סימן כז כיצד לשון הקידושין , ושיאמר הוא ויתן הוא Flashcards
כיצד מקדשין אשה בכסף?
הגמ’ (קידושין ה ע”ב) כיצד בכסף? אמר שמואל נתן לה כסף או שווה כסף וא”ל ה”א מקודשת לי וכו’ מקודשת.
היו מדברים בנושא הנישואין והנה לפתע החתן המיועד נותן לה מתנה ושותק, האם היא מקודשת?
הגמ’ (קידושין ו ע”א) “היה מדבר עם האשה על עיסקי גיטה וקידושיה ונתן לה גיטה וקידושיה ולא פירש. רבי יוסי אומר דיו ר’ יהודה אומר צריך לפרש אמר רב יהודה אמר שמואל והוא שעסוקין באותו ענין”. ע”כ. כלל בידינו כאשר רבי יהודה נחלק מול תנא אחר הלכה כמותו לפי זה אינה מקודשת. וכ”פ רי”ף רמב”ם רא”ש ר”ן והטור. לעומתם המהר”ם רשב”א ומרדכי פסקו שהיא מקודשת משום שיש תוספתא בה מופיעה דעת רבי אלעזר בן רבי שמעון שהיא מקודשת.
השו”ע (אה”ע סימן כז, א) כתב “ואם היה מדבר עמה תחלה על עסקי קדושין, ונתן לה אפילו בשתיקה, הוי קדושין. והוא שעדיין עסוקין באותו ענין”.
הרמ”א מוסיף שאפילו דברו בצרכי זיווגם די בכך ואפילו דברו לפניה בצרכי זיווגם (מרדכי והטור)
סיכום: האשה מקודשת.
האם צריך לדבר עמה ממש או אפילו לדבר בפניה?
בשו”ע (אהע”ז כז, א) כתב שצריך לדבר עימה ממש והיא צריכה להסכים בפה. וצריכים לדבר בענייני הנישואין והבית וכ”פ הרמב”ם (לפי הבנת הכס”מ). ברם הרמ”א מקל ופוסק לפי המרדכי והטור שגם אם מדברים לפניה די בכך וכ”פ הרמב”ם לפי הבנת המהרי”ט והיא יכולה לשתוק. הבית שמואל מכריע כדעת הרמ”א שגם אם היא שתקה הרי היא מקודשת.
אם אמר לאישה ה”א מ”ל והיא לא הבינה את לשונו, האם היא מקודשת?
הטור השו”ע פסקו שהיא מקודשת ובלבד שהיו עסוקים באותו עניין. אולם אם לא היו עסוקים בענייני החתונה נאמנת לומר “לא הבנתי” וכ”פ ר”ן המ”מ והטור. מרן הב”י הבין אחרת את דברי הר”ן והמ”מ והטור ופסק שאינה נאמנת והיא מקודשת.
הח”מ פוסק כב”י שאינה נאמנת לומר לא הבנתי.
הב”ש אומר שזה תלוי בנסיבות, אם באמת אינה מבינה נאמנת ואינה מקודשת. ואם רוצה לחזור בה אינה נאמנת וצריכה גט. אם קדשה בשאר לשונות מקודשת מספק.
אמר לאישה “הרי את זקוקתי” וכו’ והיא לא הבינה את לשונו, האם היא מקודשת?
הגמ’ (קידושין ו ע”א) “איבעיא להו מיוחדת לי מהו מיועדת לי מהו עזרתי מהו נגדתי מהו עצורתי מהו צלעתי מהו סגורתי מהו תחתי מהו תפושתי מהו לקוחתי מהו פשוט מיהא חדא דתניא האומר לקוחתי הרי זו מקודשת משום שנאמר כי יקח איש אשה” והגמ’ מעמידה כשהיה מדבר עמה על עסקי קידושיה. והמסקנה שהיא מקודשת שאפילו אם היה נותן בשתיקה היתה מקודשת. וכ”פ השו”ע (אה”ע סימן כז, ב) “אמר לה: הרי את אשתי, הרי את זקוקתי, הרי את קנויה לי, הרי את ארוסתי, הרי את שלי, הרי את ברשותי, הרי את לקוחתי, מקודשת. הוסיף הרמ”א והוא שהבינה דבריו או שהיו מדברים בענייני הנישואין.
עם מה נוהגים לקדש אישה ועם מה לא נוהגים לקדש אישה?
נוהגים לקדש אישה בטבעת ויש בזה סוד ואין נוהגים לקדש במטבע. הטעם לקידוש בטבעת נזכר בתיקוני זוהר דף י”ט ע”א “ובגינה אתמר לגבי כלה, תהא לי מקודשת בטבעת זו ם’, ועלה אתמר קוטרא בגולמא, נעוץ בעזקא” ונמסר מפי המקובלים (מרן בא”ח) שהטבעת צ”ל מכסף מרובעת מבחוץ ועגולה מבפנים. הטעם מבור ב”מתוק מדבש” על התיקונים שהזיווג הראשון שהיה בעולמות היה בין כתר דאריך אנפין לבין חכמה דאריך אנפין באופן שהכתר הוא הזכר והחכמה נקבה אליו. החכמה לפני הזיווג הייתה סתומה כמו ם כזו.
מה הדין אם אמר החתן לכלה “טלי טבעתך מעל גבי קרקע”
כתוב בתורה לגבי גט “ונתן בידה” ולא שתרים את הגט מעל הקרקע. כאן השאלה אם מקישים הויה ליציאה לכל מילי ולפי”ז אינה מקודשת. למסקנה כתב הב”ש שהיא ספק מקודשת.
כתוב לשונות נוספים שיש בהם משום קידושין.
האם כשאמר לה “הרי את חרופתי” ומסקנת הגמ (קידושין ו ע”א) שאם באותו מקום קוראים לארוסה חרופה, אכן היא מקודשת ובלבד שיהיו מדברים בענייני הקידשוין.
איש שטוען שלא התכוין לקדש אישה, האם נאמן?
כתב הרמ”א על פי הב”י בשם הרא”ש שהאיש אינו נאמן לטעון שלא התכווין לשם קידושין. כתבו הח”מ והב”ש שאם אמר לה לשון מסופקת כגון: עזרתי, נגדתי, מיוחדת לי, צלעתי וכו’ נאמן לטעון שלא התכוין.
מה הדין כאשר אדם אמר לאישה לשונות שיש בהן ספק קידושין?
הגמ’ (קידושין ו ע”א) “איבעיא להו מיוחדת לי מהו מיועדת לי מהו עזרתי מהו נגדתי מהו עצורתי מהו צלעתי מהו סגורתי מהו תחתי מהו תפושתי מהו לקוחתי מהו? פשוט מיהא חדא דתניא האומר לקוחתי הרי זו מקודשת משום שנאמר כי יקח איש אשה איבעיא להו חרופתי מהו תא שמע דתניא האומר חרופתי מקודשת שכן ביהודה קורין לארוסה חרופה ויהודה הויא רובא דעלמא ה”ק האומר חרופתי מקודשת שנאמר והיא שפחה נחרפת לאיש ועוד ביהודה קורין לארוסה חרופה ויהודה ועוד לקרא אלא ה”ק האומר חרופה ביהודה מקודשת שכן ביהודה קורין לארוסה חרופה במאי עסקינן אילימא בשאין מדבר עמה על עסקי גיטה וקידושיה מנא ידעה מאי קאמר לה ואלא במדבר עמה על עסקי גיטה וקידושיה אף על גב דלא אמר לה נמי דתנן היה מדבר עם אשה על עסקי גיטה וקידושיה ונתן לה גיטה וקידושיה ולא פירש ר’ יוסי אומר דיו ר’ יהודה אומר צריך לפרש ואמר רב הונא אמר שמואל הלכה כר’ יוסי אמרי לעולם במדבר עמה על עסקי גיטה וקידושיה ואי דיהיב לה ושתיק ה”נ הב”ע דיהב לה ואמר לה בהני לישני והכי קא מיבעי ליה הני לישני לקידושי קאמר לה או דילמא למלאכה קאמר לה תיקו: השו”ע הרשב”א מ”מ טור פסקו שאם דיבר עימה בעסקי החתונה היא ספק מקודשת אולם אם גם לא דיברו – אינה מקודשת.
אמר לאישה (לא ביהודה) הרי את חרופתי. מה ההלכה?
רמבם ורשבא פסקו שהיא מקודשת.
רמ”א פסק שהיא ספק מקודשת.
. אמר לאישה “הרי את נשואתי” מה ההלכה?
הרשב”א פסק שאינה מקודשת כי אינה עדיין נשואתו. תמה עליו הב”י והרי אם אמר “הרי את אשתי” מקודשת. ופסק הב”י שהיא ספק מקודשת. והרמ”א כתב שיש אומרים שאם אמר לה “הרי את נשואתי” אינו כלום. כתבו הח”מ והב”ש בדעת הרמ”א שאפילו אם דיבר איתה אינו כלום. אולם הח”מ וב”ש חלקו על הרמ”א ואמרו שאם דיבר איתה אין ספק שמקודשת. כתב בספר “המקנה” שבימינו שהאירוסין והנישואין נעשין יחדו שפיר לשון “נשואתי” אף יותר מלשון “ארוסתי”. ולכן לדעת המקנה האומר לאישה “הרי את נשואתי” קידשה בכך.
האומר לאישה אחד מלשונות שמקודשת בהם מספק (כגון: צלעתי), באופן שלא דיבר איתה מעסקי הקידושין, והיא אומרת שקיבלה את מה שנתן לה לשם קידושין, האם היא מקודשת?
הרמ”א נקט כאן כדעת הר”ן שהיא ספק מקודשת. אולם הב”ש בשם מהרי”ט כתב שאין כאן קידושין.
נתן לה מתנה ואמר יהא זה לך לאות אהבה וחיבה. האם התקדשה בכך?
כתב הרמ”א בשם הגהות מימוני שנתינה זו כאילו אמר לה על מנת שתהיה בינינו אהבה ואחוה ואינו גרוע מלשון “הרי את אהובתי” ולכן יש כאן ספק קידושין וצריכה גט מספק. הוסיף החזו”א שאם יש אומדנא דמוכח שהיא לא התכוונה להנשא אינה מקודשת.
נתן הוא בשתיקה וקבלה היא בשתיקה ושניהם אומרים שהתכוונו לנישואין
בשו”ת המהר”ם (ח”ד תקיט) דן בזה ואמר שאלו קידושין וצריכה גט. הסביר את דבריו הח”מ באופן שהיו עסוקים בענייני קידושין ונתן לה מתנה שרק הם ידעו מזה והעדים לא ידעו באופן זה צריכה גט משום שמקודשת מספק. אולם הרמ”א (על פי המהרם הנל) והמרדכי פסק שאלו קידושין.
