פרק 1- היחסים בין דת ומדינה Flashcards
חילוניות אבסולוטית
המדינה עוינת את הדת, חוקי המדינה אוסרים על קיום חיים דתיים מלאים, על פי דגם זה חל איסור על חינוך דתי, אין חופש דת ולעיתים יש פגיעה בחופש הפולחן של הדתות.
הפרדת הדת מהמדינה
המדינה אינה מתערבת בענייני דת והדת אינה מתערבת בענייני מדינה.אסור שהחוק יפגע בדת או יעדיף דת כלשהיא.
עדות דתיות מוכרות
כל העדות הדתיות המוכרות על ידי המדינה שוות בפני החוק. המדינה אינה מזדהה עם דת מסוימת, המדינה לא מתערבת במינוי אנשי דת אך מממנת מוסדות דת .
כנסייה נתמכת
מתן עדיפות מסוימת לדתם של רוב התושבים- עדיפות סמלית שלעיתים מעוגנת בחוק.
כנסייה רשמית
חוקי המדינה מעניקים עדיפות רשמית לדת אחת.הכנסייה הרשמית זוכה לעדיפות ממלכתית והיא מהווה מעין רשות מרשויות המדינה. לרשויות המדינה יש הסמכות להתערב במינוי אנשי דת.החלטות חשובות בכנסייה חייבות לקבל את אישור הפרלמנט.
החוק אוסר אפליה על רקע דתי.
תיאוקרטיה
תיאוקרטיה פירושה שלטון הדת,חוקי הדת הם חוקי המדינה, מוסדות המדינה מתנהלים לפי חוקי הדת, אין הכרה לזכותו של האזרח לחופש דת וחופש מדת.
שתי הפרשנויות לתיקון הראשון לחוקה
הפרשנות המרחיבה-פירושו לא רק איסור על המדינה להעניק עדיפות לאחת הדתות אלא הימנעות מכל ביטוי דתי ממלכתי.
הפרשנות המצמצמת- המדינה איננה מעדיפה דת כלשהיא על פני דתות אחרות, המדינה יכולה לתמוך בבתי ספר דתיים כל עוד הדבר נעשה באופן שוויוני.
דת אזרחית
כלל מערכת של אמונות, סמלים, טקסים המהווים בסיס לליכוד העם ושייכות חברתית המקבלים מעין תוקף דתי. בתוך מערכת הסמלים והאמונות של הדת האזרחית יכולים להיכלל גם סמלים ואמונות הלקוחים מהמסורת הדתית, אך גם מיתוסים לאומיים וגם ערכים וסמלים לא דתיים.
3 הגישות בהן התמודדו עם מקומה של המסורת הדתית בדת האזרחית הישראלית
גישת העימות, הגישה הממלכתית, הדת הישראלית החדשה