קליניקה Flashcards
מהם סוגי האבנים שיכולים להיווצר בכליה?
- אבני סידן אוקסאלאט
CALCIUM OXALATE
כ80%- מהאבנים בכליות ובדרכי השתן עשויות ממלחי
אוקסאלאט, מלחים אורגניים המצויים לדוגמה בתרד, בעגבנייה, בתות שדה ובעלי תה. - אבני חומצות שתן
URIC ACID
אבנים שבסיסן הוא חומצת שתן, חומר פסולת המופרש בשתן שהוא תוצר פירוק של חומצות גרעין. - אבני זיהום
STRUVITE
אבנים הנוצרות בנוכחות זיהום בדרכי השתן - אבני ציסטין - אבנים הנוצרות על בסיס החומצה האמינית ציסטין. הן נוטות להתפתח על רקע פגם תורשתי המתבטא בעודף ציסטין בשתן.
מהם הסימנים ותסמינים של אבנים בכליות?
- חסימת מעבר השתן, עווית כלייתית, כאב, אי-ספיקת כליות – אם האבן גדולה, ירידתה לשופכן עלולה לחסום את מעבר השתן, ובעקבות זאת תיגרם עווית כלייתית. לכן גם הכאבים הם לאורך מסלול המעבר של השתן – החל במותניים, מיקומן האנטומי של הכליות, וכלה במפשעה. במצב זה עלולה להיגרם אי-ספיקת כליות. לכאב עלולות להתלוות בחילה, הקאות, ואף הופעת דם בשתן עקב פגיעה של האבן באפיתל דרכי השתן.
- אוליגוריה
Oliguria
חסימה בדרכי השתן תתבטא גם במיעוט שתן )אוליגוריה(. - הידרונפרוזיס
Hydronephrosis
הרחבה של אגני הכליה.
מהי הדיאגנוזה באבנים בכליות?
1האבחנה מבוססת בעיקרה על הסיפור הקליני של החולה וכן על תלונות התואמות הסתמנות של עווית
כלייתית.
2.2בדיקת דם לרמת הקריאטינין יכולה להצביע על תפקוד הכליות.
3.3בדיקת שתן מקרוסקופית ומיקרוסקופית, בחיפוש אחר תאי דם אדומים ולבנים וכן גבישים.
4.4בדיקות הדמיה, ובעיקר אולטרסאונד וטומוגרפיה
CT
של הכליות ודרכי השתן.
מהו הטיפול באבנים בכליות?
שתייה מרובה – זהו הטיפול הראשוני והיעיל ביותר בנוכחות1. אבני כליה. השתייה מסייעת לכליות לייצר שתן וכך לשטוף את המינרלים והחומרים הנוספים שמהם מתגבשות האבנים .ביותר מ80%- מהמקרים, הודות לשתייה מרובה האבנים יעברו במערכת השתן ויישטפו אל מחוץ לגוף בלי כל טיפול תרופתי או
כירורגי. במקרים שהאבנים בדרכי השתן אינן נשטפות אל מחוץ לגוף בזרם השתן, למרות השתייה המרובה, הטיפול שיינתן הוא אורטרוסקופיה, כמתואר בסעיף 2 שלהלן.
2.אורטרוסקופיה
URETEROSCOPY
אבחנתית וטיפולית בהרדמה מקומית או כללית – ההליך מתבצע באמצעות אורטרוסקופ, מכשיר אופטי קשיח או גמיש, המוחדר דרך השופכה לתוך שלפוחית השתן ובהמשך לתוך השופכן ועד לכליה. אם אובחנו אבנים והוחלט לרסק אותן בהליך זה, המנתח יחדיר דרך הצנתר סיב לייזר ממוקד שתפקידו לרסק את האבנים ולפורר אותן לחלקיקים זעירים. בסיום פעולת הריסוק, ישקול המנתח אם להותיר את החלקיקים הזעירים בדרכי השתן כדי לאפשר להם להישטף באופן טבעי בזרם השתן אל מחוץ לגוף, או להרחיקם מהגוף על ידי מכשור .מעבר לתפקידו בריסוק אבני כליה, סיב הלייזר משמש גם לטיפול בגידולים בשופכנים ובכליות
מהו הפתופיזיולוגיה של אבנים בכליות?
בכליות מופרשים אלקטרוליטים רבים, ובהם סידן
calcium
וחומצת שתן
URIC ACID
בנסיבות הכרוכות בריכוז מוגבר של חומרים אלו ואחרים, עלולה להיגרם התגבשות של אבנים. ברוב המקרים, האבנים נוצרות
מסידן אוקסלט – סוג של מלח המסונן בנפרון אל השתן. בריכוז נמוך שלו, סידן אוקסלט נשטף החוצה. במצבים שריכוזו עולה – הוא מתחיל להתגבש. כמות נוזלים מספקת במערכת השתן מאפשרת שטיפה של הגבישים אל מחוץ לגוף. מנגד, מיעוט נוזלים יהיה כרוך בעלייה בריכוז מלחי הסידן, בהתגבשותם ובשקיעת הגבישים בכליות ובדרכי השתן. לעתים נוצרות אבנים מחומצת שתן, שהיא מטאבוליט )תוצר פירוק( של אבני הבניין של הדנ”א. היווצרות האבן תלויה בכמות השתן.
מהו אי ספיקת כליות?
אי-ספיקת כליות – ירידה חריגה בפינוי הכלייתי, כלומר בספיקה הכלייתית.
מהו אי ספיקת כליות אקוטית?
הפרעה חדה ופתאומית בתפקוד הכליות, המתבטאת בירידה בקצב הסינון הכלייתי
GLOMERULAR FILTRATION RATE/GFR
בתוך שעות עד שבועות. אי-ספיקת כליות חריפה היא מצב הפיך, אך בהיעדר טיפול היא עלולה להתפתח לאי-ספיקת כליות כרונית, מצב בלתי הפיך המתבטא בנזק קבוע לתאי הכליה.
מהם הסימנים והתסמינים של אי ספיקת כליות אקוטית?
- מיעוט שתן
OLIGURIA
פחות מ400- מ”ל שתן ליום, עד כדי אי-מתן שתן כלל . מצב זה של הפסקה פתאומית בפעילות התקינה של הכליות הוא הסימן הראשוני והמדאיג ביותר לאי-ספיקת כליות חריפה - הפרעה במאזן הנוזלים והאלקטרוליטים – עקב מיעוט במתן שתן ייגרם עודף בנפח הנוזלים בדם, וכן יימצאו יתר אשלגן בדם וחמצת הדם
PH נמוך
עקב עלייה בריכוזי הזרחן בדם ורמות נמוכות של סידן בדם. - בצקות עקב הצטברות נוזלים בגוף – בעיקר ברגליים, ובאופן מיוחד בקרסוליים. במקרים קשים מצטבר נוזל גם בריאות ומסביב ללב.
- ריכוזי השתנן והקריאטינין – אי-ספיקת כליות חריפה מסתמנת בין השאר בעלייה ברמת השתנן
UREA
והקריאטינין בדם, עקב אי-הפרשתם בשתן. - עייפות, כאבי ראש, חוסר תיאבון והקאות – ביטויים של מערכת העצבים המרכזית בעקבות הצטברות
הרעלים בדם, שתנן וקריאטינין.
מהו הפתופיזיולוגיב של אי ספיקת כליות אקוטית?
- בפגיעה טרום-כלייתית הסיבה לאי-ספיקת הכליות החריפה היא קצב בלתי מספק של הזרמת דם לכליה. במצב זה הכליה אינה יכולה לסנן את הדם כראוי, והתוצאה היא ירידה בפינוי הכלייתי של חומרי פסולת ורעלים. עיקר הנזק שנגרם לתאי הכליה בנסיבות אלה נובע מירידה באספקת החמצן ובחומרי ההזנה
- באי-ספיקת כליות חריפה הנגרמת עקב פגיעה כלייתית, מאפייני האי-ספיקה ישקפו את מהות הפגיעה הכלייתית: פגיעה גלומרולרית – בפקעית כלי הדם שבנפרון – תגרור אי-ספיקה כלייתית המתאפיינת בליקויים בסינון הדם וביצירת התסנין. ליקויים אלה יסתמנו, לדוגמה, בנוכחות חלבון בשתן. לעומת זאת, פגיעה טובולרית – במערכת הצינוריות המוליכה את השתן אל אגן הכליה – תגרור אי-ספיקת כליות חריפה המתבטאת בפגיעה בספיגה החוזרת ובריכוז השתן. הפגיעה הטובולרית עלולה להיגרם מסוגי רעלים הפוגעים בתאי הכליה, מדלקות אוטואימוניות שהורסות את רקמת הכליה ומזיהומים הפוגעים בכליה.
- בפגיעה פוסט-כלייתית מתפתחת חסימה של מעבר השתן בדרכי השתן. הגורמים העיקריים לסוג זה של פגיעה הם: אבן, גידול, מום אנטומי, רפלוקס
REFLUX
)והגדלת הערמונית. עקב החסימה בניקוז השתן
מהכליה נגרמת עלייה בלחץ על תאי הכליה, מנגנון הפוגע הן בתפקוד הכליה והן ביצירת השתן ובהפרשתו.
מהו הדיאגנוזה באי ספיקת כליות אקוטית?
כדי לאבחן אי-ספיקת כליות חריפה, חשוב לזהות בשלב הראשון את הקשר בין התסמינים והסימנים לבין קבוצת הסיבות המתאימה
- סיבות טרום-כלייתיות – במקרים שהסיבה לאי-ספיקת הכליות החריפה נעוצה בפגיעה טרום-כלייתית, הפגיעה תסתמן בלחץ דם נמוך
HYPOTENSION
בירידה באספקת הדם לכליות ובנזק איסכמי. - במקרים שהסיבה לאי-ספיקת הכליות החריפה נעוצה בפגיעה כלייתית גלומרולרית, יש לערוך בירור לגבי הרקע לפגיעה: זיהומי, תרופתי או אוטואימוני.
- סיבות פוסט-כלייתיות – במקרים שהסיבה לאי-ספיקת הכליות החריפה היא פגיעה פוסט-כלייתית, הממצא האופייני בבדיקת אולטרסאונד או טומוגרפיה ממוחשבת
CT
יהיה חסימה במעבר השתן, על רקע הגדלה של בלוטת הערמונית בגברים, אבנים או גידול בדרכי השתן - ריכוז הנתרן בשתן ומשקלו הסגולי של השתן – בדיקה זו מסייעת בזיהוי הסיבה לפגיעה. לדוגמה, במקרים שהסיבה היא התייבשות, היכולת להפריש שתן נפגעת ומסתמנת בשתן מועט, אך מרוכז, שמשקלו הסגולי גבוה. לעומת זאת, במקרים שמקור הפגיעה הוא בהפרשת ההורמון האנטי-דיורטי
- ביופסיה – בבדיקה זו ניטלת דגימה מרקמת הכליה, לצורך בדיקה פתולוגית. בדיקת ביופסיה נחוצה לצורכי אבחנה סופית
מהו הטיפול של אי ספיקת כליות אקוטית?
הכליות מתאפיינות בכושר התאוששות גבוה. לכן, חשוב לנטרל בהקדם את גורם הנזק ולספק טיפול תומך עד להשבת התפקוד הכלייתי. יתר על כן, כחלק בלתי נפרד מהטיפול חשוב מאוד לעקוב אחר מאזן הנוזלים של המטופל. מדדי מאזן הנוזלים למעקב הם:
א - כמות השתן
ב - שקילה יומית של המטופל
ג - רמת השתנן וקריאטינין בדם
ד - לחץ דם
הטיפול במצבי אי-ספיקת כליות חריפה תלוי אף הוא בגורם:
1. אי-ספיקה הנובעת מסיבות טרום-כלייתיות – מתן נוזלים ומעקב אחר כמות השתן.
- אי-ספיקה הנובעת מסיבות כלייתיות -
א - על רקע זיהום חיידקי: מתן אנטיביוטיקה
ב - על רקע מחלה אוטואימונית: מתן סטרואידים לדיכוי פעילות מערכת החיסון, תרופה אנטי-דלקתית המפחיתה את התסמינים - אי-ספיקה פוסט-כלייתית –
א - במקרה של אבן במערכת השתן: סילוק החסימה על ידי הכנסת קתטר לשלפוחית השתן או ריסוק האבן;
ב - במקרה של גידול או בלוטת ערמונית מוגדלת: ניתוח להסרת הגידול, תרופות לטיפול בהגדלת הערמונית
דיאליזה תבוצע בנוכחות סיבוכי אי-ספיקת כליות חריפה, כמפורט להלן.
מהי האטיולוגיה של אי ספיקת כליות אקוטית?
לאי-ספיקת כליות חריפה ייתכנו מגוון סיבות: זיהומים, תרופות, נזק איסכמי, הפרעות אימונולוגיות, אבני כליה או גידולים החוסמים את הכליות.
הסיבות ניתנות לסיווג לפי מקור הפגיעה במערכת ההפרשה, בשלוש קטגוריות:
- גורם טרום-כלייתי : מצבים הכרוכים בהאטה בקצב הזרמת הדם אל הכליה. לדוגמה, הלם
זיהומי שנגרם בנסיבות של חדירת זיהום לדם; הלם תת-נפחי
שנגרם עקב איבוד דם; ירידה בלחץ הדם; אי-ספיקת לב קשה. - גורם כלייתי: מצבי אי-ספיקת כליות חריפה הנגרמים עקב פגיעה בכליה עצמה.
- גורם פוסט-כלייתי: מצבים של אי-ספיקת כליות חריפה הנגרמים עקב חסימת מעבר
השתן בשופכנים על ידי אבנים או הגדלה שלבלוטתהערמונית.
מהי אי ספיקת כליות כרונית?
ירידה מתמשכת ובלתי הפיכה בתפקודי הכליות, המתבטאת בירידה בקצב הסינון הכלייתי
GFR
לאורך תקופה ממושכת.
מהי האטיולוגיה של אי ספיקת כליות כרונית?
- מחלת הסוכרת
DIABETES MELITUS
עקב רמת הגלוקוז הגבוהה בדם האופיינית למחלה, נגרמת
פגיעה בנימי הדם בגלומרולוס ומתפתחת נפרופתיה סוכרתית. סיבוך זה של מחלת הסוכרת כרוך בירידה בתפקוד הכלייתי עד כדי מצב של אי-ספיקת כליות כרונית. - יתר לץ דם
HYPERTENSION
כרוך בסיכון מוגבר לפגיעה מצטברת בכלי הדם בגלומרולוס. - דלקת הגלומרולוס, גלומרולונפרטיס
Glomerulonephritis
עלולה להיגרם על רקע זיהומים כרוניים, מחלות אוטואימוניות או נזקי תרופות. הדלקת בגלומרולוס פוגעת בתהליך סינון הדם וכרוכה בפגיעה בתפקודי הכליה - מחלת כליות פוליציסטית
POLYCYSTIC KIDNEY DISEASE
המחלה מתבטאת בהופעת ציסטות מרובות בכליה, ופוגעת במבנה הנפרונים ובתפקודם. - אי ספיקת לב קשה
SEVERE HEART FALIURE
מצב הכרוך באספקת דם מופחתת לכליה
מהם הסימנים והתסמינים של אי ספיקת כליות כרונית
חולשה כללית: תחושת היחלשות וחולי, מלוּוה בחוסר תיאבון.
אוליגוריה, אנוריה: מיעוט שתן או היעדר שתן -
יתר לחץ הדם: עקב פגיעה במאזן הנוזלים והמלחים בגוף. -
בצקות: נגרמות עקב הצטברות נוזלים בגוף, בעיקר ברגליים ובקרסוליים. במקרים קשים מצטבר נוזל
גם בריאות וסביב הלב. -
- אנמיה: מתפתחת עקב פגיעה בייצור ההורמון אריתרופויאטין, המעודד יצירת תאי דם אדומים במח העצם.
- אוסטאופורוזיס: מתפתחת על רקע פגיעה בייצור ויטמין D
- השפעות עצביות, נוירולוגיות: אי-ספיקת כליות כרונית מסתמנת גם בהשפעות על מערכת העצבים, ובכלל זה בלבול ובעיות בתקשורת הבין-אישית, לצד עייפות עקב הצטברות רעלנים בדם העלולים להשפיע על המוח, ובמצבים קיצוניים – הופעת פרכוסים ואיבוד ההכרה.
בבדיקת מעבדה:
- פרוטאינוריה
Proteinuria
חלבון בשתן, ממצא אופייני למחלה בבדיקת שתן.
- עלייה ברמות החומציות, הקריאטינין והשתנן בדם: ממצאים אופייניים למחלה בבדיקה כימית של הדם, ובכלל זה בבדיקת
PH
יוני H+
של הדם