שתן Flashcards
כללי
בעיות לא נפוצות. סק כלליים מגבלות אבחון אבחון מאוחר כשהמצב קשה
גליה ימין משולשת וקדמית במגע עם הסרעפת מתחת ל2 צלעות אחרונות
שמאלית שעועית מתחת לצלע אחרונה
צריכת המים היומית של סוס בוגר היא 60-65 מ”ל/ק”ג (27-30 ליטרים לסוס במשקל 500 ק”ג).
החזרת חוסרים בשתיה תוך 30ד
המדולה צורכת יותר דם -יתר רגישה להיפוקסיה
GRF (glomerular filtration rate) הנו 1.92-1.66 מ”ל/ק”ג/דקה (כ-1200 ליטר פלסמה/יום/500 ק”ג סוס).
כשל כלייתי מתרחש כאשר יש נזק ל- 2/3 מהנפרונים.
יצור השתן – 15-30 מ”ל/ק”ג/יום.
אי אפשר למשש שלפוחית בפיזיקלית
פיזיקלית
בדיקת איברי המין טפטוף שתן urine scalding בפרינאום רקטלית-שלפוחית וכליה שמאל בדיקה נוירו לEHV
איסוף שתן
VOID הכי נפוץ
קתטר בטשטוש לתרבית
בזכרים לא להשתמש ב- ACP כי זה יכול לגרום לפרפימוזיס.
קסילזין משנה ערכים- אבל לא חשוב כל כך לסטיק שתן.
בסייחים אפשר ציסטו
צבע – צהוב בהיר עד חום, מתכהה כאשר עומד בחוץ בגלל תוצרי חמצון בשתן נורמלי.
עכור – נוכחות רמות גבוהות של קריסטלים של קרבונט.
סמיך – נוכחות ריר המופרש מתאי אגן הכליה.
יש לבצע את הבדיקה תוך 15-30 דקות או לשמור בקירור
מדדי שתן
SG – 1.020-1.050
המדד היחיד לתפקוד כלייתי בבדיקת שתן
שתן איזוסטנאורי (SG 1.008-1.012) באופן קבוע מעיד על חוסר יכולת לרכז
שתן היפוסטנאורי בסוס בוגר (SG<1.008) מעיד על הפרעה בפעילות וזופרסין, diabetes insipidus, medullary washout, עודף מתן נוזלים. אך לא מעיד על מחלת כליה!!!!!!!
היפו נורמלי בסייחים עד שבועיים
ה- ph הנורמלי בסוסים הוא יותר בסיסי מבע”ח אחרים, וזה נובע
מהפרשת המלחים (אשלגן במקום מימן)שמתחרשת אצלם. בגלל תזונה
– 7.9 הזנה במרעה
7.4 הזנה בתערובת
אנורקסיה ואצידוזיס מטבולי יכולות לגרום להופעת שתן חומצי.
אובדן חלבון-לרוב גלומרולונפריטיס
רמת חלבון - יתכנו שרידים עד +1 , כנ”ל בשעות הראשונות לחיי הסייח בגלל מאקרומולקולות מהקולוסטרום
גלוקוז – מופיע כאשר עובר ערך סף בדם (150 mg/dl
גלוקוזוריה-עודף בעירוי/אדרנלין/סכרת
אם יש גלוקוס בשתן וערכי דם תקינים-פגיעה בטובולי הפרוקסימלים
דם – לא מבדיל בין RBC/המוגלובין/מיוגלובין.
אמור להיות שלילי. נוכחות המוגלובין או RBC יכולה לנבוע מטראומה בקטטריזציה.
כאשר חיובי:
זיהוי RBC במשקע.
המוגלובין – סרום המוליטי (בצבע כתום).
מיוגלובין – סרום צלול (צהוב)
בילירובין – לא מופיע בשתן נורמלי.:המוליזה ,מחלת כבד ,חסימה בדרכי המרה
בסוסים עם שתן כתום יתכן False positive.
אורובילינוגן – נורמלי ומעיד על דרכי מרה פתוחות.
משקע-בודקים לאחר סרכוז: ללא חיידקים מעט תאים וקאסטים קלציום קרבונט ומיעוט טריפל פוספט. פחות מ5 תאים לשדה מעט אפיתל מעבר חומצה אצטית10% ממיסה קלציום קרבונט
GGT בשתן- כמעט ולא בשימוש. פכיעה טובולרית?
עלליה בקריאטינין עם סימטידין וטרימטופרים
בסייחים יילודים רמת ה- CREA גבוהה ביחס לבוגרים
רמה גבוהה במיוחד יכולה להעיד על סטרס בהמלטה או בהיון וסייח בסיכון גבוה
GFR יורד לפני שנראה אזוטמיה אבל נזהה אזוטמיה קודם . מדידתGFR לפי קריאטינין: איסוף שתן במשך זמן ומדידת ריכוזים בדם ובשתן בסוף כל פרק זמן. ערכים נורמליים - 1-2.5 מ"ל/דקה/ק"ג.
Fractional Excretion
FE = urine (A) X plasma (Creat)
plasma (A) urine (Creat) X 100
A – electrolyte concentration
US
אבנים, גידול, הידרונפרוזיס, ביופסיה.
ההבדל בין קורטקס למדולה אינו ברור. רואים את הפרנכימה ואת אזור האגן של הכליה.
הכליה הימנית נמצאת קרוב יותר לקיר הגוף ואפשר לראות בה לרוב יותר פרטים.
לדחוף את הכליה לקיר הגוף
מבחן מניעת מים
בדיקת יכולת הכליה לרכז שתן. בעיקר במקרים של PU/PD וכאשר השתן הוא איזוסטנאורי.
אסורה לביצוע בסוס אזוטמי
קודם כל בדיקות רקע
מניעת שתייה וניתור כל 12 שעות, עד להתייבשות של 5%.
או עליה בריכוז שתן או איבוד משקל ו/או עליית חלבון משמעותיים.
פגמים מולדים
לא נפוץ
אגנזה-חד צדדי
היפופלזיה-פחות מחמישים אחוז
דיספלזיה-רקמה לא נורמלית. דוצ. CRF
Polycystic kidney disease
אנומליות בכלי דם
Ectopic ureter
קרע בשלפוחית השתן -אורופריטונאים
Patent urachus – הפגם המבני הנפוץ ביותר במערכת השתן בסוסים.
דליפת שתן מהטבור – טפטוף או זרימה מהלך השתנה. מולד. טיפול שמרני (חיטוי מקומי, אנטיביוטיקה פרופילקטית), כירורגיה אם לא נסגר תוך 5-7 ימים.
להבדיל מזיהום טבורי שיכול לגרום לדליפת שתן מהטבור. נרכש.
האורכוס נפתח שוב וזה קורה על רקע של ספסיס- נרכש, מסובך הרבה יותר.
אטוניה של שלפוחית השתן (Atonic bladder)
לא ברור הגורם
לרוב אין חסרים נוירולוגיים אחרים, לעיתים יש
חוסר יכולת לרוקן את השלפוחית, ללא חסימה מכנית (אין בעיה להכניס קטטר שתן).
יותר נפוץ בזכרים?
מחייב טיפול על מנת למנוע קרע של השלפוחית
הכנסת קטטר וטיפול תרופתי ב- bethanechol.
לרוב יש שיפור תוך מספר ימים ובהמשך יש תפקוד תקין.
כשל כליות אקוטי
הקורטקס רגיש יותר לפגיעת טוקסינים בגלל זרימת הדם הגדולה והמדולה רגישה יותר לחסר חמצן (איסכמיה) בגלל הדרישות המטבוליות הגדולות.
אזוטמיה קשה שאינה מגיבה מיד לטיפול בנוזלים.
כשל כליות אקוטי הינו פוטנציאלית הפיך.
סינדרומים הגורמים לכשל כליות אקוטי
Prerenal Ischemic Acute tubular necrosis (ATN) Acute interstitial nephritis (AIN) Acute glomerulonephritis Postrenal – obdtructive
לרוב, הגורם בסוסים הנו המודינמי (פרה-רנלי), או תוך כלייתי (ATN) בעקבות חשיפה לרעלנים.
גורמים פרה-רנלים לAKI
הגורמים הפרה-רנאליים הנפוצים ביותר- שלשול, קוליק.
חשוב לנסות ולהבדיל בין התייבשות פרה-רנאלית לפגיעה כלייתית של ממש. הדרך להבדיל ביניהם תהיה בדרך תגובה לטיפול בנוזלים.
יש לחשוד בגורם פרה-רנלי כאשר יש סימני שוק – קצוות קרים, עליה בקצב הלב, ירידה בגמישות העור, שינוי בריריות.
ניתן לבדוק יחס אוריאה, קריאטינין ונתרן בין השתן והפלסמה ולקבל אינדיקציה חלקית.
ירידה ממושכת באספקת הדם לכליה תוביל גם ל – ATN ולכן שוב קשה להבדיל בין שני המצבים.
בדיקות שתן נורמליות וריכוז מעל 1.020- פרה-רנלי.
קראטינין עד 3, לרוב לא על רקע של בעיית כליה אמיתית. אם מעל 3- יש חשד שמדובר בפגיעה כלייתית.
יחס קריאטינין שתן:דם > 50 בפרה-רנלי (3-37 רנלי)
ב – ATN נראה Casts בשתן.
FE של נתרן קטן מ- 0.5 בפרה-רנלי
כשל כליות וקוליק
כדי שסוס יגיע למצב של קוליק ולפתח כשל כליות על רקע זה, הקוליק צריך להימשך זמן מספיק או להיות דרמטי מספיק.
ייתכן גם בעקבות שימוש בחומרים נפרוטוקסיים בצורה לא מושכלת. רוב הסוסים בקוליק לא סובלים מכשל כליות.
סוס אזוטמי ומיובש עם SG נמוך- תיתכן בהחלט פגיעה כלייתית.
יותר נפוץ לפתח כשל כליות במקרים של שלשולים- קוליטיס.
סוס אזוטמי ומיובש עם SG<1.018 ←תתכן פגיעה כלייתית, SG>1.025 ← תפקוד כלייתי תקין.
Acute Tubular Nephrosis/Necrosis
יכול להיגרם על רקע המודינמי או כתוצאה מרעלנים.
בשני המקרים יחול אובדן תאי טובולי.
צברים גרנולריים בשתן, SG נמוך, אוליגוריה (ירידה בנפח בשתן עד חוסר ייצור - אנאוריה), אזוטמיה.
הגלומרולי וכלי הדם לרוב לא נפגעים.
רעלנילם עושים פגיעה חמורה יותר מהמודינמית
חומרים נפרוטוקסים
אמינוגליקוזידים – ג’נטמיצין, ניאומיצין, אמיקצין (פחות רעיל).
גורמים נזק תאי ישיר לאפיתל הטובולי
ג’נטמיצין נחשב יותר נפרוטוקסי מאמיקצין.
מתן חד יומי מוריד סיכון לרעילות:
סייחים רגישים יותר לרעילות (שימוש באמיקצין).
טטראציקלינים. בארץ לא משתמשים כמעט בסוסים, חוץ מדוקסילין. חומרים אלו גורמים גם לקוליטיס. במקומות אחרים בעולם, כמו ארה”ב- PHF או מחלת ליים- משתמשים יותר. בישראל השימוש העיקרי הוא באוקסי-טטרציקלין- בסייחים משתמשים כדי לשחרר את הגידים המכווצים שלהם.
TMS- סולפה- יכול לשקוע בחלל הטובולי ולגרום לכשל כליות. להימנע בסוסים מיובשים!
פולימיקסין B- במינון אנטיביוטי מאוד רעיל לכליה, משתמשים במינונים נמוכים יותר. החומר עצמו סופח LPS, השימוש בו
NSAIDS- בגלל נזק ישיר לתאים ובגלל נזק של איסכמיה- מעכבים PG- אחד המדיאטורים להגברת זרימת הדם לכליות.
אם הסוס לא מיובש- לרוב אין לכך משמעות.
פנילבוטאזון יותר גרוע מהבחינה הזו, לא בהתייבשות
VIT K סינתטי
כספית
המוגלובין או מיוגלובין – רעיל לתאי הטובולי.
המוגלובינוריה נובעת מהמוליזה אינטרא-וסקולרית. גורמים אפשריים:
קדחת קרציות (Babesia caballi, Theileria equi)
מתן מנת דם לא תואמת
Neonatal isoerythrolysis - NI
הגורם הנפוץ למיוגלובינוריה הוא exertional rhabdomyolysis, יתכן גם משני למכת חום או כוויות נרחבות.
עלי מייפל אדים
בצל
אפלאטוקסין
Acute glomerulonephritis
שקיעת קומפלקסים אימוניים בגלומרולי.
זוהה בנגיעות בסטרופטוקוקים ו- Equine infectious anemia.
נגיעות בסטרפטוקוקים- בעיקר strangles.
טיפול ב- ARF
טיפול בגורם הראשוני, לא לתת נפרוטוקסיות, נוזלים, פוסיד, מתן דופאמין במקרי ATN שגורם להרחבת כלי הדם בכליה., או מניטול
מניטול כשיש ירידה בל”ד
דיאליזה פריטונאלית בסייחים
מגיני קיבה
הזנה דלת חלבון-ללא חציר קטניות
היפרקלמיה-לרוב מגיב למתן נןזלים ללא אשלגן. במקרים חמורים נותניםביקרבונט דקסטרוז ואינסולין
ניחטור מתן שתן שתייה ל”ד ומשקל
בגורם טוקסי הפרוגנוזה טובה.
ככל שהטיפול ניתן מוקדם יותר הפרוגנוזה טובה יותר.
כשל כליות עם אנאוריה שאינה מגיבה לטיפול – פרוגנוזה גרועה.
למיניטיס הוא סיבוך משני נפוץ מאוד לכשל כליות אקוטי.