גניקולוגיה Flashcards
סיבות שכיחות לוולווגיניטיס
מהנשים הסימפטומטיות:
Bacterial vaginosis - 22-50%
Candidiasis - 17-39%
Trichomonas - 4-35%
Bacterial vaginosis
זיהום פולימיקרוביאלי, מאופיין בהיעדר הלקטובצילי התקינים שמייצרים הידרוג’ן פראוקסיד, וגדילת ייתר של אורגניזמים אנאירובים פקולטטיביים.
מאופיין בריח הפרשות מתגבר אחי יחסי מין, אך עשוי גם להיות
אסימפטומטי.
ההפרשות לרוב מוגברות, והן דלילות, הומוגניות, לבנות ודביקות.
החומציות בנרתיק בסיסית מהרגיל - מעל 4.5
במבחן הרחה - ריח דגים.
יש עליה בכמות הלויקוציטים, ירידה בכמות הלקטובצילי,
clue cells רבים
הגולד סטנדרט לאבחנה מעבדתית היא צביעת גרם.
עם זאת, לרוב האבחנה קלינית ומוגדרת ע”י 3 מ4 קריטריונים:
1. הפרשה אפורה לא תקינה
2. חומציות מעל 4.5
3. מבחן הרחה חיובי
4. נוכחות clue cells
טיפול:
- metronidazole - PO/PV
- clindamycin - PO/PV
שתי התרופות הנ”ל לא הראו השפעה טרטוגניות וניתנות לשימוש בהריון.
קיימים נתונים שמצבעים על כך שטיפול מפחית את השכיחות של פקיעה מוקדמת של הקרומים ולידה מוקדמת
Candidiasis
זיהום הנגרם ע”י פטריה אירובית אובליגטורית. בערך 90% מהמקרים ע”י קנדידה אלביקנס
מאופיין בגרד, תחושת שריפה, גירוי, הפרשות לבנות וסמיכות.
כמות ההפרשות לפעמים מוגברת, לבנה, גבינתית, דמויית קוטג’.
החומציות תקינה.
מבחן הרחה תקין
במיקרוסקופ - buds + hyphae
מסווגים ל:
uncomplicated - אפיזודות ספורדיות או נדירות, או סימפטומטים או ממציאם קלים-בינוניים, או שסביר לניח שמדובר בקנדידה אלביקנס, או שמדבור באישה ללא דיכוי חיסוני.
complicated - אפיזודות חוזרות (4 או יותר בשנה), או סימפטומים או ממצאים חמורים, או חשד לזיהום לא בקנדידה אלביקנס, או נשים עם סכרת, מחלה קשה או דיכוי חיסוני.
טיפול:
- synthethic imidazoles - תוך נרתיקי
- fluconazole - PO
Trichomoniasis
מאופיין בהפרשה קצפית, ריח רע, דיסאוריה, דיספראוניה, גרד ותחושת שריפה בפות.
כמות ההפרשות מוגברת והן צהובות ירוקות, קצפיות ודביקות.
החומציות בסיסית יותר - מעל 4.5
מבחן הרחה - ריח דגים עשוי להיות נוכח.
במיקרוסקופ - תאי אפיתל תקינים, עליה בלויקוציטים,
trichomonads
טיפול:
metronidazole/tinidazole - PO
Wiff test
הוספת מספר טיפול של אלגן הידרוקסיד להפרשות הוגינליות מייצרת ריח של אמין או של דגים.
Clue cells
תאי אפיתל עם חיידקים קוקיים רבים שצמודים לפני השטח שלהם, מה שמקנה להם גבולות לא ברורים וציטופלזמה במראה של זכוכית חול.
atrophic vaginitis
מוגדרת כאטרופיה של רקמת האפיתל הנרתיקי עקב רמות אסטרוגן נמוכות.
מצב זה שכיח יותר בנשים פוסט מנופאוזליות, אך הוא יכול להתרחש גם בנשים פרה-מנופאוזליות צעירות יותר.
לאסטרוגן יש תפקיד מכריע בקביעת המצב התקין של הנרתיק. כאשר רמות האסטרוגן יורדות, יש אובדן של גליקוגן תאי וכתוצאה מכך אובן של חומצה לקטית.
סימפטומים:
- הפרשה וגינלית ירודה
- יובש
- גרד
- תחושת שריפה
- דיספראוניה
- סימפטומים אורינריים טיפוסיים - דחיפות, תכיפות, זיהומים חוזרים ובריחת שתן.
האבחנה ע”י מדידית חומציות בסיסית ונוכחות של תאים אופייניים:
para-basal cells/ itermidiated cells
תוצאות מבחן הרחה שליליות.
טיפול -
- תכשירי לחות מקומיים על בסיס מין
- טיפול באסטרוגן - וגינלי או דרך הפה.
Desquamative infalammatory vaginitis
מצב הנראה בעיקר בנשים פריפמנופאוזליות ופוסט מנופאוזליות
מאופיינת ב:
- הפרשות מוגלתיות
- קילוף של תאי האפיתל עם אודם ותחושת שריפה בפות ובווגינה
- מיעוט יחסי בלקטובצילי
- גדילת יתר של חיידקי גרם נגטיב קוקי, בדרך כלל סטרפטוקוקי
- PH>4.5
קל להבלבל בין זה לבין טריכומוניאזיס, אבל כאן לא תהיה תרבית חיובית.
טיפול - קרם קלינדהמיצין 2% שניתן מדי יום למשך 14 ימים.
Chlamydia Trachonatis
חיידק גרם שלילי תוך תאי אובליגטורי.
ללא טיפול, 40% מהנשים עם קלמידיה יפתחו
PID
שיכול שהוביל לסיבוכים משמעותיים כמו הריון אקטופי, כאבים כרוניים באגן וחוסר פוריות.
אבחנה:
הזיהום יכול להיות אסימפטומטי או שההתייצגות הקלינית יכולה להיות עדינה ולא ספציפית:
- הפרשות לא תקינות ודימום נרתיקי
- cervicitis - מאופיינת בהפרשה מוגלתית מצוואר החן, אקטרופיון שיכול גרום לדימום צווארי לסירוגין.
- salpingitis - זיהום של החצוצרות הנגרם ע”י זיהום עולה.
** קלימידה מופיעה פעמים רבות עם זיהום בניסרה גונוריה - ולכן מטופלת עם אחד צריכה להיבדק לשני.
טיפול:
לרוב מטופלת ע”י אזיתרומיצין (אזניל) או דוקסיציקלין (דוקסילין)
אלטרנטיבית כוללות אריתרומיצין או לבופלוקסצין
בגלל סיכון להדבקה חוזרת מומלץ להימנע מקיום יחסי מין עד שהטיפול הושלם וכל הפרטנרים המיניים טופלו, ומומלץ להיבדק שוב 3 חודשים לאחר הטיפול.
Neisseria Gonorrhoeae
חיידק גראם שלילי תוך תאי דיפלוקוק
היזוהום יכול להוביל ל
PID
שיכול להוביל לסיבוכים משמעותיים כמו סיכון מוגבר לחוסר פוריות על רק יצירת הידבקויות, נזרק לחצוצרות והידרוסלפינקס.
סימנים וסימפטומים:
- לרוב מופיעים תוך 3-5 ימים מהזיהום
- זיהומים אסימפטומטיים הם שכיחים, הן בנשים והן בגברים.
בגברים הזיהום מאופיין בהפרשה מוגלתית מהאורטרה
בנשים הסימנים והסימפטומים הם לרוב קלים עד כדי שלא מבחינים בהם. יכולים לכלול הפרשה מוגלתית מהאורטרה, בלוטות הנרתיק, צוואר הרחם, הנרתיק או האנוס.
טיפול:
הטיפול המומלץ הוא שילוב של צפטריאקסון לשריר ואזניל לפה שניתנים יחד באותו יום.
אם יש אלרגיה חזה לפניצלין - אזניל + גמיפלוקסצין או גנטמיצין.
PID - Pelvic Inflammatory Disease
PID - פי”ד
זיהום של האנדומטריות/חצוצורות/שחלות/פריטוניאום אגני כתוצאה של התפשטות ישירה של אורוגניזמים פתוגנים לאחר זיהום ראשוני של צוואר הרם.
האורגנזימים הדומיננטיים שאחראים לפי”ד הם קלימידיה וגונוריאה.
גורמי סיכון:
- פי”ד קודם
- גיל ההתבגרות
- פרטנרים מורבים
- היעדר שימוש בקונדומים
- זיהום עם כל אחד מהאורגניזמים המועדים בצוואר הרחם - 10-40% יפתחו זיהום עולה - פי”ד.
סימנים בולטים:
- גארדינג
- רגישות בהנעת צוואר הרחם
- ריבאונד
- הפרשה מוגלתית מצוואר הרחם
- רגישות או מסה על פני הטפולות
- חום או צמרמורות
- לויקוציטוזיס
סיבוכים:
Perihepatitis - Fitz-Hugh-Curtis syndrome:
מעורבות פריטוניאלית שנובעת מעליית הזיהום דרך המרזב הפארא-קולי הימני.
מובילה לפיברוזיס והצטלקות בפני השטח הקדמיים של הכבד ובפריטוניאם הסמוך. ככל הנראה נגרם בעיקר ע”י זיהום בקלמידיה.
TOA - Tubo-Ovarian Abscess
במקרים קשים יותר או במטופלות עם אפיזודה אחת או יותר של פי”ד עשוי להיווצר טובו-אובריאן אבצס. המטופלות האלה יהיו חולות אקוטיות, ולעיתים קרובות יצייתגו עם חום גבוה, טכיקרדיה, כאב אגני חמור, כאב בטני חמור, בחילות והקאות.
טיפול:
ההמלצה היא טיפול משולב בצפטריאקסון 250 מג לשריר, ואזניל 1 גרם לפה.
קריטריונים לאשפוז עבור פי”ד:
- מצב חירום רפואי אחר לא ניתן לשלילה - למשל אפנדציטיס
- המטופלת בהריון
- חוסר תגובה קליני לטיפול אנטי-מיקרוביאלי הניתן דרך הפה
- חוסר היענות או חוסר סבילות לטיפול דרך הפה בקהילה
- למטופלת יש מחלה קשה, בחילות והקאות או חום גבוה
- למטופלת יש טובו-אובריאן אבצס
הרפס גניטלי
HSV1 - יותר בפה, אבל יש עליה בשכיחות גם בגניטליה
HSV2 - יותר בגניטליה.
הדבקה באחד לא מגינה מפני השני.
עד 75% מהזיהומים הראשוניים בהרפס לא מזוהים. למרות לרוב האפיזודה הראשונה היא הקשה ביותר.
התייצגות של זיהום ראשוני:
- סימנים דמויי שפעת, ולעיתים קרובות גם מעורבות נוירולוגית המופיעה 2-3 ימים לאחר הזיהום.
- שלפוחיות כואבות באזור הערווה, הנרתיק, צוואר הרחם, הפריניאום והעור הפריאנלי שלרוב מתפשטת גם לישבן - מופיעות 3-7 ימים לאחר החשיפה.
- השלפוחיות מתפוצצות והופעות לכיבים כואבים ושטוחים עם גבול אדום.
- דיסאוריה שיכולה לוהיבל גם לאצירת שתן
- אספטיק מננגיטיס - עם חום, כאבי רוש מופיע בחלק מהמטופלות 5-7 ימים לאחר הופעת הנגעים הגניטליים.
- לרוב הנגעים חולפים תוך שבוע.
- מטופלות עם נגעים ראשוניים עשויות להזדקק לאשפוז לשליטה בכאב, או לטיפול בסיבוכים האורינריים.
בזיהום חוזר, הנגעים לרוב פחות כואבים, ונשארים ל2-5 ימים. הנגעים נוטים להיות חד צדדים.
זיהומים בסרוטיפ1 פחות גורם להישנות מאשר 2.
נזכיר שוב שרוב הזיהומים בהרפס הם אסימפטומטיים. ההתייצגות הקלאסית של מקבצים של שלפוחיות וכיבים כואבים מופיעה רק בחלק קטן של הנשים.
כשהזיהום סימפטומטי - לרוב הנשים יש התייצגות לא טיפוסית, למשל אברציות, פיסורות וגרד, ללא נגעים ברורים.
הפיזור של הוירוס יכול להימשך עד 3 שבועות לאחר הופעת הנגעים.
הטיפול הוא טיפול שמוריד את הפיזור של הוירוס ומקצר את משך המחלה הסימפטומטית - אבל ל אמשפיע על מהלך המחלה בטווח הארוך ואין שום טיפול שגורם להשמדה של הוירוס הלטנטי מהגנגליון הסנסורי או שמשפיע על הסיכוי להישנות.
הטיפול הוא ב:
- אציקלוביר, ולציקלוביר, פמציקלוויר. הטיפול ניתן ל7-10 ימים, אבל יכול להינתן לתקופה ממושכת יותר אם מופיעים נגעים חדשים.
יש לשמור על משככי כאבים לפי הצורך, אבטיות חמות ולידוקאין טופיקלי להקלה סימפטומטית.
טיפול בהישנות:
- טיפול אפיזודי: מוריד את משך האפיזודה, ויעילותו המירבית מושגת כשמתחילים את הטיפול כמה שיותר מוקדם. משף הטיפול בדרך כלל קצר יותר - 3-5 ימים. מומלץ עבור מטופלים עם השינויות סימפטומטיות שמתרחשות לעיתים רחוקות.
- טיפול מניעתי - במטופלים עם השנויות תכופות, ניתן להציע טיפול סופרסיבי יומיומי שמונע 80% מהישנויות ומפחית ב50% את ההעברה הנגיפית בין פרטנרים מיניים.
בהריון -
נשים עם היסטוריה של הרפס צריכות להיבדק בקפדנות על מנת לזהות התפרצויות.
לנשים עם הישנות יש להציע טיפול סיפרסיבי החל משובע 36 להריון.
יש אינדיקציה לניתוח קיסרי למניע תהדבקת היילוד בנשים עם נגעים פעילות או פרודרום הרפטי טיפוסי - למשל תחושת שריפה או כאב באזור הערווה בזמן הלידה.
HPV
זיהום בוירוס הפפילומה מופיע ב80% מהשים הפעילות מינית עד גיל 50.
זוהו מעל 100 תתי סוגים כאשר לפחות 40 מהם בזיהומים גניטליים.
Low risk - לדוגמא 6,11 - בעיקר גורמים לקונדילומות
high risk - לדוגמא 16,18 - יחדיו מהווים כ66% ממקרי סרטן צוואר הרחם.
חיסונים:
- grdasil 4 - זנים 6,11 שאחראיים ל90% מהיבלות, וזנים 16,18 שאחראיים ל70% ממקרי סרטן צוואר הרחם.
- gradasil 9 - מחסן נגד 9 זנים - 6,11,16,18,31,33, 45, 52, 58
נכון להיון מומלץ לבנות ובנים בגילאי 9-26
Syphilis
נגרמת ע”י חיידק טרפונומה פלידום שהוא ספירוכטה
מדובר בספירוכטה מוטילית אנאירובית שיכולה לחדור במהירות לריריות שלמות לחות, לכן אתרי הכניסה השכיחים בנשים הם הפות הנרתיק וצוואר הרחם.
התפשטות דרך השליה יכולה להתרחש בכל שלב בהריון ולהוביל לסיפיליס קונגניטלי.
עגבת ראשונית:
- השלב הראשון של המחלה, מאופיים בהופעת כיב (שנקר) באתר הכניסה, בערך 10-60 ימים לאחר הזיהום.
הכיב נוקשה, עגול, ובעל גבולות מורמים.
מאחר הכיב קטן ולא מכאיב, פעמים רבות ניתן לפספס אותו במהלך בדיקה גופנית רוטינית.
לעיתים יכולה להופיע גם אדנופתיה או סימפטומטים סיסטמיים קלים.
הכיב נרפא ספונטנית תוך 3-6 שבועות.
בשלב זה התוצאות הסרולוגיות לרוב שליליות.
עגבת שניונית:
כ4-8 שבועות לאחר הופעת הכיב הראשוני, מתפתחת עגבת שניונית.
היא כוללת פריחה עורית, שלרוב מופיעה כנגעים מחוספסים אדומים או חומים על כפות הידיים וכפות הרגליים. סימפטומים אחרים כוללים - לימפאדנופתיה, חום, כאבי ראש, ירידה במשקל, עייפות, כאבי שרירים ואובדן שיעור שאינו אחיד.
mucocutaneous mucous patches - פריחה שניונית מדבקת מאוד, מופיעה ב30% מהמטופלים במהלך שלב זה.
באזורים לחים של הגוף, הפפולות השטוחות יכולות להתאחות ליצירת קונדילומה לטה עם מראה שטוח ובסיס רחב.
בחולים לא מטופלים, שלב זה חולף ספונטנית תוך 2-6 שבועות, והמחלה נכנסת לשלב הלטנטי.
עגבנת לטנטית:
- במהלך השלב הלטנטי המוקדם (שנה לאחר העגבת השניונית) למטופל אין סימנים של המחלה, אם כי בדיקות סרולוגיות חיוביות. השינות של הסימפטומים היא אפשרית
- השלב הלטנטי המאוחר (מעל שנה מהעגבת השניונית) הוא פחות מדבק בהשוואה לשלב לטנטי מוקדם.
עגבת שלישונית:
כשליש מהמקרים הלא מטופלים יתקדמו לשלב השלישוני של המחלה, בו הסבירות להעברת הזיהום נמוכה מאוד.
עם זאת - יכול להתפתח נזק משמעותי למערכת העצבים המרכזית ולמערכת הקרדיווסקולרית, יחד עם אבנורמליות בראיה ובשמיעה.
Gummas - נגעים גרנולומטוטיים נקרוטיים והרסניי, שמתפתחים שנה-10 שנים לאחר הזיהום.
הטיפול לעגבת הוא
benzathine penicillin G
עושים מעקבים של טיטרים כמותיים כעבור 3, 6, ו12 חודשים.
המטופלת צריכה להימנע מקיום יחסי מין עד שהנגעים חולפים לחלוטין
גורמי סיכון לצניחת איברי אגן
- פרה דיספוזיציה גנטית
- ולדנות וגינלית
- מנופאוזה
- גיל מתקדם
- ניתוח קודם באגן
- הפרעות רקמת חיבור
- פקטורים שקשורים ללחץ תוך בטני מוגבר.
POPQ - Pelvic Organ Prolapse Quantitation
בדיקה שבודקת שש נקודות ספציפית בנרתיק ביחס להיימן, הממצאים משמשים להגדרת הדרגה של הצניחה.
Stage 0 - ללא פרולפס. צוואר הרחם גבוה לפחות כמו אורך הנרתיק.
Stage 1 - הקצה המוביל של הפרולפס הוא מעל 1ס”מ מעל ההיימן.
Stage 2 - הקצה המוביל של הפרולפס הוא פחות מ1ס”מ מעל או מתחת להיימן.
Stage 3 - הקצה המוביל הוא יותר מ1ס”מ מעבר להיימן, אבל קטן או שווה לאורך הכולל של הנרתיק.
Stage 4 - eversion מלא
Q tip test
בדיקה שנועדה להעריך את הנוכחות של היפרמוביליות של האורתרה
כשהמטופלת במנח ליטוטומיה מכניסים מטוש עם צמר גפן שמרוח בג’ל לידוגאין לתוך שלפוחית השתן.
לאחר מכן מבקשים מהמטופלת לעשות וולסלבה.
אם קיימת היפרמוביליות - יהיה שינוי של יותר מ30 מעלות במנח המטוש.
הבדיקה לא מנבאת דליפת שתן אבל מספקת מידע נוסף לבדיקה הגופנית, והיא השיטה המתקופת היחידה למדידת מדורי האגן הקדמי, האחורי והאפיקלי.
בנוסף, הבדיקה יכול לסייע בניבוי ההצלחה של אופציות טיפוליות אשר פועלות באמצעות ייצוב של היורטרה.
טיפול לא ניתוחי בנשים עם צניחה של איברי אגן
בנשים עם צניחת איברי אגן שהן אסימפטומטיות או סובלות מסימפטומים קלים בלבד, ניתן לבצע מעקבים סדירים ואם מתפתחים סימפטומים חדשים המפריעים לאישה ניתן להתערב.
טיפול לא ניתוחיים:
Passaries:
מכשירים שניתנים להוצאה, עשויים מגומי, פלסטיק או סיליקון.
ניתן להשתמש בהם כקו ראשון עבור רוב מקרי הפרולפס - ללא תלות בדרגה. המכישירים זמינים בצורות וגדלים שונים, ומסווגים למכשירים תומכים, ולמכשירים תופסי מקום.
טיפול ניתוחי בנשים עם צניחה של איברי אגן
כשהרחם קיים:
- hysterectomy
- uterine suspension
כשהרחם הוסר:
- sacral colpopexy - connecting the vaginal cuff to the sacral promontory
- connecting the vaginal cuff to the uterosacral ligaments or to the saceospinous ligaments.
colpoclesis -
אובליטרציה מלאה של חלל הנרתיק - לנשים שנמצאות בסיכון גבוה לסיבוכים עם פרוצדורות משמרות, ושאינן מעוניינות בקיום יחסי מין וגינאליים.
נשים רבות עם צניחה מתקדמת, ובעיקר כזו שמערבת את דופן הנרתיק הקדמי, לא יסבילו מתסמינים של דליפת שתן. עם זאת - 40% מהנשים שלא סובלות מדליפת שתן יסבלו מדליפת שתן לאחר הניתוח. לכן - חשוב לדבר על האפשות לבצע פרוצדורה מניעתית למניעת בריחת שתן במהלך הניתוח לתיקון הצניחה.
urge incontinence
דליפת שתן הנובעת מפעילות יתר של שריר הדטרוזור.
מטופלת כזו תתייצג עם תחושה שהיא חייבת לרוץ לשירותים בדחיפות ובתכיפות.
לעיתים תופיע נוקטוריה ולעיתים לא.
הסימפטומטים יכולים להופיע באופן אידיופטי, לאחר ניתוח תיקון בשלפוחית או לאחר דיסקציה נרחבת של השלפוחית במהלך ניתוח אגני.
שכיח יותר בנשים מבוגרות ובנשים עם קומורבידיות כמו אבנורמליות בשלפוחית, שינוי במיקורביום של השלפוחית והפרעות נוירולוגיות.
stress incontinence
במקרה הזה הדליפה נובעת מכך שיש פגם באנדופלביק פאציה - ולכן יש פגיעה ביכולת ליצור לחץ ביורטרה ולסגור אותה - כתוצאה מכך הלחץ בשלפוחית עולה על זה שבשופכה - וכתוצאה מכך יש דליפת שתן.
הסימפטומים כוללים דליפת שתן במהלך פעילויות שמעלות את הלחץ התוך בטני, כמו שיעול, צחוק, או התעטשות.
זו הצורה השכיחה ביותר בקרב נשים צעירות של דליפת שתן.
Overflow incontinence
הדליפה נובעת מכך שהשלפוחית לא מתרוקנת באופן מלא במהלך ההתרוקנות, עקב חוסר יכולת של שריר הדטרוזור להתכווץ.
זה יכול להתרחש בעקבות חסימה של האורתרה, או עקב חסר נוירולוגי שגורם למטופלת לאובדן התחושה של הצורך בהתרוקנות.
השתן דולף מהשלפוחית כאשר הלחץ בשלפוחית עולה על הלחץ באורתרה.
צורה זו יכולה להתרחש גם עם חסימה של פתח השלפוחית
מטופלות אלה חוות דליפה מתמשכת של כמויות קטנות של שתן.
Urodynamic testing
בדיקות המודדות את הלחץ והנפח בשלפוחית כשהיא מתמלאת, ואת קצב הזרימה כשהיא מתרוקנת.
single channel -
המטופלת מתרוקנת ורושמים את הנפח
מכניסים קטטר ומודדים את הנפח השארי
ממלאים את השלפוחית בצורה רטרוגרדית ומבקשים מהמטופלת לציין:
- כשהיא מרגישה שהשלפוחית מתמלאת - תקין 100-150 מל
- כשהיא רוצה להתרוקן - תקין 250 מל
- שהיא מרגישה שהגיעה לקיבולת מקסימלית - תקין 500-600
multichannel:
ממקמים טרנסדוסר בנרתיק או ברקטום למדידת הלחץ התוך בטני.
שמים טרנסדוסר בשלפוחית ואלקטרודות לאורך הפרינאום .
זה מאשר להעריך את כל רצפת האגן.
טיפולים לא ניתוחיים לדליפת שתן
שינוי אורחות חיים:
- ירידה במשקל
- הפחתה בצריכת קפאין
- ניהול נוזלים
- הפחתה במאמץ פיזי
- הפסקת עישון
- הקלה על עצירות
אימון לשרירי רצפת אגן:
- יעיל בעיקר לדליפת סטרס, מפחיתים את ההיפרמוביליות של השופכה.
כשהתרגילים מבוצעים בצורה נכונה, יש להם שיעור הצלחה של כ85%
Passeries
continence tampons - מסייעים בדחיסת היורטרה
אימון התנהגותי
תרופות: בדרך כלל התרופות משפרות את הסימפטומטים של פעילות יתר של הדטרוזור ע"י עיכוב הפעילות הקונטרקטילית של השלפוחית. - anticholinergic - TCA - muscolotropic
טיפולים ניתוחיים לדליפת שתן
Retropubic colposuspension - הצלחה של 85% אחרי 5 שנים, 70% אחרי 10-12 שנים. עד 10% יזדקקו לניתוח נוסף.
מטרת הניתוח היא לתלות ולייצב את הדופן הקדמית של הנרתיק וכתוצאה מכך את צוואר השלפוחית ואת האורתרה הפרוקסימלית במנח רטרופובי.
זה מונע את ירידתם ומאפשר דחיסה של היורתרה כנגד שכבות יציבות.
נקרא גם burch procedure
עושים את זה בגישה בטנית או לפרוסקופית. עושים כמה תפרים לא נספגים בכל צד של המיד-יורטרה וצוואר השלפוחית.
Sling Procedures -
- tension free vaginal tape - סרטים נטולי מתח שמונחים במיד-אורטרה כדי להעלות אותה חזרה למקומה.
- midurethral slings - שיטה דומה שמאפשרת זמני ניתוח והתאוששות קצרים יותר עם יעילות שווה.
bulking agents - שימוש בחומר שמוזרקים דרך האורתרה או לידה מסביב לצוואר השלפוחית כדי לחזק את הספינקטר. משמש טיפול קו שני בנסיבות מסויימות.
UTI - סטטיסטיקות
- כ11% מהנשים בארה”ב מדווחות על אפיזודה אחת לפחות שמאובחנת מדי שנה
- הסיכוי לסבול מאפיזודה אחת במהלך החיים הוא 60%
- חסר באסטרוגן מוריד את התנגודת של היורטרה לזיהום - לכן יש עליה בשכיחות של בקטריאוריה אסימפטומטית - כ20% בנשים מעל גיל 65.
- מבין הזיהומים החדשים, 90% נגרמים ע”י איקולי
גורמי סיכון UTI
נשים פרה-מנופאוזליות:
- היסטוריה של דלקות בדרכי השתן
- פעילות מינית תכופה או רצנטית
- שימוש בדיאפרגמה
- שימוש בקוטלי זרע
- ולדנות
- סוכרת
- השמנה
- sickle cells trait
- אבנורמליות אנטומיות מולדות
- אבנים בדרכי השתן
- הפרעות נוירולוגיות או מצבים רפואיים שדורשים קטטר קבוע או צנתורים חוזרים של דרכי השתן
נשים פוסט-מנופאוזליות:
- אטרופיה של הנרתיק
- ריקון לא מלא של השלפוחית
- הגיינה פרינאלית ירודה
- צניחת איברי אגן
- היסטוריה של דלקות בדרכי השתן
- סוכרת סוג 1
טיפול UTI
לאחר שהזיהום אושר על ידי בדיקת שתן כללית או תרבית, יש להתחיל בטיפול אנטיביוטי.
קורס טיפולי של 3 ימים הוא בר השוואה למשכי טיפול ארוכים יותר, עאשר שיעורי האירדיקציה הם מעל 90%.
תכשירים מומלצים ל3 ימים:
- resprim
- trimethoprim
- ciprofloxacin
- levofloxacin
- gatifloxcin
במקרה של פיילונפריטיס מתחילים את הטיפול באופן מיידי בצורה אמפירית, כשמגיעות התוצאות יש לשנות את הטיפול לפי הצורך.
UTI אינדיקציות לאשפוז
- נשים עם מחלה קשה
- נשים הסובלות מסיבוכים
- נשים שלא מסוגלות לסבול תרופות או נוזלים דרך הפה
- נשים בהריון
- חוסר היענות לטיפול בקהילה
בכל אחד מהמצבים הללו יש לאשפז ולטפל באנטיביוטיקה פראנטרלית רחבת טווח.
הישנות UTI
בנשים עם השנויות תכופות ניתן לטפל באופן אמפירי ללא בדיקות חוזרות לפיאוריה
גורמי סיכון להישנות:
- גורמים ביולוגים או גנטיים
- קיום יחסי מין תכופים
- שימוש ארוך טווח בקוטלי זרע
- שימוש בדיאפרגמה
- פרטנר מיני חדש
- גיל צעיר באפיזודה ראשונה
- היסטוריה אימהית של דלקות בדרכי השתן
בנשים עם הישנויות תכופות, טיפול מניעתי רציף חד יום עם ניטרופורנטוין, ציפרופלוקסצין, רספרים (אחד מהם) מוריד את הסיכון להישנות ב95%.
שתיית מיץ חמוציות מוריד את הדלקות הסימפטומטיות - אבל לא ברור אם עוזר באופן ארוך טווח.
Asymptomatic Bacteriuria
הסקרינינג והטיפול בבקטריאוריה אסימפטומטיות בנשים פרה מנפוזאליות שלא בהריון - לא מומלץ
קבוצות בהן כן מטפלים בבקטריאוריה אסימפטומטית:
- נשים הרות
- נשים שעוברות פרוצדורות אורולוגיות בהן צפוי דמוי מוקוזלי
- נשים בהם יש בקטראיראוריה כתוצאה מקטטר יותר מ48 שעות אחרי הוצאתו.
טיפול בבקטריאוריה אסימפטומטית לא מומלץ ב:
- נשים עם סכרת
- נשים מבוגרות החיות במוסד
- נשים מבוגרות החיות בסביבה קהילתית
- נשים עם פגיעות בעמוד שדרה
- נשים עם קטטרים קבועים
טיפול שמרני ותרופתי באנדומטריוזיס
טיפול שמרני:
מתאים במקרים של מחלה מוגבלת, עם סימפטומים מינימליים או ללא סימפטומים כלל ובנשים שמנסות להיכנס להריון.
טיפול תרופתי:
מתאים לחולות סימפטומטיות שיש להן אנדומטריוזיס מעבר לרמה המינימלית שמעוניינות להרות בעתיד. חשוב לדעת שיש שכיחות גבוה של הישנות לאחר סיום הטיפול, והשהטיפול לא משפיע על ההידסקויות והפיברוזיס שנגרמים ע”י המחלה.
1. גלולות למניעת הריון + NSAIDS
מהווים קו ראשון לטיפול בכאב הנלווה למחלה.
הגלולות נלקחות ברצף ללא הפסקה של שבעה ימים כדי למנוע דימום.
אלטרנטיבות:
- DMPA - השפעה טובה על האנדומטריום אבל מביא לירידה בצפיפות עצם.
- medroxyprogestrone - מהווה אופציה עבור נשים המנסות להיכנס להריון - מאחר ואינו אמצעי מניעה מהימן.
- Danazol - מדכאת הפרשת גונדוטרופינים
בהיעדר גירוי - השחלות לא מייצרות אסטרוגן, מה משביא לאמנוריאה ואטרופיה של האנדומטריום.
ת”ל - (בשל האפקט האנדרוגני) אקנה, הכתמות ודימומים, גלי חום, עור שמנוני, גדילת שיעור בפנים, ירידה בליבידו, וגיניטיס טארופית והעמקה של הקול. - GnRH agonists
מאפשרים להשיג הקלה שווה בתסמינים עם פחות תופעות לוואי
עושים דאון-רגולציה להיפופיזה - מה שמויבל לדיכוי משמעותי בגונדוטרופינים.
עם זאת - פחות תופעות לוואי כי האפקט האנדורגני לא קיים.
ת”ל - גלי חום והזעות לילה, עלייה קלה בסיכון לאובדן צפיפות עצם.
אם יש תופעות לוואי, אם נדרש טיפול ליותר מ6 חודשים, או שיש צורך בטיפולים חוזרים - יש לשקול להוסיף טיפול אד-בק הכולל גלולות במינון נמוך, טיפול הורמונלי במינון נמוך או מדרוקסיפרוגסטרון. - aromatase inhibitor - מהווה אלטרנטיבה לטיפול בכאב
טיפול ניתוחי באנדומטריוזיס
Conservative surgery:
הניתוח כולל חיתוך, צריבה או אבלציה ע”י לייזר או אלקטרוקואגולציה של נגעים אנדומטריוטיים נראים לעין. בנוסף, נורמליזציה של האנטומיה, שימור של הרחם ואיברי רבייה אחרים.
אפשר לתת טיפול תרופתי לפני הניתוח על מנת להפחית את כמות הנגעים, ולאחר הניתוח עלמנת להקל על הריפוי ולמנוע הישנות.
Extirpative surgery:
ניתוח השמור למקרים בהם המחלה נרחבת עד כדי כך שטיפול תרופתי או ניתוח שמרני לא אפשריים, או כשהמטופלת סיימה את היילודה ומעוניינת בניתוח דפיניטיבי. הניתוח כולל:
1. total abdominal hysterectomy
2. bilateral salpingo ophorectomy
3. lysis של הידבקויות
4. removal of endomtriotic implants
ניתן לשמר את אחת השחלות את את שתיהן אם הן לא מעורבות
שימוש השחלות מעלה סיכון להישנות
לאחר כריתה של השחלות דו”צ יש להתחיל טיפול מיידי
באסטרוגן עם סיכון נמוך לרה-אקטיבציה של המחלה השאריתית
primary dysmenorrhea
כאבי ווסת ראשוניים נגרמים עקב עודף פרוסטגלנדינים המיוצרים ברירית הרחם.
בנוסף להפרשת הפרוסטגלנדינים, מתרחש נמק של תאי אנדומטריום שמוביל לעליה בחומצה הארכנואידית, והיא מהווה סובסטרט לסינתה של פרוסטהגלנדינים.
הפרוסטגלנדינים מהווים גירוי פוטנטי לתאי שריר חלק וגורמים להתכווצות אינטנסיבית של הרחם.
הפרוטסגלנדינים גורמים לכיווץ שריר חלק באתרים נוספים בגוף, מה שמוביל להופעת בחילות, הקאות, שלשולים.
NSAIDS - קו ראשון להקלת הכאב בדיסמנוריאה ראשונית, כי הם מעכבים יצירת פרוסטגלנדינים.
אפשר להיעזר בחום מקומי, פעילות גופנית
במטופלות שלא מעוניינות להיכנס להריון ואין להן התווית נגד לנטילת גלולות - אפשר לתת גלולות שמדכאות את הביוץ ומייצבות את רמות האסטרוגן והפרוגסטרון
parasacral neuropathy - במטופלות שלא מגיבות לטיפול תרופתי והכאב אצלהן הוא בלתי נסבל - אפשר לנתק את המקלעת העצבית הפאראסקרלית. זו פעולה מסוכנת כי אפשר בטעות לפגוע במבנים ווסקולרים סמוכים ולגרום לעצירות כרונית.
סוגים של מחלות טרופובלסט
molar pregnancy = hydatidform mole
1. complete mole - ללא חלקי עובר
ההרכב הגנטי הוא של כרומוזומים ממקור אבהי בלבד. מדובר בביצית ריקע שמופרית ע”י תא זרע הפלואידי שעבר הכפרה, או במקרים נדירים ע”י שני תאי זרע. הקריוטיפ השכיח -
46,XX
אופייני שהרחם גדול ב50% לגיל ההריון, ושכיח לראות ת’קה לוטאין ציסטות - מעל 25% מהמקרים.
15% - post molar invasion
4% - ממאירות
- incomplete mole - יש חלקי עובר
מעבר לכך ניתן לראות פרוליפרציה מקומית של הטרופובלסט, ודגנרציה של השליה.
מדובר מבחינה גנטית על ביצית תקינה שמכילה תוכן גנטי אימהי שמופרת ע”י שני תאי זרע. הקריוטיפ הוא טריפלואידי - סט הפלואידי של כרומוזומים אימהים ושני סטים הפלואידים של כרומוזומים אבהיים.
מתייצג כמו הפלה נדחית. הרחם יהיה קטן או מתאים לגיל ההריון. ציסטות ת’קה לוטאין נדירות.
5% - ממאירות - presistent GTN = malignant GTN - מתפתחת בכ20% מהמטופלות עם הריון מולרי ומגיבה לכימותרפיה.
GTN - מאפיינים קליניים עיקריים וגורמי סיכון
מולה כוללת פרוליפרציה לא תקינה של הסינסיציוטרופובלסט והחלפת הרקמה והטרופובלסטית התקינה של השליה ב
hydrophic placental villi
יותר שכיח מולה מלאה מחלקית, והמלאות נוטות יותר לעבור התמרה ממאירה.
מאפיינים:
- התייצגות קלינית של הריון
- ממצא סונוגרפי פתוגנמוני
- מרקר גידולי ספציפי - HCG - רמות גבוהות מאוד
- presistent GTN - יכול להופיע עם כל הריון אך ברוב המקרים מופיע לאחר הריון מולרי.
- חוסר התאימה בין גודל הרחם לתיארוף
- דימום וגינלי ללא כאב - יותר במולה מלאה
- היעדר דופק במועד מתאים
- שינויים שקשורים ליל”ד חמור כמו היפררפלקסיה
בUS:
בדיקות א”ס מאשרות את האבחנה של הריון מולרי ע”פ מראה סופת השלג האופייני.
במקרה של מולה מלאה - לא נראה חלקי עובר כלל
במקרה של מולה חלקית - ניתן לראות בא”ס דגנרציה מולרית של השלייה עובר שנוצר בצורה לא תקינה.
גורמי סיכון:
- גיל אימהי - מעל 35 ומתחת ל20, למרות שההיארעות יותר נפוצה בין טווח הגילאים הזה - מאחר והריון יותר נפוץ בגילאים האלה
- היסטוריה של חוסר פוריות
- היסטוריה של הפלות ספונטניות
- complete mole - קשורה לצריכה מעטה של קארוטן בתזונה ולחסר ויטמין A
ניהול של הריון מולרי
הערכה פרה-אופרטיבית:
- hCG - רמות בייסליין
- צילום חזה לבייסליין - לבדוק האם יש מחלה גרורתית
- ספירת דם מלאה
- סוג דם וסקר נוגדנים
- בדיקת תפקודי קרישה
- בדיקות אחרות לפי הצורך - עדות להיפר-תירואיד או יל”ד
ניהול:
ברוב המקרים הטיפול הדפיניטיבי הוא ריקון מהיר של תכולת הרחם. ריקון הרחם נעשה לרוב ע”י הרחבה של הצוואר, שאיבה ואז שימור בסכין עדינה לריקון הרחם.
יש להתונן לאטוניה ואבדן דם משמעותי עם תכשירים לכווץ רחם ועירוי דם במידת הצורך
ככל שהרחם גדול יותר כך עולה הסיכון לסיבוכים ריאתיים שנמצאים באסוציאציה לאמובליות טרופובלסטיות עודף נוסלים ואנמיה.
השחלות המולטי ציסטיות המוגדלות - עם ת’קה לוטאין ציסטות נובעות מגירוי שחלתי ע”י רמות גבוהות של
HCG
ואינן מציגות שינויים ממאירים.
הציסטות יעברו רגרסיה מספר חודשים אחרי הריקון האחרמי ולא דורשות הסרה ניטוחית.
ניהול פוסט אופרטיבי:
בגלל הנטייה להישנות (3-5% אחרי ההוצאה של כל הגידול הראשוני) יש לבצע מעקב הדוק אחר המטופלות למשך 6-12 חודשים לאחר ההוצאה.
המעקב כולל בדיקות גופניות, בדיקת בטא ואמצעי מניעה - אין להיכנס להריון במשך שנה לאחר ההסרה.
הסיכון להישנות לאחר שנה אחת של רמיסיה הוא 1-2%
הסיכון להישנות בהריונות הבאים הוא 1-2%
אין עליה בשיעור האנומליות המולדות או הסיבוכים בהריונות העתידיים.
malignant GTN
מאובחן לעיתים קרובות כאשר רמות הבטא לא יורדות כראוי לאחר הריון מולארי. עם זאת 0 יכול להופיע גם אחרי הריון רגיל.
המחלה יכולה להיות גרורתית או מקומית.
Invasive mole:
צורה מקומית, דומה מבחינה היסטולוגית למולה שלמה
חודרת למיומטריום אך לא מערבת את הסטרומה האנדומטריאלית
האבחנה יכולה להיעשות לעיתים כבר בזמן הגרידה בריקון המולה הראשונית.
Choriocarcinoma:
טרנספורמציה ממאירה של רקמת טרופובלסט
במקום הידרופיק כוריוניק ויליי, לגידול יש מראה אדום וגרגרי בחתך והוא מורכב מערבוב אלמנטים של ציטוטרופובלסט וסיסיציוטרופובלסט, עם הרבה צורות תאיות לא תרינות.
מבחינה קלינית - מאופיין בפלישה מהירה למיומטריום ולכלי הדם הרחמיים, וגרורות סיסטמיות שנובעות מתסחיפים המטוגניים.
אתרי הגרורות השכיחחים הם ריאות, נרתיק, מערכת עצבים מרכזית, כליות וכבד.
יכול להופיע אחרי הריון מולרי, הריון תקין במועד, הפלה או הריון אקטופי.
טיפול:
- יש חשיבות לזיהוי וטיפול מוקדם
- דימום לא תקין למשך יותר מ6 שבועות לאחר כל הריון דורש הערכה כולל מדידת רמות בטא כדי לשלול הריון חדש או מולה.
- רוב המולות, כולל הצורות הממאירות, רגישים מאוד לכימותרפיה - מה שמביא לרוב לריפוי המאפשר פוריות עתידית
מולה פרסיסטנתית לא גרורתית - מטופלת באופן מלא ע”י כימותרפיה מסוג אחד - מתותרקסט או אקטינומיצין די
מולה פרסיסטנטית גרורתית - הפרגונוזה מורכבת יותר, ומחולקת לפרוגנוזה חיובית ושלילית:
פרוגנוזה טובה - כל ה5 מתקיימים:
- פחות מ4 חודשים מהריון קודם
- רמות בטא לפני הטיפול פחות מ40000
- אין גרורות במוח או בכבד
- הריון קודם שלא הגיע למועד
- ללא כימותרפיה קודמת
פרוגנוזה גרועה:
אחד מה5 הקודמים לא מתקיימים.
שיעור הישרדות ל5 שנים למחלה שאינה גרורתית או גרורתית עם פרוגנוזה טובה - מתקרס ל100%
שיעור הישרדות ל5 שנים למחלה גרורתית עם פרוגנוזה גרועה הוא 80%
FIGO score - GTN
ככל שהציון יותר גבוה - יותר גרוע -
- גיל - מתחת ל40 -0, מעל 40 - 1
- הריון קודם - מולה -0, הפלה -1, במועד - 2
- חודשים מהריון קודם - פחות מ4 -0, 4-6- -1, 7-12 - 2, מעל 12 - 4
- רמות בטא לפני הטיפול - עד 1000 - 0, 1000-10000 - 1, 10000-100000 - 2, מעל 100000 - 4
- גודל הגידול הגדול ביותר - עד 3 סמ - 0, 3-4 - 1, מעל 5 - 2
- מספר הגרורות - 0 - 0, 1-4 - 1, 5-8 - 2, מעל 8 - 4.
- כשלון של טיפול כימותרפי קודם - תרופה אחת - 2, שתי תרופות או יותר - 4
משלב כימותרפי למולה פרסיסטנטית גרורתית
EMACO Etoposide Methotrexate Actinomycin D Cyclophosphamide Vincristine (Oncovin)
לעיתים מטופלות עם גרורות במוח או בכבד מקבלות גמו רדיותרפיה משלימה.
התערבות ניתוחית נדרשת לעיתים כדי לשלוט על דימום, להסיר מחלה עמידה לכימותרפיה ולטפל בסיבוכים אחרים.
palcental site tumors
סוג נדיר של מחלה טרופובלסטית
הגידול מורכב מאוכולוסיות מונומורפיות של
itermediate cytotrophoblastic cells
שחודרים באופן מקומי באתר השרשרת השלייה.
הגיגול מפריש כמות קטנות של בטא - ועדיף לעקוב אחריו באמצעות רמות של
hPL - hyman placental lactogen
epitheliod trophoblastic tumor -
וריאנט נדיר של גידולים באתר השלייה - לעיתים קרובות מתייצג רק בשלבים מתקדמים.
Lichen sclerosus
מאפיינים:
באופן טיפוסי, איזור הפות מעורב באופן דיפוזי, עם איזורים של אפיתל דק ולבנבן המכונים אפיתל קליפות בצל.
לרוב המטופלות יש מעורבות של שני צדי הפות, כשהאתרים הנפוצים ביותר הם לביה מג’ורה, לביה מינורה, האפיתל בדגדגן ובקרבתו והפריניאל בודי. יכול להתרחב ולכלול גם את פי הטבעת.
במקרים קשים יש אובדן של נקודות ציון אנטומיות רבות, עד כדי איחוי וסטנוזיס קשה של מבנים.
חלק מהמטופלות סובלות מאזורי עור סדוקים המועדים לדימום עם טראומה מינימלית.
אטיולוגיה:
האטיולוגיה לא ידועה, אבל נצפה קשר לאסוציאציה משפחתית, ולהפרעות במערכת החיסון, כולל בלוטת התריס וגם
class II human leukocyte antigens/
הנגעים מגיבים לסטרואידים טופיקליים - מה שמצביע על תהליך דלקתי בסיסי ועל תפקידים של לויקוטריאנים ופרוסטגלנדינים הגורמים לגרד - שהוא התסמין העיקרי.
אבחנה:
הערה היסטולוגית היא לרוב הכרחית והיא שימושית מאחר שהיא מאפשרת טיפול ספציפי.
המאפיינים ההיסטולוגים כוללים:
- רצועה של תאי דלקת כרוניים המורכבת בעיקר מלימפוציטים ונמצאת בחלק העליון של הדרמיס.
- אזור הומוגני של חומר דמוי קולגן בצבע ורוד - נמצא מתחת לאפידרמיס עקב מוות תאי.
- rete pegs מושטחות
- הרס גבולות בין מצבורי הקולגן
הדפוס הסקלרוטי/הומוגני הוא כמעט פתוגנמוני
ב27-35% מהמטופלות יש אזורים של אקנטוזיס שמואפיינים בהיפרקרטוזיס - עליה במספר תאי האפיתל.
טיפול:
- בנשים עם מרכיב אקנטוזיס גדול נטפל תחילה ע”י קרמים סטרואידים בעלי חדריה טובה - לאחר שיפור באזורים אלה (לרוב שבועיים-שלושה) הטיפול יתמקד במרכיב הליכנואיד.
- הטיפול בליכן סקלרוזיס כולל שימוש בסטרואידים טופיקליים במינון גבוה (קלובטאזול) במטרה להקל על הסימפטומים.
- הנגעים לאוב לא חולפים לחלוטין - ייתכן שיהיה צורך בטיפול לסרוגין או טיפול אחזקתי לזמן לא מוגבל.
פרוגנוזה:
- ליכן סקלרוזיס נמצאת באסוציאציה לסיכון מוגבר לסקוומוס סל קרצינומה של הפות. ההערכה היא שהסיכון הזה הוא בערך 4%.
- במקרים רבים יש אקנטוזיס במקביל לנגעים אלו - יש לעקוב באדיקות ולבצע ביופסיה חוזרת אם הנגעים עמידים לטיפול - מאחר שאקנטוזיס יכול לבשר על סקוומוס קרצינומה.
Lichen Simplex Chronicus
מאפיינים:
- גרד שגורם לפריחה (ולא פריחה מגרדת)
- מרבית המטופלות מפתחות את זה משנית לדרמטיטיס איריטנטית - קיים גירוי מכני כרוני כתוצאה משריטה ושפשפוף של האזור שמגורה מלכתחילה, וכתוצאה מכך נוצרת הליכן סימפלקס כרוניקוס.
- הגירוי המכני תורם לעיבוי או היפרפלזיה של האפידרמיס ולהסננת תאים דלקתיים, שבתורם מובילים לרגישות מוגברת שמעוררת עוד גירוי מכני.
- בהתאם לכך - המטופלות יספרו על תחושת גרד או שריפה פרוגרסיבית בנרתיק, שמוקלת באופן זמני ע”י גירוד או שפשוף של האזור
אטיולוגיה:
גורמים נפוצים לגרד הראשוני:
1. גורמים סביבתיים - חומרי כביסה, תכשירי היגיינה מבושמים, זיעה, אמבטיית בועות, פדים מבושמים
2. מצבים אחרים הקיימים בעור
בדיקה פיזיקלית:
העור של הלביע מינורה, מג’ורה והפרניאל בודי מראה לעיתים קרובות אזורים אדומים דיפוזיים, לעיתים עם פלאקים היפרפלסטיים או בעלי פיגמנטציה בצבע אדום/חום.
לעיתים נראים גם אזורים של היפרפלזיה לינארית.
במטופלות עם המאפיינים הטיפוסיים האלה לא נדרשת ביוספיה.
טיפול:
יש להימנע מכל גירוי ביתי או הגייני בשילוב עם מתן טיפול
טיפול אמפירי לרוב מוביל להקלה, והוא כולל שילוב של:
- תרופות נוגדות גרד כמו בנדריל או אטראקס - מעכבות את הגרד הלילי והלא מודע.
- קרם סטרואידי טופיקלי בחוזק קל בינוני כמו הידרוקורטיזון (1-2%) - יש למרוח על אזור הפות.
- במטופלות עם אזורים משמעותיים של היפרקרטוזיס ברור נשמתמש בקרם סטרואידים בחוזק בינוני.
**אם לא מושגת הקלה משמעותית תוך 3 חודשים, יש לבצע ביופסיה אבחנתית לאזור.
פרוגנוזה:
הפרוגנוזה היא מצויינת, כל עוד הגורמים המגרים מוסרים ומשתמשים בתכשירים סטרואידים טופיקליים באופן מתאים. ברוב המטופלות, אמצעים אלו מרפאים את הבעיה ומונעים הישנות עתידית.
