פרמקוקינטיקה Flashcards
פרמקוקינטיקה
מסלול התנועה של התרופה בגוף: ספיגה, פיזור, )מטבוליזם,( פינוי. • מה הגוף עושה לתרופה. • כדי שתתבצע השפעה תרפויטית התרופה צריכה להגיע לאתר הפעולה בריכוז המתאים. • אתר הפעולה יכול להיות גם באתר הספיגה או הפינוי. • disposition Drug זהו תהליך הכולל )ADME:) ,)Absorption( ספיגה o ,)Distribution( פיזור o ,)Metabolism( מטבוליזם o .)Elimination( פינוי o • קובע את ריכוז התרופה המועבר לאתר הפעולה.
ריכוז התרופה בפלזמה לאורך זמן
Concentration-time curve
• נהוג למדוד את ריכוז התרופה בפלזמה. • רמת התרופה בפלזמה: o נוחה למדידה, o הדם הוא הנשא העיקרי של תרופות, לאתר הפעולה )אפקט( וגם לאברי הגוף האחרים )ת"ל(, o מהווה מדד נוח )לא תמיד מדויק( לרמת התרופה באתר הפעולה ובאתרים אחרים. השטח שמתחת לעקומת ריכוז התרופה בדם יחסית לציר הזמן- AUC o ערך לחישוב זמינות ביולוגית o יחידות של ריכוז כפול זמן o בשימוש להערכת זמינות ביולוגית ולהערכת b
משך הזמן שבו התרופה נמצאת בגוף
לא בהכרח משקף את משך האפקט שלה!
C max
נקודת השיא בעקומה –
מייצגת את הרגע שבו קצב ספיגת
התרופה למחזור הדם וקצב פינוי התרופה
מהגוף משתווים.
T max
שך הזמן עד לנקודת השיא
מייצג את משך הזמן הדרוש על מנת
להגיע למצב שבו קצה הספיגה וקצב
הפינוי של התרופה משתווים.
שלב הספיגה
• המעבר ממקום המתן לדם.
• מקום המתן יכול להיות: בליעה, הזרקה וכו’.
• ספיגה טובה תלויה בשטח )רב( ובעובי )דק( של הממברנה.
• לכן ספיגה מהמעי הדק או מהאלביאולות בריאות טובה יותר
מאשר מהמעי הגס.
זמינות ביולוגית
• זמינות של תרופה היא הכמות היחסית של תרופה, שהגיעה
לדם, מתוך המנה שניתנה.
• כאשר תרופה ניתנת לגוף באופן שהוא לא ישיר לדם
• כמות התרופה שמגיעה בפועל לדם יכולה להיות נמוכה מזו
שניתנה.
• החלק של התרופה הזמין לדם נקרא זמינות ביולוגית,
ומסומן ב- F .
• הזמינות הביולוגית יכולה להיות נמוכה מ- %100.
• זמינות של תרופה היא הכמות היחסית של תרופה, שהגיעה
לדם, מתוך המנה שניתנה.
• כאשר תרופה ניתנת לגוף באופן שהוא לא ישיר לדם
• כמות התרופה שמגיעה בפועל לדם יכולה להיות נמוכה מזו
שניתנה.
• החלק של התרופה הזמין לדם נקרא זמינות ביולוגית,
ומסומן ב- F .
• הזמינות הביולוגית יכולה להיות נמוכה מ- %100.
• במתן IV :תמיד %100,
זמינות בילוגית בPO
זמינות במתן PO נקבעת על ידי:
o הפרקציה שנספגת ממערכת העיכול,
o הפרקציה שעוברת מטבוליזם בכבד במעבר הראשון.
• הסיבות:
o התרופה לא שוחררה במלואה מהתכשיר,
o התרופה לא נספגה לחלוטין כתוצאה מתכונות פיזיקוכימיות כמו
חוסר מסיסות המונעות ספיגה מלאה מאתר המתן,
o התרופה עוברת מטבוליזם או פינוי לפני שהיא מגיעה לדם.
o התרופה יכולה לעבור פירוק במעבר ראשון בכבד או בדפנות המעי
o חוסר יציבות כימית של התרופה או הפורמולציה בה מגיעה
התרופה.
גורמים המשפיעים על
ספיגה ממערכת העיכול
• אופי המעבר דרך ממברנה o ספיגה פאסיבית - לפי מפל ריכוזים )בדיפוזיה( o ספיגה פעילה )דורשת אנרגיה( • ריכוז התרופה • מאפייני התרופה o הידרופילית / ליפופילית o טעונה במטען • אתרי ספיגה )ברזל, B12) o שטח הפנים באתר הספיגה o כמות כלי דם באתר o זמן חשיפת התרופה לאתר SR, EC( התכשיר• • תרופות אחרות • מזון • חומציות מערכת העיכול • משאבות פינוי • מטבוליזם במעבר ראשון
השפעה של מזון
על ספיגה של תרופות
מזון לרוב מאט את קצב הספיגה.
• מתן עם האוכל בד”כ מקל על סימפטומים
גסטרואינטסטינליים של התרופה.
• מזון יכול להגביר או להקטין ספיגה של תרופות ממערכת
העיכול:
o כאשר מזון מקטין ספיגה מומלץ לקחת על קיבה ריקה, דהיינו:
שעה לפני או שעתיים אחרי האוכל,
o כאשר מזון משפר ספיגה מומלץ לקחת עם האוכל,
P-glycoprotein
p-gp
משאבה הצורכת ATP
ממוקמתץ על ממברנות של תאים
פועלת על מגוון חומרים
המשבאה מוציאה חומרים מהתא ולכן מפריע לספיגה
פגיעה בפעילות במשאבה מעלה את הריכוז התרופה בדם
מטבוליזם במעבר ראשון
“First-Pass” Effect
כאשר תרופה ניתנת דרך הפה, לפני שהיא מגיעה לדם, היא צריכה לעבור דרך: o אפיתל המעי, o הוריד הפורטלי/השער, o הכבד. • כאשר היא עוברת מטבוליזם ניכר בתאי המעי ובכבד, כמות קטנה יותר ממנה מגיעה לדם • כך מוקטנת הזמינות הביולוגית שלה פינוי זה נקרא פינוי פרה-סיסטמי או מטבוליזם במעבר ראשון. יש תרופות שעוברות פינוי פרה-סיסטמי כמעט מלא, יש תרופות שעוברות פינוי פרה-סיסטמי רב, אולם עדיין ניתן לתת אותן דרך הפה, במינון גבוה בהרבה יחסית למינון שבו הן ניתנות דרך הוריד. דרך לעקוף את ה FPE :מתן מתחת ללשון )SL ,)
פיזור
לאחר שהתרופה נספגה ממקום המתן שלה לדם, היא
נישאת בעזרתו לאיברי הגוף.
• שלב הפיזור אינו נלקח בחשבון במקרים המיוחדים בהם:
o מעוניינים באפקט מקומי בלבד,
o אין זרימת דם טובה לאתר הפעולה
גורמים המשפיעים על הפיזור
1 .קצב הזרימה ונפח הדם הזורם לאיברי המטרה,
2 .מבנה התרופה )מסיסות בשומן, גודל(,
3 .מחסומים
4 קשירה לחלבונים
מבנה התרופה
• מסיסות בשומן:
o תרופה מסיסה בשומן מתפזרת בקלות ומתפזרת בשומן )גורם
להגדלת נפח הפיזור(,
o תרופה מסיסה בשומן נקשרת בפלזמה לחלבונים )גורם להקטנת
נפח הפיזור(,
• גודל:
o תרופה גדולה מתפזרת פחות
מחסומים
• מחסומים בגוף עשויים לעכב את התרופה בדם, ולמנוע את
המעבר שלה לאתר.
• לדוגמא:
,Blood-Brain Barrier - מוח-הדם מחסום o
oשליה.
• הם לא חוסמים לחלוטין את המעבר של תרופות.
מחסום דם מוח
BBB
BBB מגביל כניסה של תרופות לא מסיסות שומן. • רק תרופות מסיסות שומן בלתי מיוננות חודרות את המחסום ובעלות השפעה על מערכת העצבים המרכזית • משאבות, כמו -P glycoprotein מסלקות תרופות אשר חדרו
קשירה לחלבונים
• הרבה תרופות נעות
בפלזמה כשחלק מהן קשור
לחלבונים.
• מאחר שרק החלק החופשי
)הלא-קשור( של התרופה
יכול להתפזר ולפעול,
התגובה לתרופה קשורה
לריכוז התרופה החופשית
ולא לסך כל הכמות שלה
הקשר הוא רופף, אבל הוא
מוריד את כמות החומר
הפעיל הזמין בפלזמה )לפיזור,
פעילות, והפרשה(.
• החלק הלא קשור זמין.
• מידת הקשירה מבוטא ב- %.
• קיים מצב ש”מ בין החומר
הקשור לחומר החופשי
בפלזמה.
תרופות שיש להן קישור ניכר לחלבון הן:
o נשארות הרבה זמן בגוף )בעלות זמן מחצית חיים ארוך(,
o בעלות נפח פיזור קטן, לא מתפזרות,
o קיימות אינטראקציות בין תרופתיות בקשירה לחלבון,
o במצבים בהם יורדת כמות החלבון בפלזמה )פגיעה בכבד, סינדרום
נפרוטי, כוויות קשות( יש להקטין את המינון שלהן.
• אינטראקציות בין תרופות בקשירה לחלבון:
o כאשר 2 תרופות שונות נקשרות לאותו חלבון ונלקחות בו זמנית,
o נוצרת תחרות על הקישור, ותרופה אחת דוחה את חברתה
מהקישור לחלבון.
o לתרופה שנדחתה נוצרת רמה חופשית בפלזמה גבוהה מהרצוי,
ועלולה להיגרם הרעלה.
• לתרופות שבמצב רגיל קשורות באופן מאסיבי לחלבוני
הפלזמה (%90 ,(>כל שינוי קטן בכמות הקשורה )בתוצאה
ממחלה למשל(, יכול לגרום לשינוי גדול בכמות שתרופה
הלא קשורה, וכתוצאה מכך באפקט.
נפח פיזור
Vd
• מונח פרמקוקינטי המבטא את פיזור התרופה בגוף
• נפח פיזור קטן - תרופה שמתרכזת בדם
• נפח פיזור גדול – תרופה שמתפזרת בפרירפריה
Vd=כמות התרופה/ריכוז בדם
• לכל תרופה יש נפח פיזור אופייני לה. נפח הפיזור נקבע
בעיקר על ידי מסיסות התרופה בשומן.
• תרופה המסיסה בשומן מתפזרת לרקמת השומן ונשארת
ברקמה לזמן רב, ולכן נפח הפיזור שלה גדול יותר.
• לתרופה הנקשרת לחלבוני הדם יהיה נפח פיזור קטן, לאור
העובדה שהתרופה לא מתפזרת לשאר רקמות הגוף.
מטבוליזם
תרופות ורעלנים נתפסים כגוף זר בגוף
• תרופות יכולות לעבור חילוף חומרים בריאות, דם וכבד
• הגוף עובד על היפוך של תרופות לצורה מסיסה יותר, כדי
להקל על ההפרשה
• בתהליך הספיגה של תרופות פומיות – מטבוליזם של מעבר
ראשון בכבד.
• המטבוליזם מתבצע באמצעות אנזימים שונים הקיימים
ברקמות הגוף – כבד, מעי דק, ריאות, כליות, שלייה ועוד.
מטבוליזם בכבד
• בכבד סוגים רבים של אנזימים, שעושים מטבוליזם )שינוי כימי( של חומרים. • תוצרי המטבוליזם נקראים מטבוליטים. • במתן כרוני של תרופות המתפנות בכבד, יש לבדוק תפקודי כבד. • מידת הפעילות האנזימתית משתנה עם הגיל: oליילודים חסרים עדיין אנזימים מפרקים, o בילדים הפעילות המטבולית בכבד נמרצת, o בקשישים היא נחלשת.
“Phase I”
במטבוליזם מסוג זה יש שינוי כימי, לרוב חמצון, • הוא נעשה בעיקר על ידי אנזימים ממשפחת cytochrome P450 monooxygenase .)CYP(
“Phase II”
במטבוליזם מסוג זה נעשית בעיקר פעולה של
הוספה )conjugation )של חומר אנדוגני
ספציפי לתרופה.
מטבולטים
• המטבוליטים שהכבד יוצר יכולים להיות:
o לא פעילים,
פעילים o
o רעילים,
o קדם תרופה Drug-Pro חומר לא פעיל, שהכבד הופך לחומר
הפעיל. חומר ללא פעילות פרמקולוגית, שעובר מטבוליזם בגוף
למטבוליט פעיל הגורם להשפעה התרופתית.
מעגל אנטרו-הפטי
ישנן תרופות העוברות
תהליך של ספיגה, פינוי דרך
המרה, חזרה למערכת
העיכול וספיגה מחודשת.