶת הַמְּלִיצָה
תוספת לדברים הנאמרת לשם יופי וסגנון בלבד.
מְלִיץ יֹשֶר
סנגור, מי שטוען לזכותו של מישהו.
מְלִיצָה
דבר שנאמר בשפה גבוהה ולעיתים נפוחה.
נִמְלָץ
מליצי, פיוטי, בלשון גבוהה, שיש בה מליצות. (^)
מְלִיקָה
תלישת הראש, התזת ראש.
מַלְמָלָה
אריג דק.
מַלְקוֹחַ
שלל, ביזה.
מַלְקוֹש
גשם מאוחר בסוף עונת הגשמים.
מַמְּגוֹרָה
אמבר, אסם, מחסן לתבואה.
מִמַּה נַפְשָך
בכל מקרה, בין כך ובין כך התוצאה זהה. (^)
מְמוֹרָט
1 - מלוטש ומצוחצח (= מְמוֹרָק). 2 - בלוי מרוב שימוש, שחוק.
מֶמְשֶלֶת צְלָלִים
חברי מפלגת האופוזיציה המציגים עצמם כממשלה חלופית לקראת הבחירות הבאות. (^)
מִן הַמִנְיָן
1 - שהוא בין בעלי הזכויות המלאות, שייך לקבוצה. 2 - שגרתי, רגיל.
מָנָה אַחַת אַפַּיִים
תגובה קשה כפולה ומכופלת.
מָנוּי וְגָמוּר עִמוֹ
נחוש בדעתו.
לֹא נָס לֵיחוֹ
עדיין כוחו במותניו. (מילולית: עדיין לא ברחה ממנו לחלוחיתו).
מָנוֹס
מקלט, מקום לנוס אליו.
מִנִּי אָז
מאותו זמן והלאה.
מִנֵּיהּ וּבֵיהּ
1 - מה שעולה מהעניין עצמו. (מילולית: ממנו ובו). 2 - לאלתַר, מיד, בו במקום.
מִנְיָן
מספר, כמות, ובפרט: המספר 10 (כמספר המשתתפים הנדרש לתפילה בציבור).
מָנִיפֶסְט = מִנְשָׁר
גילוי דעת, הצהרה שמציגה השקפה פוליטית או מצע לפעולה.
מִנְעָל
נעל.
מַס שְפָתַיִם
אמירה שעיקרה לצאת ידי חובה ללא כוונה אמיתית מאחוריה, מן השפה ולחוץ.
מַסָּד
יסוד, בסיס.
מִן הַמַסָד וְעַד הַטְפָחוֹת
לגמרי, לחלוטין, מלמטה ועד למעלה, מן הקצה אל הקצה.(המקור: טְפָחוֹת = האבנים בקצה קיר, המחזיקות את הגג).
מִסְדָּר
1 - איגוד של אנשים לצורך מטרה משותפת, הפועל לפי תקנון מחייב. 2 - ארגון דתי נוצרי שחבריו חיים לפי חוקים מיוחדים באישור האפיפיור. 3 - קבוצת לובשי מדים המסתדרים בסדר מסוים הנקבע מראש. (^)
מַסָּה
מאמר קצר.
מְסוֹאָב
מזוהם, מלוכלך, מושחת, מאוס.
מְסוֹבָב
תולדה, תוצאה. (לעומת: סיבה).
מְסוּקָס
מחוספס, בעל בליטות.
מָסִיק
קטיף זיתים.
מַסֶכֶת
1 - פַּרַשָׁה, מערכת בעיות לדיון. 2 - תוכנית אמנותית המשלבת קטעי קריאה, שירה ומחזה.
מִסְעָד
משענת לגב או ליד.
מִסְפּוֹא
שם כולל לסוגי התבואה המשמשים מזון לבהמות.
מִסְּתָמָא
כנראה, מן הסתם.
מַעֲבֵה (היער)
מקום עמוק.
מַעֲדַנוֹת
בנחת, בשלווה.
מָעוֹז
מחסה, מקלט.
מְעוּשֶׂה
מלאכותי, שנעשה באופן מזויף וכפוי.
מָעוֹת
כינוי למטבעות, כסף קטן.
מַעֲלָה
1 - תכונה חיובית, יתרון. 2 - מדרגה.
מְעֻנָּב
1 - לבוש עניבה. 2 - לבוש באופן רשמי ומאופק.
מְעֻקָּב
בעל נפח, בעל שלושה מֵמַדים.
מַעֲקָשׁ
1 - מקום מפותל, דרך עקלקלה.2 - עניין קשה ומסובך, מכשול.
מַעֲרֶה
מקום גלוי וחשוף. (^)
מַעֲרֶה הַיַּעַר = קָרַחַת יַעַר
שטח ביער המפונה מעצים. (מַעֲרֶה מקום גלוי וחשוף. (^)).
מְעֻרְטָל
ערום, חשוף.
מַעֲשֵה מֶרְכָּבָה
דבר מורכב ומסובך.
מִפֶּה לְפֶה (מִפֶּה אֶל פֶּה)
מקצה לקצה, עד אפס מקום.
עִיר פְּרָזוֹת
עיר ללא חומה או ללא צבא.
מַפַּח נֶפֶש
אכזבה קשה, ייאוש.
מַפְסֶלֶת
כלי עבודה המשמש לפיסול.
מְפֻסְפָּס
שיש בו פסים.
מְפַעְפֵּעַ
1 - רותח וּמְבַעְבֵּעַ. 2 - מחלחל. 3 - מתפשט ומציף, משפיע יותר ויותר.
מִפְּקִידָה לִפְקִידָה
מפעם לפעם, מדי פעם, מזמן לזמן. (^)
מָצָא לוֹ מַהֲלָכִים
(נאמר על נוהג מסוים) נהיה רוֹוֵח ופופולארי.
מִצָה אֶת הַדִּין
החמיר, הקפיד על הדין.
מְצוֹדֵד
מקסים, שׁוֹבֶה את הלב.
מְצוּלָה
מים עמוקים.
מְצוֹעָף
1 - מטושטש, מעורפל. 2 - מכוסה ערפל או אד העוטף אותו כצעיף. (^)
מְצוּעֲצָע
מקושט ומעוטר בחוסר טעם, קיטש.
מָצוֹק
סלע זקוף וגבוה המתרומם בצורה אנכית. (^)
מְצִלָּה
1 - פעמון קטן. 2 - חלק ממערכת תופים העשוי מתכת.
מִצְנֶפֶת
1 - בד שכורכים מסביב לראש ומשמש לכיסויו. 2 - כובע בד עם קצה או קצוות מחודדים (ככובע ליצן או גמד).
מַצְעֶרֶת
שסתום המבקר את אספקת הדלק (במכונית - דוושת הגז).
מֵצַר
מצוקה, צרה, מועקה.
מֶצֶר
גבול.
לְלֹא מְצָרִים
ללא גבולות, בלתי מוגבל.
בֵּין הַמְּצָרִים
במצב קשה וחסר מוצא.
מָקָאמָה
סיפור שנון הכתוב בחרוזים והשופע הרפתקאות והומור. (^)
מָקַבְּרִי
מבעית, איום, מזוויע.
הוּמוֹר מָקַבְּרִי
הומור שחור, הומור שמכיל יסודות של זוועה.
מַקֶבֶת
פטיש, קוּרנָס.
מַקּוֹף
איזור מסוים הנמצא תחת פיקוחו של שוטר.
מִקָּח = מֶקַח
לקיחה, קניה.
מִקָּח וּמִמְכָּר
קניה ומכירה, מסחר. (^)
עָמַד עַל הַמֶּקַח
ניסה לקבל הנחה.
מִקְנֶה
שם כולל לצאן, בקר ובהמות עבודה.
מִקְסָם שָוְא
אשליה, דבר הנראה תחילה כמפתה, אך מתברר כבלתי אפשרי.
מִקְפָּא
ג’לי.
מֻקְצֶה מֵחֲמַת מִאוּס
שאין לנגוע בו, מנודה (מֻקְצֶה). (מילולית: שהוקצה לו מקום נפרד מכיוון שהוא מעורר מיאוס = גועל).
מִקְצוֹע
צלע של גוף תלת-מֵמדי.
מַקְרֵנָה
מכשיר להקרנת סרטים.
מִקְשָה
1 - שדה שבו מגדלים צמחים ממשפחת הדלועים (אבטיחים, קישואים, דלעות וכו’). 2 - דבר שלם, אחדות אחת (עשוי מקשה אחת = עשוי גוש אחד).
מַר נֶפֶש
ממורמר, מתוסכל.
מַרְבַד
1 - שטיח. 2 - שכבה המכסה משהו.
מַרְבֵּה רַגְלַיִם
בעל חיים בעל מספר רב של רגליים וגוף העשוי חוליות.
מִרְבָּץ
שיכבה, רובד, ריכוז גדול של מחצבים. (^)
מָרָה שְחוֹרָה
דיכאון, ראיית שחורות, פסימיות.
מְרוּפָּט
בלוי, קרוע, שחוק.
מְרוּפָּש
מלוכלך, מלא רפש ובוץ.
מְרוּשָּׁל
1 - מוזנח, לא מסודר בהופעתו. 2 - שנראה כאילו נעשה כלאחר יד, ללא תשומת לב. (^)
מַרְחֶשֶת
כלי לטיגון עמוק, מחבת עמוקה.
עָמַד בְּמִרְיוֹ
עמד בהתנגדותו, התעקש. (^)
מָרִית
1 - כף שטוחה המשמשת נגרים וצבעים, שפכטל. 2 - כלי הדומה לכף שטוחה המשמשת למריחה (במטבח).
מַרְכּוֹלֶת
סחורה למכירה או לקניה.
מַרְנִין
משמח.
מַרְעִין בִּישִין
צרות ופגעים, צרות צרורות.
מֶרְקָחָה
כינוי למצב של מהומה והתרגשות רבה.
מִרְקַחַת
1 - תערובת של חומרים שונים. 2 - ריבה.
מִרְקָקָה
כלי שנועד לירוק לתוכו.
מֻשָּׂא
אדם או דבר שעליו מתבצעת פעולה כלשהי או שאליו מכוונים רגשות או מחשבות כלשהם. (^)
מַשְׂאַת נֶפֶש / מַשְׂאַת לֵב
שאיפה עזה, דבר שאדם נושא אליו את נפשו. (^)
מִשְׁבָּר
גל גדול, נחשול.
מִשְׂגָּב
מחסה, מגן, מפלט.
מִשְׁגֶּה
שגיאה, טעות.
מַשׂוֹא פָּנִים
הפליה לטובה מסיבות לא ענייניות.
מַשּׂוּאָה
אבוקה, לפיד.
מְשׁוּבָה = מַהֲתַלָּה
שובבות, מעשה קונדסות.
מְשׁוּגָה = שְגָגָה
טעות, שגיאה.
מְשׁוּרְבָּב
1 - מושט, שלוח קדימה. 2 - שמוכנס שלא במקומו.
מַשׂוֹשׂ
שמחה, ששון.
מַשְׁחֶזֶת
מכשיר לליטוש ולהשחזה.
מַשָּׁט
מסע משותף של כמה כלי שיט.
מַשְׁטֵמָה
שנאה, איבה.
לִשְׂטֹם
לשנוא.
מָשַׁך אֶת יָדוֹ
התנער או הסתלק ממשהו, עזב.
מָשַׁל בְּרוּחוֹ
התאפק, לא התפרץ, נשאר רגוע.
מְשֻׁלְהָב
נרגש מאוד, נלהב.
מְשֻׁמָּד
מומר, יהודי שהמיר את דתו.
מַשְׁמִים
משעמם. (מלשון: שממה מדבר).
מִשְׁנֶה
1 - כפול ומכופל, רב מאוד. 2 - סגן.
מְשֻׁנָּן
בעל שיניים.
מִשְׁעוֹל
שביל, דרך צרה למעבר.
מַשָּׁק
שקשוק, רעש.
מִשְׁקָע
חומר השוקע בתחתית נוזל.
מִשְׁקָעִים
1 - חלקיקי מים נוזלים או מוצקים היורדים מן העננים בצורת גשם, שלג, ברד וגבישי קרח. 2 - עקבות של רגשות, זיכרונות, מאורעות וכד’ שנותרו בעקבות התנסות מסוימת, לרוב שלילית, ושקשה למחוק או לשכוח. (^)
מֶתֶג
1 - מַפְסֵק, מנגנון הגורם למכשיר חשמלי להידלק ולכבות. 2 - יתד מתכת ברתמה המחובר לרסן הבהמה ונתון בתוך פיה.
מִתּוֹך שֶלֹּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ
עסק בדבר מסוים לא מתוך אהבה לדבר עצמו אלא מסיבה אחרת, ובסוף הגיע לאהוב את הדבר עצמו.
מְתֵי מְעַט = מְתֵי מִסְפָּר
מעט אנשים, קומץ.
מִתְרָס
בריקדה, מחסום רחוב מאולתר. (מלשון: תריס = מגן).
נֵאוֹת
הסכים (בדרך כלל לאחר שכנועים רבים).
נֶאֱלָח
(נאמר על אדם) נתעב, בזוי, מאוס ומתועב.
נֶאֱמָנָה
באופן אמין, שניתן לסמוך עליו.
נֶאֱסַף אֶל עַמָיו
מת, נפטר.
נְאָצָה = נִאוּץ
השמצה, חירוף, גידוף.
נְאָקָה = אֲנָקָה
אנחה קשה מתוך כאבים וייסורים.
נֶבֶג
זרע’ של צמחים פשוטים כגון שרכים, אצות, פטריות וכו’.
נָבוּב
1 - חלול, שתוכו ריק. 2 - בהשאלה: ריקני, שטחי.
נְבִיטָה
תחילת הצמיחה.
נְבִירָה
חיטוט.
נָבָל
מנוול, שפל, בן-בליעל.
נִבְעָה
נִגלה, נחשף.
נִבְעָר
חסר השכלה, בּוּר.
נֹגַהּ = אוֹר נְגוֹהוֹת
אור קורן וזוהר, אור רב, זיו, נְהָרָה.
נָגַהּ
זרח, הפיץ אור.
נִגּוּחַ
תקיפה מילולית, הבעת ביקורת.
נָגִיד
מושל, שליט, אדם חשוב ונכבד.
נֶגַע
מכה, מחלה, פגע, צרה.
נִדְבָּך
בהשאלה: שיכבה, רובד. (המקור: שורת אבנים בבניין).
נְדוּנְיָה
כסף או רכוש שהורי הכלה נותנים לה, כבסיס לביתה העתידי. (לעומת: מוֹהַר הכסף שמשלם החתן להורי אשתו לעתיד בתמורה לבתם, בימינו מנהג המוהר רווח בעיקר אצל המוסלמים).
נִדְכָּא
מדוכדך, מושפל.
נָדָן
נרתיק החרב.
נְהִיָּה
הימשכות אחרי מישהו או משהו, התאוות אליו. (^)
נָהִיר
ברור, מובן, מחוּור.
נְהָמָה
קול עמום וחזק.
נְהָרָה = נֹגַהּ = אוֹר נְגוֹהוֹת
אור קורן וזוהר, אור רב.
נָהַר
קָרַן, זרח, הפיץ אור, נָגַה.
נוֹאָל
אווילי, טיפשי.
נוּגֶה
עצוב, עגום.
נוֹגֵע בַּדָּבָר
שייך לדבר, קשור אליו בדרך כלשהי, שיש לו עניין בדבר זה או שהדבר משפיע עליו בצורה כלשהי.
נוֹגֵשׂ
1 - מפקח על עבודה שדוחק ומזרז בכוח, רודה, מדכא. 2 - אויב אכזר.
נוֹחַ לִכְעוֹס
עצבני, מהיר חֵמה.
נוּל
מכונת אריגה.
נוֹפֶך
תוספת של גוון כלשהו או טון מסוים היוצרים תחושה ייחודית. (במקור: אחת מ- 12 אבני החן המוזכרות בתורה, ששובצו בחושן של הכוהן הגדול).
הוֹסִיף נוֹפֶך
הוסיף משהו, ייפה וקישט את הדבר בתוספת כלשהי.
נוֹפֵל ממישהו / ממשהו
נחות ממנו.
נוֹפֶת צוּפִים
מתיקות בצורה מלאכותית ומוגזמת.
נוֹקֵב
יסודי, חודר, מעמיק, חריף.