מיסוי פלילי Flashcards
אדם שפתח עסק או החל לעסוק במשלח-יד, ולא הודיע על כך במועד לפקיד השומה ואף לא הגיש במועד את הדו”ח השנתי הראשון שהיה עליו להגיש לאחר האירועים האמורים, דינו?
ס 215א
מאסר שלוש שנים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, ופי אחד וחצי מסכום המס שנתחייב בו.
אדם שפתח עסק במקום נוסף או החל לנהל משלח-יד במקום נוסף או ששינה את מקום עסקו או מקום משלח-ידו, ולא הודיע על כך במועד לפקיד השומה ואף לא הגיש במועד את הדו”ח השנתי הראשון שהיה עליו להגיש לאחר האירועים האמורים,
215ב
דינו - מאסר 18 חדשים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין,
ופי אחד וחצי מסכום המס שנתחייב בו.
(בפרקטיקה נדיר לראות כתב אישום עם עבירה זו)
220 לפקודת מס הכנסה. מה העונש?
- מאסר 7 שנים
- או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין ופי שניים מסכום ההכנסה שהעלים, שהתכוון להעלים או שעזר להעלים קנס עד 226,000 שקלים חדשים.
- או שני הענשים כאחד;
220 (1)?
(1) השמיט מתוך דו”ח על פי הפקודה כל הכנסה שיש לכללה בדו”ח;
220 (2)?
(2) מסר בדו”ח על פי הפקודה אמרה או תרשומת כוזבות;
220 (3)?
(3) השיב תשובה כוזבת, בעל פה או בכתב, על שאלה שנשאלה, או על דרישת ידיעות שנערכה אליו על פי הפקודה;
220 (4)?
(4) הכין או קיים, או הרשה אדם להכין או לקיים, פנקסי חשבונות כוזבים או רשומות אחרות כוזבות, או שזייף או הרשה לזייף פנקסי חשבונות או רשומות;
220 (5)?
(5) השתמש בכל מרמה, ערמה או תחבולה, או הרשה להשתמש בהן;
220 (6)?
(6) הציג מסמך כוזב למשלם ההכנסה לצורך מניעת ניכוי מס במקור או הפחתתו.
מה קורה כאשר עדים סותרים את עדותם בחקירה?
. לפיכך, ביקשה התביעה להעדיף את ההודעות על פני העדויות שנמסרו בבית המשפט, מכוח סעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל”א-1971
מקור החבות במס הכנסה ומס ערך מוסף:
- חבות מס ההכנסה בישראל נקבעת על פי פקודת מס הכנסה.
- המונח “הכנסה” בסעיף 1 לפקודה מפנה אל רשימת מקורות הכנסה המפורטת בסעיף 2. סעיף 2 (1) לפקודה קובע, כי יוטל מס על “השתכרות או רווח מכל עסק או משלח יד שעסקו בו בתקופת זמן כלשהי, או מעסקה או מעסק אקראי בעל אופי מסחרי”;
- המונח “עסק” מוגדר בסעיף 1 לפקודה כ-“לרבות מסחר, מלאכה, חקלאות או תעשיה”.
- החבות במס, על פי חוק המע”מ דורשת קיומו של “עסק” ומוסיפה עליה תנאי נוסף ומצטבר, לפיו הפעילות נעשתה במהלך עסקיו של הנישום, כחלק מפעילותו העסקית. קרי על מנת שניתן יהיה לחייב את הנישּום במע”מ, יש להוכיח כי הנישּום מקיים פעילות שעולה כדי “עסק”, וכן שהמכירה מהווה חלק מפעילותיו של אותו עסק ותשתלם במסגרתו
משמעות הביטוי “עסק” או “עסקה” לפי חוק המע”מ ולפי פקודת מס הכנסה:
- עוד נקבע, כי מהותה של “עסקה” בחוק מע”מ אינה שונה מזו שבפקודה. “עסקה” בהקשר של מס הכנסה צריכה להיות בגדר מקור לפוטנציאל חוזר ונשנה המייצר הכנסה - פירות.
המבחנים המהותיים בודקים איפוא, באיזו מידה קיים פוטנציאל כזה, דהיינו: האם יש, ברקע העסקה, מנגנון, שמסוגל ליזום ולנהל עסקאות הדומות לה.
מבחני זיהוי הכנסה מעסק?
- ע”א אלמור שורה של מבחנים לזיהוי הכנסה מעסק, להלן יפורטו המבחנים העיקריים, תוך יישֹומם בנסיבות המקרה דנן:
א. מבחן טיב הנכס – במסגרת מבחן זה, ייבדק טיבו ואופיו של הנכס כנכס השקעתי לטווח ארוך או כנכס למסחר שוטף. נכון לומר, כי טיב הנכס אוצל על המבחנים האחרים. כך למשל, תידרש מידה שונה של תדירות בעסקאות מקרקעין, מאשר בטובין מסוימים, כדי להצביע על קיומו של עסק. בדומה, ביישֹום המבחן של תקופת ההחזקה בנכס, משך ההחזקה בנכס, שבא להצביע על מסחריות, יהא שונה (ראו ע”א אלמור, עמוד 14).
בענייננו, מדובר בבניית מספר דירות לצורך מכירה מיידית. לעניין משך תקופת ההחזקה, המדובר במספר שנים (2005-2007)
ב. מבחן התדירות – על פי מבחן זה, ככל שתדירות הפעילות רבה יותר, יש בכך כדי להצביע על אופיה הפירותי.
במקרה דנן, מדובר על פעילות המשתרעת על פני מספר שנים. את הדירה הראשונה מכרו הנאשמים בחודש נובמבר 2005. בניית הדירות בקומות 3-5 החלה בשנת 2005, ועל פי הראיות הסתיימה במהלך שנת 2006-2007.
ג. מבחן היקף העיסקאות - לפיו, ככל שהיקף העסקאות רב יותר מלמד הדבר אף הוא על אופי פירותי של פעילות.
ד. מבחן המימון – מימון הפעילות בהון עצמי מלמד על אופיה ההוני, ואילו מימונה בהון זר, מלמד על אופיה הפירותי.
בהודעתו של עזמי הכספים אכן הוחזרו לילדי הנאשמת מיד לאחר מכירת הדירות.
ה. מבחן הבקיאות – ככל שהבקיאות בתחום העסקה רבה יותר, מצביע הדבר על אופי פירותי. אף מבחן זה מהותי, משום שהוא מתייחס לקיומו של פוטנציאל בעסקאות. אין ספק, שבקיאותו של עושה העסקה בתחום שבו נעשתה העסקה מהווה נדבך חשוב בקיומו של פוטנציאל זה. הבקיאות היא, במובן מסוים, מעין “נכס קבוע”, שאפשר לעשות בו שימוש לשם ביצוע עסקות (ר’ ע”א אלמור).
- בע”א אלמור, נקבע מבחן נוסף - ארגון הפעילות ופעילות אקטיבית (ר’ עמוד 16 לפסק הדין) – הארגון המלמד על עסקיות יכול לבוא לביטוי בצורות שונות, ובין היתר, בפיקוח ובשליטה פעילים, בין במישרין על ידי העוסק, ובין באמצעות מנגנון שהוקם לצורך זה.
. לאור האמור, מתקיימים היסודות המנויים בסעיף 1 לחוק המע”מ, ואני קובעת, כי הנאשמים הם בגדר “עוסק” לפי חוק המע”מ והפקודה.
כאשר יש הוראת חיקוק אחרת אשר מתאימה יותר לנאשם?
לא היה בכך כדי להצדיק התערבות של בית המשפט. כידוע, לתביעה יש פררוגטיבה בניסוח כתבי האישום ובבחירת הוראות החיקוק, וכל עוד לא נוכח בית המשפט כי החלטות התביעה מונעות מטעמים זרים ולא ענייניים או נעשו בשרירות קיצונית או בחוסר תום לב, אין בית המשפט מחליף את שיקול דעתה (ר’ רע”פ 6800/12 קסטיאל נ’ מדינת ישראל
על אודות האבחנה בין אכיפה חלקית ובין אכיפה בררנית?
על אודות האבחנה בין אכיפה חלקית ובין אכיפה בררנית?
“אכיפה חלקית אינה בהכרח אכיפה פסולה. כך גם אכיפה מדגמית, שהרי המדינה אינה יכולה להקצות אלא משאבים מוגבלים לאכיפת החוק… אולם, אפשר שאכיפה חלקית תהיה אכיפה בררנית ובשל כך גם תהיה אכיפה פסולה. מהי אכיפה כזאת? …ללא יומרה להציע הגדרה ממצה, אפשר לומר, לצורך עתירה זאת**, כי אכיפה בררנית היא אכיפה הפוגעת בשוויון במובן זה שהיא מבדילה לצורך אכיפה בין בני-אדם דומים או בין מצבים דומים לשם השגת מטרה פסולה, או על יסוד שיקול זר או מתוך שרירות גרידא” (ר’ בג”צ 6396/96 זקין נ’ ראש עיריית באר שבע, פ”ד נג(3), **
