חלק 5- פסיכולוגיה חברתית Flashcards
האמרה הגדולה
אנשים הם מדבקים
סבילות לכאב
מתגלה מחקרית כנושא מאוד מדבק
מה הסיבה לדבקות בקבוצה?
נניח בחדר שמעלה עשן ואף אחד לא יוצא החוצה
פיזור אחריות
כל אחד חושב שהשני יודע משהו שהוא עצמו לא ידע, ולכן הוא לא זז
בערות פלורליסטית
הוא מונח בפסיכולוגיה חברתית המתאר מצב פסיכולוגי בו על אף שהתנהגותו הפומבית של הפרט זהה להתנהגותם של האחרים, מאמין הפרט כי דעותיו ושיפוטיו שונות משלהם. הפרט מסיק שהתנהגותם הזהה נובעת מגורמים פנימיים, השונים מהגורמים המניעים אותו. מדובר ברושם מוטעה לגבי האופן שבו אחרים חשים וחושבים על סוגיות שונות. הערכה מוטעית של דעת הרוב, ללא התייחסות ערכית (בשונה מייחודיות מדומה).
THE “SEIZURE” STUDY
מחקר שבדק כמה זמן לקח לאנשים לרוץ להגיש עזרה לאדם שלכאורה קיבל התקף.
ככל שכמות האנשים גדלה, כך לקח להם יותר זמן לרוץ להגיש עזרה וגם אחוז האנשים שרצו להגיש עזרה פחת.
בנאדם בודד רץ להגיש עזרה הכי מהר.
אפקט הצופה מהצד
המתייחס לתופעה בה היחיד רואה את נטל האחריות כמוּסר ממנו, ככל שקבוצת האנשים בה הוא נמצא גדולה יותר. במילים אחרות, ככל שגדל מספר הנוכחים באירוע כלשהו, כך הם נוטים לפזר את האחריות ביניהם
הניסוי של סלומון אש
אָש הושיב שבעה אנשים בחדר, כאשר מתוכם אדם אחד הוא הנבדק והשאר משתפי פעולה עם החוקר. לאנשים הוצגו שלושה קווים אנכיים באורכים שונים, ועליהם היה לומר איזה מהקווים דומה ביותר באורכו לקו נוסף שהוצג (המטלה הייתה קלה). האנשים נשאלו זה אחר זה לגבי תשובתם לכל סט קווים, כאשר הנבדק היה תמיד האחד לפני האחרון שענה את תשובתו, כך ששמע את תשובותיהם של חמישה אנשים אחרים.
בפעמיים הראשונות ענו כל המשתתפים את התשובה הנכונה, אך בשאר צעדי הניסוי, ענו משתפי הפעולה את התשובה הנכונה רק ברבע מהפעמים. בשאר הפעמים ענו כולם את אותה תשובה שגויה.
אש רצה לבדוק האם הנבדק ישנה את התנהגותו לאור התנהגותם של שאר האנשים. כאשר שאר האנשים ענו נכון, הנבדקים לא טעו בזיהוי הקו הדומה. אך כאשר משתפי הפעולה נתנו תשובה שגויה, נטו הנבדקים לענות כמוהם. חצי מהנבדקים ענו תשובה שגויה כמו שאר המשתתפים לפחות במחצית מצעדי הניסוי. רק רבע מהנבדקים לא התנהגו בצורה קונפורמית באף אחד מהמקרים ונתנו תשובה נכונה בכל הצעדים. אש שאל את נבדקיו מדוע הם ענו כפי שענו. התשובה הנפוצה ביותר הייתה שהנבדק ידע שהוא עונה תשובה שגויה, אך לא רצה לענות באופן שונה. בנוסף, חלק מהנבדקים הטילו ספק ביכולת השיפוט שלהם ואילו אחרים טענו שהשתכנעו שהקו עליו הצביעו יתר המשתתפים הוא הדומה ביותר.
קונפורמיות
היא הליכה בתלם, הסתגלות, שינוי בהתנהגות או אמונות של אינדיבידואלים בהתאם לנורמות או כללים הנהוגים בחברה או בקבוצה
זהו מצב שבו אדם מתאים את התנהגותו או את דעותיו לנורמות החברתיות הקיימות ולכללי ההתנהגות המקובלים בנסיבות נתונות, אם באופן אמיתי או מדומה.
האפקט האוטוקינטי
שלב ראשון: הנבדקים מוכנסים לחדר, ובו חריץ קטן שאור חודר דרכו. אשליה אופטית (האפקט האוטוקינטי) גורמת לנבדקים לחוש שנקודת האור זזה.הנבדקים מתבקשים להעריך את המרחק של תזוזת נקודת האור. ממצאים: כל נבדק נותן את הערכתו האישית.שלב שני: הנבדקים מוכנסים לחדר שוב, אך הפעם הוכנס גם משתף פעולה מטעם הנסיין. שוב הנבדקים מתבקשים להעריך את המרחק של תזוזת נקודת האור, אלא שהפעם הבקשה מופנית אליהם לאחר שמשתף הפעולה נתן את אומדנו. ממצאים: הנבדקים שינו את תשובתם: הם התאימו אותה לתשובת משתף הפעולה.האפקט האוטו-קינטי (שריף): יש אשליה תפיסתית, אין שום נקודת התייחסות בחדר החשוך ואנשים נוטים לראות את נקודת האור זזה. אנשים שונים תופסים את מידת התזוזה באופן שונה
כאשר המציאות אינה ברורה, ההערכות של האחרים נתפסות כמידע לגבי המציאות
כאשר נמצאים במצב לא מוכר, מנסים להעריך כיצד להתנהג לפי התנהגות של אחרים (למשל, ביום הראשון באוניברסיטה). זקוקים לאחרים כדי להבין את המציאות סביבי
היענות
היענות היא סוג של קונפורמיות: זוהי התנהגות פומבית על פי דרישה מפורשת או סמויה על אף שבאופן אישי האדם מסתייג ממנה[4]. המחקרים המדגימים היענות בצורה הכי טובה הם מחקריו המפורסמים של סולומון אש. סולומון אש (Solomon E. Asch), חוקר קלאסי בפסיכולוגיה חברתית, ביצע מחקר בשנת 1951 בו הוא ערך שינוי במחקר של שריף. במחקרים של שריף ניתן היה לראות כי כאשר הסיטואציה אינה ברורה, המשתתפים מושפעים מדעותיהם של אחרים ומתקבצים סביב הערכה משותפת
ציות
ציות הוא סוג של היענות: התנהגות על-פי הוראה ישירה או פקודה. כאשר היענות מתרחשת בעקבות פקודה ישירה היא נקראת ציות[4]. הדוגמה הקיצונית ביותר לציות היא מלחמת העולם השנייה, בה פקידים צייתו לפקודותיהם המזוויעות של האליטה הנאצית
הניסוי של מילגרם
כדוגמה לציות
מילגרם בחן במחקריו כיצד דרישות הסמכות מתנגשות עם דרישות המצפון. במחקריו הוא גייס אנשים מן השורה להשתתף במחקר “על זיכרון”. כאשר הם הגיעו למעבדה, כל נבדק צוות למשתתף נוסף שהיה למעשה משתף פעולה למחקר. נאמר לנבדקים שהם יוגרלו באופן ראנדומלי, כאשר אחד מהם יוגרל להיות ה”מורה” והשני ל”תלמיד”. פקיד המורה היה לקרוא רשימה של צמדי מילים לתלמיד. לאחר מכן הוא היה צריך לבחון את זכרונו על ידי נתינת המילה הראשונה בצמד כדי שהתלמיד ישלים את התשובה הנכונה מתוך ארבע אפשרויות. בכל פעם שהתלמיד ענה באופן שגוי, היה על המורה ללחוץ על דוושה המזרימה הלם חשמלי בעוצמה הולכת וגוברת עד לרמה שהיה ברור לכל שהיא מהווה סכנת חיים. לאחר שהניסוי התחיל, בכל פעם שהתלמיד טעה, הנסיין הורה למשתתף להגביר את רמת ההלם החשמלי.
כאשר הרמה של השוקים החשמליים הגיעה ל”הלם חזק במיוחד” התלמיד הפסיק להגיב. הרבה מהנבדקים בשלב זה או אחר התחילו למחות על הלך המחקר וחלקם אף ביקשו שהנסיין יזמין עזרה רפואית. ציות לסמכות במחקר זה נמדד על ידי מקסימום הפעמים שבהם הנבדקים נתנו למשתף הפעולה שוקים חשמליים לפני שסירבו להמשיך[14]. נמצא כי 65% מהנבדקים המשיכו לציית לנסיין עד סוף הניסוי.
גורמים המשפיעים על הציות
דיסוננס קוגנטיבי
מתח הנובע מהחזקה בו-זמנית של תפיסות סותרות
למשל, בין התפיסה שאני אדם הגיוני לבין העובדה שעשיתי משהו שלא עולה בקנה אחד עם דעותיי
הדיסוננס מעורר בנו מוטיבציה לשנות או את ההתנהגות או את העמדות – מה שיותר קל. בדרל כלל את ההתנהגות, ואז אנחנו נשכנע את עצמנו במשהו שלא מתאים להתנהגות שלנו.
תאוריית ה”דיסוננס הקוגניטיבי”
מסבירה שאדם המחזיק באמונות, ערכים או עמדות מסוימת ונחשף למידע הסותר את עמדותיו הקיימות, או פועל בניגוד אליהן, יחווה דיסוננס קוגניטיבי, מעין תחושת חוסר נינוחות והיעדר הרמוניה פנימית. תחושה זו תדרבן אותו לשנות את התנהגותו, או לעדכן ולשנות את עמדותיו.
דם שאמירת אמת היא ערך חשוב עבורו, בכל זאת מחליט לשקר על מנת לדאוג לאינטרסים שלו.
במקרה זה, הדיסוננס יגרום לו או להפסיק לשקר או להצדיק את השקר ולהגיד שהוא שקר לבן, שבמקרה הספציפי הזה מותר לשקר ובלה בלה בלה..
הניסוי של פסטינגר
דוגמה נוספת לדיסוננס קוגניטיבי בין התנהגות לבין עמדות היא הניסוי הקלאסי והמפורסם של ליאון פסטינגר שהיה הראשון לאשש את התיאוריה. בניסוי נתנו לשתי קבוצות סטודנטים לעשות משימה משעממת במיוחד שנמשכה שעה. לקבוצה הראשונה שילמו 1$ בעבור ההשתתפות בניסוי ולקבוצה השניה שילמו 20$. מסתבר שהקבוצה ששילמו להם רק 1$ דיווחו בצורה חיובית יותר על הניסוי מאשר הקבוצה ששילמו להם 20$.
עבור מי שלא מכיר את תיאוריית הדיסוננס הקוגניטיבי התוצאות עלולות לנגוד את האינטואיציה. עם זאת, כאשר מבינים את תהליכי החשיבה הפנימיים זה מאוד ברור. הסטודנטים שקיבלו 20$ יכלו להצדיק את ההתנהגות של השתתפות בניסוי משעמם בכך שקיבלו עליו תגמול נאה. לעומתם, לסטודנטים שקיבלו רק דולר לא הייתה הצדקה חיצונית להשתתפות בניסוי המשעמם, אז הם שכנעו את עצמם שלמעשה הוא היה מעניין.
