ראיות חלק אחרון Flashcards
מומחים ומדע-חקיקה?
חקיקה
חוות דעת מומחה ותעודת רופא
20. בית המשפט רשאי, אם אין הוא רואה חשש לעיוות דין, לקבל כראיה, בכתב, חוות דעתו של מומחה בשאלה שבמדע, שבמחקר, שבאמנות או שבידיעה מקצועית (להלן - חוות דעת), ותעודה של רופא על מצב בריאותו של אדם (להלן - תעודת רופא).
26. (א) הוראות סימן זה אינן גורעות מכוחו של בית המשפט לצוות כי מומחה או רופא או עובד הציבור ייחקרו בבית המשפט, ובית המשפט ייעתר לבקשתו של בעל דין לצוות על כך.
(ב) נתברר לבית המשפט שבקשתו של בעל דין לחקור מומחה או רופא או עובד הציבור בבית המשפט באה לשם קנטור או מתוך קלות דעת, רשאי הוא להטיל על המבקש את הוצאות החקירה.
מומחה כותב חו”ד, זה הסטנדרט. אם חו”ד פוגעת משמעותית בעמדה שאני מייצג ניתן לחקור. ניתן לפקפק במקצועיות, בתזה, במיומנות, בסטנדרטים שלי בחקירה נגדית. אם יתברר שהבאנו את מומחה סתם אז אנחנו עלולים לחטוף הוצאות.
במשפט הפלילי, סעיף 111 לחסד”פ – מומחה מטעם ביהמ”ש. הסמכות של ביהמ”ש בהליך הפלילי להביא מומחה מטעמו היא מצומצמת: חשבונאות, בדיקה טכנית או חישוב, ולצורך הבאת הראיות שלפניו. במשפט פלילי מי שמביא מומחים אלו התביעה וההגנה וביהמ”ש שומע ולא מתערב.
במשפט האזרחי יש את תקנות הסד”א, 126-127 ו-137. המשפט האזרחי יוצר סטנדרט שכאשר אנחנו מעלים טענה רפואית חייבים להביא רופא, זה לא קיים במשפט הפלילי. אנחנו יכולים להגיש שאדם נפגע, הקורבן יספר את הסיפור והסיפור יכול לעמוד גם בלי מומחה. ביהמ”ש קובע האם זה עבר את רף ההוכחה או לא. אפשר לקבוע שנגרם נזק גם בלי רופא. הסטנדרט הזה מקשה מאוד במיוחד שאין כסף לשלם על זה.
תקנה 128. בפלילי, אני בתור נאשם לא יכול להגיד שישלחו את המתלוננת לבדיקה רפואית, אבל במשפט האזרחי, אם התביעה נסמכת על חווד רפואית שנגרם נזק אפשר לדרוש שאותו אדם יבדק על ידי רופא מטעמו של הצד השני.
תקנה 130, ביהמ”ש יכול למנות מומחה מטעמו. ביהמ”ש משתמש במומחים שונים כדי לבאר שאלות עובדתיות.
מדע ומומחים
ההבדלים בין עד מומחה לעד רגיל:
- למומחה יש תחליף, בניגוד לעד רגיל. תמיד יש עוד מומחים.
- הוא לא היה עד לאירוע, הוא עושה שימוש בידע המקצועי ובמומחיות שלו, ומגיע למסקנה שהיא מעבר לעובדות שידועות לנו.
- רק המומחה יודע לעבור מן העובדות למסקנות – בשאלות מדעיות או שאלות מקצועיות הדורשות מומחיות. אנחנו צריכים אותו על מנת לעשות את המעבר מ-א’ ל-ב’.
-
המומחה יכול להעיד גם על עובדות וגם על מסקנות. לדוגמה פתולוג, יעיד על הפצעים שמצא בגופה, שזה עניין עובדתי, ויסיק מזה מסקנה לגבי סיבת המוות. זו עדות סברה שבד”כ אינה קבילה אלא אם העד הוא עד מומחה. עדות סברה אסורה בד”כ כי זו עדות לגבי משהו שאינו בתחום ידיעתו הישירה של העד, והמעבר מהעובדות לסברה ולמסקנות, היא מתפקידו של ביהמ”ש.
* *5. לעד המומחה יש יתרון על בית המשפט – כי הוא מומחה בתחום עליו הוא מעיד,** בעוד בית המשפט אינו מומחה בתחום זה. לכן לביהמ”ש קשה לבקר את המהלך של הוצאת המסקנות על ידי המומחה. גם לצדדים קשה מול מומחה, כי קשה לחקור אותו בתחום מומחיותו – עקב היתרון העצום שיש לו במידע בתחום זה.
מומחים ומדע
ראיה מדעית חדשה?
פס”ד ביאזי (קבילות פוליגרף).תנאים:
- כללית - האם התאוריה החדשה היא מדע והאם המדע מהסוג הזה מספיק אמין כדי לתת לנו תשובות מהימנות לגבי סיבתיות בין א ל-ב. נפעיל את מבחן ההכרה בקהילה המדעית. נשאל האם הקהילה המדעית מכירה במדע החדש ככלי מדעי מהימן. אם ההכרעה בשאלה הראשונה תהיה חיובית, לא יהיה צורך להוכיח אותה בכל משפט מחדש. זה יוצר סוג של חזקה, שעליה בתי המשפט יוכלו להסתמך בעתיד.
- שאלה ספציפית האם במקרה הנדון יש נתון א, והאם אפשר לעבור ממנו למסקנה ב.
לגבי פוליגרףבפרשת ביאזי בית המשפט (בך) בודק את הפרקטיקה המקובלת במדינות אחרות, ומוצא שברוב המדינות לא מקבלים תוצאות פוליגרף כראיה במשפט פלילי. עם זאת בכל העולם משתמשים בו ככלי חקירה, ובשיטת הפח”מ (פריט חקירה מוכמן) אמינותו עולה על 90%. בך אומר שאם נקבל את זה כראיה מדעית אנשים ילמדו איך לרמות את המכשיר.
חשש אחר הוא העברת כוח ההכרעה מבית המשפט למומחה. פוליגרף מתיימר להכריע בשאלה של כנות העד. אבל זה בדיוק תפקידו של בית המשפט. לכן לכאורה אחד מהם מיותר. בית המשפט לא אוהב את זה ומעדיף שלא לקבל את הפוליגרף כראיה מדעית קבילה במשפט פלילי, אלא רק במשפט אזרחי, ורק אם קיימת הסכמה של שני הצדדים.
DNA
ראיה מדעית?
עולות 2 שאלות:
1. האם בדיקת DNA היא מדע מהימן?(פסק: ניתן לקבל ד.נ.א!)
- האם יש לסמוך על הבדיקה במקרה הנדון.
-
האם התיאוריה מקובלת בקרב הקהילה המדעית? מבחן הפופולריות.
* *2. מה שיעור הטעויות שיכול להיות.** - _שאלה על המקרה הספציפי, האם הבדיקה הספציפית נערכה ע”פ התיאוריה. _
אומר עו”ד פלדמן – DNA היא ראיה כל כך קונקלוסיבית, שאין שום דרך להפריך אותה, ולכן אסור להשתמש בה. כי היא מוציאה את שיקול הדעת מידי בית המשפט. חשין לא משתכנע וקובע שחוזקה של הראיה הוא טיעון לטובתה ולא לרעתה. אפשר להתמודד עמה על ידי בית המשפט והוא שיכריע בין המומחים.
ביהמ”ש מקבל את הראיה ומכריז עליה כראיה חזקה מאד. אם אנחנו מקבלים עדות ראיה וודאי שנקבל ראיית DNA. השופט טירקל משתמש במטאפורה שה-DNA כאילו מצלם אותנו במקום מסויים.
כשאנחנו לא מבינים משהו אנחנו משתמשים במטאפורות למשהו שאנחנו כן מכירים. זה גם מה שטירקל עושה. למרות שבית המשפט לא יכול לראות את התוצאה בעיניים שלו, כמו בבליסטיקה או בט”א, טירקל שמח לקבל ראיה כל כך חזקה.
מי הוא מומחה?
פסד שוורץ
השופט לוי קובע שהמומחית מאד מנוסה ולכן הוא לא מאמין שהתבלבלה בניסוח בחוות הדעת הראשונה. לעניין הראית עצמם אין לבית המשפט כלים לקבוע אם הראיות מבוססות מדעית או לא, אבל יש בפניו חוו”ד של מומחה בתחום,
_פלילי מול אזרחי / מטפל מול מומחה _
פרשת ההדחקה (פלונית).
אזרחי מול פלילי:במשפט אזרחי בימ”ש יכול לבקש חוות דעת מומחים, ויכול למנות מומחה עצמאי נייטרלי, ובהסכמת הצדדים להסתמך על חוות דעתו בלבד. בפלילי הוא צריך טעמים מיוחדים שירשמו כדי למנות מומחה, מתוך ההנחה שהתביעה במשפט הפלילי מעסיקה מומחים נייטרליים, כי חזקה על התביעה שהיא רוצה לחשוף את האמת ולאו דווקא לנצח. (השופט עמית). (כולם לקוד קידה לחזקה המופרכת. צ.פ.)
ועמית קובע שעדותה אינה עדות מומחה, זו עדות של מטפל. אי אפשר ללבוש את שני הכובעים באותו הליך. מומחה אחר מונה לצורך התביעה האזרחית, ועמית מסרב לתת לחוות דעתו משקל מלא, כיוון שהיא ניתנה קודם לכן בתביעה האזרחית והוא קיבל עבורה תשלום, מתוך ציפיה שיתן חוו”ד שתתמוך בעמדת התובעת.
מתי צריכים להביא מומחים?
• רצח וזיהוי קולי
פס”ד ז’אנו:
הכלל שמשתמע מז’אנו, זה שאם ביהמ”ש מסוגל להגיע למסקנה אז אנחנו לא צריכים את המומחים. צריך את המומחה רק במקרים קשים שביהמ”ש לא יכול לעשות את הקפיצה, אבל בכל מקום שניתן להסיק מסקנות לבד, אין צורך במומחה.
הקביעה השיפוטית במשפט הפלילי
נטלים:
• אין להשיב לאשמה: סעיף 158 -אם חושבים שאין ראיות לכאורה, עוצרים. צריך לזכות. פס”ד זרקה – אחרי שביהמ”ש מרשיע ומצמצם את הטענה הזזאת הוא גם דן אותו למוות. בשתי שורות. בלי הנמקה.
פס”ד כחלון אנחנו לא בודקים משקל בשלב הזה ולא מהימנות אלא מניחים שביהמ”ש ייחס מהימנות כזאת בהמשך הדרך.
*התובע הביא עד מדינה לפרשת התביעה וחוץ ממנו לא הביא כלום. האם כשופטים מזכים את הנתבע באין להשיב לאשמה? ביהמ”ש אמר שמספיק את ה_ראיה הראשית ולא צריך את התוספת בשלב הזה. _
הקביעה השיפוטית במשפט הפלילי
חזקות:
פ_ס”ד מרום _השופט מצא מבחין בין 3 סוגי חזקות:
חזקה חלוטה – שאינה ניתנת לסתירה. זה כמו דין מהותי שמנוסח כחזקה. זו חזקה נדירה ובעייתית. דוגמה: מי שמסרב לתת דוגמת נשיפה לצורך בדיקת אלכוהול. חזקה חלוטה שנהג שיכור.
לא ניתן להציג ראיות לסתירת חזקה חלוטה.
היא נועדה לפתור סוג מסויים של בעיה עבור המשפט. היא יוצרת בעיה של פער בין האמת העובדתית לאמת המשפטית. יש בה מימד ערכי כי רק מסיבה ערכית ניתן ליצור במכוון פער בין האמת העובדתית לאמת המשפטית.
חזקה שבדין – שנקבעה בחוק באופן מפורש.
חזקה שבעובדה – חזקה שביהמ”ש ייצר, כדי לתת תשובה שהיא ברירת המחדל בסוג מסויים של שאלות אשר מגיעות לעתים קרובות להכרעת ביהמ”ש, וביהמ”ש מזה קשר סיבתי כללי שחוזר לעתים קרובות. כך לדוגמה כאשר יש קשר של תלות בין מוריש ליורש, לעתים קרובות יש גם השפעה בלתי הוגנת, ולכן ביהמ”ש קבע חזקה שמעבירה את נטל השכנוע לצד השני.
יש ויכוח לא לגמרי מוכרע לגבי הבדל בין חזקה שבעובדה לבין חזקה שבדין – כשהכוונה לחזקה שבחוק. הויכוח הוא האם חזקה שבעובדה מעבירה רק את נטל הראיה או גם את נטל השכנוע.
השופט מצא אומר בדעת מיעוט שרק חזקה שבדין מעבירה לצד השני את נטל השכנוע.
דוגמה לחזקה שבדין – הדבר מדבר בעד עצמו – סעיף 41 לפקנ”ז. מצא אומר שזו דוגמה שבדין שמעבירה את נטל השכנוע לצד השני. (למרות שהפקנ”ז מדבר במונח “עליו הראיה” – אבל הכוונה לפי מצא לנטל השכנוע).
השופטים בייניש ואור חולקים על מצא, ואומרים שגם חזקה שבעובדה יכולה להעביר את נטל השכנוע. הקריטריון הוא לא מקור החזקה דין או פסיקה, אלא תכלית החזקה, סיבת יצירתה הרקע וכו’.
חשין מדבר על חזקות מתחזות. חזקה היא בצורה של הוכחתי א, ואני מסיק מזה ב. חשין אומר שיש חזקות מתחזות שהן מלכתחילה משחקות משחק של נטלים. לדוגמה חזקת השפיות. לא צריך להוכיח את הבסיס העובדתי. את א. לכן זה לא עניין של חזקה אלא של נטל. אם הנאשם רוצה לטעון שאינו שפוי מוטל עליו נטל השכנוע. אבל אין כאן א שמוביל לב. ובחזקה “אמתית” את א צריך להוכיח.
מידת ההוכחה
מעבר לספק סביר מה זה אומר?
בפס”ד של דמיאניוק ביהמ”ש מספר מבחנים מוצעים:
- השוואה לעניין חשוב בחיים הפרטיים ולשאול האם היינו מקבלים החלטה ללכת למקום מסוים בחיים הפרטיים.
- אז קרוב לוודאי בדרגה גבוהה. גם לא ממש ברור. כל העניין של ניסיון לכמת את זה באחוזים הוא עקום. ז ומעשי._ האם אני יכול לישון בלילה אחרי ההרשעה או לא._ אם כן, אין ספק סביר. למבחן הזה יש בעיקר ערך רטורי – אל תדאגו, לא אזרוק אתכם לכלא אם יש ספק סביר.
פסד פדידא(דקרו תאומים)-חשין הסביר שגם אם מבחינה אישית הוא מוכן לשלוח את הדוקר לכלא אפילו, כי הוא ישן עם זה בלילה, זה לא אפשרי מבחינת שיטת המשפט. כשיש שניים וקיים ספק ביניהם, אי אפשר לשלוח.
_ ספק סביר ושתי מערכות עובדתיות_
פרשת בן ארי – עכשיו אנחנו בערעור של בן ארי לעליון. הוא אומר: יש ספק סביר באשמתי כי הרשיעו את השני, יש מערכת עובדות נוספת שהייתה מספיק חזקה בשביל לשכנע שלושה שופטים מחוזיים. עצם קיומה של מערכת עובדתית נוספת מחזקת את עניין הספק הסביר. ביהמ”ש מאשר את ההרשעה 2 נ 1. מתכנס דיון נוסף לדון בשאלה של מה קורה כשיש שתי מערכות עובדתיות בשני תיקים. אם הסתכלנו רק על בן ארי לבד נראה לנו שהוא אשם. השאלה האם צריך להסתכל גם בצד השני, כשיודעים שפסק דין אחד לא משליך על אחר. ביהמ”ש מרשיע אותו גם בדיון הנוסף. 4 נ 3 קובעים שאין ספק סביר. שבן עזרא הוא שקרן והביא סיפורי בדים. הוא הודה במחוזי באשמה שלו. אז הוא אשם בכך שהוא אשם. הסיפור הטוב יותר הוא של בן ארי. ה_עובדה שיש שלושה שופטים שחושבים שיש ספק סביר כשלעצמה מטילה ספק בשאלת הספק הסביר. _
ספק ודיבור בשני קולות
פס”ד זגורי – חלפן כספים שנרצח. שלושה אנשים שקשורים לכך: מוריס עד המדינה עושה עסקה בשביל להפיל את חבריו. אבישי שהוא נהג המילוט. זגורי שהורה על הפעולה וביצע את השוד. מוריס אמר לזגורי בוא נעשה תרגיל על החלפן. נבקש ממנו להחליף מזומנים, נעשה לו מזוודה שיש כסף אמתי רק למעלה ואז יבוא שודד וישדוד את שנינו ולא יוכל להאשים אותי שלקחתי את הכסף. לפי מה שסיפר מוריס, זגורי כל כך התלהב שגם דפק כמה כדורים בחלפן, מוריס מקלל אותו שזו לא דרכנו ואז נוסעים למלא דלק ולרכוש דלק כדי להצית אחכ את הרכב. זגורי שורף וזה הסיפור. עם מוריס עשו עסקה של עד מדינה. אבישי הביא אליבי – חברתו אומרת שהוא היה איתה בשעה הזאת. ביהמש מאמין לכך, אבל רק החל משעה מסוימת. מהרגע שלאחר מילוי הדלק. כלומר, בשלב הנסיעה הראשוני כן היה. המדינה אומרת: אי אפשר לפצל את הסיפור. מתעקשת על הכל או כלום. אבישי מזוכה עקב כך. כי הוא כבר לא מאמין שחלק מסוים בסיפור התקיים. באשר לזגורי – הורשע. גוזר לו מאסר עולם. בהליך הערעור נדחית הטענה שעצם העובדה שאבישי זוכה משליכה עליו. דמיון מסוים לבן ארי, הסתכלות על משהו אחר, אבל יש הבדל. בבן ארי היו סיפורים מנוגדים ופה זה אותו סיפור. עדיין ביהמ”ש מאשים. למרות שבתיק של אבישי הוא לא אשם. הוא מבקש דיון נוסף בשל ספק סביר. ביהמ”ש מפתיע ובחמישה נגד שנים הופכים את ההחלטה. מהנימוק: ביהמ”**ש איננו יכול לדבר בשני קולות. במצב שבאותה פרשה, אותן ראיות, תוצאה אחת ככה ואחרת ככה – לא אפשרי. מסר בעייתי לציבור וספק שמחלחל מתוך התיק הזה לתיק הזה. השופטים לוי וחשין כועסים בדעת המיעוט שלמעשה נעשה פה ערעור ולא דיון נוסף.
התוצאה מהדיון הזה זה שכשאבישי זוכה אפשר היה לעצור את הדיון בשני. כי זה למעשה אומר שאין סיכוי שהוא יורשע. **
ראיות ישירות ונסיבתיות:
_מבחן להרשעה? _
הראשונה
ראיות ישירות:
אני מספר עליכם את מלוא הסיפור. ממש נותן את כל העובדות הנחוצות לצורך הרשעה והשאלה היחידה זה האם אני דובר אמת או לא.
ראיות נסיבתיות:
אין מישהו שאומר שאדם אשם, אלא יש רמזים. זה לא בהכרח דבר חלש.
• המבחן להרשעה
השופטת דורנר בבן שלוש אומרת: תחילה מסתכלים על כל ראיה בנפרד. זה השלב הראשון. בשלב השני בודקים כמה הן שוות ביחד שזו שאלה מאוד קשה. ובשלב השלישי שואלים האם ההסבר היחיד שיש זה הסבר של אשמה. אתה הנאשם יכול לנסות לספק סיפור מספיק טוב אחר.
ראיות ישירות ונסיבתיות:
רצח בלי גופה?
? בפס”ד נגר – יוצאים שלושה חוזרים שניים. מישהי נאנסה והלכו להתנקם בו. אין יותר יוסקה על פני האדמה. אין גופה. אולי חי אולי לא. צריך עכשיו לקבל החלטה לא רק אם הם רוצחים, אלא האם בכלל היה רצח. מבחינת ההיגיון חייבת להיות אפשרות להרשיע בלי גופה. אחרת כל הרוצחים היו משמידים היטב את הגופה. אך זה מעלה חשש גדול ומיוחד לעניין ההרשעה. כשיבוא הנרצח.. זה שונה מהרשעת חף, רוב החפים שלנו לעולם לא נדע מזה שהרשענו חף. כשבא הנרצח ואומר לנו מה קורה, זה לא רק טעות, זו ממש פאדיחה. חתמנו על פסק דין שמישהו מת.
כלל הראיה הטובה ביותר?
תביא את הדבר הכי טוב שיש לך. אם יש לך את המסמך המקורי, אל תביא לי צילום. אם אין לך את המקורי תביא צילום אבל תצטרך להסביר לי למה אין את המקורי. פס”ד שניר – מישהו שערך תמליל וזרק את הקלטת. חשב שהיא לא נחוצה ונשאר רק התמליל. וזה בעייתי כמובן. לא שומעים את הנימה, אם הסיפור האמתי. ביהמ”ש אומר שכלל הראיה הטובה ביותר לא מונע ממני לקבל ראיה פחות טובה, רק אומר לי להביא את הדברים הכי טובים ואם אין אותם צריך להיות הסבר מצוין למה זה קרה.
נזכור את פסה”ד של פלוני (הילדה שמסרה עדות בפני חוקרת ילדים ואז התבגרה ולא הובאה מחדש). על פניו, על פי כלל הראיה הטבוה ביותר, במצב שיש כבר את העדה עצמה ולא צריך את הקלטת שלה, צריך להביא אותה. ואם לא עשיתי כן, הייתי **צריך להסביר טוב מאוד למה. **
