שלבים בהתרבות הוירוס Flashcards
:nucleocapsid •
:capsid
virion
• capsid: המעטפת החלבונית.
• nucleocapsid: ה-capsid ביחד עם החומר הגנטי.
• virion: הווירוס השלם (יחד עם המעטפת הממברנלית).בנוסף
לחלקם יש גם מעטפת ממברנלית. הוירוס השלם נקרא virion.
קפסיד הליקלי
וירוס של צמחיפ
וירוסים אנימליים
דוגמאות
וירוסים של צמחים: חומצת הגרעין נמצאת במרכז והיא נעטפת על ידי הקפסומרים. כל קפסומר נקשר למספר חומצות גרעין. וירוסים אנימליים: קפסיד הליקלי עם מעטפת. חומצת הגרעין לא מסודרת במרכז אלא במבנה יותר גמיש.דוגמאות- וירוס הכלבת, וירוס השפעת.
capsid
הקפסיד מורכב מיחידות חוזרת של חלבון בשם
קפסומרים. חומצות הגרעין יושבות בתוך מעטפת חלבונית
שמגנה עליהם ונקראת capsid.
קפסיד קובייתי סימטרי
קפסיד מורכב מ
דוגמאות לוירוסים אנימלים
ההבדל בין קובייתי להליקלי
מבנה המורכב מ-20 משולשים עם 12 קודקודים.
הקפסיד מורכב מכמה סוגים של קפסומרים - העוקץ הוא חלבון אחד, הכחול הוא חלבון אחר והצהוב חלבון אחר. זו צורה מאוד יציבה. הרבה מהוירוסים האנימלים הם מהצורה הזו- אדנו- וירוסים, פפילומה, הרפס. להבדיל מהקפסיד ההליקלי, שם חומצות הגרעין מהוות את השלד עליו נבנה הקפסיד, במבנה האיקוסה הדרלי הקפסיד נבנה בשלמותו או כמעט בשלמותו, ואז חומצות הגרעין נכנסות פנימה.
וירוסים מורכבים
למשל וירוס האבעבועות השחורות, שהוא בעל קפסיד שאינו הליקלי ואינו קובייתי.
או הראו-וירוסים, שלהם קפסיד איקוסה-הדרלי כפול;
או הפאג’ T4,
שלו קפסיד איקוסה-הדרלי עם זנב.דוגמאות למורפולוגיות של וירוסים מוכרים:
הרפס, AIDS
- קפסיד איקוסה-הדרלי עם מעטפת.
פוליו ו-rhinovirus- קפסיד איקוסה-הדרלי בלי מעטפת.
rna
ה-RNA (אצל וירוסים אנימלים), לרוב יהיה חד גדילי. הגנום החד גדילי יכול להיות באוריינטציה חיובית או שלילית. אוריינטציה חיובית אומרת כי ל
-RNA הגנומי יש את אותה האוריינטציה כמו ל-mRNA.
לכן היא גם יכולה להיות מוכרת בעצמה כ-mRNA ולעבור תרגום בריבוזום.
אוריינטציה שלילית אומרת כי ה-
RNA הגנומי הוא קומפלמנטרי ל-mRNA ממנו יקודדו החלבונים. לכן עליו לעבור שעתוק לגדיל המשלים על מנת שיוכלו לתרגם ממנו חלבונים בריבוזום.
לרוב התאים אין אנזימים שיודעים להפוך
RNA שלילי
-RNA חיובי (בשביל זה צריך RNAל
פולימרז שיודע לקרוא מולקולת RNA. ה-RNA פולימרז של אאוקריוטים וחיידקים רגיל
לקרוא DNA).
לכן, הוירוס עם ה-RNA
השלילי יצטרך להביא איתו אנזים מיוחד שידע לעשות את זה. אסטרטגיות הרפליקציה של הוירוסים הללו שונות. ה-RNA הגנומי יכול לבוא כמול’ אחת או בסגמנטציה ככמה מולקולות.
dna
ה-DNA, בין אם הוא חד גדילי או דו גדילי, יכול להיות ליניארי או מעגלי. כאשר ה-DNA הוא דו גדילי
יש מתח בין הגדילים אשר יכול ליצור מבנה של supercoiled – כמו בייגלה (משמאל).
:ambisense viruso
וירוס RNA בעלי שתי האוריינטציות- חיובית ושלילית. המולקולה הגנומית מקודדת לשני open reading frames, ואחת מהן היא באוריינטציה חיובית והשנייה באוריינטציה שלילית.
שומנים
לוירוסים בעלי מעטפת. וירוס עם מעטפת שומנית רגיש
לחומרים שהורסים שומנים, כמו אתר. מרבית המעטפת השומנית נרכשת מהממברנה של התא המאכסן בהנצה. לאחר ההדבקה, הוירוס מגייס את התא כדי לייצר את החלבונים שלו. חלק מהגליקופרוטאינים שלו נכנסים לממברנת התא (מה שמסומן בשחור, איור ימין למעלה). הם מסמנים לוירוס היכן לעשות את ההנצה בהמשך, לאחר שישלים את הרפליקציה שלו. כאשר תתרחש ההנצה, הוירוס יתעטף בממברנת הפלסמה המשובצת בגליקופרוטאינים הויראלים. שני וירוסים זהים שינצו מתאים שונים, יכילו מעטפת שונה. אבל הגליקופרוטאינים המשובצים בה יהיו זהים, והם אלו שקובעים את הזהות של הוירוס.
חלבוני הוירוס
לוירוס יש חלבונים סטרוקטורלים ורגולטורים. החלבונים הסטרוקטורלים כוללים את הקפסומרים ואת
חלבוני העוקץ המשמשים להדבקה. הם מהווים אנטיגנים (חלקיקים חלבוניים שמזוהים על ידי מערכת החיסון). החלבונים והאנזימים הרגולטורים משמשים לשעתוק ולרפליקציה של חומצות הגרעין. לעיתים הם נמצאים מוכנים כבר
בויריון (כמו במקרה של וירוס RNA באוריינטציה שלילית, הזקוק לפולימרז של RNA), ולעיתים הם לא נמצאים בויריון, אלא משועתקים על ידי מנגנוני התא המאכסן לאחר ההדבקה.
לסיכום, וירוסים נבדלים בקומפוזיציה ובמורפולוגיה. ניתן לסווג אותם על פי התכונות הללו:
1. לפי סוג החומצות גרעין- DNA ,RNA ואיזה סוג 2.לפי המורפולוגיה של הקפסיד. 3. קיום מעטפת. מספר הקפסומרים בקפסיד. 4. מאפיינים אנטיגנים. 5. 6. הומולוגיות בחומצות הגרעין.
שיטות לזיהוי רקמה שהודבקה בוירוס:
• בחינה במיקרוסקופ אלקטרונים וחיפוש חלקיקים ויראליים. לא מלמדת האם מדובר בווירוס מדביק או קפסיד ריק.
• שיטות אימונולוגיות. שימוש בנוגדנים מתאימים לחלבונים ויראליים. לא מלמדת האם מדובר בווירוס מדביק או
קפסיד ריק.
• שיטות ביולוגיות. לוקחים דוגמא החשודה כנגועה בווירוס ומשתמשים בה להדביק בעלי חיים.
• הדבקה של תרבית תאים. יש לבחור לתרבית תאים שיהיו פרמסיבים לווירוס (מאפשרים הדבקה ויראלית).
שיטות לזיהוי של תא שהודבק בווירוס:
א. ליזיס. במידה ומדובר בוירוס שגורם לליזיס של תאים, באזורים שעברו הדבקה נראה נקודות שחורות המעידות על
מוות התאים.
ב. Inclusion bodies. מוקדים בהם הוירוס עובר רפליקציה, והם עשירים בחלבונים ויראלים ובחומצות גרעין.
ג. יצירה של תאי ענק. וירוסים בעלי מעטפת עם גליקופרוטאינים מתאחים עם ממברנת התא המאכסן, ואז הגליקופרוטאינים שלהם נותרים על פני ממברנת התא המאכסן. לגליקופרוטאינים יש תכונה שהם מעודדים איחוי של ממברנות, ולכן הם יכולים לגרום לאיחוי של התא המודבק עם תאים שכנים שלא עברו הדבקה, מה שיוביל ליצירה של תאי ענק. תהליך זה מסייע לוירוסים בהדבקה של עוד תאים.
ד. ואקוליזציה ציטופלסמטית. בשלבי ההדבקה המוקדמים, בציטופלסמה של התאים המודבקים נוצרות ואקולות (מעין בועיות).
2. מוקדי פרוליפרציה. רלוונטי לוירוסים אונקוגנים. וירוסים אלו לא גורמים לאפקט ציטופתי, אלא ליצירה של גושים. בעקרון לתאים בתרבית יש תכונה של contact inhibition- התאים צפים בתרבית, וברגע שתא אחד נוגע בתא שכן, הוא
מפסיק לגדול, כדי לא להפריע לתאים השכנים לגדול. הוירוסים האונקוגנים מבטלים את התכונה הזו בכך שהם מנתקים את הקשרים בין התאים. כך התאים בתרבית מתחילים להיערם לגבעות, במקום ליצור משטח. ניתן לראות זאת במיקרוסקופ.
שיטות לכימות ווירוסים:
١-Infectivity-based assays:מבחן end point 50%מבחן plaque assay-
٢.Hemagglutination
.שיטות אימונולוגיות٣4.
o סמנים פלורסנטיים. o סמן רדיואקטיבי. .ELISA o שיטות שבוחנות נוכחות של חומצות גרעין ויראליות.٤
o היברידיזציה עם פרובים רדיואקטיביים.
.PCR o
מבחן end point 50%-
לוקחים את הדוגמא הנגועה ועושים לה מיהולים שונים. בודקים מהי הכמות שנדרשה כדי
לקבל 50% מאפקט ההדבקה (למשל ש-50% מהתאים בצלחות יעברו ליזיס). המיהול שהוביל ל-50% אפקט יהיה 50 ID50 – infectious dose.
כך למשל, אם מיהול של 10-5 הוא שנדרש להדביק 50% מהתאים, אז ה-ID50 הוא 105.
מבחן plaque assay-
לוקחים צלחת אגר עם תאים ומדביקים אותה בוירוס. האגר מונע מהתאים ומהוירוס
להתפשט, והם יכולים להדביק רק את התאים הסמוכים אליהם. לאחר מספר ימים אפשר לצבוע את הצלחת בצבע
מיוחד הצובע רק תאים חיים. כל התאים שהודבקו לא יצבעו, ונוכל לראות פלאקים- אזורים לבנים. ניתן לעשות את זה במיהולים שונים של הוירוס, על מנת לקבל פלאקים בודדים שניתן לספור אותם. כך נידע שכל פלאק הוא תוצר של וירוס אחד שחדר. אם מכפילים את מספר הפלאקים בצלחת בכמות המיהול שנעשתה, נדע את
כמות הוירוסים בדוגמא המקורית (וזאת כי מניחים שכל פלאק נוצר מוירוס אחד בלבד). המספר שנקבל הוא -PFU
plaque forming unit. מספר זה יעיד לנו על כמות הוירוסים האינפקטיבים שהייתה בדוגמא, אבל לא על כמות הויריונים (יתכן שהיו וירויונים עם חומצות גרעין פגומות שלא גרמו להדבקה, או ויריונים ריקים- רק עם קפסיד). לכן כל PFU הוא שווה ל-1-1000 ויריונים.
אפשר להשתמש בשיטת הפאלק כדי לנקות אוכלוסייה של וירוסים למחקר ולפיתוח של חיסונים. אנחנו יודעים שכל התאים בפלאק אחד הודבקו על ידי וירוס בודד, ולכן יש פה אוכלוסייה בה כל הוירוסים הם זהים. ניתן לבודד אותו ולפתח חיסון כנגדו.
.Hemagglutination .2
יש וירוסים בעלי מעטפת, שהגליקופרוטאינים שלהם מסוגלים ליצור אגרגטים של תאי דם
אדומים. אם נשים את הוירוסים עם תרחיף של תאי דם אדומים, הם אמורים ליצור אגרגט וכך נוכל לזהות שהיה וירוס אינפקטיבי בדגימה. על מנת לכמת את הוירוס, עושים מיהולים שלו, ובוחנים מהו המיהול שצריך על מנת לקבל אגרגט
שיטות לזיהוי של תא שהודבק בוירוס:
של תאי דם אדומים בגודל מסוים. צריך יחסית הרבה ויריונים על מנת לקבל 1HA (אגרגט בגודל הרלוונטי). זו שיטה לא ממש מדויקת. יותר מתאימה לזיהוי של סוג הוירוס מאשר לכימות.
שיטות שבוחנות נוכחות של חומצות גרעין ויראליות.
א. היברידיזציה עם פרובים רדיואקטיבים. הפרובים מסונתזים להיות קומפלמנטרים לגנום הויראלי. החסרון של
השיטה הוא שיש כמות מוגבלת של חומצות גרעין בדוגמא ביולוגית. ב. PCR. ה-PCR מאוד רגיש ובזכותו ניתן לזהות גם כמויות מאוד קטנות חומצות גרעין. היא רגישה לזיהומים ולכן
צריך לעבוד עם הרבה דוגמאות בקרה שיעזרו לנו לוודא שאין זיהום. PCR נעשה על DNA, ולכן אם החומר הגנטי של הוירוס הוא RNA קודם נהפוך אותו לcDNA.
מנגנוני רפליקציה של וירוסים
- השלב הראשון בהדבקה הוא ה-attachment של הוירוס אל פני שטח התא. נקרא גם absorption.
- זה יוביל אל החדירה של הוירוס אל התא
. 3. במהלך החדירה או לאחריה, צריך להתבצע מהלך של uncoating- הוצאה חומצת הגרעין מתוך הקפסיד כדי שתהיה
נגישה לאנזימים הויראלים או התאיים. - ביטוי של הגנום הויראלי בתוך התא. גנים אלו נחוצים לשכפול הוירוס.
- שלב רפליקציה, בו יווצרו כל המרכיבים הדרושים כדי ליצור וירוס חדש- חלבונים, חומצות גרעין, שומנים.
- שלב איסוף והבשלה. כאשר יהיו מספיק רכיבים זמינים, יהיה איסוף של חומצות הגרעין לתוך קפסידים כדי ליצור ויריונים חדשים.
- שחרור של הוירוסים החדשים מהתא המאכסן- או על ידי הנצה (ואז הוא בעל מעטפת) או בליזיס של התא (ואז הוא בלי מעטפת).
לסכם את תהליך ההדבקה
רואים כי יש ירידה בכמות הוירוסים האינפקטיבים. זאת משום שחומצות הגרעין נחשפו כדי לעבור ביטוי,
והן עדיין לא נעטפו בקפסידים. על כן הוירוסים לא יכולים לצאת מהתא ולהדביק עוד תאים. שלב זה נקרא שלב ה-eclipse, כי בו יש לכאורה ירידה ביכולת ההדבקה. כאשר תתחיל הרפליקציה, כמות הוירוס האינפקטיבי תעלה משמעותית, עד שתגיע לפיק מסוים (זה שלב ה-maturation). לאחר ההגעה לפיק, תהיה ירידה, שמבטאת את ההרס של התא המאכסן. גם כאשר מדובר בוירוס שלא גורם לליזיס, אלא יוצא בהנצה, עדיין הוא הורס את התאים כי בשלב מסוים הם לא יכולים לתמוך
בקיום של עצמם בגלל הגיוס לרפליקצית הוירוס.
הסקלאה הזו שונה מוירוס לוירוס. וירוס הפוליו למשל הוא מאוד יעיל וכל שלבי הרפליקציה לוקחים כ-8 שעות. בהרפס זה יכול לקחת כ-72 שעות.
הדבקה פרודקטיבית
– הדבקה בתאים פרמסיבים, אשר נדבקים ומאפשרים התרבות של הוירוס.
הדבקה אבורטיבית:
מתרחשת בתאים לא פרמסיבים, אשר מכילים את הרצפטור לוירוס אבל לא מכילים את כל
הפקטורים הדרושים לרפליקציה שלו. הבדקה אבורטיבית יכולה להתרחש גם כאשר יש הדבקה מויריון מוטנטי שלא מצליח להתרבות.
• הדבקה מגבילה:
הדבקה בתאים שבנקודת זמן מסוימת הם לא פרמסיבים, אבל הם יכולים להפוך לפרמסיבים.
שלב ה-Attachment
(ספיחה) וירוס השפעת
מכיר על פני התא חומצה סיאלית. חומצה סיאלית היא סוכר שנמצא על גליקופרוטאינים. לכן, וירוס
השפעת יכול לעשות הדבקה דרך הרבה רצפטורים, כי לחלבונים רבים יש חומצה סיאלית.