זיכרון ולמידה Flashcards
Anticipated
Condition
Compensatory Response
תופעה שתיאר חוקר בשם זיגל
(Siegle), אשר טוען כי במקרים של התניה קלאסית לעתים התגובה המותנית והתגובה הבלתי מותנית הפוכות זו מזו.
נראה כי הגוף לומד להפעיל
תגובה מותנית כאשר הוא מצפה למשהו.
לדוגמה: כאשר מזריקים אדרנלין וקצב הלב עולה. בתגובה לכך המוח מוריד את קצב הלב. לאחר שנעשה צימוד של מוזיקה
ואדרנלין, המוח מצפה לעלייה של קצב הלב כששומע את
המוזיקה ולכן פועל להורדתו. זיגל טוען שמה שעובר התניה הוא התגובה הטבעית של המוח למצבים שונים.
למידה תפיסתית
למידה של זיהוי גירוי כלשהו. רק אחרי שנלמד לזהות משהו נדע איך להתנהל מולו. בפרט, זה מתייחס בעיקר לתפיסה החושית שלנו, ליכולת לזהות אובייקטים באמצעות החושים. האזורים המוחיים שמשתנים במסגרת למידה תפיסתית הם אזורים חושיים, כלומר אלה שנותנים ייצוג חושי של אובייקטים בעולם
(בעיקר הקורטקס הסומטוסנסורי האסוציאטיבי).
למידת גירוי-תגובה
ללמוד לבצע התנהגות מסוימת בנוכחות גירוי מסוים, התנהגות שיכולה להיות אוטומטית או
מורכבת יותר. תחת הלמידה הזו נכנסות ההתניות:
1) התניה קלאסית
2) התניה אופרנטית
התניה קלאסית
למידה שבמסגרתה גירוי ניטרלי רוכש משמעות, מצליח לעורר
תגובות שבעבר הוא לא הצליח
לעורר בעקבות צימוד לגירוי בעל משמעות, קישור בין שני גירויים.
חוקי הב
התאית - א’ הוא נוירון ברמה 1)
פרה- סינפטי וב’ הוא נוירון פוסט- שא’ סינפטי. אם ב’ יורה בזמןיורה, החיבור ביניהם יתחזק. “cells that fire ב🡨 בכיוון של א together, wire together”.
ברמה המערכתית - אם יש 2)
שתי מערכות במוח שמסונכרנות ביניהן בזמן פעולתן אז הקשרמתחזק. כאשר א׳ תעבוד היא תפעיל את ב׳ ולהיפך, כך
שייווצר קשר סיבתי דו כיווני ביניהן
התניה אופרנטית
תהליך למידה בו מגיבים לגירוי בצורה מסוימת, מקבלים על התגובה הזו חיזוק או עונש וההסתברות לחזרה על
ההתנהגות משתנה בהתאם. זהו קישור בין גירוי לתגובה (להבדיל מקישור בין שני גירויים שזה מה שהולך בהתניה קלאסית).
reward-מערכת ה
מערכת החיזוק שמופעלת כשאנחנו נתקלים בגירויים
נעימים ודרכה מתחזק הקישור המוחי בין מערכות תפיסתיות למערכות מוטוריות.
למידה מוטורית
ללמוד לבצע פעולות מוטוריות שונות, פרוצדורות של התנהגות.
אם למידה תפיסתית מטפלת במערכת התפיסתית במוח ולמידת S-R בקשר בין המערכת התפיסתית למערכת המוטורית, אז כאן זה מטפל רק במערכת המוטורית (זה עדיין תלוי בתפיסה החושית, כי הרבה מהפעולות המוטוריות שלנו אנחנו עושים
ביחס לאובייקטים שעלינו לתפוס איכשהו).
למידת יחסים
למידה מורכבת יותר שמתייחסת לקשרים השונים בין כמה גירויים.
הלמידה הזו כוללת כמה סוגים נפרדים של למידה:
1) למידה אפיזודית
2) למידה סמנטית
3) למידה מרחבית
Long-Term
הגברה -Potentiation ארוכת טווח
עלייה בעוררות של נוירון פוסט- סינפטי ע”י נוירון פרה- סינפטי שמתרחשת בעקבות ירי
בתדירות גבוהה של הפרה - סינפטי (ירי ברפטטיביות גבוהה).
העניין פה בעצם הוא
שכשהנוירון הפרה -סינפטי יורה בתדירות גבוהה, זה מחזק את הסינפסה שלו עם הפוסט-
סינפטי כך שעכשיו קל לו יותר
להביא את הפוסט- סינפטי לסף
העירור שלו, על ידי ירי בתדירות נמוכה יותר.
יכול להתרחש רק כשמתקיימים שני תנאים:
1) הפעלה של הסינפסה
2) הנוירון הפוסט- סינפטי צריך להיות עוד לפני הפעלת
הסינפסה כבר במצב של דה - פולריזציה חזקה
In-Vitro
מוציאים רקמות מתוך ההיפוקמפוס, מגדלים אותן
בצלחת (הן שורדות כמה ימים ועדיין מתפקדות), מחברים
אלקטרודות, מעבירים זרמים
ורואים מה קורה. אי אפשר כמובן ללמוד מזה שום דבר על
ההתנהגות הנלמדת עצמה, זה נטו שינויים מולקולריים.
In-Vivo
לוקחים חיות ערות ומתנהגות ,
מחדירים אלקטרודות לתוך המוח ,מלמדים את החיות כל מיני דברים, רואים איך הן מתנהגות ורואים גם את השינויים המוחיים שמוקלטים. אפשר אם ממש
רוצים גם להוציא אחרי זה את המוח ולראות מה קורה ברמה התאית. היתרון פה ברור, אפשר לבחון גם את ההתנהגות ולאפיין את הקשר בינה לבין השינויים המוחיים.
רצפטור NMDA
רצפטור של גלוטמט
שליחים שניוניים
מעבר לפוטנציאל הפעולה שהם עוזרים לייצר, יוני הסידן ,בהיכנסם לתוך התא, יכולים להתחבר למולקולת אחרות
שנמצאות בו ולהתניע דרך זה כל מיני תהליכים ביולוגיים שישנו את הנוירון ברמה המבנית והתפקודית.
פוטנציאל פעולה דנדריטי
פוטנציאל פעולה שמגיע
לדנדריטים, לא פוטנציאל הפעולה הרגיל שמתחיל בגוף התא ומסתיים בכפתורים
הסופיים. יש במוח נוירונים שנקראים נוירונים פירמידליים, לנוירונים האלה יש את היכולת לייצר פ”פ שמתפשט לא רק
לכיוון הטרמינלים דרך האקסון ,אלא גם “למעלה” לכיוון
הדנדריטים. כך, כשנוירון פירמידלי מייצר פ”פ, למשך כמה שברירי שניות גם הסומה
והדנדריטים הופכים להיות מאוד חיוביים, לא רק האקסון.