חסינות, ניגוד עניינים Flashcards
חיסיון:
מתי חל? מה השוני מסודיות?
השוני- ההבדל המרכזי בין שניהם הוא בשאלה איפה הם חלים:
חיסיון - זהו מונח בדיני ראיות ולכן עולה רק בסיטואציה של ראיות: בהליך משפטי, חקירה או חיפוש. התנאים להתקיימותו:
- יחסי עו”ד לקוח-
- _קשר ענייני לשירות המקצועי- _
סודיות- היא כלפי כל העולם. הסודיות היא הרבה יותר רחבה גם ביחס כלפי היא מופנית וגם בנוגע לאיזה סוג מידע. כאן אין דרישה לקשר ענייני. היא מתקיימת כל הזמן ולא רק בסיטואציות מסוימות. כמו כן, למשל על זהות הלקוח אין חיסיון- חייבת להגיד מי הלקוח. עם זאת זה כן סודי.
עד שנות ה-2000 היו מבלבלים בין חיסיון לסודיות, היה ערבוב. במאמר של לימור שנקרא” חיסיון עו”ד לקוח וחובת הסודיות- הגיע השעה להיפרד” מציג את הבלבול ואת הסיבות לו כי שניהם נובעים מאותם רציונאליים. היום כבר אין את הבלבול הנ”ל.
הדימיון בין חיסיון לסודיות
הדמיון- בעצם גם חיסיון וגם סודיות עושים אותו דבר, הם מגנים על הלקוח ושניהם מוחלטים. הם מבטיחים תקשורת חופשית בין העו”ד ללקוח. הרציונאליים של שניהם דומים:
- צידוק קונבנציונאלי- חיסיון וסודיות טובים לחברה, לציבור כי רוצים להבטיח שאנשים ידברו בחופשיות. יתקיים בעצם הליך הוגן וכך אנו משיגים צדק כיוון שהלקוח מרגיש חופשי עם העו”ד, מספר לו הכול ואז העו”ד יוכל למצוא את הדרך הטובה ביותר להגן עליו. מנגד האינטרס שנפגע הוא גילוי האמת אך זה דבר שניתן לסבול כי יש ראיות אחרות שניתן דרכן להגיע לאמת. בזכות התקשורת החופשית, החברה מרוויחה כי הרבה הפרות של החוק נמנעות. הגישה הציבורית תחזיק בצידוק הנ”ל. הגישה הציבורית אומרת שהפרופסיה היא לטובת הציבור, ממלאת פונקציה חשובה וכאן העו”ד עוזרים להגיע לצדק, למנוע הפרות של הציבור.
- צידוק עצמי- לטובת הפרופסיה. בצידוק זה מחזיקה הגישה הביקורתית התועלתנית אומרת שהחיסיון וסודיות הם לא רק לטובת הציבור אלא הם לטובת הפרופסיה, עו”ד- זה דבר שמושך לקוחות. כמו כן, בתחרות עם פרופסיות אחרות זה נותן יתרון למשל בבעיות מיסים נעדיף ללכת לעו”ד כי שם יש חיסיון ולא לרו”ח שלו יש סודיות אך לא חיסיון.
כמו תמיד, האמת היא איפה שהוא באמצע, החיסיון הוא הן לטובת החברה והן לטובת הציבור. כאן ניתן לראות את הכוח האדיר שיש לעו”ד, להם ולכוהני דת- שני הפרופסיות היחידות שיש להן חיסיון מוחלט. יש מאבק גדול מצד אחד גורמי אכיפת החוק (למשל הרשויות: רשות לניירות ערך, מס הכנסה והמשטרה וכו’) שמנסות לצמצם את החיסיון ומנגד הלשכה שמגנה עליו. המאבק הנ”ל היום הוא סביב הנושא של הלבנת הון- לעו”ד אין חובות דיווח בנושא בניגוד לכל השאר. הOECD לוחץ להטיל על עו”ד חובות דיווח בנושא אך משרד המשפטים לא מצליח לעשות כלום בנושא.
חריגים לחיסיון עו”ד לקוח
- ויתור הלקוח- החריג היחיד שקבוע בחוק בסעיף 48 וכלל 19“אלא אם ויתר הלקוח”- החיסיון הוא של הלקוח ולא של עוה”ד. לעו”ד יש חובה לשמור על זה. ויתור לקוח צריך להיות מפורש כאשר הוא מבין את המשמעות של הויתור על החיסיון.
- עבירה עתידית- יציר הפסיקה. אם לקוח בא ואומר שהוא אתמול רצח- יש חיסיון אך אם הוא מספר על עבירה עתידית שהוא הולך לבצע- אין חיסיון וסודיות.
- חובות גילוי ודיווח מכוח החוק- למשל ברשות ניירות ערך, דיני חברות, בהוצאה לפועל, כשבית משפט נותן צו, סעיף 262 לחוק העונשין- אי מניעת פשע, חוק לא תעמוד על דם רעך- כל אלו חלים גם על עו”ד. במצבים אלו לא רק שאין חיסיון או סודיות אלא יש חובת דיווח לקום ולדווח אלא אם נתנו פטור מפורש למשל בהלבנת הון יש חובת דיווח אך נתנו פטור לעו”ד ואמרו שאצל עו”ד החיסיון גובר. במקרים אלו, המחוקק עשה את האיזון וקבע שחובת הדיווח גוברת על החיסיון. ניתן לראות שגם עם חובות הגילוי אנשים הולכים לעו”ד, לדעת לימור גם אם החיסיון יהא יחסי, לקוחות ימשיכו ללכת לעו”ד, אין להם ברירה. קיימת חובת דיווח אחת שקבועה בחוק והלשכה מסרבת להחיל אותה על עו”ד- דיווח על פגיעה בחסרי ישע. חוק העונשין מדבר על כל אדם שיש לו יסוד סביר להניח שיש מכבר פגיעה בחסרי ישע. בדיני משפחה, עו”ד נחשפים למידע על פגיעה כאמור. הלשכה אומרת שבמקרה זה החיסיון גובר, העו”ד שבדיני משפחה נחשף לכך שאחד הצדדים פוגע בחסרי הישע יכול לשכנע את הלקוח לגלות אך הוא לא יכול לגלות זאת. בחוק העונשין מוטלת חובת דיווח מוגברת במקרים בהם מעורבים ילדים. במקור, בהצעת החוק הכניסה גם את עו”ד ואז הלשכה החליטה למחוק את העו”ד- יוצא מכך שהלשכה מעדיפה את החיסיון על פני הגנה על חסרי ישע. לימור מעבירה על כך ביקורת. יום אחד עו”ד אמיצה בדיני משפחה התקשרה ללימור וסיפרה לה על כך שהלקוחה סיפרה לה שהבעל פוגע בילדים. עו”ד ניסתה לשכנע את האישה לדווח והיא סירבה. היא שאלה את לימור מה לעשות. מבחינת הלשכה אם היא מדווחת, הלשכה תעמיד לדין משמעתי כי היא לא מכירה בחריג זה לכלל החיסיון אך לימור אמרה לה שאם הלשכה תעמיד אותה לדין היא תייצג אותה במטרה לשנות את המצב. לימור אמרה שכדאי קודם כל לפנות לוועדת האתיקה והוועדה אישרה לה לדווח באופן מפתיע מנימוק פרטני. הלשכה לא רוצה חריג, מסרבת לתקן את החוק אבל היא אומרת שיפנו עליה לקבל אישור בכל מקרה פרטני והיא תחליט אם להתיר. החשש של הלשכה הוא ממדרון חלקלק- שיהיו עוד ועוד חריגים. היא משאירה את הכוח בידיה.
- גילוי הנדרש להגנת עורך הדין- כשעוה”ד בסכסוך עם הלקוח בית משפט העליון קבע כי אין חיסיון וסודיות. עוה”ד שהלקוח לא משלם לו צריך להגיש תביעה שכ”ט הוא לא יכול להגיש את התביעה אם הוא לא מראה את העבודה שנעשתה. כמו כן, במקרה שהלקוח מגיש תלונה כנגד העו”ד והעו”ד לצורך התגוננות צריך לחשוף מידע על מערכת היחסים שלהם. מקרים נוספים: חקירה בהזהרה של העו”ד- כשהעו”ד חשוד, כשיש סכנה לחייו של עו”ד וכו’. נוצר מצב אבסורד שכדי להגן על הפרופסיה, על עצמו הוא יכול לגלות אך כדי להגן על חסרי ישע הוא לא יכול לגלות. עד שנת 2011 הלשכה אישרה לגלות רק אם הסכנה היא מפני הלקוח ולא מפני רשויות למשל (למשל רשות ניירות הערך שמגישה כתב אישום כנגד העו”ד על שימוש במידע פנים). במאמר של לימור היא מעבירה על כך ביקורת, למה רק מפני הלקוח? ב2011 הלשכה שינתה את עמדה והיא אומרת כיום הגנה על עו”ד מפני כל אדם (צד שלישי, רשות, לקוח וכו’). בהחלטה בקובץ הקריאה יש תביעה של מומחה רפואי כנגד העו”ד והלקוח. ההגנה הכי טובה של עוה”ד זה התכתבות של העו”ד עם הלקוח שבו העו”ד ציין ללקוח את הסכום שיש לשלם את למומחה הרפואי והלקוח השיב שהוא ישלם. אם הוא יוכל להגיש את זה, העו”ד ימחק מכתב התביעה. הוועדה בהחלטה תקדימית אומרת שזה הגנה על עוה”ד ומותר לו לגלות גם אם מדובר בצד ג’. ככל שהעו”ד נדרש להציג מידע חסוי לצורך הגנה על עצמו, החיסיון לא חל על מידע זה. אך יש לכן 2 חריגים שעלו בפסיקה בפס”ד פלונית- אם הולכים לגלות מידע חסוי בהגנה צריך:
- לגלות ללקוח ולתת לו אפשרות לשנות את המצב
- לגלות את המינימום הנדרש- רק מה שקשור לצורך העניין ולא את כל ההתכתבות.
יש חריג בדיני הראיות שקובע שיש לגלות מידע “רק לצורך זה” וללא ניתן לעשות שימוש אחר במידע שהוצג לצורך תביעות אחרות למשל.
- גילוי במסגרת החובה שלא להטעות את בית המשפט- כלל 34 אומר שאסור לעו”ד לעלות ביודעין טענה שאינה נכונה- כלומר להגיד בבית משפט שלא נחתם חוזה כשיש העתק של החוזה. לחובה זאת יש היבט נוסף, מה קורה כאשר השקר נמסר לבית המשפט ע”י אחר והעו”ד יודע שמדובר בשקר, הגישה בישראל עד לפני שנה הייתה שבהתנגשות בין הנאמנות ללקוח ובין הנאמנות לבית משפט, הנאמנות לבית המשפט גוברת. דבר ראשון צריך לדבר עם הלקוח שאולי בחקירה חוזרת יתקן את עצמו- הפתרון הוא קודם כל לדבר עם הלקוח. ואם הלקוח מסרב, הכלל עד לפני שנה היה שלעו”ד יש חובה לדווח, ללכת ולהלשין כביכול ולספר את האמת.בעצם חושפים פה מידע חסוי ע”י חשיפת השקר. לפני שנה, בהחלטה מאוד חשובה, וועדת האתיקה שינתה את האיזון וקבעה שהנאמנות ללקוח גוברת. הלשכה אמרה שאין חובה לדווח ולהפר את החיסיון. הלשכה אומרת לעו”ד להתפטר. לפני שבועיים ניתן פס”ד בדין משמעתי בסיטואציה שבה העו”ד ידע שהלקוח שיקר ולא חשף את השקר לבית המשפט והלשכה זיכתה אותו. זוהי החלטה מטרידה – היום זה כבר לא חריג, יש חיסיון וחובות סודיות במקרה זה. כלל 34 יצר פרקטיקה מאוד בעייתית כי עוה”ד דאגו תמיד לא לדעת ואז הם לא נכנסו לחובה שלא להטעות את בית המשפט. יכול להיות שהנזק של החובה עולה על התועלת לה וייתכן שזאת הסיבה שהשלכה שינתה את העמדה שלה לגבי החובה הזאת.
מזמנים עו”ד להעיד על עניין שהיה בטיפולו
החלטה נוספת של הלשכה מדברת על סיטואציה שבו זומן עוה”ד להעיד על עניין שהיה בטיפולו. למשל עו”ד שרק עושה חוזה מכר בין קונה למוכר. כעבור כמה זמן יש סכסוך בין המוכר לקונה שקשורים לחוזה עצמו. אז אומרים שנזמין את עו”ד שכתב את החוזה להעיד ואז ישאלו אותו בנוגע לאותה סוגיה. עו”ד מקבלים לא מעט זימונים להעיד ע”י העורך דין החדש שמייצג את הלקוח או ע”י בית המשפט. העו”ד פנה לוועדה והלשכה עשתה סדר בעניין. העו”ד לא יכול לא להגיע אם הזמינו אותו, אבל כשהוא ישאל שאלה שהתשובה לה כוללת מידע חסוי הוא יוכל לטעון לחיסיון אלא אם מתקיים אחד מהחריגים. כמו כן עוה”ד רשאי להתייעץ עם וועדת האתיקה באשר להיקף החיסיון, גם מראש.
הלקוח עומד לשקר בבית המשפט
הלקוח עומד לשקר- העו”ד צריך לדבר עם הלקוח, להסביר את הסכנה בעדות שקר, לא יכול לא לעשות דבר. זה יותר קשור לנושא של החובה לא להטעות את בית המשפט- כלל 34 ולא לחיסיון. אם העו”ד יודע שהלקוח הולך לשקר הוא יכול להתפטר מראש או לחכות ולאחר העדות להתפטר- הרי עדות שקר זה מקרה של הפסקת ייצוג. הגישה האמריקאית היא לא להתפטר ולדווח אך אנחנו עברנו מהגישה האמריקאית לאנגלית.
צו מבית המשפט להעביר את כל המסמכים בנוגע לייצוג לקוח
ללכת להתייצב ולטעון לחיסיון בנוגע למסמכים החסויים. זאת ההחלטה 3 שדיברנו עליה כעת. אם לא ברור אם יש או אין חיסיון בנוגע למסמך מסוים- ניתן להתייעץ אם ועדת האתיקה.
סעיף 90 מחייב להיאבק על החיסיון כלומר לא לחשוף את כל המידע. אם בית המשפט קבע שחייב לשתף פעולה אחרי שנאבקנו על החיסיון, כלומר השופט בדק את הניסיון ואמר שאין- חייבים לחשוף את המידע, זה החריג לחיסיון. לפי המאמר של לימור עו”ד חייב לציית להוראת בית המשפט (שייך לחריג ה-3, חובת גילוי מכוח חוק, שהינו מכוח הפסיקה).
העו”ד מגולל לבית המשפט את כל ההשתלשלות מול הלקוח-
העו”ד צריך לחשוף את המינימום הנדרש ולא את כל השתלשלות הייצוג שכן זאת הפרה של החיסיון
_עו”ד דורון מרצה בכנס של לשכת עורכי הדין ומספר את פרטי הייצוג של א’. _
הרצאה בכנס- זה כבר לא חיסיון אלא סודיות- לפי כלל 19 לכללי האתיקה.
ניגוד עניינים:
בעל ואישה שלא מפסיקים לריב ולשנוא אחד את השני מחליטים להתגרש
האם עו”ד יכול לייצג את שניהם?
חריג 14ד
במקרה זה אם הבעל והאישה רוצה –מסכימים- מותר לייצג את שניהם. יש חריג. הרבה פעמים יש דברים שמותרים לפי הכללים – אבל עורכי הדין מחמירים עם עצמם ולא עושים אותם.
ייצוג מספר נאשמים בפלילי
- לכאורה אסור לפי ס 14.
- במידה והסכימו אפשר לטעון לחריג 14ד.
פסד:
פס”ד אמגד דענא נגד מ”י: ביהמ”ש העליון בפסק תקדימי קובע שניגוד העניינים פגע בהוגנות ההליך ולכן אישר משפט חוזר.
עד היום זו הגישה של בתי המשפט. שופטים חוששים שאם הם יאשרו ייצוג משותף – זו עילה לערעור.
למרות שהכללים מאפשרים ייצוג משותף אם יש הסכמה – לרוב עורכי הדין נמנעים מכך בכל זאת.
_עורכת הדין מייצגת בעל בהליך גירושין מאישתו. בבית המשפט לענייני משפחה פגשה עורכת הדין את האישה בפעם הראשונה ואז נזכרה פתאום שלפני שנה הייתה האישה אצלה לייעוץ כאשר שקלה להתגרש. האישה מיוצגת כיום על ידי עורך דין אחר. האם עורכת הדין יכולה להמשיך לייצג את הבעל? _
לא. יש כאן ניגוד עניינים. על עורכת הדין, בטרם הסכימה לייצג את הבעל, היה לבדוק את הפרטים של הבעל. להריץ בדיקה במחשב, לשאול אותו לשמה של אישתו ולגלות את הייעוץ שנתנה לה בעבר. עורכת הדין היתה צריכה לגלות את הייעוץ ולהגיד לבעל שאסור לה לייצג אותו (מבלי להגיד לו את הסיבה – כדי לא להפר את הסודיות). בגלל שעורכת הדין לא הריצה את הבדיקות וגילתה את המצב במקרה, היא תעמוד לדין משמעתי. למרות שעבר זמן וכביכול עורכת הדין לא זוכרת כלל מה נאמר בפגישה בין השתיים – די בחשש!!
_עורך דין ערך הסכם ממון בין בני זוג (היתה כאן הסכמה – עצם ההסכם הוא הסכמה). לימים נפרדו בני הזוג ואותו עורך דין מייצג כעת את הבעל למול האישה. מה תייעץ לאישה לעשות? _
להגיש תלונה לוועדת האתיקה. מה יהיה כתוב בתלונה? הייתה כאן עבירה על כלל 16. לאחר פרידת בני הזוג עורך הדין כבר לא יכול להמשיך לייצג את בני הזוג. יש כאן הפרה של כלל 16.
משרד עורכי הדין של הפונה מבקש להעסיק במשרדו עורך דין שעבד במחלקה משפטית של חברה הנתונה לפיקוח רגולטורי. משרדו של הפונה מייצג חברה אחרת באותו תחום, הכפופה לאותו רגולטור. בין החברות קשרים מסחריים ואף מחלוקות.
הועדה בסופו של דבר מאפשרת את זה. זו אחת ההחלטות הבודדות שמאפשרות לבנות איזושהי חומה סינית. היא אומרת שאין בעיה – כל עוד מדובר במחלקה שונה ויש התחייבות שעורך הדין לא ייצג נגד החברה בכל נושא שבו נדרש שימוש במידע שרכש בתפקידו הקודם. מצד אחד אנחנו רוצים לאפשר דינמיות בעבודה, אך מצד שני כל פעם שאנחנו עוברים משרד אנחנו לוקחים איתנו שק של ניגוד עניינים.
עו”ד גבע מייצג מזה מספר שנים את חברת החשמל. לפני חודש בעלי מניות מיעוט בחברה הגישו תביעה נגד בעל מניות הרוב בגין מרמה ועושק המיעוט. עו”ד גבע הכין את כתב ההגנה עבור מניות הרוב אך את הייצוג בביהמ”ש יבצע רק עו”ד שכיר ממשרדו.
זיהוי הבעיה: ניגוד עניינים. חוק: 14(א), חובת נאמנות כלפי אחר (יש גם עניין אישי). חריג: 14(ה): תיחום שירות, שהוא לא יעזור במקרה הזה. החלטה רלוונטית: לפי החלטת ועדת האתיקה, שעסקה בעו”ד של חברה שייצג בעלי מניות. לגבי העו”ד השכיר, הניגוד עניינים חל על כל המשרד לפי מה שלמדנו.
שוקן, שהוא שופט לשעבר, מייצג בעל קרקע בתביעה נגד הקבלן שרגש ממנו את הקרקע. בעל הקרקע פנה לעו”ד שוקן מאחר שלפני עשר שנים הוא היה השופט בתביעה שהגיש אז בעל הקרקע לפינוי פולשים על אותה הקרקע והשופט שוקן פסק לטובתו.
זיהוי: ניגוד עניינים, מי ששימש כשופט הוא היום עו”ד. כלל 17: אותו עניין. אין החלטה ואין חריג.
