הכרזה על הקמת המדינה Flashcards
הלחץ האמריקאי המצב המדיני בארץ ישראל ערב הקמת המדינה:
לנוכח מצבו הקשה של הישוב היהודי בא”י, החלה ארה”ב בשורה של פעולות שנועדו לבטל את החלטה 181 ולפעול להקמת משטר נאמנות בריטי בא”י. ארה”ב נקטה בפעולות אלה בעקבות חשש שהגברת אי שקט במדינות ערב יסכן את הקשרים עם המערב והתחזקות המלחמה הקרה עם ברית המועצות. באותו זמן, ממשלת ארה”ב הפעילה לחץ רב על הנהגת הישוב היהודי לא להכריז על הקמת מדינה יהודית בא”י בכדי שמדינות ערב לא יפלשו לא”י ובכך יאבד הסיכוי לאחיזה מערבית במזרח התיכון.
נסיגתו של עבדאללה מההסכם המצב המדיני בארץ ישראל ערב הקמת המדינה:
בנובמבר 1947 גולדה מאירסון נפגשה עם המלך הירדני עבדאללה והגיעה איתו לסיכום שבעקבותיו עבדאללה ייקח לממלכתו את כל השטחים הערביים בא”י. שם הייתה אמורה לקום המדינה הערבית. במקביל עבדאללה התחייב לא לפלוש או להציק למדינה היהודית. בפגישה נוספת בין עבדאללה לגולדה מאיר, עבדאללה נסוג מהתחייבותו והודיע לגולה שהוא נאלץ לצאת למלחמה נגד הישוב היהודי אם הישוב יודיע על הקמת מדינה. פלישה כזו תקרה בתנאי שהישוב היהודי יסכים לשלטון הירדני על כל א”י, והיהודים יקבלו אוטונומיה דתית ותרבותי מלאה תחת השלטון הירדני.
מדיניות בריטניה המצב המדיני בארץ ישראל ערב הקמת המדינה:
בריטניה המשיכה את נסיגתה מא”י בלוח הזמנים שהיא תכננה, כך שב-15 במאי 1948 הנציב הבריטי האחרון ייצא אמור היה לצאת מהארץ. אם הנהגת הישוב לא הייתה מקבלת החלטות בנידון, עלול היה להיווצר תהו ובהו פוליטי – משפטי – צבאי בארץ.
המצב הצבאי בארץ ישראל ערב הקמת המדינה:
תוכנית ד’, כולל מבצע נחשון וקרבות נוספים ברחבי הארץ נחלו הצלחה. הושג רצף טריטוריאלי בין כל חלקי הישוב היהודי והקשר בין השכונות חודש. רק ירושלים נותרה מנותקת והקשר עמה התבצע דרך האוויר בלבד. היו גם מפלות קשות לישוב. המפלה הקשה ביותר היתה נפילת ישובי גוש עציון, לאחר טבח אכזרי של חיילי הלגיון בתושבי ארבעת היישובים בגוש. הנהגת הישוב נאלצה לאשר את כניעתם של ישובים אלה, הישובים העבריים הראשונים שנפלו בידי הערבים במלחמת העצמאות.
המצב הפוליטי בארץ ישראל ערב הקמת המדינה:
רגע ההכרעה של מנהלת העם היה ב-12 במאי – יומיים לפני יציאת הנציב הבריטי מא”י. בפני חברי מנהלת העם עמדו טיעונים בעד ונגד קבלת תוכנית ארה”ב. ובכך למעשה להחליט בעד הכרזה על הקמת המדינה או נגד ההכרזה על הקמת המדינה.
שיקול 1 בעד ההכרזה
היה חשש מריק מדיני שיהיה בארץ ברגע שהבריטים יעזבו. היתה דרגה שמצב שבו אפשר להכריז על עצמאות לא יחזור בתקופה הקרובה וההזדמנות ההיסטורית החד פעמית תחלוף. החשש היה שיחל משטר נאמנות של האו”ם בארץ לפרק זמן לא מוגבל ויעבור עוד זמן רב עד ששוב תהיה הזדמנות להכריז על מדינה יהודית.
שיקול 2 בעד ההכרזה
היה צורך מיידי במדינה יהודית עבור מאות אלפי העקורים היהודים המחפשים מולדת- כבר בהחלטת האו”ם דובר על פתיחת נמל לעליה מיידית וחופשית מהגבלות של פליטים יהודים, אך הבריטים סרבו לפקח על מצב כזה, לכן עד חודש מאי עדיין לא התאפשר לפליטים יהודים להגיע לארץ באופן חופשי.
טיעונים בעד הכרזת המדינה
- בן גוריון טען שיש לנצל את ההזדמנות שברית המועצות תומכת בהקמת המדינה היהודית היות והזדמנות זו לא תחזור על עצמה.
- הצבא הערבי אומנם גדול ומצויד בטנקים, תותחים ומטוסים אך אינו מאומן ושלושה חודשים בהם יוטל הסגר חמור על הישוב יאפשר לארצות ערב להמשיך ולהתחמש ובעיקר להתכונן למלחמה.
- בן גוריון הבין ש”עכשיו או לעולם לא” היות וכוח העמידה של הישוב הולך ונשחק.
- המצב הצבאי של הישוב היה יחסית טוב ואף התחיל לזרום נשק.
- בן גוריון ידע שעם הכרזת המדינה יתחילו להגיע לארץ מאות אלפי עולים אשר יגדילו את כוחה הצבאי של המדינה הצעירה. כמו כן לאחר הקמת המדינה אפשר יהיה להכריז חוק על גיוס חובה לצבא ולאכוף צו זה.
הטיעונים נגד ההכרזה
במהלך הישיבה של מנהלת העם הותקפה גוש עציון על ידי הלגיון הערבי של המלך עבדאללה, שהוקם בידי הבריטים על פי דגם של הצבא הבריטי והונהג בידי קצינים בריטים. היה מקום לחשוש לגורל הישוב, שאכן נפל לאחר קרב נואש וחסר סיכוי. התקפה זו של יחידה צבאית ערבית ויכולתה הייתה איתות פתיחה למה שמצפה ליישוב אם תוכרז המדינה, אז כל חמש צבאות ערב יפלשו.
טיעון 1 נגד
המלך עבדאללה הודיע לגולדה מאיר שירדן תשתתף בפלישה לא”י בניגוד לסיכום מוקדם שהיה ביניהם. החלטתו לתקוף את הישוב הבהירה שאין ספק שכל שאר המדינות יפלשו.
טיעון 2 נגד
חשש מהתנגדות הלח”י והאצ”ל. שני ארגונים אלה התנגדו למנהלת העם ולדוד בן גוריון ולא קיבלו את מרותם ואף הצהירו על כך מעל דפי עיתונם. הפחד של אנשי מנהלת העם היה שתפרוץ מלחמת אחים עם אנשים האצ”ל והלח”י.
טיעון 3 נגד
חוסר הנכונות של כל צעירי הארץ להתגייס לשירות היהודים הלוחמים. למעשה “הצבא” של הישוב עד הכרזת המדינה, היה מבוסס על 3100 לוחמי הפלמ”ח ועוד כ- 3000 לוחמים שהתנדבו להילחם. אך פוטנציאל הגיוס בישוב היה גדול הרבה יותר. רבים בחרו לעזוב את הארץ או פשוט לא להישמע לצווי הגיוס.
טיעון 4 נגד
הלחץ האמריקאי- שר החוץ האמריקאי זימן אליו את משה שרת והציע את ההצעה הבאה: הפסקת אש לשלושה חודשים, במהלכם תשלוט בארץ ועדה מטעם האו”ם, לארץ לא יוכלו להיכנס צעירים ונשק ובינתיים ארה”ב תפעל באו”ם להרגיע את מדינות ערב.
סיכון 1 בהכרזה
הזמן המועט שהמדינה החדשה תשרוד זה היה הסיכון המדאיג ביותר על פי הערכות המומחים. בן גוריון שלא היה מעולם איש צבא בעצמו, שלח אנשים להיפגש עם המלך עבדאללה בתקווה להבטיח כי המלך לא ישלח את הלגיון הערבי להלחם עם כוחות הפלישה מארצות ערב האחרות.
עבדאללה הציע לגולדה מאיר לתת את חסותו ליישות היהודית בארץ, במקום שתוכרז מדינה יהודית.
סיכון 2 בהכרזה
הסיכון כי ארה”ב תסיר את תמיכתה מהמדינה החדשה, אם יתעקשו ראשיה להכריז על הקמתה- סיכון זה הדאיג מאוד את משה שרת. החשש היה גדול מאוד משום שרוב הכסף שנדרש למימון הוצאות הביטחון העצומות גוייס אצל יהודי ארה”ב.