מאפייניה של מדינת ישראל כמדינה יהודית (#14) Flashcards
חוק השבות
מעניק לכל יהודי את הזכות לעלות לא”י. זכות זו מוקנית גם לילד ולנכד של יהודי, לבן זוג של יהודי, לבן זוג של ילד יהודי ולבן זוג של נכד יהודי. חוק השבות נובע מהתפיסה שמדינת ישראל היא מדינת הלאום של כל יהודי העולם ולכן הוא נתפס בעיני רבים כחוק מבחין ולא מפלה. מדינות רבות בעולם מנהלות מדיניות הגירה המתבססת על עקרון השבות של בני הלאום.
חוק שעות העבודה והמנוחה
החוק מגדיר את שעות העבודה וימי העבודה והמנוחה במשק. החוק קוובע יום מנוחה שבועי לכל עובד, לפי דתו, ואוסר להעסיקו ביום זה. החוק קובע שיום המנוחה השבועי של עובדים יהודים יחול בשבת, יום השבתון של תושבים לא יהודים הוא שישי, שבת או ראשון, לפי בחירתם.
חוק שעות העבודה והמנוחה מבטא את אפוייה היהודי של מ”י, בכך שיום המנוחה הרשמי ליהודים הוא שבת, שנקבע לפי ההלכה היהודית.
חוק חג המצות
החוק אוסר על בעלי עסקים להציג בפומבי מוצרי חמץ למכירה או לצריכה במהלך חג הפסח באזורים שבהם מרבית האוכלוסיה היא יהודית. החוק אינו אוסר על אכילת חמץ.
החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם
חוק המתייחס לפשעים שבוצעו בתקופת השואה נגד העם היהודי. החוק קובע כללי ענישה ייחודיים (כולל עונש מוות) על פשעי הנאצים ועוזריהם על אף שלא בוצעו על אדמת מדינת ישראל וגם לא נגד אזרחי מדינת ישראל.
חוק בתי הדין הרבניים
ההחוק קובע שכל אזרחי ישראל מחויבים להתחתן ולהתגרש במסגרת בתי הדין של בני דתם/ נישואין וגירושין של יהודים בישארל יערכו לפי דת התורה.
(החל מ2010 המדינה מאפשרת נישואין אזרחיים לאזרחים שהינם חסרי דת)
מעמדת השפה העברית
העברית נקבעה בחוק יסוד כשפה של מדינת שיראל
לוח השנה העברי
לוח השנה העברי הוא לוח השנה הרשמי של מדינהת ישראל כבויטוי לאופיה היהודי של המדינה.
החגים היהודים הינם ימי שבתון רשמיים במדינה. החוק מחייב שימוש בתאריך עברי על כל מסמך רשמי היוצא מטעם המדינה ומוסודותיה.
סמלי המדינה
סמלי המדינה הקבועים בחוק מבטאים את זהותה היהודית.
דגל המדינה מורכב ממגן דוד שהוא סמל יהודי מסורתי ומפסי תכלת לבן שהם צבעי הטלית היהודית.
סמל המדינה הינו המנורה שעמדה בבית המקדש בירושלים ומשני צדיה ענפי זית
המנון המדינה “התקווה” מבטא את שאיפת העם היהודי לחזור לארצו ולחדש בה את חרותו המדינית.
הסדר הסטטוס קוו
ההסדר להכרעה במחלוקת בסוגיות דת ומדינה שיסודו מיוחס למכתב הצהרת כוונות מ1917, הוא נועד למנוע העמקת מחלוקות בין דתיים לחילונים ולאפשר חיים משוץפים במדינה שעתידה לקום.
הוא עוסק בהסדרת ארבע סוגיות מרכזיות של דת ומדינה: 1)הגדרת השבת כיום המנוחה במדינת ישראל (ליהודים)
2)מטבח כשר במוסדות ממלכתיים
3)ניסואין ווגירושין של יהודים יתנהלו בהתאם להלכה
4)מתן אוטונומיה לזרן החינוך הדתי.
רובו נקבע בחקיקה ואופן שימורו ויישומיו הראויים נתונים לאורך כל השנים בויכוח הציבורי.