היסטוריה אימפריה טרגדיה Flashcards
שיעור 4
האימפריה הפרסית במאה ה - 6
כורש הגדול 560-530 ירושת שושלת האימפריות המסופוטמיות, כיבוש מצרים מפגש עם יוון באסיה הקטנה - טרניות בחסות המלך
מסע דריווש לסקיטיה
הרודוטוס מספר: המלך דריווש תכנן מסע גדול על מנת לכבוש את כל חופי הים השחור. אותם סקיטים נקטו באסטרטגיית האדמה החרוכה וכך נכשל הצבא הפרסי במשימתו. מילטיאדס הציע לנטוש את דריווש אבל היסטיאיוס ממילטוס שאל “אם נפטר מהפרסים, מי ישאיר אותנו בשלטון?”
המרד האיוני
המרמור בערים היווניות סביב הים האיגאי מתפרץ סביב שנת 500. האיונים שהתמרדו כנגד מלך פרס שלחו שליחים לבקש עזרה מספרטה ונדחו. לעומת ספרטה אתונה שלחה עזרה. כך הבין המלך שיש לשים לב גם לאתונה.
קרב מרתון 490
בעקבות ההבנה של מלך פרס דריווש שעליו לשים לב גם על אתונה, נחתו כוחותיו במרתון בשנת 490 (יחד עם היפיאס). האתונאים שלחו בקשת עזרה מספרטה אך זו התעכבה וכך נאלצו האתונאים לעמוד לבדם מול הפרסים וניצחו. הצבא הפרסי ניסה לנצל את ההזדמנות והפליג לעבר אתונה - הצבא האתונאי בלם שוב את המתקפה.
המאבק בין אריסטידס ובין תמיסטוקלס
בערך בשנת 483 נמצאים מרבצי כסף בלאוריון. תמיסטוקלס מציע לבנות ספינות וצי גדול ואילו אריסטדס מציע לחלק את הכסף לאזרחים. הדעה שנבחרה היא של תמיסטוקלס ואריסטדס נאלץ לצאת לגלות.
מהו אוסטרקיסמוס?
משפט החרסים - פעם בשנה התכנסה האסיפה האם יש לקיים אוסטרקיסמוס - גלות לעשר שנים.
ההצבעה התבצעה באמצעות חרסים עליהם נכתבו שמותיהם של המועמדים להגליה.
השיטה נועדה לאפשר לזרם פוליטי לעלות באקלים של זרמים דומיננטיים.
מהי טרירמה?
ספינה תלת חתרית. אלו היו הספינות שביקש תמיסטוקלס לבנות בויכוח אל מול אריסטדס.
מירב התנופה שלה הגיעה מהמשוטים - שימוש כזה דרש כח אדם מיומן ביותר ואילו הציוד שנדרש בכדי להיות חותר היה מינימלי וכך נפתח פתח למוביליות חברתית.
הקשר היסטורי
לאחר המרד האיוני, שבו סייעה אתונה למורדים, החליט המלך דריווש הראשון לפעול נגד ערי המדינה ביוון (היו גם סיבות נוספות למהלך זה). הצי הפרסי נע בכל רחבי הים האגאי ללא התנגדות, ואולם משניסו הפרסים לראשונה לפלוש ליוון הם נהדפו בקרב מרתון, בשנת 490 לפנה”ס. הפרסים ערכו ניסיון פלישה נוסף: המלך חשיארש הראשון, הידוע בשמו היווני קסרקסס (Ξέρξης, Xerxes), הנחית בחופי יוון כוח פלישה עצום ובו 400 עד 600 אוניות, שהביאו לחוף מאות אלפי חיילים.
אתונה הייתה שקועה בתקופה זו במאבק מול האי הסמוך אייגינה, שבבעלותו היה צי מטיל יראה. כדי להתמודד עם צי זה, וכנראה גם מתוך ראיית ההתעצמות הפרסית, הציע המדינאי היווני תמיסטוקלס בשנת 482 לפנה”ס לבנות צי של 200 תלת-חתריות. יכולתו הפוליטית והשפעתו שכנעו את מועצת אתונה לבצע את ההחלטה, תוך שימוש בהכנסות ממכרות הכסף שנתגלו אז בלאוריון.
ההתנגשות הראשונה בין הצי היווני לצי הפרסי הייתה בקרב ארטמיסיון, שקדם לקרב תרמופילאי. שני הצדדים סבלו אבדות כבדות בקרב, אולם הקרב שהכריע את המערכה והביא לנסיגת הפרסים היה קרב סלמיס, בספטמבר 480 לפנה”ס.
לאחר ניצחון זה זכו הערים היווניות באיוניה (בחוף המערבי של אסיה הקטנה) לשחרור מהכיבוש הפרסי, ונוצרה הליגה האטית-דלית בהנהגת אתונה. ליגה זו הפכה בהדרגה לאימפריה אתונאית, שיסוד כוחה היה הצי החזק שלה, ובו כ-200 תלת-חתריות. צי זה שלט בים האגאי ושמר על נאמנותן של בעלות בריתה של אתונה, וגם הגן על נתיבי השיט והמסחר בים זה ובים השחור, שבהן הובילו משלוחי חיטה לאתונה המתפתחת. מעבר לכך, היה הצי מקור תעסוקה קבוע לאזרחים העניים יותר בעיר, וכך שמר על מבנה השלטון הדמוקרטי של אתונה. היה זה הדגם הראשון בהיסטוריה של אימפריה שעיקר כוחה בעוצמתה הימית, ולאו דווקא יבשתית. מעצמות ימיות נוספות באותה תקופה היו סירקוזה, קורפו וקורינתוס.
במלחמות הפלופונסיות, שהחלו בשנת 431 לפנה”ס והתחוללו בין אתונה ובעלות בריתה לבין ספרטה ובעלות בריתה, תפסו התלת-חתריות מקום חשוב. למרות קרבות יבשה רבים שהתחוללו, הובסה אתונה לבסוף לאחר הרס הצי שלה במתקפה על סיציליה ולבסוף בקרב אייגוספוטמוי, שבו הובס הצי האתונאי תבוסה מוחצת בידי הצי של ספרטה.
פלישת כסרסס
480 לפנה”ס - כעשר שנים לאחר התבוסה במרתון - פולש כסרסס (חשיארש הראשון) ליוון בכדי לנקום על תבוסת אביו דריווש. כסרסס מגיע בראש צבא ענק (2 מליון ע”פ המקורות, 200,000 ע”פ המחקר). ביוון היו מי שקיבלו את פני הפרסים בשמחה. בראש המתנגדים היו הספרטנים והברית ההלנית אשר הוקמה ב - 481 (בשיתוף פעולה ראשון עם אתונה).
הקרבות
480 - תרמופילאי (הקרב של הסרט 300, ליאונידס מלך ספרטה מת בקרב) - לאחר הקרב הפרסים עלו על אתונה ושרפו אותה. כל העיר פונתה והמשיכה להתקיים. היחידה המדינית של הפוליס אינה תלויה בגיאוגרפיה - בנוסף זה מלמד על גודל העיר באותה תקופה.
סלאמיס - האתונאים יצאו לגלות בפלופונס והקרב הגדול אליו כולם התכוננו נערך במיצר בין אתיקה לבין האי סלמיס שנמצא מרחק קטן משם. הספרטנים, בעלי בריתם, היססו אם להצטרף לקרב, אבל תמיסטוקלס האתונאי הערמומי איים עליהם שאם לא יצטרפו אליו למערכה הזו, הוא ייקח את כל האתונאים, יפליג איתם לאיטליה וישאיר את הספרטנים ובני בריתם לבד. האיום הצליח ובעלי הברית נשארו. בתכסיס מקביל גרם תמיסטוקלס לפרסים לחשוב שעוד מעט בעלות הברית כן עוזבות אותם לבד במערכה ושאם רוצים הפרסים לתפוס את היוונים לפני שיימלטו, כעת הזמן לתקוף. אלא שבמקום לסגת הוא הטמין מארב, הצי הפרסי הפליג כולו אל תוך המצר הצר, שם חיכו לו אוניות של אתונאים, קורינתים ועוד כמה ערים, וניגחו את הספינות הקלות מעט יותר של הצי הפרסי, רובן ספינות פיניקיות או יווניות. הספינות היווניות החדשות מילאו תפקיד חשוב במיוחד והיו יעילות מאוד כיוון שהיו גדולות וחזקות. בתנאים של מצר קטן שאין בו מקום לתמרן, פשוט ניגחו והטביעו ספינה אחר ספינה של הפרסים. המלך אחשוורוש ישב על גבעה נישאה באתיקה וצפה על הקרב, צפה בצי שלו טובע בים.
בשנה לאחר מכן, יש עוד קרב יבשה בפלטיאה בשנת 479 לפנה”ס. הצבאות היווניים (ספרטנים, אתונאים ואחרים) מנצחים ניצחון מוחץ על הפרסים ובעלי בריתם.
קרב ימי נוסף שנערך, זוכה שוב הצי הפרסי להפסד והמשלחת הצבאית האדירה, הפלישה האדירה של פרס לאירופה נבלמה באופן סופי. האימפריה הפרסית לא ניסתה עוד לכבוש חלקים באירופה בכוח הזרוע.
הברית ההלנית (481) ו”חירות היוונים”
מעבר לעובדה שהייתה בכך הרחבה של הברית הקיימת (הפלופנסית), כאן נבנה בפעם הראשונה שיתוף פעולה בין ספרטה ואתונה, אשר יגדיר את הפוליטיקה של יוון במשך כל המאה ה-5 לפנה”ס. מכאן ואילך הופכת שאלת היחסים בין אתונה וספרטה לשאלה המרכזית במשך כל המאה ה-5 לפנה”ס. הסיסמא של בנות הברית הייתה “חירות היוונים”.
“הפרסים” של אייסכילוס
472 לפנה”ס - הפרסים (ביוונית: Πέρσαι) היא טרגדיה יוונית שנכתבה על ידי אייסכילוס.
המחזה עוסק בתבוסה של הממלכה האחמנית במלחמת פרס-יוון ובמיוחד במפלת הצי הפרסי בקרב סלמיס, קרב בו אייסכילוס השתתף באופן אישי. בשנת 480 לפנה”ס התרחש קרב סאלאמיס, לאחר שכסרכסס יצא למלחמה נגד היוונים עם יתרון גדול לצבאו. למרות הניצחון המוחלט של היוונים על הפרסים הם היו עדיין עם חשש גדול. כלומר מדובר על אויב שנלחם באתונה באופן ממושך.
המייחד את הטרגדיה היא שבשונה מכל הטרגדיות ששרדו והגיעו לידנו “הפרסים” אינה עוסקת בנושא מן המיתולוגיה היוונית אלא מן ההיסטוריה הקרובה של יוון שאותה הספיקו לחוות כותב המחזה, השחקנים והצופים. בכתיבת המחזה אייסכילוס הושפע מן המחזה “בנות פיניקיה” לפריניכוס שהוצג ארבע שנים לפני מחזהו של אייסכילוס ועוסק אף הוא בפלישה הפרסית ליוון.
המחזה מספר את סיפור המלחמה מנקודת המבט של הפרסים כאשר אף איש יווני לא מוזכר במשך כל המחזה אך ללא ספק שהאתונאים ראו את הפרסים כאויבים ולכן מן הצפוי שהמחזה לא נועד לגרום לקהל תחושה של מחווה או אמפתיה.
“היסטוריות” של הרודוטוס איש הליקרנסוס
היסטוריות (ביוונית עתיקה: Ἱστορίαι) הוא חיבור פרי עטו של ההיסטוריון היווני בן המאה ה-5 לפנה”ס הרודוטוס, הנחשב לספר ההיסטוריה הראשון בעולם המערבי. החיבור מתאר את המסורות, המנהגים, הפוליטיקה, הגאוגרפיה והמלחמות של התרבויות שהיו ידועות אותה תקופה באסיה צפון אפריקה ויוון. במרכזו של החיבור עומדת מלחמת פרס-יוון, בין הממלכה האחמנית לבין ערי המדינה היווניות.
ספר ההיסטוריה הראשון - טבע את המונח “היסטוריה”
הברית האטית-דלית Delian League
הליגה האטית-דלית (מלשון אטיקה - האזור בו שוכנת אתונה ודלוס - האי שבו נכרתה הברית) הייתה ברית צבאית בראשות אתונה, אשר נוסדה בשנת 478/7 לפנה”ס על מנת למגר את הפרסים מאדמת יוון, לשחרר את היוונים שהיו תחת השלטון הפרסי (באיוניה ומספר איים בים האיגאי), ולנקום בפרסים על פלישתם ליוון. הברית פורקה בשנת 404 לאחר תבוסת אתונה במלחמה הפלופונסית.
על פי הברית כל שותפה שלחה אוניות לצי המשותף. עם הזמן הפסיקו לשלוח אוניות והחלו לשלוח כסף - שילחמו האתונאים בעצמם. המלכוד - מי שמעמיד את הכח הצבאי מחזיק בעוצמה הפוליטית וכך הפכה הברית האטית-דלית לאימפריה אתונאית.
מרידות בברית בנקסוס (470-68) ובתאסוס (465-63).
רעידת האדמה בספרטה, מרידת המיסנים וגירוש האתונאים 464
בספרטה, באמצע שנות ה-60 של המאה החמישית לפנה”ס, אותו עשור שרואה מרידות כנגד האימפריה האתונאית, בפלופונס מתרחשת רעידת אדמה גדולה, חזקה, בלתי צפוייה. הספרטנים חשבו במהלך התקופה הזו אולי לצאת לעזרת המורדים כנגד האתונאים, אלא שרעידת האדמה הפחידה אותו ושכנעה גם את ההלוטים המסנים (אוכלוסייה משועבדת שאפשרה את הפנאי הספרטני ואת המדינה המיליטריסטית, חיה חיי טרור). כאשר הם ראו את רעידת האדמה וידעו כמה הנפש הספרטנית נוטה לאמונות תפלות, הם פרצו בהתמרדות גדולה וניסו שוב לזכות בעצמאות. והנה הספרטנים, שרגע קודם לכן חשבו אולי לצאת ולעזור למורדים כנגד האתונאים, שולחים מהר משלחת לאתונה ומזמינים את האתונאים לסייע להם לדכא את המרד ההלוטי.
באתונה הפוליטיקאי המוביל הוא קימון, בנו של מילטיאדס, מי שניצח את קרב מרתון וסייע בזמנו לדריווש על הדנובה. קימון היה עשיר שבעשירים, מקורב מאוד לספרטנים. הוא מוביל את צבאו, 4000 חיילים הופליטים אל ספרטה, ושם מתרחש אחד האירועים שיעצבו את ההמשך של מהלך המאורעות עד לתומה של המאה ה-5 לפנה”ס. האתונאים מגיעים לעזור לספרטנים לדכא את ההלוטים המורדים ואז הם מבינים פתאום מה פירוש הדבר להיות הלוטי. האתונאים לא היו תמימים לחלוטין, הם כפו על בעלי בריתם להיות חלק מהברית, אבל הם לא שעבדו אותם באופן אישי, לא הענישו אותם פיזית, לא צדו אותם באישון לילה בשעת העוצר. החיילים האתונאים שכבר הפנימו את הדמוקרטיה הזדעזעו לראות כיצד נוהגים יוונים ביוונים אחרים. הספרטנים, שראו את הזעזוע שלהם, הזדרזו בעצמם לבקש מהאתונאים שיחזרו הביתה.
החיילים שחזרו הביתה חזרו עם מסר כפול. מצד אחד, הזעזוע מהיחס להלוטים. מצד שני, העלבון על כך שהם זומנו לעזרה ושולחו כלאחר יד.
קימון מצא את עצמו במצב פוליטי קשה מאוד. הוא הוצא לגלות (אוסטרקיסמוס) בעקבות הכישלון שלו בספרטה והסיעה הפוליטית שתפסה את העניינים בידיה קידמה את הדמוקרטיה האתונאית באופן משמעותי.
המלחמה הפלופונסית הראשונה
קרב סלמיס בשנת 479 לפנה”ס בו נחלה האימפריה הפרסית תבוסה מוחצת במסגרת סדרת המלחמות שבין פרס ליוון, שם קץ להתערבות הפרסית ביוון. עובדה זו אפשרה לכל אחת מהפוליס היווניות להתארגן כראות עיניה. אתונה חיזקה את צי האוניות שלה ואילו ספרטה שהסתגרה באזורה, המשיכה לחזק את כוחה היבשתי.
אתונה הקימה את הברית האטית דלית, שפעולותיה היו התקפיות כנגד פרס ואילו ספרטה נשארה בברית הפלופונסית, שאמנם היא בעלת אוריינטציה צבאית אך הגנתית ולא התקפית. בעוד אתונה מתחזקת, קרנה של ספרטה החלה יורדת, מאחר שהיא נמנעה פעמיים מלהילחם מול הפרסים ונתנה לאתונאים לנצח. הביטחון העצמי של האתונאים עלה וממעמד של מנהיגת הברית האטית דלית, הפכה להיות האוליגרכית של הברית. היא לא נתנה לפוליס אחרות לצאת מן הברית והכריחה את כולן לעבור לכלכלה מוניטארית אחידה, כזאת של אתונה.
בשנת 466 לפנה”ס ביקשה העיר טאסוס לצאת מהברית האטית דלית, אך אתונה לא הסכימה וצרה עליה. טאסוס פנתה לספרטה וביקשה את עזרתה. ספרטה הייתה מעוניינת לעזור אבל הייתה עסוקה בעצמה בדיכוי מרד של ההלוטים ואף ביקשה מאתונה עזרה בכך. האתונאים, בעצת קימון, שלחו 4,000 הופליטים לספרטה, אבל האחרונים החזירו אותם כלעומת שבאו, כנראה מחשש שכוונות האתונאים אינן כשרות. האתונאים חשו מושפלים וזעמם התעורר על הספרטנים.
בשנת 460 לפנה”ס השתלטה אתונה על נאופקטוס שהייתה במוצא המפרץ הקורינתי וככל שגדלו ציי האוניות שלהם והקלרוכיות (השלוחות של אתונה), כך גדל כוחה של אתונה. אתונה נהייתה כוח כלכלי משמעותי וגורם מאיים על כוחות כלכליים אחרים בעולם היווני כגון קורינתוס ואיגינה אשר נמצאת על אי בין אתונה וספרטה. כאשר השתלטה אתונה על נאופקטוס, חשה קורינתוס שהייתה שייכת לברית הפולופונסית, מאוימת.
בשנת 457 סיפחו האתונאים את איגינה, יישבו בה הלוטים שברחו מספרטה ואף נתנו להם זכויות. פעולה זו נתפסה כבדיחה צינית על ספרטה.
באותה שנה התרחש קרב טנגרה, סכסוך גלוי בין האתונאים לספרטנים שהסתיים כשידם של האתונאים על העליונה. קרב זה מכונה בחלק מהמחקרים כ”מלחמה הפלופונסית ה-1”. גם אם לא הייתה זו המלחמה הראשונה, קרב זה היה ללא ספק נקודת מפנה משמעותית ביחסי שתי המדינות. בתוך שאר הפוליס התקיימו דעות שונות, מתמיכה באתונה ועד תמיכה בספרטה.
לאחר הקרב הזה, המשיכה אתונה לתקוף עמדות בחצי האי הפלופונסי ב-456 והדבר הראה לספרטנים כי לאתונה יש את היכולת לכבוש חלקים של ספרטה עצמה.
קרב זה הוא הרקע הממשי למלחמה הפלופונסית השנייה, אתונה המשיכה לעלות וספרטה ספגה מכות קשות מכל עבריה, מה שגרם לה בהמשך לכרות ברית עם פרס.
בניית החומות הארוכות בין אתונה לפיראוס
שנת 457 לפנה”ס - שנים ספורות לאחר שפרץ העימות בין אתונה וספרטה (המלחמה הפלופנסית הראשונה) התקבלה החלטה באתונה לחדש ולבנות נמל גדול בפיראוס, הנמל הגדול של אתונה עד היום, ולבנות חומות ארוכות בין העיר אתונה, ששכנה קצת פנימה אל תוך היבשת, לבין פיראוס. כלומר, החומות הללו הדביקו את העיר אתונה אל הים ובעולם שבו מכונות מצור כמעט לא היו ידועות, החומות הבטיחו כי אתונה לא תנותק לעולם ממקורות האספקה שלה כל עוד היא שולטת בים.
פריקלס
מויקיפדיה:
פֶּרִיקְלֵס (ביוונית: Περικλής, מילולית: “עטור תהילה”; 495-429 לפנה”ס) היה מדינאי, רטוריקן ומצביא בולט בתקופה בה הגיעה אתונה לשיא כוחה - התקופה שבין מלחמת פרס-יוון והמלחמה הפלופונסית.
עדות להשפעתו הרבה של פריקלס על החברה האתונאית הדמוקרטית ניתן למצוא בכתביו של ההיסטוריון היווני בן זמנו, תוקידידס, שכינה אותו “האזרח הראשון של אתונה”. פריקלס הפך את הליגה האטית-דלית לאימפריה האתונאית והנהיג את בני עמו בשנתיים הראשונות למלחמה הפלופונסית.
פריקלס עודד וקידם את האמנויות והספרות במדינתו, פעולות שהיו בין הגורמים העיקריים להפיכתה של אתונה למרכז התרבותי והחינוכי הבולט ביותר ביוון העתיקה. הוא החל במבצע הבנייה השאפתני במסגרתו הוקמו רוב המבנים הניצבים היום על גבעת האקרופוליס, לרבות הפרתנון. המבצע הפך את אתונה לאחת הערים היפות בעולם העתיק.
מההרצאה:
את מקומו של אפיאלטס תפס פריקלס. מרגע זה ואילך, הופך פריקלס במשך שנות דור לאיש המוביל של הדמוקרטיה האתונאית. אחד מהדברים שפריקלס מפורסם בהם מאוד הוא שהוא מנהיג שורה של מפעלי בנייה בעיר אתונה כדי לבנות ולשחזר את כל המקדשים שנשרפו בעת המלחמות הפרסיות ואף להחליף אותם בבניינים גדולים ומפוארים הרבה יותר.
תחום שבו אתונה פורצת בשיאים חדשים הוא הדרמה, הטרגדיה, ועכשיו גם הקומדיה. הטרגדיות והקומדיות האתונאיות הגדולות נכתבו בתקופה הזו שאנו דנים בה, בדור של פריקלס ובדור וחצי שאחריו. ההצגות הללו הוצגו ומומנו (עלו הרבה) בשורה של פסטיבלים שנחגגו באתונה שמהם נהנו לא רק האתונאים אלא גם התושבים הזרים של העיר ואפילו מבקרים מבחוץ. ההצגות התחרו אלה באלה, השחקנים קיבלו משכורות יפות, הדרמטורגים קיבלו פרסים, הכניסה לפעמים אפילו הייתה בחינם.
משפט סוקרטס
לאחר כינונה של הדמוקרטיה מחדש. סוקרטס מועמד לדין ב - 399 לפנה”ס בגין השחתת הנוער וחוסר כבוד ופגיעה באלי העיר אתונה. השחתת הנוער בין היתר ייתכן בעקבות היות אלקיביאדס מאהבו של סוקרטס. סוקרטס נמצא אשם ומציע עונש: שיפסקו לו כסף שיוכל לחיות על חשבון הציבור עד סוף חייו. כמובן שהוצא להורג בשתיית רעל.
