1 Flashcards
מערכת העיכול
איברים חלולים
איברים לא חלולים
מורכבת מאיברים חלולים שמגיע אליהם האוכל - ושט->קיבה [טחינת מזון, פירוקו לחלקים קטנים יותר]->מעי דק [תריסריון, ג’ג’ונום, איליום]->מעי גס [צקום, תוספתן, מעי גס עולה, רוחבי, יורד, סיגמואידי ורקטום]. ומאיברים שאינם חלולים שלא מגיע אליהם האוכל- כבד, כיס מרה ולבלב.
אנטרוציט-
תא אפיתל של מע’ העיכול. בעל צד לומינלי שפונה אל חלל המעי, וצד בזאלי שפונה אל
כלי הדם אליהם ייספגו הנוטריינטים. האנטרוציט מכוסה במיקרווילי על מנת להגדיל את פני השטח שלו, ובכך לאפשר ספיגה מוגברת. בתוך האנטרוציט יש אברונים- מיטוכונדריה, גרעין, גולג’י ו-SER.
קיימות צורות שונות של ספיגה והעברה. יש העברה פסיבית
יש העברה אקטיבית
קיימות צורות שונות של ספיגה והעברה. יש העברה פסיבית, כמו לדוגמא בהעברת מים באמצעות אוסמוזה או דרך תעלות. יש העברה אקטיבית שדורשת מקורות אנרגיה (cGMP ,cAMP, קלציום) באמצעות משאבות. לדוגמא משאבת NKCC2, שמעבירה נתרן אשלגן וכלור. ניתן לשתק את המשאבה באמצעות תרופה משתנת שנקראת פוסיד. זו תרופה שגורמת להפרשת נתרן ואשלגן בשתן ע”י מניעת הספיגה שלהם.
חומרים מומסים בשומן
יכולים לעבור בדיפוזיה רגילה
ללא ניצול אנרגיה, או בתעלות מיוחדות, או באמצעות חלבון נשא.
-Primary active transport
העברות שצריכות
אנרגיה ופועלות בניגוד למפל הריכוזים, לדוג’ משחלף נתרן-אשלגן.
שכבות המעי-
1.מוקוזה- אחראית על ספיגה (מורכבת מאפיתל, למינה פרופריה ומוסקולריס מוקוזה).
2.סאב-מוקוזה- מכילה בלוטות וכל”ד.
3.מוסקולריס- בדר”כ 2 שכבות שריר (שכבה אורכית ושכבה סירקולרית), ביניהן יש פלקסוסים עצביים. יש עצבוב בלתי רצוני של שכבות השריר, על מנת שהן יוכלו להתכווץ וליצור תנועה פריסטלטית.
.יותר פנימית – Circular muscle o
.יותר חיצונית – Longitudinal muscle o
4.סרוזה- רקמת חיבור.
-Secondary active transport
העברות שמנצלות
גרדיאנט יוני שנוצר על מנת להעביר מומסים- למשל ספיגת גלוקוז ע”י ניצול הגרדיאנט של נתרן.
-Mesentery
רקמת תמך, באמצעותה המעי מעוגן אל חלל הבטן. בתוך המזנטרי עוברים עצבים
וכל”ד שמתפצלים לכל”ד קטנטנים ,שכל אחד מהם מזין מקטע במעי.
נביט ב-Villus במעי הדק.
נביט ב-Villus במעי הדק. רואים את תאי אפיתל של הווילוס- אנטרוציטים עם מיקרווילי שמאפשר ספיגה (יוצרים את ה- brush border). התאים מחוברים ביניהם, על מנת לאפשר מעבר צידי מתא לתא. בנוסף יש מבני tight junctions. בווילוס יש פיצול של ארטריולות קטנות ודרכי לימפה, אליהם ייספגו הנוטריינטים (חלק מהנוטריינטים ייספגו בלימפה וחלק בזרם הדם, כתלות במה שנספג).
פאזה צפאלית-
כאשר מתכננים לאכול, מערכת העצבים המרכזית בתיווך פראסימפטטי ע”י עצב
הואגוס מגרה את מערכת העיכול.
- האם קשה למטופל להתחיל את תהליך הבליעה? או שהקושי הוא לאחר הבליעה?
-קושי להתחיל בבליעה מחשיד לבעיה עצבית, משום שמערכת העצבים אחראית לשלב ה-
Oropharyngeal של עיכול המזון.
נוכל לראות את זה למשל לאחר שבץ מוחי באזור שאחראי על תהליך הבליעה, או במטופלים עם מחלות עצב-שריר כמו ALS או פרקינסון.
-קושי לאחר הבליעה מחשיד לבעיה במערכת העיכול. לדוג’ Esophageal dysphagia-המטופל יספר שהוא לועס ובולע, ולאחר מכן יש קושי וכאבים בחזה וברום בטן- מעין תחושה שהאוכל תקוע בחזה.
2.האם קשה למטופל לבלוע מוצקים בלבד, או בנוסף לכך גם נוזלים?
קושי בבליעת מזון מוצק בלבד מחשיד לבעיה מכנית, שמפריעה למעבר המזון בושט- למשל דלקת, גידול בושט, או גידול שלוחץ על הושט מבחוץ. לעומת זאת קושי בבליעת מזון מוצק ומים מחשיד לבעיה בתנועתיות הושט. חשוב להבין שיש בושט פריסטלטיקה שמעבירה גם מים וגם מזון מוצק.
ושט
הושט הוא צינור שרירי של מערכת העיכול, והוא בעל תנועה פריסטלטית (למרות הגרביטציה ,
האוכל לא סתם “נופל” אל הקיבה, אלא ממש מניעים אותו). בכל פעם אזור אחר של הושט מתכווץ כך שהבולוס מתקדם אל כיוון הקיבה. צינור הושט מתחיל מה-UES, עד ה-LES שממוקם בסמוך לסרעפת.
קיבה-
הקיבה היא איבר מאוד שרירי. המזון מגיע מהושט לאזור ה-Fundus .Cardia-האזור העליון
הרחב של הקיבה. בגוף הקיבה יש עקומה גדולה ועקומה קטנה. בתוך הקיבה יש כפלים הנקראים
rugae, שעוזרים לספוג חלק מהנוטריינטים. לכיוון התריסריון יש את אזור ה-Pyloric antrum ומגיעים לאזור ה-Pylorus- שוער הקיבה, Pyloric sphincter (הנמצא תחת בקרה), ומשם מעבר לתריסריון.
מנגנון הבליעה-
כאשר נושמים ומדברים, האפיגלוטיס
פתוח. כאשר אוכלים, האפיגלוטיס מכסה וסוגר את קנה הנשימה. בנוסף הלשון סוגרת את חלל הפה ומונעת מהבולוס לחזור אחורה, כך שהבולוס יכול להגיע רק למקום אחד- לושט. תהיה פתיחה של ה- Upper UES( esophageal sphincter) ובולוס האוכל ייכנס אל הושט. רק כאשר הבולוס יתקדם בושט UES ייסגר, האפיגלוטיס ייפתח שוב ואוויר יוכל להיכנס אל קנה הנשימה.
פאזה צפאלית-
כאשר מתכננים לאכול, מערכת העצבים המרכזית בתיווך פראסימפטטי ע”י עצב
הואגוס מגרה את מערכת העיכול.
• הפרשת רוק- ריור.
• הכנה של הקיבה ומיצי הקיבה לקראת עיכול המזון.
בקיבה-
תהיה הפעלה של תאי:
תהיה הפעלה של תאי מוקוס המייצרים ריר, תאי chief שמייצרים פפסינוגן, תאים פריאטליים שמייצרים HCl ותאי G שמייצרים גסטרין. כאשר אנו רואים אוכל, מריחים אותו, טועמים אותו וצופים שהוא ייכנס לקיבה, אנחנו רוצים להיות מוכנים אליו- שיהיו אנזימים שיוכלו לפרק אותו, שתהיה סביבה חומצית ותנועתיות של הקיבה.
שיניים
בלוטות רוק
הלשון
הלוע
שיניים חשובות לריסוק הבולוס, אנחנו לא בולעים את המזון ישירות. בלוטות רוק מורכבות מבלוטת הפרוטיד, sub mandibular ,sub lingual, ותפקידן להפריש רוק אל חלל הפה. פגיעה בבלוטות ובהפרשת הרוק (מחלות זיהומיות, או מחלות אוטואימוניות כגון Sjogren’s syndrome בו יש נוגדנים כנגד הבלוטות) תוביל ליובש, פצעים בפה וקושי גדול באכילה. במקרים כאלו נותנים לחולים תכשיר שמהווה תחליף לרוק. הלשון מעוגנת לחלל הפה באיזור ה-Oropharynx ויש לה בין היתר תפקידים של חישת הטעם. הלשון היא שריר שאחראי להעביר את הבולוס הלאה, ולסגור פתח כך שהבולוס ייכנס למקום הנכון. הלוע מחולק ל-Nasopharynx (המעבר לאף), Oropharynx (לכאן האוכל ייכנס), ו-Laryngopharynx (אזור תחתון סביב מיתרי הקול).
סוגי התאים בקיבה
Parietal cell -> Intrinsic factor + HCl ביקרבונט (העלאת PH)+תאי מוקוס -> מוקוס Enterochromaffin-like cell->היסטמין (עידוד הפרשת חומצה) Chief cells->פפסינוגן + Gastric lipase תאי D->סומטוסטטין (עיכוב הפרשת חומצה) תאי G->גסטרין (עידוד הפרשת חומצה)
תריסריון-
התחלת המעי הדק. התריסריון מחולק ל-3 חלקים, ואחריו מתחיל הג’ג’ונום.
בתוך התריסריון יש פתח הנקרא Major duodenal papilla ofVater
,ואליו מתנקזים 2 צינורות- ה-
common bile duct (מיצי מרה) , וה- main pancreatic duct (הפרשות לבלב).
חיידק מחבב את סביבת הקיבה
להחיידק Helicobacter pylori מחבב את סביבת הקיבה , ונמצא הרבה באוכלוסייה מערבית בש
עישון וחשיפה סביבתית. הוא גורם לדלקת ברירית הקיבה שהורסת את התאים התקינים של הקיבה. כתוצאה מכך יש הרס של התאים הפריאטליים-> פחות הפרשת
HCl
הקיבה נעשית בסיסית יותר. טעות נפוצה של רופאים היא לבדוק נוכחות של הליקובקטר כאשר מטופל מתלונן על צרבות. הליקובקטר לא גורם לצרבות! צרבת נגרמת כאשר מיצי קיבה חוזרים אל הושט, ובחולי הליקובקטר יש דווקא פחות חומצה. מקרה מחשיד- חולה שסובל מצרבות במשך שנים והן פתאום נעלמות. ככל הנראה הקיבה שלו נעשתה בסיסית יותר->חשד להליקובקטר.
צליאק-
מחלה אוטואימונית כנגד גלוטן שפוגעת בתריסריון. מתייצגת בנפיחות בטנית, ירידה במשקל,
חסר בברזל (התריסריון הוא המקום העיקרי לספיגת הברזל). אם נבצע לחולים האלו גסטרוסקופיה נראה השטחה של הכפלים (אין כפלים יפים כמו בדר”כ) ודלקת משמעותית. המחלה משתפרת אצל רוב המטופלים שמקפידים על דיאטת דלת גלוטן.