Leishmania Flashcards
מהו מחזור החיים של טפיל לישמניה?
פרומסטיגוט שנקשר ומתרבה במעי הזבובה, נודד לבלוטת הרוק שלה ומתפתח למטאסייקליק-פרומסטיגוט. כאשר הזבובה עוקצת יונק הטפילים שבבלוטת הרוק יוצאים כיוון שהשסתום בזבובה לא יכול להיסגר טוב עם הטפילים והם נבלעים ע”י תא בלעני (נויטרופיל/מאקרופאג’/תא דנדריטי). בתא הבלעני הפאגוזום שבתוכו הטפיל הופך לפאגוליזוזום ואילו הטפיל מתפתח לאמאסטיגוט ומתרבה. לבסוף הוא מפוצץ את התא ומדביק תא בלעני אחר, עד שזבובת חול לוקחת ארוחת דם מהיונק, ארוחת הדם מגיעה למעי של הזבובה ושם הטפיל מתמיין חזרה לפרומסטיגוט.
Promastigote
שלב מוטילי, מוארך וחוץ תאי בעל פלאג’לה
Promastigote
שלב מוטילי, מוארך וחוץ תאי בעל פלאג’לה. בלישמניה- נמצא בתוך זבוב החול.
Metacyclic promastigote
סוג אחר של פרומסטיגוט. שלב אלים שגודל בתוך הזבוב חול משלב הפרומסטיגוט, יושב בבלוטות הרוק ומוכן להעברה מזבוב החול ליונק.
מי הוקטור של לישמניה?
זבובת חול.
מי המאכסן הסופי של לישמניה?
יונקים.
איך לישמניה עוברת מזבוב החול לאדם?
הטפיל יושב בבלוטות הרוק של הזבובת חול, הזבובה עוקצת ולוקחת ארוחת דם כאשר היא בהריון לצורך התפתחות הביצים, ובאותו זמן מכניסה ליונק את המטאסייקליק-פרומסטיגוט.
למה דווקא מטאסייקליק-פרומסטיגוט הוא השלב בלישמניה שמדביק יונקים?
יש שינויים גנטיים, מורפולוגים, ביטוי של חלבונים שספציפיים לשלב הזה שעוזרים להדביק את היונקים.
איזה תאים עושים פאגוציטוזה לטפיל הלישמניה?
נויטרופילים, מאקרופאג’ים ותאים דנדריטים.
Amastigote
שלב תוך תאי שאינו מכיל פלאג’לה ובו יש רבייה. בלישמניה- מתפתח בפאגוליזוזום בתאים פגוציטים של היונק.
מה השלב שגורם למחלת הלישמניה?
Amastigote.
איזורים אנדמיים עיקריים ללישמניה?
דרום אמריקה והמזרח התיכון (כולל ישראל).
מהי מחלה אנטרופונוטית?
מחלה שמועברת מבן אדם לבן אדם, בין אם באמצעות וקטור ובין אם בלי.
איזו סוג מחלה היא לישמניה?
מחלה שהיא גם זואונוטית וגם אנטרופונוטית.
דרכי הדבקה בלישמניה שאינם דרך זבובת החול
- חולי איידס שמשמשים מאגר לכל החיים אחרי שהם נדבקים
- נרקומנים שמשתמשים באותה מחט
- השתלות איברים (גם אם האדם ממנו הגיע האיבר היה א-סימפטומטי, האדם שמקבל את ההשתלה גם בדר”כ מקבל תרופות אימונו-סופרסוריות)
- תרומות דם? בארץ לא מקבלים תרומות דם מאנשים שחלו בעבר
כמה מינים/תת מינים של לישמניה יש? ומה הם המינים העיקריים עליהם למדנו?
עד 21 מינים, לא כולם באותו איזור בעולם ולא כולם גורמים לאותה המחלה. המינים העיקריים: א. לישמניה טרופיקה ב. לישמניה בראזיליאנסיס/ויאניה קומפלקס (ברזיל ודרום אמריקה) ג. לישמניה דונבאני (הודו ואפריקה) ד. לישמניה אינפנטום ה. לישמניה אתיופיקה (אתיופיה) ו. לישמניה מייג'ור ז. לישמניה מקסיקנה
Cutaneous לישמניה
לישמניה של העור/שושנת יריחו, קיימת בארץ. גורמת לכיב במקום העקיצה בעור, כתלות במע’ האימונית של האדם, מין הלישמניה ומקום העקיצה. הכיב מופיע תוך כחודש ומתרפא בדר”כ לאחר כמה חודשים עד 5 שנים.
Visceral לישמניה
לישמניה של האיברים הפנימיים, נגרם בעיקר ע”י קומפלקס לישמניה דונבאני (הקומפלקס מורכב מלישמניה דונבאני ולישמניה אינפנטום). קיים בעיקר באפריקה, הודו, דרום אמריקה וסביב הים התיכון.
יש בעיקר שני סוגים: אינפנטום שפוגע בעיקר בילדים עד גיל 15, ודונבאני שפוגע בכל הגילאים ונמצא בעיקר בהודו ואפריקה.
בלישמניה של האיברים הפנימיים לא רואים פצע חיצוני בדר”כ, אך המחלה יכולה לגרום למוות.
הסימפטומים הם: טחול מוגדל, ירידה בנפח כדוריות הדם האדומות, טפילים במח עצם, ואנמיה. כמו כן, טיפול בלישמניה דונבאני יכול להוביל ל-PKDL.
PKDL
Post-kala-azar dermal leishmaniasis
מחלה שנגרמת ע”י לישמניה דונבאני, בעיקר בהודו ואפריקה, לאחר קבלת טיפול ללישמניה ויסצרלית. מדובר על מחלה של העור במהלכה מתפתחיל פצעים המלאים בטפילים. מחלה שנורא קשה להיפטר ממנה.
Mucocutaneous לישמניה
לישמניה של הריריות, מתחילה כפצע נקודתי כמו שושנת יריחו והטפילים עוברים מטאסטאזיס ונעים בלימפה עד שהם מגיעים לרקמה הרכה של האף, לסת והפה. נורא קשה לטפל ולא מגיב טוב לטיפול. לאחר עשרות שנים גורם להרס של הרקמה של הפה, לסת ואף. מושפע ע”י המערכת האימונית ומין הטפיל. נגרם בעיקר ע”י שני מינים: לישמניה ברזיליאנסיס שבדרום אמריקה ולישמניה אתיופיקה שנמצאת בעיקר באתיופיה.
Diffuse לישמניה
מאוד נדיר ונמצא בעיקר בדרום אמריקה. מתרחש כאשר המערכת האימונית לא מזהה את הטפיל (גם אם המערכת האימונית של האדם באופן כללי תקינה). גורם לפצעים בכל הגוף שמלאים בטפילים.
טיפולים ללישמניה
לא קיים חיסון לבני אדם, כן קיים חיסון לכלבים.
התרופות העיקריות מבוססות על אנטימוני (אורגניק-מתלו-קומפלקס), מדובר על חומר רעיל, דוג’ לתרופות הללו הן פאנטוסטאם או גלוקאנטיים. גם ישנה התרופה אמפוטאריצין בי. בנוסף יש תרופה בשם פאנטאמידין שכבר לא משתמשים בה.
הבעיות העיקריות בתרופות (בעיקר הישנות יותר) היא היעילות הנמוכה, הרעילות שלהן, הצורך לפעמים באישפוז בכדי לתת אותן, עמידות של הטפיל לתרופות וחולי איידס (אצלהם התרופות לא כל כך עובדות).
אחת התרופות היותר חדשות וטובות היום עם פחות תופעות לוואי, היא אמפוטאריצין בי שהוכנס לליפוזומים. התרופה נאגרת בכבד שם לתאים יש נטייה לפאגוציטוזה ויש הרבה טפילים.
שתי תרופות חדשות נוספות הן מילטאפוסין שפותחה במקור לסרטן ולא הייתה יעילה כנגד סרטן אבל כן במקרה של לישמניה (אם כי אסורה לנשים בהריון- עלולה לגרום למוטציה), לרוב משולבת עם עוד תרופה בכדי למנוע פיתוח עמידויות, והתרופה פארומומייצין שכבר הרבה זמן משמשת לשושנת יריחו אבל היום משמשת גם עם תרופות נוספות לטיפול בלישמניה של האיברים הפנימיים.