ראסל Flashcards
ביטוי מורה
ביטוי שמורה רק עקב צורתו הדקדוקית - לא חייב להצביע על משהו בפועל
יכול להורות על כלום - שקרי: “המלך הנוכחי של צרפת”
על דבר אחד - אמיתי: “המלכה הנוכחית של אנגליה”
או על משהו דו משמעי ועמום: “אדם כלשהו”.
הבעיה באפיסטמולוגיה האמפיריציסטית ופתרונה
איך ניתן להתייחס לישות שאין לנו גישה אליה?
יש להבחין בין ידיעה באמצעות תיאור לידיעה באמצעות הכרות
נבחין בין - הפסוק המורכב (נושא-נשוא) לבין הפסוקים המרכיבים (שמות ופרדיקטים).
יש הכרה ישירה, ויש הכרה דרך ניתוח משפטים מורים אודות משהו.
בעיית המלך הקירח
הופך את מה שנראה כמו נושא לטענת קיום – לא “המלך הנוכחי של צרפת” אלא “קיים דבר כך שהוא המלך הנוכחי של צרפת”, שזו טענה שניתן לחייב או לשלול.
“המלך הנוכחי של צרפת הוא קירח” נראה אבסורדי, שכן אין מלך נוכחי לצרפת.
כדי לפתור אבסורד זה, יש רק לנתח את המשפט ע”י תחשיב הפרדיקטים:
“קיים דבר כך שהוא המלך של צרפת, ולכל דבר נכון שאם הוא המלך של צרפת אז הוא הדבר הראשון (בעצם, זה אומר שיש רק מלך אחד) וגם נכון שהוא קירח”.
כך נוכל לומר את המשפט כולו, בלי להתחייב לכך שיש מלך לצרפת
ביקורת על גישות אחרות במאמר
מיינוג
פרגה
מיינוג טוען כי המלך לא ממשי אך אמיתי במידת מה אמיתי (כמו המלט)
כל פסוק נושא-נשוא הוא כזה.
ראסל מבקר אותו וטוען כי חוק הסתירה, לפיו שתי משפטים יכולים להיות נכונים (ויש לטעון טענת יש), אינו
מאפשר זאת
פרגה גורס כי יש קבוצה ריקה כזו, וניתן להחליף את המינוח לכל מינוח אקראי אחר
והמשפט יישמר. כך נדע שהוא שקרי
- ראסל ביקר אותו שאומנם הוא פותר את הסתירה הלוגית אבל מבחינה מהותית המשפט יאבד מהמשמעות ולכן זה ניתוח מלאכותי (וגם לא מבדיל בין משפטים שקריים מסוגים שונים)
הערך המוסף של הפילוסופיה האנליטית על בלשנות
יש לה נגישות ללוגיקה וליחסי נביעה. יש לה השלכה לסוגיות פילוסופיות. באופן מובלע, התזה האמפיריציסטית נתפסת בה כמובנת מאליה.
חידות וחשיבותן + החידות במאמר
החידות הן לפילוסופיה מה שהניסויים הם למדע – דברים לבחון את הפילוסופיה אל מולם על מנת לאשש או להפריך אותה.
- חידת הזהות
- חידת השלישי מן הנמנע
- חידת האין
אנטי מהותיות
את האנליטים לא מעניין אם פרדיקט מסוים מהותי לשם שהוא חל עליו או לא. אצל קונטיננטלים זה יותר מהותי.
כימאי יגיד לנו שהיותם של מים H2O מהותית להם יותר מהעובדה שלעתים הם זורמים בצינורות המוביל הארצי – לאנליטים זה לא משנה.
ראסל הורג את אלוהים
דוגמה להתייחסות אנליטית לבעיות פילוסופיות. יש הוכחה לקיום האם שהולכת ככה: “אלוהים הוא הישות הכוללת את כל השלמויות + אחת השלמויות היא קיום => אלוהים קיים”.
ראסל טוען שהפסוק האמיתי מתחיל ב “קיים דבר כך שהדבר הזה הוא אלוהים ו…” – אז החלק הראשון יכול כבר להיות שגוי, וזה מפריך את ההוכחה.
כיצד המאפיינים האנליטים באו לידי ביטוי אצל ראסל
בהירות - מתחיל מהגדרות, מתקדם בצורה לוגית.
לוגיקה – השימוש בכמתים ובפרדיקטים הוא שמקדם אותנו מבחינה פילוסופית
התמקדות בשפה.
* חידות ולא שיטה.
* מאמר קצר
אין התייחסות לפילו’ יוונית ולמסורת. יש זיקה לשאלות פילו’ קלאסיות, אבל אין עניין לפרש פילוסופים קודמים.
* אין השלכות פוליטיות.
רקע - התפתחויות המתמטיקה
עד סוף המאה ה19- היו שני מושגים מתמטיים שנותרו לא בהירים: ) 1( גבול ; ) 2( פונקציה. כאשר אלו הוגדרו, ראסל
הושפע משני אלו בפיתוחו את התאוריה הפילוסופית שלו.
חידת הזהות (חוק הסובסטיטוציה)
ופתרונה
: “ג’ורג’ רצה לדעת אם סקוט הוא המחבר של ווברלי”. אנחנו יודעים שסקוט הוא אכן המחבר של ווברלי. אם נציב, כמו שהנחנו שאפשר, ניתן לומר כי “ג’ורג’ רוצה לדעת אם סקוט הוא סקוט”, מה שנשמע אבסורדי.
הנחות: אם א’ וב’ זהים, אז כל תכונה שחלה על א’ חלה על ב’ ולהיפך.
פתרון של ראסל: להצרין בצורה כזו שנפריד בין מאפיין לנושא
המחבר של ווברלי אינו שם פרטי אלא תיאור מיידע, ולכן נצרין אותו עם כמתים:
חידת השלישי מן הנמנע
כל טענה היא אמיתית או שהשלילה שלה אמיתית, ואין אפשרות שלישית
אבל המלך הקירח נכון וגם לא נכון
הפירוק לפסוקים מרכיבים פותר זאת.
חידת האין
איך נוכל להגיד משפט כמו “איוב לא היה ולא נברא”? אם כך, איך אפשר לדבר עליו בכלל?
- הפתרון: להגדיר את “איוב” גם כתכונה, כפרדיקט, ולא כשם פרטי.
כך, אפשר לדבר על התכונה “להיות איוב”, ולא על איוב כשם פרטי, ולשלול אותה.
הטענה האפיסטמית של ראסל:
כל הדברים שאין לנו היכרות איתם אינם שמות פרטיים – הם תיאורים
מיידעים סמויים. רק דברים קונקרטיים שאני יכולה להצביע עליהם הם שמות פרטיים.
אם אפשר להוסיף ה’ הידיעה – זו תכונה )המלך של צ רפת(.
אם זה מקבל ריבוי – זו תכונה )המלכים של צרפ ת(.
אם אפשר לשלול – זו תכונה. ) לא המלך של צרפת(
עיקרון ה אק סטנציונליות
אם א וב זהים ניתן להחליך ביניהם ללא איבוד ערך
דוגמא להבעיה היא גורג והחבר סקוט - חידה 1