שו"ע אבן העזר סימן מ"ב Flashcards
מה הדין באיש שקידש אישה בעל כורחו?
הגמ’ (ב”ב מח ע”ב) אדם כזה קידושין קידושין. אולם הפוסקים הרי”ף הסמ”ג בעל העיטור כתבו שאין הבדל בין איש ואישה ואינה מקודשת. לעומתם הרמב”ם הרשב”א מ”מ כתבו שמקודשת. השו”ע (סי’ מב, א) פסק האיש שקידש בעל כרחו האישה מקודשת. וי”א שאינה מקודשת. ולכן צריכה גט מספק. כתב על זה ה”באר היטב” שאם מסר מודעה שהוא נכפה לקדש אין קידושין קידושין.
האם ניתן לקדש אישה בניגוד לרצונה?
הגמ’ (קידושין ב ע”ב) אומרת שהמסכת פותחת במילים “האישה נקנית” להורות שזה רק ברצונה. במקרה ההפוך בו מכריחים גבר לישא אשה כתוב בגמ’ (ב”ב מח ע”ב) אדם שקידש אישה נגד רצונו כי לחצו עליו אחי הכלה ההלכה היא שקידושיו קידושין. אישה שגבר לחץ עליו והקדשה אינה מקודשת. ההסבר: האיש יכול לגרשה בניגוד לרצונה למחרת היום, אבל אישה אינה יכולה להתגרש אלא ברצון בעלה.
הפוסקים שו”ע רי”ף רמב”ם רא”ש כתבו איש שקידש אישה נגד רצונה אינה מקודשת.
אישה שאמרה מתוך צחוק שהיא מסכימה להתקדש. האם מקודשת?
הגמ’ (ב”ב קכט ע”ב) לגבי הכל אנו אומרים “תוך כדי דיבור כדיבור” ואם חזר בו תוך כ”ד זו חזרה למעט ע”ז וקידושין שבזה אין חזרה תוך כ”ד. אם אמר לה האמ”ל בטבעת זו ונתן לה וקיבלה ואח”כ אמרה שהיא לא התכוונה להתקדש אין דבריה כלום ומקודשת וזאת כדי שלא יהיו בניה ממזרין.
מה הדין כאשר קבלה קידושין בשתיקה
.
הגמ’ (קידושין יג ע”א) נתן לה חפץ ולאחר שקיבלה אותו אמר לה הרי את מקודשת לי בחפץ זה והיא שתקה ולא זרקה את החפץ. אמר בזה רב הונא בנו של רב יהושע מקודשת כי היה לה לזרוק את החפץ. רב אחאי אומר שלא כל הנשים יודעות הלכה ויתכן שהיא פחדה לזרוק את החפץ שמא יחיבו אותה בנזק ולכן אינה מקודשת.
פוסקים: רמ”ה וריב”ש - אינה מקודשת
הגמ”ר - מקודשת כי לא זרקה את החפץ.
השו”ע (ל, ו) והרמ”א (כח, ד) אינה מקודשת.
לקח בחוזק את ידה ונתן טבעת ואמר לה האמ”ל
בטבעת זו והיא שתקה. מה ההלכה?
בכל מקרים מעין המקרה המתואר היא ספק מקודשת.
החתן היה מנומנם וקידש אישה. האם מקודשת?
הגמ’ מתארת מתנמנם: אם קוראים בשמו הוא עונה ואם שואלים אותו שאלה של סברא אינו יודע לענות. חתן מנומנם כזה אין קידושין קידושין כי לא בדעת קידש. ברם אם יודע להשיב על שאלה של סברא כגון יודע לענות היכן שם את המפתחות של הרכב חתן מתנמנם כזה קידושיו קידושין. כך פסק הב”ש (סק”א) על פי הרשב”ץ (שהובא בב”י).
המקדש בעד אחד ושני בני זוג מודים שרצו להתקדש. מה הדין?
הגמ’ (קידושין סה) לא פשטה את הספק. רב כהנא אמר אין כאן קידושין ורב פפא אמר שחוששין לקידושין.
פוסקים: רי”ף רמב”ם רשב”א רא”ש סמ”ק רשב”ץ מהרי”ק פסקו שאין כאן קידושין כלל והלכה כרב כהנא וכך אמרו רב ושמואל. בשו”ע פסק כג’ עמודי הוראה. הרמ”א פסק כסמ”ג שיש מחמירין ועליה לקבל גט או שיחזרו להתקדש כראוי. ואם הבעל ברח אין לעגן את האישה.
עד אחד אומר שהיו קידושין כדת וכשורה ואחד מבני הזוג טוען שזה היה בצחוק.
הב”ח אומר שאין כאן קידושין. אמנם בד”כ חוששין לקידושי צחוק. כאן היה יכול לטעון שהוא נאמן מיגו אי בעי טעין לא היו קידושין כלל.
הב”ש אומר שיש כאן קידושין ואין טענת מיגו כיון שיש עד אחד שמכחיש.
הח”מ נשאר בספק.
מה הדין כאשר עד אחד אומר בפני ובפני פלוני היו קידושין. ופלוני אומר שהם לא נגמרו כראוי
.
הח”מ: חוששין לקידושין.
הב”ש: אין כאן קידושין.
המקדש בפני עד אחד ואח”כ בפני עד אחר האם מקודשת?
עדי קידושין צריכין לראות ביחד את מעשה הקידושין ואם לא מתקיים תנאי זה אין כאן קידושין.
פוסקים: שו”ע (על פי הריף) רא”ש רשב”א – אינה מקודשת.
ערוה”ש: ספק מקודשת.
מה הדין כאשר עד אחד משני העדים היה קרוב או פסול?
במקרה זה הדין כמו שמקדש במפני עד אחד ואין כאן קידושין. וכך פסקו רוב ככל הפוסקים.
מה הדין כשיצא קול שהתקדשו כראוי על פי שני עדים ולבסוף התברר שהיה רק עד אחד.
המהר”ם: לא מבטלים בקלות קול ולכן צריכה גט מספק אם רוצה להנשא לאחר.
ראבי”ה: אין הקול מעלה או מוריד ומותרת לכל אדם ללא צורך בגט.
מה הדין כשיש עדות משתי נשים שראו את הנישואין
.
אין כאן קידושין.
חתן וכלה התקדשו ללא שהיו עדים אולם באמת היו עדים שראו ושמעו את כל תהליך הקידושין. האם יש כאן קידושין?
להלכה צריך שהחתן והכלה ידעו שיש עדים שרואים אותם ויכולים לבוא אחר כך לבית הדין ולהעיד שהיו נישואין כדת. אפילו אם החתן ידע שיש עדים והכלה לא ידעה שיש אין כאן קידושין וכן במקרה ההפוך בו רק הכלה ידעה שיש עדים. כך פסקו השו”ע (אהע”ז מב, ג) רשב”א ר”ן ריב”ש והמ”מ.
מה הדין כאשר אישה לא ראתה את העדים וטוענת שלא קיבלה קידושין אך שני עדים מעידים עליה שקיבלה קידושין?
נחלקו בזה המהר”ם פדאווה (הוב”ד ברמ”א וצאתיו בפרויקט השו”ת תשובה ל”ב והמעשה היה בקנדיא’ה כלומר האי כרתים) שפסק שהיא מקודשת ללא ספק. הח”מ טוען שאינה מקודשת כיון שהיא לא קיבלה קידושין לשם קידושין וכ”פ המהרי”ט.