גיליון ללא שם - 2000 2513 Flashcards
מְלַחֵך פִּנְכָּה
חנפן.
פַּס
עבר מן העולם, היה ואיננו, נגמר.
פְּסֶבְדּוֹנִים
שם בדוי שתחתיו מפרסם סופר את יצירתו. (המקור: פסבדו = מדומה, לא אמיתי).
פִּסָּה
חתיכה קטנה.
פְּסִיחָה
דילוג.
פָּסַח עַל שְתֵי הַסְּעִיפִּים
לא הכריע, לא הגיע להחלטה ובכל פעם נהג באופן מנוגד לפעם הקודמת.
כְּפֶּסַע בֵּינוֹ לְבֵין הַמַּוֶת
היה קרוב מאוד למוות.
פַּעַם
צעד, פסע, שעל.
שַׂם פְּעָמָיו
יצא לדרך, הלך לעֵבֶר.
פְּצִירָה = שׁוֹפִין
כלי המשמש לשיוף והחלקה.
פִּקֵּח
1 - שאינו עיוור, שלם בחושיו. 2 - חכם, נבון.
פְּקִיעָה
1 - הישברות, היקרעות, הינתקות. 2 - סיום התוקף, ביטול.
פְּקִיקָה
סגירה בפקק.
פָקִיר
נזיר החי חיי דלות ומתנזר מתענוגות החיים.
פָּקַק
סגר באמצעות פקק.
פַּרְגּוֹד
מסך, וילון, מחיצה.
פַּרְגּוֹל
שוט, מגלב.
פְּרַגְמָטִי
מעשי.
פְּרֻדָּה
מולקולה.
פְּרוֹבִינְצְיָה
עיר שדה, מקום הנמצא הרחק מהבירה או ממרכזי התרבות של המדינה.
פְּרוֹזָה
סיפורת, ענף ספרותי המתמקד בסיפורים (בשונה משירה).
פְּרוֹזָאִי
ענייני, שגרתי, משעמם.
פְּרוֹפִיל = צְדוּדִית
מראה מהצד.
פִּרְזוּל
1 - בבנייה: התקנת אביזרים ממתכת. 2 - אצל סוסים: חיבור פרסות לרגלי הסוס.
פֶּרַח
טירון, מי שעובר הכשרה למקצוע מסוים.
פָּרְחָה נִשְׁמָתוֹ
1 - מת, יצאה נשמתו. 2 - כמעט התעלף.
פַּרְטִיזָנִי
שנעשה ביוזמה פרטית, באופן מקומי, ללא הכוונה ולא במסגרת תוכנית כוללת.
פַּרְטִיטוּרָה
דף תווים של יצירה, שבו מופיעים התפקידים של כל הכלים במקביל.
פַּרְטָנִי
1 - מפורט, יורד לפרטים. 2 - יחידני, שמיועד לאחד.
פְּרִי בֶּטֶן
צאצא, מי שיצא מבטנה של האם.
נִפְרַע מִמִּישֶׁהוּ
נקם בו.
פְּרִיפָה
1 - רכיסה, חיבור באמצעות סיכות או כפתורים. 2 - סִיכָּה לבגד.
פָּרִיץ
כינוי שהשתמשו בו בגולה לבעל אחוזה או אציל ששילמו לו מִסים.
פְּרִיצוּת
התנהגות לא מוסרית; הפקרות מינית, זנות.
פְּרִישָׁה
1 - עזיבת תפקיד או עיסוק. 2 - התבדלות.
פְּרִישוּת
1 - הינזרות מתענוגות. 2 - היבּדלות, התבודדות, התבדלות.
פַּרְנָס
מנהיג, איש ציבור.
פַּרְסָה
1 - החלק הקשה שבתחתית הרגליים של בעלי-חיים, טֶלֶף. 2 - יחידת מרחק (כארבעה וחצי ק”מ).
תָּ”ק פַּרְסַה
מרחק גדול מאוד. (מילולית: 500 פרסאות. פרסה היא מידת אורך קדומה שאורכה בקירוב 4.5 ק”מ).
פַּרְפְּרָאוֹת
1 - (בארוחה) קינוח. 2 - דברים משעשעים שבאים כתוספת לעניינים רציניים.
פֶּרֶץ
1 - זרם חזק המתפרץ בפתאומיות. (בהשאלה: ביטוי רגשות עזים בהתפרצות פתאומית). 2 - סדק, שבר.
פַּשְׁטָנִי
שטחי, שגורם לדבר להיראות פשוט מכפי שהוא.
פִּשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו
בחן וביקר את עצמו.
פִּשְפָּש
שער קטן, פתח קטן בתוך שער. (^)
פַּת קִיבָּר
לחם עוני.
פִּתּוּחִים
צורות ודמויות שמגולפות בחומר לשם קישוט.
לְפַתֵּחַ
לחרות או לגלף צורות בחומר.
פִּתְחוֹן פֶּה
אפשרות לטעון טענות, הזדמנות להעברת ביקורת.
פְּתַלְתַּל
עקלקל, מפותל, לא ישר.
צֹאן מַרְעִיתּוֹ
כינוי לקהל או לקהילה ביחס למנהיגם הרוחני. (^)
צָבֶה
נפוח, תפוח.
צָד אֶת אָזְנוֹ
סיקרן אותו בדברים שהשמיע.
צַד אֶת לִבּוֹ
הקסים אותו.
צָד אֶת מַבָּטוֹ = צָד אֶת עֵינוֹ
משך את תשומת ליבו, גירה את מבטו.
צְדַעַיִם
רקות, צידי הגולגולת.
צַדְקָנוּת
התחסדות, צדיקות לכאורה.
צָהֳלָה
1 - צחוק, קריאת שמחה וגיל. 2 - צניפה, הקול שמשמיע הסוס.
צֹהַר
אשנב, חלון קטן, חָרָך.
צַוָּארוֹן כָּחוֹל
כינוי לשכבה החברתית העוסקת בייצור ובעבודת כפיים. (^)
צוֹק הָעִתִּים
שעה קשה. (מלשון: מצוקה).
צוּר
סלע גדול.
צוּר מַחְצַבְתוֹ
מקורו, שורשיו, הרקע ממנו צמח.
צַח
זך, טהור, נקי.
צָחוֹר
לבן.
צִחְצוּחַ חַרָבוֹת
1 - הערכות לקרב מילולי, רעיוני וכד’. (מילולית: ליטוש חרבות לקראת הקרב). 2 - התנצחות, ויכוח סוער. (^)
צִיבּוּר
1 - ערמה, אוסף. 2 - אוכלוסיה מסוימת, קהל.
צִידּוּד
1 - הפניה הצידה. 2 - נטייה לצִדו של, תמיכה ב-.
צִיָּה
מדבר, ישימון.
צִינָּה
1 - קור. 2 - מגן מתכת קדום שהגן על כל גופו של הלוחם.
צִיפּוֹרֶן
הקצה המתכתי של עט נובע.
צִיץ
ניצן, ראשית הפריחה.
צִיצִית
קְווּצַת שיער או קְווּצַת חוטים (= גְדִיל).
צַיְקָן
קמצן, כִּילָי.
צִיר
1 - שליח, מיופה כוח. 2 - מיץ, רוטב. 3 - כאב. 4 - האמצעי המחבר את הדלת למסגרתה ומאפשר את סיבובה. 5 - קו התקדמות, מסלול, דרך, תְוַאי (בעיקר בשימוש צבאי).
צֶלֶם
דמות, צורה.
צַלְמָוֶת
1 - חושך כבד, אפלה גמורה, עלטה מוחלטת. 2 - מצב של צרה גדולה, מועקה כבדה. (^)
גֵּיא צַלְמָוֶת
מקום נורא, שמסוכן להיות בו.
צִלְצָל
כידון המחובר לחבל ארוך, המשמש לציד ימי. (^)
צָמִיג
סמיך, דביק.
צָמִית
איכר (אריס) המשועבד לעולם.
צַמְרִירִי
מכוסה צמר, או בעל תכונות של צמר, כגון רכוּת ושעירוּת.
צָנִין
קוץ.
הַיָה לִצְנִינִים בְּעֵינָיו
הרגיז אותו, הציק לו מאוד.
צְנִיפָה
הקול שמשמיע הסוס, צהלה.
צָפוּד
(נאמר בעיקר על עור) מכווץ, יבש, מצומק, מקומט (במיוחד בשל יובש, קור ). (^)
צִפּוֹר הַנֶפֶש
החלק הרגיש והיקר ביותר, בבת העין.
צִפְחָה
סוג של משטח סלעי.
צַפַּחַת
כלי קיבול קטן לנוזלים, כד קטן, פך.
צַפִּיחִית
עוגה, רקיק, תופין, פכסם.
צַפִּיחִית בִּדְבַש
1 - כינוי למאכל מתוק וערב ביותר. 2 - בהשאלה: נאמר באירוניה על דבר או אדם שמתיקותו מוגזמת או אינה הולמת. (^)
צָפִיר
תיש צעיר.
צַפְרָא
בוקר.
צַפְרִיר
רוח בוקר נעימה.
צִקְלוֹן
תרמיל, ילקוט, אמתחת. (להבדיל מ: צִיקְלוֹן - כינוי לסופה גדולה וחזקה).
צַר = צוֹרֵר = קָם
אויב, שונא.
צָרוּף
נקי, טהור, מזוקק, שאין בו דופי.(^)
צָרוּת מוֹחִין
טיפשות.
צְרִיחַ
מגדל צר המזדקר מתוך מבנה גדול.
צֹרֶך (צַו) הַשָּׁעָה
דבר נחוץ ביותר, הדבר הדרוש והנכון בנקודה זו בזמן.
קַב
1 - מידה קטנה. 2 - משענת (קָבַּיִם).
קֳבָל עַם וְעֵדָה
בגלוי, לעיני כל, בפומבי, בפרהסיה.
קְבָס = קֶבֶס
גועל, בחילה, זָרָא.
קָבַע מַסְמְרוֹת בַּדָּבָר
ניסח ככללים קבועים שאין לשנותם.
קְדוֹמָנִי
הנמצא לפנים, קדמי או הקדמי ביותר.
קַדַּחְתָּנוּת
מהירות מוגזמת, בהילות יתרה.
רוּחַ קָדִים
רוח מזרחית יבשה וחמה.
קַדָּר
יוצר כלי חרס.
קֵהֶה
שאינו חד.
קַו פָּרָשַׁת הַמַּיִם
נקודת זמן שממנה ואילך הדברים לא יחזרו להיות כפי שהיו.
קוֹבַע
קסדה.
קוּבַּעַת
כוס, גביע.
קוֹדֶקְס
ספר חוקים.
קוֹדֵר = קְדוֹרָנִי
1 - כהה, שחור, חשוך. 2 - עצוב, מדוכא, עגמומי, עגום, נכה רוח.
קָדְרוּ פָּנָיו
התעצב מאד. (מילולית: פניו השחירו).
קוֹהֶרֶנְטִי
עקבי, סדור, הגיוני.
קְווּצָּה
קבוצה של שערות, ציצת שערות. (^)
קוֹטֵל קָנִים
אדם שאינו משכיל, ואין להסתמך על דבריו.
אֵינוֹ קוֹטֵל קָנִים
מומחה, מי שכדאי לסמוך על דבריו.
קוֹל קוֹרֵא בַּמִדְבָּר
קריאה ללא מענה, דברים הנופלים על אוזניים ערלות.
קוּלְמוּס
עט, מכשיר לכתיבה בדיו (בדרך כלל נוצה או קנה דק).
תָּלָה בּוֹ אֶת הַקוֹלָר
האשים אותו, הטיל עליו את האחריות.
קוֹמְמִיוּת
1 - בקומה זקופה, בראש מורם, בגאווה. (מלשון: לקום, לעמוד). 2 - עצמאות מדינית. (^)
קוֹנְפֶדֶרָצְיָה
התאגדות של מדינות בתחומים מסוימים כך שכל אחת שומרת על עצמאותה. (^)
קוֹנְקְרֶטִי
מוחשי, ספציפי.
קוּף הַמַּחַט
החור שבראש המחט.
קוֹפִיץ
סכין לקיצוץ בשר.
קוּפַּת שְׁרָצִים תְּלוּיָה לוֹ מֵאֲחוֹרָיו
כינוי לאדם מפוקפק שעברו גדוש בעבירות.
קוֹצוֹ שֶׁל יוֹד
דבר קטן וחסר ערך. (מילולית: הצ’ופצ’יק של האות יוד).
מַקְפִּיד עַל קוֹצוֹ שֶׁל יוֹד
מדקדק ומקפיד בצורה קיצונית.
קוּר
חוט דקיק שנטווה על-ידי חרקים וזחלים.
קוּרֵי שֵׁנָה
חוטים דמיוניים שכאילו מתוחים על עיניו ופניו של אדם שזה עתה התעורר משינה (כרמז לכך שעדיין לא התעורר). (^)
קוֹרֶט = קוּרְטוֹב
קמצוץ, כמות קטנה.
קוּרְיוֹז
מאורע מעניין ומסקרן, מקרה מבדח.
קוּרְנָס
פטיש כבד.
קוֹרֶקְטִי
ענייני, הוגן ומנומס, אך לא יותר מזה.
קוֹרַת רוּחַ
הנאה, נחת. (ההיפך מ: מוֹרַת רוּחַ).
קוֹשֵׁר
מי שמתכנן קֶשֶׁר (הפיכת השלטון), מי שמתכוון למרוד, מתקומם.
מְקַטְרֵג
טוען כנגד, מלמד חובה. (ההיפך מ: מסנגר, מְלִיץ יֹשֶר).
קִטֵּעַ
קטוע יד או רגל.
קַיִט
נופש בקיץ.
קַיְטָן
חדר קטן.
עָבַד בִּמְלֹא הַקִיטוֹר
עבד במרץ, בכל הכוח והמהירות.
קִילּוּחַ
זרימה, שטף.
לקוֹנֵן
להספיד, להשמיע דברי קינה על מת או על חורבן וצרה.
קִיצֵּץ אֶת כְּנָפָיו
הגביל מישהו, לא הניח לו ליצור ולפעול בחופשיות.
קִיקְיוֹנִי
שולי וזמני, שעתיד לחלוף במהירות.
קִיתוֹן
כד, כלי לנוזלים, עביט.
שָׁפַךְ עָלָיו קִיתוֹן שֶׁל צוֹנְנִים
כיבה את התלהבותו בכך שלעג לו.
שָׁפַךְ עָלָיו קִיתוֹן שֶׁל רוֹתְחִין
גער בו, הטיח בו דברים קשים. (^)
קַל דַּעַת
פזיז, נמהר, שלא שוקל את צעדיו.
קַל רַגְלַיִם
רץ מהר, זריז.
קַלְגַּס
חייל אכזר השייך לצבא כובש ומדכא.
קָלוֹרְיָה
יחידת מידה לחום.
קַלַּחַת
1 - סיר גדול לבישול, דוּד. 2 - עשייה סוערת ונרגשת, תסבוכת, מרקחה.
קָלְטָה אָזְנוֹ
שמע במקרה.
קָלִי
טוסט, צנים, פכסם.
קְלִיעָה
יצירת מקלעת: ליפוף שיער, ענפים, חוטים וכיו”ב ליצירת צמה או אריג; שזירה, אריגה.
קְלַסְתֵּר פָּנִים
תווי פניו של האדם.
קֶלַע
רוגטקה. כלי קטן, עשוי עור או חבל, המשמש ליידוי של אבנים למרחק.
קָם
אויב, שונא, צר. (מלשון: קם עליך, נלחם בך).
קַמָּאִי
שמקורו בימי בראשית, ראשוני, הִיוּלִי.
קָמָה
שם כולל לתבואה לפני הקציר.
קָמוּץ
סגור, מכווץ, מהודק.
קִמּוּץ
צמצום, הפחתה, מנהג של חסכנות או קמצנות.
קָמוּר = מְקֻמָּר
עשוי בצורת קשת או כיפה, גבנוני. (ההיפך מ: קָעוּר).
קְמִילָה
נבילה, כמישה, התייבשות.
קִמְעָא
מעט, קצת.
קִמְעוֹנוּת
מכירה ליחידים.
קָנָה את עוֹלָמוֹ
זכה להצלחה רבה ולפרסום.
קָנָה שְׁבִיתָה
התיישב במקום ישיבת קבע, נאחז במקום.
קִנְטוּר
הקנטה, סניטה, הכעסה, הרגזה, עקיצה.
קַנְטְרָן
שמרבה להקניט, שנוהג לסכסך ולהרגיז.
קֻנְטְרֵס
פרסום מודפס הכולל עמוד אחד או כמה, בדרך כלל לא כרוכים יחדיו.
קְסַרְקְטִין
מחנה צבאי.
קֶסֶת
כלי לדיו, דְּיוֹתָה.
קָפָא עַל שְׁמָרָיו
לא השתנה, לא התקדם.
קְפִיצָה
סגירה בחוזקה, כיווץ או הידוק, בעיקר של שפתיים או ידיים. (^)
קָפַץ (קָמַץ) אֶת יָדוֹ
סירב לתת, נהג כקמצן.
קָץ
מאס, בחל, היה לו לזרא.
קָצָה נַפְשׁוֹ
נמאס עליו.
מַקְצֵרָה
מכונה המשמשת לקציר.
קֶצֶף
כעס, חֵמָה, חרי אף, עֵברה, זעם, חרון.
קֹצֶר יָד
חוסר יכולת, אין-אונים, אוזלת יד, אימפוטנציה.
קֹצֶר רוּחַ
חוסר סבלנות, חוסר מנוחה.
קַצְרָנוּת
שיטת כתיבה המאפשרת לתעד בקיצור רב ובזמן אמת את מה שנאמר. רווחת בבתי משפט.
קָרָא בֵּין הַשּוּרוֹת = קָרָא בֵּין הַשּׁיטִין
תפס את הכוונה הסמויה שבדבר, הבין את הרמז.
קָרָא דְרוֹר
שילח לחופשי, שחרר.
קַרְדּוֹם
גרזן, מכשיר לחטיבת עצים או לחפירה.
קַרְדּוֹם לַחְפֹּר בּוֹ
השתמש בדבר לתועלתו האישית.
קַרְדִּינָלִי
משמעותי, מרכזי.
קָרוּא
1 - מוזמן, אורח. 2 - מי שקראו בשמו.
קֵרוּי
התקנת תקרה, עשיית גג.
קֵרֵחַ מִכָּאן וּמִכָּאן
מי שמנסה להשיג שני דברים בבת אחת ומפסיד את שניהם. (^) (המקור: סיפור על אדם שהיו לו שתי נשים. הצעירה הייתה תולשת לו את השערות הלבנות, כדי שיראה צעיר, והמבוגרת את השחורות).
קִרְטוּעַ
התנדנדות והטלטלות בחוסר יציבות.
קִרְיָה
עיר, כְּרָך.
קְרִישָׁה
הפיכה של נוזל לסמיך.
קֶרֶן זָווִית
פינה, מקום שבו לא שמים לב לדבר.
קֶרֶן רְחוֹב
פינת רחוב.
קֶרֶת
עיר, כרך, קריה, מקום יישוב, פרובינציה. (^)
קַרְתָּנִי
פרובינציאלי, צר אופקים, בעל תכונות של בן עיר קטנה. (קֶרֶת - עיר, כרך, קריה, מקום יישוב, פרובינציה (^)).
קַשׁ וּגְבָבָה
דברים חסרי ערך, חסרי חשיבות.
קְשֵׁה לֵב
רשע.
קְשֵׁה עֹרֶף
עקשן, סרבן.
קֶשֶׁר אַמִּיץ
קירבה רבה, קשר נפשי חזק.
קֶשֶר גּוֹרְדִי
תסבוכת שקשה לצאת ממנה.
קָשַׁר כְּתָרִים
השמיע דברי הלל ושבח למישהו או למשהו.
קַת
1 - החלק האחורי של כלי נשק אישי שמשעינים על הכתף בזמן הירי. 2 - ידית עץ ארוכה בכלֵי עבודה מסוימים. (^)
קָתֶדְרָה
במה קטנה, דוכן מוגבה שעליו עומד מרצה או נואם.
רָאָה אֶת הַנּוֹלָד
צפה את העתיד.
רָאָה מְהִרְהוּרֵי לִבּוֹ
נוטה לראות דברים על-פי דמיונו או על-פי מה שנוח לו.
רָאָה צֵל הָרִים כְּהָרִים
הפריז, ראה סכנה במקום שאין סכנה.
רֵאשִׁית חָכְמָה
ראשית כל, כתנאי ראשוני.
רְבָב
כתם, פגם.
מְרוּבָּב
מוכתם, מלוכלך.
רְבָבָה = רִיבּוֹא
עשרת אלפים.
רְבוּתָא
יתרון.
רָבִיב
גשם, מטר.
רָבִיד
שרשרת לצוואר, ענק.
רְבִיכָה
תערובת של קמח עם מים או שמן, המשמשת לעיבוי תבשילים.
רָבַץ לְפִתְחוֹ
מצוי בסביבתו הקרובה, שרוי בסמוך אליו.(^)
רַבָּתִי
גדולה, מורחבת.
לֹא בְּאָלֶף רַבָּתִי
לא! סירוב מוחלט.
רֶגֶב
גוש עפר.
רְגִימָה
יידוי אבנים, סקילה.
רְדִיד
צעיף, כיסוי לכתפיים.
רַהַב
גאווה, יהירות.
רָהוּי
הססני, חסר ביטחון.
רַהַט
שוקת. קערה גדולה, עשויה עץ או אבן, המשמשת להשקיית בהמות.
רוֹאֶה שְׁחוֹרוֹת
צופה עתיד קודר, פֶּסִימִיסְט.
רוּחַ נְמוּכָה
הכנעה, ענווה יתרה. (^)
רוּחַ פְּרָצִים
רוח חזקה הפורצת מכיוונים שונים דרך פתחים אחדים. (^)
רוּחַ רָעָה
טרוף דעת, שיגעון.
רְוָיָה
תחושת גודש או עודף.
לִרְווֹת
לשתות עד שאין עוד תחושת צמא.
רוּם
גובה.
רוֹמָח
חנית, כידון.
רָז
סוד, תעלומה.
רֹחַב יָד = רֹחַב לֵב
נדיבות.
רֵחַיִם
מתקן עשוי אבנים שבעזרתן נטחנת החיטה לקמח (האבן העליונה נקראת רֶכֶב, והתחתונה שֶכֶב).
רֵחַיִם עַל צַוָּארוֹ
כינוי לעול, לנטל כבד.
רָחֵל = רְחֵלָה
כבשה בוגרת.
רָחַץ בְּנִקְּיוֹן כַּפָּיו
התנער מאחריות. (המקור: כשנמצא חלל בקרבת ישוב ולא ברור כיצד נהרג, נדרשים נכבדי הישוב, בטקס ציבורי, להכריז שאין להם ולבני עירם כל אחריות למה שאירע, וכחלק מהטקס הם רוחצים את ידיהם).
רַחֲשֵׁי לֵב
הרהורים, רצונות ורגשות כמוסים.
רִיבָה
נערה, צעירה.
רִיבּוּד
ה”שכבה” החברתית, המיקום בסולם החברתי.
רִיבִּית קְצוּצָה
ריבית מופרזת העושקת את הלווה.
רִיטּוּשׁ
קריעה לגזרים, שיסוע.
רִינּוּן
1 - שירה, זימרה. 2 - בהשאלה: דיבה, השמעת דברים בגנותו של מישהו, “ללכלך”.
רִינָּה = רֹן
1 - שירה, בעיקר שירה שמחה. 2 - שמחה, צהלה, גילה.
רִיצּוּד
1 - (כשנאמר על קרני שמש, אור וכד’) תנועות מהירות ומקריות לכל עבר. 2 - (כשנאמר על עיניים) התרוצצות העיניים בחוריהן בחוסר מנוחה. 3 - (כשנאמר על תמונת טלוויזיה) תזוזות מקוטעות עקב תקלה טכנית. (^)
רִיצּוּי
פִּיוס, שיכוך הכעס.
רֵיקָם
בידיים ריקות, בחוסר כל.
רִיקּוּעַ
1 - רידוד, הפיכה לשטוח. 2 - חתיכת מתכת שהושטחה.
רֵישָׁא
החלק הראשון. (ההיפך מ: סֵיפָא = הסוף).
רַך לֵב = מוּג לֵב
פחדן.
מוֹרֶך לֵב
פחדנות.
רַכָּב
נוהג בכרכרה רתומה לסוס, עגלון.
רָכִיל
דיבה, לשון הרע, רכילות.
הָלַך רָכִיל
הוציא דיבה, ריכל.
רְכִינָה
התכופפות, גהירה, גחינה.
רְכִיסָה
סגירת רוכסן או כפתור.
רֶכֶס
שרשרת הרים או גבעות.
רָמָה
1 - אֵזור הררי גבוה. 2 - דרגה, רובד.
רִמָּה
זחל של חרקים מסוימים.
רְמִיָּה
רמאות, מרמה, שקר, הונאה.
רֶמֶץ
שיירי גחלים, אפר חם שעוד יש בו גצים.
רֶמֶשׂ
שם כולל לחרקים וזוחלים למיניהם.
רֶסֶן
1 - רתמת ראש הבהמה. 2 - בהשאלה: סייג, מגבלה, בלימה.
הֶחְזִיק בְּרֶסֶן הַשִּׁלְטוֹן
שלט, משל.
הִתִיר אֶת הָרֶסֶן = שִׁחְרֵר אֶת הָרֶסֶן
שחרר מכל מגבלה, הפקיר, נתן חופש מוחלט. (^)
שְלוּחַ רֶסֶן
פרוע, חסר מעצורים עצמיים.
רְעַבְתָּן
גרגרן, זללן.
רָעַד כְּעָלֶה נִדָּף
רעד מאוד מתוך פחד גדול, התחלחל, חשש מאוד.
רָעָה חוֹלָה
תופעה שלילית.
רַף
1 - מדף, קורה. 2 - בהשאלה: סף, דרישה, אתגר.
רָפֶה
חלש, חסר כוח.
בְּשָׂפָה רָפָה
בקול נמוך, במלמול; באי-רצון, רק מתוך תחושת חובה לומר משהו. (^)
נִרְפֶּה
עצלן, מתבטל.
רִיפָּה אֶת יָדָיו
החליש את מרצו ונכונותו של מישהו, ייאש אותו, הניא אותו, “הוציא לו את הרוח מהמפרשים”.
רְפֵה שֵׂכֶל
מוגבל בשכלו.
רִפְיוֹן רוּחַ = רִפְיוֹן יָדַיִּם
חולשה, ייאוש, חוסר מרץ.
רַפְרֶפֶת
פודינג, מאכל קינוח.
רֶפֶש
בוץ, לכלוך.
רָקִיעַ
שמיים.
רְקִיעָה
דריכה בכוח, הקשת הרגל בקרקע.
דָּג רְקָק
כינוי לאנשים פחותי חשיבות. (מילולית: דגים קטנים ועלובים החיים בשלולית).
רָשׁ
עני, דל, אביון, מך.
כִּבְשַֹת הָרָשׁ
כינוי למקרה שבו לוקחים לאדם עני גם את המעט שיש לו. (המקור: דוד המלך פיתה את בת שבע, אשתו של אוריה החיתי, וכדי להוכיח אותו על מעשיו נתן הנביא מספר לו משל על עשיר שגנב את הכבשה היחידה של איש עני).
לַעַג לָרָשׁ
מעשה או אמירה שמדגישים בפני החלש את חולשתו.
רְשׁוּת הַיָּחִיד
מקום השייך לאדם או למוסד פרטי.
רְשׁוּת הָרַבִּים
מקום ציבורי.
רֶשֶׁף
ניצוץ, גץ.
רוֹשֵׁף
מתיז ניצוצות.
רָתַם אֶת הָעֲגָלָה לִפְנֵי הַסּוּסִים
קִלקל מכיוון שלא פעל בסדר הגיוני, עשה מוקדם את מה שעדיף שיקרה מאוחר יותר.
שָׁאוֹן
רעש, המולה.
שְׁאַט נֶפֶש
סלידה, מיאוס.
שְׁאֵר בָּשָׂר
קרוב משפחה.
שְׁאָר רוּחַ
נשמה יתרה, כשרים רוחניים נעלים כגון תובנה, רגישות, פתיחות, ראייה מקיפה וכוללת, עומק מחשבה וכד’. (^)
שֵׁבֶט
1 - מקל שמכים באמצעותו. 2 - ענף מגזע העם, משפחה מורחבת. 3 - שלטון.
שֵׁבֶט הַבִּקֹּרֶת
ביקורת קשה, קשיחותה של הביקורת.
שְׁבִיב
1 - ניצוץ, זיק. 2 - בהשאלה: שמץ, קורטוב. (^)
שָׁבִיס
כיסוי ראש לנשים.
שַׁבְּלוֹנִי
שיגרתי, מוכר, חסר ייחוד. (מלשון: שבלונה).
שֶׁבֶר
1 - אסון, צרה. מופיע בביטויים: שוֹד וָשֶבֶר (שפירושו: אוי ואבוי! נורא ואיום!) או זַעֲקַת שֶבֶר (שפירושו: זעקת כאב על צער גדול או על אסון שקרה). 2 - תבואה. מכאן נגזר הביטוי: לִשְבּוֹר שֶבֶר שפירושו: להביא פרנסה.
שָׁגוּר
רהוט, שרגילים להשתמש בו.(^)
שַׂגִּיא = שַׂגִּיב
עצום, כביר.
שָׂגָה
גבה, גדל.
שָׁדוּף
1 - רזה מאוד. 2 - (כשנאמר על צמח) מצומק ומיובש. 3 - בהשאלה: נבוב, חסר תוכן.
שִׁדָּפוֹן
התייבשות גידולי שדה, מכת יובש עקב רוח יבשה וחמה.
שְׁדֵמָה
שדה תבואה או כרם.
שֶׁדֶר
הודעה העוברת מאדם לאחר.
שְׂדֵרָה
1 - שורת אנשים. 2 - רחוב ובו שורות של עצים לאורכו.
שֶׂה
טלה, כבש צעיר.
שֶׂה תָּמִים
כינוי לאדם שנראה תמים והגון רק למראית עין.
שִׁהוּי
עיכוב, איחור, דיחוי.
שָׁהוּת = שְׁהוּת
פנאי, משך זמן מספיק, ארכה.
שׁוֹבֵב אֶת נַפְשׁוֹ (של מישהו)
עודד אותו, שימח אותו.
מְשׁוֹבֵב נֶפֶשׁ
מהנה באופן יוצא דופן.
שׁוֹבֶה לֵב
גורם לרגשות חיבה ואהבה כלפיו.
שׁוֹבֶל
1 - שוליים. 2 - עקבות במים או באוויר.
שְׁוֵה נֶפֶשׁ
אדיש.
שִׁוּוּי
הענקה, הקנייה (של מראה, רושם, דימוי וכו’).
שִיוָּה בְּנַפְשוֹ
תיאר לעצמו.
שׁוֹחֵר
חובב, בעל עניין במשהו.
שׁוֹך
הירגעות של סערה, רגש וכדומה.
שׁוּלְיָה
חניך, טירון, עוזר לאוּמן.
שׂוּמָה עָלָיו
חובה עליו, צריך.
נִישׁוֹם
מי ששָׁמים אותו, אומדים את הכנסתו לצורכי מס.
שַׁמַּאי
מי שתפקידו לשוּם, לערוך שומה.
שׁוֹמֵר סַף
“דוֹרמֶן”, אדם השומר על הכניסה למקום.
שׁוֹעַ
עשיר, בעל הון, אציל. (מלה זו מופיעה בעיקר בצורת הרבים: שועים).
שַׁוְעָה
צעקה, קריאה לעזרה.
שִׁיוַע
1 - צעק, זעק, קרא לעזרה.2 - בהשאלה: היה זקוק מאוד למשהו.
שׁוֹקֶת
כלי עמוק להשקיית בהמות.
עוֹמֵד בִּפְנֵי שׁוֹקֶת שְבוּרָה
ניצב במצב של חוסר אונים וחוסר מוצא, נוכח מצב קשה מאוד וללא פתרון (בדרך כלל לאחר שינוי קיצוני לרעה). (^)
“שׁוּר!”
ראה! הבט! הסתכל!
שָׁחוּחַ
כפוף, מוטה כלפי מטה.
שָׁח = הִשְׁתּוֹחֵחַ
התכופף, גחן, גהר, רכן.
שָׁחוּן
חם ויבש מאוד, בעיקר בשל היעדר גשמים.(^)
שְׁחִיקָה
1 - כתישה, כתיתה, פרור לאבקה.2 - בהשאלה: התשה.
שַׁחַל
אריה, לביא, כפיר, לַיִש.
שַׁחַץ
שחצנות, יהירות.
שִׂחֲקָה לוֹ הַשָּׁעָה
שיחק מזלו, הצליח.
שְׁחָקִים
שמיים.
שִׁחֵר לְפִתְחוֹ (של מישהו)
ביקש את קרבתו מתוך רצון לחלוק לו כבוד או לזכות בטובת הנאה.
חֲסַר שַחַר
חסר ביסוס, שקרי, חסר מובן.
מִשַּחַר נְעוּרָיו
מילדותו, מגיל מאוד מוקדם.
שַׁחַר
1 - פשר, מובן.2 - דמדומי בוקר, שעת בוקר מוקדמת.
שַׁחַת
1 - בור, שוּחָה.2 - תבואה המשמשת כמספוא למאכל בהמות.
שָׁטַח (אֶת) טַעֲנוֹתָיו (לִפְנֵי מִישֶהוּ)
השמיע את קובלנותיו באוזניו, פרט את טענותיו בפניו. (^)
שָׁטַח בַּקָשָׁתוֹ בְּפָנָיו
ביקש מאד, התחנן, חילה את פניו.
שִׂטְנָה
שִנאה עזה.
שִׁיג וָשִׂיח
חילופי דברים, מגע עם גורם כלשהו.
שִׁידָּה
ארון נמוך.
שִׂידּוּד
תִּחוּחַ, פרור רגבי קרקע (על ידי חרישה או עידור).
שִׁידּוּד מַעֲרָכוֹת
שינוי מהפכני מהיסוד, שינוי כללי של מערכות כללים או יחסים.
שָׁכַך
נָח, שָקַט, נרגע.
שִׂיכּוּל
הצלבה, החלפה.
שִׁיכּוֹר כְּלוֹט
שיכור עד אובדן הכרה.
שִׁיסּוּי
גירוי לתקוף, הסתה לתקיפת מישהו.
שִׁיסּוּעַ
ביתוק, קריעה לשניים.
שִׁסֵּעַ אֶת דְּבָרָיו
התפרץ לדבריו וקטע אותם.
שִׁיסּוּף
חיתוך עמוק.
שִׁיפּוּי
פיצוי כספי הניתן לאדם בעקבות נזק שנגרם לו.
שְׁיָר
שארית, מה שנותר.
הִשְׁתַּיֵּר
נשאר, נותר.
שֵׁירוּת דּוֹב
משהו שמטרתו להועיל אך גורם לתוצאות רעות.
שִׁירַת הַבַּרְבּוּר
כינוי ליצירה הטובה האחרונה של אומן לפני הפסקת פעילותו או מותו.
שָׁכַב עִם אֲבוֹתָיו
מת.
שֶׂכְוִי
תרנגול, גבר.
שְׁכִיב מְרַע
חולה אנוש, חולה על ערש דווי, גוסס.
שְׂכִיָּה
קישוט, חפץ נוי. (^)
שְׂכִיּוֹת חֶמְדָּה
חפצים נדירים יפים במיוחד בעלי ערך רב. (^)
שְׂכַלְתָן
רציונליסט, מי שמעדיף שכל על רגש.
שֶׁכֶם
החלק העליון של הגב.
שַׁלְהֶבֶת
להבה, אש.
שִׁלְהוּב
גרימת התרגשות רבה, ליבוי יצרים ורגשות.
שֶׁלַח
חרב קצרה.
שָׁלַח יָד בְּנַפְשוֹ
התאבד.
שָׁלַח יָדוֹ
1 - לקח לעצמו, גנב.2 - עסק ב-.
מִשְׁלַח יָד
עיסוק, מקצוע.
שְׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם
כדאי לפעול בהווה גם כשלא רואים לכך תוצאות מיידיות, מתוך תקווה שמעשה זה יניב פירות בעתיד. (^)
שַׁלְמוֹנִים
שוחד.
שָׂם (הִנִּיח) אֶת כַּסְפּוֹ עַל קֶרֶן הַצְּבִי
השקיע את כספו במקום מפוקפק, במקום שבו הוא צפוי להפסידו.
שָׂם דְּבָרִים בְּפִיו
אמר לו מה להגיד.
שָׂם לְאַל
הכשיל, סיכל.
שָׂם נַפְשוֹ בְּכַפּוֹ
העמיד את עצמו בסכנה.
שִׂמְחַת עֲנִיִים
שמחה עלובה על משהו פעוט (כמו “נחמה פורתא”).
שְׁמִיטָּה
עזיבה, ויתור, נטישה.
מַה עִנְיַן שְׁמִיטָּה לְהַר סִינַי?
איך זה קשור לעניין? מה הקשר בין הדברים השונים האלה?
שָׁמִיר וָשַׁיִת
שמות שני קוצים, המייצגים הזנחה ועזובה.
שָׁנִי
צבע אדום עז המופק מסוג תולעים מסוים (תולעי שני).
שְׁנִיוּת
כפילות, דוּאַלִיוּת, שני הפכים בפרט אחד.
שְׁנִינָה
1 - חידוד, אמירה חריפה שיש בה עוקץ.2 - לעג, בוז. (^)
שֶׁנֶף
וניל.
שֶׁנֶץ
רצועה, חבל או סרט המשמשים לקישוט, לקשירה או לרכיסה. (^)
שְׁנַת יְשָׁרִים
שינה עמוקה, ללא נדודי שינה.
שְׁנָתוֹת
קווים או סימנים על כלי מדידה, לציון הגדלים הנמדדים.
שָׁעָה אֲרוּכָּה
זמן רב.
שָׁעָה קַלָּה
זמן קצר.
לְשִׁעוּרִין
טיפין טיפין, לא בבת אחת.
שְׁעָטָה
ריצה מהירה תוך השמעת קולות רמים של הרגליים.
שַׁעַטְנֵז
הכלאה בין דברים שונים שאינם מתאימים זה לזה.
שָׂעִיר
תיש.
עַל כָּל צַעַד וָשַׁעַל
בכל מקום.
שִׁעֲרוּך
הערכה מחדש.
שְׁעַת כּוֹשֶר
הזדמנות מתאימה.
שִׁעֲתוּק
העתקה מדויקת של יצירה מקורית.
שִׁפּוּלֵי
תחתית, החלק הנמוך בדבר.
שָׁפוּף
כפוף, שחוח, גחון.
שַׁפִּיר
(הגייה רווחת: שָׁפִיר) טוב, סביר, מניח את הדעת.
שָׁפַר חֶלְקוֹ = שָׁפַר עָלָיו גּוֹרָלוֹ
הצליח, התמזל מזלו.
שָׁפַך אֶש וְגוֹפְרִית
זעם, כעס, קילל, גידף, חירף.
שָׁפַך אֶת הַתִינוֹק עִם מֵי הָאַמְבָּט
ניסה להיפטר מהחלק הטפל ואיבד אגב כך גם את העיקר. (^)
שָׁפָל
1 - נחות, עלוב.2 - נמוך, קטן.
שִׁפְלוּת
נבזות, שחיתות, ניוון מוסרי.
שְׁפַל רוּחַ
עניו, צנוע.
שֶׁצֶף
שֶטֶף, זרם חזק.
בְּשֶׁצֶף קֶצֶף
ברוגז רב (קצף = כעס).
שַׂק וָאֶפֶר
דימוי המציין אבל כבד. (המקור: מנהגי האבלות כללו לבישת שק והתכסות באפר).
שִׁקּוּף
הצגת דבר כפי שהוא; הצגה אמינה של דבר באמצעות דבר אחר המצביע על מהותו.
שִׁקּוּץ
תועבה, דבר מאוס.
שָׁקְעָה שִׁמְשוֹ
ירד מגדולתו.
שֶׁקֶץ
דבר מאוס ודוחה.
שִׁרְבּוּב
1 - הכנסת פרט במקום לא נכון או לא מתאים, לרוב בטעות.2 - הושטה של איבר בגוף, הבלטתו ומתיחתו. (^)
שְׂרָד
שֵרוּת, פקידות.
בִּגְדֵי שְׂרָד
מדים רשמיים. (שְׂרָד - שֵרוּת, פקידות).
דִּירַת שְׂרָד
מעון ממשלתי.
שִׂרְטוֹן
גבעה על קרקעית הים.
שָׂרִיג
ענף של צמח, ובייחוד של צמח מטפס.
שָׁרִיר וְקַיָם
ודָאִי, מאושר ובעל תוקף.
שְׁרִירוּת לֵב
מימוש בלתי מוגבל של רצון, עוצמה או שלטון, תוך חוסר התחשבות בזולת. (^)
שָׁרָך
סוג של צמח מטפס.
שֵׂרַך דְרָכָיו
סר מדרך הישר, יצא לתרבות רעה.
שַׂרְעַפִּים
מחשבות, הרהורים, הגיגים, עשתונות.
שָׂרָף
מלאך, כרוב, אֶרְאֵל.
שְׂרָרָה
שלטון, ממשל.
רוֹדֵף שְׂרָרָה
להוט אחר הכבוד שבשלטון.
שָׂשׂ אֱלֵי קְרָב
שמח להילחם, בדרך-כלל בהקשר של ויכוח מילולי.
שֵׁת
אֲחוֹרַיִים, עכוז, תחת, טוסיק.
שְׂתוּם עַיִן
עיוור בעין אחת.
שְׁתִי וָעֵרֶב
לאורך ולרוחב.
תְּאֵב דַּעַת
מי שמשתוקק להשכיל ולהרחיב את אופקיו.
תַּאֲוַת בְּשָׂרִים
תשוקה מינית חזקה ביותר.
תֵּבֵל וּמְלוֹאָה
עולם ומלואו, ה-כל.
תַּבְלִיט
צורת פיסול שבה הדמויות בולטות מתוך משטח בגבהים שונים.
תֶּבֶן
קש.
מַתְבֵּן
מחסן לתבן.
תַּגְּרָן
מוכר בשוק, רוכל, סוחר קטן.
תָּהָה עַל קַנְקַנּוֹ
בדק אותו, ניסה לעמוד על טיבו.
תּוֹאֲנָה
תירוץ, אמתלה, עילה.
תּוּגָה
יגון, עצב.
תָּוֶוך
אמצע, מרכז.
בַּתָּוֶוך
באמצע, שמשני צדדיו יש דברים אחרים, שהוא תיכון.
תּוֹחֶלֶת
תקווה, ציפייה, סיכוי. (מלשון: לייחל = לצַפות).
מוֹכִיח בַּשַּׁעַר
מתרה, מוקיע, מעין “מבקר המדינה” המקומי.
תּוֹמְכָה = תְּמוֹכָה
סמוכה, משענת, קורות לתמיכה.
תּוּפִין
עוגה, רקיק, צפיחית.
תּוֹר
1 - תקופה, עידן.2 - סוג של יונת בר.
תּוֹשֶׁבֶת
בסיס, יסוד, כן שעליו מציבים מכשיר.
תּוּשִׁיָה
עֵצה, כושר המצאה, חוכמה.
תְּזָזִית
שיגעון, טירוף.
אֲחוּז תְּזָזִית
היסטרי, מתנהג כמוכה טירוף.
תִּחוּחַ
פירור אדמה על-ידי עידור.
תְּחוּלָה
המועד שבו נכנס חוק לתוקף, מועד ההחלה של החוק.
תָּחוּם
מגודר, מוגבל.
תְּחִינָה
בקשת רחמים.
תְּחִיקָּה
חקיקה, קביעת חוקים במדינה.
תַּחְלִיב
1 - בכימיה: תערובת נוזלים שאינם מתערבבים זה בזה.2 - בקוסמטיקה: תכשיר קוסמטי לטיפוח העור.
תַּחְרִיט
חריטה על אבן, עץ או במתכת.
תַּחֲשִׁיב
חישוב הוצאות.
תַּחַת
1 - בִּמְקום.2 - נתון ל-, שרוי ב-.
תֵּיאוֹלוֹגְיָה
הפילוסופיה של הדת.
תֵּיאוֹקְרַטְיָה
שלטון שאנשי דת עומדים בראשו.
תִּיבּוּל
1 - הוספת תבלינים למזון.2 - בהשאלה: שיבוץ פתגמים, חידודי לשון וכד’ כדי לגוון את הנאמר. (^)
תִּיכוֹן
אמצעי, הנמצא בתווך.
תִּימְרוֹת עָשָן
עמודי העשן העולים משריפה.
תִּינּוּי
תיאור, סיפור.
תִּינָה אֲהָבִים
התעלס, התמזמז, התלטף.
תִּינָה אֶת צָרוֹתָיו
סיפר על צרותיו.
תִּיתוֹרֶת = תִּיתוֹרָה
שוליים בולטים מסביב לכלי או מסביב לכובע.
תְּכוּלָה
1 - הכמות המקסימלית שניתן להכניס לגוף כלשהו.2 - תוכן, מה שיש בתוך גוף כלשהו.
תְּכוּנָה
פעילות.
מָלֵא תְּכוּנָה
שוקק חיים, מלא פעילות.
תְּכִיפוּת
רציפות, תדירות, התרחשות לעיתים קרובות בזה אחר זה.
לִתְכֹּף
לחזור בתכיפות, להתקיים בתדירות גבוהה.
בְּתַכְלִית
בהחלט, לחלוטין, לגמרי.
תַּכְרִיכִים
בדים ובגדים שבהם עוטפים את גופת המת לפני קבורתה.
תַּכְתִּיב
כפייה לפעול בצורה מסוימת, למלא אחר תנאים מסוימים. (^)
תֵּל
גבעה מלאכותית, ערמה, גל.
תִּלֵי תִּילִים
ערימות על גבי ערימות, כינוי לשֶפַע וריבוי של דבר-מה. (^)
תָּלוּי וְעוֹמֵד
ממתין להכרעה. (במקור: מי שדינו עדיין לא נגזר).
תָּלוּי עַל בְּלִימָה
רופף, על סף נפילה או התרסקות (לאו דווקא פיזית). (מילולית: תלוי על “בלי מה” = תלוי על בלי משהו. כלומר, אין לו במה להיתלות).
תְּלוּלִית
ערימה קטנה, תל קטן.
תְּלִי
1 - מִתְלֶה, קולב.2 - נרתיק לחיצים, אשפה.
תֶּלֶם
חריץ שהמחרשה עושה באדמה.
תָּם
1 - (תואר) שלם, מושלם, ללא פגם, ללא דופי.2 - (מישהו) תמים, נאיבי, לא פיקח.3 - (מישהו) נוהג ביושר, בהגינות ובפשטות.
תִּמָּהוֹן
פליאה, השתוממות.
לִתְמוֹהַּ
להתפלא, להשתומם.
תָּמִיר
גבוה (גבוה כעץ התמר).