האדונית והרוכל - ש״י עגנון Flashcards
האדונית והרוכל - ש״י עגנון
תקציר העלילה
סיפור אלגורי פנטסטי שנפתח בתיאור על יוסף, רוכל יהודי שמתדפק על דלתות גויים ומנסה למכור להם מחפציו.
הרוכל מגיע אל ביתה המבודד של ״אדונית״ נוצריה, מתרפס בפנייה ומנסה למכור לה את סחורתו.
במהלך העלילה היחסים ביניהם מתהדקים ובשלבי ההתקרבות ביניהם הוא מתרחק מדתו, הופך לבטלן, לנהנתן ומדחיק את הסכנה ואת הרמזים שהיא מפזרת על הריגתו ואכילתו.
עקב הדיאלוגים האלימים ודבריה הבוטים אליו הוא חולם חלום, יוצא לקרוא ״קריאת שמע״ וכשחוזר מגלה שניסתה לרצוח אותו.
מצבה מתדרדר והוא ממשיך לטפל בה, היא מתה והוא חוזר לחזר אחר הפתחים ולא למד לקח.
הסיפור מתחיל ומסתיים בנדודי הרוכל המנסה למכור את סחורתו בין הבתים, לכן הסיפור בנוי במבנה מעגלי.
הפרטים בסיפור הם למעשה סמל ואלגוריה ליחסי היהודים והנוצרים בגלות.
האדונית והרוכל - ש״י עגנון
רמזים מטרימים
• הסכין - האדונית קונה סכין של ציידים ובוחרת אותה מתוך מגוון של תמרוקים.
הלני קונה סכין שתשתמש בה בהמשך נגד יוסף.
• האווירה - האווירה אגדית, פוחלצים על הקירות, בית מבודד באמצע היער זו אווירה מסתורית המושכת אותו להיכנס, אך בה בעת גם מפחידה אותו וגורמת לו לסיוטים.
• הבעלים הקודמים - אנו מבינים שהיו לה הרבה בעלים, אך לא ידוע מה עלה בגורלם וכיצד.
• כותרת הסיפור - הכותרת מרמזת על תוכן היצירה שבה מדובר על אישה מכובדת ואיש עני (מעמדות).
• ריח פיה של הלני - הריח הרע שעולה מהפה שלה שהיא מדברת הוא ריח פה של אדם רעב.
האדונית והרוכל - ש״י עגנון
מוטיבים ביצירה
• מוטיב החזרה - לייטבמוטיב משום שהוא מנחה את הסיפור מראשיתו ועד. יפו.
מוטיב זה מארגן ומקדם את העלילה.
השורש ח.ז.ר יוצר מבנה מעגלי לסיפור, בתחילת הסיפור ובסיומו אנו שומעים שהרוכל מחזר בעיירות ובכפרים, בסוף הסיפור הרוכל חוזר לאותו מצב התחלתי, חיזור על הפתחים.
ברובד הסמוי גם סיפורי היהודים בגולה חוזרים על עצמם, הסכנה ממשיכה לרחף מעל ראשיהם והיהודים לא לומדים לקח.
• מוטיב הסכין - הסכין מופיעה כבר בפתיחת הסיפור ויש לה שני תפקידים:
-תפקיד אירוני: הרוכל מספק לאקונית הרוצחת את הסכין, שבעזרתה היא תנסה לרצוח אותו.
-רמז מטרים: האדונית קונה סכין שתשתמש בה נגדו.
הסכין היא אמצעי לאפיון דמותה של האדונית כרוצחת.
מוטיב הסכין חושף את דמותו של הרוכל, הוא מתעלם מהסכין שמרחפת מעל ראשו, דבר המבליט את אטימותו ואת עיוורונו.
ברובד הסמוי הסכין מסמלת את הסכנה האורבת ליהודים, אך הם מתעלמים ממנה.
בחלום הסכין מסמלת אזהרה לגבי מהותה של האדונית ומשמשת כרמז מקדם.
למוטיב הסכין יש תפקיד של סגירת מעגל, כאשר הרוכל ניצל הוא מוציא את הסכין מיד האדונית והסכין חוזרת אליו מבלי שפגעה בו.
הסכין במהלך הסיפור מוסיפה לאווירת המתח והמסתורין.
האדונית והרוכל - ש״י עגנון
רובד גלוי ורובד סמוי
• שמות הדמויות ומאפייניהן רומזים למוצאם הלאומי-דתי - יוסף הרוכל, מסמל את היהודי הגלותי הנודד שעוסק במסחר.
האדונית הלני, שמה מתקשר לתרבות ההלניסטית-אלילית, אשר דרשה התבוללות.
האדונית אשר אוכלת את בעליה היא סמל מוחשי לנצרות שבלעה לתוכה דתות ועמים רבים, ותורתה התבססה לא מעט על התרבויות האחרות ובמיוחד על הדת היהודית.
• הרוכל חסר בית חרד מאובדן הדרך, תועה בחשכת היער - היהודים בגולה מרוחקים מביתם הלאומי.
חיים בעולם זר ועוין, הם מאבדים את שורשיהם ואת אמונתם הדתית.
• מהות היחסים בין האדונית והרוכל היא של אינטרסים הדדיים וניצול - היחסים בין היהודים לבין הגויים מבוססים על אינטרסים הדדיים.
• היחסים ביניהם מובלים להתבוללות הרוכל, הוא מתרחק מדתו ומאלוהיו - היהודים מנסים להידמות לגויים כדי להשתלב בחברתם, דבר המוביל לאובדן אמונתם.
• מוטיב הסכין - סכין הציידים היא סמל להרג ולפוגרומים ביהודים.
• הרוכל חוזר לנדוד ולחזר אחרי הפתחים - התבוללות וחזרה בתשובה בהיסטוריה היהודית חוזרים על עצמם.
• אחד המסרים המשתמעים בסיפור הוא שמקומו של העם היהודי הוא בארץ ישראל, כי רק בה יצליחו לשמור על דתם ועל חייהם מפני שונאי ישראל.
האדונית והרוכל - ש״י עגנון
האדונית
האדונית היא דמות משנית אשר מבליטה את דמותו של הרוכל ומאירה אותו על דרך הניגוד.
האדונית הלני אמידה, בעלת מעמד ובית, נוצרית באמונתה, רוצחת, חסרת אמות מידה מוסריות, לא אנושית, שטנית, שולטת, דומיננטית ומסתורית.
• דמותה אפופת מסתורין, המוטיבים הנקשרים אליה הם מתחום הטורף-נטרף - הם מעוררים חשד אצל הקורא שמדובר בדמות לא אנושית, שטנית.
אנו הקוראים מבינים שמדובר באישה טורפת המתכוונת לשחוט אותו, היינו מצפים שיוסף הרוכל יבין זאת ויקום ויברח מפניה, אך הוא מתעלם מכך, מדחיק את הסכנה, שהרי הוא נהנה מהמותרות בביתה.
זה מבליט את תמימותו ואת אטימותו עד כדי עיוורון.
• האדונית מצטיירת כמתנשאת, כשתלטנית, הרוכל מצטייר כחלש, נשלט ומתחנף - הלני משרתת את יוסף, מפנקת אותו כאילו הוא האדון.
הרוכל חש עצמו חופשי ועצמאי, אך אינו מבין שזוהי חירות מדומה, הוא למעשה הופך עבד ליצריו.
• הדיאלוגים מבליטים את דמותה הערמומית, הרוצחת והשתלטנית של האדונית, שהרי היא אינה מסתירה דבר ואומרת הכל באופן גלוי ומפורש.
האדונית והרוכל - ש״י עגנון
יוסף הרוכל
יוסף הרוכל הוא עני, מעמדו נחות, חסר בית, נודד בדרכים, מתבולל, אך טוב לב ומוסרי, הוא דמות אנושית, חלש אופי, נשלט ותמים עד כדי עיוורון.
• שם הסיפור רומז על יחסי הכוחות בין הגבר לבין האישה - האדונית היא בעלת מעמד, מכובדת ושולטת במערכת היחסים ביניהם, והוא לעומתה עני, הזקוק לחסדיה.
• הוא מפחד ממנה אך גם נמשך אל דמותה המסתורית, אל קסמה האפל.
• הוא משפיל עצמו בפניה, מתרפס אליה ונכנע לה כי הוא צריך אותה.
הרוכל הוא דמות חלשה כי לא רק האדונית שולטת בו, אלא גם יצריו שולטים בו.
• מצבו של הרוכל משתפר מבחינת התנאים החיצוניים, אך הוא מתדרדר מבחינה מוסרית.
הוא שוכח את דתו, את ייעודו כיהודי ואת זהותו.
הוא ״מוכר״ את נשמתו לשטן והופך לאדם עצלן, בטלן ונהנתן.
בשלבי ההתקרבות אליה הוא מתרחק מדתו ומתנער מהמצוות.
לבסוף, בעקבות החלום הוא ניצל ממוות בזכות הדת.
• התנהגותו של הרוכל בסוף הסיפור מתמיהה.
על אף שידע כי מדובר ברוצחת, הוא ממשיך לדאוג לה, מטפל בה במסירות ואף מנסה להחיותה.
אולי זה מעיד על טוב לבו היהודי או אולי זה מתקשר לדמותו הנאיבית והתמימה.
כך או כך הרוכל לא למד לקח.
• הדיאלוגים מבליטים את דמותו האטומה, החנפנית, המתרפסת והתמימה של הרוכל, שהרי את האמירות המפורשות שלה מפרש כדברי פיוטים.
• שם הרוכל, יוסף, ויחסיו על הלני הגויה מהווים ארמז לסיפור יוסף המקראי ויחסיו עם אשת פוטיפר.
הדימיון - לשתי הדמויות אותו שם, יוסף.
בשני הסיפורים הדמויות מצליחות ועולות במעמדן.
בשני הסיפורים יוסף יהודי והאישה גויה, והם חיים בסביבה נוכרית.
בשני הסיפורים יש הבדלי מעמדות בין יוסף לגויה.
השונה - יוסף המקראי הוא סמל ליהודי שעמד במבחן, לכן בסוף גם עלה לגדולה, בסיפורנו יוסף חלש ונכנע ליצריו מיד ללא כל היסוס, הוא חוזר לאותו מצב שממנו התחיל.
יוסף המקראי פתר חלומות, הכיר בתת מודע וחזה את העתיד, לכן הוא עלה לגדולה.
יוסף בסיפורנו, אינו מבין את הרמזים העבים על סופו המר, הוא אטום, לכן מתדרדר מבחינה דתית ומוסרית.
• באמצעות האנלוגיה בין שני הסיפורים - עגנון מבקר את היהודית בימינו.
הוא מציג את היהודית בהתדרדרותה.
בניגוד ליוסף המקראי, היהודי המודרני החילוני משועבד ליצריו ואינו דבק בדתו ובאמונתו.
האדונית והרוכל - ש״י עגנון
המשמעויות הסמליות ביצירה
• סמליות דתית-לאומית - זהו סיפור אלגורי אשר מעלה את בעיית ההתבוללות, את בעיית העימות בין היהדות לנצרות.
• משמעות אוניברסלית - יוסף מייצג את האדם המשתעבד ליצריו וסר מדרך הישר.
ובכל זאת נראה שקיימת אפשרות לחזור אל הדרך הנכונה, כפי שהרוכל חזר בתשובה.
• משמעות פסיכולוגית - יחסי הלני ויוסף מסמלים את יחסי הכוחות בין הגבר לבין האישה.
האישה, מוצגת חזקה, מפתה, דומיננטית וכשישה על העליונה.
הגבר, מוצג לעומתה חלש, תלותי, נתון לשליטתה ונופל כקורבן במלכודת שטמנה לו.
מסוף הסיפור אפשר להבין שהתנהגותו היא כשל אדם מכושף: למרות מהותה שידע מי היא, הוא ממשיך לעזור לה ואף מנסה להחיותה.
האדונית והרוכל - ש״י עגנון
סגנון הסיפור
הסיפור הוא סיפור אלגורי פנטסטי.
עלילת הסיפור, סגנונו והמוטיבים שבו הם על פי התבנית של הסיפור העממי.
הסיפור מזכיר אגדת ילדים, אגדות גוטיות וקיימים בו יסודות של אימה ומסתורין.
מעל פני השטח האווירה שלווה ואגדית, מתחת לפני השטח יש סכנה, מתח ואיום.
הפער מבליט את האטימות ואת התמימות של הרוכל, שחי לו בשלווה מדומה ומתעלם מהסכנה.
ברובד הסמוי השלווה המדומה נועדה להבליט את שאננות היהודים בגולה שמתעלמים מהסכנה האורבת להם.
האדונית והרוכל - ש״י עגנון
סוג המספר
מספר כל יודע מתערב.
המספר יודע את האמת על מהותה של האדונית ורומז על כך לקורא.
הוא יודע על הדיאלוגים ביניהם, על מחשבותיו, על תחושותיו ועל מהות היחסים ביניהם שהיא תלויה בדבר.
תודעת הרוכל מוגבלת והבנתו את המציאות לקויה, והמספר מציג את פרשנותו באור אירוני מלגלג.
האדונית והרוכל - ש״י עגנון
סיום הסיפור
אפשר להגדיר את סיום הסיפור גם כסיום סגור וגם כסיום פתוח:
• הסיום סגור - מבחינת מערכת היחסים של האדונית והרוכל.
יחסיהם מסתיימים כאשר היא אינה מצליחה לטרוף אותו, ובעצמה הופכת להיות טרף לעופות.
• הסיום פתוח - מבחינתו של הרוכל, משום שהוא חוזר אל אותה נקודה שממנה התחיל.
אין ודאות שהרוכל הגיע להכרה, לא בטוח שלמד את הלקח מסיפורו עם האדונית, ייתכן שהדברים יחזרו על עצמם גם בעתיד.
סוף הסיפור הוא גם סיום מעגלי - כפי שבעבר אכלה את בשר בעליה ותכננה לעשות כך עם הרוכל, כך העופות אוכלים את בשרה.
כמו כן בסיום הסיפור כמו בפתיחה, יוסף חוזר לנדודיו ולעיסוקו הקודם כרוכל.
האדונית והרוכל - ש״י עגנון
אירוניה
• פעמיים הוא חוזר ואומר לה: ״הביטי וראי״ ומכוון אותה לראות את הסכין במרכולתו.
האירוניה היא שהסכין שבה בחרה האדונית בהכוונת הרוכל, תשמש אותה בניסיון לרצוח אותו.
• הוא חוזר ואומר לה להביט ולראות - כאשר במשך הסיפור הוא עיוור מוחלט בדבר מהותה האמיתית למרות רמזיה הבולטים.
